מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי
חומש בראשית · פרשת ויחי
תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב.
הפסוק הזה ופסוק שמע ישראל שניהם אצלנו סגולת הכתוב כלו ולפיכך הקדימם בחנוך למוד הצעירים להעיר על הכונה בתורה ובמצות במה יזכה האדם את ארחו והוא שאמרו רבותינו ז"ל קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה וק"ש והתבאר שם תורה מאי תורה צוה לנו ק"ש פסוק הראשון שמע ישראל וזה מקום הערה טובה כי כשם שהאשה שהיא במקום החומר מלמדת את בנה בפתחו פיו לדבר השמות שהם מורים על הענינים עמידת החומר כשם דד ולחם ואם כן האיש שהוא במקום הצורה אחר שקבל הבן השמות וידע צירופם והוא הדבור ילמד לו דברים שבהם עמידת הצורה ושלמותה והם שני פסוקים הנזכרים ומי יתן ובעת המות ידעם כראוי וישיג הכונה בהם כי בהם כלל הידיעה האחד מהם הוא שמע ישראל כבר התאמת ליודעים והתפרסם לכל כי כן הוא כי בו הורה את אמונת השם וכפירת ע"ז וכבר נודע שכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה אבל הפסוק האחר יש בו מקום עיון וכבר עיינו בו המפרשים עד שנראה לפי כל פירוש מהם שהפסוק ההוא היה זר אצלם לפי הפסוקים הנקשרים בו כי כבר קדם לו וזאת הברכה. ויאמר אף חובב וגו' ולפי מה שפתח הענין בברכה קשר הפסוק ההוא זר מאד. ואחד מן המפרשים אמר בו כי הוא מן הברכה והוא שב אל מה שאמר ישא מדברותיך ומפרש אחר אמר כי כל הפסוקים הקדומים ליחי ראובן הם על דרך קריאה לשם ותפלה על הברכה. גם פירושים אחרים נאמרו שם ואין לתמוה על זה שדברי תורה מתחלקים לכמה וכמה טעמים וכלם דברי אלהים חיים הם אף אני אומר בו לפי מה שלמדתי מרבותי וכפי מה שנראה אלי מדברי רז"ל בהערתם הנזכרת וכמו שכתבנו על הפסוק הזה במקומו ומאמרי בו הוא על דרך מדה מן המדות שהתורה נדרשת בהם והיא מדה שאמרו עליה דבר הלמד מענינו.
ונאמר שהענין כלו הוא דברי משה האחרונים שבאו בדרך דברי יעקב אבינו האחרונים כמו שאמרו ז"ל וזאת הברכה זה מוסב על ברכה ראשונה שברכן יעקב אביהם וזאת אשר דבר להן אביהם ויברך אותם וכבר באה הקבלה האמתית כי כשרצה יעקב לברך את בניו אמר להם בני שמא שמץ פסול יש בכם שמא אחד מהם אינו עומד עמי ביחוד אדון העולם וזה נרמז באמרו הקבצו ושמעו בני יעקב כלומר זרזם שיהיו לאגודה אחת על מצות שמע מיד פתחו ואמרו שמע ישראל אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד והפסוק הזה הורה שלשה ענינים הצריכים לאמונה שאין לה מציאות זולתם. והוא לדעת שיש שם נמצא מחויב המציאות ושהוא מושל בכל ומנהיגו ושהוא אחד אמתי לא ישיגנו לא גוף ולא כח בגוף. וזה האחרון הוא שצריך שמירה רבה כי הוא שתעו בו רבים עד עתה ואשרי מי שמלט מן התעיה ההיא ועל האמונה הזאת ראוי לפירות והוא שאמרו מיד פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואל זה רמז באמרו ושמעו אל ישראל אביכם ומה גדול כח ההודאה הזאת שהוסיפו אותה בקבלת עול מלכות שמים כדי להעיר על הכונה. וכן דוד ע"ה כשצוה את שלמה בדרך זה צוה לו ואמר לו ושמרת את משמרת י"י אלהיך ואמר למען תשכיל את כל אשר תעשה ואל כל אשר תפנה שם וכונת שניהם לזרז על היחוד שהכל תלוי בו. ואין ספק ששניהם כבר למדו את בניהם דרכי השם ומצותיו. אבל בעת המות מסרו להם סוד שהכל תלוי בו מדאגתם פן יאבד באבדם וזה היה לעולם דרך הנביאים והחכמים בזמן ששכלם היה הולך ונבדל מהחומר היה שופע ומשפיע טובו לדבקים אל חמרו בברכו אותם ונמסרו להם סודות שהם ברכות שמים מעל וכן התלמידים היו משתדלים בעת ההוא לקבל ממנו שלא השיגו עד עתה והיו מבקשים ממנו מעלה למלא מקומו כדרך שנקבצו בני יעקב וכמו שבאו מעשים רבים בתלמוד
ואתה רואה כי כשבא קץ להלקח אליהו מעל ראש אלישע שהיה השלם בתלמידים היו אומרים לו שאר התלמידים לפי דעתם מעלתו אצל רבו וחביבותו היתרה על שאר התלמידים לפי התמדת שמושו כמו שכתוב אשר יצק מים על ידי אליהו ותרגם יונתן דשמשית אליהו ולפיכך היה מוצא בו נחת רוח לגלות לו סודותיו ולפי פרסום חביבותו היו אומרים לו להעיר אותו על הדרך הידועה הידעת כי י"י לוקח אדוניך מעל ראשיך והוא אליהו היה דוחה אותו ואמר לו שב נא פה כי י"י שלחני וזה שלשה פעמים בלכתו אל שלשה מקומות בית אל ויריחו וירדן ונסיעתם מן הגלגל. והנה בזה קצת הערה בלכתו בשליחות ד' ממקום למקום מאין זכר מעשה שעשה במקום ההוא שהיה שלוח שם. וידוע שהגלגל נקרא כן על שמלו שם בני ישראל ערלתם ונאמר על המעשה ההוא היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם ויקרא שם המקום ההוא גלגל עד היום הזה. וכן צריך תחלה לכל מבקש שלמות שיסיר חרפת המדות אשר גדל עליהן מעליו ואחר כן יבא אל בית אל שנראה בו הסולם והוא שער השמים ואחר כן יבא אל יריחו היא העיר שהיא סוגרת ומסוגרת לפני הגבורים אשר בה וצריך לו שיפיל חומותיה ויהרסנה ולא תבנה עוד אחר עצת המלאך לשלוף נעלו מעל רגלו כדי שירגיש בכל מקום אשר תדרוך כף רגלו עליו ואז יעלה החכם עיר גבורים ויוריד עז מבטחה ושאר הכוחות החיוניות ואחר זה יעבור הירדן הוא מקום מים חיים וגבול ארץ החיים. ושם עמדו שאר התלמידים מנגד. וכאשר עבר אלישע על כל זה ראה אליהו תכלית השגתו ושהוא ראוי למלא מקומו ולפיכך אמר לו שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך ולפי מוסר ענותו לא אמר לו מעל ראשך כדבר בני הנביאים ואז אמר לו אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. וכבר נודע מה שנאמר עליו לפי דרך אחד מדרכי הדרש אבל אמת אגיד לך ממה ששמעתי וקראתי. והוא שאלישע מצא עצמו שקבל מהשפע האלוהי מה שהיה משלים עצמו אבל לא היה כל כך השפע ההוא שיעדיף ממנו לזולתו והוא שבקש ויהי נא פי שנים ברוחך אלי רצה בו שיהא לו משפט הבכורה שני חלקים חלקו וחלק אחר עמו. וענה אותו הקשית לשאול כי אין בידו זה רק להעיר אותו על דרך השגת הבקשה ההיא והוא שאמר אם תראה אותי לוקח מאתך יהיה לך כן ואם אין לא יהיה לפי שידוע כי כשהרב והתלמיד השלם המיוחד לשמשו הם שניהם יחד נהנים ומתענגים זה בזה שהתלמיד מכוין לקבל השפע ההוא לפי דעתו השגת ההוד והכבוד בזה והרבה ימצא בו נחת רוח וינוח בטבעו ורתיחת שפעו כדרך שהפרה מוצאת מנוחה כשהניקה העגל כי דבר השם הוא בלבו כאש בוערת לפי צורך הסתרת הסודות ורחוק הוא שימצא בעל סוד ראוי לגלות לו כמו שאמר ירמיה לפי הענין הזה והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותי נלאתי כלכל לא אוכל וכשיזדמן לו נאמן שיראה בו שימלא מקומו תתקרר דעתו וינוח.
ואל זה רמז החכם באמרו כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדניו ישיב לפי שידוע כי ביום קציר בעל הקציר ההוא יש לו רב אוכל ושמחתו בו רבה בעמדו על הקוצרים אבל רב החמימות המשיג אותו בזמן ההוא יערבב שמחתו וירבה צערו וכשימצא צנת שלג לקרר בו משתיו כדרך המקומות החמים שיביאו שם השלג בימות החום לכונה זה אז תנוח נפשו ועל דרך זה יקרה לחכם השלם כי כשישיג די קצירו ורב השפע עליו להשפיע לאחר יבער בו לבו כי יירא ממצוא נאמן הנאות לענין ההוא. וכשימצא ציר נאמן והוא שיתנהג בשליחותו בחריצות לא שיהי' עצל ולא אץ אבל חרוץ והוא שיכסה הסודות ויתבונן בהם וידבר בם כראוי לו כי זה המכוון. גם שיתנהג במדותיו כפי אשר שלחו וצוהו אז ינוח לב השלם ויתקרר דעתו ויהנה בו. ואמרו לשולחיו רמז בו כי כל המשפיעים עליו יהנו בו אף הרחוקים ממנו.
והלא תראה שהרב המורה הזכיר בפרק ך' מהחלק השני שאריסטו אמר שהוא רוצה במה שהתחייב ממנו ושמח בו ונהנה ממנו. ועל זה רמז באמרו לשולחיו. או בא בדרך כבוד וכפי הענין הזה יסבול מה שאמר החכם להשיב אמרים אמת לשולחי ואומרו ונפש אדוניו ישיב רוצה בו ינוח כאמרו משיבת נפש. והזכיר בו שני ענינים לפי שכוונתו בו לשני ענינים המוסר והחכמה. וקרא הרב המלמד השלם אדון ושולח. ואע"פ שברוב המקומות יקרא אב לפי שהשלם כונתו הראשונה בתלמידו להשלימו בבחינת עצמו ולפי זה הענין יקרא הרב שכבר הוליד צלמו. וכשיראהו ראוי להעדיף שלימותו לאחרים בדברו מישרים ובהנהיגו אחרים בהנהגה טובה אז יהנה אדוניו ושולחיו.
והוא שאמר החכם בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ותעלוזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים. והוסיף ותעלוזנה כליותי על דבור מישרים והוא השלימות המכוון בו וזה אפשר שישיג אם יטרח על ההשגה ההיא ויחפשנה כזהב. והוא שהקדים לפסוק כצנת שלג ביום קרה וגו' שהוא יחס התלמיד הטוב לרב פסוק אחר ביחס הרב השלם אל התלמיד הטוב נזם זהב וחלי כתם מוכיח חכם על אזן שומעת. לפי שידוע שנזם וחלי שני עדיים כמו שאמר הושע הנביא ותעד נזמה וחליתה. והזהב והכתם שני מיני זהב והכתם הוא הטוב מזהב סתם. ועל דרך זה צריך שיהא התלמיד ביחס המוכיח החכם שמודיע דרכי מוסר ומלמדו חכמה. וכשיהיה אצלו על הדרך הזה אז איפשר שיהי' התלמיד אל הרב כצנת שלג ביום קציר. אבל העצל הוא בהיפך שלא די לו שלא יקרר חומו מהאש הבוערת אבל יוסיף לעיניו עשן והוא הגורם כהות העינים ולא יוסיף להביט כבתחלה וכן תקהינה שיניו במה שלא יתנהג כשורה וידבר בזולת מקומו ולפיכך יעמוד הרב המוכיח. והוא שאמר החכם כחומץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו.
סוף דבר החכם הראה שהרב והתלמיד השלמים יהנו זה בזה והרב נותן עיניו להועיל לתלמיד והתלמיד שם לבו להפיק רצון הרב. וכל עת שהתלמיד על דרך זה שלימותו הולך וגדול בעצמו אבל אין לו מקום ואין לו זמן להשפיע לאחרים. ואל זה הענין כיון אלישע באמרו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי כמו שקדם והוא אמר לו אם תראה אותי לוקח מאתך יהי לך כן וגו' רצונו לומר אם תשיג בעצמך ותמצא נפשך כאלו לקחתי מעמך וחסרת קצת שלימותך להתבודדות שכלך אז תשתדל להשלים החסרון ההוא בבקשך לך אחר אשר תמלא חסרונך בו השגתי אני וכאשר מצאתי בך וכאשר השיג כל שלם. ואל זה רמז באמרו ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ד' אלהי לעשות וגו' וסמך לו כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וגו' ואמרו הם ז"ל מה אני בחנם אף אתה בחינם. וכאשר הודיע זה אליהו לאלישע מיד ויהי הם הולכים הלוך ודבר רצה בו שהתעורר גם הוא לדבר. ולשון לוקח מאתך ולשון כי מאיש לוקה זאת אצלו אחד ורוצה בו חסרון רוצה בו כי האדם חסר בעצמו מצד האשה כן אלישע לפי שלימות שפעו הרותח מצא עצמו חסר כשנמצא מלא ונטבע ואין מושך. וזה הענין הגדול נמצא בבא קץ הרב הגדול השלם כי זה מדרכי השלמים. ואחר כן אין ספק שמשה רבינו רבן של כל הנביאים הלך בדרך זה. וכפי יתרון שלימותו בנבואה מסר ליחידים ראשי הסוד שתורתו תלויה בו ונתן להם כמצוה מחמת מיתה בלשון ירושה ובלשון צוואת האב לראוים ליורשו. והוא שאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. רוצה בו כי כשצוה מחמת מיתה הנחילנו תורה שירשה קהלת יעקב. הכונה בו להחזיק בלמוד והוא הבנת דבר מתוך דבר עד שיושג המכוון. ולשון ירושה נופל על דעות מכוונות או דת מקובלת כמו שבא אך שקר נחלו אבותינו. ואפשר שזה רוצה באמרו ונחלתי שמתם לתועבה ולפי משמעות זה בא מורשה קהלת יעקב. ואחריו בא ויהי בישרון מלך וגו' כנגד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
ואני יודע כי רבים מן התלמידים לא ייטב בעיניהם דבר זה וידיחוהו אבל החומלים על המשתדלים בלימוד לא ידחוהו אבל יפקפקו בו כי כן פקפקתי גם אני בו אחר שעלה בלבי עד שמצאתי לרבותינו ז"ל הדעת הזו לפי מה שנראה לי מדבריהם באמרם וכי ממשה אנו אוחזין התורה והלא אבותינו זכו לזה שנאמר מורשה קהלת יעקב שומע אני ירושה לבני מלכים ירושה לבני קטנים. כלומר שבני יעקב שהיו בני מלכים ירשוה מאבותיהם. וכמו שאמרו בפרק חלק מורשה היא להם מאבותיהם מששת ימי בראשית לפי שעליהם היתה הכוונה והיא היתה להם מאז ירושה בכח לפי בחינת המציאות ובצאת האבות יצאה לפועל כפי השתדלם בלמדו. ובלמוד ההוא זכו בה האבות. וכבר קדם לנו בפסוק האחר במה זכו לנו האבות אם כן על זכות ההוא רמז הנה בשם תורה להעיר על חלק מיוחד מהתורה שהוא על דרך למוד והוראה.
ואל תטעה בשם תורה כי השמות נאמרים על מינים רבים כמו שהתבאר לנו ענין זה הוא ענין צריך מאד לכל חכם ובפרט למחפשי אמתות ושם התבאר כי שם תורה בא על התורה בכללה ובא על חלק מיוחד ממנה. והוא מה שבא בדרך ספור על דרך הנסתר להודיע האמת לנבוני לחש בדרך המצות שבאו לשמור החלק ההוא ולהאדירו כדי לזכות את כל ישראל. שאמר הכתוב ד' חפץ למען צדקו וכו' וביארו ז"ל ואמרו רצה המקום לזכות את ישראל וכו' וזה לפי שעיר פרא אדם יולד ויצר לב האדם רע מנעוריו לפי טבע החומר כפי דביקותו והרכבתו ולפיכך הוא צריך להערות רבות להורות הדרך לפניו ולהעיר השכל בשמוש ההרגשות הנתונות להשתמש בהם לעת הצורך לקיום הגוף או לעמידת המין לא זולת זה.
וכל מי שירצה לעבוד השם ולהשיג המבוקש ממנו ישים כונתו להשיג רצון השם וכל תאותיו תהיינה לעבודתו כמו שבא ד' נגדך וגו' וכבר קדם פירושו. וכן בא להעיר על ענין אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני באמת בכל לבבם ובכל נפשם. ואמר שלמה בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך.
נשלם פרשת ויחי יעקב. השם ברחמיו יסיר ממנו לב העקב