מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי
חומש במדבר · פרשת בהעלותך
(והיא ראויה לחופת כהן ולפתוח בפסוק כי שפתי כהן ישמרו דעת. וכן ראויה לשבת חנוכה ולהוסיף בה בענין היום).
חונה מלאך י"י סביב ליראיו ויחלצם. טעמו וראו כי טוב י"י אשרי הגבר יחסה בו.
ידוע שמלת טעם שם מונח לחוש החך ובו שתי תועלות לגוף האחת כי בו יבחן הראוי מן המאכלים והמשקים והשנית כי בו תשלם הנאת המאכל והמשתה וטוב הטעם מעיר התאוה לקבל המספיק. וכשימצא האדם הדבר טפל יתקנהו במלח כדי ליהנות בו ולהרגיש בהנאתו. והאיש כשהוא בוחן המאכל לראות הטוב הוא אם אין המתוק הוא אם מר הטפל הוא אם אין יאמר עליו שהוא טועם. ועל דרך זה ראוי גם כן לכל דבור העובר בחך שיטעמנו האומרו והשומעו כדי לבחון אותו ולהרגיש היטב במשמעותו כמו שבא הלא אזן מלין תבחן וחך אוכל יטעם לו. וכשהוא בלא טעם מספיק יאמר עליו כלשון בני אדם שהוא תפל כלומר שאין ראוי לקבלו כמו שבא היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות וריר חלמות הוא שם לחלבון הביצה והחכם שהתחברתי עמו אמר כי לפי הטבע קראו כך כי הביצה תחלה תעשה חלמון ואחר כך יוציא החום הטבעי הריר ההוא לחוץ ולפיכך העופות הגדלים במים החלבון בהם מועט ועל הדרך שהריר ההוא קר יוצא בדרך הפסולת המשיל הדברים הפחותים שאינן נאמרים על דרך השכל כי צריך שיהיו כענין החלמון ובדרך מאכל מוטעם במלח וכמו כן כל מצוה שיעשנה האדם צריך שיכון בה וירגיש בטעמה ולא תהיה כמצות אנשים מלומדה ואז יזכה לגמולה כמו שבא על מצות שבת באחת ברכותיה טועמיה חיים זכו וזה ראוי ג"כ בתפלה ובקרית שמע ובברכות ובתלמוד תורה כמו שהעידו על זה בברכת הערב נא. ועל הדרך הזה קצת הערה במצות על כל קרבנך תקריב מלח והוא שהקדים לו ואמר ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתיך ולפיכך ראוי להקרא מלח ברית לפי שעבודת השם צריכה להיות על דרך זה ועוד כי המלח מתמיד קיום הנמלח מצורף אל זה הקריבהו נא לפחתיך.
ולפי שדבור האדם ראוי להיות על הדרך הנזכר לפי בחינת השכל והתבוננות נקרא בשם טעם כמו שבא משיבי טעם. וטעם זקנים יקח והוא במקום הדבור בדרך שבא והדבר אין בהם. ומזה הענין באה פתיחת המזמור בשנותו את טעמו לפני אבימלך רוצה בו דברו ושכלו כשנראה משוגע בהורידו רירו על זקנו כדי להמלט מיד אכיש. ואפשר שדוד בהשתגעו קראו כן לפי שהיתה כונתו להשתגע במעשיו ובדבריו עד שאמר עליו החסר משוגעים אני והוא שאמר בשנותו את טעמו. וכן רצה באמרו טעמו כלומר השכילו והתבוננו ובחנו זה בדבריכם ובמעשיכם והוסיף עוד לומר וראו להעיר האדם להשתדל בהשגה כפי אשר תשיג יד שכלו ולפיכך הזכיר שתי הרגשות אלו שהן בשתי קצות ההרגשה שהחמש הרגשות הן על מדרגות חלוקות כפי צורך בעל ההרגשות. ולפי שפעל החך אינו רק לצורך הנכנס באצטומכה היתה השגתו קטנה וקצרה משאר ההרגשות והספיק לו בחך ובלשון הקרובים לה ולפי שתועלת הדברים ונזקם היא בנגיעת כל הגוף התפשט כח המשוש בכל שטח הגוף והריח התפשט יותר חוצה לו על הדרך הזה. וכן השמע לרוב צרכו התפשט יותר מהריח ולפי רוב הצורך לכוין אל הנאות ולברוח ממה שהוא כנגדו התפשט הראות למרחוק ולפי שהטעם והראות הם על שתי קצות רמז בשניהם על השגת כל המציאות לדעת הממציא הטוב והוא כאלו אמר בחנו והתבוננו והשתכלו בעיון דק כי טוב השם ומטיב לכל כי כל המציאות טוב. והרע שנראה בו לקצת בני אדם אינו מכוון לעצמו אבל לתועלת הצד הטוב כשימשול הטוב ברע כפי הכונה הראשונה. והוא שרמז בטעם ובראות כי בטעם רמז על הדברים שהם גלוים טוב. ובראות רמז על הדברים שהם לפי הנגלה רע וכשיתבונן החכם בהם ויראה הנולד מהם באחרית ידע שהוא טוב והוא שאמרו ז"ל אי זהו חכם הרואה את הנולד כי אז יהיו כל מחשבותיו וכל מעשיו טוב ועל כיוצא בזה רמז באמרו חונה מלאך י"י וגו'.
ולפי שידוע שקצת בני אדם נבוכים בראותם האיש שאולתו תסלף דרכו בהיותו נוטה אל פיתוי השטן ויתמהו עליו יתברך איך בראו על הטבע הזה שישתתף בו השטן עם המלאך ולא ידעו כי השם ברא הנמצא לכבודו על מינים רבים וזה המין החמרי ההוה הנפסד הצומח המותך דבק אליו הצורה וההעדר ובדבקות העדר יקבל צורה אחר צורה ולהמציא מציא מין האדם זכך קצת החומר ונתן בו צורה כצורת המלאכים ההיא תקרא מלאך י"י כי הוא באמת המלאך המכוון באדם בראשונה ולפי דבקות הצורה ההיא בחומר ההווה הנפסד היה הצורך שישתתף עם השטן הנקרא כן כפי דעת הרב המורה לפי התעותו האדם מדרך הישרה והאמת ואמר שהוא נגזר משטה.
ואני תמה למה אמר זה הרב ואלו היה כן ענינו כשם יצר הרע היה מספיק לו ועוד לא היה ראוי לו זה השם בענין איוב שהזכירו בו כמה פעמים ועוד שהרי אמרו יורד ומתעה עולה ומשטין אם כן ענינו זולת ההתעות. ועוד שהשטן אינו נגזר משטה לפי דרך הדקדוק ולפיכך הקרוב בו לומר שהרצון בו אויב שכלל שלשת עניניו כי כן דרך האויב הרע שיפתה האיש שהוא אורב לו להוליכו בדרך לא טוב עד שיחטאנו לפני אדניו ואחר כן ידבר דברי איבה ושטנה עליו עד שיזיקנו או ימיתהו. והוא שאמר עולה ומשטין ונוטל רשות ונוטל נשמה וזה גם כן יקרא אויב ושונא כמו שיתבאר אחר זה. ואפשר שעל זה גם כן היה הרמז בשם איוב לדעת האומרים משל היה כי כל הענין ההוא חל עליו כל עת שהי' איוב ושנוא על יד האויב השונא השטן והוא שרמזו עליו רבותינו ז"ל באמרם איוב באויב נתחלף לך כמו שנמצא בגמרא מדויקת ולפי הענין הזה נקרא שטן והוא גם כן יקרא מלאך רע או רשע כמו שאמר החכם מלאך רשע יפול ברע וציר אמונים מרפא. ואמת כי הוא רע מצד הבחינה אצל העליונים אבל מצד הבחינה אצל עצמו הוא טוב בהמשיכו המציאות והשולחו טוב ומטיב ועל דרך זה אמרו ז"ל שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם אחד טוב ואחד רע. ואע"פ שהוא מצד בחינה אחת רע נקרא מלאך השרת כי הוא באמת מכלל משרתיו ועושה רצונו כשיענה אמן אל דברי המלאך הטוב אז ינצל האדם מרעתו ושב ורפא לו. והוא שאמר וציר אמונים מרפא ולרמוז על זה הקדים לו זה עני קרא וי"י שמע ומכל צרותיו הושיעו כי על הילד המסכן אמר זה עני קרא כי כשיתחזק לקרא לשם ישמענו ומכל צרות הבאות מאת הצר הצורר אותו יושיענו כי יפול לפניו וזה רצו באמרם בכל לבבך בשני יצריך אחד טוב ואחד רע וכשהאיש הטוב אוהב בשני יצריו אז חונה מלאך י"י סביבו ולהשיג המעלה העליונה הזאת באה על דרך הערה מצות תפילין בראש בין העינים וביד שבארה הקבלה לתת אותם בשל שמאל שהם מונחים כנגד הלב ושניהם כנגד ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם מצורף אל זה להעיר שהמלאך הטוב יחנה אף על השמאל שהוא מושב השטן.
ולפי הענין הנזכר אמרו כל מי שיש לו תפילין בראשו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מובטח לו שלא יחטא שנאמר חונה מלאך י"י סביב ליריאיו. והוא שכונו לכתוב שם שדי על המזוזה מבחוץ ובציורו בתפלין להתרחק מהשד ולהתלונן בצל שדי כי לפי הענין הזה יזכה האדם למעשים טובים ר"ל שיהיו כל מעשיו לשם שמים והוא כי בעת שילמד או יעשה אחת מהמצות ישים כל כונתו לדעת השם ולאהבה אותו וכן כשיאכל או ישתה או יישן או יהנה אחת ההנאות יקבל אותה על דרך קיום הגוף כדי שימצא עצמו בריא ושליו לעבוד השם ואז יהיה מכת הנאמר עליהם אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת כפי דעת רבותינו בכתוב הזה שעושה צדקה שב אל העם אבל לפי הפשט שב אל השם יתעלה כי כל המזמור ההוא יספר פעולות השם יתברך ואומר שהוא עושה צדקה בכל עת. וכן ראוי לאיש הטוב ללכת בדרכיו ויעשה צדקה בכל עת בעשותו כל מעשיו לשם שמים ואז יחלץ מכל אויביו הם האויבים באמת כמו שאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך על כפים ישאונך וגו' על שחל ופתן תדרוך וגו'. ואפשר שאל זה רמז הנביא באמרו זאב וטלה ירעו כאחד ואריה בבקר יאכל תבן. ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי. ובאור הענין הזה הוא מה שאמר ונחש עפר לחמו ונמצא על זה רמז בדבריהם ז"ל שאמרו שמי שמביא המכה על הכל אינו מתרפא אלא ונחש עפר לחמו למה שהוריד הכל לעפר ואמנם אינו מתרפא כי כן היתה הכונה בבריאה כמו שאמר על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך והוא שיספיק לו ההוה בלבד מן היסודות ולא יגביה ראשו למעלה ממנו ולא תהיה לו ממשלה כלל כמושל אבל כמו שידוע שההפסד נמשך אל ההעדר. ואם הפי' הנזכר נאות לענינו כבר התבאר בו גם כן מאמר ושעשע יונק על חור פתן על לשון שנקרא יצר טוב ילד מסכן וכן כל ענין הפרשה ההיא כי בשני המקומות הנזכרים ישלם הענין בדבר הנחש ובשניהם כתוב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי והכל אצלי רמז לממשלת המלאך הטוב על הרע כמו שנאמר ואתה תמשול בו זה כלו אצלי באדם שמושל שכלו בטבעו אבל כשאדם מוטבע לעשות הטוב לעולם לעצמו ולאחרים זולתו בלכתו בשלום ובמישור ובהשיבו רבים מעון עד שיבקשו תורה מפיהו ראוי שיקרא מלאך י"י כמו שבא כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך י"י צבאות הוא ונקרא כן לפי שאינו נמשך אחר החומר רק על השפע הציורי להשפיע טוב לאחרים והוא על דרך השכלים הנפרדים שנקראים מלאכי השם כמפורסם והוא מכת המקיימים העולם.
ולהעיר העם על הענין הזה גדול המעלה באה פרשת ויהי בנסוע וגו' שאמר עליה שהיא ספר תורה בפני עצמו. ואחר אמרם זה ראוי להתבונן ולדעת שהוא שקול כנגד ספר תורה לפי הכונה הנמצאת בו כי כבר קדם שם שנסעו מהר י"י וארון בריתו נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה. וכן ראוי בכל דור ודור לכל אנשי השם הנמצאים בכל דור ודור שילך לפניהם שכלם לתור להם מנוחה עולמית בשלשת הזמנים העוברים על האדם ימי הנערות וימי הבחרות וימי הזקנה והוא שיהי' נכח השם דרכם ואז יסיר השם את השטן מלפינהם ומאחריהם ויפוצו אויביהם וינוסו משנאיהם מפניהם ואז יבאו אל המנוחה מנוחה שהשם רוצה בה. ולהעיר על זה היה הרועה הנאמן אומר בנסוע הארון קומה י"י וגו' להעיר המלאך להניס אויביו מפניו בכל מקום אשר ילכו שם כי כשיתעורר המלאך ההוא ויקום יקום השם שהוא השולח אותו ומשגיח בו לא זולת זה. וכבר בא לשון קימה בשם בלשון בני אדם כדרך המתעורר על אויביו כמו שנאמר עתה אקום יאמר י"י אשית. וכמו כן היה אומר לפי הענין הזה בנוח הארון שובה וגו' רוצה בו הניח השם רבבות אלפי ישראל והוא ג"כ להעיר השומעים בשבתם בביתם ובשכבם שישימו מנוחתם מנוחה שלמה והיא בהיותה מכונת אל רצון השם.
ועל דרך הערה הזאת ראוי לומר פסוקים אלה ושאר פסוקים הנהוגים לומר בבתי הקודש וכשיתעוררו בני אדם על דרך זה ויתנהגו בו יתקיים בהם מקרא שכתוב חונה מלאך י"י. ומאמר אשרי הגבר יחסה בו. אבל כשיתנהג האדם על דרך שאר בעלי חיים להמשך אחר שאר בעלי חיים להמשך אחר הטבע בלבד וירדוף תאוותיו ויהי' מכלל המתאוננים רע באזני י"י תבער בם אש י"י. היא האש שיצאה מגופן של רשעים ומלהטתן ויקבר בקברות התאוה עולמית כי ירד שאול ולא יעלה כי כן בא הספור שאירע בדור ההוא לאשר קצה נפשם במן אשר טעמו כצפיחית בדבש אשר רמז עליו כי על כל מוצא פי י"י יחיה האדם שהוא מוצא פי י"י באמת. והחכם שהתחברתי עמו אמר שהתאוו הבצלים והשומים שטבעם לתת כחם תחת האדמה וכן הקשואים והאבטיחים אין להם כח לעמוד והם נופלים למטה לארץ וכן דרך המתאוננים לתת מאכלם הדברים העפריים השפלים ויתאוו לרבוי הבשר הם הם המבקשים תואונות לשוב מאחרי י"י וסבתם היתה דבקותם אל האספסוף ושוגם אל דרכם הם שאין הכונה אליהם. והאיש ההולך על דרכם הוא אשר ממשלת השטן עליו הפך האנשים הנבחרים מן הכת הנוסעת מהר י"י והם הנבחרים שארון ברית י"י נוסע לפניהם לתור להם מנוחה ולפיכך באה פרשת ויהי בנסוע בנתים ונעשו סמניות לפניה ולאחריה.
ואל ענין זה גדול המעלה רמז בסמניות כמו שאמרו ז"ל להפסיק בין פורענות לפורענות ופרשו הם פורענות ראשונה ויסעו מהר י"י מאחרי י"י רוצים בו הסכלות בידיעתו והשגגה באמונתו ופורענות אחרונה ויהי העם כמתאוננים וגומר רוצים בו רדיפת התאוות הבהמיות וזה כלו נאמר כדרך דורשי רשומות שהם המגלים סתרי תורה ומודיעים הכונה באדם שהוא תורה ומעשים טובים לא האכילה ושאר תענוגות בני האדם כי האיש אשר ישים כונתו אליהן לא מלאך י"י יסובבנו. ולא ארון ברית השם יתור לו מנוחה רק השטן יעמוד על ימינו כדרך שאמר דוד ע"ה הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו. בהשפטו יצא רשע ותפלתו תהיה לחטאה
ומאמרו זה הוא על האיש הרע שאינו מכיר בטוב הנעשה לו הנקרא בלשון רבותינו ז"ל כפוי טובה והמדה הזאת היא לרשע לעולם שאם היה מכיר בטוב שגמלו בוראו לא היה עושה הרע ומה שאמר דוד המלך ע"ה עליו אע"פ שנראה שבדרך קללה אמרו אין הענין כן אבל תפלת הנביא או החכם או דברו על עצמו או על אחר אי זה מהם שיהיה הן לטוב הן לרע הוא לפי מה שנודע לו מצד הנבואה או מצד החכמה. ולפי שהאיש הרע המלאך הרע הוא המושל בו והוא הפקיד עליו והעומד תמיד סביבו אמר הפקד עליו רשע כדרך שאמרו שמלאך טוב עונה אמן בעל כרחו וידוע כי כשהמושל שומע ומאזין אל פתוי הפקיד הרע כל משרתיו נוטים לעשות רע ועל דרך זה כשהמלאך הטוב עונה אמן כל כחות נפשו נוטים אל העבירות והוא שאמר החכם מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים. והרצון בזה שאפילו הדברים הנמשכים אל המלאך הטוב כתלמוד תורה ותפלה ושאר המצות יעשה אותן בממשלת השטן והוא שיעשה אותן להתגדל בהן או כמצות אנשים מלומדה שלא לשם שמים ולביאור זה אמר ושטן יעמוד על ימינו לפי שידוע שהיד הימנית היא בעלת מלאכה כי היא העושה כל מלאכה דקה אמנם השמאלית בעזרה כעזר האשה את בעלה שהשמאלית תחזיק בדברים הנפלאים כמעשה הכתיבה והאריגה וכל מעשה רוקם חורש וחושב אבל כל מלאכה גסה כחפירה לא תשלם כי אם בשתים ובכל הימנית שולטת על השמאלית ולפי הענין הזה כל מעשה חשוב ונכבד מיוחס אל הימין וכל מעשה פחות ונבזה מיוחס אל השמאל וכשיעשה האדם המעשים הפחותים שהם בלבד לצורך קיום הגוף וישתדל בהם על הדרך הראשון והוא שיעשה אותם לשם שמים יתיחסו אל הימין ועליו יאמר שחונה מלאך השם סביבו והרצון בו שהוא אף על שמאלו וזה רצה באמרו לב חכם לימינו וכשיעשה האדם אפילו המעשים הטובים כמצות התורה שלא לשם שמים יתיחסו אל השמאל וזה רצה באמרו ולב כסיל לשמאלו. ויאמר שהשטן עומד על ימינו כלומר מתמיד קיים ויצא האיש אף בעשותו דבריו במשפט רשע והוא שאמר בהשפטו יצא רשע לפי שעושה דברי המשפט ההם בדרך גאוה או בכונה אחרת רעה וכן כשיתפלל תפלתו תועבה ותהי לו לחטאה עד ששולחנו יהיה לו לפח ונמצא עמל ויגע בעולם הזה ואש י"י תבער בו ויקבר בקברות התאוה הוא הקבר הנקרא תפתה וגיהנם ויענש הגוף בעונש הראוי לו והנפש בעונש הראוי לה ואחר כן תאבד ותכרת ואם הרבה אשמה ועונש שידון בגיהנם לדורי דורות כמו שאמרו בקבלה האמתית שיש לנו לסמוך עליה שאין בשכלנו כח להגיע אל אמתת עדן הנפש וענשה כמו שאין בשכלנו כח להגיע אל אמתתה כמו שהסכימו על זה חכמי המחקר.
ועל כיוצא בזה הענין היה מזהיר אחד מן החכמים את תלמידיו ואמר להם בלשון רכה במטותא מיניכו לא תירתו תרתי גיהנם כלומר ירושה עולמית והוא שהעיר הכתוב בספור תבערה ובקברות התאוה והנכון לומר שהכל היה ענין אחד וכן נראה מדבריהם ז"ל בספרא וכן ממה שלא נזכר בספור המסעות רק מסע אחד אמר ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברות התאוה ואע"פ שכתוב ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה אמת שהם שני מקומות מצד בחינה אחת להיותם בשני זמנים אבל הסבה היא אחת והיא ההליכה אחר שרירות הלב. ראה והבן כי על שתי הכתות שהן זו הפך זו העירה הפרשה כי כן נמצא בכל דור ודור כפי מה שבא הספור על אבותינו אחר שקרבו אל הר סיני ונסעו משם אבל כת שלישית יוצא מביניהם והוא כשהאיש החכם המשיג המעלות השכליות לא תשלם לו מעלות המדות והאיש ההוא נאמר עליו שהוא עומד לפני מלאך י"י. והשטן עומד על ימינו לשטנו. ולא יאמר עליו מוחלט שהשטן עומד על ימינו כמו שאמר דוד ע"ה אבל יאמר בו לשטנו ר"ל שהוא אויב לו וקם עליו להתעותו או רצה בו להזיקו כי כן יקראו שדים ומזיקים או רוצה בו להראות איבתו ושטנתו כמו שנזכר והאיש שהוא על הדרך הזה קרוב הוא שינצל בהתעוררו מעט על הדרך הישרה כמו שקרוב אל בני ישראל להתעורר ולשוב אל השם ללכת בדרכיו עד שתבא הישועה.
ולהעיר על הענין הנכבד הזה באה נבואת זכריה מצד אחד הרמוז בנבואה בדרך הנזכר בפרשת במדבר סיני כי אף ע"פ שבאה הנבואה הזאת על בדק הבית בא גם כן בתוכה ענין חכמה וענין הנבואה הוא על בדק הבית כמו שפרשו המפרשים וכמו שמבואר בספר עזרא וענין החכמה גם כן יאות בו כי אחר אמרו רני ושמחי בת ציון וגו' אמר ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך י"י והשטן עומד על ימינו לשטנו לפי שהיה לו חסרון מדות שלא מיחה בבניו שנשאו נשים נכריות כמו שכתוב בעזרא וימצאו מבני הכהנים אשר הושיבו נשים נכריות מבני ישוע יהוצדק וגו' וזהו שתרגם יונתן ויהושע היה לבוש בגדים צואים וגומר ויהושע הוו ליה בנין דנסיבין להון נשין דלא כשרין לכהנתא והוא כדרך שאמרו ז"ל שמי שיש בידו למחות ולא מיחה נתפס באותו עון. וכל עונש החטאים הגופיים הוא לפי הענין הזה מפני שהחלק השכלי אשר לנפש אינו מוחה בשאר חלקיה החוטאים והם החלק המתעורר והחלק המרגיש כדרך חבר הוא לאיש משחית ולפיכך הוא נתפש במדות הרעות והמדות הרעות קרא הנביא בגדים צואים על דרך שקרא החכם המדות הטובות בגדים לבנים כלומר מנוקים מכל כתם ומכל צואה וכל מי שלא ילבין את בגדיו נמצא השטן על ימינו כמו שבארו ז"ל ששטן הוא יצר הרע והוא שנברא עם האשה ולפיכך מסית את האדם על ידיה כמו שאמרו על סמך ויסגור בשר תחתינה מתחלת הספר לא כתב סמך כיון שנבראת האשה נברא שטן עמה. ואמרם נברא שטן עמה הורה כי אין לו בריאה בעצמו ואין לו מציאות רק עם האשה הוא הדבר אשר אמרו כי הוא יצר הרע הנמצא לאשה לא לאדם
ולהעיר על זה הענין רמז הרב המורה כאשר כתב בספרו ואתה יודע כי ההתחלות הנמצאות ההוות הנפסדות שלש וכאשר תתבונן בפרק החלק השלישי תשיג אמתת זה ותדע שתוף שניהם עם האדם ושניהם עם הנחש שהוא מרכב השטן כמו שיתבאר אחרי זה כי הוא הנודע המורגש העושה פעולת השטן ולפיכך הספיק זכר אחד מהם בכל מקום ולא נפל מספר התחלות רק עם האשה ושלשתן אויבי האדם כמו שאמרו ז"ל ברצות י"י דרכי איש גם אויביו ישלים אתו אמר ר' יוחנן זו אשתו. אויבי איש אנשי ביתו. ודעת ר' יוחנן שאנשי ביתו נאמר על אשתו שכן היו קוראין לאשתו ביתו. וכן נראה לו מענין הכתוב שאמר מיכה בן ינבל אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו כי אחר שדבר על זדון הבן והבת והכלה ועל עזותם לא נשאר לו לדבר רק על האשה שאינה לעולם ישרה כמו שנאמר ואשה בכל אלה לא מצאתי. וכן קדם לו משוכבת חיקיך שמור פתחי פיך וסמך לו כי בן מנבל וגומר ואחריו כתוב אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי והקימה היא כשדרכי האדם ישרים ורצויים אז תשלם האשה עמו במשלו עליה ואמרו אנשי ביתו הוא כנוי לחלקי החומר.
ואפשר שרצה באמרו ברצות י"י דרכי איש גם אויביו ישלים כלומר שיעזרוהו האמצעיים העליונים בתחלת יצירתו אז ישלים האשה עמו בהמצא חומר טוב ונאות לה כפי השגת החומר האנושי ועליו אמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מי"י והיא האשה שאמר החכם עליה שהיא עטרת בעלה. וכן השלימה עמו כשיגבור למשול בה להפוך נפשו ממדה אל מדה ועל שניהם אמר גם אויביו ישלים אתו לפי דעת ר' יוחנן. ר' שמואל בר נחמני אמר זה נחש שנאמר ואיבה אשית וגו'. וכפי ענין זה אפשר לפרש וחית השדה השלמה לך כי כן נאמר והנחש היה ערום מכל חית השדה ואחר שאמר מכל הראה שהוא מכל חיות השדה ואחר שהוא הערום מכלן עליו ראוי לומר וחית השדה השלמה לך.
ונרחיב ונאמר כי השדה אפשר שהוא משל לנפש הצומחת וחית השדה הוא משל לחלקי כח הזן וכח המרגיש ולפי שכח הזן אין לו כונה בפעולותיו אמר שהנחש היה ערום מכל חית השדה. ואבני השדה יאמר על חלקי החומר שהוא נבנה מהם כמו שנאמר ועת כנוס אבנים וכשמזג החומר הוא על מתכונת טובה יאמר על בעל החומר ההוא עם אבני השדה בריתו. או אפשר שהשדה הוא משל לקצת החכמות כמו שהתבאר בפרשת שופטים ושוטרים ולפי היזק החיה והאבנים לשדה נמשלו באבנים ובחיות השדה ואמנם הנחש הוא ארור מכלם כי הוא יותר מזיק וכשאדם רצוי לשם השלמו לו כולם לפי דעת ר' שמואל בר נחמני. ור' יהושע בן לוי אמר זה יצר הרע כלומר כי הוא נכתב בבאור בתורה באמרו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום ואמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו ובשני המקומות האלה התיחס אל הלב כי הוא נאמר על הכח המתעורר וההתעוררות דבקה בלב וזה האויב הרע שולח הנחש שהוא לפי המשל הכח המרגיש והכח ההוא משיא האשה והאשה תחטיא את האדם. וכפי הענין הזה רמז החכם ואמר להצילך מדרך רע מאיש מדבר תהפוכות ר"ל תבונה תצר אותך להצילך מדרך יצר הרע ומהנחש שהוא מדבר תהפוכות כמו שאמרו ז"ל שהפך דברים על בוראו. וזה לפי שבערמתו הפך הנחש דברו ואמר אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן ר"ל כי כן כונתו אחר שמנע מכם העץ שהוא נחמד להשכיל כמו שנאמר בספור לפי דעת האשה וכאמרו אחר כן כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים וגומר ולשון זה מתהפוכות הנחש ואמת כי הוא קודם לפי טבע האדם והוא המישר הדרך ובלבד שלא יקבע מזונו ממנו אבל הקביעה במזון תפסיד הכל ולפיכך צריכה ההצלה מאיש מדבר תהפוכות ואין לתמוה על מלת איש לפי שידוע שאיש ואשה באו בתורה על פרטי הדברים ואף בדברים שאינם בעלי חיים כמו שבא ופניהם איש אל אחיו אשה אל אחותה.
ורמז זה נמצא בבראשית רבה כי שם נאמר איש תהפוכות ישלח מדון זה נחש שהפך דברים על בוראו וכפי ענין זה נאמר על יצר הרע ועל הנחש להצילך מדרך רע מאיש מדבר תהפוכות ועל שניהם אמר העוזבים אורחות יושר וגומר. והסמוכים אלו הנרמז בהם על בקשת היתרונות הגורמת אותם האכילה מעץ הדעת וסמך להם להצילך מאשה זרה וזה כלו לבאר סודות התורה הנזכרים שגלוים טוב לכל ונסתרם ליחידים טוב ומטיב כפי מה שהקדים החכם בראש הפרשה ההיא אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת י"י ודעת אלהים תמצא. וזה בא על דרך תפוחי זהב במשכיות כסף כפירושו הטוב שפירש בו הרב המורה כן רצה בפסוק הזה לבקש גלוייו ככסף ונסתרו כמטמונים שהן זהב ופנינים ועל הכסף אמר יראת י"י רוצה בו שיבין הכונה במצות התורה שהם ליראת השם ועל המטממונים אמר ודעת אלהים תמצא. ולביאור זה אמר כי י"י יתן חכמה וגומר יצפון לישרים תושיה מגן להולכי תום רוצה בו שהצפון הוא תושיה. ותושיה נגזר מיש רוצה בו דבר שיש בו ישות מתמיד כי החכמה העליונה הוא סובבת על היש כמו שאמרו הפילוסופים וכן אמר בפרשת הלא חכמה תקרא וגומר לי עצה ותושיה וגומר. ואמר בסוף הפרשה ההיא להנחיל אוהבי יש ועליו אמרו רבותינו ז"ל ונוחלין העולם הבא נמצא להם שיש הוא כנוי לטוב המתמיד וכן רצה באמרו יצפון לישרים תושיה כי סודות התורה הם החכמה העליונה והנראה מהם הוא מגן להולכי תום כי הוא המגן והמחסה שהוא יראת י"י המלמדת האדם להשמר מהשלשה אויבים הנזכרים ושלשתן נקשרים זה בזה.
ובמקומות רבים מצאנו זה לרבותינו ז"ל שיצר הרע דבקותו עם האשה הורה להם זה מה שבא במעשה בראשית על יצר הרע ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו וכלשון ההוא בעצמו נאמר לאשה ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך ואמרו ואליך תשוקתו אפשר לומר שהרצון בו התשוקה ו וכן ואל אישך תשוקתך כאלו אמר כי הכונה במציאותה הוא בעבור האדם כמו שהתבאר במאמר אעשה לו עזר כנגדו שהורה שלא נבראת לעצמה רק להיותה עזר. ואפשר לפרש והוא הראוי לומר שהיא תשתדל בכל עת למשוך בעליה אחריה אבל הראוי לו שימשול בה וזה גם כן דרך היצר שכל השתדלותו להמשיך השכל אחריו. ואל זה הפירוש נטה אנקלוס באמרו עתיד לאיתפרעא מינך אם לא תתוב והוא כשיטה אחר היצר הנקרא שטן שמשמעו אויב כמו שהתבאר והוא החלק המתעורר וכנגד הנחש הוא המרגיש והם שני חלקים מחלקי הנפש ושניהם דבקים לחומר והוא גם כן סבת חטא השכל כי הוא מטה אותו אל דעות בטלות באמצעות המתעורר המרגיל אותו בפחיתות מדות והוא שאמרו ז"ל חיוא חיוך ואת חויא דאדם.
וראה והבן ששניהם נקראו בשם אחד בשם בעלי חיים לפי שפעולתם אחת לדעת הטוב והרע והוא להסתכל בנאה ובמגונה אצלם. ושם הנחש נופל גם כן על זה הענין כי נחש ינחש לקראת נחשים כבר התבאר ענין השטן והכונה באמרו עומד על ימינו לשטנו. וכאשר רצה השם שידחה השטן מעליו נאמר יגער י"י בך השטן וגומר ליחס הדבר הזה אל רצון השם לפי ששכר מצוה מצוה ולפי שהי' הוא בעצמו מנוקה מעון קראו אוד מוצל מאש ובאה הקבלה שהושלך לאור עם אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה ונמלט שנאמר עליהם אשר קלם מלך בבל באש וינאפו את נשי רעיהם. ובדחייח השטן העיר אותו המלאך להוציא מביתו הנשים שאינם ראויות באמרו לכחות נפשו הטובים העומדים לפני המלאך הסירו הבגדים הצואים מעליו הוא שאמר המתרגם ואמר לדמשמשין שמשין קדמוהי אמרו ליה ויפק נשין דלא כשרן לכהונתה מביתיה או רמז בעומדים לפניו על המלאכים שהן עומדין לפני השם בלא אמצעיים וכאשר משלימין האדם מוציאין שכלו מן הכח אל הפועל כמו שהסכימו הפילוסופים שהשכל הפועל זאת פעולתו והוא שיקרא אישים. וזה הפי' הוא הנכון כפי מה שבא אחר זה בין העומדים האלה ואחר ששמע למלאך המשלים אותו אמר לו המלאך ראה העברתי מעליך עונך והלבש אותך מחלצות. אמנם תחלה לא היה מדבר אתו המלאך מפני שהיה לבוש בגדים צואים ולפיכך בא תחלה יחס דבור המלאך לעומדים לפניו עד שנמלט מהמדות המגינות. וכן בא בישעיה אחר שסר עונו הנני שלחני. והוא שאמר ראה העברתי מעליך עוניך הוא הדבר אשר דברתי אליך שהמדות המגונות שהן בלא ספק עון קרא הנביא בגדים צואים והתשובה שחלצתו מעונו קרא מחלצות כמו שאמר החכם ואלבישית יתך זכוון. וזה לפי שהמדות קנין לנפש לא עצם הנפש נמשלו בבגדים הדבקים לגוף והם חוצה לו כי הם לנפש החכמה כעור לבשר ונשוב לענין כי כאשר קנה השם הטוב בהשיאו בניו נשים הגונות נאמר עליו וישימו הצניף הטהור על ראשו וילבישוהו בגדים קרא השם הטוב צניף טהור לפי שהוא הכתר העולה על שאר הכתרים כמו שהתבאר והוא שאמר הצניף הטהור בהודעת הה"א ועל נשואי הנשים ההגונות אמרו וילבישוהו בגדים כלומר בגדים הראוים לא צואים אבל לבנים. ראה והבן כי משלמות האדם שישא אשה הגונה וישיא בניו נשים הגונות ועל דרך האמת אין שלם מבלי אשה הגונה. ואז ילבש בבגדים הלבנים שצוה החכם עליהן.
והקרוב אצלי שהנביא והחכם כונו בהמשיל המדות בבגדים להעיר על ענין שבא בתחילת היצירה והוא שבא בספור האמתי ויעש להם כתנות עור וילבישם. ואפשר שהוא על הדרך שהזכרנו שהמדות הטובות לנפש החכמה כעור לגוף ולפיכך הוציא המשל בלשון עור. אמנם ידוע הוא בלשוננו שכתנות שם לבגדי כבוד וכתנות עור הם לבנים וחלקים. ובתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כתנות אור. ונראה לומר שר' מאיר הי' מתקן המשלים להעיר על הכונה בהם כי כן אמרו בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב והנה טוב מות שהוא הערה על תשובה גדולה למבוכה הקדומה בענין ההפסד והכליה כמו שקדם. וכן העיר בפסוק הזה על המעשים הטובים ואמר כתנות אור ואמרו הם ז"ל אלו בגדי אדם הראשון שדומים לפנס רחבים מלמטה וצרים מלמעלה וידוע שהבגדים ההולמים הם על התכונה הזאת. ופנס הוא כלי זך שמתוכו יראה אור הנר והוא מגין עליו מן הרוח וכן המעשים הטובים מגינים על אור החכמה כי לולי המעשים הטובים אין קיום לחכמה לשלש סבות. האחת כי בעוד שמעשי האדם מגונים נמשך לבו אליהם ולא ימשך לחכמה. והשנית כי כשילמר החכמה וימצאנה חולקת על מעשיו יקוץ בה הפך מה שאמר החכם אז תבין צדק ומשפט מישרים כל מעגל טוב. כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם. והשלישית כי כשלא תקדם היראה נפשו נוטה בספקות אל הרע מהם. והוא המכוון באמרו להצילך מדרך רע מאיש מדבר תהפוכות השמחים לעשות רע יגילו בתהפוכות רע. ועל דרך זה אמרו כל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת ועוד אמרו ז"ל על כתנות עור ככלי פשתן הדקין והוא כאילו אמרו לבנים וטובים. ועוד אמרו חלקים כצפורן ונחים כמרגלית וכל זה משל לדרכים הישרים שהם תפארת לעושיהם ותפארת להם מן האדם. וכן אמר המתרגם לבושיה דיקר ואמרו על משך בשרהון הוא על דרך שאמרו ז"ל כתנות אור דבקים לאור וזה לפי שהמדות מיוחסות אל הרגשת החי ובלבד אל חוש המשוש שהוא בכל שטח הגוף וכאשר יזהר האדם בהם יאמר שכתנות אור על עור בשרו ואז ראוי לשלוח ידו לקחת מעץ החיים כמו שבא סמוך לו ועתה פן ישלח ידו ולקח וגומר כאמרו מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים והוא כדרך שאמרו ז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת.
ולפי דרך המשל הנזכר בא ספור הענין במעשה בראשית על הסדר ההוה כי בתחלת היצירה האדם ואשתו ערומים ולא יתבוששו ללכת לפני היצורים כי כן פועל בני האדם תחלה שיחטאו ולא יבושו והכלם לא ידעו ואחר כן יתבוששו ויתחבאו לפי שירגישו בעירומם ואז יעשו חגורות כלומר שמכסים בהם ערותם בלבד ובלבד בסנר של עלה תאנה והוא שמבקשים תואנות ועלות ללכת אחר תאותם. וכן אמרו ז"ל עלה תאנה עלה שהביא תואנה לעולם.
ואפשר שמאמרם זה עלה ממש כפי קריאתו בתורה לפי שהעלה מכסה הפרי ומפני שאינו מכוון לעצמו רק להגין בו על הפרי נקרא כן לפיכך כל דבר שהוא לכסות ענין ראוי להמשילו בעלה או אפשר שהוא הפך לעילה רוצה בו סבה כמו שהתאנה הפוך לתואנה. ולפי זה הרמז בחגורות בא גם כן סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני. וכבר בארנו שכנעני שם ליצר הרע. ובבראשית רבה נזכר סדין ברמז חגורות וכן נזכר שם שהיצר הרע המשיל החכם בעבד באמרו מפנק מנוער עבדו באחריתו יהיה מנון. ולפי ענין זה המשילו בכנעני להיותו עבד ארור. אמנם צריך שתתן לו אשת החיל חגור שלא יהיה ערום לגמרי וגם תמכר לו סדין לצורך עמידת האיש וקיום המין אבל לבושה עז והדר כל זמן שהיא אשת חיל והיא המבוקשת אבל כשאינה אשת חיל יתפרו האדם ואשתו עלה תאנה ועליו אמרו עלה שהביא תואנה לעולם והוא מאמר התואנות והעלות הנזכרות על החטא האשה אשר נתת עמדי וגו' הנחש השיאני והיא התוכחות הנזכרים בדבריהם ז"ל על הנפש והגוף להפטר מן הדין ורצונם לומר בנפש על החלק המחטיא מחלקיה ומדברי משה רבינו ע"ה הוציאו הענין הזה והוא שהמשילו לסומא ולחגר שהן בגן המלך כי האשה כעיור והאדם כחגר וגן עדן כגן המלך ומשה רבינו ע"ה הזכיר זה הענין להעיר האדם להשמר מן האויבים האורבים להמיתו עד שימשל בם ויכניע אותם תחתיו ואז ירצה השם את דרכו בהשלימם אותו כי השלום והרצון הם הנמצאים יחד לעולם. ועוד אמרו ויתפרו קלקלת עובדך סב חוטא וחטיט. ואלו החגורות הם ראוים להקרא בגדים צואים שהעלין ידוע שאין בהם חלקות ומראיהן רע סימן לעברה הדרוקון ונאמר ונהפכו כל פנים לירקון ואלו הן בגדי הבחורים על הרוב ואחר שיוכיחום ויורו אותם הדרך הישרה יסירו הבגדים הצואים וילבשו בגדים לבנים בנקות נפשם מכל עון. וראיה למשל זה הנזכר מאמר ישעיה הנביא שאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו רוצה בו כצמר הלבן והיא מעלה ממעלות הלובן וכאשר יהיו מעשי האדם כצמר הלבן יעשו הבגדים הלבנים ובהלבינם כשלג יעשו כתנות אור בדבר השם לאדם ולאשתו כי זה כלו התיחס לשניהם יחד מפני הצטרפם במדות. ואחר זה ראוי לאדם לבדו לאכול מעץ החיים ואע"פ שאכל תחלה מעץ הדעת.
ואמנם המכוון בו שלא יאכל ממנו ר"ל שלא ישימהו מזונו ולא יכוין אליו ולא יצטרך לתפור עלה תאנה לחגורות אבל אחר שיאכל ממנו יתגנה הוא בעצמו בעיניו כשימצא עצמו ערום וילבש תחלה בגדים צואים ושלמותו אחר שיהיו לאדם ולאשתו כתנות אור. ולפי זה הדעת ויצו י"י אלהים על האדם וגומר ידבר על המבוקש מאדם והוא אם כן באיפשר ר"ל שלא יקבע מזונו עליו אבל מן הנמנע הוא שלא יאכל האדם מעץ הדעת אחר שיש לו דבקות באשה הוא שכתוב כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. וכתוב הן בעון חוללתי. ואם באנו לפרש שלא יאכל ממנו כלל נאמר ויצו וגומר כנגד הכונה הראשונה באדם אבל כמו שאי אפשר בעולם השפל הויה בלא הפסד ואם הכונה הראשונה היא ההויה וכנגד זה נאמר שאין דבר רע יורד מן השמים ונאמר והנה טוב מאד וכן נאמר באדם שהשם צוהו שלא יאכל מעץ הדעת כלומר הכונה הראשונה היתה בו שלא יאכל ממנו אבל דבקותו באשה גרמה לו לאכול ממנו עמה ומידה ומי שהוא מושל בה יזכה וילבש כתנות אור אחר זה. וכן נאמר ביהושע שהיה לבוש בגדים צואים ואחר כן הלבישוהו בגדים ההולמים אותו ואל זה הענין היתה הכונה על דרך הערה בבגדי הכהנים מכנסיים לכסות בשר ערוה וכתנות תפארת על כל בשרם ומצנפת על ראשם להעיר אותם על הכתר העולה על שאר הכתרים. וכן בא ביהושע בסוף וישימו הצניף הטהור על ראשו ואחר זה בא ומלאך י"י עומד על הדרך הקודם שבשלמות המדות החכמה מתקיימת והוא שאמר המתרגם ומלאכא די"י קאים כלומר מתמיד קיים אחר שגער בשטן.
ואחר זה בא לאמת הדעת הזה ואמר ויעד מלאך י"י ביהושע לאמר אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור וגם אתה תדין את ביתי וגו' הודיע בפסוק הזה כונת התורה המצרפת שלימות המדות הטובות המושג בקיום מצות ושלמות השכל האנושי המושג בבחינת המציאות ועוד הודיע בפסוק הזה שלמות הגמול כמו שנבאר ונאמר שדרכי השם יאמר על המדות הבאות מפעולות כמו שבאר הרב בפסוק הודיעני נא את דרכיך ויהיה אמרו אם בדרכי תלך תנאי שתנהיג מדותיו בדמות המדות הבאות מאתו ית'. או ירצה בדרכים שהולך האדם בם אל השם והם המצות המישרות האמונה בשם ובידיעתו וביחודו והם המצות הנותנות סדר בין בני אדם זה עם זה בהשיגו כי הם חסד ואמת כמו שאמר נעים זמירות כל ארחות י"י חסד ואמת. ועוד התנה לו שיקיים המצות השומרות האמונה כשבת ומועדים וכיוצא בהם ושלא לעשות פסל וכל תמונה ושלא ללכת בדרך עובדי ע"ז כמו שבאה המצוה בתורה ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם. והוא אמרו ואם את משמרתי תשמור.
ועוד רמז בזה על כל מצות סופרים כמו שבא עשו משמרת למשמרתי. כי בזה תשלם השמירה כמו שיעשה החריץ בצד הגדר. עוד התנה לו שיתעסק בחכמות עד שישיג האמת השגה אנושית בכל והוא שידע החכמות הלמודיות והטבעיות והאלהיות והקדים תחלה האלוהיות לקדימתן במעלה ולפי שהכונה עליהם והן בית השם כמו שנאמר בכל ביתי נאמן הוא רוצה בו שהיה בא בכל עת שירצה ונושא ונותן באשר בבית עייל בלא בר ונפיק בלא בר כלומר שלא ברשות שוער חלום או מראה כי כן יאמר נאמן בית על מי שהוא כפי הענין הנזכר כן אמרו הנה וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חצרי רוצה בו שתדע ותשפוט מציאות המלאכים הם העומדים תמיד בביתו והם המשרתים לפניו וזה רצון המתרגם שאמר ואף את תדין לדמשמשין בבית מקדשי ובית מקדשי יאמר על האלוהיות לפי שלא יכנסו שם רק הכהנים הקדושים. ואחר כן הזכיר הטבעיות המחוברות בידיעת שני העולמות שהם חצרות ביתו כי הם לתשמיש הבית ושם יבאו הבאים לרצונם הוא שאמר את חצרי. ואפשר שחצרי רמז על הלמודיות והטבעיות שהלמודיות הם בחצר החיצונה והטבעיות הם בחצר הפנימות פתוח לתוכה ולפיכך הוציאו הנביא בלשון רבוי. והמתרגם אמר עזרתי לפי שכל ישראל היו נכנסין בעזרה ואמרו וגם הורה שכל זה הוא מן התנאי שבקש ממנו ואחר כן הזכיר הגמול הראוי לו והוא שיהיה מבני עליה ושתשאר נפשו לנצח בין המלאכים העומדים הוא שאמר ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה ומהלכים הוא שם בא על לשון רבים כמו שבא הליכות אלי מלכי בקדש. והמתרגם לקחו שם לפעולים כאלו אמר מהלכים וכן נמצא מעזרים. ולפי שצריך לקיים אמונת תחיית המתים ולא נזכרה בפירוש בגמול הזה הוסיף בו המתרגם ובאחיית מתיא אחיינך ואתן לך רגלין מהלכין בין שדפייא האילן. וכשתדקדק בתרגומו תמצא שלקח בו שני ענינים כמו שלקח פסוקים רבים בדברי הנבואה כפי מה שהוזכר בפרשת במדבר סיני כי לפי ענין אחד לקח העומדים האלה על ישיני עפר שיקיצו ויקומו. ולפי ענין אחר לקחם על השרפים ועומדים לעד למדך השלם הזה בתרגומו כי המאמין אמונה קיימת בעולם הבא בהכרח מאמין בתחיית המתים לפי שהזוכה לעולם הבא יזכה לתחיית המתים לא זולת זה שאמתת העולם הבא היא בצאת הנפש מן הגוף תבא בעולם הבא כמו שאמרו העולם הזה דומה לפרזדור לפני העולם הבא וידוע כי פרזדור הוא שם לבית שער הסמוך לבית והוא שאמרו התקן עצמך בפרזדור כדי שתכנס לטרקלין נאין ואחר שתבא הנפש בהיכל לפני המלך שמה תעמוד ולא תכלה והיתה לעולם וגם הגוף לא יעשה כלה אבל ישוב אל שרשו ובאחרית הימים יעמוד לגורלו וישוב גוף חי אז יחיה האיש המת בשני חלקיו והם הגוף והנפש וזה רצו באמרם ז"ל ואל עפר תשוב מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה ואל עפר תלך אין כתיב כאן אלא תשוב.
ולפי שהעולם הבא הוא הקודם הקדימוהו לתחיית המתים בברכת מאורות של שבת שהוא מעין העולם הבא. ובסדר הברכה ההיא התבאר שהעולם הבא ותחיית המתים הם שני ענינים בשני זמנים והעולם הבא הוא הקודם. ומי שאינו זוכה לו לא יזכה לתחיית המתים גמורה רק לקצת תחיה פחותה שהיא חרפה לבעליה והוא שאמר ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. וכן אמר הנביא ישעיה ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים והיו דראון לכל בשר ואלו הן שאין להם חלק בעולם ואם כן הוא לא יזכו לתחיית המתים דהא בהא תליא והוא שאמרו ז"ל אלו שאין להם חלק לעולם הבא הכופר בתחיית המתים וכו' ופרשו בגמרא הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יזכה בתחיית המתים כבר נראה מדבריהם שאם היה זוכה לעולם הבא היה זוכה לתחיית המתים ושם נאמר מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר יחי ראובן ואל ימות יחי בעולם הזה ואל ימות בעולם הבא וכן תרגמו אנקלוס ומותא תנינא לא ימות הוא הדבר אשר דברתי לך שאמונת תחיית המתים תלויה באמונת העולם הבא. ולפיכך נכללו אלו שתי אמונות בפסוק ונתתי לך מהלכים ולכן בא השם בלשון רבוי והוא כאלו בא פתוח הלמד כי כן בא נמצאים במקום נמצאים כבר התבאר זה. ומתוך באור זה נדע שהומאמין בתחיית המתים מאמין בהכרח בעולם הבא ולפיכך הזכרת אחת האמונות מספקת במקומות ואחר שהוא כן ברכת גבורות באה גם כן על אמונת העולם הבא והוא העיקר לבד ראה זה מצאתי באמונת תחיית המתים ואמרו ואתן לך רגלין מהלכין הורה שהדבר הנשאר אחר המות הוא דבר קנוי ונתון לאדם אחר הולדו לא ההוה בתחלת היצירה ואפשר שעל זה רמז גם כן החכם באמרו ויום המות מיום הולדו. ואמרו לשון הליכה לא לשון עמידה הורה שאין מעלת שום אדם שוה למעלת המלאכים לשרת לפניו יתעלה.
וכבר נשלם דבר הנביא על מהות העולם הבא ובאי זה שלמות יזכה האדם אליו. ואל השלמות הזה נבחרו בני לוי להיותה נתונים לשם ולפיכך הטריף להם לחם חוקם בלא טורח רב ולפיכך לא היתה להם נחלה בתוך בני ישראל כדי שיהיו פנוים ללמוד ולהוציא דבר מתוך דבר וללמד בני ישראל בזמנים פנוים להם וכן כתוב יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. והנבחרים מהשבט ההוא והם הכהנים נבחרו ללמוד ולעבוד כמו שנאמר ישימו קטורה באפיך וכליל על מזבחך והכהנים והלוים השליך יהבה השם יתעלה על כל שבטי ישורון לפי שכל אחד ואחד מישראל היה ראוי לתת אחד מבניו לשם כי לתת כלם הוא דבר נמנע כי חיי האדם לא יושגו אלא בעסק העולם. והשם אשר לו נתכנו עלילות סבב ולקח הלוים תחת כל בכור וטהר אותם במי חטאת עם אפר הפרה כדי שיתבוננו בפחיתות הגוף שהוא עפר ואפר וצוה להעביר תער על כל בשרם להעיר אותם להשליך ולעזוב כל המותרות. ועוד צוה עליהם לכבס בגדיהם לזרזם על המדות החמודות ועם כל זה אפשר להשיג המבוקש. והסבה לקחת אותם תחת כל בכור לפי שאין כל אדם ראוי לכך גם לא כל הראוי לכך ימלאנו לבו לעשות כן כמו שאמרו רז"ל ראיתי בני עליה והן מועטים. הוא שאמר הנביא ליהושע לבדו דבר העולם הבא אבל דבר ימות המשיח אמר לו ולרעיו כמו שכתוב שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך.
והנכון לומר שכל ישראל הטובים קרא רעיו לפי שהם ראוים לכך ואמרו היושבים לפניך לפי שיהושע היה שלם שבהם קרא יושבים לפניו לטובים אשר בסבתם יעשה השם מופתים והוא שאמר המתרגם ארי גברין כשרין למעבד להון ניסין אינון. ולפי שאורך הגלות עם פזור ישראל בכל הארצות תחת האומות המושלות ממשל רב מרחיק להאמין הישועה עד שנראה דבר נמנע לפי הטבע הזכיר ממשלת השם בארץ על ידי השמים הנרמז אליהם במספר שבעה ולפיכך בא בסוף הענין זה דבר השם אל זרובבל לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר י"י צבאות ר"ל אין לכם להתיאש מן הגאולה מפני חילם הגדול וכחם החזק כי אני המושל על הכל והוא שאמר כי הנה האבן אשר נתתי. מפני שחומר הארץ כלו דומם ומקבל שנוי המשילה כאבן הראוי לפתוח בה. וכן תרגם אנקלוס כמעשה לבנת הספיר כעובד אבן טבא ולפי שהשמים וכוכביהם זכים ומשיגים המשיל אותם בעינים ותרגם יונתן שבעה חזיין ולקח עינים במקום מראות ותרגם הנני מפתח פתוחה הא אנא גלי חזותהא ופירושו סתום ור"ש באר בו ואמר כי בא לרמוז על סילוק האויבים שהיו מבטלין המלאכה.
ואפשר שבא להורות על הראות הנפלאות בארץ בביאת המשיח. וראיה אמתית למה שאמרנו כי האבן במקום הזה שם לארץ אמרו סמוך לזה ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחר ולא נזכרה שם ארץ תחלה שיהא ראוי לומר עליה ההיא רק כפי הענין הזה. ועוד ראיה לדברי על האבן ועל העינים מה שהתבאר לו במראה השנית שבעה אלה עיני י"י המה משוטטים בכל הארץ היש ליחס מספר השבעה לעיני השם אלא בשבעה גלגלים וכוכביהם כמו שאמרנו והם המסבבים בכל הארץ וממשלתם על כל אשר בה.
ואמרו ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד הורה שכל האומות ישובו לעבדו שכם אחד ויהיה שלום בארץ עד שיהיו הכל פנויים לעובדו מרב כל הוא שאמר ביום ההוא נאם י"י צבאות תקראו איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה.
ואחר השלימו זה העיר הערה אחרת בנבואתו בממשלת השם בעולם על ידי שבעה גלגלים וכוכביהם באמרו ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה המשיל העולם כלו במנורה שירכה נתון בארץ ונרותיה למעלה והמשילו בזהב ליתרון ערך המציאות כלו כמו שבא בתורה וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ולפיכך אמר מנורת זהב כלה והמשיל הגולה על הראש לפי הלשון שמורה על גלגל ואפשר שהוא משל לגלגל השמיני או לכל הגלגלים או אפשר שהגולה הוא משל לתשיי המקיף בכל והוא המגלגל והמניע הכל ואמרו על ראשה רמז לשמיני. והקרוב אצלי שהגולה רמז לחומר הכולל היסודות כמו שאמר יחזקאל לאופנים להם קורא הגלגל באזני. והיא הגולה מקבלת השמן הנופל מהנרות הוא הנקרא זהב שהוא ההויה ועליה נאמר מנורת זהב כלה. וכפי ענין זה ראוי לומר ששני הזתים אחד מימין הגלה ואחד על שמאלה ולבאר המשל ההוא אמר אחד מימין הגולה ואחד על שמאלה ואחר אשר שאל על הזתים שאל בענין אחר בטרם שהשיב לו המלאך מהשתי שבלי הזתים אשר ביד שני צנתרות הזהב וצנתרות לא הוזכרו במראה הראשונה וזה הערה טובה כי השאלה היתה על החומרים והם השבלים. ועל הצורות והם שני הצנתרות ובקצת גזרת השם ימצא בו זכר צורות. והחכם שהתחברתי עמו אמר כי בטבע פרחי הזתים להיות שנים מה שאין כן בפרח אחר. ואחר שהמשיל החומר לגולה המקבלת מה שיוצא ומטפטפת מהנרות המשיל הגלגלים בנרות לפי שהם בעלי אור העולם הזה והם שנתנו בו השבעה הכוכבים המאירים ואמר שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה רוצה בו כוכבים המורים על מספר שבעה הגלגלים והכוכבים ההם קרא מוצקות לפי שהנר מאיר אחר אשר יוצק בו השמן והם הפתילות המאירות על הנרות שעל ראש המנורה. או אפשר שקרא הכתוב את הככבים מוצקות על הדרך הנזכר בפרשת החדש שהכוכבים הם בשרשים לגלגלים ואמרו שבעה ושבעה להורות שהנרות הנזכרים אינם כשאר נרות שהם בלא פתילות ויעלו בהם יום יום אבל הם לעולם דבקים אלה באלה ולא יזחו מעל הנרות או אפשר ששבעה הראשון רמז על הכוכבים ושבעה מוצקות רמז על השבלים שמהם ישפע עליהם. ואמרו שנים זיתים עליה ביאר במראה השנית אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ ותרגם יונתן אילן תרין בני רברביא דקיימין קדם רבון כל ארעא ואמרו בני רברביא כאלו אמר בני האלהים שהם לפי צד החכמה כוחות השם ההווים בעולם הנמצאים ומוכרחים במצותו לעשות רצונו ובזה הלשון בא הענין במקומות רבים כמו שאמר יצאו מהתיצב על אדון כל הארץ להתיצב על י"י. ושני הזתים הם שני בני היצהר ויצהר אפשר שבא על השכל הפועל ונגזר מצורה כאלו אמר יצייר ויונתן תרגם בני רברביא אם על דרך הנזכר או שהוא נמשך למשל השמן או לגזרת צהר שהוא חלון שבו יבקע האור או לפי שבני יצהר היו לוים שומרי משמרת המקדש סוף דבר כי לפי צד החכמה היצהר הוא שם לשכל הפועל המצייר ואשר יעבור אור השם בו שהוא סבת ההויה ושנים הנזכרים הם שתי הנשים ושני ההרים שראה הנביא והכל הורה לדעת הרב המורה על שני מיני כח המניעים לעולם על ידי הגלגלים והם כחות נותנים צורה שהם סבת ההויה וכחות זנות ומפרנסות והם סיבת עמידתו וכבר קדם לנו כי זה המספר הערה לשתי הויות כפי מה שהתבאר בפרשת בראשית וזה כלו מצד החכמה. אמנם מצד הנבואה הוא משל לזרובבל הפחה וליהושע הכהן הגדול כי על שמם נקרא בנין הבית וכן משל האבן כפי מה שפרשו המפרשים.
ואפשר שאמרו והוציא את האבן הראשה הוא משל לישראל שהיו בגלות ונמשך למה שאמר על האויב מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור כדרך מאמר ישעיה כל הר וגבעה ישפלו וכן אמר זכריה האבן הראשה כדרך שאמר נעים זמירות אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה סוף דבר כי בזה הפסוק נשלם המשל לממשלת השם בעולם על ידי הגלגלים לא שיש להם ממשלה בעצמם. והוא המכוון באמרו השמים כסאי והארץ הדום רגלי, וכבר אמר הרב המורה כי לפי שהכסא מורה על מעלת גדול שהוכן לו. והשמים מורים על מציאות השם המחוייבת נקרא השמים כסאו. עוד נאמר בו שארסטוטלוס אמר כי במקום שתמצא שם התנועה שמה ימצאו החיים וכפי תמידות התנועה הוא תמידות החיים א"כ השמים שהם סובבים תמיד בלא הפסק שם החיים הגמורים. ומשם שפע החיים לכל הנעשים וכבר התבאר שיש שם מניע לא מתנועע והוא השם יחברך א"כ הוא נמצא בכל מתנועע בכל עת תנועתו בו ואחר שהשמים מתנועעים לעולם תמיד השם יושב בם לעולם שהוא המניע הראשון ולפיכך נאמר עליו היושבי בשמים ויאמר בפי הכל שהוא בשמים והוא שאמר השמים כסאי. ואמרו הדום רגלי לפי מדרגתה במציאות והוא המכוון באמרו והשתחוו להדום רגליו ובאמרו והשתחוו להר קדשו ורבים כאלה יבאו להעיר על הענין הנזכר.
ואל זה רמז בתורה במנורת זהב ושבעה נרותיה והיא מקשה להורות שהכל דבק זה בזה היסודות והגלגלים ואין שם ריקות כלל. ובה רמז גם כן על דעת האומרים שהשמש באמצע כי הוא דעת פשוט ומפורסם באמרם וסדורן שצ"ם חנכ"ל. וכן בא במעשה המנורה שלשה קנה מנורה מצדה האחד. ולפי המחלוקת היוצאת בין הלומדים בענין זה באמרו שנתקשה משה במעשה מנורה כי היתה כונתו להעיר בה על התכונה והוא שרמז באמרו וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר. ובאה גם כן סדר פרשת מנורה אחר אמרו וישמע את הקול מדבר אליו. וקודם הפרשת הלוים להעיר כל הבא לעבוד את השם ולהתבונן בבריאותיו שמתוך כך מכיר מי שאמר והיה העולם.
ולא המנורה בלבד באה במשכן להעיר על ממשלת השם בעולם כי המשכן בעצמו והארון והכפורת והכרובים שעליו והפרוכת שלפניו והשלחן הכל בא בדרך הערה על זה הסדר כמו שנבאר. ונאמר שאחר שהמנורה רמז לשבעה גלגלים השולחן הסמוך לה רמז לגלגל המזלות שמספרם י"ב. טש"ח סא"ב לימי החום מע"ק גד"ד לימי הקור וכן בשלחן שהם שתים מערכות שש חלות המערכת האחת. ואמנם טעם סדור השלחן בצפון נמשך למה שסדרו טלה שהוא ראש הששה בצפונים וזה לפי שהיישוב הנודע הוא בצפון. ולהעיר כל חכם לב במעשה השם הנפלאים בא זה וכיוצא בו בתורה. וכמו כן בא זה הסדר באפוד שהם אבני שהם ועליהם שמות בני ישראל ששה על האבן האחת וששה על האבן השנית ובחשן היה הערה על ארבע תקופות השנה ארבעה טורי אבן והאבנים כנגד שמות בני ישראל שתים עשרה הכל להעיר ולהזכיר על ממשלת השם בעולם על יד גלגל י"ב מזלות אבל אין מזל לישראל כי השם שמאתו ממשלתם מכריח אותם לרצון עמו ברצות השם אותנו והוא שאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל כי חלק י"י עמו יעקב חבל נחלתו. ר"ל מאותות השמים אל תחתו ואומות העולם יחתו כאמרו אשר חלק י"י אלהיך אותם לכל העמים אבל אתם אל תחתו לפי שהשם בחר לו יעקב למשול בו הוא לבדו בהיות מספר בניו לפניו י"ב מזלות והוא שאמרו שצורת יעקב אבינו חקוקה תחת כסא הכבוד וכסא הכבוד הוא הרקיע של מעלה מגלגל המזלות כי הוא המורה עליו בתנועתו וכנגדו המורה והמעיד עליו בא הארון אשר בו לוחות התורה והעדות המורה והמעידה עליו עדות נאמנה ובאו הכרובים מלמעלה כנגד המלאכים וקול השם מדבר מבין שני הכרובים כי כן כל משיג הכרובים השגה שלמה שומע קול השם.
והרב המורה כתב כי באו להורות על מציאות המלאכים ונתן טעם להיותם שנים כמו שתמצא בספרו ואולי רצה בו לרמוז על השנים הטובים שנתיחדו למשה רבינו ע"ה בתכלית השלמות עד שבכת האחד והוא המשכיל היה משיג הנבואה ובכח האחד היה משיג ההנהגה הישרה ועשיית המופתים וזה יקרא להם בהיות פניהם איש אל אחיו ואל הכפורת גם כן יהיו פני הכרובים והכפורת הוא רמז למחיצה האחת הבהירה שהכרובים יוצאים ממנה ולפניהם הפרוכת לפי שלעולם מחיצה אחת ביניהם ובין כל אדם עד שלא יראו שניהם יחד לשאר הנביאים. מצורף אל זה כי זה בא להעיר שלא יהרוס האדם להביט וכן מזבח הזהב בא להעיר שהבא לראות יקטיר קטרת סמים דקה סמא דכולא משתוקא וזה ראוי בבקר ובערב בקבלת עול מלכות שמים אבל לעתים רחוקים ירחיב בו הראות והמאמר ובלבד ביחיד כמו שהי' עושה כהן גדול שהיה מקריב עליו ביום הכפורים לכפר על חטאתם אחת בשנה. נמצאו שני עולמות מסודרין הכרובים עולם אחד והארון כסא כבודו שהוא הרקיע הפשוט והשולחן והמנורה שמנה גלגלים שבהם הכוכבים. וכפי ענין, ארבע חיות במרכבה בא מעשה המשכן גם כן ארבעה מכסים וזה כלו נרמז בדבריהם ז"ל אמרו משל למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש של מרגליטון אמר לו עשה כמוהו אמר לו אדני המלך יכול אני לעשות כמוהו כך הראהו הקב"ה למשה אמר לו יכול אני לעשות כמוהם אמר לו כתבניתם כשם שאתה רואה למעלה כך עשה למטה ולפי מספר השמנה גלגלים הנזכרים נמצאת הערה בנרות חנוכה שבאו על ידי פלא והיא הכונה המיוחדת בהזכיר הנפלאות ולפיכך קבעו חכמים שבאותו הדור יום טוב על זה והוסיפו מצוה זו.
כבר נזכר הרמז לשני עולמות מן הכרובים עד המנורה ומן המנורה ולחוץ רמז לעולם השפל השלישי כי מזבח העולה אשר תוקד עליו אש תמיד הוא רמז על יסוד האש הסמוך לו לגלגלים והכיור שבו מים לרחצה והוא ברב העתים מלואו מאויר ומים רמז על יסוד האויר ויסוד המים ולפי שהאויר אין לו ממשות כשאר היסודות לא התיחד לו דבר והחצר שהוא החיצון רמז ליסוד הארץ. ואמנם המשכן שבא מיריעות שש ומיריעות עזים ומעורות אלים מאדמים ומעורות תחשים מספר ארבעה זה בא להעיר על מה שבאה המראה ליחזקאל ע"ה בארבע חיות המרכבה ובארבעה אופנים וכמו כן הארבע מרכבות שראה הנביא זכריה במראה האחרת. ואחר התבוננות הראויה בכל כבוד השם מלא את המשכן ודבר אל משה מתוך הענן כי כן משפט כל משיג השם השגה שלמה ויקראהו באמת אז יקרב לו השם כמו שאמר קרוב י"י לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ועם היות ענן וערפל סביבו י"י לו לאור עולם הוא ברחמיו יאר פניו אלינו ויקיים בנו מקרא שכתוב לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה י"י לך לאור עולם ואלהיך לתפארתך.