מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
קונטרס קל וחומר · סימן ו
עוד התבוננתי בזה וראיתי שיש להביא ראי' לדברי הנוב"י הנ"ל. דהנה הגאון בעל אור חדש הקשה קושיא עצומה על הא דאיתא בכמה סוגיות דהא דכתיב בחלב נבלה ואכל לא תאכלהו אשמעינן דאיסור נבלה חל על חלב. א"כ למאן דאמר ביומא (לו.) דאין לוקין על לאו דנבלה משום דהוה לאו הניתק לעשה מאי נ"מ אי לאו דנבלה חל על חלב או לא. וכן כתבו התוס' ריש פ' איזהו איזהו נשך דהיכא דליכא מלקות ליכא למימר דאתי ללאו יתירא. והגאון בעל ברית אברהם בסי' כ"ז תירץ ע"ז דיש למצוא נ"מ במי שאחזו בולמוס דמאכילין אותו הקל תחלה אם יש לפניו חלב דבהמה כשרה וחלב דנבלה כיון דחל איסור נבלה על איסור חלב מאכילין אותו חלב בהמה כשרה ולא חלב נבלה הא לאו הכי מאכילין אותו ממה שירצו. אבל לפע"ד דברי הגאון הנ"ל תמוהים מאד דהא אפי' אם לא גלי קרא דאיסור נבלה חל על חלב והוה אמרינן דאין איסור נבלה חל על חלב משום דאין איסור חע"א מ"מ כיון דהא חל לענין לקוברו בין ר"ג כמשב"ל בסי' ה'. א"כ בודאי הא מאכילין אותו חלב בהמה כשרה משום דבחלב נבלה יש עליו איסור נבלה לענין לקוברו בין ר"ג. אלא נ"ל לפע"ד דצריך לישב קושיא הר"ל בדרך אחר דנ"מ אם יש לפנינו כזית מנבלה וכזית מחלב נבלה וצריך להאכילו למי שאחזו בולמוס כזית אחד דאם נאמר דלא חל איסור נבלה על חלב א"כ צריך להאכילו חצי זית מהחלב וחצי זית מהנבלה [אע"ג דחצי זית חלב הוא מאיסור חמור מאיסור שיש בו כרת מ"מ חצי שיעור כיון דאין בו לא לאו ולא עשה אלא איסור תורה בלבד א"כ הוא קילא מאיסור לאו] אבל עתה דגלי קרא דחל איסור נבלה על איסור חלב בודאי דמאכילין אותו כל הכזית מהנבלה ולא מחלב של נבלה כלל. וכ"ז יש לומר אי אמרינן כדעת הנוב"י הנ"ל דהא דאיסור השני מתלי תלי וקאי הוא דוקא היכא דאיסור הראשון הותר לגמרי אבל היכא דנדחה איסור הראשון היינו מטעם סכ"נ לא אתא איסור השני וחל עליו. אבל אי אמרינן כפי מה שעלה על דעתנו וכן הוא דעת בעל אבני מלואים באמת דבכל אופן שנדחה איסור הראשון אתי איסור השני וחל עליו. וכ"ש לפי סברת המה"מ שהבאתי למעלה דס"ל דאיסורין לגבי סכ"נ הותרו לגמרי א"כ א"א לומר כמו שתירצנו משום דהא אפי' אי לא גלי קרא דחל איסור נבלה על איסור חלב הוה מאכילין אותו מנבלה ולא חצי זית חלב נבלה וחצי זית נבלה משום כיון דנדחה איסור חלב מחצי זית חלב נבלה מטעם סכ"נ [ולבעל מה"מ הותר] א"כ ממילא חל עליו איסור נבלה ויצטרף לחצי זית נבלה וכיון שגם אם נאכילהו חצי זית חלב נבלה וחצי זית נבלה יעבור על לאו דנבלה א"כ בודאי מאכילין אותו כל הכזית מנבלה כדי שלא יעבור גם על איסור חלב אף שאיסור חלב אינו אלא חצי זית בלבד מ"מ הא איסור תורה יש בו לבד הלאו דנבלה:
והנה עלה בדעתי לישב קושית הא"ח באופן אחר. דאף דרבא אמר בזבחים (ע.) דהאי אכל לא תאכלהו אתא לגלות דאיסור נבלה ואיסור טרפה חיילי על איסור חלב. דאל"כ אמאי כתיב שם טרפה יעו"ש. אבל הברייתא דהובא (שם:) נראה דאינו סובר כן דהא דרשינן שם טרפה למעט בהמה טמאה שאין במינה טרפה חלבה מטמא כבשרה. והאי אכל לא תאכלהו אתא ללמד שחלב נבלת חיה מטמא כבשרה דדוקא של בהמה דאסור החלב באכילה אז החלב טהור מטומאת נבלה. אבל לא של חיה כיון דאין חלבה חלוק מבשרה. ואין להקשות דהאיך פליג רבא על הברייתא משום די"ל דרבא לא קאמר זאת אלא לדברי ר' יהודא שם דס"ל דממעט בהמה טמאה מנבלה כדאיתא שם בגמרא מי שאיסורו משום בל תאכל חלב נבלה יצא זה שאינו אסור משום בל תאכל חלב נבלה אלא משום טמא. א"כ טרפה למאי אתא. אלא ע"כ דבא לגלות דאתא איסור טרפה וחל על איסור חלב אבל הברייתא ס"ל כר"מ דקאמר שם דטרפה אתא למעט עוף טמא. אבל מנבלה לא אתיא למעט עוף טמא. יעו"ש בתוס' דכ' הא דלא נפקא ר"מ מהיכא דנפקא לר"י משום דס"ל דאיסור חע"א. א"כ לפי"ד ר"מ א"א למעט בהמה טמאה מנבלה וע"כ צריך קרא דטרפה למעט בהמה טמאה משום שאין במינה טרפה [ולפי"ז ע"כ פירושו שאין במינה טרפה היינו לחודא ואף שנשחט לקי אף משום נבלה. כמש"פ התוס' בחולין (לב.) ד"ה ורמינהי יעו"ש] והברייתא אתיא כר"מ. א"כ לפי"ד ר"מ אין כאן קרא דאתא לגלות דאתא איסור טרפה ונבלה וחיילי על איסור חלב. א"כ אפשר לומר דריה"ג דס"ל דלאו דנבלה וטרפה הוה לאו הניתק לעשה ס"ל כהך ברייתא. אבל ז"א דהא לפי"ד התוס' דלכך לא ממעט ר"מ טמאה מנבלה משום דס"ל אחע"א. א"כ ריה"ג דס"ל בחולין (קא.) דאין אחע"א אף בכולל כ"א בחמור על קל לפי"ד הא יכול למעט בהמה טמאה מנבלה כמו דס"ל לר' יהודא. א"כ טרפה למאי אתא. וע"כ דבא לגלות דאתא איסור טרפה וחל על איסור חלב. א"כ הדרא קושית הא"ח לדוכתה:
אבל לאחר העיון נראה דיש לקיים תי' זה. דהנה באמת דברי התוס' שם הא דכתבו דלכך לא נפקא ר"מ מנבלה למעט עוף טמא משום דס"ל אחע"א תמוהים מאד. חדא דהא אמרינן להדיא בכריתות (יד.) נימא אית לי' לר"מ איסור חל על איסור. ומשני נהי דאיסור חל על איסור לית לי' איסור כולל ואיסור מוסיף אית לי'. א"כ ס"ל דאיסור נבלה אינו חל על איסור טומאה יעו"ש בפירש"י ז"ל. וכן משמע מדברי הגמרא יבמות (לד.). ויותר תמוה דהא מפשטות הגמרא משמע דלכך לא נפקא לר"מ מנבלה למעט עוף טמא משום דדריש דנבלה אתיא לשיעור אכילה בכזית להכי לא נוכל למעט מזה עוף טמא כיון דצריכין הך קרא דנבלה לגופי'. ונראה דר' יהודא דפליג ונפקא לי' למעט עוף טמא מנבלה אע"ג דצריכא לגופי' דס"ל דמ"מ נוכל ללמוד גם הך דרשא. ולפע"ד מוכרח לומר כן דאי אמרינן דכיון דאינו מיותר א"א לדרוש מזה דרשא דר"י מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה יצא זה שאינו משום בל תאכל נבלה א"כ תיקשי הגמרא דפסחים (לה:) דממעט שם בברייתא דאינו יוצא בטבל משום דכתיב בקרא לא תאכל עליו חמץ מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאינו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל. וקאמר שם הא מני ר"ש דס"ל דאין איסור חל על איסור. הא הך קרא דלא תאכל עליו חמץ אינו מיותר דצריכא לגופי' לאסור אכילת חמץ. ואי משום הך הקישא דכתיב אח"כ שבעת ימים תאכל עליו מצות הא נמי צריך לר"ש לומר דבשעה שישנו משום תאכל מצות ישנו בבל תאכל חמץ ובשעה שאינו בתאכל מצות אינו משום בל תאכל חמץ כדדריש ר"ש שם (כח:) ועוד הא צריך לדרוש מהך הקישא דדברים הבאין לידי חימוץ יוצא בהן אכילת מצה. וגם הא דנשים חייבות באכילת מצה ד"ת. וא"כ האיך נפיק מיני' הך דרשא דאינו יוצא בטבל. אלא ע"כ צ"ל דהך ברייתא סובר דיכולין למדרש הך דרשא אפי' היכא דהקרא אינו מיותר. א"כ הדבר ברור דר' יהודא נמי סובר הכי. אך ר' מאיר ס"ל כיון דהנבלה אינו מיותר לא מצינו למדרש מזה למעט עוף טמא. וס"ל דהטרפה דמיותר בא למעט עוף טמא. ונראה דה"ה גבי חלב נבלה וחלב טרפה נמי פליגי ר' מאיר ור"י בזו הסברא. דר' מאיר ס"ל כיון דהקרא דנבלה אינו מיותר א"כ א"א למדרש מזה למעט בהמה טמאה לכך צריך קרא דטרפה למעט בהמה טמאה כמו דדריש בברייתא. ואכל לא תאכלהו ג"כ אינו מיותר משום דאתא למעט חלב חיה דמטמא חלבה כבשרה. אבל לר' יהודא ממעט בהמה טמאה מנבלה אע"ג דאינו מיותר א"כ טרפה למאי אתא ע"כ דאתא לגלות דאתיא איסור טרפה ואיסור נבלה וחל על איסור חלב א"כ יש לתרץ קושית הא"ח כפי מה שתירצנו דר' יוסי הגלילי ס"ל כדברי ר' מאיר דנבלה וטרפה אתיא לגופייהו ולא אתיא לגלות דאתא איסור נבלה וחל על איסור חלב:
אך לכאורה יש לסתור תירוץ זה מפסחים (כג.) דקאמר שם ור' יוסי הגלילי לטומאה ולטהרה לא איצטריך קרא כי איצטריך קרא לאיסור ולהיתר א"כ נראה דס"ל לר' יוסי הגלילי דחלב אינו בכלל בשר מסברא דנפשי'. ולפי"ז ה"ה אפי' חלב של חיה נמי אינו מטמא כבשרה וא"כ האיך אפשר לומר דר' יוסי הגלילי ס"ל כהך ברייתא דזבחים דאתיא כר' מאיר והאי אבל לא תאכלהו אתא למעט חלב חיה דמטמא חלבה כבשרה. אבל באמת ז"א דודאי גם ר' יוסי הגלילי מודה דאי לאו דגלי קרא דחלב אינו בכלל בשר הו"א דחלב נבלה מטמא כבשרה. והא דקאמר לטומאה ולטהרה לא איצטריך קרא היינו הקרא דלכל דדריש ר' עקיבא דאתא לרבות דגם למלאכת גבוה הוא טהור זהו ס"ל לריה"ג דלא צריך קרא. אבל ודאי להוציא חלב מכלל בשר גם ר' יוסי הגלילי מודה דאי לאו קרא דיעשה לכל מלאכה לא הוה ידעינן זאת א"כ איכא למימר דגם לר' יוסי הגלילי אתא הקרא דאכל לא תאכלהו ללמד דחלב חיה מטמא כבשרה
שוב ראיתי דרש"י ז"ל בפסחים שם אינו סובר כן דז"ל (שם:) חלבה וגידה לא הותרה דחלב אינו בכלל בשר הלכך לא הוה במשמע תתננה ואכלה וגבי נוגע בנבלה נמי לאו חלב במשמע הלכך יעשה לכל מלאכה לא הוצרך לטהרו אלא להתירו מכלל הנאות לא תאכל חלב עכ"ל. ולפי"ד רש"י ז"ל נראה דלריה"ג גם חלב חיה אינו מטמא כבשרה. אבל התוס' שם ד"ה ומה כו' מפרשי דברי הגמרא כמו שפירשנו. והא דקאמר היא הותרה חלבה וגידה לא הותרו. לא משום דחלב אינו בכלל בשר. אלא משום דאיכא למימר דלא התיר הקרא בהנאה רק איסור נבלה בלבד. אבל איסור חלב הו"א דאסור בהנאה. ולכך אתא הקרא לגלות דגם איסור חלב הותר בהנאה. אבל בכל מקום בודאי חלב הוא בכלל בשר. א"כ גבי נוגע בנבלה הו"א דחלב מטמא כבשר אי לאו דגלי קרא דיעשה לכל מלאכה. א"כ בחלב חיה דלא קאי הקרא ע"ז דהא כתיב ואכל לא תאכלהו מטמא כבשר. ועיקר הפלוגתא דר"ע וריה"ג הוא בקרא דלכל. וכן פי' המהרש"ל, אמנם דברי המהרש"א שם תמוהים. וכבר השיג עליו הפנ"י. מ"מ נפלאתי גם על הפנ"י שם דהאיך לא הרגיש מדברי רש"י ז"ל דהוא אינו מפרש כדברי התוס'. ואיך פי' שם בדברי רש"י ז"ל למעלה דריה"ג ור"ע פליגי רק בדרשא דלכל. הא ברש"י מבואר להדיא דבכל הקרא דיעשה לכל מלאכה פליגי דריה"ג סבר דלטהרה אין צריך קרא דחלב אינו בכלל בשר. א"כ לדברי רש"י א"א לתרץ קושית הא"ח כפי מה שתירצנו כיון דלפי"ד גם חלב חיה אינו מטמא כבשר לדברי ריה"ג ע"כ האי אכל לא תאכלהו אתא ללמד דאתא איסור נבלה וחל על איסור חלב. אבל באמת לדברי רש"י ז"ל לא קשה כלל קושית הא"ח דכיון דלפי"ד חלב אינו כלל בשר א"כ גם בעשה דלגר אשר בשעריך תתננה ואכלה אין החלב בכלל לכך צריך קרא להתירו בהנאה וכיון שאסרה התורה גם חלב נבלה מחמת לאו דנבלה א"כ ודאי אף לריה"ג דס"ל דבכל לאו דנבלה אין לוקין עליו משום דהוה ניתק לעשה מ"מ על חלב נבלה ודאי דלקי עליו גם מחמת נבלה כיון דזה הלאו לא הוה ניתק לעשה דהא העשה דלגר אשר בשעריך לא קאי ע"ז. וכן גבי טרפה נמי יש לומר כה"ג:
אח"כ ראיתי דא"א לומר כדברינו למעלה דלפי"ד ר"מ והברייתא דאתיא כוותי' טרפה דכתיב גבי חלב אתא למעט בהמה טמאה דמטמא חלבה כבשרה ולפי"ז לא אתא קרא לגלות דאתא איסור נבילה וטרפה וחל על איסור חלב. א"כ האיך קאמר הגמרא בכמה מקומות דהקראי דנבלה וטרפה דגבי חלב אתיא לגלות דאתא איסור נבילה וטרפה וחל על חלב והגמרא (בחולין לז. קג.) קאמר אמר מר והתורה אמרה יבוא איסור נבילה וטרפה וחל על איסור חלב. כיון דאנן קיי"ל כר' יוסי דשחיטת עוף מטהרה טרפה מטומאתה. א"כ ע"כ צריך לדרוש הקרא נבילה וטרפה דכתיב גבי עוף כר' מאיר ולא כר' יהודא. א"כ הך קרא דנבילה וטרפה דכתיב גבי חלב נמי לגופייהו אתיא ולא למידרש דאתא איסור נבלה וטרפה וחל על איסור חלב. והאיך אפשר לומר דכל הסוגיות אתיא דלא כהלכתא. אלא ע"כ צ"ל דאף דלכאורה נראה מהברייתא דזבחים דהך טרפה דכתיב גבי חלב אתא למעט דחלב בהמה טמאה מטמאה כבשרה. זהו מקמי דמסיק מהקרא דאכל לא תאכלהו אבל לבתר דמסיק דממעט מאכל לא תאכלהו דבחיה מטמא חלבה כבשרה ה"ה דבבהמה טמאה נמי נפיק מהך קרא דדוקא היכא דהחלב חלוק מבשרה הן לאיסור והן להיתר מטמא כבשרה א"כ הך טרפה מיותר נמי אף לר"מ. וע"כ צריך למידרש דאתא לגלות דאיסור נבלה וטרפה חל על חלב אף לדברי ר"מ והברייתא דזבחים. וכיון דלא מצינו מי שיחלוק ע"ז א"כ א"א לומר דריה"ג פליג בזה ולא ס"ל כהך דרשא דרבא:
אך לפי"ד הספרי והירושלמי דס"ל דטרפה דרשינן מרבויא דכל נבילה לכאורה מוכרח לומר דלא ס"ל כהך דרשא. דלפי"ד דטריפה אינה אסורה רק משום נבלה תקשה קושית הגמרא (דחולין לז:) לכתוב רחמנא טרפה לבד ואנן ידעינן נבלה מכ"ש. וכן כתבנו למעלה בסי' ג'. אבל באמת לאחר העיון נראה דהספרי והירושלמי נמי יכולין לסבור כהך דרשא. אך זה לא קשה להו לכתוב רחמנא וחלב נבילה יעשה לכל מלאכה וחלב טריפה לא תאכלהו משום דאי הוה כתיב הכי לא הוה ידעינן למעט דחלב טמאה וחלב חיה מטמא כבשרה והו"א דחלב נבילה יעשה לכל מלאכה קאי נמי עלייהו. דהא טמאה וחיה לא ידעינן למעט רק מדכתיב טריפה ממעטינן טמאה שאין במינה טריפה. ומדכתיב אכל לא תאכלהו ממעטינן חיה דבחיה פשיטא דאסור משום נבילה חלבה דהא חלבה מותר כבשרה ע"כ הוכרח לכתוב ביחד קרא חלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו כדי למעט דבהמה טמאה וחיה מטמא חלבה כבשרה ועלייהו לא קאמר יעשה לכל מלאכה. ובגמרא דידן צריך לדחוק דס"ל דאף אי הוה כתיב חלב נבילה בלבד יעשה לכל מלאכה נמי הוה ידעינן למעט טמאה וחיה כיון דכתיב בחד קרא וחלב טריפה לא תאכלהו כנ"ל:
והמתבאר מכל דברינו אלה דקושית הא"ח היא קושיא גדולה וע"כ צריך לתרץ כמו שתירצנו למעלה דנ"מ אם יש לפנינו כזית נבילה וכזית חלב נבילה וצריך להאכילו כזית אחד דמאכילין אותו כזית מנבילה ולא חצי זית נבילה וחצי זית מחלב נבילה. א"כ מוכח מזה כדעת הנוב"י כמשב"ל. א"כ לפי"ז אם יש לפנינו נבילת בהמה טהורה ונבילת בהמה טמאה והחולה אינו צריך אלא כזית בלבד מאכילין אותו חצי זית מנבילת בהמה טהורה וחצי זית מנבילת בהמה טמאה משום דלא אתא איסור נבילה וחל על איסור בהמה טמאה כמו שפסק הרמב"ם דלאכילה אין מצטרפין. (עיין בה"ה ה' מ"א פ"ד הי"ז):