אור ברסלב
מלמד התלמידים חומש במדבר › פרשת שלח

מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי

חומש במדבר · פרשת שלח

פרשת בהעלותך

מכסה שנאה שפתי שקר מוציא דבה הוא כסיל. ברב דברים לא יחדל פשע וחושך שפתיו משכיל. כסף נבחר לשון צדיק ולב רשעים כמעט. שפתי צדיק ירעון רבים ואוילים בחסר לב ימותו.

גם אלה דברי שלמה על שני פנים גלוי ונסתר כמו שאמרנו כי כן התנה בראש ספרו והדרך הגלוי בפסוקים אלה בא להעיר האדם לשמור לשונו ולהשתמש בה בדברים אנושיים לא בהמיים כי הדבור הוא המבדיל בין בני אדם ובין הבהמה והאדם המתדמה בו למלאכים ולפיכך ראוי שאותו החלק האנושי אשר גדלו השם על שאר בעל חיים ישתמש בו בדברים הנאים והמועילים ויעזוב הדברים המגונים כל שכן המזיקים והמפסידין סדר בני אדם. ולכן בא החכם וגנה בתוכחות מוסרו כל מיני דבור הפחותים כדי להשמר מהם. ותחלת כל דבר בא לגנות מי שאין פיו ולבו שוין והוא על שני מינים. המין הא' הוא האומר לחברו דברי חלקות ופתוי ולבו בל עמו ושפתיו שפתי שקר וזהו אונאת דברים שהזהירה עליה תורה ואמרה ויראת מאלהיך ואמרו הם ז"ל שכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך לפי שהוא בוחן לבבות ואם האיש מראה בפיו דברי האהבה וישקר לו בשבח אותו ובספרו בטובתו שנאת לבבו גלויה לשם והוא כאלו אמר אין י"י רואה ועל הדרך הזה הקפידה תורה ואמרה לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך כלומר אם יש לך תרעומת על חבירך הודיעהו והוכיחהו כדרך שהוכיח אברהם את אבימלך שאם תוכיחהו אולי ירצה אותך ואם לאו אתה הזהרתו ואת נפשך הצלת לא שתכסה ממנו תלונתך עליו ותשנאהו שזה עון גדול הוא על העושה לפי שחברו בוטח בו כבתחלה והוא מגלה לו כל סתריו ונכשל בו בממונו ובנפשו ואותם דברי אהבה שפתח לו המה פתיחות להורגו והוא שאמר הכתוב חלקו מחמאות פיו וקרב לבו רכו דבריו משמן והמה פתיחות ר"ל חרבות.

והמין השני הולך רכיל והוא האיש שהולך ומרגל בבית חברו ואוכל ושותה עמו והוא שומע מה שמדבר דרך צוות ביתו כדרך רוב בני אדם עם בני ביתם והולך מזה לזה ואומר כך וכך שמעתי מפלוני שאומר עליך ונמצא זה קם עליו ומכהו או הורגו הוא שאמר הכתוב לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעך שאע"פ שהמספר אינו הורגו הוא סבת הריגתו והוא עומד על דם רעו בתתו חרב ביד אחר להרגו וזה המין גם כן שפת שקר שאע"פ שהדבר שספר עליו כן היה כמו שספר מכל מקום בדרך שקר ספרו שהוא היה מראה עצמו שהוא אוהב והוא שונא לו. ועל שני מינין האלה אמר מכסה שנאה שפתי שקר הוציא שפה הנה במקום דבור כמו שאמר שפה אחת לכלם לפי שהדבור יוצא דרך השפה והיא אחת מכליו. ואמר שפתי להורות על שני מינין והגנות נראה מיד בשניהם כי הוא דבר שקר ומדבר שקר תרחק. וכדי הוא להרחיקו לפי שסוף הרגיל בו לכחש האמת שהוא העיקר כמו שאמר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ שההרגל מכריח האדם במה שהורגל בו והוא שאמר למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו. ר"ל לפי שלמדו לשונם בדבר שקר ובעות נלאו שהיו בלא כח אל הראוי להם לדבר באמתות כי לא יכלו לדבר רק השקר כמו שהרגילו ודי בזה סבה להרחיק המדה הזאת לפי שהאמת שונא אל השקר ומרחיקו כמו שכתוב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני ולפיכך ראוי להרחיק מאד ולגנות שני מיני דבור הנזכרים והם ההולך רכיל והמדבר אחת בפה ואחת בלב.

והחכם רמז עליהם באמרו מכסה שנאה שפתי שקר ומוציא דבה הוא כסיל ואחר כן בא להזהיר על שני מינים אחרים. המין האחד מוציא שם רע על חברו כלומר שמוציא עליו קול ואמר כך וכך עשה פלוני והוא לא עשה ודי בשקרותו בעצמו הרחקה ועוד שהוא סכלות גמורה שהוא חוזר חלילה וכשם שהוא בודא מלבו להוציא שם רע על אחרים כן יעשו אחרים עליו. והמין השני בעל לשון והוא המספר בגנות חברו לא על דרך מוסר רק כדי לביישו ולהכלימו ואע"פ שהוא אמת סכלות גמורה היא לו שזאת המדה גם כן חוזרת חלילה כי אין אדם אשר לא יחטא ונמצא בשני מינים אלה יפסד סדר בני האדם ויחרב העולם ולפיכך הקפידה התורה עליהם ואמרה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל.

ובלשון הרע מצאנו שהקפידה שכינה על אהרן ומרים כשדברו באחיהם ואע"פ שלא גנו אותו בדבר עבירה ולא נתכונו לגנותו אלא שמתוך דבריהם היה נראה חסרון מעלתו באמרם הרק אך במשה דבר י"י הלא גם בנו דבר והראיה שעל זה הקפידה שכינה מה שנאמר עליהם דרך תוכחה על זה אם יהיה נביאכם לא כן עבדי משה. ומפני שמרים תחילה דברה וחסרה במשמעות דבריה מחיי משה האמתיים לפיכך היתה כמת עד שהוא בעצמו החיה אותה בתפלתו ועם כל זה הסגירה השם ונזפה שבעת ימים להראות לכל פחיתות דיבור לשון הרע ואמרו רבותינו ז"ל מה מרים שלא נתכונה בגנותו כך המספר בגנות חברו על אחת כמה וכמה ולפי שלקתה מרים על עסקי דבה נסמכה לו פרשת מרגלים שהוציאו דבת הארץ ואע"פ שאמת היה כמו שאמרו הקפידה עליהם שכינה הקפדה גדולה לפי שכונו לגנות הארץ והיה להם לספר בטובתה שהרי כמה טובות היו בה והם עשו הפך הראוי לעשות לחכמים כמו שעשה חכם אחד שהיה הולך בדרך ותלמידיו עמו ועברו על נבילה אחת אמרו לו רבינו כמה מוסרחת נבילה זו אמר להם החכם כמה לבנים שניה וזה אמר להורות כי כן ראוי לכל אדם להרגיל עצמו להסתכל בטוב לעולם והוא דרך מדרכי השם כמו שאמר יען נמצא בו דבר טוב. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ובטוב העולם נדון.

וכן חובה עלינו לדון האדם לכף זכות ולהביט בטוב מעשה האדם כל שכן בזמנינו זה כי לפי דוחק הצרות המתרגשות בעולם לא ישיג האדם השלמות הראוי לו ודחקו יביאהו לידי פחיתות מדות רעות בהכרח ואשר ימצא בו טוב או טובות ראוי לשבחו על זה ואם ימצא בו גנות יתלה אותו בדבר המזכהו כפי מה שאפשר לא כענין המרגלים שהיה להם לעמוד מדבר בגנות ההוא שספרו אחר שידעו שהשם עושה נפלאות לא בחיל ולא בכח ולפי הוצאת הדבה ההיא נחתם גזר דינם שלא יכנסו לארץ אנשי הדור ההוא מה שלא נעשה כן על מעשה העגל ושאר עבירות וגם המוציאין דבה מתו במגפה ובאה הקבלה שתולעים היו יוצאין מלשונם ונכנסין במיעיהם מדה כנגד מדה הלשון החטיאם והלשון הרגתם ראה כמה קשה מדה זו מה המדבר על העצים ועל האבנים כך המדבר על חברו על אחת כמה וכמה. ורבותינו ז"ל החמירו בדבר זה מאד עד שאמרו כל המספר לשון הרע כפר בעיקר לפי שראו אחרית המרגיל עצמו בדבר סוף שהוא כופר בעיקר וראיתם על זה אשר אמרו לשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו.

וצריך להתבונן בפרשה זו איך אמרה תורה שלח לתקלה כפי מה שנראה מראש הפרשה שהשם צוה משם לשלוח אנשים לתור הארץ ולראות העם החזק הוא הרפה ואחר שהשם נלחם להם מה מקום היה למצוה זו. ועוד איך צוה השם דבר שלא יצא ממנו רק נזק גדול כזה שנחתם גזר דינם עליו כפי מה שקדם. ועוד מה ראה משה רבינו עליו השלום להזהיר אותם על כך לחקור על הארץ ועל העם ועל הערים וידוע היה אצלו שהיה הנמצא כנגד המבוקש אצלם בחקירתם והוא החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב וכן רב החקירות הנזכרות שם. ועוד שבפרשה זה נראה שהשם העיר זה וצוה אותם לשלוח מרגלים דרך מצוה.

ובפרשת אלה הדברים נראה שהם השתדלו מעצמם ופצרו במשה רבינו לשלוח אנשים לראות הדרך בלבד והערים הראויות לבא אליהם תחלה לא דבר אחר ומשה ע"ה הורה להם זה להשלים רצונם הוא שאמר ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהם. וייטב בעיני הדבר וזה בא על הדרך שאמר יהושע לכו וראו את הארץ ואת יריחו ואותם המרגלים הלכו והצליחו. ונשיב ונאמר כי מאחר שמצאנו בדברי משה בהוכיתו את ישראל שאמר ותקרבון אלי כלכם וגו' אין ספק שמאתם יצא הדבר ובהשתדלות רבה ובפצירה גדולה מהם נהיה הדבר הזה הוא שאמר כלכם. והשם אשר לו נתכנו עלילות אשר נתן ביד האדם רשות לבחור בטוב או ברע הניחם בדבר זה לרצונם עד שהתחייבו למות במדבר אנשי המלחמה היוצאים ממצרים שהיו מוטבעים במעשה ארץ מצרים ומורגלים בחומר ובלבנים וברצון השם הנותן רשות ביד האדם לבחור לרצונו נתרצה להם משה בדבר זה הוא שאמר וייטב בעיני הדבר כדרך שבא וייטב בעיניו שרצה בו שהודה לדברי אהרן כמו כן רצה בזה שהודה להם ולא מנעם ומה שהורה להם משה מדעת הקב"ה הורה שנתן רשות לאדם והוא שדרשו רז"ל וייטב בעיני. בעיני משה טוב ולא בעיני המקום. ומאחר שאמר ולא בעיני המקום נודעה הכוונה וכמו כן דרשו שלח לך לדעתך איני מצוה אותך על פי י"י. ברשות י"י. הכל על הדרך הנזכר והדבור המיוחס הנה לשם הוא אם כן על דרך נתינת הרשות הקדומה כמו שבא במקומות רבים לא שהשם צוה זה או כון אליו. ראה והבן זה כי לא דבר רק הוא. עוד ראה זה מכונת הספור הזה שאחר שמשה רבינו נראה שידע סוף עצתם כשקרא להושע יהושע ורצה בו יה יושיעך מעצת המרגלים אם כן למדך כאן שידיעת השם בעתיד לא תכריח האיפשר וכשם שלא נדע עצמו כן לא נדע ידיעתו לעולם איך היא כי ידיעתו הוא עצמו וזה דבר הכרחי באמונתינו ובקיום דתנו. וכן נראה לומר שאותן החקירות הרבות האומר היה אחר לא משה והם הלכו בכונה רעה והוציאו דבת הארץ ולפיכך לקו הם ושלוחיהם. ואע"פ שמה שאמרו על הארץ אמת היה נקראו מוציאי דבת הארץ כלומר מגלי דבת הארץ.

וכן בא דבר החכם מוציא דבה הוא כסיל וכלל בו שני מיני הדבה על הדרך שאמרנו ששניהם סכלות גמורה לפי שעונו ידוע ויזיקו לו אחרים גם כן אבל שני המינים הקודמים שקר הם לא כסילות רק תחבולה ומרמה.

ואחר זה בא לגנות אבק לשון הרע ונבלות הפה וכל שיחה בטלה. ואבק לשון הרע הוא על דרכים רבים כגון המספר רע על חברו דרך שחוק או דרך רמאות כגון שיספר רע על אדם סתם בפני בעל הרע ההוא ומראה עצמו שאינו יודע מי הוא ועל שניהם אמר כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני וכן מי שאומר מי האמין שיהי' פלוני עשיר או נכבד כמו שהוא היום. וכן המספר בטובת חברו בפני שונאיו שמתוך טובתו בא לידי רעתו וכל זה נכלל ברוב דברים שכל הדרכים האלה סבתם רבוי דברי בני אדם כי כל אדם שירבה דבריו לרב תאותו אליהם יכשל בהם בהרבות ההבל והחטא בם והוא שאמרו כל המרבה דברים מביא חטא. ואפלו בעסקי בני אדם ראוי לקצר הדברים ולהשיב הן או לאו הן בדין הן בענינים אחרים כי אם יאריך דבריו ויאמר כך וכך היה ופלוני היה שם וכך נאמר שם וכיוצא בדברים אלו יכשל בלא ספק והוא שאמר ברב דברים לא יחדל פשע.

ואפשר לומר שכונת החכם בפסוק זה כאלו אמר ברב חלקי הדברים לא יחדל פשע ובא בדרך מאמר אחד מן החכמים שהי' שותק מאד במושב חברים וכשהיה מדבר היו דבריו טובים ונאים. ושאלו ממנו חבריו סבת תוכן הדברים ואמר להם הדברים על ארבעה פנים מהם דברים שתקוה תועלתם ותירא מאחריתם והריוח שבהם ההצלה ר"ל הדבור בדברים שייטיבו לאחד ויקשו לאחד וכיוצא בם ומהם דברים שלא תקוה תועלתם ולא תירא מאחריתם אם תעזבם תקל משאם מעל גופך. ר"ל כל שיחה בטלה ומהם דברים לא תקוה תועלתם ותירא מאחריתם וזהו הנזק. ר"ל הוצאת דבה וכיוצא בה. ומהם דברים תקוה תועלתם ולא תירא מאחריתם והם הדברים שאדם חייב לדבר בהם ר"ל הדבור בחכמה ובמוסר ובתורה ובתפלה ומה שהוא ממינם בשבח המדות הטובות ובעליהן כדי שיתאוה השומע לקנות אותם. וגנות המדות הרעות ובעליהן כדי להרחיקן. ואמר החכם ההוא בכל עת שאשמע הדברים אני בוחן אותם ואם אמצאם מזה המין אדבר בם ואם אמצאם משאר המינין אשתוק מהם ואמרו בעלי המדות בחן זה האיש וחכמתו שהוא בטל שלשת רבעי הדברים וזאת החכמה צריך ללמדה.

ועל דרך המאמר זה בא הכתוב ור"ל ברב חלקי הדברים שהם שלשת רבעיו לא יחדל פשע כלומר שגיאה שהשח שיחה בטלה שהוא מעט רע משאר החלקים הוא פושע שיושב במושב לצים כי הלץ הוא שדבריו לצון וריק ואחר זה אמר וחושך שפתיו משכיל כאלו נשאל מה תועלת במניעת הדברים ואפילו מאותן שאין בהן נזק והשיב שעשה מעשה המשכיל שהשכל לא יעשה דבר לבטלה אבל כל השתדלותו לתועלת ואחר זה בא לשבח דברי האיש השלם שהוא הצדיק באמרו כסף נבחר לשון צדיק והוא כמו שאמרו על רב שלא שח מימיו שיחה בטלה שהוא הסיגים. ועוד כלל בזה שונה לתלמידו דרך קצרה והוא שיהיה תלמוד רב והדברים מועטים ואמרו לב רשעים כמעט כאלו אמר כמעט כסף ר"ל אין צריך לומר על דבריהם שרובם יתרון שהוא כסיגי כסף אלא אף מחשבתם היא כסיג שהוא מעט כסף וכאלו אמר שכל רשעים סיגים שיש בהם נקודות כסף בלבד.

עוד בא החכם להודיע אחרית דברי הצדיק ותועלתם והוא שיהיו בדברי חכמתו ומוסרו רבים ונכבדים לא אוילים לפי שהאוילים חכמה ומוסר בזו והוא שאמר ואוילים בחסר לב ימותו והמדקדקים אמרו שחסר לב שם דבר כמו חוסר לב ר"ל שבחוסר שכל ימותו. ואפשר שלב תואר ור"ל שהאוילים בסבת חסר לב ובחברתו והוא שהולכים ולומדים לפני מי שמראה עצמו שהוא חכם ויצלל במים אדירים ויעלה בידו חרס ויגלה למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריו וימותו. ויהיה לפי הפירוש הזה ימותו כנגד ירעון ואוילים כנגד רבים וחסר לב כנגד צדיק שהוא השלם שירעה חכמי לב במרעה שמן וטוב שהוא סבת חייהם המתמידים ובזה ישלם המשל והמליצה בפסוק זה וכבר נשלם הדרך הנגלה בפסוקים אלה.

אמנם הדרך הנסתר בא להזהיר האדם בדבריו על השם יתעלה ותחלה הזהיר על מי שיפתהו בפיו ובלשונו יכזב לו ר"ל שמראה עצמו שהוא אוהב אותו והוא שונא לו כדרך המיחדים בפיהם וכדברי קצת בני עמנו שיש בהם שמיחד בפה וקורא בקול רם אחד וממליכו בראשו לשש פאות אבל שבע תועבות בלבו שהוא מצייר לו בלבו גשמות או משיגי הגשם והוא השנאה הגמורה ועל זה נאמר מכסה שנאה שפתי שקר ולפי שהדבור הזה נחלק למינים רבים הוציאו בלשון רבוי. ואחר כן בא להרחיק התר הלשון בתארים ואמר שעושה זה כסיל לפי שהוא סכלות ממנו במה שהתאמת לחכמים שהשם לא יושג מהותו ואם כן המחייב לו שום דבר הוא מתארו בדברים הנמנעים ממנו ואינם נמצאים אלא לברואיו הלא גנאי הוא לו שמדמה החומר ליוצרו ומה שהתירה התורה בזה בא על לשון בני אדם כדי לקיים בלבותם מציאות השם ואם הצורך הגדול לחץ התורה לענין זה אין לשלוח רסן הלשון לדבר בזה המין אלא כפי מה שתקנו אנשי כנסת הגדולה הגדול הגבור והנורא אחר שאמרם משה רבינו ע"ה כלשון בני אדם להמליכו על שלשה עולמות ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו ואע"פ שבאו בתורה שלש עשרה מדות כבר התבאר שם שהם תארי פעולותיו לא תאריו שהרי קדם לו הודיעני נא את דרכיך כלומר המדות הבאות מפעולותיך ועליהם נאמרו לא עליו ית' כי הוא אמרם להודיע למשה רבינו ע"ה המדות שמנהיג בהם העולם ואשר ראוי לכל מנהיג להתנהג בהם ואל זה היתה הכונה בהזכרתם בתורה לא שירבה האדם בקריאת התארים לשם ולפיכך גנה ר' חנינא המרבה לו תארים ואמר הלא גנאי הוא לו כלומר הוצאת דבה הוא עליו ואם על הוצאת דבה על העצים ועל האבנים נגזר דין על אבותינו שלא יכנסו לארץ קל וחומר למוציא דבה על יוצר הכל שלא יכנס לארץ החיים ועל דרך זה נאמר מוציא דבה הוא כסיל ומקרה הכסיל ידוע כי בחשך ילך. ואחר זה אמר ברוב דברים לא יחדל פשע ואפשר שבא להזהיר המשתדל בחכמה שיזהר מהרבות דבריו ולא יחקור אלא במה שהורשה ואל יהרוס לראות כי לא יחדל פשע בזה והמונע דבריו מלדבר בנסתרות הוא משכיל כמו שאמרו סמא דכולא משתוקא וכמו שאמר חושך שפתיו משכיל וכמו שאמר נעים זמירות אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה.

והקרוב אצלי שפירושו לפי הענין הפסוק הקודם לו כך אמר ברוב דברים ר"ל בהגדלת דברים והוא בתאר בתארים המחייבים שהכונה בהם להגדיל המתואר לא יחדל פשע כמו שהתבאר שגנאי הוא לו וחושך שפתיו רצה בו המתואר בשוללים שהם חשיכת דברים הוא משכיל לפי שזה הוא תכלית השגתו ית' כמו שבאר הרב המורה. אחר זה בא ולמד שלא תאמר הואיל שהדברים בו מביאין לידי פשע אניח הלמוד מחכמה זו לכך נאמר כסף נבחר לשון צדיק ושלא תאמר הואיל והשתיקה בו משובחת טוב לרשע שאינו מדבר בו כלל לכך נאמר לב רשעים כמעט כלומר שכל הרשע והוא מי שאינו פונה כלל לזה הוא כמעט כסף והכסף הוא מה שיבין ממנו על דרך הלמוד ההמוני וכפי דברי הקבלה שהוא מצופה סיגים ממחשבות הבנתו הכוזבות. ושמא תאמר הואיל שחכמה זאת והדבור בה מביא לידי מכשול מה לי בצער הזה טוב לי שאניח אותה לגמרי ואלמד מדברי הקבלה למוד המוני בלבד לכך נאמר שפתי צדיק ירעון רבים וגו' ר"ל שאותם שהאולת קשורה בלבם לחסרון שכל ימותו או ר"ל בסבת המלמד חסר לב ימותו ולא בחכמה המחיה את בעליה הנשארת לעד אבל הגדולים הנכבדים חכמי הלב שילכו אל בית הצדיק לדרוש את י"י שפתי הצדיק ירעה אותם במרעה שמן וטוב.

השם ברחמיו יזכנו לעולם שכלו טוב וילמדנו לקח טוב ויקיים ממנו לעמו ישראל דברו ושמרו כרועה עדרו.

תוכן העניינים

מלמד התלמידים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה