מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי
חומש בראשית · פרשת וירא
גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו.
לפי שהכונה באדם היא בשני שלמויות והם שלמות המדות ושלמות השכל ועיר פרא אדם יולד והוא צריך למלמד ומורה ראה השם הצורך להיות הבנים נודעים אצל האבות והאבות אצל הבנים בלוקחו הנשים וביחד אותם לבעלים כדי שישתדלו האבות ויטרחו כפי הטבע בלמוד בניהם וכדי שיקבלו הבנים מוסר האבות גם כן כפי הטבע וכפי צורך הענין הגדול הזה העיר החכם האם והבן ברב פרשיות משלי בשבחו שני שלמויות אלה וקרא משיג שלמות השכל חכם ומשיג שלמות המדות צדיק. ואע"פ שבקצת מקומות הוציא שם צדיק על החכם השלם. ואל הענין הטוב הנזכר כיון בפסוק אחד שכתב כנגד זה בגנות הכסילות והנבלה שהיא הרשע ואמר יוליד כסיל לתוגה לו ולא ישמח אבי נבל כי בשני פסוקים אלה דבר כנגד הכסילות והנבלה שהיא הרשע. וארבעה בנים שדברה תורה גם כן כנגדם שנים מהם טובים והם החכם והתם והוא שקרא הצדיק והחכם. ושנים מהם רעים האחד שאינו יודע לשאול והוא שקרא כסיל והשני רשע והוא שקרא נבל. וצורך היה להזכיר ארבעתם כי כן יצאו הבנים בכל דור ודור והאב הטוב השלם משתדל בלמוד בניו ויטרח טרח רב להדריכם בדרך שלמותו עד שבניו ילמדו בניהם אחריו דור אחר דור בדרך שנקרא שמו עליהם לעולם והיה לגוי ונברכו בו שאר הגוים בלמדם ממנו ומבניו והברכה ההיא היא ברכת י"י אשר לא יוסיף עצב עמה והיא השפע השופע מאתו והאיש הזוכה לשלימות הגדול הזה הוא שיגיל וישמח שמחת עולם לפי שמשך משפע כבוד השם עד ששפע ממנו לאחרים והוא אות ומופת על מלואו ושלמותו. אבל החכם או הצדיק אבי הנבל או יוצר הכסיל יראה כי השפע אשר משך לא השיג שלמות אחר שלא ישפע ממנו ולכן לא ישמח.
וזה הענין הוא לפי שהשפע יבא על מעלות רבות פעמים בא בדרך שלא יראה השפע בזולתו ופעמים יעלם בבנים ויראה בבני בנים קרובים אליו או רחוקים ממנו ופעמים יראה בבנים ויעלם בבני בנים קרובים אליו או רחוקים ופעמים יראה בבנים ובבני בנים לעולם לפי רבוי השפע ההוא כדרך שהשיג אבינו השלם אברהם עד שיראה הודו עלינו היום גם שאר האומות יוצאים בעקבותיו ובעלי הדתות מתפארים בשמירת דרכיו כמו שנאמר לו ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ. ואמרו גוי גדול רוצה בו רב ונכבד ואחר זה באר המלאך הסבה ואמר בשם שולחו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך י"י לעשות צדקה ומשפט למען הביא י"י על אברהם את אשר דבר עליו. ומצאנו בתרגום כי ידעתיו שתי נוסחאות האחת ארי ידעתיני והשנית ארי גלי קדמי. ושתי הנוסחאות נאותות לו כפי הענין כי התרגום ארי גלי קדמי לקח כי ידעתיו בענין שאר ידיעות הנאמרות עליו יתברך ברוב המקומות. והמתרגם ארי ידעתיני והוא הנכון לפי מלת למען הקשורה בו לקחו בענין ידעתיך בשם והוא כענין בטרם אצרך בבטן ידעתיך. ויש מן המפרשים שפרשו אותם בענין כבוד וגדולה וכן אמר המתרגם רביתיך בשום. אמנם הרצון בהם ידיעה מיוחדת לפי הראות שפע כבודו על כל אחד מהם כאלו אין שם אמצעי והוא כאלו אמר בחרתיך מכל בני האדם להנבא להם או ללמד אותם כדרך שאמר נביא לגוים נתתיך וכן רצה באמרו כי ידעתיו כי כבר הוציאו מארצו ומבית אביו לקרא בשמו ולפרסם אמונת יחודו וממשלתו בכל והכונה באמרו כי ידעתיו כי בחרתי בו בחירה שלמה במלוא השפע והוא סבה שגזר מצות על בניו ועל ביתו אחריו רצה לומר שצוה כל יוצאי ירכו הבאים אחריו בדרך שישמרו דרך י"י והוא שצוה אותם לעשות צדקה ומשפט. ונאמר שדרך י"י יאמר על המעשים הטובים והם המדות הממוצעות ויקראו דרך י"י או דרכי י"י לשני טעמים האחד לפי שהם הדרך שילכו בה אליו כי הם הקודמים אמר והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה. ואמר כי ישרים דרכי י"י וצדיקים ילכו בם. והשני לפי שמצד הפעולות הבאות מאתו יתברך הם נבחרים כמו שאמרו ז"ל בביאור והלכת בדרכיו מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו' ואמר הנביא כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני י"י עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם י"י. ורצה באמרו כי באלה חפצתי שחפצו ורצונו בדרכים אלו שיעשו מאתו אלינו ומאתנו זה את זה והראוי להתהלל הוא ההולך הבא אליו. ומה שאמר וידוע אותי כי הידיעה ההיא תבא מצד ידיעת פעולותיו שהם דרכיו כמו שאמר משה רבינו הודיעני נא את דרכיך ואדעך. והנביא ירמיה אמר זה בפירוש כי ההליכה בדרכיו היא הידיעה והיא השלמות אשר כנה בטוב אמר אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו דן דין עני ואביון אז טוב לו הלא היא הדעת אותי נאם י"י. וזה הכלל כי שלמות האדם הוא כפי הדמותו לעליונים ובזה יראה בו השפע העליוני כפי השגת האדם ושמרו הדרך ההיא. והוא שאמר ושמרו דרך ולשון שמירת דרך בא הנה כדרך הבא לשמור את דרך עץ החיים כי הכרובים נתונים על ההשגחה בהליכה ההיא לא על מניעתה חלילה חלילה שהיתה הכונה למנוע האדם ללכת בדרך ההיא אבל לכוין אליה ולהשגיח בה כמו שאמרה התורה ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת כל. הפרשה ואמר בסוף הפרשה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. והכרובים הם השומרים והמשגיתים על ההליכה ההיא וכן אמר החכם על החכמה ואשרי דרכיה ישמרו ושומרי דרך החכמה הם שומרי דרך עץ החיים והכרובים הם השומרים באור להט החרב והוא שאמר ואת להט החרב ולא אמר ואת החרב הלוהטת. וכבר רמז הרב המורה על ענין הלהט בהזכירו מעלת השלמים וכבר רמזו ז"ל על הכרובים שהם נמצאים לאדם אמרו בשעה שאדם ישן נפשו אומרת למלאך ומלאך לכרוב. ועל דרך הזה יבאו החלומות הצודקין והנבואה. ולפיכך יתנבא הנביא ויחלם החולם גם כן על הרוב על עניניו וכפי מדותיו כי החכם יראה בחלומו עניני חכמתו והצדיק עניני צדקו והנדיב עניני נדיבתו וכן ימשך הענין כמו במראה. הלא תראה שאברהם אבינו כפי טבע נדיבותו המפורסמת היה יושב פתח האהל כחום היום שהיה עת השינה לשאר בני אדם ולפי שהיה מדמה כי הזמן ההוא עת ראויה שינוחו בה העוברים בדרכים נתן לבו לשבת פתח האהל לקרא העוברים ולהאכילם עגות וחלב וחמאה ובן הבקר. וכפי טבע צדקו וחמלתו על הטובים היה מתנפל לפני השם על ענין אנשי סדום אולי יש שם חמשים צדיקים וכן ימשך ענין הנביאים כפי מדותיהם ועניניהם או עניני אנשים שמתשבתם עליהם כמו שאמר דניאל רעיונך על משכבך סליקו כי הכח המדמה פעולתו היא בענינים אלה ויש לו מבא בנבואה והוא שכנו אותו בשם מלאך כי כל כח הנתון מאת השם היו קורין אותו מלאך. ולפי שידוע שהשני כרובים אינם שוים במעלה חלקו שמותם. אמנם התורה קראה אותם כרובים שהוא שם המורה על צורת אדם קטן כ' כן יקראו הנער הקטן רביא וכן קראו החכם ילד מסכן וחכם. ולהעיר עליהם היתה צורת הכרובים על ארון העדות ומשה רבינו היה שומע הקול מדבר אליו מבין שני הכרובים אשר פניהם איש אל אחיו כמו שאמר וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת מבין שני הכרובים וכבר קדם לו ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים. ולפי מה שכתב הרב המורה שנבואת משה רבינו לא היה לה מבא לכח המדמה ולפיכך אמר פה אל פה אדבר בו אם כן הוא צריך שנאמר לפי דעתו שאמרו מבין שני הכרובים רוצה בו שהיה מגיע הקול ההוא מן התוך אשר ביניהם לא שהיה משניהם כמו שישמע לשאר הנביאים קול נבואה או לשאר חכמים חכמה. וזה כלו בקדימת צדקה ומשפט כמו שאמרו ז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ויראת חטא כוללת עשיית מעשים טובים ומניעת מעשים רעים ותקרא גם כן שמירת צדקה ומשפט ובמקומות יבוא כל אחד מהשמות האלה לכלול המובן משניהם כי הצדק הוא היושר וכל העושה מדה טובה או נמנע מן הרעה עושה צדק לנפשו. וכמו כן יאמר משפט לכלול גם כן זה כי העושה הישר הוא השופט על עצמו כמו שאמרו מכלכל דבריו במשפט אמנם כאשר יבאו שניהם יחד נקח משפט בעשות הדין על אחרים אם לחסד אם לנקמה ונקח צדקה על שאר המדות החשובות.
ואפשר שחסד הוא נכלל בשם צדקה כי כל גמילות חסד צדקה ולפיכך נאמר לו צדקה ומשפט במקום הזה ובמאמר ירמיה הלא היא הדעת אותי נאם ד' ואע"פ שבדרכי השם נזכר עושה חסד משפט וצדקה או אפשר שחסד על דרך האמת הוא בלבד בדרכי השם לפי שכל המציאות חסד מאתו יתברך אבל דרכי השם באמת צדק ומשפט בלבד כי הכל חסד מאתו יתברך ומידו יתנו לו. וזה הענין סובל פירוש מאמר הנביא שאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד כי זריעת האדם והוא עשיית מעשים טובים הוא לצדקה וקצירתם והוא הגמול הוא לפי חסד השם כי מי הקדימהו וישלם אבל הכל חסד מאתו וכל מעשה האדם בבחינה אצלו יתברך הם צדקה ומשפט וכפי מה שיבחר לו האדם הטוב מעצמו יסייעוהו מן השמים ואם יבחר ברע יסתירו פנים ממנו ויעשה מה שלבו חפץ כמו שאמרו ז"ל בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסעיין אותו. וזה נראה באמרו גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת על כן לא נתתיך לנגוע אליה מכלל שאם לא עשה בתם לבב היה נותנו ועזבו לנגוע וכפי זה הענין אברהם אבינו שבחר מעצמו צדקה ומשפט הוציאו מן ארץ מולדתו להתרחק מן הרעים ועל צדקה ומשפט צוה את בניו וביתו אחריו. ואע"פ שהיה קודם מתן תורה אמרו ז"ל עליו שהוא בטוב שלמות חכמתו וישר טבעו קיים כל המצות בלכתו בדרכים הממוצעים שהם עיקרי התורה ושרשיה כי מצות התורה הם חכמה ובינה כי כן אמר על התורה כי היא חכמתכם ובינתכם ובפירוש נכתב עליו וישמר משמרתי מצותי חוקותי ותורותי. ועל דרך שמירתו צוה בניו וביתו אחריו כדרך כל חכם שלם לא על דרך נבואה שיאמר להם כה אמר השם אמור אל בני אדם עשו זה וזה אבל היה מלמד אותם חקים ומשפטים טובים בדרך בחינתו בדרכי השם ולפיכך גמל השם גמול שלם לו ולזרעו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש לאהוב השם בכל לב ובכל נפש כדרך אהבת השלם אשר לחוזק אהבתו בו בנו יחידו אשר אהב יותר מכל קנייני העולם האובדים גם מאהבת נפשו כי הוא היה זקן והזקן תיקר לו נפש בנו מנפשו והוא חרף למות נפש הבן היקיר שלא היה חביב כמוהו אצל אב לפי שנתן לו בתכלית הכוסף שנכסף להיות לו זרע אנשים להפיק בו רצון השם וכונתו במין האדם. וכבר היו אברהם ושרה זקנים ונולד להם אחר יאוש הלידה כמו שבא הספור בתורה להורות על ענין זה חדל להיות לשרה ארח כנשים עד כי כל אהבתו בעולם זה היתה על הבן ההוא והוא שאמר אשר אהבת את יצחק רצה בו שנתת לו אהבתך וחשקתך. והשלם ההוא לא לתקות גמול עושר או גמול בנים או גמול אחר גופני רצה בדבר השם להעלות בנו יחידו ולא הרהר אחר דבריו והאמין בי"י במראה ההיא אמונה קיימת להוציא אהבתו לפועל ואם היתה בלבו חקוקה. וזה הוא ענין הנסיון והידיעה הנזכרים בדבר העקדה לפי הדעת שכתב בפירושו החכם ר' אברהם אבן עזרא ז"ל. אמר כי הדעת שנים האחד דעת העתיד בטרם היותו והשני דעת היש נמצא. והרצון בו בזה שאע"פ שכל הדברים המתחדשים אצלנו השם ידעם מאז ידיעה ההיא היא ידיעת האפשר אשר לא תמנע ידיעת האפשר וכשיצא לפעל אחד מחלקי האיפשר אז תהיה בו הידיעה על הנמצא וראוי לבעליו גמול טוב כפי בחירתו ובענין זה בוחן השם את הצדיק ומנסהו ויודעו במה שנמצא בו וידינהו וכפי הצטרף המעשה למחשבה.
והרב המורה הלך בזה בדרך הגאון שהזכיר החכם בפירושו שפירש מלת נסה להראות צדקתו לבני אדם ומלת ידעתי בענין הודעתי. ומה שהקשה עליו החכם הנזכר כי בעת שעקד בנו להעלותו לא היה שם אדם ואפילו נעריו כי נשארו עם החמור הקושיא הזאת לא תמנע דרך הגאון לפי שמאמר נביא ידוע ואין צריך לעדים ואחר שאברהם השלם ספר המעשה ההוא התפרסם הדבר ונתרחב גבול אהבת השם ואלו לא היה זה מספר הנביא רק על דרך שבא זה כלו בחלום או במראה די היה בו למוד באהבת השם כפי מה שהקדמנו בענין החלומות הצודקין והמראות שענינם נמשך אל המחשבה והרעיון. ואחר שהוא ספר המעשה הגמור נודעה בו יראת השם ואהבתו כי היראה כוללת האהבה בקצת מקומות ולו לבדו שהיה נביא בעת ההיא היה ראוי לומר יען אשר עשית וגו' ולא ליצחק כי לא השיג להשגה ההיא. סוף דבר לפי שני הענינים הנזכרים היה ראוי לומר עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה וכפי הענין הזה יתבאר מה שנאמר על אנשי סדום ואם לא אדעה. ואונקלוס תרגמו אם תייבין ואם לא אתפרע. לפי שלא הזכיר הכתוב תנאי תשובה וידוע שאע"פ שהיא כצעקתה הבאה אליו אם עושין תשובה לא עשו כלה. וכשתדקדק הדבר היטב תמצא התשובה נכללת במאמר ואם לא כי אחר שעשו תשובה לא יהיו על ענין הצעקה לפיכך ביאר המתרגם ואמר שאם עושים תשובה או שאין ענינם כפי הצעקה שהיו צועקין עליהן העשוקים והעניים ידע ענינם כפי הפעל ההוא ולא יעשו כלה אבל לא ינקה אותם ולפיכך בא הספור ששלח שם שני אנשים ונגלה להם מענינם מה שנגלה עד שנעשו כלה כי כפי מנהגם הרע לא פנה איש אל אנשים ההם כי לא הנהיגו שיהנה בהם איש עד שנודע מפי הקבלה ששרפו נערה אחת מפני שנכמרו רחמיה על חברתה והצילה אותה מרעב. וכן באה הקבלה שלוט אמר למלאכים עקמו עלי את הדרך שלא תהיו נראים באים אלי וסמכו אל זה למה שכתוב ויסורו אליו ויבאו אל ביתו לפי שידע שקשה מאד בעיניהם הטבע הטוב הזה שיהנה איש באחד ולפיכך אנשי העיר שגדלו בטבע הרע ההוא נסבו אל הבית ויאמרו להוציאם החוצה ולנבל אותם ואז נגלה להם טבעם הרע בממון ובגוף כמו שאמר המתרגם בישין בממונהון וחייבין בגוייתהון כי בגופן הראו שאוהבי זמה היו בתכלית נבלה שהיו בוחרים בהם יותר מבנות לוט שהיה מפקיר אותם להם כדי להציל הבאים בצל קורתו ולא שמעו אליו אבל אמרו אליו בדרך חרוף וגדוף האחד בא לגור וישפוט שפוט. וזה לפי רוב שנאתם את המשפט. ובממון גם כן הראו רוע טבעם שלא רצו שיהנה איש בממון העיר עד שנקבצו כל אנשי העיר ולפי פרסום המדה הרעה הזאת לאנשי סדום אמרו רז"ל כדי להרחיקה שכל מי שעינו צרה בהנאת אורחים מדת סדום בו ופסקו הדין ואמרו כגון זה כופין אותו על מדת סדום לפי שידעו סוף המדה הזאת עד היכן היא מגעת. ואמרו במי שאומר שלי שלי ושלך שלך כלומר שהוא נבדל לעצמו עד שלא יהנה באחר ואחר לא יהנה בו שהיא מדת סדום ואע"פ שנזכר בזה מחלוקת ואמרו קצתם שהיא מדה בינונית כלומר לא טובה ולא רעה וזה נאמר שם לצד דעת אחר.
ולפי שיש אנשים שאוהבים הפרישות וצריכין למדה זו מפני שאין להם עסק בעולם ואע"פ כן הלכה כיש אומרים שאמרו שהיא מדת סדום וצריך כל אדם להרחיקה אבל האומר שלי שלך ושלך שלי כלומר שהוא נהנה ומהנה זו היא מדה ישרה והיא דרך ארץ כי בה יתקיים הישוב המדיני שהאדם מוטבע בו. ולפיכך יקרא בעל המדה ההיא עם הארץ ולא נאמר זה לגנות שהרי נודע שאם אין דרך ארץ אין תורה אבל לא השיג בעל המדה הזאת את השלמות הראוי לזרע אברהם אבינו שאמר אחר שהספיק לו עשרו שלי שלך ושלך שלך באמרו למלך סדום אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך והיה קורא העוברים עליו ברוח נדיבה ובעין יפה בעוגות קמח סלת ועגל אחד לשלשה אנשים וחמאה וחלב והוא עומד ומשמש עליהם להמשיכו למדת הנדיבות כמו שבא הספור הטוב ההוא כדי ללמד לדורות הדרך הישרה כי כל הספורים הם ללמד ולהורות והם תורה באמת. וספור אנשי סדום הרעים בא לאמת אמונה טובה כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם וישמע חכם ויוסיף לקח והלוקח יחוש לעצמו שלא יהיה מקציני סדום ואנשי עמורה כי בעוד שהעשרה צדיקים בעיר היא עומדת על תלה עוד מעט ואינם והעיד נהפכת. אמנם האחד אשר בא לגור וישפוט שפוט והוא השכל היוצא לפועל ההוא והוא צורת הנפש ימלט בשמעו אל המלאכים השלוחים להעלותו ההרה. אבל אשתו והוא חומר הנפש חשוב נציב מלח לפי שלא תבא המצוה עליה שלא תביט אחריה כמו שבא על לוט לפי שהוא הראוי לה. ואמת כי אחד מן המלאכים יבא להציל והאחד יבא להפוך את העיר ושתי בנות האיש ההוא שלא היו לאיש ילדו כמו שקדם בפרשת בראשית. וזה צריך שיתעורר לו כל מבקש מעלה ויביט אל צור אשר חצב ממנו וילך בדרך האב השלם. ועל דרך זה ראוי שנלך כלנו בני אברהם שצוה בניו ובני ביתו אחריו ושמרם הדרך ההוא היה סבה להביא על אברהם את אשר דבר עליו. והוא מה שאמר לו ומלכים ממך יצאו והטבע הטוב הוא המלוכה הנאהבה ולפיכך נקראו כל ישראל בני מלכים ולכן נקרא העם הזה גדול ומבורך לפי דבקותו בשם ולכתו בדרכיו כמו שאמר הנביא אתן רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך והוא היה תחלת דברו שאמר לו ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה.