מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי
חומש במדבר
פרשת במדבר
וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את י"י.
ידוע ומפורסם לכל יודעי דת שדברי התורה ושאר דברי הנביאים נאמרים כלשון בני אדם כדי שישיגו השומעים והרואים אותם מתוך המשל הדברים ההם הכונה בענין וכאשר כון הושע הנביא לבשר את ישראל כי עוד ישוב כבתחלה סגולה לשם מכל העמים בהחזיקו בתורתו ובאמונתו כראוי בשרו בלשון אירוסין לפי שהאירוסין בין בני אדם קנין חזק מיחד הארוסה לארוס ומרחיקה מכל אדם זולתו. ובא המשל בכנסת ישראל בליקוחי האשה לפי שידוע שהדבקות הקרוב והחשק המתמיד בשנים נמצא באיש ואשתו מבני אדם נמשך לספור התורה התמימה שהאשה נבראת מעצם האדם מה שלא היה כן בשאר בעלי חיים. על כן נאמר בו והיו לבשר אחד ואם הם שני גופות אמנם לרוב הצטרכותם זה אל זה ישובו כגוף אחד כי הדבקות שהוא להם הוא מבלי הבדל וידוע כי האשה נבראה לעבודת האדם ואל אישה בלבד תשוקתה והוא ימשול בה להנהיגה על פיו וכאשר תתנהג כראוי ולא יביטו עיניה זולתו ילוה אישה אליה.
ועל דרך זה נאמר במשל מתן תורה שהקב"ה אירס בת יעקב רוצה בו קהלת יעקב שנקראת בדברי רבותינו ז"ל כנסת ישראל ולרמוז על חמשה חומשי תורה אמרו שאירסה בחמש טבעות לפי שידוע שנהגו על הרוב לארס בטבעת לפי שהטבעת עדי היד והוא סובב מקיף באצבע מבלי הבדל בדרך שאינו נופל מן האצבע ולא דוחק אותו אבל הולמו וכן ראוי לאשה שתדמה בנפשה שבעלה הוא עדיה ויראתו תקיף בה מכל צד בדרך שלא ילחצנה גם היא לא תצא מתחת ממשלתו רגע אחד. וכן התורה נתנה לכנסת ישראל על דרך זה להיות כבוד השם לעדי קדושה עליה ולהזכירה בכל מעשיה כי השם יחד אותה מכל העמים.
ולפי שהתורה כוללת כל מדות טובות שהם קודמות בזמן לידיעת האמונה ואשר הם סבות חזקות לקיומה והמדות הטובות נכללות בצדק ומשפט וחסד ורחמים נאמר במשל הנזכר שכל טבעת וטבעת היא מארבעה פרקים וזה יצא להם מפסוק זה. ונאמר כי הנביא הזכיר שלשה אירוסין לרמוז על הגאולה השלישית. ואמרו וארשתיך לי לעולם בא להבטיחה שאירוסין אלו יהיו חזקים וקיימים ולא כשאר אירוסין שיהיו אחריהם גירושין לזנותה תחת בעלה כמו שאמר הנביא ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה. וכמו שזנוניה היו סבה לגירושיה כן הסרת הזנונים והתשובה עליהם תהיינה סבה להשיבה אל בעלה ויתן לה לב חדש ורוח חדשה יתן בקרבה בדרך שתבחר הטוב לעולם. והוא שאמר וארשתיך לי לעולם וסבת זה התנהגה בכל מדות טובות והוא שאמר וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. והצדק נאמר בלשוננו על יושר ואמת בדבור או במעשה כי כך בא בתורה צדק צדק תרדוף והזהירו רבותינו ז"ל וביארו שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק כי זה צריך לאדם בתחלת גדולו ללמד לשונו לדבר אמת ויושר ולהסיר ממנו עקשות פה בהיותו נזהר מאד מדבר שקר. וכן צריך שיזהר במלאכתו ומשאו ומתנו שלא יעשה עולה לא בדרך חסרון ולא בדרך יתרון כמו שבא בכתוב אבן שלימה וצדק יהי' לך למען יאריכון ימיך והארכת ימים והברכה הגמורה לא תמצא זולת זה כי השם אמת והאמת מתעבת ושונאה השקר כי כן ישנאו וירחקו הפכים זה את זה. והוא שאמר כי תועבת י"י אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול. ולא על המשקל והמדה בלבד הקפידה התורה אלא על כל מעשה האדם שלא ימצא בהם עול כי האלהים עשה את האדם ישר ולפיכך אמר כל עושה עול אבל צריך שירדוף צדק בכל והוא שאמר וארשתיך לי בצדק.
והוסיף ואמר ובמשפט ולשון משפט נופל על בחינה בין שני דברים לבחור הטוב מהם אם על דרך זכוי או על דרך חיוב או זולת זה והוא נופל על עניני האדם בעצמו כמו שאמר מכלכל דבריו במשפט אמנם על הרוב בא בעניני זולתו כאמרו ושפטו את העם בכל עת. והמדה הזאת צריכה מאד לקיום מן האדם המדיני כי אין קיום בלעדיו ולפי ענין זה היו נקראים המנהיגים הראשונים שופטים ונקרא השם יתברך שופט כל הארץ עושה משפט.
עוד הוסיף הנביא ואמר ובחסד וחסד יאמר על הפלגת הטוב ועושה טוב לאחרים לא לדבר שיגיע לו מהם ולא לתקות גמול מהם יקרא חסיד ולפי זה הענין נאמר שהשם עושה חסד בארץ ונקרא חסיד כי בבחינה אצל כל הברואים והנעשים נמצא חסיד בעשותו אותם אמנם בבחינה אצל עצמו נקרא צדיק כי הוא אמת ודרכיו צדק ואמת והוא שאמר צדיק ד' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו ומה שאמר הכתוב ולך י"י חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו רצה בו שדבר זה נמצא בדרכי השם לא בדרכי זולתו לפי שמעשה האיש כבר נתחייב בו לעושהו אם כן גמול המעשה ההוא הוא חסד גמור.
ולפיכך ראוי לכל אדם להתנהג בדרך זה כי הוא דרך מדרכי השם והוא צריך גדול לקיום מן האדם כי בדרך הזה ייטיבו הגדולים לקטנים והעשירים לעניים. עוד הוסיף הנביא ואמר וברחמים לפי שהאדם צריך שיעשה משפט וחסד בדרך רחמים ר"ל בהתעוררות הטבע לעשות הטוב לפי היותו טוב לא לקנות לו שם או להתגאות על שכיניו וכשיעשה החסד בדרך זה יתמיד בו לעולם וכן כשיעשה משפט לא יעשנו לבקשת עונש ולנקמה מהאיש הנענש כי זה נמשך למדת אכזריות אמנם יתעורר במשפט ההוא לרחם על שאר הברואים הטובים בהוסר הרעים כמו שבא בתורה ובערת הרע מקרבך וכל העם ישמעו ויראו.
ובארבעה דרכים אלו ישלימו דרכי האדם המדיני שהם סבות לקיום האמונה כפי דעת התורה האמיתית שהודיעה שיש אלוה אחד על כל העולם והוא אלהינו ושופטינו ומנהיגנו. ולולי הדרכים הטובים הקודמים לא יהי' קיום לאמונה כמו שאמרו ז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכו':
ולפיכך צריך להחזיק במעשים המדינים ולעשות המעשים המכוונים להחזיק האמונה ולקיימה בתלמוד תורה וקרית שמע ותפלה וציצית ותפילין ומזוזה וכיוצא בם. ומהחלק הזה שביתת שבתות ומועדים הנקראים ימים טובים. ונאמר כי שם יום טוב יש בו הערה על כונת היום שהוא כדי לשמוח בו בתפלה ובהודאה ובשמוע כל העם דברי תורה והמצוה שאי אפשר זה בלא בטול מלאכה לא עם העסק במלאכה או בזולתה ושם יום טוב רוצה בו שלם ומתוקן משאר הימים כמו שבא טוב על כל דבר שלם במעשה בראשית לא שנקרא כן על השמחה והמשתה בלבד כי אעפ"י שזה טוב מצד הכונה השנית כדי למנוע המשתה ורב השמחה בשאר הימים וכדי שתהיה המניעה על דרך בינונית לא על זה בלבד ראוי להקרא טוב רק על השלמות בכונה הראשונה והיא השמחה בשם כמו שאמר נגילה ונשמחה בו. וזה צריך לבטל מלאכה להמצא הפנאי וראיה לדבר זה מה שבא במגלת אסתר שמחה ומשתה ויום טוב הנה אחר שהזכיר משתה ושמחה הזכיר יום טוב ובא בדבריהם ז"ל שמחה ומשתה קבילו עליהו יום טוב לא קבילו עליהו.
וכן תרגם אנקלוס ממחרת השבת מבתר יומא טבא כל זה ראיה שעל השביתה ממלאכה נקרא יום טוב מצד הכונה הראשונה ומתוך קיום מצות אלו ר"ל הלכות יום טוב תתקיים האמונה הראויה להאמין בשם כפי מה שבא בתורה דרך נבואה והוא האמת היציב הקיים כי זה השם מורה על זה מגזרת אמן וכן כתוב אל אמונה והוא כאלו אמר וארשתיך לי באמת כלומר בידיעת האמתיות והוא העיקר הגדול לזכות בה לחיי העולם הבא כמו שאמר וצדיק באמונתו יחיה כי אין מציאות לאהבת השם זולת האמונה והוא שהוסיף ואמר וארשתיך לי באמונה.
וידוע שהארוסה רבת החשק והיא משגחת מן החלונות מציצה מן החרכים לראות את ארוסתה וכן הארוס הולך בדרך זה ומתוך החשק ההוא ידבקו זה בזה והיו לבשר אחד בדעתם זה את זה ובהרגיש כל אחד מהם באהבת האחר וכן כנסת ישראל מתוך החזיקה כשני חלקי התורה הנזכרים תתעורר ותלמוד דבר מתוך דבר עד שתדבק בשם והיתה לו לאשה בדעתה אותו כפי השגת ידיעת אדם הוא שחתם הנביא דברו הטוב וידעת את י"י. וכבר קדם לנביא הפך זה באמרו והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן. והיא היתה סבה הרעה לסור מאחרי י"י לפי רוע מחשבתם בממשלת הכוכבים שהם היו מיחסים הממשלה כלה לצבא השמים כמו שבא בירמיהו ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים חסרנו כל והוא הדבר שנבא עליו משה רבינו ע"ה ויעד עליו כל הרעות באמרו ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח אשר חלק י"י אלהיך אותם לכל העמים כי לפי הממשלה הנראית להם היא התעיה הגדולה ליחס הממשלה והגדולה להם ולפיכך היו עושים האשרות והבעלים לצבא השמים לפי שלא היו משיגים שכל הוה ונפסד בעולם ההויה וההפסד יבא מאתו והוא שהזכיר הנביא על סבת העונות שהבדילו ביניהם ובין אלהיהם להגלותם מעל אדמתם ואמר והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל וכשם שהודיע הנביא שסבת הגלות הוא בהעדר הידיעה כן הבטיח על הישועה והודיע שסבתה השגת הידיעה באמרו וידעת את י"י ובאר זה ואמר והיה ביום ההוא נאום י"י אענה את השמים וגו' רצה בו כי בעת הישועה יודע להם כי אני העונה לכל דבר קריאתם וזה דבר נפלא בדברי הנביאים שיערבו חכמות רבות בדברי הנבואות שהם מתנבאים על העתיד כמו שתראה בנבואת יחזקאל שהודיע בה מעשה מרכבה לפי טבע הדברים הנראים במראה ולפי גזרת שמות הדברים ההם.
וראה והתבונן כי הנביא יחזקאל רמז על דבר מופלא בראש דברו ובסופו בשם הנהר ובשם העיר ומשם לקח הרב רבינו משה לשון שם באמרו בראש ספרו יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון.
ונשוב לענינינו ונאמר שהנביאים היו רואים דברי חכמה נפלאים בתוך מראות העתידות לפי שלמות השפע האלהי היורד על השכל האנושי וזה נמשך למה שאמרו ז"ל על דבר החכם שאמר שמעו כי נגידים אדבר כל דבור ודבור שיוצא מפי הקב"ה עושין לו שני כתרים והוא הנאות כמה שאמר נעים זמירות אחת דבר אלהים שתים זו שמענו עד שתמצא זה הענין נמשך בכל כי כשישלים זה השפע את האדם עד שיתעורר ללמד אחרים ולחבר ספר יהיו דבריו בדרך שתי תועלות כי לפי דבקותו בחומר יהיה הנגלה ממנו תועלת החומר במדות האדם בהנהגת המדינה בעמידת האיש ובקיום המין. ולפי ההוד הנאצל מלמעלה יהיה הנסתר תועלת הצורה בענין בקשת חכמה והשגתה. וכשהשפע הזה משלים את האדם עד שינבא יראה מהנגלה ידיעת העתיד בענין החומר גם כן ויראה מהנסתר דבר חכמה בלא ספק ופעמים יראה להם דבר אחד או ענין שיורה על דבר והפכו לפי גזרת השם ולפי טבע הענין הנראה. וענין הנזכר ימשך אף במציאות מה שאירע לאיש אחר או לעם אחר אשר עליו השגחת השם והוא שהיו דורשים דורשי רשומות על המעשים שארעו לעם במדבר באמרם על וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים אין מים אלא תורה וכיוצא בזה.
ולפי ענין זה צריך שילקח דבר הרב המורה בקרא בני אדם קין והבל שלא תתקיים המציאות רק לשת וכיוצא בזה ולפי זה הענין גם כן אני כותב בחבורי זה מה שאני כותב על ספורי המעשים שארעו במעשה ההוא הנזכר ובשמות קין והבל ושת וכיוצא בזה. ולפי הענין הנזכר בשלמות הנבואה ראה הושע הנביא והתעורר להעיר אחרים בידיעת השם בתוך נבואתו על העתידות כמו שנזכר באמרו והי' ביום ההוא אענה וגומר. והוסיף עוד ביאור פרטי להודיע שהכל מאתו על ידי אמצעיים ואמר אני אענה את השמים והם יענו את הארץ ר"ל כי בכחו יתנועעו הגלגלים ובדברי יעשו כל מעשיהם וזהו המענה הנאות לשם ולשמים. ואפשר שהמלה הזאת באה בדרך הרמז שבא במלת חובלים כי לפי קריאתו הישרה רמז על ענין אחר והוא שבאר שם זכריה הנביא ואמר ואכחיד את שלשת הרועים. ולפי קריאתו בהפוך האותיות רמז על ענין אחר ושניהם נמשכים להוראה אחת והוא אמרו וגם נפשם בחלה בי. וכבר הזכיר זה הענין הרב המורה ולפי עומק הענין הזה תרגם יונתן מלות רבות בנבואות גם בנבואת זה הנביא כמו שנזכיר קצתה. וזה לפי שדרך לשון הקדש שיתחלפו בו אותיות בשמוש הלשון כמו שבא בדברי נעים זמירות כי בשירת ספר תלים כתב ויחרגו ממסגרותיהם ובספר שמואל כתב במקומו ויחגרו ממסגרותם. וכן באה טית נצטדק והצטידנו שבאה במקום הא התפעל והיה ראוי להקדימה לצדי וכן הנביא הזה כתב בני עלוה במקום בני עולה גם משה רבינו ע' גלה לנו זה הענין בשמוש השמות בהראותם בשנוי אותיות ובקצת גזרת מלה כי אמר קין על כי קניתי איש את י"י ונח על כי זה ינחמנו.
ונאמר כי מלת אענה גם כן באה לרמוז כפי קריאתה הישרה שהשם עונה לכל נענה כי במענהו ובדברו שהוא רצונו יעשה רצון יראיו ולפי קריאתה בהפוך אותיות תורה שהוה מניע לא מתנועע והוא שאמר אענה נאם י"י ואמר אחר זה שהוא מניע הגלגלים אשר לתנועתם השתלשלו כל התנועות ובתנועה ההיא התאמת מציאות האחד והיותו לא גוף ולא כח בגוף כמו שהזכיר הרב המורה בשש ועשרים הקדמות שהקדים אריסטוטליס לזה וכן כתב הרב המורה ובתנועת הגלגל יתערבו היסודות ובאור ובחשך ישתנו מזגיהם ותחלת המזיגות שיתחדש מהם שני האדים שהם תחלת סבות אותות השמים אשר המטר מהם והם גם כן סבת המחצבים ואחר כן הרכבת הצמחים ואחר הצמחים בעלי חיים וההרכבה האחרונה הוא האדם זה לשון הרב המורה והקרוב אצלי שעל כל זה העיד הנביא שראה תוך נבואתו על הדרך הנזכר כי אמרו והם יענו את הארץ רצה בו שבתנועתם יתערבו היסודות כי הארץ שם כולל לארבעה יסודות כמו שאמר הרב המורה.
וראה והתבונן אמרו והארץ תענה ולא אמר והיא תענה כדרך שאר הנזכרים שם וזה לפי שהארץ שם משותף והארץ השני בא על יסוד העפר התחתון לבדו ובו רמז על המחצבים כדרך שרמז משה רבינו ע"ה באמרו ותראה היבשה וסמך לו ויקרא אלהים ליבשה ארץ ויחד ליום ההוא הצמחים ואמר תדשא הארץ דשא וגומר ובשם ההוא בעצמו רמז הנביא הושע באמרו והם יענו את יזרעאל ומה שהזכיר את הדגן ואת התירוש ואת היצהר נמשך לענין הנבואה כי בהם חיי האדם וכבר קדם שם דבר הכופרים בממשלת השם שהיו אומרים על צבא השמים נותני לחמי ומימי והוא שאמר על זה והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש וגומר ולפי ענין החכמה רמז בהם על שאר היסודות המתערבים עם העפר בהווית הנמצאים ולא הזכיר אותם בביאור בשאר המורכבים לפני רבים נזכיר מהם שלשה. האחד מפני שאין הצורך בהם לחיי האדם כמו שהוא הצורך בצמחים והשני מפני שאינם נמצאים כחומר האדם בצמחים כי חומר האדם נזון וצומח יום יום והשלישי כי הוית המוצאים אינה נראית כהוית שאר המורכבים והדבר שאינו נגלה לכל יסתירוהו הנביאים להיותו דעת זר מן ההמון כמו שהסתיר גם כן משה רבינו ע"ה הוית אוצר המטר והוית המלאכים שרמז עליהם באמרו בראשית ברא אלהים כמו שקדם לנו כי כן נראה במאמר רז"ל באמרם בראשית נמי מאמר הוא ונמשך לזה הנביא באמרם אענה נאם י"י ובאה מלת נאם במקום מלת בראשית ויבא גם כן הפסוק ההוא כלו כשתדקדק בפסוק הראשון ממעשה בראשית ובפסוק השני רמז על אוצר המטר ועל הוית הצמחים ואחר כן רמז על בעלי חיים ועל האדם ורמז בו כי השלש הרכבות הן באדם וסבת שלמות האדם הוא כפחומרו זך ונאות לקבל השפע האלהי. ואז יתיחס החומר העפרי הוא הצומח אל השם כי הוא המוליד והמצמיח לאביהם ילדי זנונים ואז תקרא החיונית רוחמה והחלק השכלי עמו והוא שאמר וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה.
וסבת זה מה שחתם בדברו ומה שפתח בו כי בפתיחתו אמר וידעת את י"י ובחתימתו אמר והוא יאמר אלהי וזה הענין כלו כפי צד החכמה שבא בענין הנבואה על העתיד לפי שבזמן ההוא תמלא הארץ דעה את י"י. ולפי חשיבות הדור ההוא ימצאו השלמים ויתיחס המציאות אל השם כדרך חשק הארוסה להגלות טוב המציאות אבל כל זמן שישראל חוטאים יתיחס ההפך להגלות הרע במציאות לאשה וילדי זנונים כמו שפתח בו הנביא בהתנבאו על עון העם ועל גלותו.
וכבר העיר יונתן ע"ה בתרגומו על השמות ההם כלם כפי הענין הנבואה ומתוך הערתו יודע גם כן הראתם לפי צד החכמה הבא בכלל הנבואה כי הוא תרגם קח לך אשת זנונים וילדי זנונים אזל איתנבי על יתבי קרתא טעותא דאינון מוספין למחטי,
התבונן היטב בדבר השלם הזה ובכל הנמשך לו בנבואה זו כי הוא נפלא להבין בו סודות הנבואה שבאו בדברי הנביא הזה ובדברי שאר הנביאים כמו שיראה להמון שהנביאים היו עושים המעשים שנראה שבאה להם המצוה לעשותם גם אותם שהם עון וגנאי לכל אדם ויראה לקצת חכמי ישראל שהם מעשי נבואה והוא שהיה נראה להם לנביאים שהם היו עושים המעשים ההם ולא זו הדרך ולא זו העיר אבל הוא כמו שהעיר עליו יונתן בשתוף השמות ותרגם קח לך איתנבי כי שם קיחה יפול על הדבור בנבואה או בחכמה או בתפלה והכלל בכל דבר חזק יבא הלמוד דרך קנין מקניני האדם ולפיכך נקראה החכמה לקח כמו שאמר החכם כי לקח טוב נתתי לכם. ואמר ישמע חכם ויוסיף לקח. ועוד אמר לב חכם ישכיל פיהו ועל שפתיו יוסיף לקח. והוא כאלו אמר יוסיף דבור טוב כי הוא נמשך אל מחשבת החכם ואדון הנביאים הוציא השם הזה במקום דבור באמרו יערף כמטר לקחי ויגיד עליו ריעו תזל כטל אמרתי.
ואפשר שנמשך לענין זה ויקח קרח וגו' כי לפי השיגם החכמה העיונית מלאם לבם לאמר כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם י"י וגו' וכן מצאנו השם הזה נופל על דברי תפלה ותשובה כמו שאמר החכם קחו עמכם דברים והוא כאלו אמר דברו לכם דברים בענין התשובה והוא גם כן נופל בענין הנבואה שיבא בכללו ענין חכמה כמו שבא בנבואת זכריה לקוח מאת הגולה וגו' כמו שהתבאר בפרשת זכור. ולפי ענין זה אמר קח לך אשת וגומר כמו שתרגמו יונתן וראיה לדבר אמרו וילדי זנונים כי הילדים לא תפול עליהם מלת קיחה כפי הנחתה הראשונה אבל הוא כענין התרגום והוא שאמר הנביא כמבאר דברו כי זנה תזנה הארץ מאחרי י"י ואחר כן אמר וילך ויקח את גמר בת דבלים ותרגם יונתן ואזל ואתנביא עליהון דאם יתובון ישתבק להון ואם לאו כמיתר עלי תנין יתרון. ותרגם זה מורה על צד אחד מצדי הנבואה הנסתרים והוא שפעמים תבא הנבואה מצד גזרת השם או מצד גזרת קצתו בענין אחד ומצד גזרת השם הנשאר בענין אחר והנמשך לזה על מינים רבים כי משם גומר הבין דאם יתובון ישתבק להון רצה בו שאם יגמר עונם יגמר הגמול העון. ולפי זה הענין נראה שתרגם אונקלוס עשו כלה שהוא אמר אעבד עמהון גמירה אם תיירין וכבר הקדמנו במקומו ביאור אחר. ואחר שאונקלוס הזכיר מלת גמירה בשם גומר הנזכר בזה נראה שנטה אל הענין הזה שתרגם יונתן ולקח שם גומר כאלו נזכר פעמים. ושם דבלים הבין ממנו ענין לפי שלש גזרות חלוקות כי מדבל הבין דאם לא ומבלים הבין כמיתר עלי תינין יתרון כאלו אמר בלים כענין אלה נובלת עליה. ועוד הבין ממנו תאנים כאלו אמר דבלים כמו שנמצא בישעיה דבלת תאנים.
וענין הראות רמז הנבואה בעלי תאנים כפי מה שנזכר עלה תאנה במעשה בראשית. וענין התרגום הנרמז הוא מופלא וטוב מאד להבין סודות הנבואה. וכן בא בהריון בלידת הבן אמרו ועבדו עובדין בישין כדרך שאמר ישעיהו תהרו השש תלדו קש ותרגמו איתעשתון לכון עממיא עשתונין דרשע עבדתון לכון עובדין בישין. וכן תרגם ושם יזרעאל מבדריא ואפשר שלקחו מגזרת קצת השם הראשון כאלו אמר יזר. אבל אמרו כי גדול יום יזרעאל תרגם ארי רב יום כנישתהון ושם לקחו מגזרת זרע כמו שאמר הנביא הזה וזרעתיה לי בארץ או אפשר שמצד פזור הזרע לקחו על ענין פחות ורע ומצד קביעתו בארץ. ומצד הטוב שהוא בו בכח לקחו על ענין חשוב וטוב. וזה דבר נמשך הרבה בדברי הנביאים והחכמים שיניחו דבר אחד על שני הפכים על האחד מצד אחד ועל השני מצד אחר. וכפי מה שכתבתי נמשך דברי יונתן ע"ה בענין הנבואה הזאת אבל מצד החכמה הנרמז בו כמו שאמרנו בהתחלת הנבואה על חלקי המורכבים בעולם השפל בדרך גנאי כפי מחשבת הרעים האומרים אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי וגו' הם שאינם משיגים שהכל מאת השם כמו שבא והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה את הדגן והתירוש והיצהר אבל מיחסים הכל לשכל הפועל לא לשם כלל והם האומרים עזב י"י את הארץ כמו שהזכיר יחזקאל ואם לא יאמרו זה בפירוש כונתם כי האלוה הפועל הוא האלוה רע לפי ההפסד הנמשך אל ההויה והם הרעים אומרים גם כן כי זנוני הארץ יוציאו הדגן והתירוש והיצהר. וזה דבר הרעים הכופרים הנקראים פטריני וזה כלו יוצא להם מרוע הבנת דברי הנביאים והחכמים שהיו מזכירין דברים בדרך משל ובלשון בני אדם כמו שהזכיר הרב המורה שאפלטון היה קורא החומר נקבה והצורה זכר והזכיר גם כן ששלמה החכם דמה החומר באשת איש זונה לפי החליפה צורה אחר צורה יום יום ולפי הענין הזה בא ענין מצד החכמה בכלל נבואה זו כי לנותן הצורות קרא הושע והוא שהזכירו פעם שנית בפסוק הראשון והפסיק בין תחלת דבר י"י בהושע ובין ויאמר י"י אל הושע.
והקרוב אצלי שהפסוק בא לרמוז על השמים שלא נזכרו שם לפי האמונה הפחותה שהיתה ברעים מהדורות ההם ובא הפסק בפסוק למבינים באור לבראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ כמו שבאר בסוף הנבואה וקרא לחומר אשת זנונים ולמיני המורכבים ממנו ילדי זנונים ולפיכך תפול עליהם קיחה כי כלם הם מקבלי צורות והוא שבאר ואמר כי זנה תזנה הארץ רצה בו החומר הראשון. ואמרו מאחרי י"י לפי שהוא כאלו הוא מאחריו לרחקו מהשפע האלהי הנאצל מהודו וקראו גומר בת דבלים לפי הכליה הנמשכת בהיות דור הולך ודור בא ואמר בת דבלים לפי שהארץ כלה מורכבת מארבעה הבלים הכלים. ותהיה אות הדלת סימן. ואפשר שלפי ענין זה פתח קהלת בהבל הבלים.
ואחר שהזכיר הנביא החומר הראשון וכלל בו הרכבת הנמצאים על הדרך הנזכר הזכיר הרכבת הצמחים וקרא לו יזרעאל בשם אשר כנהו האדון הראשון לנביאים עשב מזריע זרע. וכבר הזכרנו פנים רבים לשם הזה בפרשת שופטים ושוטרים שרמז בו על ענין הכליה שבו הנראה רע לבני אדם וידוע למבינים כי הוא סבת ההויה ועל זה רמז מצד החכמה באמרו ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא כי כן מצאנו מקום שיפול העץ שם יהוא. והנביא רמז מצד החכמה בפסוק הזה על מחשבת הרעים בהפסד ההויה הנגלה ובפסוק הדבק אליו כי ההפסד ההוא הוא ההויה. ואחר זה בא לרמוז על הרכבת חומר בעלי חיים וקראה בת לפי בחינתה אצל הרכבת החומר החי המדבר לפי שחומר האדם הקרוב הוא חומר שאר בעלי חיים הקרוב כמו שהזכיר הרב המורה והוא נמצא ג"כ באדם. ולפי דעת הרעים תקרא לא רוחמה כי כן יקראו גם הם לא עמי לפי שהחלק החיוני והחלק האנושי אשר באנשים ההם אין חפץ השם בהם והוא שאמר כי לא אוסיף עוד ארחם ואמר ואנכי לא אהיה להם.
אמנם לפי בחינת המון הרב ממנו שאי אפשר שלא ימצא המבוקש במין ההוא והוא האדם השלם אמר והיה מספר בני ישראל וגומר יאמר להם בני אל חי וזה כלו נמשך אפילו לפי הדור הרע אמנם לעתיד לפי הדור הטוב ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלהי. ואתם בני אם תפקחו עיניכם להביט אל המראה הזאת תראו השלש לידות באדם עצמו כי כן ימצא בו הכח הנזון הוא הצומח המזריע והכח המרגיש הוא הנפש החיה אשר לא רוחמה מצד אחד ומצד אחר רוחמה והכח השכלי והוא צורת האדם. וכשיאמר אלהי אז יקרא עמי וכאשר תוסיפו בני להביט אל היכל הקדש תמצאו בצורת האדם עצמה השלש כאשר נמצאו לאדם קין והבל ושת כמו שנזכר בפרשת ויהיו חיי שרה. וכבר העירותי אתכם כי גם ספור המציאות יבא מצד החכמה גם כן וכאשר נזכר על קין שמו יתברך באמרו קניתי איש את י"י כי הוא המתמיד במין כן נזכר הנה בקריאת שמו יזרעאל וכבר נזכר בשם הבל ושת מה שנזכר ומשם תבינו.
וכפי השלש לידות שנזכרו הנה הזכיר גם כן ישעיה הנביא עמנו אל ומהר שלל חש בז ופלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום. ואל יבהילכם השם לא בנבואה הזאת ולא בזולתה כי רבים אשר המית לפי שלא ידעו דרך י"י ללכת בתורתו ולהבין סודותיה כמו שהעיר על ענין זה דניאל ואמר כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ יתבררו ויתלבנו ויצרפו פו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו. והנכון שהבירור והלבון והצירוף נאמרו על הדברים כי כן צריכים דרישה אחר דרישה פעמים רבות שכל אחת מהם טובה בעצמה ואם רמז לאנשים הוא נאמר גם כן לפי ענין זה כי כחות השכל צריכים לפי שתופס אל החומר לצירוף וללבון ולבירור כמו שאמר החכם מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו ואמר מצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות י"י רוצה בו וצורף לבות י"י כי הכל מאתו כמו שאמר ומי"י אשה משכלת ואמר ירמיה הנני צורפם ובחנתים. ואחר שהוא כן אין ספק שדברי הנבואה שהם נמשכים למעלת השכל האנושי העליונה אין ראוי שילקחו כפשוטיהם רק שיחקרו חקירות רבות וכל עת שימצא האדם בו נסתר ייטב המובן ממנו מאשר לפניו כפי מה שהעירותי על נבואת הושע.
וכן נאמר בנבואת ישעיה כי אע"פ שהיא נאמרת על עניני הדורות שהתנבא עליהם כמו שפרשו המפרשים צד החכמה לא יבצר מהם ובשני הענינים צריך לדעת והוא דבר פשוט לכל יודע ספר כי השמות אינם להורות על עצם הנקראים בהם רק על סבתה הראשונה. הלא תראה שמשה רבינו ע"ה קרא שם המזבח י"י נסי ואין פתי בעולם שיחשוב שהשם המיוחד לו ית' יאות לאחר זולתו אבל להזכיר הנס שבא במקום ההוא מאת השם קרא המזבח אשר בנה לפניו י"י נסי רוצה בו שהעם ידע ויאמר שמאת השם היה נסו. וכמהו קריאת גדעון למזבח י"י שלום מפני שאמר לו מלאך השם שלום לך אל תירא ולהזכיר הענין ההוא קרא למזבח בשם ההוא. וכפי הענין הזה שאין בו ספק בשני המקומות הנזכרים באו שאר השמות הנאמרים בדברי הנביאים וענין הנבואה על הדורות ההם כבר הזכירוהו המפרשים ונצרך יונתן לתרגם לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב עד דלא ידע לרחקא בישא וגו'. לפי שסמך לו הנביא כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב וגו'.
וצריך להתבונן איך יהיה אות על עזיבת האדמה אכלו חמאה ודבש. והנכון לומר בו כי האות הוא למה שבא בסוף הענין והי' ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן והי' מרוב עשות חלב יאכל חמאה כי חמאה ודבש יאכל כל הנותר בקרב הארץ ותרגמו יונתן ויהי מסגי טוב משח יתפרנסון כל צדיקיא דישתארון בגו ארעא. ולקח המתרגם עשות כאלו הוא דגוש בדרך כי מיץ חלב יוצא חמאה.
והנביא ביאר על אמרו יאכל חמאה כי חמאה ודבש יאכל וזה בלא ספק לענין הערה על המשל כלו כאשר הוא גם כן הערה בלא ספק אמרו תעזב האדמה נמשך לאות והוא ביאור בלא ספק בא להודיע מי העלמה ומי הבן כמו שבאר בבן האחר ובנביאה היולדת מה שהקדים לו ואמר י"י אלי קח לך גליון גדול וכתוב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז ולא בא שם ואקח את הגליון ואכתוב עליו רק ואעידה לי עדים נאמנים וגו' ואקרב אל הנביאה ותהר ותלד בן ואחר כן צוהו השם לקרוא שמו מהר שלל חש בז. וכמו כן הקדים הנביא לאמר ילד יולד לנו וגו' העם ההולכים בחשך ראו אור גדול יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם וכבר העיר הרב המורה על הפסוק הזה בחתימת ספרו להיותו תכלית השלמות ואתם בני ידעתם כי התורה נמשלה לדבש וחלב כאמרו דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמותיך כריח לבנון.
ולפי הענין הזה תמשך הנבואה ההיא וקרוב היא למבין לבאר ענין הנבואה ההיא מצד החכמה ולהוציאו מכח דברי במה שכתבתי במקום הזה ובזולתו ואין ראוי להקל באחת מן הנבואות לפי הענין הזה כי מעיקר האמונה לסמוך במה שהבטיחוהו הנביאים על העתיד כמו שהבטיח הושע הנביא באמרו וארשתיך לי לעולם וגו' וזאת ההבטחה שהבטיחנו הנביא אף על פי שעונינו הבדילו בינינו לבין אלהינו אינה רחוקה ממנו כי כשתחפוץ האהבה קרוב הדבר מאד יותר ויותר מאשר היה בעת עלותינו ממצרים שהיינו בלא תורה. ואין להתיאש מהגאולה לפי מיעוט בני עמנו כי לא בחר בנו השם מראש מר ובנו כי אנו היינו המעט מכל העמים כאשר העירה התורה ועל דרך זה הם הטובים לעולם גם הנביא אמר ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה
ואתה רואה בפרשת הזאת במספר הפקודים ששבט לוי הנבחר היה מועט מכל שבט ולא עלה מספרם לשנים ועשרים אלף ואף על פי שפקודיהם היו מבן חדש ומעלה והיה בהם שבט משבעים אלף ושבט מששים אלף ופקודיהם היו מבין עשרים שנה ומעלה. וזו ראיה גדולה שאין אהבת השם נראית ברב עם ולא ברבוים גם כן נצחו יוצאי מצרים את אויביהם ולא בחרב ולא בחנית כבשו הארצות אבל הכל היה על דרך מופתים וכן בעלותם מבבל לא היה שם רק רצון השם שהעיר רוח כורש ורוח העם. וכן יהיה לעתיד והוא שהקדים הנביא ואמר לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר ודברתי על לבה ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים.
ואמרו והולכתיה המדבר לפי שידוע שמי שגדל עם הרעים יטה אל טבעם ומנהגם והוא נמנע שישיגו שלמות אנושי עם זה וכן הוא נמנע שיצא פתאום ממדה אל מדה בהפך. ולפיכך צריך כל אדם לבקש שלמות שיסור מאהלי אנשים רשעים ומחבורם ויתבודד עד שישנה מנהגו וטבעו לטוב אפשר לו להשיג שלמות אנושי לא זולת זה. והשם אשר לו נתכנו עלילות כאשר פקד עמו והוציאם ממצרים סבב להוליכם דרך המדבר והעמידם שם בבדידות מכל העמים ארבעים שנה שהם זמן נתון ללמוד כמו שאמרו בן ארבעים שנה שהם זמן נתון ללמוד כמו שאמרו בן ארבעים לבינה ואחר כן הביאם אל ארץ נושבת. וכן לעתיד בקרוב יוליכנו המדבר כאשר הבטיחנו וידבר על לבנו להשיבנו אליו להיותנו לו סגולה מכל העמים ולתחתנו ממלכת כהנים וגוי קדוש ויקרא שמו עלינו וכחשוש חתן על כלה ישיש עלינו ואנחנו נשמח בו ושוש נשיש בי"י תגל נפשנו באלהינו כי נהיה לו לעם והוא יהיה לנו לאלהים אז יקרא אישי כמו שאמר הנביא והיה ביום ההוא תקראי לי אישי. ואמר הנביא גם כן כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך.
ליום מתן תורה
דרש ההוא גלילאי עליה דרב חסדא בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאי לעם תליתאי על יד תליתאי ביום תליתאי בירח תליתאי.
לשון דרישה נופל על חקירת הדבר בכל מה שנאמר בו ר"ל לגלות כל נסתר בו ולדעת אמתתו. ולפי שרב דברי החכמים והנביאים נאמרים כדי להמציא בהם תועלת לכל כונו בהם שני פנים אחד מהם נגלה פשוט לכל יודעי הלשון ההוא ומביניו ואחד נסתר מרבים מובן ליחידים אחר דרישה רבה. ויאמר על הראשון פשוט ועל השני דרש. ולפי זה הענין דרשו רבותינו ז"ל שמעו כי נגידים אדבר כל דבור ודבור שיוצא מפי הקב"ה קושרין לו שני כתרים ר"ל שמיחסין לו שני שלמות והצריך לדעת והראוי להאמין כי כל דבר נביא בנבואתו או כל דבר חכם שלם בחכמתו יוצא מפי הקב"ה ופסוק זה שלמה החכם אמרו ויחס אותו לקריאת חכמה בראש מרומים וגו' ליד שערים לפי קרת וגו'. וכנגד בראש מרומים אמר אליכם אישים אקרא וגו'. וכנגד ליד שערים אמר הבינו פתאים ערמה וגו'. אחר כן אמר שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים רוצה בו במה שייטב וישר בעיני היחידים ובעיני העם כל כת וכת כאשר היא והמובן לכל כת וכת הוא לתועלת גדולה והוא הכתר והכתר האחד הוא משמעות הפשט והשני הוא משמעות הדרש. ולפי שההנחה הראשונה לדרש הוא על דבר יוצא מידי פשוטו הושאל זה הלשון ונאמר דרש על כל דבר שנאמר בדרך סמך אל הכתוב ואם לא היתה כלל כונת הכתוב אל הדבר ההוא הנסמך אליו אבל כונת בעל הדבר ההוא שיקבלו ממנו האמת באי זה דרך שתהיה הקבלה ההיא והמבין כשידרוש הדבר היטב ידע כונת אמרו והוא אמרם ז"ל וקרא אסמכתא בעלמא.
והמשל בזה אמרם אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל וגו' הדבר הזה בעצמו אמת שלא ישיג אדם קיום דברי התורה והוא השגת האמתות אלא ביגיעה רבה והשתדלות גמורה בהתמדה עד עת המות וסמך הדבר הזה לכתוב מועיל מאד להמון השומעים כדי שיתאמת אצלם ויעלה בלבם שעל זה הזהירה התורה ובזה יקבלו הדבר האמתי בדרך תחבולה ורוב דרשות התלמוד באו בדרך תחבולה זו ואין בזה רק טוב כי טובה ההונאה המועילה לקבל אותה ולפי מה שזכרנו כל מבין כשישמע דבר או יקראנו וידע כי בעל הדבר ההוא חכם ראוי לו שישתדל לחקור הכונה בו אז ישיג התועלת.
ואחר שהוא כן ראוי לנו לחקור דבר הדרוש שהזכרנו תחלה וזה לשלשה טעמים. האחד כי מאחר שנכתב בכלל דברי אלהים חיים ידענו כי לתועלת נכתב השני. התיחסו אל חכם ידוע ומפורסם כי אמרו עליה דרב חסדא הוא כפי לשון התורה שאמרה והחונים עליו ותרגומו ודשרן סמיכין עלוהי ר"ל הנטפלים אליו וכמוהו שרפים עומדים ממעל לו. להתיצב על י"י. וכפי ענין זה בא עליה דרב חסדא רוצה בו שהי' סומך עליו במה שהיה אומר כי רב חסדא היה מורה אותו מה שהי' דורש ברבים כמו שאמרו אוקים רב אמורא עלויה ודרש כי כן היה המנהג הקדום שהרב הגדול הי' מעמיד אחד מתלמידיו ומלמד אותו מה שהיה רצונו להודיע לעם לפי שאין נאה לרב הגדול להגביה קולו בהמון. ולזה היה נקרא התלמיד אמורא לפי שאין לו בלמוד ההוא רק המאמר והרב היה נקרא תנא לפי שהוא היה שונן ומשנן.
וכבר התבאר מזה שהדרש הנזכר היה לרב חסדא והוא היה חכם מפורסם. והוא הטעם השני המביא אותנו לחקור הדבר הזה היטב. והטעם השלישי והוא המכריח לפי שהוא דבר נאמר על יסוד תורתינו וכללה ולפיכך נאמר בלשון צחות ובמליצה נמרצה להעיר ולהודיע כי בא לתועלת גדולה.
ועתה נתחיל ונאמר בעזר המלמד לאדם דעת ומאתו מענה לשון. ונאמר שזה המספר שהחריץ בו דברו הי' להעיר אותנו על כונת התורה כלה בדרך שלא תהי' אצלנו מצות אנשים מלומדה כאלו אמר התעוררו במספר הזה בכונת מצות התורה בשלשת חלקיהן כמו שיתבאר. והכונה ההיא תורה כי התורה הוא חכמתכם ובינתכם שכל מצותיה באו להעביר השקר ולהעמיד האמת והוא שקודם מתן תורה היו אנשי העולם מלבד יחידים תועים בעיקר האמונה ומיחסים פעולות העולם בכללו לפועלים האמצעיים לא לפועל הראשון. ולזה היו עובדים הגלגלים והכוכבים ושאר הנבראים ולכבודם היו עושים צורות לקרוא בני אדם לעבודת הנבראים ההם מה שאין רצון השם בעבודה ההיא לפי שכולם משרתים ומשמשים ועושים שליחות השם ומלאכותו והוא לבדו המלך שראוי ומחוייב לעבדו כדי להכיר שהכל מכחו וממשלתו. ועל זה באה התורה להודיע אמיתת מציאות השם הפשוטה שממשלתו בכל ולו לבדו הממשלה והכל אין נגדו. ועל זה צונו תחלה לשמוע בקולו לבד והשמיעה בקולו היא הלמידה והחקירה בכל חלקי העולם שהם שלשה ובבחינת השלשה חלקים ישמע בקולו לפי שבזאת הבחינה יודע שכולם צריכים לממציא ולמעמיד הוא הקב"ה אשר צוה ונבראו ויעמידה לעד לעולם כל אחד מהם כפי מה שהוטבע עליו והוא לבדו נמצא אמיתי עומד בעצמו ומעמיד במציאותו שאר הנמצאים החלוקים בשלשה עולמות.
ועל דרך זה השיג יחזקאל המראה ולפיכך נכתב בה וארא שלשה פעמים. ועל דרך זה נאמר שלוש הקדושה במראה לישעיה אחר שראה שלשה ענינים בשלשה מקומות והם הכסא וההיכל וממעל לכסא. והוא שאמרו ז"ל שלש כתות אומרות קדושה אחת אומרת קדוש. ואחת אומרת קדוש קדוש. ואחת אומרת ק"ק"ק. רמז על שלוש הקדושה הנאמרת בכתוב ותרגומה לעד. אמנם יונתן השלם סדר הכתות כסדר יחזקאל הנביא שאמר שראה תחלה החיות ואחר החיות האופנים לפי ששתי השגות אלו קודמת בלמוד להשגה השלישית אבל הקדים החיות לקדימת מעלה וסבה לא על קדימת השגת הלמוד כי קדימת הלמוד היא באופנים וכפי זה הענין מצאתי בדברי רז"ל למה נאמר ק"ק"ק ג' פעמים. קדוש שאינו נראה לבריות. קדוש שאפילו חיות הקודש שהן נושאות כסא כבודו אינם רואות אותו. קדוש שאפילו מלאכי השרת שעומדים לפניו ומשרתים לפניו למעלה אינם רואים אותו. ובעל המאמר הזה לקחם לפי סדר. וכפי הענין הזה נאמר במזמור אחד רוממו י"י אלהינו והשתחוו להדום רגליו קדוש הוא. רוממו י"י אלהינו והשתחוו להר קדשו כי קדוש י"י אלהינו. וידוע שהדום רגליו נאמר על העולם השפל הזה והר קדשו נאמר על העולם הגבוה לפי שההרים הם המקומות המורגשים המוחשים העליונים אשר בארץ יקראו לכל גבוה גוף ושאינו גוף הר. ויאמרו לעולם הגבוה בכללו הר. ולפי מעלתו בבחינה עם השפל אצל השם יקרא הר קדשו וכמוהו אצלי כהררי אל ויהיה ענין צדקתך כהררי אל כענין צדקתך אלהים עד מרום ובא בשניהם להפליג בגובה צדקתו כענין כגובה שמים על הארץ וגו'. ולפי ענין זה יהיה משפטיך תהום רבה כענין עמוק עמוק מי ימצאנו. או בא להעיר בשניהם שצדקתו כוללת שמים וארץ וכל אשר בם סוף דבר עולם הגלגלים יקרא הר הקודש כמו שנרמז באמרו כתבניתם אשר אתה מראה בהר כמו שהתבאר במקומו והכל בא להעיר האדם לבחון ולדעת המציאות כלו שהוא העולם כי מתוך בחינת העולם יראה יחודו וקדושתו.
ומה שתרגם יונתן ומקבלין דין מן דין ואמרין רצה בו שהשפל מקבל עול מלכות שמים מהגבוה עליו ולפי דרכו למדך שאינה קריאה ממש כפשוטה אבל קריאת הגבוה מקובלת אצל השפל קבלה אמתית והכל להעיר שאמתת מציאותו ויחודו נודעת בבחינת העולם בכללו והיא הקריאה כדרך שבא הכתוב השמים מספרים כבוד אל וגו' לא שהקריאה ההיא בחתוך אותיות אלא מצד הבחינה בהם ולפיכך אמר ומקבלין דין מן דין ואמרין ולא אמר וקראן דין אל דין. וכן רצו באמרם ומקבלים עול מלכות שמים זה מזה ויפה קראוהו עול כי כן ראוי לקבל היחוד בדרך קבלת העול על צוארי השור ואז יצליח למלאכה לא זולתו.
ראו בני והתבוננו שהיחוד לא יתאמת רק בבחינת השלשה עולמות. ולזה כונו אנשי כנסת הגדולה בסדרם הקדושה בברכות של ק"ש לפי שהוא נקדש ומיוחד מתוך השלשה עולמות ונודע באמת ואע"פ שברכת המאורות היא ברכת הנאה עיקרה בא לרמוז על מופתי היחוד מתוך מעשה מרכבה הנכלל בה ולפיכך תקנוה לפני ק"ש וסמכו לה אהבת עולם בלא ברכה בפתיחתה וברכת שבת לעד שסדרו בה זכר שבת המורה על החדוש ועל המחדש.
וראיה לדבר זה מה שאמרו במסכת מגלה אמרו לו לר' יהודה והלא הרבה צפו במעשה מרכבה ולא ראו אותה מימיהם רצו לומר כמו שתרחיק הסומא בברכה זו מפני שלא ראה המאורות מימיו ולא ידעם כי אם בקבלה כן יש לך להרחיק רב בני אדם מעיקר הברכה שהרי לא ראו ולא ידעו המרכבה הנזכרת שם. אלא מאחר שידעוה מצד הקבלה ראוי הוא להם לברך ולהודות על זה כן הסומא ראוי הוא להודות ולברך על המאורות ואע"פ שלא ידעם אלא מצד הקבלה. ואמר להם ר' יהודה התם באובנתא תליא מלתא והא קא מבין וכו'. וכשתדקרקו בני הדבר ההוא היטב תמצאו שכולם מסכימים שמעשה מרכבה נרמז בברכה ההיא והוא השלשה עולמות הנזכרים בה כדי לאמת היחוד בם. וכנגדם באו גם כן שלש מחנות במדבר. ועל דרך הערה זו נהגו לעשות שלש נקודות במקום השם המיוחד. הכל להעיר על הידיעה הזאת שעליה נצטוינו לשמוע בקולו כלומר לדעת אותו ולהשיגו מתוך מעשיו. הוא שאמר הנביא כי אם את הדבר הזה צויתי אתכם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם. כלומר שתקבלו אותי לבד עליכם ותשיגוני. והשגתו האמתית היא הידיעה בו מתוך חקירת שלשת חלקי העולם וידיעה זו בקבלה היא הברכה שאנו מברכים ית' כלומר הודאה שהוא כפי השגתינו לא כפי מעלתו כי לא ישיגנה זולתו כמו שבא הכתוב כי לא יראני האדם וחי ולפיכך נאמר דרך ברכה כללית ברוך כבוד י"י ממקומו כלומר מצד מעלת כבודו כי מקום נאמר בכתוב הזה במקום מעלה ומדרגה כמו שאמרו ממלא מקום אבותיו ולפי שאין משיג מעלתו נאמר ומרומם על כל ברכה ותהלה והברכה היא ההודאה כמו שאמר יודוך י"י כל מעשיך וחסידיך יברכוך. אברכה את י"י בכל עת תמיד תהלתו בפי. וכשתחקרו הברכות האמורות עליו יתברך תמצאו אותם דרך הכרה והודאה והוא על דרך לשון בני אדם כדרך שבא קח נא את ברכתי קח נא ברכה מאת עבדך. ושניהם לפי דעתי הודאה והכרה כי לא יאמר לשון זה על כל מנחה רק על מנחת הקטן לגדול ממנו דרך הכרה והודאה שהוא הראוי לעבוד. ועל דרך זה סדרו הקדיש שמתחיל יתגדל ויתקדש וכו' ועונים אמן יהא שמיה רבה מברך. וראוי שנבאר זה עוד באור רחב ונאמר שברכה שם מונח על טוב נתון מאת הנותן למקבל ויאמר על הנותן כי הוא המברך ליחס אליו הטוב ולהודיע כי הוא הנותן הטוב ההוא. ועל מקבל הטוב יאמר שהוא ברוך ואחר כן הושאל זה השם להוראה על מקבל זה הטוב והוא אם קודם נתינתו או אחריה ונאמר על המודה כי הוא המברך ועל שמודים לו שהוא הברוך. ועל דרך זה התקינו הברכות בתפלה ובהודאה ולפיכך אמרו שאסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה כדי להכיר ולהודות שהכל מאתו והוא שתרגם אונקלס ואמר יהון מודן ומברכין עליהון. וכשם שמברכין על הטוב כך מברכין על הרע לדחות הדעת הבטל מן המדברים הסרה הגדולה הם הכופרים האומרים שחומר היסודות הנפסד וכל המורכב ממנו מעשה השטן ובאו הם עליהם להורות שהכל טוב לפי שהכונה בכלל להתמיד המציאות כפי הטבע שהצריך בו דבקות העדר לקבל צורה בהפסד צורה אחרת. ואל זה רמז החכם באמרו וגם רשע ליום רעה כי ראש הפסוק כל פועל י"י למענהו וכבר בארו הרב המורה בחלק השלישי בפרק י"ג. ולפי אותו הביאור רמז אצלי בסוף הפסוק על ההעדר שגזר עליו להדבק בחומר הנפסד לעת ההפסד אשר תמשך אחריו ההויה ולפי פשוטו הוא כדרך הוי אשור שבט אפי שעל ידי הרשעים ישפוט השם את הרעים אמנם לפי דקדוק ענין הספר ההוא הוא נאמר על הדרך הנזכר לפי הטבע שההעדר הוא דבק לחומר בכונה אלהית רק לא על הכונה הראשונה כי עליה נאמר שהיא פעולה ואליה יתיחס פועל השם כמו שאמר כל פעל י"י למענהו אם שירצה בו למען הפועל בעצמו שהוא המציאות או שיאמר בו למען רצונו שהכונה בו הכונה הראשונה היא ראויה להתיחס אל השם בפעולה אמנם ההעדר לא ייוחס בפעולה אמנם הוא נמצא בהמצא החומר הזה הנפסד והוא שאמר וגם רשע ליום רעה רוצה בו שגם הרע הוא נמצא בכונה השנית ליום רעה לא שהשם פעלה והוא שאמר וגם רוצה בו נכלל במה שאמר כל פעל י"י למענהו ורשע דבק באשר פעל אף על פי כן הוא טוב והוא שמצאו כתוב בתורתו של ר' מאיר והנה טוב מות להורות שאפילו המות הוא טוב כמו שבאר הרב המורה. והוא שאמרו אין דבר רע יורד מלמעלה ר"ל שהטוב הוא המציאות המכון שאין הכונה הראשונה בדבר רע והוא שחייבו לברך עליו כדי להודות ולהכיר שהוא מתמיד מציאות העולם ההוה הנפסד הזה ואם הוא חלק קטן ונבזה במציאות אבל הוא יתברך מעמיד הכל במציאותו הקיימת על ידי העולמים האמצעיים בינו יתברך ובינינו.
ואמרם ברוך אתה השם רוצים בו יכירו הכל ויודו שמך המורה על אמתת מציאותך ולזה אמרו כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה. וכן אמרם אלהינו מלך העולם רוצים בו שיודו הכל ויכירו שאתה בורא העולם ומנהיגו ומעמידו ושופטו ושאתה לבדך עשית זה הדבר רוצים בו שהוא אחד ואין שני. ולפיכך אמרו כל ברכה שאין בה מלכות שמים אינה ברכה לפי שהיא מלה מורה על הממשלה וההנהגה שהיא לו לבדו. ולפי שהנהגתו וממשלתו בעולם ע"י אמצעיים בא מטבע רב הברכות על לשון נסתר ונמצא להעיר ולהורות שהכל מאתו כי הוא נודע ונמצא בהנהגתו השלמה לעולם ואם יש שם אמצעיים רבים. ומפני שהוא יתברך מנהיג העולם כלו בשלשת חלקיו לא לצרכו ולא לתועלתו אבל כדך רחמי האב על הבן נקרא רחום. וכפי הדעת הזה אמר הדורש הזה בריך רחמנא כאלו אמר בריך דשליט על עולם תליתאי דיהב אוריין תליתאי וכו' ומפני שדבר זה כולל מעשה בראשית ומעשה מרכבה הכוללים החכמות העליונות ועל דרך האמת כל החכמות קצר אותן והעלימו בדברו הנמרץ במספר השלשה.
ואל יהי דבר זה קל בעיניך שהרי הרבה מצות בתורה בא המספר בהן להעיר על דעת אחת או על השגת האמת ולמחות דעות החכמים שקדמו לנתינת התורה. ולמה תתמהו על זה ועם רב עשות התחבולות הגדולות למחות האמונה הקדומה בעבודתם נשארה אפילו בלב מקבלי התורה עד שלא היו מיחדים אלא בשפתותם בלבד ולזה היו עובדים הבעלים והאשרות וצבא השמים ושאר הנעבדים עד שהקיאה אותם הארץ והתחייבנו הגלות הארוך הזה ונשארנו בלא חכמה כמו שבא היעוד הרע על ידי הנביאים. הוא שכתוב יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. ואמת כי הפליא מאד מדה כנגד מדה שאנו היינו מיחדים בשפתים בלבד ועושים המצות בהרגל איברי הגוף בלא חכמה ובלא בינה במצות ההם ולכן אבדה החכמה והבינה כמעט שלא נשארנו בלא שום בינה אמתית לולי קצת מצות התורה המעירות קצתינו להתבונן בו ובמצותיו וגם מה שנגרר מן המספר בתוך המצות יעורר החכמים בזה והם יעירו אותנו לקבל האמת ולבקשה ולרדוף אחריה. ואין ספק אצלי שבעל הדרש הזה אשר המריץ בו דבריו באר אותו לקצת השומעים ולא נכתב הביאור ההוא לאורך הענין.
וכדי שישאר המאמר בדרך רמז כפי מה שבאו מאמרים הרבה בתורה ובדברי רבותינו ז"ל וביאור הדבר הזה הי' נעלם מרוב חכמי תורתנו כמו שהי' גם כן נעלם רוב דברי האמתות הנרמזים בתורה ובתלמוד עד שקם הרב רבינו משה ב"ר מימון זצ"ל שקם אב בתורה אב בחכמה בישראל ובאר דברים נפלאים מהם יבינו המבינם עד שיגלו לנו קצת סתרי התורה והתלמוד ואם הוא הזכיר מעט מהסתרים ההם בספרו הנכבד במעט הדבש הזה אורו עיני התלמידים ותפקחנה לראות ולהביט מה שלא היו שמים אליו לא לב ולא עין לפי שהוסרו בדברו הטוב הסנורים הרעים שהיו מבדילים בין הראות והנראה.
ולפי מה שנמשך בזה המין מדבריו בא הרמז שנכתב בספרו הנכבד בטעמי המצות על ספירת חמשים יום אמר ושבועות הוא יום מתן תורה ולהגדיל היום ההוא נמנו הימים מן המועד הראשון אליו כמי שממתין בא הנאמן שבאוהביו שהוא מונה הימים וגם השעות וזו היא סבת ספירת העומר וכו'. והרב רבינו העיר אותנו בכתבו טעם הספירה הזה לחקור ולדעת למה נבחר זה המספר במתן תורה ובשני היובל ואין להשיב ולומר כי הוא על דרך הנחת אחד מחלקי האפשר כמו שיאמר בקצת המקומות כי אלו הי' זה אמת ולא לכונה האחרת למה הי' מדקדק במנות השבועות מלבד מנין הימים עד שאמר שבע שבתות תמימות תהיינה:
ורבותינו דקדקו בו ואמרו מצוה למימני יומי מצוה למימני שבועי ועוד למה התיחס זה המספר לעומר ועוד למה נקרא חג השבועות ועוד שזה הענין בעצמו בא ביובל ואמר וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים. ראו והתבוננו כי אחר אמרו שבע שבתות שנים אמר שבע שנים שבע פעמים ואחר כן אמר והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה ואמר לקדש שנת החמשים וכמו שדקדק שם בשבתות השנים ובכלל סך השנים ובקדוש שנת החמישים כן דקדקו במצוה זו בשבועות ימים ובכלל סך הימים ובקדוש יום החמשים. ובתורת כהנים אמרו יכול יספור ארבעים ושמונה ויקדש יום ארבעים ותשעה תלמוד לומר תספרו חמשים יום הא כיצד מנה ארבעים ותשעה וקדש יום חמשים כיובל.
ואחר שמצאנו הדקדוק הזה בשביתת עבודת אדמתנו ועצמינו שהוא חיי הגופות ובקבלת תורתנו שהיא חיי הנפשות התאמת לנו כי בא לענין גדול ונכבד. ומפני זה ראינו לחקור הדבר הזה ומתוך חקירתנו יצא לנו מדברי הקבלה האמיתית לפי דברי התלמוד שהתורה נתנה ביום אחד וחמשים שלא נחלקו ר' יוסי וחכמים אלא שר' יוסי אומר בשבעה בו וחכמים אומרין בששה בו אבל לדברי כולם ניתנה באחד וחמשים יום כי כן נאמר בהלכה ההיא לדברי חכמים אייר דההוא שתא עבורי עברוה ונמצא לדבריהם ששה בסיון היה יום אחד וחמשים. ואחר שהוא כן יש לשאול שתי שאלות האחת אחר שנתנה התורה באחד וחמשים למה קבעה התורה המספר בחמשים וצותה לקדש יום החמשים. והשנית למה אמר כי זה היום הוא זמן מתן תורה כמו שסדרו בברכה ובתפלה לומר זמן מתן תורתנו. ובגמרא הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם יום שנתנה בו תורה לישראל. ואם נפשך לומר מפני שהיה בו' בחדש לדברי החכמים תינח לרבנן לר' יוסי מאי איכא למימר שהרי לדעתו לא היה לא בששה בחדש ולא ביום החמשים. ועוד לרבנן מי ניחא מהרה יבנה בית המקדש ונקבע החדשים על פי הראיה ויבא אייר מעובר ונקדש יום החמשים בחמשה בסיון ונמצא שאינו זמן מתן תורה לא לזמן מספר הימים ולא לימי חדש סיון שהרי בו' בו ובאחד בחמשים ניתנה התורה. ועוד שאלתי מרבותי ומחברי זה כמה שנים למה לא נאמר בתורה בפירוש כי ביום הזה נתתי לכם את התורה כמו שנאמר הטעם בחג המצות ובחג הסוכות. אלו השלש שאלות ראוי להתבונן בהם ולחקור תשובה עליהם. ולפי מה שלמדתי מרבותי ומדברי הרב המורה אכתוב בו הקרוב אצלי וסמכו בני עלי עד יבא מורה צדק. כבר נודע שהחכמים הקדומים היו מיחסים כחות כל הנמצאי' לשבע כוכבי לכת ולשבע גלגליהם והיו מיחסים השבעה אקלמים שהם שבעת חלקי הישוב עליהם והיו מיחדים כל חלק וחלק מהם לכוכב כוכב מהם והיתה אמונתם שהשמש הוא האלוה הגדול לפי שהיו רואים רוב פעולתו בעולם ההויה וההפסד ואחריו היו מגדילים הירח ואחריו החמשה הנשארים זה אחר זה. סוף דבר כולם היו אלוהות אצלם ולכל אחד מהם היו מיחדים ממשלה וכל א' מהם נעזר בששה האחרים ודעתם זה הי' לפי שהיו משיגים ורואים שבעליתם ובירידתם ושאר תנועתם היו מתחדשים פעולות בעולם הזה עד שהיתה תפלתם ועבודתם אליהם. וכפי המספר הזה אצלם באלהות היו מקריבים שבעה שבעה ממיני בעלי חיים כמו שהזכיר הרב המורה על אנשי צב"אה הקדומים. גם התורה העידה על המנהג ההוא בספרה על בלעם הקוסם שהי' עובד ע"ז וצוה לבנות שבעה מזבחות ולהקריב בהם שבעה פרים ושבעה אילם. כל זה ספרה התורה להודיע כי פשטה האמונה הכוזבת בראותם פועל הכוכבים והגלגלים בעולם ולפי שכל א' מהכוכבים כבים היו מוצאים לו ממשלה מיוחדת ושאר הכוכבים יעזרוהו הכל כמו שחלק אותם לכל העמים ולשבע הארצות נמצא להם שבעה שבעה ממשלות עד שהיו קוסמים הקוסמים על דרך המספר הזה כמו שתרגם יונתן על מה שאמר יחזקאל שבועי שבועות להם והוא נאמר שם על קסם נבוכדנצר ותרגמו יונתן ואינן לא ידעין דארבעין ותשע זימנין הוה סמין ומתותב על פתגמא עד דתיתי ליה שעתא די תמסרון לידיה וזה היה נמשך אל ענין שהשיגו הקדומים בתנועות הגלגלים שהן תשע וארבעים כי לגלגלי שבתאי צדק ומאדים מצאו כ"ד תנועות לכל אחד ח. ולחמה ב. ולכוכב ט. ולנגה ח. וללבנה ו. עד שחשבו קצת הראשונים לפי התנועות האלו שהגלגלים חמשים מ"ט לפי מ"ט תנועות שהן לשבעה הגלגלים ואחד לפי תנועת הגלגל השמיני כי התשיעי לא נודע אליהם ולפי זה הענין היה הקודש ביום החמשים ובשנת החמשים להורות על המניע שלא יתנועע.
וענין מספר מ"ט נאמר גם כן בדבר ישעיה הנביא שאמר ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים. וכן הזכיר רבינו שלמה ז"ל בנבואת זכריה שכל נר ונר משבעה הנרות היו שבעה מוצקות והם מ"ט להורות על האור שהוא מזומן לעתיד לבא. וזה כלו להעיר אותנו על הדרך האמתי שלא נתעה בדעת הקדומים כי התורה הקדומה התמימה הבאה לתתנו גוי קדוש עשתה תחבולות להחכימנו וללמדנו שכל הממשלות תחת הממשלה הראשונה הקדומה יתברך השם כי לו לבדו הממשלה והממלכה והוא מתנשא לכל לראש וכלם משרתיו עושי רצונו כמו שאמר ואתה מחיה את כלם וצבא השמים לך משתחוים ולפיכך הזהירה התורה שלא לעבוד אחד מהם כלל כדי שלא יעלה בלב אדם שאחד מהם מושל מעצמו כמו שהתבאר בפסוק לא תעשה לך פסל. ולפי דעת הקדום בממשלת הכוכבים אמרה תורה ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם. ורוב מצות התורה באו למחות זה הדעת הבטל וכן קצת המספרים שנכללו במצות. ואתם רואים כי מספר השבעה סובב בתורה עד מספר ימות העולם. וכן מצאנו בהקף יריחו שבעה כהנים ושבעה שופרות בשבעת הימים ובשביעי הקיפו שבעה פעמים.
ואין ספק שזה המספר נבחר לקבוע אמונתנו הישרה. ולפיכך ראינו שמספר החבעה וקדוש החמשים היתה הכונה בו למחות האמונה הבטלה ולהעיר לדעת ולהכיר כי אין מושל באמת זולתו וכל התשע וארבעים ממשלות נגררות אחר ממשלתו הקדומה וזה יודע בהשגת החכמות ובהגלות המופתים והראיות בבחינת הגלגלים ותנועותיהם שהמופתים ההם יכריחו שכל הגלגלים צריכים למניע ראשון כמו שהתבאר לאנשי המופת. ובדרך זה יודע להם מציאות השם ואחדותו הפשוטה כמו שבזה הדרך בעצמו תעו הקדומים כדרך הכתוב שאמר כי ישרים דרכי י"י צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ר"ל כי הדרכים שאדם הולך בהם אל השם אין בהם מכשול ולא אבן נגף לבעלי עינים והם הצדיקים ולפיכך צדיקים ילכו בם אליו אבל הפושעים הם ההולכים בחשך ובאפלה יכשלו בם ביגיעה והם ביגיעה גדולה לא ישיגו לעולם המבוקש אבל מתרחקים ממנו כל עוד שהם מדמין בנפשותם להתקרב אליו ועליהם אמר החכם עמל הכסילים תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר וכאשר בחר בנו השם האיר לנו באורו הגדול והלכנו בדרכיו הישרים כמו שאמר הנביא בית יעקב לכו ונלכה באור י"י. וכמו שתעו הקדומים באמונה בבחינת שבעה כוכבים ושבעת גלגליהם כן השגנו אנחנו בבחינחם מציאות השם ואחדותו.
ואל זה כונו רבותינו ז"ל באמרם שבשעת מתן תורה קרע הקב"ה שבעה רקיעים ופתח להם שבע ארצות ר"ל שבעה חלקי הישוב כמו שקדם ואמר להם בינו בעליונים והביטו בתחתונים וראו שאין אלוה עמו מיד פתחו והקדימו נעשה לנשמע. ואתם יודעים שזה המענה היה על יד משה רבינו ע"ה כשאמר להם בשמו יתברך אם שמוע תשמעו בקולי אם כן הוא הדבר שפירשתי בו שהידיעה האמיתית בו היא השמיעה המבוקשת ואין ספק כי כל אותם הימים מעת שבאו למרה עד מתן תורה למדם משה רבינו ע"ה והחכימם עד שקבלו אנכי ולא יהיה לך קבלה אמיתית לא שמיעת אוזן בלבד רק שמיעה שלמה בהשגת האמת כמו שאמרו רבותינו ז"ל שאפילו קטנה שבנשיהם היתה יודעת כיחזקאל בן בוזי ר"ל שהשיגו הכל הידיעה השרשית בזמן ההוא.
ולפי שקיום הדעות צריך למעשים שיעירו עליהם צוה השם יתב' במספר הזה להתבונן ולחקור האמת מתוך מספר שבעה שבועות וקדוש יום חמשים. ואם תאמר והלא ביום אחד וחמשים נתנה התורה לדברי החכמים שבאו בתלמוד והי' ראוי לפי הענין הנזכר שתנתן ביום חמשים. דע והבין שהתורה לא תחוש לדבר זה ר"ל לדבר שיבא על דרך מקרה ואמנם הבנת התורה אל המכוון ממנה ולפי ההוה. וזה הענין תמצא בקצת המצות כשתתבונן בהם וכבר אמרנו כי הכונה היתה ביום חמשים להעיר על המחקר האמתי במספר ההוא. ולפי שכל השנים יבא יום חמשים בששה בחדש ועל דרך זרות היה יום אחד וחמשים שהרי אי אפשר אם לא יהיו שם שני חדשים סמוכים מעוברים לפיכך לא חששה תורה ליום ההוא שעברו בו אייר למקרה מן המקרים אמנם נשאה פנים להוה כפי הטבע ונתנה ביום שהיה ראוי להמנות יום חמשים.
ובזה התשובה מספקת לשתי השאלות הראשונות מאחר שכונת המספר היתה על יום החמשים ולפי ההוה ברוב השנים הוא זמן מתן תורה. ובזה גם כן תשובה למה ששאלנו מהרה יבנה בית המקדש ונקדש חמשה לחודש כי כבר אמרנו כי התורה לא תחוש לזרים ולא תתן דבריה לשיעורין. וזה הטעם עצמו מספיק לדברי ר' יוסי שהרי הוא כמו כן נתגלה דעתו שהכונה היתה ביום חמשים ומשה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו כמו שנזכר כפי מה שראה צורך השעה בהיותם צריכים למסירת ראשי פרקים בהבנת האמת או לענין אחר. סוף דבר דעת ר' יוסי הוא שמשה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו כי כן נאמר בתלמוד נמצא דעת כולם שהכונה היתה ביום חמשים ומתן תורה הי' ביום אחד וחמשים אבל יום חמשים יחשב לדורות.
וקרוב אני לומר שעיקר מחלקותם בא לפי זה הענין שהרי ראו שכונת התורה היתה ביום חמשים והקבלה הודיעה שהתורה נתנה בא' וחמשים ולפיכך לא בא בתורה בפירוש כי ביום הזה נתתי לכם את התורה כדרך טעמי חג המצות וחג הסוכות. ועל עיקר דבר זה נפלה המחלוקת ביניהם בסבת היום הנוסף כדי שתסתלקנה השאלות ששאלנו ושחקרנו מתוך דבריהם. ואני יודע שזה הטעם שאמרתי בענין הספירה ובתוספת היום רחוק הוא לקבלו למי שלא התבונן בספר הרב המורה ולא הישיר לבו לטעמי המצות שבספר ההוא. ואחר שהוא כן איך יאמר בתורה שהיא מסורה לכל כי ביום הזה נתתי לכם את התורה עד שיראה לקצת בני אדם דבר שקר ומי שלא התבונן בדברים הנעלמים מה מאד יקשה עליו זה. ואשר ירצה להקל על עצמו ולומר שיום חמשים נקרא זמן מתן תורה מפני פרישתם הגדולה וקדושתם בו להיותם נכונים להקביל פני שכינה ולהתעסק לפני משה רבינו ושאר החכמים בדרך שיקבלו התורה קבלה שלמה ולפיכך ראוי להקרא היום ההוא זמן מן התורה אין היזק בזה אבל האמת יעיד לעצמו ולפי מה שכתבנו די רמז והערה שהתורה נתנה בחג זה כקריאתו חג שבועות או שבועות באמרו בשבועותיכם כי זה השם יעיר האדם לזכור שהתורה נתנה בו ובלבד למבינים חוקרי האמת ומקיימי המצות בכל לב אבל שאר האנשים לא יקשה עליהם זה ולא כיוצא בזה אבל אין ספק שדקדוק המספר טעם יש לו כי לא דבר רק הוא. ודוד ע"ה התאוה לדעת טעמי המצות ובקש מהשם זה באמרו טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי. וכן ראוי לכל עובד השם שיכוין בטעם המצוה בעשותו אותה שלא תהיה כמצות אנשים מלומדה ולפיכך אין ראוי להאשים אותי במה שאשתדל בו שאם אומר טעם מספיק טוב ואם לאו אני מעיר אחר שיאמר המספיק.
ולפי מה שאמרתי נראה גם כן לומר שמצות הקרבת שתי הלחם ביום הזה באה להעיר גם כן המבינים על קבלת התורה בשני חלקיה שהם נעשה ונשמע שהם לחמי הנפש כמו שנבאר בע"ה ואל זה רמז בהיות העומר משעורים בפסח לפי שהגופות לבד יצאו בזמן ההוא משעבוד ולזה בא קרבנם שעורים שהוא מאכל שאר בעלי חיים. אמנם בחג השבועות שהשיגו שחרור הנפשות מהעבודה הקשה ביום החמשים בהגיע השחרור לעבדים בשנת החמשים ואכלו מה שנבחר להם למאכל בתחילת היצירה בא קרבנם בכורי חטים שהוא מאכל האדם לפיכך נקרא יום הבכורים בדרך הערה. ולפי ענין הזה התיחסה הספירה לעומר מצורף אל זה שהכל בא דרך הודיה על האביב ועל הקציר להודות ולהכיר שהכל מאתו ולפיכך נקרא גם כן חג הקציר ודקדק לשמור חדש האביב והוא שאמר מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה ומפני שמחודש האביב עד חג האסיף הם ימי השלוח והבעיטה וימי הגלות ההויה ושלמות הדברים הצריכים לחיי האדם סבב השם אשר לו נתכנו עלילות שבאו החגים באביב ובקציר ובאסיף כדי שיירא אותו האדם ויזכור תמיד שהכל מעשיו ומאתו כל טוב ועיקר כל המצות זו היא הכונה בהם.
גם המנהגים שהתחדשו אחר התורה באו להשלים הכונה הזאת כמנהגנו בחג הזה לאכול דבש וחלב לכוין לקבלת התורה שנמשלה בדבש וחלב לפי שידוע שהחלב הוא מזון הנערים לפי רכותם. וכנגדו באו בתורה המצות המעשיות שהם על הרוב מזון נפשות ההמון והדבש ידוע כי הוא המתוק משאר המאכלים והנער לא יוכל לקבלו גם הגדול לא ירבה מזונו ממנו פן יקיאנו עם שאר מזונו וכנגדו באו בתורה דעות אמתיות הנקראות חכמה באמת והוא שאמר החכם אכל בני דבש כי טוב ונפח מתוק אל חכך כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת. הודיע בפסוק הזה שהידיעה כנו אותה הנביאים והמדברים ברוח הקדש באכילה והחכמה העליונה בדבש ונפת היא שנרמזה בדברי תורה שלא ישיגום רק יחידים והם הם אשר תקותם לא תכרת הכל כמו שיתבאר בכלל דברי הדורש הזה שהזכרנו.
ומעתה נבאר דברו ונקדים המאוחר בו ונאחר המוקדם בו מפני שאנו צריכים להאריך במוקדם ולהראות בו הכונה. ונאמר כי בירח תליתאי ידוע כמו שכתוב בחדש השלישי והוא שלישי לצאת בני ישראל ממצרים ושלישי לחדשי השנה. וביום תליתאי הוא שלישי להפרשה ולקדושה כמו שכתוב ויהי ביום השלישי וגו' ואין ספק שבימי הקדושה האלה מסר להם סודות הראויים וראשי פרקים ולכן קדשם וצוה אף על כבוס שמלותם ושלא לגשת אל אשה כלל הכל כדי להעיר אותם לטהר וללבן נפשותם מטומאת הדעות הקדומות ושלא לנטות האדם במעשיו אל האשה הדבקה אליו ואשר משיא אותה הנחש ובזה ראוי העם להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש והוא המבוקש מן האדם. ועל יד תליתאי ר"ל משה רבינו ע"ה שהיה שלישי לאהרן ומרים באחוה ובנבואה. ולשון תליתאי בג' הנזכרים אחד וענינם כתרגום שלישי אבל הנשארים הרצון בהם בעל שלשה חלקים והוא בלשון רבותינו ז"ל שלישי כמו שאמרו שלשית על בהמה בת שלש שנים ואפשר לומר שבא בכתוב גם כן כפי הענין הזה שליש כמו שנבאר בפסוק הלא כתבתי לך שלישים. ונאמר כי עם תליתאי רוצה בו כהן לוי וישראל. ואוריין תליתאי רוצה בו. תורת בעלת שלשה חלקים ואל זה היתה כונת הדורש לפי שהוא דבר מועיל מאד בקיום המצות על דרך הכונה בהן ודבר זה נתגלה לנו מספר הרב המורה ולמה אצטרך לשנות דבר זה אבל כל באור אמתי יצא לנו מספרו המורה אם שהזכירו אם שלא הזכירו ונקדים ונאמר.
ידוע שהאדם מחובר מגוף ונפש ולזה ישיג שני שלמיות שלמות הגוף והוא השלמות הראשון בזמן והאחרון בחשיבות ומעלה. ושלמות הנפש והוא האחרון בזמן והראשון במעלה ובחשיבות. ושלמות הגוף הוא שיהיה על מתכונת טובה מבריאות בהשיגו לחם לאכול ובגד ללבוש ושאר הדברים הנכללים בשני המינים הנזכרים במיני מאכל ומשתה וכסות ומדור הצריכים. ושני מינים אלו צריכים למלאכות רבות והמלאכות צריכין לכלים הרבה עד שלא תשלם מלאכת אחת מהן בלא אנשים הרבה ולפיכך לא ישיג אחד מבני אדם צורך חייו מבלי עוזרים רבים עד שתראה שאנשי העיירות צריכים לאנשי הכפרים ואנשי הכפרים צריכין לאנשי העירות גם בני עיר זה צריכין לבני עיר אחרת עד שתמצא דברים שמביאין מקצה העולם ועד קצהו ובזה כלו נודע שאין טבע האדם שיהיה מתבודד אבל הוא מדיני בטבע. ומין האדם ידוע שיש הבדל גדול בין טבעי אישיו עד שתמצא כל מדות איש אחד בהפך מדות איש אחר ועל דרך זרות שימצאו שני אנשים שוים ומסכימים במדותיהם ואחר שהוא כן צריך מין האדם להנהגה ישרה כדי שיעזור איש באחיו בתקון הפרנסה וזה יהיה בשני דרכים האחד שיקנה האדם מדות טובות בכבוד האדם זה את זה כאהבה והחמלה והנדיבות והדומות להן שהן חוזרות חלילה. והדרך השני שיזהר כל אדם מהן שלא יבא נזק ממעשיו כרציחה וגניבה ועדות שקר וכיוצא בהן ובדרכים אלו אפשר להשיג שלמות הגוף ושלמות הנפש הוא שיבין האדם וישכיל וישיג האמתות בדעתו מציאות השם הפשוטה המחויבת ושהוא לבדו אחד בורא העולם ומנהיגו ועושה הנפלאות והוא הראוי לבד לאהוב אותו ולעבדו וליראה ממנו. וידוע כי לולי השלמות הראשון לא יושג שלמות האחרון כי כל זמן שיהיה לאדם חלי או רעב או חום או קור וכיוצא בם מן הדברים המצערים אותו לא ישכיל האמתות כראוי. ולפי שטבעי האדם חלוקים יותר משאר מיני בעלי חיים כמו שנזכר הוצרכו בשני השלמיות להנהגה אלוהית ולזה באה התורה התמימה להורות המצות לשני דרכי ההנהגה כדי להשלים הגוף ומצות להשיג האמת כדי להשלים הנפש והוא הכונה שהוא בסוף ותחלת המחשבה סוף המעשה.
הנה מצאנו התורה בעלת שלש חלקים כפי סדר הרב המורה ולפי דבריו ההנהגה שבין בני אדם תחלק לשני חלקי התורה עשה ולא תעשה והם בכלל נעשה והחלק השלישי שאר המצות שבאו בהשגת האמת והנגררות אחריהן ולפי חלוקתו מצות המאכלות והמשגל ובכלל כל מה שנכלל בקדושה שלא לנטות אחר התאוה והיצר נכלל בחלק הראשון שהוא המשלים הגוף גוף בעל מדות ההוא וזולתו. והרבה מן המעשה כמצות שבת ומועדים ושופר וסוכה ולולב ותפילין וציצית ומזוזה ושלא לעשות פסל ושלא לקסום ושאר הדברים הנגררים אחר ע"ז. כל אלו המצות וכיוצא בהן נכללות בחלק השלישי מפני שבאו להשיג האמת והן נכללות בנשמע.
ומתוך מה שהורנו הרב המורה התעוררנו לחלוק המצות על דרך אחרת לשלשה חלקים ונאמר שהתורה נחלקת לשלשה חלקים על דרך שלשת חלקי העולם כאלו טבע המציאות כן חייב כי הדברים הנתונים על סדר ראוי מתדמים בטבע. וכבר נמצא זה בדברי ארסטוטלוס שאמר שתורתו בדורו היתה על דרך הטבע במספר השלשה. ועל זה היתה תפלתם שלש פעמים ביום וכן ענין קרבנם ומן הענינים שהזכיר בטבע השלש הוא שכל גוף בעל שלשה חלקים אורך ורוחב ועומק. וכן כל בעל שיעור נמצא לו בדרך זה קו ושטח וגשם. וכן המספר לא יאמר כל על אחד או על שנים רק על שלשה. ועוד שמעתי מפי החכם שהתחברתי עמו שהגלגל שנקרא כסא השם הוא על הדרך הזה שהוא מתנועע ממנו ואליו ובו כי הטבע החכם המצייר הטוב יצייר כפי הראוי לו להתדמות ביוצר הכל כדרך כל המציירים הטובים שהם מחקים בציורם את בעלי חיים וכן עשה הטבע. אם כן הכל הוא להתדמות אליו יתברך שהוא השכל והמשכיל והמושכל רוצה לומר שאינו משכיל בשכל כמו שהאדם משכיל בשכל ושהמשכיל בנו זולת השכל וזולת המושכל לא כן דרכי השם כי הוא משכיל והוא היכול והוא היכולת והוא העזוז והוא העוז. ולפי ענין זה אמר דוד עוזי אליך אשמורה ר"ל כי אותו שהוא עצמו עוזי אליך אשמורה. ולבאר הענין הזה אמר במזמור ההוא בעצמו ואני אשיר עוזך ואמר בו גם כן עזי אליך אשמורה להעיר על הדבר הטוב הזה כי בזה יתקיים האחדות האמתי ולהתדמות אליו התחזק הטבע עד שהגלגל מתנועע ממנו כדרך שהוא יתעלה משכיל ואליו כדרך שהוא מושכל. ובו כדרך שהוא השכל. ועל הדרך הזה אמר החכם הזה שהגלגל מתנועע לתשוקתו לשם יתברך לבקש ההדמות בו בכל אשר יוכל גם שאר הדברים הנמשכים אחר הגלגל נמשכים בדרך מספר השלשה גם כלל התנועות המוטבעות בעולם שלש תנועה מן האמצע ותנועה אל האמצע ותנועה סביב האמצע. וזה כלו נמשך לתנועת הגלגל שהיא על הדרך הזה. ובזה כלו נודע שהוא לבדו יתעלה הנמצא האמתי הממציא שלשה עולמות ונשגב שמו לבדו. וזה דבר קדום לחכמים עד שיצא מדבריהם כשגגה היוצאה בשאר האמונות כמו שיצא מקדם שגגה ליחס ממשלת העולם כלו לשמש ולירח ולצבא השמים לפי דרך חכמי הכוכבים בממשלתם הנתונה להם מאת השם לבדו יתברך לקיים מה שנאמר ופושעים יכשלו בם.
והשם ברחמיו פקד את עמו ללכת בדרכיו הטובים לקיים מה שנאמר וצדיקים ילכו בם ונתן להם התורה בשלשת חלקיה כחלקי העולם השלשה עד שנמצא החלק העליון בדמות העולם העליון והוא נמצא בנפש האדם בלבד והוא הדעת ר"ל שישכיל האדם וידע בלבו האמונה והוא שיצייר האמת בלבו וידחה ממנו השקר לא שיאמין בפיו ובשפתיו בלבד אבל צריך שיצייר בלבו שהוא אחד אחדות פשוטה שאין לה דמיון והוא המנהיג הכל והוא לבדו עושה נפלאות לרצונו והוא שראוי לעבוד לא זולתו וכיוצא בזה. וזה החלק נכלל בנשמע ובכלל החלק הזה ספורי התורה המחזיקים זה הדעת. והשני חלקים נמצאים בגוף האדם מפני שהם הנהגות מעשיות. ושניהם נקראים מועצות כי שניהם הישרות והכנות למצוא הדעת ולהחזיק בו. והאחד משני החלקים האלה כולל המצות המקנות מדות טובות לאדם הן בינו לבין עצמו הן בינו ובין חברו וכולל גם כן המצות המונעות המדות הרעות כי כל זה משלמות הגוף לא ישלם זולתם. וכבר הזכרנו בפרט קצתם וזה החלק הוא כדמות העולם השפל החמרי העכור הנפסד. והחלק האחר הוא הנכבד שבשני חלקי המעשה והוא כדמות העולם האמצעי החמרי הזך הקיים והוא כולל המצות המישרות קיום האמונה והדעת כמו שאמרנו שהאמונה אין לה קיום חזק כי אם במעשים ומזה המין הוא תלמוד תורה וקריאת שמע בזמנים ידועים ושבתות וימים טובים וסוכה ושופר ולולב וספירת העומר ותפילין וציצית ומזוזה וכיוצא בהן ושלא לעשות שום פסל אפילו לכבוד השם ושלא לעונן ושלא לנחש ושלא להקיף פאות ושלא ללבוש כלאים ושלא לזרעם ושלא להרכיבם וכיוצא בהם מהרחקת דרכי עובדי ע"ז.
וכל זה המין הוא גם כן עצה והנהגה במעשים כדי שיתעורר האדם לחלק המכון והוא להחזיק באמת ולקרבה ולדחות השקר והוא החלק האחרון בזמן וחלקי המעשה קודמין לו והם ככלי האומנות לאומן שמוציאין חומר הכלי לפועל אבל צורת הכלי אשר בלב האומן הוא העושה צורת הכלי באשר היא וכן צורת האדם הוא החלק האחרון שהוא דעת האמת. וזה רצו ז"ל באמרו חכם וירא חטא מהו אמר להם הרי זה אומן וכלי אומנותו בידו לפי שכלי האומנות הם חלקי המעשה שהם נכללים בנעשה ולפיכך הקדימו נעשה לנשמע ונחשב להם זה למעלה לפי שהראו חוזק אהבתם בעת המענה ההוא שהרי השם צוה להם על ידי משה רבינו אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי הקדים להם השמיעה שהוא הידיעה והיא העבודה השלמה אשר בגן ואחר זה הזכיר שמירת הברית שהיא המצות המעשיות שהן שמירת הגן. ועל דרך זה באה המצוה אלינו וידוע כי השמירה אינה מכונת לעצמה ואלו היו מתרשלים בקבלת התורה כמו שאירע להם בעשותם העגל היו משיבין נשמע שהוא המכוון כדרך שהשיבו אחר זה דבר אתה עמנו ונשמעה והיה מספיק להם זה אם היו מחזיקים בו כמו שמספיק לקצת הנוטים מקצת המצות וגם שלמה בדרך זה חטא שאמר אני ארבה ולא אסור וכיוצא בו. ואין ספק שהוא השיג המכון כמו שהעיד עליו הכתוב ואמר ויחכם מכל אדם אבל הקל על עצמו בהחזיקו בחלק המכוון. אמנם השלם שיחזיק בכל התורה בשלשת חלקיה כדי שיהיו כל רגעיו בעבודת השם ובאהבתו ובכל דרכיו ידעהו ועל זה הפליגו ואמרו כל אשר דבר י"י נעשה.
ואל ענין זה רמזו רבותינו ז"ל באמם בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים רבוא מלאכי השרת ולכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחר כנגד נשמע. והמספר הגדול הזה בא כנגד מספר בני ישראל לפי שכל אדם צדיק מלאך טוב הולך עמו ומשלימו ומזכהו כמו שנאמר חונה מלאך י"י סביב ליראיו ויחלצם. והשני כתרים רצו בו שתי מעלות והם שני שלמויות האדם. ויש נסחאות שכתוב בהן מאה ועשרים רבוא והוא רמז לשני המלאכים המלוים לאדם אחד טוב ואחד רע וכשהאדם עושה מעשיו על פי המלאך הטוב המלאך ההוא מברך אותו ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו מאחרי שהטוב מושל בו והוא כאשה טובה שתדבר כפי בעלה במשלו בה כמו שהיתה הכונה בתחילת היצירה.
ואל זה רמז באמרו כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך והפך זה כשאדם עושה מעשיו על פי המלאך הרע שהמלאך הטוב עונה אמן בעל כרחו כאדם שאשתו מושלת עליו ותהי להפך ואל זה רמזו רבותינו ז"ל בהשלימם המאמר ההוא ואמרו כיון שחטאו במעשה העגל ירדו מאה ועשרים רבוא ופרקום וסמכו זה לפסוק ויתנצלו בני ישראל את עדים לפי שנפלו שני כתריהם כנראה במעשה העגל אבל על דרך האמת לא חטאו בכונה הראשונה. וזהו שאמר הכתב לשמצה בקמיהם ושאר כתובים יעידו על זה ולפיכך נמחל להם והוא שאמרו כיון שעשו אותו מעשה אבדו נעשה וכן הוא אומר ויעשו להם אלהי זהב התחילו ישראל מתאבלין אמר לו הקב"ה למשה למה הם מתאבלין שני כוסות מזגו לי בסיני אחד נעשה ואחד נשמע יקיימו את נשמע ומעלה אני עליהם כאלו קיימו את שתיהן. משל למה הדבר דומה לעבד שהיו בידיו שתי כוסות של אבן טובה ונכנס לפלטרין של מלך והיה שם עגל על פתח הפלטר נגחו העגל ושבר את הכוס האחד אמר לו הוי זהיר בשני ואי אתה חושש מן הראשון וכך אמר לו הקב"ה לנביא למה ישראל תוהין על נעשה יהיו זהירין בנשמע ואני מעלה עליכם כאלו קיימו את שתיהן וכך הוא אומר שמעו זאת הכהנים שמעו דבר י"י בית יעקב מהו שמעו קיימו מצות שמוע ואני מעלה עליכם כאלו קיימתם את שתיהם ומאחר שהכוס האחד הנשבר הוא נעשה שגרם שבירתו מעשה העגל מצאנו בזה סיוע לחלוקת התורה שהזכרנו כי לפי דרך חלוקתנו האזהרה מעשות פסל נכללה בנעשה.
כונת הדברים שהתורה בעלת שלשה חלקים שנים מהם הנהגות והן כאלו הן עצות ואחד מהן הוא הדעת והוא המכון אבל לא ישלם האדם אם לא ישיג השלשה. ואל זה רמז החכם באמרו הלא כתבתי לך שלשים במועצות ודעת קרא מצות התורה שלשים לפי שהן נחלקות לשלושה חלקים ואולי רצה בו בעלי המדרגה השלישית כי החכמה כמשנה למלך ומצות התורה כשלישים. ויהיה על דרך כי נגידים אדבר ולשני הפנים מועצות רמז על שני חלקי התורה והם המעשים ודעת רמז לדעת האמת מוחלט לא דבר אחר. והודיע חכלית שלשת החלקים ואמר להודיעך קשט דברי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך כלומר כדי שתשיגו:
האמת באשר הוא אמת וסוף הכל להשיב אמרים אמת לשולחיך רמז כי כונת שליחות האדם בעולם הוא לדעת ולחקור האמת ובהשיגו אותו ידבק בו וישים כל מחשבתו בו אז ישיב אמרים הראוים לשליחות הזאת על נכון כי המחשבה האמתית היא האמרים הנמרצים באמת כמו שאמר הכתוב אמרו בלבככם על משכבכם ודומו סלה ואמרו לשולחך ביוד נאמר שהוא דרך כבוד כמו שבא ישמח ישראל בעושיו. את אשר כבר עשוהו והנכון לומר כי לפי שכל מעשה השם נעשים על ידי אמצעים כמלאכים וזולתם וצריך למשיג האמת שישיג האמצעיים תחלה על אמתתם לפיכך כתב לשולחיך והוא על דרך שאמרו ז"ל עשהו לא נאמר אלא עשוהו מלמד שהקב"ה ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שבך וידיעת דברים אלו נכללת בחלק הראשון במעלה והוא הדעת.
וזה החלק צריך לחכמות רבות והוא נעלם מרוב בני אדם שאם ימסר להם דרך קבלה כפי מה שהוא ימאנו בו ואולי יצאו מן הכלל לקוצר הבנתם לפי שאינם משיגים רק המורגש ומפני זה הוצרכו למסור להם שני החלקים האחרים במקום החכמה והבינה ויאמר לאדם הן יראת י"י היא חכמה וסור מרע בינה. והחלק השלישי נמסר להם כפי הבנתם ולזה דברה בו תורה כלשון בני אדם ואמרה וירד וידבר וכיוצא בהם כדי שיעלה העם למעלה הזאת מעט מעט ואז אפשר להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. וידוע שקדוש שם לדבר שלם נכבד ומיוחד הפך שם חול שהוא מורה על כל דבר חסר משולח ומותר לכל ולזה נקראו המלאכים קדושיו וכמו כן השומעים בקולו ושומרים את בריתו ובתנאי זה הראשון שהתנה להם בקבלת התורה גם כן בתנאי שנאמר להם במרה יעד להם החיים הגמורים ושיהיו להם מהלכים בין העומדים ולכן אל יתפאר עם אחר עלינו לאמר שלא יעד לנו השם גן עדן בשכר התורה אחר שלא נאמר זה בה בפירוש כי זה הגמול הטוב הוא דבר נעלם לא ישיגוהו אפילו החכמים ואיך יאמר הדבר הזה כפשוטו לנשים ולנערים בתחלת הלמוד ולפיכך היה הצורך לסמוך ברמיזותיו על זה במה שנזכר במעשה בראשית ובמעט מקומות בתורה ודי לנו הבטחה במה שנאמר בתנאי הראשון במרה כי אני י"י רופאיך כי ידוע כי מי שירפאנו השם לא ימות וזה כבר התבאר במקומו ששם יעד החיים האמתים.
וכן בא הנה באמרו להיותנו ממלכת כהנים וגוי קדוש וזה השם אם יאמר על אדם אחר נודע במעלה אצל האומות הוא אצלם במעלה העליונה בדרך שיש לו כח למשוך אחרים אחריו לגן עדן ואנחנו כלנו קדושים ובלבד שנקבל התורה כראוי ואחר היחול הזה לא נשארה תוחלת לשום עם להיות להם מעלה אצל השם כמעלתנו בגן עדן שהרי ראש דברו אמר והייתם לי סגולה מכל העמים וסגולה שם הוא לדבר חשוב עומד קיים באוצר כמו שכתוב סגולת מלכים ולשון רבותינו יעשה לו סגולה נמצא שהבטיחנו להיותינו סגולה אצלו מכל העמים וכן באו דברי משה האחרונים אשריך ישראל מי כמוך עם נושע ביי מגן עזרך אישר אותנו בישועה האמתית ואמר שאין כמונו בישועה ההיא. יהי רצון מלפניך אלהי השמים ואלהי הארץ לברוא לנו לב חדש ורוח חדשה יתן בקרבנו לשמוע בקולו ולשמור בריתו ולקיים בנו מקרא שכתוב ישראל נושע בי"י תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד. (אחרת לעשרת הדברות והיא כתובה בפרשת וישמע יתרו)
פרשת נשא
(והיא ראויה לחופת חתן או בעל מדות).
ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קניניך קנה בינה סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך.
שלשה פסוקים אלה נאמרו כדרך שאר פסוקי משלי שהם על שני פנים ושניהם כאחד טובים להשלים כונת התורה התמימה שקצת מצותיה באו לתקון הגוף והוא בקנות המדות הטובות ובעזוב המדות הרעות הנמשכות לחומר. וקצתם באו על הכונה הראשונה באדם והיא תקון הנפש המשגת בידיעת האמת והחכם ע"ה חבר ספרו דרך משל על שני פנים אלה אחד מהם גלוי ואחד מהם נסתר גלויו תוכחות מוסר כי זה כל האדם ונסתרו השכל והבינה. וכן התנה בראש ספרו לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה. קרא מצות התורה וחלמודה חכמה ומוסר וקרא הדעות האמתיות הנרמזות בה אמרי בינה כן אמרו הנה ראשית חכמה וגו' גלויו בא להזהיר על התורה וליעד גמול טוב עליה. וקרא במקום הזה ליראת שמים ראשית חכמה כמו שאמר בפירוש ראשית חכמה יראת י"י ונקראה בשם ראשית לפי הצורך לה בהקדימה לכל אדם לפי שהאדם אין לו חכמה אלא אחר הלמוד מעט מעט וללמוד ההוא צריך זמן ולפיכך צריך להקדים היראה שלא יעמוד בלא אלוה בטרם ישיג החכמה ועוד כי ללומדיה יצאו ספקות רבות ומבוכות ולפיכך היראה הקודמת והקבועה בלבם מגינה על החכמה כי קדימתה תכריע ותטה הספקות ההם לעבודת השם ולאהבתו כמו שאמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכפי ענין זה אמר החכם כי י"י יתן חכמה מפיו דעת ותבונה יצפון לישרים תושיה מגן להולכי תום ועל דרך זה גם כן אמר בראשית חכמה קנה חכמה כלומר ביראת שמים קנה חכמה כי יחסר בית השימוש ובית בכל קניניך תורה עליה.