אור ברסלב
מלמד התלמידים חומש במדבר › פרשת פנחס

מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי

חומש במדבר · פרשת פנחס

פרשת בלק

כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך י"י צבאות הוא.

כבר בארו רבותינו ז"ל שפסוק זה נאמר על פנחס זכור לטוב והפסוקים הקודמים לו הורו על זה כי כבר הקדים הנביא ואמר ועתה אליכם המצוה הזאת הכהנים אם לא תשמעו ואם לא תשימו על לב לתת כבוד לשמי אמר י"י צבאות ושלחתי בכם את המארה וגו'. ואמר אחר זה וידעתם כי שלחתי אליכם את המצוה הזאת להיות בריתי את לוי אמר י"י צבאות. בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורה ויראני ומפני שמי נחת הוא. תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון. כאשר תתבונן בפסוקים אלה יראה לך במיעוט עיון שהם ראויים להאמר על פנחס והוא שפתח בו בלוי וסיים בכהן כמו שאמרו ז"ל לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי וברית השם את לוי מצאנוהו על פנחס כי כן כתוב בו הנני נותן לו את בריתי שלום והוא שאמר הנביא בריתי היתה אתו החיים והשלום. ועתה צריך להתבונן ולהתעורר על המצוה הזאת שהזכיר הנביא פעמים שהיא שלוחה לכהנים וכן צריך להתבונן על ברית הלוי שהרי בתורה אמר את בריתי שלום ובנביא אמר החיים והשלום.

ונאמר שהנביא מלאכי חותם הנבואות פתח תחלה באהבת השם אותנו מכל העמים והאהבה ההיא היא באהבתנו אותו כמו שהתבאר בפרשת אלה תולדות יצחק ואחר זה בא להזכיר ולהעיר שהאהבה צריכה שתהיה דרך כבוד במחשבה ובמעשה והוא שנשתדל לכבדו ולקדש שמו ונזהר מאד מחללו ומבזותו וכל אשר יתקרב האדם אליו כפי הקורבה ההיא צריך שמירה רבה על זה. ולפי ענין זה פתח הנביא ואמר בן יכבד אב ועבד אדניו ואם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי. ולפי שידוע שהבן והעבד קניני האדם לאדם והבן הוא קנין עצמו כי האב הוא סבת היותו והעבד הוא קנין כספו אין בקנינו שום דבקות לעצם ולפיכך הבן מכבד מאהבה למה שקדם לו ממנו לא לקבל פרס רק לעשות הראוי לו לעשות והעבד מכבד אדניו ועובדו מיראה כדי שלא ימנע ממנו מאכלו ושאר צרכי חייו ושלא יכה אותו כן האדם שהוא מחובר מגוף ומנפש כשיעבוד השם מצד נפשו הנבראח בצלמו יעבדנו מאהבה כחק הבן וכשיעבדנו מצד הגוף יעבדנו מיראה. ולפי שהגוף הוא אשר ישלם תחלה צריך להקדים היראה כי אין מבוא לאהבה זולתה וכשיעבוד האדם לא מאהבה ולא מיראה רק במצות אנשים מלומדה או להתגדל בין בני אדם אין עבודתו כבוד השם רק בזיון וקצף ולפיכך הוכיח הנביא ואמר בן יכבד אב וגו' לפי שהעובד על ענין זה אינו כבן ולא אפילו כעבד.

ולפי שהכהנים הם הקרובים אליו לבא לפניו ולעבדו יחס הענין גדול המעלה הזה אליהם בפרשה זו והיא הנותנת לכל תלמיד חכם בתורתו ולבעל מעשים במעשיו ולמתפלל בתפלתו ובהודאותיו לתת כבוד לשמו. והוא שהעובד השם ישים אל לבו מי הוא העובד ומי הוא הנעבד ומה העבודה הזאת אליו אז יראנו ויכנע לפניו ומפני שמו נחת הוא לא יירא מבני אדם ולא יחוש לכבודם אבל כל אשר יראה שר וגדול מחלל שמו יקנא בו קנאת השם ליסר ולהוכיח ולענוש כדרך שעשה פנחס בנשיא השבט העז. ועל דרך שאמר השם לירמיהו ואתה תאזור מתניך וקמת ודברת אליהם את כל אשר אנכי אצוך אל תחת מפניהם פן אחתך לפניהם. ואמר ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחומת נחשת על כל הארץ למלכי יהודה לשריה לכהניה ולעם הארץ ראה גם ראה כי שלחו אל הגדולים ואל הקטנים והעובד השם אל דרך הזה לכבוד השם לא להתכבד בין בני אדם ירצה השם עבודתו לא העושה מצות השם כדרך הפורע חובו יהיה מה שיהיה מטבע יפה או פסולה כי תחשב לאיש ההוא עבודתו עבירה וכן המתפלל בקול רם והמברך בקול רם כדי להשמיע קולו ואזניו לא תשמענה מה שמוציא בפיו קללה תחשב לו. והוא שאמר הנביא וארותי את ברכותיכם וגם ארותיה כי אינכם שמים על לב. רוצה בו מה שאמרנו שיהפך השם ברכתם לקללה לפי שאין הברכה מצוירת בלב ורחמנא לבא בעי כמו שבא ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ואפשר שהחכם רמז לזה באמרו מברך רעהו בקול גדול קללה תחשב לו.

ועל הדרך הזה הוכיח הנביא את הכהנים על הקריבם בעל מום או גזול והם שני מיני חלול השם בעבודתו שהפסח והחולה חלולו הוא בגלוי. והגזול גם כן כי יהיה תמים ונאה חלולו הוא יותר רע אל השם כי הוא כאומר אין י"י רואה ואין המקריב הקרבן ההוא עובד השם אבל עובד צלמי בני אדם הרואים. והחולי הרע הזה הוא שמתו בו רבים והוא אשר הגלנו והוא המאריך גלותנו ולפיכך חתם בו הנבואה לפי שצריך התעוררות רב על הענין הגדול הזה והשם יודע כי על הענין הזה היתה כונתי לחבר ספר ההערות הזה. כי מה יותר לאדם כשילומד תורה כל ימיו ולא ישים אל לבו למה הוא למודו וכן כשיבא לבית הכנסת ויתפלל ויפתח פיו ודלתי לבו סגורים וישא עיניו לשמים והם מוכים בסנורים מה הועיל לו והלא טוב לו שישב בביתו והוא שהוכיח הנביא ואמר מי גם בכם ויסגור דלתים ולא תאירו מזבחי חנם. וכן הקורא ק"ש שהוא כדי ליחדו ומניע ראשו לשש פאות העולם שהוא כדי להמליכו עליו ולקבל עול מלכות שמים ובלבו שבע תועבות שיצייר לו גוף או דבר ממשיגי הגוף או שיחשוב בדברים בטלים בעת קריאתו הירצהו שר משרי הארץ הכלים והאובדים אם ידבר לפניו על הדרך הזה ויאמר לפניו מה שהוא גנאי לו אבל כמתעתע יהיה בעיניו והביא עליו קללה ולא ברכה. וכן המניח תפילין שהם לאות על ידו כדי שיהיו מעשיו לשם שמים עד שבאה הקבלה שאין חיוב המצוה ההיא אלא בימי המעשה לא בשבתות וימים טובים שהם עצמם אות וכן באה שיונחו בשמאל כדי שיהיו כנגד הלב שלא יתור אחריו להרהר מחשבה רעה. מצורף אל זה שימשול בשטן העומד על השמאל ויהיו ג"כ לטוטפות בין עיניו כדי שישים עיניו בו יתעלה ולא יתור אחר עיניו. והוא שהצריכו שלא יסיח דעתו מהם ומי ששוכח כל זה ומתקשט בהם כדי להתגאות על שכניו מה יתרון לו במצוה זו הלא אם הניחם בתיק שלהם אז טוב לו.

וכן המתעטף בציצית שבא כדי להזכיר כל המצות לעשותן ושלא יתור אחר לבו ועיניו ובהתעטפו בו יתור אחר עיניו ללכת אחר תאותיו הבהמיות ואחר לבו בהרהוריו הרעים והמספקים באמונה הלא אם הציצית בא להזכיר הרי הוא כמכיר וכופר ואלו היה שוכח היה לו התנצלות מעט לפיכך ראוי לאדם להתעורר במצות אלו ובשאר המצות לעשותן לכבוד השם ביראה ובכניעה ולהשמר בהם בשני המינים הנזכרים והוא שתהא המצוה נאה ומהודרת בנגלה כמו שאמרו ז"ל להדור מצוה עד שליש. ואמרו התנאה לפניו במצות וכו'. ושיכוון בעת המצוה למה שנוה עליה ויהיה הנסתר טוב ונאה מן הנגלה ואז ייטיב לראות ולהביט כי טוב ההבטה והראיה הוא בהסתכל האדם בדבר במה שיוכל להשיג ממנו הן בלמוד הן בנבואה כמו שנאמר על ירמיהו הטבת לראות כאשר דקדק בעיונו ואמר מקל שקד אני רואה ולא הקל על עצמו לומר מקל אני רואה. וזה הענין צריך לכל מבקש שלמות ואז אפשר לו להשיג השם ולחסות בצלו ואחר שיקשט עצמו ישתדל לקשט אחרים כמו שבא אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם. כן צריך בכל דור ודור ובכל עיר ועיר. והאיש הנבחר כזה הוא הקדוש וברית השם עמו ועל זה נצטוו הכהנים ושאר משרתי השם כמו שאמר וידעתם כי שלחתי אליכם את המצוה הזאת וכבר התבאר זה.

ולפי שפנחס קנא לאלהיו ומיראתו אותו לא היתה יראת אדם על פניו והרג נשיא שבט על חללו השם בעבירה שלא באה עליה בתורה לא עונש מיתה ולא עונש מלקות נתן לו השם את בריתו שלום. ושם ברית אמרו בו המדקדקים שהוא על משקל שבית ושרשו ברה והה"א במקום אל"ף שבאה במלת וברא אתהן שהוא ענין כריתה. ואיני יודע למה לא חברו אותו אל ברו לכם איש שהוא ענין בחירה כי האהבה השלמה בין שנים כשיבחר זה בזה ושם שלום נגזר מן שלם וענין שלם תמימות ומלוא כמו שבא אבן שלמה וצדק. ותשלם כל המלאכה. ולפיכך יאמר שלום על העדר מלחמה וקנאה כמו שבא על הרוב בלשוננו ומזה נאמר שלמים הם אתנו וזה לפי שהמלחמה והקנאה חסרון גדול לבני אדם והוא באמת מקלקל השורה. ואחר שהוא חסרון כשיעדר ימצא השלמות וכשיבא בכתוב על זה הענין יאמר בל"ע פאצ"י. וכן יאמר על שלום על בריאות הגוף ועמידתו בשלוה ובהשקט ומזה נאמר אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן ורבים כמוהו וכשיבא על זה יאמר בלעז שלוי"ט.

ומזה הענין הוא קריאת השלום ושאלתו וכשהנפש על מתכונת ישרה יאמר לפי הדרכים האלה שהיא בשלום לבריאותה ושלותה ולהעדר האיבה הגופנית והרוחנית רצוני ברוחנית איבת השטן ולהיותה בשלום עם השם ואינה מכלל אויביו כמו שבא בשלום ובמישור הלך אתי. ולפי הענין הזה יאמר שלום על מעלות מדות או על מעלות השכל או על שתיהן. ומזה הענין הוא בקשת השלום שאנו מבקשים ממנו יתעלה ולפיכך תקנו ברכת השלום בשלוש אחרונות שהן על דרך מי שנטל פרס מרבו והוא אמרנו שלום רב על עמך כמו שבא שלום רב לאוהבי תורתך ונאמר וישם לך שלום.

ולפי ענין זה נאמר הנני נותן לו את בריתי שלום. ובא שם שלום לכלול מעלות המדות ומעלות השכל ואע"פ שבמקומות יבא על ממלות המדות בלבד אמנם במקום זה בא גם כן על מעלות שכליות שהן החיים האמתיים לפי שהשלום רומז אל כל שלמות כמו שאמרנו עד שתארו בו עצמו ית' כמו שאמרו ז"ל על מאמרו ויקרא לו י"י שלום והוא שבאר הנביא ואמר בריתי היתה אתו החיים והשלום. וסבת מתן ברית החיים והשלום היתה יראת שמים כמו שקדם והוא שאמר ואתנה לו מורא רוצה בו גמול המורא והוסיף ביאור ואמר ויראני ומפני שמי נחת הוא רצה בו ומפני שמי נחת מפני אחר לא נחת כמו שהוזהר לירמיהו אל תחת מפניהם לפי שיראת שמים הוא המבוא הגדול לכל המעלות הן לעצמו הן לאחרים. ולבאר ברית החיים והשלום הוסיף ואמר תורת אמת היתה בפיהו וגומר לפי שהברית ההיא היתה לעצמו ולאחרים והוא כשנתנה לו הכהונה אחר שהרג את זמרי והכהונה היתה החיים והשלום לו ולכל ישראל הנמשכים אחריו שהכהן הגדול היתה תורה יוצאה ממנו לכל ישראל כמו שבא בהנהגת המלך ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו. וכן כל ספקות הדת היו מתבארות על פיו כמו שבא בפרשת כי יפלא ממך דבר וגומר ונאמר בדבר השם אל אהרן ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור. ולהורות את בני ישראל וגומר. והוא שאמר בבאור ברית החיים והשלום תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו רוצה בו שהיה מלמד תורה הכוללת כל החוקים הטובים והמשפטים שכוללים מעלות מדות בדרך אמת כלומר שהיה מלמד אותם בדרך השגת האמת והיא מעלת השכל שהוא החיים כמו שבאר באמרו ועולה לא נמצא בשפתיו רוצה בו שהי' נשמר מלומר עולה בהוראתו. והעול הוא הדבור החולק על האמת. ועוד הודיע הסבה שהיה נשמע בשבילה לכל והוא שהשלים עצמו בשני השלמויות כמו שאמר בשלום ובמישור הלך אתי ובזה השיג שרבים השיב מעון על דרך שאמרו נאים דברים שיוצאים מפי עושיהם. ולבאר זה אמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ושמירת הדעת הוא כמו שאמרנו שיהיו דבריו בדרך השמירה שלא יפסד בו הדעת שהוא השכל. ובא כי שפתי כהן ישמרו דעת כנגד ועולה לא נמצא בשפתיו וכן בא ותורה יבקשו מפיהו כנגד תורת אמת היתה בפיהו וכן כי מלאך י"י צבאות הוא כנגד בשלום ובמישור הלך אתי כמו שקדם בפרשת בהעלותך שהאיש השלום במעלות המדות ובמעלות השכליות יקרא מלאך י"י ועל דרך זה היה פנחס כל ימי היותו בין בני אדם.

והוא שאמרו עליו שהוא אליהו הנביא זכור לטוב וכן נראה לפי מעשיו שהרי מצאנו שנותר נביא הוא לבדו וקנאתו עמד על המלך והרג כל נביאי הבעל הרבים ולפיכך זכה לחיים מתמידים לנצח כמו שאמרו ז"ל שעודנו חי והנביא הזה הבטיחנו שהגאולה תבא על ידו כמו שבא בסוף נבואתו הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא. כי הוא יישיר העם ללמוד וללמד ולהוכיח כמו שאמר והשיב לב אבות על בנים וגו' רוצה בו לב החכמים והרבנים שהם אבות באמת העושים בלמודם נפש התלמידים שהם הבנים והכונה בו שיתן בלב הרבנים ללמד ולהוכיח התלמידים וכן יתן בלב התלמידים ללמד ולקבל תוכחה אז תמלא הארץ דעה את י"י וישפוך רוחו על כל בשר כלומר הבשר החי והוא כנוי לכל חכם לב. כמו שהתבאר בפרשת ויהי ביום השמיני לא שישפוך רוחו על הסכלים חלילה חלילה מהאמין זה הסכלות שיצא בזמנינו עד שהחסידים שבדורנו לפי דעת ההמוני יאמרו זה והם מתכונים להגדיל כבוד השם בזה והאומר זה בוזה השם הנכבד והנורא. הלא תראה על מה הוכיח הנביא הזה את הכהנים תופשי התורה ואמרו לכם הכהנים בוזי שמי ואמרתם במה בזינו את שמך מגישים על מזבחי לחם מגואל ואמרתם במה גאלנוך באמרכם שולחן י"י נבזה הוא. ואין ספק כי זה היה ממין השגיאה הזאת שאומרים האומות והמתדמים אליהם מבני עמנו שהשם יתעלה מרוב ענותו משרה שכינתו על הכל ולא יחוש לדברים השפלים בבזיונם. ואל זה הדעת כון הנביא לבטלו באמרו וכי תגישון עור לזבוח אין רע וכי תגישו פסח וחולה אין רע הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך אמר י"י צבאות. ואם זה יאמר בקרבנות הבהמה שאין מכון לעצמו ואין לו קרבות כלל עם השם קל וחומר למקריב הקרב אל השם או שאר משרתים וכל שכן לקרוב באמת אשר רוח השם בו ואיך יעלה על לב אדם שעיניו בראשו שהשם ישלח דבריו על יד מי שאינו שלם והוא לא בא מעולם אל ביתו ולא לחברותיו וגם פניו לא הפנה אליהם אבל אחוריו אל היכלו ואיך ישלח דבריו ביד אדם אשר לא ידענו. וכי ישאלוהו מי שלחך אלינו יאלם ואם יפתח פיו יהיה לו למחתה כמו שאמר החכם פי כסיל מחתה לו ושפתיו מוקש נפשו.

וכבר אמרו חכמים ששלוחו של אדם מורה על שכלו והחכם אמר ממשל על מין האדם מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל וסמך לו דליו שוקים מפסח ומשל בפי כסילים. וידוע כי מה שהזכיר שני פסוקים אלה דברים ומשל העיר על שני מיני דבור בחכמה המין האחד שיאמר פשוטו בלא משל והוא שקרא דברים והאחד שיאמר על דרך חידה והוא שקרא משל ובא להעיר על שניהם למנעם מפי הכסיל כי המוסר חכמה ומשלחה ביד כסיל והוא שקרא שולח דברים ביד כסיל הוא כחותך רגליו לבעל הרגלים שיסבב לו שלא יזוז ממקומו וכן חומסו חמס רב עד שהיה מוטב לו שלא נברא וכן המוסר דבר חכמה בפי הכסיל מונע תועלתה וחומסה חמס גדול עד תכלית והוא שקראו חמס שותה על דרך שבא ישתה לעג כמים. איש שותה כמים עולה רוצה בו שהוא מפליג בלעג ועולה. ובא לשון חמס בזה על החכמה כדרך שאמר אחד מן החכמים אל תמסרו החכמה למי שאינו מאנשוה פן תחמסוה. ואחר זה אמר שהמשל בפי הכסילים הוא על ענין שוקי הפסח שהאחת גבוהה מחברתה ותשנה תנועתה כנגד האחרת עד שאחת מהן לא תלך ביושר בגבוה האחת על האחרת וכן הם שני אופני המשל בפי הכסיל ולפיכך ראוי למנעם מהם ועם זה נמנע בחכמת בני אדם כל שכן וכל שכן בנבואה הבאה מאת השם בתכלית שלמות האדם.

וזה דבר נודע אצל החכמים היודעים האמתות והמבחינים הטוב והוא דבר מפורסם בדברי קבלה עד שאמרו ז"ל אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר. והם בארו שהשמח בחלקו ופרשו בו המסתפק הוא העשיר והוא המואס המותרות הנהנה מיגיעו ואוכלו הפך מי שנאמר בו ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו רוצה בו להנות ממנו כי לא לשלול ממנו האכילה שהיא בליעת הגרון בלבד בא רק רוצה בו שאינו רוצה להנות משלו ולשמוח בו רק כל ימיו מכאובים וכעס ענינו והוא רעב. ולפיכך בליעת גרונו אינה אכילה וכן שאר הנאותיו אבל השמח בחלקו הוא הנקרא אוכל יגיעו ולפיכך סמכו זה למה שכתוב יגיע כפיך כי תאכל.

וכן ביארו שהכובש יצרו בכעס ושאר התעוררות רע הוא גבור וסמכו זה למה שכתוב טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. וכן בארו שהלומד מכל אדם רוצים בו אם שיהיה המלמד נבזה או נכבד בעל דת או אינו בעל דת הוא חכם כי זה דרך דורש חכמה וסמכו זה למה שכתוב מכל מלמדי השכלתי וגו' וראיתם משם הוא כי כל אות המ"ם היא מורה שלמד כל החכמות ולא נטה לבו מדרך התורה כלל כי כן פתח בה מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם היא לי. מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי ושאר הפסוקים נמשכים אל זה הענין. והקרוב אצלי שמאמר התנא בן זומא שאמר אי זהו חכם וכו' בא על הפסוק שאמר הנביא אל יתהלל חכם וגומר כי שם נזכרו שלשתן וכאילו הוא מפרש סוף הפסוק במה שהקדים לו ואמר אל יתהלל חכם וגומר ומאמר התנא הזה הוא כאלו אמר אי זהו חכם שראוי להתהלל בחכמתו הלומד מכל האדם רוצה בו לדעת האמת ולהשיגו על הדרך המפורש. ואמר אי זהו עשיר כמו כי רוצה בו אי זהו שראוי להתהלל השמח בחלקו רוצה בו שכל שמחתו הוא בעשרו במה שהוא חלקו כדרך יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך כי אין שמחתו בעשרו בממונו או במדותיו הטובות רק במה שהוא חלקו לבדו. והוא שאמר כי תאכל לא שיאכלו זרים כחו כדרך רוב העולם. ומי שנמלט מזה אשריו וטוב לו וזה כולו נכלל למה שאמר הנביא בסוף השכל וידוע אותי. כמו שהתבאר במקום אחר.

סוף דבר כבר התבאר מדבריהם ששלמות המדות ושלמות החכמה קודמין לנבואה. ואין ספק בזה כי החכמה היא הסבה כי היא המקרבת אותו אל בית השם. והתנא שבא לבאר בבשנה אלו התארים השלשה לפרסום הדבר ביניהם שאין שלימות לאדם זולתם כמו שנזכר מדבריהם אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר שהם הקודמים לשלמות ואינם שלמות כמו שנראה מדברי ירמיה הנביא באמרו אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל וגומר. וכבר יתבאר באלה הדברים כי מי שישיג זה יתנהג בדרכיו ויעשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי כלומר שישתדל בהנהגת אחרים ביושר ואמת כי זה סעיף מן הנבואה. ולענין זה רמז התנא באמרו אי זהו מכובד המכבד את הבריות שנא' בו כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו וצריך להתבונן עוד בראיתו זאת שהרי זה פסוק הקב"ה אמרו ואיך יביא ראיה ממכבדיו למכבד הבריות. לפי' נראה שכבר התבאר מדבריהם ששלמות המדות ושלמות החכמה קודמים לנבואה. ואין ספק בזה כי החכמה היא הסבה כי היא המקרבת אותו אל בית השם ושמה ידבר עמו וישלחהו אם רצה השם לא זולת זה. ולפי שהחכמה היא סבה לנבואה אמרו שחכם עדיף מנביא רצו בו שהחכמה בעצמה מצד בחינתה גדולה מן הנבואה בעצמה. והוא כמו שאמרו החכמים שהעלה למעלה מן העלול וזה דבר אין ספק בו לא שירצה בו שימצא נביא שאינו חכם הלא תראה כי כשאמר משה רבינו ע"ה יפקד י"י אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אמר לו הקב"ה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח אלהים בו רוצה בו רוח חכמה כפי אשר שמש משה רבינו ואשר יצק מים על ידיו לא ימוש מתוך האהל ולפיכך השיגה רוח חכמתו השלמות האחרון שהיא הנבואה והוא שאמר ויהושע בן נון מלא רוח חכמה וזה בא אחר שסמך משה את את ידיו עליו כי אין כל חכם משיג השלמות הזה אמנם אין משיג השלמות הזה אלא חכם ומוטבע ביצירתו על זה כמו שאמר לירמיה בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך ואע"פ שהשם יודע כל הטובים והרעים על המושגחים המכונים כונה ראשונה יאמר ידעתיך כמו שאמר על אברהם כי ידעתיו ועל משה רבינו ידעתיך בשם וכשהאיש זוכה אל המעלה הזאת לא יירא מאדם ולא יחת ממנו ולא ידבר במטמוניות אבל יוכיח וייסר החזק והרפה. ולפי שאין בבני עמנו מי שיודע להוכיח ולא שיוכל להוכיח ולא מי שיקבל תוכחה ארך הגלות. והוא שהוכיח הנביא את הכהנים על הענין הזה ואמר ואתם סרתם מן הדרך הכשלתם רבים בתורה שחתם ברית הלוי אמר י"י צבאות יאמר כי סור הגדולים מן הדרך הישרה הוא סבת הלשל רבים בתורה גם הוראתם היא בדרך המכשול שלא ידעו לשמור הדעת והמצות עד שתעשינה דרך בזיון וחלול השם ולא יזהירו על זה והחיים והשלום נעדרים על זה והוא שאמר שחתם ברית הלוי. ולפיכך בא העונש הגדול מדה כנגד מדה הם בוזים את שמו ונושאים פני אדם בתורה והוא נותן אותם נבזים ושפלים בתוך בני ישראל ולא ישאו פנים אליהם.

והוא שאמר וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים לכל העם כפי אשר אינכם שומרים דרכי ונושאים פנים בתורה. או רוצה בו שאינכם נושאים פנים לתורה וזה הוא סבת הגלות וסבת אריכותו עד עתה כי כן נפרעין מן הרשעים שמאבדין את העולם כמו שאמרו ז"ל ואבוד העולם וקיומו נאמר על החלק האנושי ממנו לפי שמין אדם נבחר בעולם השפל למציאות הטוב השלם שבו. ועל השלם ההוא נאמר כל העולם לא נברא אלא בשביל זה לפי שמצד בחירת מין האדם נמצא כל העולם נברא לצרכו. ואחר שהוא כן צריך האדם שישתדל וישית לבו להשיג שלמות האדם מדרגה אחר מדרגה כי כן יושג השלמות מעט מעט כמו שהשיג פנחס בקנאו לאלהיו בבעילה נכרית מפני שהיה העון ההוא בפרהסיא וזה כלל גדול בתורה שגדול עונש העון הקל שבקלים כשיעשה ביד רמה שהוא בלא ספק להכעיס מעונש העון החמור כשיכריחנו יצרו ולא יוכל לעמוד כנגדו. והמוכיח על העון הגלוי והמקנא עליו שכרו הרבה מאד וירבה משרה ושלום אין קץ לו ולנשמעים אליו כמו שאמרו ז"ל תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי י"י ורב שלום בניך יהי שלום בחילך ושלוה בארמנותיך למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך למען בית י"י אלהינו אבקשה טוב לך וראה בנים לבניך שלום על ישראל.

תוכן העניינים

מלמד התלמידים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה