אור ברסלב
מלמד התלמידים חומש בראשית › פרשת וישב

מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי

חומש בראשית · פרשת וישב

פרשת וישלח

רבות מחשבות בלב איש ועצת י"י היא תקום.

כבר התפרסם ששלמה ע"ה חבר ספרו על שני פנים לפי שכיון בו שתי תועלות הצריכות למין האדם. האחת לפי חמרו שהוא גוף האדם והשנית לפי צלמו שהוא נפשו וכפי יתרון מעלתו על שאר בעלי חיים הנהגתו צריכה השגחה רבה והשתדלות רב יותר. ואולי עם רב ההשתדלות ישיג המכוון והיא התועלת האחרונה ואשר לא ישיג המכון יכשר באשר הוא כפי מה שהיא והיא התועלת הראשונה והמפורסמת שהרי המציאות כלו טוב. ולזה חבר החכם ספרו על הדרך הזה להיות הנגלה ממנו מועיל לבני אדם תועלת כללית ולהיות הנסתר מועיל ליחידים תועלת מיוחדת. והוא שפתח ספרו ואמר לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה. וכבר הקדמנו ששלמה העיר בפתיחת ספרו שהמכוון בו להעיר על כונת התורה במצות וביעודים ובספורים לא שיהיה ספור אחד בו ללא תועלת חלילה חלילה וכבר השתדל החכם להעיר על כל ספור וספור וזה הפסוק שפתח בו העיר בו על כונת ספורי הפרשה הזאת והם ספורי יוסף עם אחיו וספור יהודה ובניו עם תמר ואף על פי שיש בכללם גנות לראשונים תועלתם גדולה לפי הבחינה בהם והוא שהתאמת אצלנו הקבלה שקבלנו מרבותינו ז"ל שאמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים רצוני לומר שלא נסתלקה ממשלת השם ממעשי האדם בדרך שיעשה ככל אשר יזם במעשיו הנתונים לו לבחור ולהשתדל בם ולעשותם כי פעמים יש להם מונע והמונע ההוא מן השמים אם על דרך גמול או על דרך עונש או על דרך ממשלת העליונים או על דרך בחירת אחרים העומדת כנגד בחירתו ואע"פ שהמבוקש ממנו הוא שישתדל לעשות הנאות כפי היכולת והוא יתרון ברכתו על שאר בעלי חיים שהזכיר הכתוב ואמר פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ.

ואע"פ שהפסוק כולו בא לברכה גופנית יתרון ברכתו על שאר בעלי חיים הוא באמרו וכבשוה כי הכבישה והרדיה והוא ההכרח והממשלה נתונה לאדם במעשיו והוא כשיחשב ויסתכל בהם כפי הראוי ויוציאם לפעל עד שישלם מכל בעלי חיים בדרך שתשאר הברכה והוא פרו ורבו ומלאו את הארץ ימצא בה יתרון רב על ברכתם שפעולתם בפריה ורביה הוא לפי הטבע לבד לא לכונה אחרת אבל פריית האדם ומלאו את הארץ הוא לפי הבחירה הנתונה לאדם באשר הוא אדם ואע"פ כן אין לאדם לסמוך על ממשלתו ובחירתו בלבד עד שישים בשר זרועו ומהשם יסור לבבו. כי כמה פעמים ישתדל האדם להועיל עצמו או אחר ותשוב התועלת לנזק כללי או יתכוין להזיק וישוב לתועלת והכל מאת השם אשר לו נתכנו עלילות מקדם להפר מחשבות רבות עד שיתבטלו המעשים המכוונים שלא ישלמו לעולם אם לא תשלם המחשבה עליהם כי הוא הסבה החזקה והאחרונה לכל פועל כמו שנודע שתחלת המחשבה סוף המעשה.

והשלש סבות האחרות שהן החומר והצורה והפועל הן תחת הסבה הזאת שהיא המחשבה ובהפר המחשבה לא ישלם המעשה. אמנם יראת השם אין לה מונע ולא למרי גם כן שהוא צנים פחים בדרך עקש כי היראה והמרי הן בלב ואם המעשים הנעשים לרגלם יש להם מונע היראה והמרי אין להם מונע דרחמנא לבא בעי ולפיכך כל מי שכל מעשיו לשם שמים כל מחשבותיו יכונו אם שיצאו לפועל אם לא יצאו כי זה נתון לאדם כפי בחירתו.

והוא שאמר הכתוב גול אל י"י מעשיך ויכונו מחשבותיך לפי שמחשבות שהן נגד השם הן ביד האדם שבהם תלויים החיים והמות ולפיכך היתה הסכמת החכמים עם התורה שהרשות נתונה כמו שאמרה התורה ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע וגו'. וכן בא בספור היצירה ממנו לדעת טוב ורע ומה שבא בתורה ובשאר ספרי הקדש שנראה כחולק על זה הדרך באמרו ואני אקשה את לב פרעה. כי הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו כבר כתב הרב רבנו שזה על דרך העונש והוא דעת רבותינו שאמרו ששכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה אם כן הוא שנוי טבע והוא על דרך שאר המופתים והוא שאמר לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי. ואפשר לומר שהכל בא בדרך דברה תורה בלשון בני אדם שאומרין כן צוה השם או כן דבר השם מפני שהכל התיחס אליו לפי הרצון הראשון שנתן הרשות ביד האדם לבחור. וכבר בא ענין זה ג"כ בלשון מצוה כמו שנראה בפרשת שלח לך ומה שאמר לב טהור ברא לי אלהים וגו' הוא וכיוצא בו נאמר להעיר האדם את עצמו שיהפך את נפשו ממדה אל מדה. סוף דבר שכונת הלב נתונה ביד האדם אבל המעשים הם בידי שמים. הלא תראה שיוסף לפי השתדלות אביו עליו להועילו באהבתו קנאו בו אחיו עד שהפליגו ברע למכרו אל עם אשר לא ידע לשונו והמכירה ההיא הם חשבוה עליו לרעה והשם חשבה לטובה לכלם ולזרעם כמו שאמר ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב נמצא שהמעשה ההיא מן המכירה אע"פ ששלש סבותיו לא נתבטלו הסבה העליונה והיא המחשבה נתבטלה למחשבת השם אשר חשבה לטובה והיא להחיות עם רב ברעב הכבד עד שעמדו שם כל ימי חיי יוסף בכבוד ובמנוחה וירבו ויעצמו מאד. והרביה ההיא היתה סבה לעבוד בהם בפרך ובכל עבודה קשה והעבודה הקשה ההיא היתה סבה שישובו לשם ויתפללו ויזעקו אליו עד שהראה כחו בעובדים בם וכן העבודה ההיא היתה סבה לקבלת התורה שהיא תועלת גדולה שאין לה דמיון. וכשתבחן הכל מראש ועד סוף תמצא שהמכוון לאדם לא היה יוצא לפועל ואשר לא היתה בו הכונה היה יוצא לפעל שלם. וכן ספור יהודה ובניו עם תמר בא על הדרך הזה שהוא כוון להקים זרע מבניו ומתמר ולא עלתה בידו ואף על פי שכונתו היתה לשמים שניהם מתו בידי שמים לענשם ולפי כונתו הטובה בבניו שלחו לו מלאך מן השמים ולא בכונה ממנו על זה והקים זרע מתמר עד שיצא מהזרע ההוא דוד מלך ישראל אשר לו ולזרעו המלוכה לעולם וממנו עתיד מלך המשיח לצאת נמצא שכל המעשים בידי שמים. ואע"פ שהם מכונים לעברה או למרי כי מחשבת השם העומדת וקיימת תפר מחשבות האדם והוא שאמר החכם רבות מחשבות בלב איש ועצת י"י היא תקום אם כן אין ראוי לאדם שישים בשר זרועו עד שיסמוך על מחשבות האדם כי המה הבל ולא שיעלה בלב אדם לסמוך על השם בלבד ויאמר שהכל נגזר מאת השם שאם כן בטלו המעשים האנושיים והיו ידיו ושאר כליו לבטלה ותבטל התורה ויהיו לריק כל מוסר ולמוד אם היה הכל בידי שמים ולא זו הדרך גם כן כי צריך האדם ללמוד ולעשות ולקבל מוסר ותוכחה מן המוכיחים ולשמוע עצה מן היועצים למען יחכם במעשיו ויראה בם התכלית הראויה.

והוא שהקדים החכם לפסוק רבות מחשבות שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך והכונה בכל שישתדל האדם לעשות הראוי לפי העצה הטובה והוא הדרך הישרה הממוצעת המועילה לעמידת הגוף ולקיום המין לא לבקשת יתרונות שהוא חסרון גדול לבני אדם והם סבה למנוע אותו מהיותו ישר שהוא המכוון והוא שאמר החכם לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. לפי שהשתדלותו בחשבונות הרבים תמנע אותו מהמכוון בו ואף כי ימצא חשבונותיו כמו שבקש לא השיג רק דמיון גמור ועצת השם היא תקום והוא לחם לאכול ובגד ללבוש לא דבר אחר אבל כל אשר ירבה עושר ונכסים ירבה צער ויגיעה באשר לא לו ובבקשו מה שאינו צריך לו יחסר מה שצריך לו ויצא מדרך התורה ודי הערה על זה בתורה בספור ירידת המן. כי תחלה אמר ויצאו העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא צוה אותם שלא יכונו רק למצא די ספקם שאי אפשר להם בלעדם והורה להם בפסוק ההוא כי ההולך בדרך הזה הוא הולך בתורת השם לא זולת זה ואמר עוד והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום. הורה בזה לפי דרכו כי המקדש יום מן הימים או זמן מן הזמנים ימצא לו השם די ספקו בזמנים ההם. אבל בעתות טרדת אדם לעולם אמר כי כל אשר השתדלו ללקוט המרבה והממעיט מצאו כפי מדותם מזונו בלבד. וכפי מספר נפשות לא העדיף מי שהשתדל להרבות ולא החסיר מן הצורך מי שהסתפק במעט לקיטתו איש לפי אכלו לקטו עוד צוה איש אל יותר ממנו עד בקר הורה שראוי לאדם גם כן שלא יחסר מזונו ולא לחמלתו על המותר ההוא ולא לסגף עצמו כי המותר ההוא אובד והוא החוטא על נפשו כי השם אוהב האדם אם לא ישנא האדם עצמו והטוב לו שילך דרך ישרה שהוא מן שתי הקצות וההולך בצדי הדרך יסור לבבו מהשם ויצא הקצף עליו והוא שספר ולא שמעו אל משה ויותירו אנשים ממנו עד בקר וירום תולעים ויבאש ויקצוף עליהם משה וזה היה בעת שהותירו מספקם אבל כשהותירו ממנו מה שהיה יתרון על ספקם לא הבאיש ורמה לא היתה בו אחר כן ספר יציאתם ללקוט ביום השבת והאזהרה עליו כי כן ראוי לאדם שיקבע לו זמן שלא תהא לו טרדה במעשיו ויהא פנוי לקדש הזמן ההוא לבוא בבית השם ולהשתחות לפניו וללמוד דרכיו. אחר כן צוה להניח אותו למשמרת למען יראו את הלחם אשר האכילם במדבר לזכור את הפלא ההוא הגדול המאמת אמונת הנפלאות בדרך שנוי טבע והמעיר גם כן האדם והמודיעו כי מי שילך באורחו ולא יבקש היתרונות ימציאהו השם מזונו בכל יום והוא המן המתמיד לו ארבעים שנה כי כן האדם הולך וגדל ארבעים שנה. ולפיכך נאמר בן ארבעים שנה לבינה ואחר ארבעים יבא אל ארץ נושבת ויאכל בזעת אפו מעבור הארץ וידוע כי לא יחסר המן להולכים בתורתו כמו שאמרו שלא נתנה תורה אלא לאוכלי המן ומי שישתדל על הדרך הזה לרדוף הצדק ישיג המבוקש וימצא חייו בכבוד יותר ויותר מהמשתדלים לרדוף העולם והוא שאמר החכם רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד ואל זאת הכונה העירו רבותינו באמרם כל הקורא פרשת המן אין מזונותיו נחסרים ואל זה הענין גדול התועלת כיון בדרך הנגלה באמרו שמע עצה וקבל מוסר. רבות מחשבות וגו'. אבל בדרך הנסתר בא להעיר בם על צורך קדימת התורה ליחידים דורשי חכמה שהחכם קרא לתורה עצה כמו שקדם בפרשת וישלח יעקב והיא הצריכה לדחות הספיקות שהן רבות בלב איש ועל דרך שאמרו ז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת אמר החכם שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך.

תוכן העניינים

מלמד התלמידים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה