אור ברסלב
מלמד התלמידים חומש במדבר › פרשת בלק

מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי

חומש במדבר · פרשת בלק

פרשת חקת

עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות י"י

אע"פ שמשמעות הפסוק נראה בתחלת עיון שבלק היה היועץ אין הדבר כן כי לפי הנמצא בתורה ובדברי קבלה בלק היה הנועץ ובלעם היועץ והעונה אותו על מה שבקש ממנו לקלל את ישראל אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו מן הארץ כי הוא ענה אותו לא אוכל לעבור את פי י"י לעשות טובה או רעה מלבי אשר ידבר י"י אותו אשמור לדבר והוסיף בדרך עצה ואמר הנני הולך לעמי לכה איעצך מה יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. הנה בכתוב הזה נראה שבלעם יעץ את בלק על העם ולא נזכרה שם העצה לגנותה כי אמרו אשר יעשה העם וגו'.

ובהיותה הודעת עתיד לא עצה אם כן אין ספק שהכתוב ההוא חסר והוא כאלו אמר לכה איעצך מעתה כי אשר יעשה העם הזה לעמך יהי' באחרית הימים או רצה בו איעצך בדרך שאשר לו לעשות לעמך יהיה באחרית הימים לא עתה מכל מקום אין ספק שלא נזכרה שם העצה אבל הקבלה האמיתית הודיעה שבלעם אמר לו אלהיהם של אלו שונא זמה הוא ר"ל שהשם קדוש והוא אוהב קדושים ומקרבן ושונא מחללים ומרחקם והזמה היא מחללת האדם ומגרשת אותו מאנושותו יותר משאר המעשים לפי רב המשכו אל ההנאה ההיא. הלא תראה שהקדושה מרחקת אפלו חברת האשה המיוחדת לבעלה כמו שאמר וקדשתם היום ומחר ואמר על זה היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה כל שכן חברת האשה האסורה וכל שכן אשה העובדת ע"ז כי היא בלא ספק תסית החושק אותה ותדיחהו וכמעט שימלט איש מזה בעת המעשה והוא שהפליג ברע בלעם בעצתו ואמר אלהיהם של אלו שונא זמה הוא וכו' עד שבעצתו הפקירו להם אנשי מואב את בנותיהם אף על פי שהעצה הזאת לא נזכרה במקומה בבאור בתורה אמנם משה רבינו ע"ה באר אותה במקום אחר באמרו אל פקודי החיל החייתם כל נקבה הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסור מעל בי"י על דבר פעור. הנה במקום הזה התבאר שבלעם יעץ את בלק להפקיר נשיו ונשי מדין כדי להכשיל את ישראל בזמה עצמה ובנמשך אליה מן הכפירה. והוא שבא בפרשה הזאת ויקם בלעם וישב למקומו וגם בלק הלך לדרכו וסמך לו וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות את בנות מואב ותקראן לעם לזבחי אלהיהן וגו' כי זה בלא ספק סוף הזונה להתפתות אל האשה וללכת אחריה. וכל זה הרע יצר הרע היה סבתו כי הוא עושה בהם מה שלא יוכלו האויבים לעשות בכל כלי מלחמתם ובכל תחבולותם כי השם שומר ישראל מכל פגע ומכל עמל בכל עת שישמור הוא נפשו מבחור ברע.

ועל ענין זה התוכח השם עם ישראל לאמר מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי ר"ל שהשם היה מנהיג אותו כל הימים לאט ולא המליך עליהם מלך מראשון להכביד מס עליהם שילאו בו אבל מנהיגיו היו משה ואהרן ומרים והם היו מאכילים אותו מן והמשקין אותו מי באר במדבר והמלבישים אותו שני עם עדנים בלא טורח ובלא עמל כמו שאמר שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה מה שלא אירע מעולם לאומה אחרת שמנהיגיו הם המכבידים עול והאוכלים כל אשר לעם ואם יעמדו ימים בצבא ימותו ברעב ובצמא ובחוסר כל אז יוציאו הוצאות רבות. ועל דרך זה התוכח עמהם ואמר כי העליתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים וכן התוכח על תורתו התמימה לפי שהשם לא הכביד בה עול מצות כשאר כתות דתות האומות המטריחות אותם בצום ובענוי דרכים ובשאר מיני ענוי עד אשר מהם שישרפו בניהם באש וכיוצא בזה כל תועבת י"י אשר שנא חלילה לו מרשע אבל נתן לעמו תורה תמימה סור מרע ועשה טוב. והעיקר שלא לרדוף אחר התאות ובלבד תאות הנשים שהוא חרפה גדולה שלמחר אומר לו לך עבוד ע"ז. אבל כל זמן שהיצר לא ימשול בעם הוא ימשול בכל ולא תבואהו קללה והוא שאמר עמי זכר נא כלומר זכור והתבונן בעצת בלעם ובמענהו לבלק כשקראו לקלל את ישראל ולא אבה י"י לשמוע אל בלעם ויהפוך את הקללה לברכה שהרי ברכו בדבר השם כל זמן שטובו אהלי יעקב ומשכנות ישראל והוא כל זמן שהחזיקו בתורתו. והוא שאמר הנה ברך לקחתי וברך ולא וגו' אבל לפי שידע בלעם בחכמתו שהשם שונא זמה לפי רב גנותה ותכלית רע הבא מאתה וידע גם כן שהשם נתן רשות ביד האדם לבחור טוב ורע יעץ את בלק שיפקיר להם נשיו עד שיעבדו לאלהיהם והזמה היא היתה סבת מגפה גדולה בישראל ולא שבה חמת השם מעליהם עד שבא פנחס וקנא לאלהיו והרג נשיא שבט שמעון העז שבשבטים והרג עמו בת נשיא מדין בקנאו לאלהיו ואע"פ שלא באה אזהרה בתורה על בעילת נכרית דרך מקרה באה הקבלה שהבועל ארמית קנאין פוגעין בו מה שאם עשה אחד כן על אחת מן העריות נהרג עליו. וזה כאשר הרג נשיא השבט על בעילת ארמית השיב חמת השם מעל כל העם ונתכהן ונתן לו השם ברית שלום.

ראה גם ראה אמתת הדבר החשוב לרבותינו ז"ל שהוא מועיל מאד בהרחיק דברים רבים שלא הוזהר עליהם בתורה בבאור אבל יוצאים מתוך דבריה ומתוך דברי הקבלה כרוב מאכל וכרוב משתה ורב שחוק ושאר יתרונות כפי מה שבא בספרי החכם, וכן הוא מועיל להרחיק בדברים קלים שלא באה עליהם מצוה בתורה כענוה ודבר אמת וכיוצא בהם. וזה מבואר ונגלה ליחידים ולזה כונו ז"ל בדבר שאמרנו והוא אמרם והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאי אתה יודע שכרן של מצות ר"ל שהתורה הסתירה הכונה מרבים לפי שאינם ראוין לה ואע"פ שבקצת המצות הזכיר שכר ובקצתם עונש אל יעלה בלבך שאין שכר לקצת מצות שלא נזכר בהן יותר ויותר משכר קצת המצות שנזכר בהן וכן בעונש כי אין הדבר כן כי השכר והעונש שנזכרו היה כפי חכמת השם בהשיגה הצורך הכללי.

ועל הדרך הנזכר אמרו גם כן הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העברה רצה בו העברה הקלה שאין אתה יודע גם כן עונשין של עברות. הלא תראה שבועל ארמית דרך מקרה אין בתורה עליה אפי' מלקות ועם כל זה כשהרג פנחס זמרי עליה היה שכרו גדול שנתכהן וכרת לו ולזרעו ברית שלום והשיב את חמת השם לפי שהזימה מגונה מאד אצל הכונה והאדם נוטה בה מדרך השם שעליה כרת ברית וקדש ידיד מבטן וצאצאיו חתם באות ברית קדש בדרך שהכלי הנושא האות בעצמו לא יחללנו בפעולתו וזה להציל ידידות שארנו שהוא הנפש משחת שהוא גהנם. והוא כפי מה שאמרו ז"ל שאברהם אבינו מוציא פושעי ישראל מגהינם חוץ מבועל ארמית שהוא מתנכר אליו בחללו ברית קדש הנתן לכל זרעו כדי שלא ישתמש בכלי ההוא רק לפי צורך עמידת האיש או צורך קיום המין. ועל דרך הזה יכון בשאר כליו אל הדרך הישרה לא שיכוין להשיג היתרונות אבל כל אשר יצטרך הגוף להשתמש בחושיו להנאת הגוף יבוש ויכלם ויחסר ממנה כפי יכלתו ואז ירצהו השם ומכל רע ישמרהו ולא ילאהו אפילו בקרבן עוף אחד או במלא כף סלת כל שכן שלא ילאהו בענוי נפש או בשריפת בניו או באחת מהעבודות הקשות או בהמליך עליו מלך והוא שאמר הנביא דרך תוכחה עמי זכר נא מה יעץ וגו'.

ואמרו מן השטים ועד הגלגל הוא דבר זה נאמרו בו פירושים והקרוב אצלי שזה נאמר לפי שבשטים היתה עצת בלעם הנזכרת בתוכחה ועד הגלגל הנהיגם השם והצילם על ידי מנהיגים המנהלים לאט רגליהם הם השופטים ולא הצריכם למלך המכביד עול אבל הם מעצמם בקשוהו והמליכוהו בגלגל.

וענין הכתוב הזה הוא כאלו אמר למען דעת צדקות י"י אשר עשה לעמו מן השטים ועד הגלגל. וראיה לדבר מה שאמר שמואל בהתוכחו עם העם בגלגל על אשר בקשו להם מלך אמר ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני י"י את כל צדקות י"י אשר עשה אתכם ואת אבותיכם כאשר בא יעקב מצרימה ויזעקו אבותיכם אל י"י וישלח את משה ואת אהרן ויוציאו את אבותיכם ממצרים ויושיבום במקום הזה ואמר וישלח י"י את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ויצל אתכם מיד אויביכם מסביב ותשבו בטח.

הנה התבאר בפסוק אלה מה שאמרנו שהרי שמואל לא הזכיר בהתוכחו על צדקות י"י אשר עשה רק המנהיגים הטובים ששלח עד הגלגל והוא שכיון הנה באמרו מן השיטים ועד הגלגל וזה בא להשלמת מאמר מה עשיתי לך. אבל להשלים מאמר מה הלאתיך אמר הנביא כעונה במה אקדם את י"י אכף לאלהי מרום האקדמנו בעולות בעגלים בני שנה. וזה דבר שצריך להתבונן בו שהרי הקרבן מצות רבות באו עליו בתורה במקום חטא ושלא במקום חטא. אמנם מן הכתוב הזה ומכתובים אחרים נראה שאין הכונה הראשונה במצות הקרבן לעצמה כי כן אמר כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח.

ועוד אמר לא הבאת לי שה עולותיך וחלב זבחיך לא כבדתני לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה לא קנית לי בכסף קנה וחלב זבחיך לא הרויתני אך העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעונותיך. וכן אמר לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עתודים. אלה הכתובים והדומים להם הורו הוראה מבוארת שאין הכונה הראשונה בקרבנות אבל הם כשאר מצות המוניות ששומרות המכוון באדם והוא שמוע וזה לשני פנים.

האחד כדי לבטל עלת הקרבן שהתפרסמה מקדם לא לשם אבל מהם לכוכבים ומהם לשדים כמו שאמר יזבחו לשדים לא אלוה. ולמחות הדעת הבטל הזה צוה להביא זבחיהם אל בית אלהיהם כמו שאמר בפי' ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו'. ולבטל עבודת הקרבן היה זר מאד לפי רב הפרסום ולפיכך היה רצון השם במצות הקרבן זה אחד מן הפנים. והשני כי כשידמה האדם שהדם שהוא הנפש יכפר על הנפש החוטאת כמו שבא כי הדם הוא בנפש יכפר אז יעלה על לבו שנתרצה אל השם ולא ישאר במרדו אבל ישוב מדרכו הרעה ויבא לשמוע בקול י"י לא שהרצון הראשון באדם הוא זה. והוא שאמר לא הבאת לי כי הרצון הראשון הוא הצנע לכת עם אלהיך כמו שיתבאר. והוא שאמר כלשון בני אדם העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעונותיך כי כן יאמר בין בני אדם כשיעשה אחד לאחד מה שלא ייטב בעיניו ויתמיד בו כי הוא יאמר לו הוגעתני. וכשהעם מביא על התמדת עונותיו קרבנות יאמר לו רצון השם הוגעתני בעונותיך. ועל דרך זה אמר דוד לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך נגדי תמיד לא אקח מביתך פר ממכלאותיך ר"ל שאין זה המכון אחר שאין בו שלמות לאדם ולא נמצא תועלת בכליון ההוא אצל הכונה כמו שאמר האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה ואמנם המבוקש זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך וכן אמר זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת כי לא בא בפרשת קרבנות הקרב לפני קרבן אבל אדם כי יקריב מכם קרבן ואמר אם כך קרבנו יעשה על הסדר הזה. ונפש כי תחטא ועשתה כך וכך אמנם הצבור לפי שיש בו אנשים רבים שלא ירגישו בחטאם או שלא יחושו לו בא עליו הצווי צו את קרבני לחמי. וכיוצא בזה לפי שיתישב דעת העם בכפרת מה שעבר מן החטא. אמנם העיקר הגדול לשמוע בקול י"י וללכת בדרכיו לא שהיתה הכונה לשלמות האדם בקרבן כי אלו היה כן לא היה בא על השוגג בלבד אבל היה ראוי יותר על המזיד וכן לא היה לו מקום מיוחד בירושלם ולא משפחה מיוחדת כבית אהרן בלבד אבל כל איש ואיש היה לו להקריב בכל מקום שהוא שם ולא היה נמנע בזמן הארוך שעמדנו בגלות אבל היה ראוי להתמיד בתוכנו כתפלה וק"ש ושאר עבודות אלוהיות המשלימות האדם. ואחר שהוא כן כל מקום ראוי לישראל לזכות בו ולקנות חיי העולם הבא ובלבד שילך בדרכי השם כפי המקום שהוא שם.

ובזה נסתלקה טענת העמים מעלינו האומרים כי נמנעת ממנו תשועת הנפשות אחר שאין אנו מקריבין קרבן והקרבן הוא על השוגג ואין בשוגג אבדן נפש וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח. והלא שמוע מזבח טוב כי הוא המכוון. והוא שהוסיף הנה כמבאר לדברו המוקדם הירצה ד' באלפי אלים ברבבות נחלי שמן האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי. ר"ל האם רצון השם הראשון באלפי אילים כי אם באה המצוה על זה היתה לפי דעת ההמוני ובזה נתרצה אלי ומנע ממני תועבת השם לשרוף הבנים והבנות ולא יניחני בזה לרצוני. והוא שאמר האתן בכורי פשעי כי מרוחק הוא אצל האמת לאבד דבר כל שכן מין האדם אבל הכונה שיעשה האדם באשר הוא אדם והוא שאמר הגיד לך אדם מה טוב ומה י"י דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך ענינו אתה מין האדם הגיד לך השם מה טוב לך להשלמתך ומה הוא המכוון בך והוא שדורש השם ממך לא דבר שהוא גבוה ממך ולא תוכל לעלות אליו כי לא בשמים הוא ולא רחוק הוא גם כן שתצטרך לטרוח כדי להשיגו כי לא מעבר לים הוא כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו והוא השיג הישר בין אחרים ובינו והוא המשפט בין איש לרעהו שהוא סור מרע כרציחה וגזלה וגנבה וכיוצא בזה. ועשות הטוב הוא אהבת החסד זה את זה כי אין קיום בהנהגה המדינית הצריכה לחיי האדם רק בשתי מדות אלו וזהו הישר בינו ובין אחרים אבל הישר לעצמו הוא שילך האדם בצנעה בדרכי השם והוא שילך האדם בכל דרכיו בדרך הישרה והיא הממוצעת והיא שלמדה משה רבינו ע"ה מצד ידיעתו דרכי השם ובלכת האדם בדרך ההיא ילך עם אלהיו מלכו יעבור לפניו וד' בראשו.

והוא שאמר החכם עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך ר"ל שים השגחתך מי הוא נגדך. והוא השם כדרך שאמר נעים זמירות שויתי י"י לנגדי תמיד ובזה יישירו עפעפיך נגדך או שניהם צווי ואמר כמבאר דרך השגת הענין הזה פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו לפי שהשגת זה הוא כשישקול האדם ויפלס כל דבריו ומעשיו בדרך שלא יהיה בו יתרון ולא חסרון והוא שירחיק שתי הקצות בדרכיו כי ההולכים באמצע הם הצנועים הישרים ועליהם נצטוינו באמרו והלכת בדרכיו כמו שהתבאר בפרשת ויצא יעקב שאפילו הנטיה אל הימין והוא יתרון הצדק שאומרין האומות שהוא טוב קרא החכם רע באמרו אל תט ימין ושמאל הסר רגלך מרע. ולפי זה הענין נקראה תורת י"י תמימה ונקראה גם כן ספר הישר לפי שכל דרכיה ישרים וכולם דרכי נועם ונתיבותיה שלום. ואל זה כון הנביא באמרו והצנע לכת עם אלהיך. נמצא המאמר הזה כולל המדות ומעלות השכל כי הראוי לומר כי במאמר והצנע לכת רמז על דרך חכמה כדרך שבא שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים ואם תרצה להקל על עצמך ולומר שלא דבר הכתוב רק במעלות המדות אין נזק בזה אחר שתחלת דברו הגיד לך אדם מה טוב בא על דרך ויאמר לאדם הן יראת י"י וגומר. ועל דרך שחתם החכם את ספרו סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם.

תוכן העניינים

מלמד התלמידים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה