אור ברסלב
מלמד התלמידים חומש במדבר › פרשת קרח

מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי

חומש במדבר · פרשת קרח

פרשת שלח

אל תתהדר לפני מלך ולפני גדולים אל תעמר כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עיניך.

גם אלה משלי שלמה על שני פנים גלוי ונסתר. וכונת הנסתר בפסוקים אלה ובנקשרים עמהם לשמור האמתות ולהזהיר החכמים בהסתרתם ולהעיר בהם שלא יהרסו לראות ואם תבקש הכונה הזאת בפרשה ההיא תמצאנה. וכונת הגלוי לשמור האמונה וההנהגה הישרה שאין להם עמידה וקיום עם המחלוקת שאינה ראויה והיא מחלוקת שלא לשם שמים כמחלוקת קרח וכל עדתו ואע"פ שבעלי המחלוקת ההיא חכמים ונבונים היו ומתנשאים בעבודת השם אחר שהיו עושים שלא ברצון גדולים מהם וכונתם להתגדל ולהתהדר הזהיר החכם על זה לדעתו הפסד האמונה וההנהגה הישרה על זה הדרך כמו שאמר החכם בפשע ארץ רבים שריה.

ואל הכת הזה כיון החכם במקום זה ועל ענין זה אמרו רבותינו ז"ל כל מחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים ר"ל שאין קיום לדבריהם ואע"פ שדבריהם בדברי אלהים חיים. ואל זה הכת ראוי להוכיח דרך כבוד בזה ועליה נאמר מחלוקת שאינה לשם שמים לא אל הכת המחזיקים במחלוקת כדי ללכת בשרירות לבם המתאוים תאוה כי הכת ההיא אין לה מבוא במחלוקת שאינה לשם שמים כי אין להם דרך מדרכי המחלוקת לא מחלוקת בדרך מופת ולא מחלוקת נצחון אף לא מחלוקת הטעאה כי אין להם חלק בדבר. גם אין ראוי לחכם להתוכח עמהם כל שכן לשלמה החכם אבל הראוי לו להזהיר אחרים עליהם כמו שאמר אחזו לנו שועלים כי הם שפעולותם לחבל כמו שאמרו בנין נערים סתירה והפזור להם סתירה להם והנאה לעולם וחבורתם היא חבורת האספסוף המתאוים אל הבצלים ואל השומים ר"ל כל מאכל רע ואל המאכל ההוא יקראו לא אל המן כי נפשם קצה בו מטבע חלים הרע כמו שהחולים חולי הגוף שמים מר למתוק ומתוק למר כן החולים חולי הנפש אומרים לרע טוב ולטוב רע וכשם שחולי חולי הגוף בחלותם חלי מות יקוצו ברופאים ולא יקבלו מהם הצריך להם ממשקה ומרקחת כן חולי חלי הנפש החולים חלי מות המתמיד יקוצו בתוכחות החכמים ובחכמתם. ולא די להם באבדן נפשותם רק ישתדלו למשוך אחרים אחריהם להמיתם ולהמית רבים עמם. ואותם האחרים ראוי להוכיח להזהר מזאת הכת אשר רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה וכל המתים ימותו על דרכה ולפיכך צריך חריצות רבה להוכיח עליהם אחרים תחלה פן יהיו לשכים ולצנינים ולפיכך צריך תחלה לכלות קוצים מן הכרם בעודם רכים וטובים להקצץ כמו שבא ובליעל כקוץ מונד כלהם כי לא ביד יקחו ותרגמו יונתן השלם ורשיעיא עבדי חטאה דמין לכובין די במפקהון רכיכין למקטף וכד אינש חייס עליהון ושביק להון אזלין ותקפין עד דלא אפשר למקרב להון ביד. ואם אי אפשר לו לאדם לכלות הכת ההיא ולבערה כראוי פן יבא הקוץ בכפו ונקבה צריך להרחיקה הרחקה רבה ואפילו הם אחיו ובית אביו כמו שפתחה התורה בספור השלם אברהם ואמרה לך לך מארצך וממולדתך וגו' לפי שחברת הרעים גרמה למנוע כל שלמות ולהמית האדם בפתויים כמו שהודיעה התורה בסודותיה שהאדם נגרש מגן עדן בפתוי החטאים הקרובים אליו והם האשה והנחש שהנחש הערום תחטיא האשה והאשה החטיאה האדם לסבת היותה עצם מעצמיו כי כל אשר יקרב המחטיא אל האדם צריך לאדם ההיא להרחיקו יותר. ואל זה היתה הכונה בפתיחת דבור השם אל אברהם בזה הענין.

וכן החכם פתח מוסרו בזה כפי שני הענינים הנזכרים בתורה כי זה דבר שצריך בתחלת הלמוד והמוסר והוא דבר שראוי למוסרו לכל ואף לקטנים והוא שפתח ואמר בני אם יפתוך חטאים אל תבא. כונת הנסתר בפסוקים אלה להזהיר האדם מן החטאים המגרשין אותו מגן עדן בסבת אכילתו מעץ הדעת והממיתים אותו לשעתו כמו שבא בתורה כי ביום אכלך ממנו וגו'. ועניו הוזהר תחלה כמו שאמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. וכבר כתבנו בו שרוצה בו שלא ישימהו מאכלו ולא ישבע ממנו כי האכילה ההיא תמית נפשו לפי שמונעת אותו מאכילת עץ החיים ואל זה הוסיף ביאור רמז בפרשה האחרת באמרו ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו לרמוז על אכלם מעץ הדעת ואולי נקרא עץ על דרך הרמזים הבאים מדרך גזרת השם.

ועוד רמז השלישי על הפתוי שהוא על ידי אשת האדם באמרו העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה. ואחר שהעיר בפרשיות אלו להעיר על העץ ההוא לבלתי אכול ממנו העיר לאכול מן העץ האחר עץ חיים היא למחזיקים בה וגומר. ואמר במקום אחר פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם. ואחר שהתגלגל לזכור עץ הדעת ועץ החיים ראוי להתעורר על ההערה הבאה לו בספור התורה על הגן הנטוע מקדם אשר שם בו השם את האדם ועל שלוחו ממנו בסבת אכלו מעץ הדעת ועל הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן והיה לארבעה ראשים וזה הספור כלו על מעשה הקדום אין ספק שבא להעיר האדם מכל הדומה למעשה ההוא. וכן מצאנו ביחזקאל המים היוצאים מתחת מפתן הבית קדימה ומשם מים מפכים ונמצאו שם ארבעה מינים מי אפסים מי ברכים ומי מתנים ומי שחו נחל אשר לא יעבור ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל עלהו לא יבול ולא יתם פריו וכבר נאמרו ענינים רבים שונים זה מזה.

והקרוב אצלי שדעת רבותינו ז"ל היה שגן עדן הוא שם מונח לכל החכמות. והוא שקראוהו בלשונם פרדס כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס ואמרו לעבדה זה תלמוד ולשמרה זה המצות ונקרא כן לפי שהפרדס מקום ידוע להתעדן בו והעדן ההוא הוא עדן רוחני הנמשך לריח טוב והשכל הוא עדן הצורות הפשוטות ובו נטע השם הגן שהוא שם כולל עצים רבים. וכמו כן נמצאו מיני חכמה בכח השכל הפועל ושם הושם האדם ועץ החיים הוא שם לחכמה העליונה היא האלהית הנמצאת אחר השגת שאר החכמות והוא שנאמר עליו בתוך הגן ועץ הדעת הוא שם לחכמה המדינית הנמשכת ליועצי הארץ ולמנהיגיה לבחור הנאה ולעזוב המגונה בדברים המפורסמים והוא שאמרו והייתם כאלהים. ותרגמו אונקלוס ותהון כרברביא רצה לומר שופטי הארץ ומנהיגיה ועליו הזהיר האדם שלא ישימהו מאכלו ר"ל שלא יעשה ממנו מזונו אמנם אין להרחיקו לגמרי שלא יגעו בו האדם ואשתו כי צריך הוא גם כן לאכילת עץ החיים כמו שאמר ונחמד העץ להשכיל ולולי אכילת האיש פריו ושומו מזונו לא היה עונש כלל באכילת האשה שהיא לא היתה בגן ולא שולחה משם אמנם האיש כל זמן ששם מזונו פרי העץ ההוא נענש לצאת מתוך הגן ר"ל מן המכוון בו ושב עובד אדמה והשיגוהו שלש קללות הצמחת קוץ ודרדר ואכילת עשב השדה שהוא קצת השגה ואכילת לחם בזעת אף שהיא השגה אך לא שלמה ואולם אם ישלח ידו ולקח ואכל מעץ החיים.

ואמנם לפי שהשגת האדם נמשכת לדברים השפלים המורכבים והסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים נאמר ויצמח י"י אלהים מן האדמה. והנהר הוא השפע השופע מאת השכל הפועל החונן המושכלות הראשונות הצריכות לכל למוד והוא שאמר עליו שנהר יוצא מעדן להשקות את הגן והיה לארבעה ראשים. וכפי זה הענין אמרו רבותינו ז"ל בבראשית רבה בשעה שהיה מושלם להקב"ה ארבעה ראשי נהרות היה פותח באחת מגרופות. ועוד נאמר שם אשר שם הזהב אלו דברי תורה הנחמדים מזהב ומפז רב. ואפשר שבמספר הארבעה הוא לפי השלש חכמות המפורסמות במספר למודיות וטבעיות ואלוהיות ולפי החכמה המדינית הנכללת במצות התורה. וכן אפשר שמי אפסים הם רמז על החכמה המדינית לפי שאותן המים אינן רק לרגלים ר"ל ללמד דרך הישרה והנחל אשר לא יעבר היא החכמה העליונה אשר על שפתו יעלה כל עץ מאכל אשר פריו לא יתום ולחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים מתחת עדן.

וכונת הגלוי להרחיק חברת האנשים המתפרצים כנגד הטובים כדי שלא ישמעו למוסרים עד שיאספו אחרים עליהם בדרך פתוי למנוע דרכי מוסר ומשתדלים לקרבם אל האספסוף כדי להרחיקם מבעלי אסופות ואע"פ שדבריהם אליהם בגלוי אין ספק כי הם לצורך חייהם והנהגתם כמו שבא בתוך דבריהם כל הון יקר נמצא נמלא בתינו שלל גורלך תפיל בתוכנו כיס אחד יהיה לכלנו. כל זה מדרכי הפתוי כמו שאומרים ראשי החבורות הרעות בתחלת חבורתם נהיה כלנו בהסכמה אחת נדעה בינינו מה טוב וננהיג עצמנו במדות טובות ויקרות והוא שאמר כל הון יקר נמצא וגומר ונעשה קופה לצדקה להחיות עניים בהסכמתנו הוא שאמר כיס אחד יהיה לכלנו זה הוא הנגלה בדבריהם. אבל הכונה הצפונה בלבם להתפרץ כנגד הטובים המוכיחים עד שימצאו טענה מלכת אל החכמים כמו שאמר החכם לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך וימצאו בזה מקום לפתות הטובים ולשפוך דם חייהם האמתיים. הוא שאמר לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם. היוצא מדבריהם שיהיו הם החטאים שהם בחייהם מתים מיתה אמתית במקום שאול לצדיקים שהם אפילו במיתתם חיים חיי אמת. וכשם שהחטאים ההם קרואים מתים בבחינה אצל עצמם כן ראוים להקרא שאול בבחינה אצל הנמשכים אליהם הוא שאמר נבלעם כשאול חיים ותמימים כיורדי בור ואין ספק שאין דבריהם כן בפירוש כי זה לא יוציא מפיו רשע לרשעו ולא סכל לסכלותו להרוג נקיים ותמימים. אך היוצא מדבריהם הוא זה לפי בחינת דבריהם אצל החכמים ולא ידעו החטאים האלה כי בנפשם הוא כמו שאמר והם לדמם יארובו יצפנו לנפשותם כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח ר"ל כי אותו הבצע שהוא מלוי התאות לוקח נפש בעליו כי על הדרך הזה ימות המת לעולם וכשם שהחכם יחיה הנשמעים אליו כן הפתי חסר לב ימית הנמשכים לדבריו גם כי יתן לו די ספקו בעולם הזה כמו שקדם לנו במה שאמר החכם שפתי צדיק ירעון רבים.

ורבותינו ז"ל הפליגו בזה הענין עד שאמרו שאם היה אביו ורבו בשביה פודה רבו תחלה שאביו מביאו לחיי העולם הבא ולפי שהחכם ראה שהסכלים יתעוררו לדברי הסכל יותר ויותר מאשר יתעוררו לדברי החכם המלמד לפי שמצא מין את מינו הוסיף פרשה אחרת ואמר שהחכמים צריך שיזהירו על זה הזהרות רבות בכל מקום ובכל מעמד הוא שאמר חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה. בראש הומיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר. ואולי רמז בהזכירו חמשה מקומות על חמש הרגשות שהם סבות כל התאוות הגופנית המושכות האדם לאהוב פתי ולחמוד לצון ולשנוא דעת כמו שאמר עד מתי פתאים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת וראה לקרא ליחיד בפרשה ראשונה ולרבים בפרשה השניה כי כן ראוי לכל מנהיג להוכיח ליחידים תחלה בדרך נרצה ובדברים רכים ואחר זה משמיע תוכחותיו ברבים כדי לגעור ברבים מהם ולהכלימם והוא שאמר עד מתי פתאים וגומר. קרא הנפתים אל הסכלים פתאים לפי האמינם מה שאין ראוי להאמין כמו שאמר פתי יאמין לכל דבר. ואפשר שפתי הנזכר בפסוק עד מתי וגומר הוא שם לפתיות על משקל פרי מרי קרי וחביריהם וקרא אותם לצים לפי שאין להם מין האנושית רק הדבור לא השכל וכן יאמר בלשון לעז דברן לפי שדבריו בלא שכל והודיע החכם כי זה סבת מיתתם לפי שגדולם על הרע ישוב טבע חזק ולא יענו כאשר יקראו בזקנותם תחת שנאו דעת בבחרותם ולא בחרו דברי הטובים הוא שאמר אז יקראונני ולא אענה ישחרונני ולא ימצאונני תחת כי שנאו דעת ויראת י"י לא בחרו. אבל השומע לחכמים ישכון בטח כמו שאמר ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה.

גם החכמים הגדולים צריך שישמעו לגדולים מהם או לגדול נבחר ואפילו לא תהיה לו מעלה עליהם רק בדבר מועט או שנבחר על ידי נביא או חכם או רבים צריך מאד לפי ההנהגה האנושית שלא לחלוק על האחד הנבחר או על הרבים הנבחרים לפי שאישי המין הזה רצה לומר מין האדם לפי שהוא ההרכבה האחרונה הם חלוקי הטבע מאד. והם ג"כ צריכין זה לזה בשני מיני הספוק והם המזון והמלבוש ולפיכך צריכין למנהיג וצריך לחלוק לו כבוד ולירא ממנו ושלא לחלוק עליו וזו היא הסבה ההמונית המפורסמת אפי' בהנהגת קצת בעלי חיים כמו שאמר משה רבינו ע"ה יפקד י"י אלהי הרוחות וגו' ולא תהיה עדת י"י כצאן אשר אין להם רועה לא אמר כצאן אשר אין להם רועים לפי שהדבר ידוע ומפורסם שדבר אחד לדור ולא שני דברים לדור וגדולה מזו כי האדם התחברו בו שלשה כחות כח המגדל וכח החיים וכח המדבר. כח הגדול השתתף בו עם צמח האדמה ועם שאר בעלי חיים וכח החיים השתתף בו עם בעלי חיים בלבד וכח המדבר השתתף בו עם המלאכים.

וכפי הכוחות האלה נחלק המין הזה לשלש כתות הכת האחת נמשכת אל כח הגדול בלבד שהוא הרב שבו השתתפנו שלשתנו וזאת הכת היא הרבים כעובדי האדמה ומי שהוא ממינם יורדי הים באניות והסוחרים ובעלי המלאכה כי הכל צריך לגדול האדם אף מלאכת הרפואות שהיא חכמה מצד אחד אל הכת הזאת תתיחס. והכת הזאת אין לה תחבולה להנהיג בני אדם במדות הראויות כל שכן ללמדם חכמה ואין להם להתפאר באנושיות כי הצמח נמצא במדרגתו אחר שנמצא ממנו אילן מצמיח בעצי חיים. וכנגד הכת הזה יצא קין ראשון לבני אדם על הטבע הזה שהיה עובד אדמה ולזרעו התיחסו בספור התורה בעלי מלאכה.

והכת השניה נמשכת אל כח החיים והיא מועטת מן האחרת וזאת הכת בעלי מדות טובות ויועצים מנהיגי העם גם אלה ואם גדלה מעלתם על הכת הקודמת אין ראוי להם להתהלל ולהתפאר במעלה האנושית כי לא השיגו הכונה באדם כי הנה נמצא בשאר בעלי חיים בעלי תחבולות בקיום מינם וגדול בניהם גם הקופים יחסרו מעט מהם. וכנגד הכת הזאת השנית יצא הבל שני לבני אדם והוא היה רועה צאן שהשיג ההנהגה החיונית.

והכת השלישית נמשכת אל כח הדבור והיא המעט וזאת הכת היא מיחידים חכמים משכילים בפועל משיגי האמתות בזאת יתהלל המתהלל על הכתות האחרות כי אליה היא הכונה במציאות האדם. וכמו שמציאות עץ עושה פרי הכונה בעצו ובעליו למציאות הפרי כן הכונה בשתי הכתות הראשונות למציאות הכת השלישי דאלמלא עליא לא מתקיימין אתכליא והאשכולות הם החכמים וכנגדם יצא שת שלישי בדמות אביו וצלמו שנאמר עליו שנברא בצלם אלהים ובדמותו ואם הוא דמיון כלשון בני אדם.

ואישי הכת הזאת הם גם כן חלוקי מעלה והמשיג מהם יותר אפילו יתרון מעט כבר עלה על האחרים מעלה רבה כי המעט מזה הוא רב כל שכן מי שבחרו השם לנביא או לכהן על כל העם שיבקשו תורה מפיהו אין ספק שמעלתו גדולה מאד ממעלת שאר החכמים אנשי השם. וצריך שהכת הזאת תשמע אל האחד הנבחר ההוא והכת השנית תשמע אל הכת הזאת והכת השלישית אל הכת השנית ובזה ישלם מין האדם לא זולת זה. אבל המתנשא מעצמו כבר פשט ידו על האמונה והפסיד ההנהגה האלוהית ומנע התועלת הכוללת כל בני אדם והוא רע מעובד ע"ז כי העובד ההוא אע"פ שפשט ידו באמונה אין הפסד ההנהגה ישרה בזה אבל חולק על הגדול או על הגדולים ומתנשא מעצמו הוא גורם הפסד הנהגה ישרה והוא הצורך הגדול לכל עם. הלא תראה שמשה רבינו ע"ה התפלל על ישראל כשחטאו בעגל עד שאמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת וכאשר קם קרח לחלוק על הכהונה ולדבר דברי חכמה בעבודת השם ולפיכך פתח הפרשה ואמר ויקח קרח כי לשון קיחה נופל על דבר נכבדות או תפלה או נבואה או חכמה כמו שאמר קחו עמכם דברים.

והוא הענין בלקח טוב כי הוא קנין מקניני האדם הנכבדים והוא הענין בהושע שנאמר קח לך אשת. ותרגמו יונתן אזל אתנבי נבואה על יתבי קרתא וכן תרגם אנקלוס ויקח קרח ואתפלג קרח והוא שדבר דברי חכמה בעבודת השם לחלוק על אהרן בעבודתו ולפי שהי' מחלוקתו שלא לשם שמים בערה חמת משה עליו ועל חבריו ונפל על פניו מיד להענישם בתפלתו. וסוף דבריו אם כמות כל האדם ימותון אלה וגו' ואע"פ שהם היו חכמים וידועים כמו שאמר קריאי מועד אנשי שם ולא היו מבקשין רק לעבוד השם התאנף בהם עד תכלית לפי שראה הפסד ההנהגה שהוא סבת כל רע ובקש מהשם עד שמתו הם ובניהם וכל הנטפלים אליהם וירדו חיים שאולה מדה כנגד מדה כי סוף היוצא מדבריהם נבלעם כשאול חיים שזה הוא סוף כל מפסיד הנהגה ישרה ואפילו תהיה כונתו למצוה אחר שאין למצוה ההיא מקום וזמן היא עבירה רבה. והוא שאמר זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב וגו' ולא יהיה כקרח וכעדתו וגו'.

הלא תראה כי השם צוה לישראל להמליך להם מלך וכאשר שאלו מלך בימי שמואל נחשב להם לעון גדול אחר שהיה שמואל בזמן ההוא מנהיג טוב ונאמן והוא שהתוכח עמהם על דרך שהתוכח משה רבינו ע"ה ואמר לא חמור אחד מהם נשאתי וכן שמואל אמר הנני ענו בי נגד י"י ונגד משיחו את שור מי לקחתי. ומיד מי לקחתי כופר ואעלים עיני בו. ר"ל אחר שלא נמצא במנהיג רק טוב אין מקום לקיום המצוה בהקמת מלך ואחר שהמצוה ההיא אין לה מקום קיומה עבירה רבה לפי שאין הכונה לטוב רק לרע והוא שאמר הלא קציר חטים היום אקרא אל י"י ויתן קולות ומטר ודעו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני י"י לשאול לכם מלך המשיל להם באות ההוא המלך במטר לפי שהמלך מעמיד העם בדבר השם וגמשפטו כמו שהמטר מעמיד העולם השפל ומפרנסו בדבר השם והמשיל הקמתו בלא זמנו כמטר בזמן קציר חטים שאין תועלת בו רק הפסד רב והוא שאמר ודעו וראו כי רעתכם רבה. והם גם כן הודו ואמרו כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאול לנו מלך.

ראה והבן שההנהגה המבוקשת בלא זמנה היא רעה רבה ומוספת על כל שאר חטאי העם כל שכן כשיבקשנה מי שלא נתנה לו וכל שכן אם אינו ראוי אליה וזה דבר יכשלו בו רבים כי יאמרו כלנו בני איש אחד נחנו או יאמרו ישר אנכי כפלוני ופלוני וזו סכלות גמורה. כי יש לך לדעת כמו שבחר רצון השם מין האדם משאר בעלי חיים כן בוחר באיש מאנשים ממשפחה אחת ובמשפחה ממשפחות משבט אחד ובשבט שבטים מעם אחד ובעם מעמים. הלא תראה שישראל נבחר מכל העמים ושבט לוי מכל שבטי ישראל והשבט ההוא בלבד הפקד על משכן העדות ולא היה רשאי אחד מהשבטים להקים המשכן או להורידו או לתת אותו רק הזר הקרב יומת. גם השבט ההוא נחלק לשלוש משפחות כנגד השלש כתות הנזכרות עבודת בני קהת באהל מועד בקדש הקדשים והיא היתה בכתף כי העבודה ההיא בדברים העצמים לאדם ואין לזרים אתם ועבודת בני גרשון ביריעות ובקלעים. ועבודת בני מררי בקרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו ועמודי החצר ואדניה ויתדותיה איש איש לפי מה שהיה ראוי. ואהרן בלבד נבחר לכהונה לא שהכל שוין באנושית ואפילו בדבר מצוה דמלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא מהם רואי פני המלך מהם עומדים בחצר המלך מהם עומדים בשער המלך מהם עושים בשכרם מלאכת המלך והולכים להם. וכמו כן החכמים הצדיקים השלמים בחכמה ובמדות אשר להם מהלכים בין העומדים הם רואי פני המלך ושאר החכמים הם העומדים בחצר ובעלי המעשים הם היראים הם יושבים בשער המלך ושאר עם הארץ עובדי האדמה ומי שהוא ממינם הם הנוטלין שכר על מלאכתן והולכין להם. וזה דבר צריך בו השתדלות רבה מתמדת לכל כת וכת מן הכתות ולהתנהג איש איש באשר הוא ר"ל המוכיח צריך שיוכיח הנוכח באשר הוא כפי הכת שהוא נמצא בה אם לפי טבע עצמו אם לפי טבע משפחתו וכן צריך שיסתכל בעצמו לפי החלוקה הזאת וידע מעלתו במה שראוי לו מן התוכחה וידבר בה כפי מעלתו. כמו שאמר אחד מן החכמים אין דבר שמועיל לאדם כדעתו מעלתו וחכמתו וידבר כפיהם וכמו כן הנוכח צריך שיסתכל בעצמו ובמעלתו אצל המוכיחים ומי הם אותם המוכיחים ומה מעשיהם ומה הגיע אליהם על ככה ומי שאין לו לב לבחון ולדעת זה ראוי שירחיק המקרבים אותו לעשות רצונו ותאותו ויתקרב אצל המרחיקים זה ממנו.

וזה כלל גדול וחזק לשומעי מוסר גם לחכמים צריך השתכלות רב לפי החלוקה הנזכרת ואין צריך לומר שאין ראוי לאחד מהם שיעבור על דברי חבריו כל שכן על דברי רבותיו שהרי רבותינו ז"ל הזהירו על זה במקומות רבים ור' עקיבא שהיה השלם שבדורו והיה חבוש בבית האסורין לא רצה לאכול בלא נטילת ידים ואמר מוטב שאמות מיתת עצמי ולא אעבור על דברי חברי. וזה דבר פשוט בתלמוד שראוי לאדם שיבטל רצונו מפני רצון אחרים ואפילו כשאין ברצונו שם עבירה אלא אחר שיש במעשיו או בדבריו שום אפקורתא צריך שלא יעשה ושלא ידבר לפני מי שגדול ממנו לפי שהעושה זה גורם הפסד גדול בעם שיעשה כל איש הישר בעיניו.

והוא שאמרו רבותינו ז"ל כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ועוד אמרו לא מתו בניו של אהרן עד שהורו הלכה בפני משה ואף על פי שהסכימו להלכה נענשו ועל דרך זה הזהיר החכם ואמר אל תתהדר לפני מלך ר"ל שאין ראוי אף לגדול להתגדל ולהתהדר לפני המלך אחר שהוא נבחר למלך באי זה מין מן המלוכה. וכן אין ראוי לעמוד לפני גדולים ידועים אף כי ידמה בנפשו שהשיג מעלת אותם הידועים כי אחר שלא נודע ולא התפרסם כמותם צריך שיחלק להם כבוד והוא שאמר ובמקום גדולים אל תעמוד ושלא תאמר אשפיל עצמי ואחלל כבודי לפני מי שאני טוב כמוהו או ממנו לפי שאם אתה טוב ממנו יאמר לך בסוף עלה הנה ואותו הכבוד שקול יותר ויותר מהשפלות שהשפלת עצמך לפני אותו הנדיב המפורסם שראו עיניך והוא שאמר כי טוב אמור לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עיניך. ואפשר שענין הפסוק הזה הוא על דרך ולפני כבוד ענוה ואמר כי טוב שיאמר לך עלה הנה מחמת שתשפיל עצמך לפני אותו הנדיב שסוף השפלות והענוה כבוד וגדולה ורבותי' ז"ל אמרו כל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו ואסמכוה אקרא כל גיא ינשא ובמקומות רבים הזהירו על המדה הזאת. ומשבעה דברים הנמצאים בחכם הקדימו שאינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה כי על דרך זה תסור המחלוקת וכל איש ואיש ממנו על מקומו יבא בשלום. עושה שלום במרומיו יעשה שלום לנו ולכל ישראל.

תוכן העניינים

מלמד התלמידים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה