מלמד התלמידים· רבנו יעקב אנטולי
חומש במדבר · פרשת מטות
הלא מעתה קראת לי אבי אלוף נעורי אתה
הנביאים כשהיו מוכיחים ישראל והיו מיעדים להם הגלות לפי עונשם על עזבם השם ית' היו מבטיחים אותם על הגאולה אחר התשובה כדי שלא יתיאשו בגלות לומר אבדה תקותנו נגזרנו לנו. ואחר שהתקיימה נבואתם על היעוד הרע לב הכל בטוח ביעודם הטוב וראוי הוא ומחויב להאמין בו אמונה קיימת מאין הרהור רע ובלבד עם תנאי התשובה שהתנו לנו משה רבינו ושאר הנביאים. ולפיכך צריך להתעורר בדרכי התשובה ולהתבונן בדברי הנביאים. ונאמר שהנביא ירמיהו קדם לו בהחוכחו עם ישראל אמרו העבד ישראל אם יליד בית הוא מדוע הי' לבז נמצא שהמשיל בפסוק ההוא את השם לישראל כיחוס האדון לעבד ובפסוק הזה שפתחנו בו המשילו ביחוס האב וביחוס הבעל וכמו כן הזכיר שני מיני יחוסים אלה בפסוק א' אחר זה באמרו בהבטחת הגאולה שובו בנים שובבים נאם י"י כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון. ונאמר שזה כלו על דרך הכלל החשוב שמסרו לנו רבותינו דברה תורה כלשון בני אדם. וזה לפי שפתח הנביא ואמר שמעו נא בית יעקב וכל משפחות בית ישראל וידוע כי בית האדם הוא העבדים והאשה והבנים ושלשתן קניני האדם לאדם ואין מעלתם אצלו ולא השגחתו אליהם במדרגה אחת כי העבד הוא במדרגה התחתונה שהוא בא לו מבחוץ כדי לעשות לו כל מלאכה נמבזה ופחותה ככבוד הבית ופנות הזבל וכיוצא בהן ואהבת האדון לעבד אהבת תועלת בלבד ולפיכך אין השגחתו בו רק להצילו מרעב בלחם מורסן וכיוצא בו ולהצילו מקור בבגדי השקים וזה כדי שלא ימות ותאבד עבודתו והעבד ההוא עובדו מיראה וכדי לקבל פרס אין ביניהם אהבה רק לתועלת האוהב והיא האהבה הפחותה שאין לה קיימא לפי שאינה בלב. והאשה גם כן באה מחוץ אמנם לפי הטבע שבה מראש כאלו היא מגופו כדבר הכתוב זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי ואומר ויהיו לבשר א'. וידוע שהיא מיוחדת לשרתו ולעמוד לפניו והיא משתדלת להתיפות לפניו ולהפיק רצונו בכל כחה קצת מאהבה קצת מיראה גם הוא יאהבנה ויכבדנה. אמנם האהבה ההיא אינה גם כן שלמה כי היא אהבת הנאה והעבד והאשה שניהם מחוץ אבל הבן בא מגופו ואהבתו את אביו היא אהבת מעלה מפני שהאב למדו והועילו ולא לתקות גמול יאהבנו כי כבר עשה לו הטוב והוא עשהו והיה לו סבה להשיג את אשר השיג ואשר ישיג והגמול הטוב אשר עליו לשלם לאביו הוא שישתדל להשלים עצמו כי זה רצון האב בבנים ובלבד לעושים מעשיהם כפי הכונה הראויה.
וכנגד שלשה קניני האדם בבית האדם נמצאו שלש כתות במשפחות בית ישראל מהם כעבד בקיום המצות ומהם כאשה ומהם כבן והם כנגד שלשה כוחות אשר לנפש האדם שהן קנויין לו זה אחר זה כנגד שלשה בנים שנולדו לאדם ולחוה. הכח הראשון מהם הוא השכל הקנוי שבו ילמד המלאכות כעבודת האדמה וכיוצא בה שהוא הכל להחיות הגוף אין החפץ בו כמו שבא קין שהיה עובד אדמה והוא אשר לא לא שעה השם אל מנחתו ונע ונד היה בארץ אבל לא התיר השם דמו ונתן לו אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו ולא היה לבז כי היתה שמירת האדון עליו אבל שמירה פחותה כפי גריעות עבודתו ואם ישראל היה על הענין הזה בלבד לקיים החלק השפל משלשת חלקי המצות לא היה לבז ולא היה גולה מארצו. הכח השני לנפש טוב מזה והוא שבו יחשוב וישתכל בדבר שירצה לעשותו אם אפשר לעשותו ואיך צריך שיעשה וזה הכח מקנה המדות הטובות והחפץ בו אבל לא לעצמו כמו שבא הבל שהיה רועה צאן. וכן זה הכח מנהיג החי הנהגה ישרה ובינונית. וכפי זה הענין היא האשה בעבודתה אצל בעלה וכמוה הכת השנית מבני אדם שהם בעלי מעשים טובים
והכח השלישי הוא העיוני שבו ידע האדם הנמצאות שאינם משתנות ובו ישיג ההשגה האנושית וכנגדו בבית הבן וכנגדו יצא שת בדמות אביו וכנגדו כת החכמים בבני אדם היודעים השם והאוהבים והעובדים אותו מאהבה. ולפי שההשגה הזאת צריכה מאד להשגת המעשים הטובים ואי אפשר לה זולתה באו רב המצות עליה עד שהמכון בתורה אצל רוב העולם הוא בקיומן וגם החכמים כלן מזהירין עליהן. אמנם במעט רמז יעירו בהם על ההשגה האחרונה כדי שיתעוררו לה היחידים הראוים לה. ואל זה המין עשה החכם ספר משלי גם בספר קהלת אמר ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש כל ימי הבלך כי היא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש.
וזה הכתוב והנמשך אליו בא על שני פנים גלוי ונסתר כדרך פסוקי ספר משלי ואין לתמוה על זה יען כי נכתב בספר קהלת שאינו מחובר בדרך משל כי דרך כל חכם שטבעו מכריחו לדבר כפי השמות וכפי המליצה וכפי הענין שהרגיל בם. ונאמר שהגלוי מן הכתוב הזה בא להשלים הענין שקדם לו בשני הפסוקים הקודמים לו והוא שיהא האדם שמח במה שנתן לו השם מן הקנינים האובדים שהשיג בעמלו אשר יעמול תחת השמש והוא העושר באמת כי כאשר לא יזדמן לאדם מה שיחפוץ יחפוץ במה שיזדמן לו ובכל מה שיהיה לו או עליו לפי שכל ההווה הוא אשר רצה השם וזה רצה באמרו כי כבר רצה אלהים את מעשיך. והקדים בענין זה תחלה המאכל והמשתה כפי קדימת צורך המזון אל צורך המלבוש ושניהם צריכים לכל אדם בכל זמן ואחר כך הזכיר המשיחה שהיא צריכה לאדם בזמנים וכל מה שהוא ממינה כרחיצה ושאר הנאות התענוגים. וראה גם ראה כי במזון הזכיר הלחם והיין בלבד שהם המספיקים למסתפק והם צריך לכל ובמלבוש הזכיר לבון הבגדים לפי שלבון הבגדים ורחיצתם יקל על האדם והוא הנוי השוה בכל. וכן בתענוגים הזכיר משיחת השמן הקלה גם כן על האדם וזה כלו להעיר האדם על זה הסתפקות ושלא לרדוף התאוות ושלא לבקש המותרות. ולפי שהאדם צריך לו להיות עזר כנגדו לקיום גופו ומינו יותר מכל בעלי חיים כמו שאמר לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו כמו שהתבאר בפרשת אשה כי תזריע שעל הענין הזה בא הספור במעשה בראשית שהאשה נבראה מצלע האדם להיות האשה נשמעת אליו ולהיות תשוקתה אל אישה והוא ימשול בה ממשלה הראויה לפיכך השלים החכם ואמר ראה חיים וגו'
רצה בו שיתעורר האדם מהתנהג בדרך חיים ושלום כל ימי הבלו שהם ימי העולם הזה עם האשה אשר אהב להיות לו לאשה ואשר נתנה אשר רצה את מעשיו תחת השמש רוצה בו שהשם בחר אותה להיות חלקו מכל קניני העולם הזה כל ימי עמדו שם ויש לו לראות החיים והשלום עמה כי היא חלק מחלקיו ועצם מעצמיו ובשר מבשרו והוא אמרו כי היא חלקך בחיים. ולפי שהאשה נבראת לעזר האדם והיה הצורך ממשלתו בה פחת מעלת צורתה ממעלת צורת האדם על הרוב ושם בטבעה שתהיה עובדת את בעלה מאהבה ומיראה להתמיד שלום הבית עד שהתורה אשר כל נתיבותיה שלום הקלה עול מצות עשה שהזמן גרמא מעל האשה כמו שהתאמת מן הקבלה לפי שאם היתה חייבת בהן היתה טרודה בקיומן בזמניהן ולא היה לה פנאי לעבוד בעלה ולעשות מלאכת הבית והיו באין לידי קטטה. מצורף אל זה כי לפי מעוט שכלה מעטה מצותיה הבאות להעיר על השגת השלמות והמין מן המצות הזמניות הוא ראוי יותר להקל בו לפי שהמין האחד מכון לעצמו יותר. וכן לפי שלום הבית אסר לאיש דודתו והתיר לאשה דודה כי הטבע נותן שימשלו השרשים בענפים ואלו היה האדם נושא דודתו היתה האשה מושלת בבעלה הפך מה שהיתה הכונה אבל כשתנשא האשה לדודה כל שכן שהיא נכנעת לו ותכון הממשלה לאיש והוא שחבבו רבותינו ז"ל שישא אדם את בת אחותו.
ועל הדרך הנזכר נתנה התורה רשות ביד הבעל להפר נדרי אשתו. והנדרים שבידו להפר הם על שני מינים. המין האחד דברים שיש בהם ענוי נפש האשה שאם תתקיים הנדר ההוא תצטער האשה בו וימעט שלום הבית כאלו נדרה שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין או אחד ממיני המאכל או ממיני המשתה. והמין השני דברים שבינו לבינה ר"ל שתמנע בנדר דבר מהדברים המהנים אותו והמשמחים אותו כאלו נדרה שלא תכחל או שלא תתקשט או שלא תלבש בגדי צבעונים וכיוצא בזה. ואחר שהתורה נתנה רשות ביד הבעל על שני המינים הנזכרים ראוי להתעורר בו ולדעת שעל האיש לשמור האשה מענות נפשה כל שכן שאין ראוי לו לענותה כי כפי קירבתה אליו מוטל עליו להעמידה בשלוה. וזה יורנו המין שיש בו ענוי נפש. והמין שבינו לבינה יורנו שעל האשה להשתדל בכל אשר יהנה בו בעלה וימצא בו נחת רוח אבל בשאר דברים יניחנה לרצונה ולא יעשה לה כמשפט הבת כי הבת שהיא פחותה מאחת עשרה שנה אע"פ שיודעת לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה אין נדרה נדר ואין הקדשה הקדש ואם נכנסה בשתים עשרה ויודעת לשם מי נדרה או היא מבת שתים עשרה ולמעלה עד שתבגר אע"פ שאינה יודעת לשם מי נדרה נדרה נדר והרשות ביד האב להפר את כל נדריה לפי שעל האב ללמד בתו דרך ישרה ומישר דרכיה שלא תהא נדרנית.
ולפי הענין הנזכר חלקה תורה בין איש לאשתו ובין אב לבתו שהכונה באיש לראות חיים עם האשה כמו שהורה פשוטו של כתוב אבל לפי משלו בא להעיר האדם על החיים האמתיים הנצחי שצריך שישים עיונו והשגחתו בהם בעודו עם אשתו הדבקה אצלו והיא החומר כי היא חלקו על דרך שאמרו יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעולם הזה מכל חיי העולם הבא לפי שבעולם הבא יאכל מה שבשל בעולם הזה לא זולתו. ואם האדם טורח יום או יומים לבשל בערב שבת מה שיאכל בשבת כל שכן וכל שכן שיש לו לטרוח בעולם הזה שהוא קצר יום כדי לשבוע ולהתענג בעולם הבא שכלו שבת לי"י. ואחר שאין האדם יודע באי זה יום ימות צריך שיהיו כל ימי האדם בתשובה כמו שצוו ז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך. והוא שאמר החכם בכל עת יהיו בגדיך לבנים וגומר. רוצה בו שתהיינה מדותיו בלא שום דופי. ולהעיר על הענין הזה צותה התורה על כבוס בגדים והנהיגו ללבוש טלית לבנה נאה כי הלובן במקום המדות הנאות. וכנגד זה הצריכו למי שיצרו מושל בו ללבוש שחורים כדי שישוב בתשובה כי כשם שהזכיות נמשלות בלובן ובאור כן העונות ראוי להמשילם בשחרות ובחושך כמו שאמר ורשעים בחשך ידמו. והכסיל בחשך ילך. אל תראוני שאני שחרחורת.
והערה זו היא על דרך כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד והוא הרמז ברצועות שחורות של תפילין. מצורף אל זה שראוי לבעל תשובה שיתאבל ויצטער על חטאיו כמו שאמר מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו. ולפיכך הצריכוהו ללבוש בגדי אבל ולפי הדרכים הנזכרים הנהיגו ללבוש שחורים וקצתם ללבוש לבנים. השחורים מצד התשובה מן המעשים הרעים והלבנים מצד רדיפת המעשים הטובים. והוא המכון באמרו בכל עת יהיו בגדיך לבנים. וסמך לו ושמן על ראשך אל יחסר רצה בו שהענוה שהוא השמן הטוב שהיא המביאה לידי רוח הקדש אל יחסר על ראשו. וכשם שאי אפשר לזכות לחיי העולם הבא אלא עם התשובה כך אי אפשר לגאולה בלעדיה. והוא שאמר הנביא שובו בנים שובבים נאם י"י כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון. ואע"פ שהפסוק הזה סובל לפרש שהשרידים אשר י"י קורא הוא אשר יביא אותם ציון אמנם הפירוש המפורסם בו לכול הוא הטוב שנאמר בו והוא שאפילו לא ימצא בתוך עיר אחת רק אחד או בתוך משפחה ממשפחות הגוים רק שנים יקח אותם השם בעת הגאולה ויביא אותם ציון. המקום יקרב אותו הזמן במהרה בימינו אמן אמן.