אור ברסלב
מלמד התלמידים חומש בראשית › פרשת ויגש

מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי

חומש בראשית · פרשת ויגש

פרשת מקץ

בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך. נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך. עשה זאת איפה בני והנצל כי באת בכף רעך. לך התרפס ורהב רעך. אל תתן שנה לעיניך ותנומה בעפעפיך. הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש.

ענין הערבות ידוע כי הוא דבר שמתערב אדם בו עם אחרים ללא צורך בו. והוא שמשתעבד למלוה בדבר הלוה על מה שהלוהו ולא יגיע בו לערב הנאה כלל. ואשר ירגיל עצמו בשעבוד זה יכשל לעתים שיכנס בערבות בשביל איש זר שלא יבא לפרוע חובו. ולהזהיר על ענין כזה באדם עצמו באו כתובים אלה וכתובים אחרים בספר משלי על הערבות כפי הדרך הנסתר כמו שיתבאר אך בדרך הנגלה בא להזהיר בענין הערבות הנהוג בין בני אדם שלא ירגיל אדם בו כמו שאמר אל תהי בתוקעי כף בעורבים משאות. ואם ערב לזר שלא יבא לפרוע חובו יעצהו החכם בשני הענינים האחד מהם שאחר שנוקש באמרי פיו ונתרצה ללות הזר לתקוע כף בשבילו ונלכד בערוב משא ההוא לרעהו הטוב לו שלא יבא לריב עמו או להכעיסו על זה אבל יכנע לפניו ויתן גובה וגאוה לרעו שהוא המלוה כדי שיחמול עליו ויאריך לו הזמן עד שיוכל להכריח הלוה הרשע לשלם. והוא שאמר התרפס ורהב רעיך ורבותינו ז"ל אמרו על זה הרבה עליו רעים והביאם לומר זה היו"ד הכתובה ברעיך והוא כאלו אמר רהב ברעיך. ואפשר שהיו"ד נוספת כמו שבאה במקומות רבים. וכן נראה במסורת שכתוב עליו לית כותיה מלא. סוף דבר העצה האחת שיכנע הערב למלוה והשנית שישתדל בכל כחו להוציא כל זמנו בחריצות להנצל מן הערבות והוא שאמר אל תתן שינה לעיניך ולעפעפיך תנומה. ובדרך זה הלך יהודה באמרו כי עבדך ערב את הנער והזכיר שם דברי המיית רחמים באמרו ונפשו קשורה בנפשו ואמרו כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי ומסר עצמו לעבודת עבד במקום בנימין כמו שאמר ועתה ישב נא עבדי תחת הנער עבד לאדוני והנער יעל עם אחיו. וזה היה סבה לחמלת יוסף השלם עליהם כי אחר שבחן אותם בבנימין ומפני הבחינה ההיא צוה שישים הגביע באמתחת בנימין לראות איך יתנהגו בו אחיו ואחר שראה את לבם הטוב כי הוא אמר להם עלו לשלום אל אביכם ולא אבו לעלות מבלעדיו ראה יוסף כי הם בעלי תשובה ומה שלוו במכרם יוסף לעבד פרעו בהתאמבם להציל בנימין מהיות עבד ולפיכך ולא יכול יוסף להתאפק והתודע אל אחיו וכלכל אותם ואת ביתם כי אחר שפרעו את חובם שבו אצלו כבתחלה ונמלט יהודה מן הערבות בחריצותו הטובה. וכן צריך לכל ערב להשתדל ולטרוח בכל פנים להנצל מיד המלוה כמו שהיא הכונה בדרך הנגלה בפסוקים הנזכרים.

אמנם בדרך הנסתר הכונה בו היא על האדם בעצמו בענין כוחות נפשו והנמשך אליהם והזר הוא יצר הרע כמו שאמרו ז"ל בפסוק לא יהיה בך אל זר איזהו אל זר שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע הוא הטבע החמרי החיוני וכשהטבע ההוא רע הוא לוה ולא משלם ועליו אמר נעים זמירות לוה רשע ולא ישלם.

וכבר רמזו רבותינו ז"ל על זה באמרם אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום שנאמר לוה רשע ולא ישלם. וזה לפי שידוע שהלוה נוטל משל אחר וכן הטבע החיוני נועל פעמים מרעהו שהוא השפע השכלי שהוא הדבוק אשר בין האדם ובין בוראו שעליו נאמר רעך ורע אביך אל תעזב כמו שנזכר בפרשת ואתה תצוה. וכשהכח השכלי משתדל בצורך ההוא הגופני והוא מתרשל בפעולתו ובטל לעצמו אז הכח ההוא החמרי לוה מהריע והשכלי ערב וכשהלוה רע הוא לוה ולא משלם רוצה בו שאינו מניח דבר מתאותיו לממשלת הריע הרע ההוא ולא ישים תשוקתו אליו כמו שבקש ממנו באמרו ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. ואלו היתה תשוקתו אליו על דרך שבא י"י נגדך כל תאותי והוא שיקח הנאותיו לשם שמים ויניח תאוותיו לממשלת הראוי למשול בו כמו שכתב החכם עשיר ברשים ימשול ועבד לוה לאיש מלוה והרשים לפי המשל הזה גם שאר הכחות ואז הלוה ההוא עבד לאיש מלוה כראוי לו אז הוא פורע חובו ומשלם גמול למלוה. כי כמו שהוא לוה מצד אחד לצורך שמירת הכח החיוני כן הוא מלוה לקיום הכח השכלי והוא שאמר החכם מלוה י"י חונן דל וגמולו ישלם לו. רצה בו כי החונן הדל והוא המניח יתרונות תאוותיו לחנינת הדל והוא הילד המסכן הידוע הוא מלוה השם רצה בו השפע האלוהי והוא הריע ואז משלם לו גמולו. או אפשר שרצה בו שהשם ישלם לו גמולו. אבל הראשון קרוב אצלי והוא כענין שאמר נעים זמירות ולא ישלם ועל דרך זה אמר גם כן וצדיק חונן ונותן רצה בו שהטבע החיוני הישר חונן ונותן ובאר עוד שם ואמר כל היום חונן ומלוה וזרעו לברכה. רצה בו שלוקח בכל עת הנאותיו בדרך הפסוק בלבד שהיא דרך חנינה ומתן לרעו ולפיכך הזרע הנולד ממנו והוא כל הנולד באיש ההוא ובנפשו מעט מעט הוא לברכה לפי שהוא הולך וגדל במדות הטובות הנמשכות אל ממשלת השכל ולפי ענין זה אמר גם כן נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם כי הטבע הטוב אינו נעזב עד שתסתלק ממנו שכינה ויסתר השם פנים ממנו כי כשמשתדל בצרכי הגוף והוא ענין נפילת הצדיק לא יושלך לגמרי והוא אמרו שם כי יפול לא יוטל כי י"י סומך ידו והוא הענין במאמר החכם כי שבע יפול צדיק וקם. ואפשר שרמז במספר ההוא על החמש הרגשות ועל הכח המתעורר והכח המדמה כי כל אלה סבת נפילתו ובכלל סומך הוא לכל הצדיקים הנופלים והוא שאמר שם כי י"י סומך ידו ורצה בו שסומך ידו להקימו. והוא אמרו לא ראיתי צדיק נעזב כמו שקדם ואמרו וזרעו מבקש לחם הוא על הענין שקדם וזרעו לברכה. ועל דרך שאמר החכם לא ירעב י"י נפש צדיק. ואמרו גם כן צדיק אוכל לשובע נפשו כמו שהתבאר בפרשת ויהי ביום השמיני והכל כדרך שאמרו מרעיבו שבע ובהפך משביעו רעב והוא שאמר ובטן רשעים תחסר.

וזה הענין הנזכר גם כן רמז החכם ע"ה באמרו נותן לרש אין מחסור ומעלים עיניו רב מארות. ואמר עוד טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל ואמרו מלחמו הוא נאות למה שאמרנו שיניח קצת הנאותיו לחנינת הדל והוא הלוה המשלם והברכה ההיא אשר יבורך הוא שאמר עליה החכם ברכת י"י היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה והוא השפע השכלי הבא מאת השם שאמר אליה הנביא ישעיה כי אצוק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצוק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך. וראה והבן איך המשיל הרוח והברכה ההיא לשפע המים על יבשה.

ובאר עוד הנביא ואמר זה יאמר לי"י אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לי"י ובשם ישראל יכנה. והכנוי בישראל ידוע שהרצון בו כי שרית עם אלהים וכבר התבאר זה כי הברכה הזאת היא האהבה הנצחית והוא שרצה נעים זמירות באמרו מבורכיו ירשו ארץ ומקולליו יכרתו והארץ ההיא הוא משל למקום העמידה והקיום כמו שאמר והארץ לעולם עומדת והמשל הוא בארץ החיים והראיה על זה בזכרו במקלליו הכרת ואחר שהנושאים הפכים ראוי שיהיו הנשואים גם כן הפכים והפך הכרת העמידה לעולם ועליה אמר ירשו ארץ וסבת היותו חונן ומלוה ולוה ומשלם ואחר שהוא כן סבת הכרת היותו לוה ולא משלם וכשהשכל האנושי יטריד מחשבתו בעסקי הזר ההוא כבר נוקש באמרי פיו ואליו הוא האזהרה להתרפס לפני הריע ולהכנע בעבודתו. והוא שישים מחשבתו ועיונו בו ואל יסלק אותם מעליו כלל גם כן בעתי המאכל ושאר התענוגים או שאר עסקיו כי זה הוא מדרך הרפואה להנצל מן הקצה אל הקצה. והוא שאמר אל תתן שינה לעיניך ותנומה לעפעפיך תנומה רוצה בו לא שינת קבע ולא שינת עראי כי כן צריך לו לפי שנטה אל הקצה המרוחק לחסרון שכלו. והוא שאמר גם כן החכם לפי הענין הזה אדם חסר לב תוקע כף עורב ערובה לפני רעהו. וזה הפסוק לראיה כי ריע שהוזכר בענין זה הוא המלוה והזר הוא הלוה וכשהאיש טבעו טוב להפוך ממדה אל מדה אז יוכל להנצל בחריצות אבל אם טבעו רע לא די שלא ישלם רצוני לומר שלא ישיג המושכלות רק שיאבד מצות התורה והקבלה. והוא שאמר החכם אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. ואמר על התורה משכבך לפי שהתורה היא משכב לשכל כי בה יחול וינוח ויתעורר להבין דברי האמתות שבאו בה ולדעת שולחם האהוב. ודברי התורה מושכבים מונחים מאין מופת אבל הם ממושכלות ראשונות ומפורסמות ומקובלות לפי שהמושכלות הראשונות המפורסמות הן גלויות לכל משכיל והן דעות מונחות נאמר ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ואמרו הם ז"ל ויניחהו הניח לו לעבדה זה תלמוד ולשמרה אלו המצות. וזה יתבאר כי במושכלות הראשונות יושג התלמוד שהיא העבודה ובמפורסמות יתקיימו המצות שהן לשמירת גן עדן וכפי הענין הנזכר נקראת התורה משכבך והוא הערה לבקש הראוי לבקש כמו שהעיר על זה החכם באמרו על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו

וזה הענין כלו הנזכר בפסוק ראשון ההוא יאות לבעל הדת שלא השיג אמתותיה רק מדרך קבלה וכבר מצאנו בתורה המצוה באהבת הנפש לשם והיא ההשגחה העיונית והציורית כמו שכתוב לאהבה את י"י אלהיכם ולעבדו ואמר ואהבת את י"י אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך וגו' ולפיכך הוא רוצה להשתדל בהשגתו ולמצאו כדרך כל אוהב וחושק שישים כל מחשבותיו בחשוקו וכל בקשתו עליו כמו שאמרה התורה ובקשת משם את י"י אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך והוא שאמר בקשתי את שאהבה נפשי ואמר עוד בקשתיו ולא מצאתיו לפי שלא בקש אותי בדרך המצוה שבאה על הבקשה ההיא והיא כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך והיא דרישת העיון שהוא בכל ציור הלב ובכל כוחות הנפש וזאת הדרישה שיחל עליה המציאה אי אפשר לה על משכב בלבד כי היא דרך העצל מדרוש החכמות שהוא פעמים ישן שלא יביט כלל גם בדברי תורה והקבלה ופעמים יביט בה בהתרשלות ובהפסק כדרך נים ולא נים ופעמים ישקוד עליה אבל לא יקום ממשכבו ולדרוש ולבקש בחוץ כמו שאמר החכם עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתיך. ואמר מעט שנות מעט תנומות מעט חבוק ידים לשכב. והאיש שהוא על התבונה הזאת כבר ערב לזר ומשכבו יקח ריעו מתחתיו ועליו נאמר ובא כמהלך רישך ומחסורך כאיש מגן וכבר התבאר פסוק זה בפרשת שופטים ושוטרים.

אמנם הראוי לבעל הדת המבקש את ד' שיחזיק תחלה בתורה לדעת אותה ולקיים כל מצותיה וכל דברי קבלה כמו שצוה החכם ואמר שמע בני מצות אביך ואל תטוש תורת אמך והחכם קרא לתורה מצות אם ולדברי קבלה תורת אם לפי שהקבלה שבאה מתקנת כנסת הגדולה והנמשכים אחריה היא כחומר לצורה והכונה בה לשמור מצות התורה וכל דברי התורה והקבלה הם כיסוד לכל חכמה כי לולי המצות ההם לא ילך האדם בדרך חיים כי תחשך עליו חלילה. והוא שאמר החכם כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר ואמר גם כן בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליה והקיצות היא תשיחך. ואמר אם תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שנתיך והיא לעולם השומרת אותו בשכבו ובקשתו הראשונה היא על משכבי בלילות כי אין שם אור שמש רק נר ואור כוכבים שנותנין אור בעצמם רק לא יעבור בם אור אחר ואורם הוא ממשלת לילה והוא אמרו כי נר מצוה ותורה אור רוצה בו אור כוכבים כמו שיחס התורה לאם והמצוה לאב וידוע שמעלת האם למטה ממעלת האב אבל השכל הוא האור הבהיר והזך והמזהיר שעובד בה האור הגדול כמו שאמר דניאל והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד והמצדיקים הם המורים לרבים חקים ומשפטים צדיקים.

וזה המשל נאמר כפי מה שאמרו הפילוסופים שהשמים ספירים והכוכבים אינם ספירים ולפי זה הענין המשיל החכם עת הבקשה הנזכרת בלילות שהכוכבים מושלים בהם. מצורף אל זה כי כל מבקש ראוי לו לחשוב ולהסתכל בדברי התורה בלילה כמו שאמרו ז"ל אין רנה של תודה אלא בלילה לפי שהאדם אחר השינה כבר התבודד זמנו וטרדת כחותיו החיונים שקטה ואז יבא לו דבר השם ותזל אמרתו עליו כטל בעת שכבת הטל וזה אחד מן הפנים שהמשילו דבר השם כטל כמו שאמר הושע אהיה כטל לישראל וכבר נאמר בו ענין אחר בפרשת וארא. סוף דבר הבקשה הנזכרת תעיר האיש הישן במשכבו בעיר עם האהוב עד שיקום ממשכבו ויסובב בעיר בשוקים וברחובות והם החכמות הלמודיות שהם חוץ לבית ולחצר כמו שאמר עדיין בן זומא מבחוץ גם שם לא ימצאנו כמו שאמר עדיין בקשתיו ולא מצאתיו. ואחר כן אמר מצאוני השומרים הסובבים בעיר וגו' לרמוז על שומר דרך עץ החיים ודרך השומרים ההם שימצאו האיש המבקש ואליהם ישאל את שאהבה נפשי ראיתם וכל עוד היותו מתעסק בחכמות ההן לא יענוהו דבר ולא יעשו בו שום מעשה בדרך שיתפעל למצוא האהוב אבל כשיעבור מעט ויכנס בטבעיות כבר מצאו מצד אחד כי פעולותיו נגלות בהם אבל לא מציאות שלמה ולפיכך בא הדבור שלא לנכח ואמר אחזתיו ולא ארפנו וגו' ולא אמר אנהגך אביאך וגו' כמו שאמר בסוף הספר וכן לא אמר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי כי אותם הן שומרי החומות רצה בו שכבר נכנס בטבעיות וכפי השגתה היא מוכה ופצועה בפצעי האוהב שעליהם אמר החכם נאמנים פצעי אוהב כי הוא הולך הכות ופצע החומר והפשיטה הרדיד שהי' לה עד היום ובסוף ימית אותו כמו שאמר החכם כי עזה כמות אהבה ומה שאמר החכם אל בית אמי ואל חדר הורתי רצה בו על דברי הקבלה ואל הסתרים שהורו אותו וגלו אתו מוריו. וזה הרמז שבא במלת הורתי יצא מחכמת יונתן השלם כי כן תרגם דבר הנביא הושע הובישה הורתם כי אמרה אתבהיתו מלפיהון כי לקחו מענין הוראה ובלא ספק החכם הוציאו כפי הענין הזה. וראייה על זה אמרו כפי הענין הזה בסוף הספר אביאך אל בית אמי תלמדני. והנכון שהתיו סימן הנקבה. וסוף דבר שם גלה על ענין למוד הוראה במשל הזה והזכיר שם הלמוד בביאור לפי שכבר השיג האלהיות והוא שתשביע ותאמר מה תעירו ומה תעוררו ולא אמרה אם תעירו שהוא מניעת ההערה אבל אמרה מה תעירו שהיא לקחת מהות ההערה על הסדר ונמצא בענין שלש השבועות לפי מעלות החכמות אמנם ההשבעה הנזכרת ראשונה היא לצדיקים בעלי התורה והתלמוד שהם גם כן לפי מעלתם בתכונת האהבה והיה כחלום וכחזיון לילה כי כאשר יחלום הצמא והנה שותה והקיץ והוא עיף כן החושקת תראה שמאל החושק תחת ראשה וימינו תחבקנה והקיצה ותבקשנו ולא תמצא. או אפשר שבא משל החכם תחלה בדרך כלל ואחר כך בדרך פרט. וענין צבאות ואילות מפורש בפרשת והיה כי תבא וחדר הוא רמז על הסודות ועל הסתרים וכמוהו אצלי ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר ורצה החכם בפסוק הזה שצריך האדם שיזהר לפי השגת עיונו שלא יגנה בדבר מדברי התורה אם אמונה אמתית או אמונה הכרחית והוא אמרו גם במדעך מלך אל תקלל וכן שיזהר לפי הבנת סתרי תורה שלא יזלזל במדה מן המדות הטובות ולא יגנה בעליהם שהן הונו כמו שאמר הון עשיר קרית עזו כי לפי ההבנה הטובה כל סתרי התורה מכלכלים כל המדות החמורות כמו שאמר החכם ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים ואמרו כל הון יקר ונעים ואמרו כי עוף השמים יוליך הכל ובעל כנפים יגד דבר הוא אצלי לפי הענין הזה כאמרו אל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך. לפי שידוע שהמלאך מתואר בתנועת עופפות כמו שאמר ובשתים יעופף והוא בעל כנפים כמ"ש שש כנפים לאחד. ויהיה אמרו כי עוף השמים יוליך הקול כנגד אמרו למה יקצוף האלהים על קולך. ואמר ובעל כנפים יגיד דבר כנגד אמרו וחבל את מעשה ידיך כי בא דבר הנה במקום מעשה וההגדה נופלת על המעשה כמו שאמר ומעשה ידיו מגיד הרקיע וכבר קדם אמרו גם כן שם אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ובא אל תתן את פיך כנגד גם במדעך מלך אל תקלל. ולהחטיא את בשרך כנגד ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר והוא הגורם לחבל מעשה ידי האדם עד שתהיינה כל פעולתיו לריק.

וכפי הענין הזה בא גם כן לקח בגדו כי ערב זר ובער נכריה חבלהו וכבר התבאר ההפרש הרמוז בין זר לנכרי ולפיכך אמר חבלהו כלשון התורה אם חבול תחבול שלמת רעיך שנאמר על כסות לילה והוא המשכב גם הלשון נוטה לרע כאמרו וחבל את מעשה ידיך כי זה בלא ספק סוף המחבק חיק נבריה והוא הערב בעבורה שתאבד תורה ממנו והוא שקראה החכם משכב בשלשת ספריו. וכבר שמע זה מאביו נעים זמירות כאשר שמע ממנו דברים רבים שהזכיר בספריו ואביו רמז עליהם בספרו וכבר נמצא בו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה ואמר ירננו על משכבותם ואין ספק אצלי שעל זה הענין הנזכר המורה על תועלת התורה הגדולה כיון בסוף ספרו באמרו כי רוצה י"י בעמו יפאר ענוים בישועה. ורצונו בעם הוא מתן תורה והוא שחתם במזמור הקודם לו וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו כמו שהתבאר בפרשת תולדות נח והמכון בתורה הוא לשתי תועלות האנושיות והם השגת ידיעת השם והשגת המדות הטובות והוא שאמר רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. אומרו רוממות אל בגרונם רמז על השגת ידיעה ואמרו חרב על השגת המדות לפי שצריך האדם לעמוד בחרב כנגד האויבים האורבים לאדם סביבו. וכן נמצא בדבריהם ז"ל שהתורה נקרא חרב פיפיות ולפי שנתנה משה אל פה ואמר להשלים המשל לעשות נקמה בגוים והוא שאמר לעשות בהם משפט כתוב הוא כל שכתוב בתורה כדי שיכלכל דבריו במשפט והוא ההדר לחכמים הצדיקים שהם החסידים ולהם ראויה הודאה ותהלה שלמה והוא שאמר הדר הוא לכל חסידיו הללו יה.

תוכן העניינים

מלמד התלמידים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה