אור ברסלב
מלבושי יום טוב חלק ב קונטרס חובת קרקע › סימן טז

מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

קונטרס חובת קרקע · סימן טז

סימן טו

אמנם לענין ערלה ורבעי נראה דאף לפי"ד הרמב"ם והראב"ד שבארנו לעיל דהם ס"ל דהא דאמרינן דלענין מעשר ות ושביעית באילן אזלינן בתר חנטה הוא כשהגיע לעונה"מ מ"מ גם הם מודים דגבי ערלה ורבעי דאזלינן בתר חנטה דכל החונטין קודם ט"ו בשבט דשנה הרביעית אסורין משום ערלה ושנה החמישית משום רבעי הוא משהגיע לכלל בוסר כמו שהוכחתי למעלה מדברי הירושלמי. וכן מוכח מהמשנה דערלה פ"א מ"ז דע"כ לא פליגי ר"י ורבנן אלא אם סמדר אסור בערלה ורבעי. אבל בוסר כו"ע מודים דאסור. [אח"כ מצאתי להמהר"י קורקוס דס"ל דחנטה הוא משהגיע לכלל סמדר. וצ"ל לפי"ד אע"ג דאנן קיי"ל דסמדר מותר בערלה מ"מ הפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט אע"ג שעדיין הם מותרין משום ערלה מ"מ לאחר שנעשו בוסר אף שזהו לאחר ט"ו בשבט אסורין. אבל לפע"ד דבריו תמוהין מדברי הירושלמי פ"ה ה"א דקאמר דגבי חרובין שרשן הוא חנטן. ורק המקשה היה סבר דהחנטה הוא מיד שנפל הפרח. אבל אח"כ מסיק שאילו כן ורק ששרשן הוא חנטן. א"כ נראה דחנטה אינה מיד שנפל הפרח. אלא מזמן שמיקרי פרי. וצ"ע לדינא]. ולפע"ד נראה דמה דאיתא בירושלמי שם ה"ה פרי אתה פודה ולא פגין ובוסר היינו לענין פדיון דבעינן שהגיע לעונה"מ דומיא דמע"ש. אבל מ"מ אסורין וטעונין קבורה כמו דאיתא שם בהדיא הורי ר' זבידא באילן פגין תמרה שיקברו. וקאמר שם ר' יונה בעי עבר ופדאו שמא אינו פדוי ותימר טעון קבורה. ונראה דה"פ משום דס"ל דהא דקאמר הברייתא פרי אתה פודה ולא פגין ובוסר זה לכתחילה דצריך להמתין עד שיגמרו ולא לתלוש אותן כשהן פגין ובוסר ולפדותן. אבל בדיעבד מהני אף כשהן פגין ובוסר וכאן כיון שאם לא יפדה אותן יצטרך לקוברן כדיעבד דמי ופודין אותן כשהן פגין ובוסר. וכן מוכח מהגמרא דקדושין (נד:) דקאמרינן שם הב"ע דיהב לי' כשהוא סמדר ולא כר"י דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי. וכיון דלר"י נוהג רבעי אף בסמדר ה"ה בבוסר אף לרבנן. דזה אין סברא כלל לומר דלר"י מיקרי פרי גמור אף סמדר ולרבנן אף בוסר נמי לא מיקרי פרי ותמוה בעיני דעת הרא"ש והטור והשו"ע דפסקו דפגין אינו נוהג בהן רבעי והביאו ראיה מהירושלמי הנ"ל. דהא הירושלמי מיירי לענין פדיון. ולפ"ד ר' יונה מותר לפדות אף כשהן פגין ובוסר כיון שכבר נתלשו. אבל קדושת רבעי חיילי לכו"ע אף כשהן פגין ובוסר. ויותר יש להפליא על הב"י דהוא בעצמו בכ"מ בה' מע"ש ונ"ר פ"ט ה"ב ע"ד הרמב"ם דכתב לפיכך אין נקנה במתנה אלא כשנתן לו כשהוא בוסר. כתב שם וז"ל ומ"מ יש לתמוה למה שינה רבינו וכתב בוסר במקום סמדר דמשמע דבוסר גדול מסמדר וע"כ לא שרינן אלא סמדר ולא בוסר ואין לומר שטעמו משום דמשמע לי' טעמא דשרינן סמדר משום דאינו פרי ובוסר נמי אינו פרי שהרי משהגיע לכפול הלבן מברכין עליו בפה"א [ט"ס וצ"ל בפה"ע] וצ"ע עכ"ל. א"כ ס"ל להב"י בעצמו דבוסר חל עליו רבעי כיון דהגיע לכפול הלבן ומברכין עליו פרי העץ אלמא דחשיב פרי אף שלא הגיע לעונה"מ. ובשו"ע יו"ד פסק כהרא"ש והטור דס"ל דפגין אינו נוהג בהן רבעי כ"ז שלא הגיע לעונה"מ אע"ג דהוא בעצמו פסק באו"ח סי' ר"ב ס"ב דבשאר אילנות משיצא פרי מברכין עליו בורא פרי העץ. א"כ על פגין מברכין בפה"ע אע"ג דלא הגיע לעונה"מ ואמאי אינו נוהג בהן רבעי כיון דלפי דעתי תלוי רבעי בברכה. ולפ"ד נראה דפגין ובוסר נוהג בהן רבעי אלא שאסורין לפדות וטעונין קבורה ודברי הרמב"ם הנ"ל צריך לפרש דמיירי כשנתן לו כשהוא בוסר היינו קודם שהגיע לפול הלבן דאז דינו כסמדר ולא חל עליו רבעי:

והנה בימי חרפי פלפלתי בזה עם הגאון ר' אליעזר משה ז"ל והשיב לי ע"ז וז"ל ובענין החנטה לערלה ורבעי הוא כמ"ש כת"ר בלא ספק שהרי בחרובין אמרו בפי' שם דשרושן חנטן ובגפנים נמי אמרינן להדיא דלרבנן סמדר שרי ובוסר אסור דהיינו גרוע כשמן גבי קציצת שביעית [ועיין בהג"ה שע"ד דהרמב"ם ז"ל לפ"ד מה' שמטה ה' י"ב] אולם כ"ז לענין מנין השנים דערלה ורבעי. ולענין איסור ערלה. אבל לאיסור רבעי הכריעו כה"פ דבעי פרי גמור. וכן הרמב"ם ז"ל לא הזכיר הך דינא דירושלמי שהביא כת"ר דלבעי בוסר קבורה או דליתסר באכילה ופדי'. ונראה שדעתם ז"ל דכיון דאסקינן כמ"ד דענקוקלות אף שהב"ש מותרין ע"כ דבוסר שרי. ומ"ד בקבורה סבר כר"ז שם ואקשינן עלי' לטעמי' ואנן קיי"ל דשרי עכ"ל. וכעת עיינתי בזה וראיתי דמה שכתב הגאון הנ"ל שהראשונים למדו מזה שענקוקלת מותרין ברבעי ע"כ דבוסר שרי. דבריו נכונים המה דהאיך אפשר דלאחר שנאסרו יחזור ויותרו. וכן נראה דזה כוונת הר"ש דעל הך משנה דענקוקלות כתב ומותרין ברבעי כדתניא פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגין. אבל זה תמוה בעיני דהא ר"י בר בון ס"ל דאפי' לקו משהב"ש נמי מותרין ברבעי. א"כ האיך אפשר לומר דילפינן מהך קרא דפרי אתה פודה ולא בוסר ופגין. דהא בוסר לא מיקרי רק עד הב"ש ולאחר הב"ש לא מיקרי בוסר. וראי' לזה דהא כל מה שמיקרי בוסר משקה היוצא מהם מיקרי מים בעלמא כמבואר בתוס' גיטין (לא.) ד"ה ובשעת כו'. ומשהב"ש מבואר להדיא בירושלמי שהבאתי למעלה דמשקה היוצא מהם מכשיר משום דאז נקרא יין. וגם הר"ש בעצמו הא כתב בתחילת מעשרות דזמן עונה"מ גבי ענבים הוא משהב"ש. א"כ אז הוה פרי גמור. והאיך אפשר לומר דמהך קרא ממעטינן ענבים שלקו משהב"ש. ע"כ נ"ל לומר דהא דילפינן פרי אתה פודה ולא בוסר ופגין. לא מהך קרא ילפינן משום דבוסר ופגין לא הוה פרי. דז"א דהא בוסר ופגין מיקרי פרי. והראי' דהא גבי ערלה נמי כתב פרי ומ"מ בוסר ופגין אסורין. ומש"כ הש"ך סי' רצ"ד סק"ד משום דגבי נ"ר כתיב פריו ולא כתיב את ודרשינן פרי אתה פודה ולא מה שאינו פרי. ולדבריו משום דגבי ערלה כתיב את פריו לכך לא בעי פרי גמור. לפע"ד דבריו תמוהים דהא דרשה דאת פריו דרשינן בגמרא להדיא דקאי לרבות שומר לפרי אבל גבי ערלה נמי בעינן פרי לכך סמדר מותר לרבנן משום דלא הוה פרי. ולר"י אסור משום דזה מיקרי פרי. וגם לענין ברכה פסקינן דבוסר שהגיע לפול הלבן ועל פגין מברכין בפה"ע כמשב"ל אלמא דהוי פרי גמור. אלא נראה דכוונת הברייתא פרי אתה פודה ולא בוסר ופגין משום דילפינן רבעי ממע"ש דבעי פרי גמור שהגיע לעונה"מ דומיא דמע"ש. וכן כתב המהרא"ה בפירוש משום דילפינן קודש קודש ממע"ש. ולפי"ז אפשר לומר דר"י בר בון ס"ל דהא ילפינן רבעי ממע"ש נמי דאינו נפדה במחובר כדאיתא בתוספתא וכמו גבי בוסר ופגין דילפינן רבעי ממע"ש דאינו נפדה אמרינן דגם אינו חלה קדושת רבעי עליו כ"ז שהוא בוסר ופגין. כמו כן כ"ז שהוא מחובר אמרינן נמי כיון שאז אינו ראוי לפדות ע"כ אינה חלה עליו ג"כ קדושת רבעי. לכך ס"ל לר"י בר בון דאפילו לקו משהב"ש נמי מותרין. ולפ"ד ע"כ צריך לפרש דהך ברייתא דקאמר פרי אתה פודה ולא בוסר ופגין. לאו דוקא. אלא פרי גמור היינו תלושין דומיא דמע"ש אתה פודה. וכה"ג מצינו לענין בכורים דפליגי רבנן ור"ש בפ"ג דבכורים דרבנן סברי דקורא שם לבכורים אף כשהם מחוברין. ור"ש סבר דקורא שם לבכורים כשיתלשו וקאמר שם הירושלמי מאי טעמא דרבנן משום דכתיב ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה בשעת הבאה פרי הא בשעת הפרשה אפי' בוסר אפי' פגין ועל דעתי' דר"ש מה בשעת הבאה פרי אף בשעת הפרשה פרי. והנה התוי"ט תמה וכתב וז"ל ואינו יודע היכי מפיק לי' מפרי דהא אף במחובר פרי הוא ובפרט לאחר נגמר בשולו עכ"ל. ולכאורה תמוה ג"כ הא דקאמר בשעת הבאה פרי בשעת הפרשה אפי' בוסר אפי' פגין אטו בוסר ופגין לאו פרי הוא. אלא נראה דהכא בעינן פרי גמור דהגיע לעונה"מ דומיא דמע"ש דילפינן פרי מפרי דכתיב גבי מע"ש. וזהו כוונת הירושלמי דבשעת הבאה בעינן פרי גמור שהגיע לעונה"מ. אבל בשעת הפרשה אפי' כשאינו פרי גמור דהיינו בוסר ופגין נמי מהני קריאת שם בכורים. דלא כהתיו"ט דכתב דמהני קריאת שם אפי' כשהם סמדר ולפעד"נ דז"א כיון דעדיין הוא סמדר לא מהני קריאת שם כלל כיון שעדיין הוא קודם חנטה לדברי הירושלמי כמשב"ל דודאי לא מהני אז קריאת שם בכורים כלל. ור"ש ס"ל דבעי פרי גמור אף בשעת הפרשה דומיא דמע"ש. לכך ממעטינן מפרי אף פרי גמור כיון שעדיין מחובר ובעינן דוקא תלושין. כנ"ל לישב דברי הר"ש:

אך מ"מ קשה לדברי הר"ש דהאיך לא הזכיר דברי רב זבידא דס"ל דרק לענין פדיון ממעטינן בוסר ופגין אבל קדושת רבעי חל עליו אף כשהן בוסר ופגין. וגם ר"י ס"ל דאם עבר ופדה כשהן בוסר ופגין הוה פדוי. אבל דלא יחול עלי' קדושה כלל כשהן בוסר ופגין לא מצינו בירוש' בפי' לשום מ"ד דיסבור הכי. והבעל פ"מ דחק שם דר"י הקשה זאת לטעמי' דרב זבידא אבל בעצמו ס"ל דלא חלה עלי' קדושה כלל כשהן בוסר ופגין. הנה פשטות דברי הירוש' לא משמע כן. ע"כ נ"ל דהר"ש והרא"ש גרסי בהירושלמי ר"י בעי עבר ופדאו שמא אינון פדוי ותימר טעון קבורה. וה"פ שמא אינון פדוי בתמיה הא ודאי אינו פדוי אף בדיעבד דגמרינן ממע"ש וכיון דאינו חל עליו פדיון אינו חל עליו איסור רבעי כלל דס"ל דהא בהא תליא. אבל רב זבידא ס"ל דאף שבדיעבד אינו פדוי מ"מ לענין קדושת רבעי לא גמרינן ממע"ש. ומחמת דר' זעירא וחד מדרבנן בשם רב וכן ר"י ב"ב שפירשו הך דענקוקלות דהך ענבים שלקו ע"כ כר"י ס"ל דפרי אתה פודה ולא פגין ובוסר היינו דלא חל עליו רבעי כלל. לכך הביא הר"ש רק הך מ"ד. אבל רב זבידא ע"כ מפרש פי' אחר בהך דענקוקלות. ואפשר דמפרש כפי שרצה הראב"ד לפרש בת"כ פ' קדושים לולי דברי הירושלמי. והוא דהם הנוקנות שבענבים והן השדראות והעוקצין שהגרגרים תלויים בהם ומפני שהם נעשים שומרי פרי נקראו כן עכ"ל. ונראה דכן פי' הילקוט פ' קדושים יעו"ש. ונראה דהגמרא דידן ס"ל כרב זבידא דהא אמרינן בקדושין להדיא דלר"י חל רבעי אף בסמדר אע"ג דודאי לא חזי לפדיון כ"ז שהוא סמדר כיון שלא הגיע לעונה"מ דלא מצינו דר"י פליג על הא דאין פודין רבעי עד שיגיע לעונה"מ. מ"מ ס"ל להגמרא דלר"י כיון דס"ל שהוא פרי א"כ חל עליו רבעי נמי וע"כ דס"ל דאע"ג דלא חזי לפדיון כיון דלא הגיע לעונה"מ מ"מ קדושת רבעי חל עליו א"כ ה"ה לדידן כשהוא בוסר. וצ"ע מנ"ל להרא"ש לפסוק כהירושלמי ודלא כהגמרא דידן. דהא דרכו של הרא"ש לפסוק כהגמרא דידן נגד הירושלמי בכ"מ שמחולקים הם:

אמנם הרמב"ם ודאי דנמשך אחרי הירושלמי לכך הביא הך דענקוקלות כפי' הירושלמי דכתב שם בה' נ"ר פ"ט הי"ג ענבים ששדפן הקדים והפסידן אסורין בערלה ומותרין ברבעי. ולפי"ז יתיישב שפיר קושית הכ"מ שהבאתי למעלה על הא דכתב שם ה"ב לפיכך אינו נקנה במתנה אלא כשנתנו כשהוא בוסר. דלמה שינה הרמב"ם מלשון הגמ' דמוקי כשנתנו כשהוא סמדר. משום דהרמב"ם פסק כהירושלמי הנ"ל דס"ק דקדושת רבעי אינה חלה עליו כ"ז שאינו ראוי לפדיון. ואף כשהגיע לכפול הלבן כ"ז שלא הגיע לעונה"מ אינה חלה עליו קדושת רבעי. ואין צריך לדחוק דהרמב"ם מיירי שלא הגיע לפול הלבן וראיתי לבעל מרכבת המשנה דכתב וז"ל ולפי"ז נראה דבוסר היינו קודם שיראה החרצן שלהם מבחוץ ועפ"ב מה' מעשר ה"ה. ואז הוא פחות מפול הלבן עכ"ל. ודבריו תמוהין דזהו נגד המשנה דשביעית דהא קאמר שם אין קוצצין בשביעית משיגריעו וזהו כפול הלבן. כדאמרינן להדיא (בברכות לו:) ומשהגיע לעונה"מ מבואר במשנה להדיא דמותר לקצוץ. א"כ כשהוא כפול הלבן עדיין לא הגיע לעונה"מ. וכשהוא עדיין פחות מפול הלבן מיקרי סמדר. מ"מ דברי הרמב"ם עדיין צ"ע מדכתב סתם ענבים ששדפן הקדים נראה מדבריו דס"ל כהך מ"ד דאפי' לקו משהב"ש נמי מותרין. וא"כ קשה דהאיך אפשר דלאחר שנאסרו יחזור ויותרו. וע"כ צ"ל דהך מ"ד ס"ל כיון דאין פודין במחובר משום דגמרינן ממע"ש לכך קדושת רבעי נמי אינה חלה עליו כ"ז שהוא מחובר כמשב"ל. והא הרמב"ם פסק להדיא דבמחובר חלה עליו קדושת רבעי מדקאמר דאינה נקנה במתנה אלא כשנתנו לו כשהוא בוסר. אבל אם הגיע לעונה"מ אע"ג שלא נתלשו אינו יכול ליתן במתנה. אלמא דס"ל דחל קדושת רבעי אף במחובר. א"כ האיך מותר אם לקו משהביאו שליש והגיעו לעונה"מ. ע"כ עלה בדעתי דאולי סובר הרמב"ם דלא כדברי התוס' והר"ש והרא"ש דס"ל דכל אותן שיעורין דחשבינן במשנה דמעשרות הוא הבאת שליש שלהן. אלא הוא זמן מאוחר להבאת שליש. לכך בענבים אפי' לקו משהב"ש נמי מותרין משום דעדיין לא הגיעו לעונה"מ. אבל באמת מדברי הירושלמי דשביעית שהבאנו למעלה מוכח להדיא כדבריהם. דקאמר שם ר' יסא דבאילן העושה בריכה אחת אזלינן בתר הבאת שליש ואחר שנת העולם. ופריך ר"ז עליו דהא פעמים שהתמרים מאפילות ומטילות שאור אחר ר"ה והם מתעשרין לשנה שעברה [וזהו עונה"מ דחשיב במשנה דמעשרות] אלמא דזמן עונה"מ דחשיב במשנה הוא הבאת שליש שלהן כדברי התוס'. ואולי יש לומר דדוקא בתמרים הי' ידוע להם דזה הוא הבאת שליש שלהם. אבל בענבים זמן עונה"מ משהבישו הוא זמן מאוחר להב"ש שלהם אף דמשהביאו שליש ודאי דיצאו מכלל בוסר כמשב"ל מדברי הירושלמי דלאחר שהב"ש משקה היוצא מהם מכשיר אלמא דמיקרי יין. מ"מ לעונה"מ איכא למימר דלא הגיע וממעטינן פרי אתה פודה ולא בוסר ופגין היינו לאו דוקא בוסר ופגין ממש אלא כיון שלא הגיע לעונה"מ. ועיין ברמב"ם פ"ט דמע"ש ה"ב דהביא הך דרשה דאין פודין עד שהגיע לעונה"מ שנאמר להוסיף לכם תבואתו עד שנעשה תבואה והוא מדברי התוס' וצ"ע:

אח"כ התבוננתי וראיתי דמה שתירצנו לדברי הר"ש דר"י ב"ב דס"ל דאפי' לקו משהב"ש נמי מותרין משום דאין קדושת רבעי חלה עליו כ"ז שהוא מחובר. ז"א דעל הר"ש א"א לתרץ כן. דהא הר"ש כתב במע"ש פ"ה מ"ה ח"ל וקצת היה נראה הטעם שאין מועיל חילול במחובר משום דילפינן קודש קודש ממעשר ואין מעשר במחובר אבל א"א לומר כן דמשמע במרובה (סט.) דמועיל. דאמר לא תימא כל הנלקט אלא אימא כל המתלקט כו' והא דאין פודין במחובר היינו לפי שאין בקיאין בשומא בעודו במחובר עכ"ד. א"כ א"א לומר דאינה חלה קדושת רבעי בעודו במחובר. ע"כ דברי הרא"ש צע"ג וד' יאיר עיני ליישב דבריו אמנם לפי מה שהסכים הגר"א ז"ל בשו"ע יו"ד סי' רצ"ה סי"ט דטעמא של הרמב"ם עיקר דהא דאין פודין במחובר משום דילפינן נ"ר ממע"ש א"כ ודאי שפיר איכא למימר כמש"ב דר"י ב"ב ס"ל דאין קדושת רבעי חלה עליו במחובר:

עוד ראיתי לבאר דמשכ"ל דלענין ערלה ורבעי לכו"ע החנטה הוא משהגיע לכלל בוסר נראה דזה דוקא בגפנים דאנן קיי"ל דלא כר"י וסמדר מותר. א"כ זמן החנטה שלהם הוא דוקא משיגריעו והגיעו לכלל בוסר. וזהו שהוא כפול הלבן. ובחרובין משישרישו. ובזיתים משהניצו משום דאז הוא זמן שאסור לקצוץ בשביעית. אבל בשאר האילנות דמיד שהוציאו פרי אסור נראה דזמן החנטה שלהן מתחיל מיד שנפל הפרח ומוציאין פרי. אמנם ראיתי להראב"ד והר"ן סוף פרק ג' דע"ז שפי' דהא דאין מרכיבין בכפנות דערלה היינו מתחלי ומפני שנעשו שומר לפרי משום דר"י אזיל לטעמי' דאמר סמדר אסור. אבל לרבנן מותר ונפלאתי מאד ע"ז דהאיך פירשו נגד דברי הגמרא בברכות שם דרצה הגמרא לומר כן דהא דמתחלי אסירי הוא דוקא לר"י וקדחי לי' משום דכל האילנות משיוציאו פרי אסור לקצוץ בשביעית. אלמא דכו"ע מודים דבכל האילנות עד שנפל הפרח הוא מקרי פרי. וכן מסיק הגמרא (בפסחים נג.) אמנם בירושלמי דערלה איתא שם דהא דאין מרכיבין בכפנות של ערלה הוא דוקא לר"י. ונראה דהירושלמי מפרש דהא דקאמר בכל האילנות משיוציאו פרי הוא דוקא בוסר דלא כהגמרא דידן. ולכאורה משמע דהרמב"ם ס"ל כן דכתב בה' שמיטה פ"ה הי"ח ושאר כל האילנות משיוציאו בוסר. אמנם הא מסיים שם להדיא ואין קוצצין את הכפנות בשביעית מפני שהוא הפסד פרי. וכן פסק בה' מע"ש ונ"ר פ"י הכ"א ואין מרכיבין כפנות של ערלה בדקלים מפני שהן כפרי אלמא דפוסק כהגמ' דידן:

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה