אור ברסלב
מלבושי יום טוב חלק ב קונטרס חובת קרקע › סימן טו

מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

קונטרס חובת קרקע · סימן טו

סימן יד

אמנם הרמב"ם פ"א מה' מע"ש כתב וז"ל וכן פירות האילן שבאו לעונה"מ קודם ט"ו בשבט של שנה שלישית אעפ"י שנגמרו ונאספו אחר כן בסוף שנה שלישית מתעשרין לשעבר ומפריש מהן מע"ש כו' ואם באו לעונה"מ אחר ט"ו בשבט מתעשרין להבא. והחרובין אעפ"י שחנטו פירותיהן קודם חמשה עשר בשבט מתעשרין להבא כו' יעו"ש היטב בהשגת הראב"ד. ומדבריהם נראה להדיא דהם מפרשים דהא דאמרינן באילן בתר חנטה הוא משהגיע לעונה"מ. וכן כתב הרמב"ם בה' שמיטה פ"ד ה"ט דבפירות האילן אזלינן בתר עונה"מ לענין שביעית. וצע"ג מאין יצא להם זאת. דהא בירושלמי דשביעית פ"ה ה"א מבואר להדיא דחנטה מיקרי מיד שהגיע לכלל פגין. דאיתא שם הני רשב"ג אומר מן צאת עלין ועד הפגין נ' יום מן הפגין ועד השיתין הנובלות נ' יום מן שיתין הנובלות עד התאנים נ' יום כו' לקט תאנה ואינו יודע אימתי חנטה אמר ר' יונה מאה יומין למפרע והוא יודע אימתי חנטה. אלמא דחנטה מיקרי מעת שנקרא פגין גבי תאנה. וגבי חרובין שלשולן הוא חנטן כמבואר בירושלמי הנ"ל והא עונה"מ היא אח"כ כמבואר במשנה פ"א דמעשרות. והאיך ס"ל להרמב"ם והראב"ד דחנטה הוא זמן עונה"מ. ועלה בדעתי לומר דהרמב"ם למד זאת מהירושלמי דשביעית פ"ב דאמרינן שם בפירות הלכו אחר שליש ובאורז אחר השרשה. והתוס' כ' בר"ה (יב:) ד"ה התבואה כו' דכל עונה"מ המוזכרין במשנה הוא זמן הבאת שליש לכל או"א. וכן מצאתי בפנ"י בר"ה דכתב דבירושלמי דשביעית פ"ב משמע קצת כדברי הרמב"ם דחנטה הוא זמן עונה"מ. אבל באמת המעיין שם בירושלמי יראה להדיא דהירושלמי לא קאי אלא על תבואת תירוש ויצהר דהביא שם הקרא מגרנך מיקבך מגרנך ולא כל גרנך מיקבך ולא כל יקבך. א"כ מיירי להדיא רק בתבואת תירוש ויצהר. אך זאת יש ללמוד מהירושלמי דאף דבבבלי קאמר דרק בתבואה וזיתים לבד אזלינן בתר הב"ש גם ענבים הוה בכלל תבואה כדברי רש"י שם. דלא כדברי התוס' שם דכתבו דענבים הוי בכלל אילנות ואזלינן בתר חנטה. דהא הירושלמי קאמר להדיא מיקבך ולא כל יקבך. ויקב ודאי דהוה בין ענבים ובין זיתים. וקאמר דאזלינן בהו בתר הב"ש. וזה רחוק לומר דהירושלמי והבבלי מחולקין בזה. אלא יותר נכון לומר משום דענבים הוה בכלל תבואה כדכתיב ותבואת הכרם. ומה שהשיגו התוס' על פירש"י דהא שיעור אחר תנא גבי ענבים. מצאתי בתוס' רי"ד שם שמישב קושיא זו וז"ל עוד מקשים בתוס' על פתרון שפירש דיין ותירוש הוי בכלל תבואה כו' נ"ל דלק"מ ופתרון המורה עיקר דאימת הוי יין ותירוש דינו כתבואה דוקא באותן ענבים העתיד לדורכן ולעשות מהן יין כדכתיב וכתבואת יקב ואותן הענבים אם לא הביאו שליש ובצרן ודרכן אין אותו היין חייב במעשר שאינו יין אלא חומץ הבוסר. ומאי דתנן התם הענבים משיבאישו כגון שליקטן כדי לאוכלן שמשעה שיבאישו שיתמתקו מעט אדם תולש מהן לאוכלן וקודם לכן הן בוסר בעלמא ואפי' ליקטן לאכילה פטורין מן המעשר שאינו אוכל עד שיבאישו ויהיו חשובין אוכל. ודוקא אם ליקטן לאכילה חייבין במעשר בזה השיעור אבל אם ליקטן לדורכן בגת עד שלא יביאו שליש שיהו ראויין לעשות מהן יין ע"י הדחק אינן חייבין במעשר. והכל לפי מחשבתו בצרן לאכילה משיבאישו. לדרכן בגת משיביאו שליש עכ"ל:

וגם נ"ל לומר דהא דנשתנו זיתים וענבים דאזלינן בהו בתר הב"ש ובשאר אילנות אזלינן בתר חנטה. משום דזיתים וענבים עיקר המעשר שלהם אינו אלא משום המשקה היוצא מהם דתירוש ויצהר כתיב. וכ"ש לדעת הרמב"ן דזיתים וענבים עצמן מעשר שלהם אינו אלא מדרבנן. והא איתא בירושלמי דזיתים וענבים שלא הב"ש משקה היוצא מהם לא מכשיר. לכך אזלינן בהו בתר הב"ש. אבל בשאר פירות מיד אחר החנטה חשיבי פרי לכך אזלינן בהו בתר חנטה. ובזה הדרך יתורץ מה שיש להקשות מה נשתנו זיתים וענבים מכל האילנות לענין מעשרות דאזלינן בהו בתר הב"ש. ובערלה ורבעי שוים זיתים וענבים לכל האילנות ולפי"ד ניחא דשאני ערלה ורבעי דחל האיסור על הפרי עצמו לכך אזלינן בכולהו בתר חנטה. אבל לענין מעשרות עיקר החיוב אינו אלא משום משקה היוצא מהם. ואף אם נאמר דלא כהרמב"ן מ"מ ודאי עיקר חשיבות שלהם אינו אלא משקה שיש בהם. אך לפי"ז צ"ע בשביעית דאמאי בזיתים וענבים אזלינן בתר הב"ש ולא אזלינן בתר חנטה כמו בשאר אילנות. דהא קדושת שביעית חלה מיד על הפירות אף קודם שהגיע לעונה"מ מזמן שאסור לקצץ בשביעית משום הפסד הפרי. ולפע"ד באמת היה נ"ל לומר דלענין שביעית גם בזיתים וענבים אזלינן בתר חנטה ודוקא בתבואה אזלינן גבי שביעית בתר הב"ש דהא כל הקרא דילפינן דגבי שביעית אזלינן בתר הב"ש איירי רק בתבואה. והא דילפינן מעשרות משביעית הוא רק בתבואה. אבל זיתים וענבים לא ילפינן מעשר משביעית. והא דגבי מעשר אזלינן בתר הב"ש טעמא אחרינא אית בי' משום דתירוש ויצהר כתיב בו. ועיקר חשיבות שלהם אינו אלא משום משקה שיש בהו וקודם הב"ש לא חשיבי כמש"ב. אבל גבי שביעית אזלינן בתר חנטה גם בזיתים וענבים. והגמרא דקאמר מנה"מ לא קאי רק על תבואה בלבד דמנלן דאזלינן בזה בתר הב"ש לענין מעשרות. והא דקאמר הגמרא באילן בתר חנטה תבואה וזיתים בתר הב"ש קאי רק לענין מעשר בלבד ולא לענין שביעית. אך בדברי התוס' שם מבואר דאין חילוק בין מעשר לשביעית.

ומצאתי להריטב"א בר"ה שם דכתב וז"ל התבואה והזיתים משיביאו שליש מנה"מ פירש מדחזינן דמייתי ראיה מענין שביעית שמעינן דלאו בזיתים איירינן דההוא בתר חנטה הוא לשביעית ככל האילנות אלא לענין תבואה שקלי' וטרי' דקים לן שדינה בשליש לכל דבריה שאין לחלק בדיני תבואה בזה ולכולם ראוי להיות זמן אחד שהוא שלימות הפרי ופוק חזי בכולא שמעתא דכולהו קראי דמייתי לענין תבואה נינהו כו' עכ"ל. וזה עולה כדברינו. אך מה דס"ל שם דגם לענין חדש וישן שניה ושלישית זיתים שוים לכל האילנות ואזלינן בתר חנטה ודחק שם בדברי הגמרא הא דקאמר אילן בתר חנטה תבואה וזיתים בתר הב"ש יעו"ש. לכאורה דבריו תמוהים דהא בירושלמי אמרינן להדיא בפירות אזלינן בתר הב"ש וילפינן מיקבך ולא כל יקבך. א"כ האיך אפשר לומר דגם בזיתים אזלינן בתר חנטה. ואדרבה נראה מזה דגם בענבים אזלינן בתר הב"ש לענין חדש וישן שניה ושלישית כדברי רש"י ז"ל. אך מדברי הברייתא שם (טו:) דפליג ר' נחמיה על הת"ק וקאמר בד"א באילן העושה שתי בריכות אבל באילן העושה בריכה אחת כגון דקלים וזיתים וחרובין אף שחנטו קודם ט"ו בשבט מתעשרין לשנה הבאה. משמע כדברי הריטב"א. דלפי"ד רש"י והתוס' צריך לדחוק דבחנם נקט זיתים כדכתבו שם התוס' ד"ה כגון כו' דמודה בהו ת"ק דאזלינן בתר הב"ש ולא אחר חנטה. אבל לפי"ד הריטב"א א"ש דת"ק ס"ל דגם בזיתים אזלינן בתר חנטה. אמנם דברי הירושלמי קשה לדבריו. אבל לאחר העיון אפשר ליישב דברי הריטב"א דהוא מחלק גבי זיתים בין אם בצרן לדרוך מהם שמן ובין אם בצרן לאכילה. ע"ד שמחלק התוס' רי"ד גבי ענבים שהבאתי למעלה. דאם בצרן לדרוך מהם שמן כיון דשמן קודם הב"ש אינו חשיב שמן כלל ואינו מכשיר כמו שמבואר בירושלמי לכך אזלינן בהו בתר הב"ש. ובזה איירי הירושלמי דקאמר מיקביך ולא כל יקביך. אבל אם בצרן לאכילה אזלינן בתר חנטה גבי זיתים כמו בשאר פירות. וכן גבי ענבים אזלינן בתר חנטה אם בצרן לאכול. משום דמיד אחר החנטה חשיב פרי כמשב"ל בסי' י"ד דכן היא שיטת רש"י לענין דשב"ל:

עוד עלה בדעתי דאפשר ליישב דברי הריטב"א באופן זה שמחלק בזיתים בין היכא שעומדין לאכילה ובין לעשות מהם שמן עפ"ד הרמב"ן שהבאתי למעלה דס"ל דדוקא אם עשה מהן שמן מעשר שלהם מדאורייתא. אבל לאכילה מעשר שלהם דרבנן. לכך אם עשה מהן שמן אזלינן בתר הב"ש. משום דעיקר שנת המעשרות צריך להיות בתר הב"ש שאז חל עליהן חיוב המעשרות. אבל בעומדין לאכילה דמעשר שלהם דרבנן קבעו חכמים שנתם כפי מה שנראה בעיניהם כמו שפירש"י לעיל גבי אילן וירק. לכך אזלינן בתר חנטה. ובזה נראה ליישב גם דברי רש"י והתוס' שם דפי' דבאילן העושה בריכה אחת אזלינן בתר לקיטה. ולכאורה תמוה דא"כ האיך כולל זיתים עם כל האילנות העושים בריכה אחת. הא בכל האילנות העושין בריכה אחת אזלינן בתר לקיטה. ובזיתים הא אזלינן בתר הב"ש. אבל לפי"ז ניחא דהכא מיירי בזיתים העומדין לאכילה ומעשר שלהם אינו אלא מדרבנן בזה פליגי ת"ק ור' נתן דת"ק סבר דאזלינן בתר חנטה. ור"נ סבר דאזלינן בתר לקיטה. אבל באמת דברי הרמב"ן תמוהין מאד. דא"כ האיך אמרינן בתרומות פ"א מ"ט דתורמין שמן על זיתים הנכבשים. דהא בשמן חייב לפרוש תרומות ומעשרות מדאורייתא ובזיתים אינו חייב אלא מדרבנן. א"כ תורם מן החיוב על הפטור. ומצאתי שכבר העיר בזה הגאון רעק"א ז"ל. ובלא"ה מדברי רש"י והתוס' מוכרח בכמה מקומות דאינם סוברין כשיטת הרמב"ן. ע"כ דברי רש"י והתוס' צע"ג. ועוד קשה לי ע"ד רש"י והתוס' שפי' דר"נ ס"ל באילן העושה בריכה אחת אזלינן בתר לקיטה. דהא בירושלמי פ"ה ה"א מבואר להדיא דאינו כן דלאחר שהביא שם הפלוגתא דר"נ ורבנן קאמר שם הירושלמי וז"ל תמן אמרין אילן שחנט קודם ר"ה של עולם מתעשר לשעבר ולאחר ר"ה של עולם מתעשר לבא התיב ר' יודן בר פדיא קומי ר' יונה הרי חרובין הרי הן חונטין קודם ר"ה של עולם והן מתעשרין לבא ולא שמיע דא"ר חיננא בר פפא חרובין שלשולן היא חנטן אמר ר' יסא הביא שליש לפני ר"ה של עולם מתעשר לשעבר אחר ר"ה של עולם מתעשר לבא התיב ר' זעירא קומי ר יסא פעמים שהשנים מאפילות ותמרים מטילות שאור אחר ר"ה של עולם והן מתעשרות לשעבר א"ר זעירא לא מן דעתי' אמר הדא מילתא אלא מן הדא ר' יוחנן ורשב"ל ר' יעקב בר אחא בשם שמואל בר אבא הביא שליש קודם ט"ו בשבט מתעשר לשעבר אחר ט"ו בשבט מתעשר לבא אמר ר' זעירא ויאות הרי אתרוג עקרתה חנטו ולא עקרתה שנתו וכאן עקרתה שנתו ולא עקרתה חנטו עכ"ל. והמעיין היטב בדברי הירושלמי יראה דה"פ דכל הני אמוראי פליגי בפירושי' דר"נ דקאמר באילן העושה בריכה אחת אף שחנטה קודם ט"ו בשבט מתעשר להבא תמן אמרין דלכך מתעשר להבא משום דר"נ ס"ל דבהם עקרינן שנתן ואזלינן אחר שנת העולם. ולכך התיב ר' יודן ע"ז דהא חרובין הן חונטין קודם ר"ה ומ"מ מתעשרין להבא אלמא משום דר"נ ס"ל דאזלינן בתר הב"ש לכך מתעשרין להבא. ומשני משום דחנטן הן שלשולן וזה הוא אחר שנת העולם ולכך מתעשרין להבא. ור' יסא ס"ל דבאילן העושה בריכה אחת ס"ל לר"נ דאזלינן בתר הב"ש וגם אחר שנת העולם. ולכך התיב ר"ז עליו דהא פעמים שהתמרים מאפילות מטילות שאור אחר ר"ה והן מתעשרין לשעבר ומזה ראי' משום דאזלינן בהו אחר חנטה והחנטה שלהן הוא קודם שנת העולם ולכך מתעשרין לשעבר. והא דאמר ר"ז ע"ז לא מן דעתי' אמר הדא מילתא אלא מן הדא ר"י ורשב"ל. נראה משום דר"ל פריך לר"י דאמר נהגו בחרובין כר"נ מבנות שוח דשביעית שלהן שניה ואי אמרת דנהגי כר"נ א"כ אמאי שביעית שלהם שניה אלמא דר"י ור"ל ס"ל דר"נ סובר דאזלינן בתר הב"ש. ולא אחר חנטה ובתר שנת העולם כדברי תמן ור' יעקב בר אחא משום שמואל בר אבא אמר דלא כר' יסא ודלא כתמן אלא לר"נ הביא שליש קודם ט"ו בשבט מתעשרין לשעבר לאחר ט"ו בשבט מתעשרין להבא ועקרינן רק חנטה באילן העושה בריכה אחת. וא"כ יתישב שפיר מה דבתמרים אף דמטילות שאור אחר ר"ה של עולם מתעשרין לשנה שעברה משום דאזלינן בתר ט"ו בשבט. וע"ז אמר ר"ז ויאות הרי אתרוג עקרתה חנטו ולא עקרתה שנתו וכאן עקרתה שנתו ולא עקרתה חנטו. וה"פ דר"ז קאמר דדברי ר"י ב"א הם נכונים יותר מדברי תמן. דלפי"ד תמן דר"נ סובר דעקרינן שנתן ולא דעקרינן חנטן א"כ זה היפך מאתרוג דבאתרוג אזלינן בתר לקיטה מ"מ אמרינן דט"ו בשבט הוא שנתו כמבואר בברייתא שהובא בגמרא דידן שם (יד:) א"כ עקרינן באתרוג חנטו ולא דעקרינן שנתו. ובאילן העושה בריכה אחת עקרינן שנתו ולא עקרינן חנטו בתמיה. אע"כ כדברי ריב"א דעקרינן בהו חנטה ולא שנתן. כנ"ל בפי'. אח"כ מצאתי בפי' מהרא"פ שגם הוא ז"ל מפרש על דרך זה. אך בדברינו מבוארים הדברים יותר. ות"ל שכוונתי לדעתו. ודלא כהבעל פנ"מ שבמחכ"ת שגה בפירושו יעו"ש:

עוד נ"ל דלפי"ז ע"כ צריך לפרש בפי' שתי בריכות דלא כפירש"י דפי' היינו תאנים שאינן נלקטין כאחת. דלפי פירושו א"א להבין דברי הירושלמי כלל בין למ"ד דעקרינן שנתו ואזלינן באילן העושה בריכה אחת בתר שנת העולם. ובין למ"ד דעקרינן חנטה ואזיל בתר הב"ש. דלמה נשתנו אלו שנלקטים כאחת ליזול בתר הב"ש מחמת זה או לעקור שנתו מחמת זה. ובלא"ה קשה לפע"ד פירש"י ז"ל. (א) דהא כיון דאינם נלקטים כאחת א"כ אינם חונטים ג"כ כאחת כדאמרינן בירושלמי שם לקט תאנה ואינו יודע אימתי חנטה אמר ר' יונה מונה מאה יומין למפרע. מוכח משם להדיא דכל תאנה ותאנה נלקטת לפי זמן החנטה בכל אחת ואחת. וא"כ אמאי עדיפא חנטה דאזלינן בהו בתר חנטה. ולא בתר לקיטה. דהא ע"כ לפי פירש"י לקיטה עיקר מה"ד וכן כתבו הגאונים בעל טו"א והפנ"י. אלא דבשתי בריכות היא תקנת חכמים ליזיל בהו בתר חנטה משום דלקיטתן אינה כאחת יעו"ש. דמאי מהני ליזיל בהו בתר חנטה כיון דחנטה שלהן ג"כ אינה כאחת. (ב) למה לא חשיב רק זיתים ודקלים וחרובין הא רוב האילנות [לבד תאנים וכיוצא בה] נלקטים כאחת כמו שחשיב בפ"ק דפאה. (ג) דהא דקאמר ר"י נהגי העם בחרובין כר"נ הוא לאו דוקא חרובין כמש"כ התוס' שם מדפריך מבנות שוח ואף לפי המסקנא דקאמר ולימא לי' כי קאמינא לך מעשר חרובין דרבנן ואת אמרת לי שביעית דאורייתא. לאו דוקא חרובין אלא ה"ה בשאר אילנות הנלקטים כאחת לפי שיטת רש"י ורוב הראשונים דכל מעשר אילן היא מדרבנן א"כ קשה למה אמר הגמרא סתם באילן בתר חנטה כיון דרוב האילנות כאחת לא אזלינן בהו בתר חנטה. ע"כ נ"ל לפרש דפי' שתי בריכות הוא היינו שאינם חונטים בב"א אלא בשתי פעמים. והפירות המוקדמין אשר ימהרו להתבשל מאילן זה חונטין מקודם ונגמרין מקודם. והפירות המאוחרין מאילן זה חונטין אח"כ ולכן נגמרין אח"כ. וכן היא כוונת הירושלמי דקאמר שתי גרנות. היינו משום שבוצרין אותן מן האילן ג"כ בשני זמנים. מ"מ לענין פאה מיקרי זה נלקטין כאחת כיון שאין להם רק שתי גרנות בלבד. אבל תאנה וכיוצא בה יש להם הרבה גרנות לכך מיקרי אינם נלקטין כאחת. ובריכה אחת היינו שכל הפירות הגדלין על האילן הזה חונטין בב"א ובוצרין אותן ג"כ בב"א. לכך האילן העושה שתי בריכות אף שהפירות המוקדמין מאילן זה חונטין קודם ט"ו בשבט מ"מ פירות המאוחרין בודאי יחנטו אחר ט"ו בשבט. ולהכי אזלינן בהו בתר חנטה משום דאף שהפירות המוקדמין מתעשרין לשעבר מ"מ הפירות המאוחרין יתעשרו להבא. אבל בעושה בריכה אחת שאינו חונט אלא פ"א בב"א ואי אזלינן בהו בתר חנטה ויקדימו קודם ט"ו בשבט יתעשרו רק לשעבר מאילן זה. והא עיקר גידול פירות האילנות הוא מימי ניסן ואילך כידוע ומ"מ לא יתעשרו כפי שנה זו שגדילין בה כלל כיון שחנטו קודם ט"ו בשבט. ע"כ לא נראה לחכמים למיזל בהו בתר חנטה ואמרו שבאילן העושה בריכה אחת אזלינן בתר הב"ש. וחד מ"ד ס"ל דגם בהו אזלינן בתר חנטה. אך דעקרינן שנתו ואזלינן בתר שנת העולם. א"כ אף אם יקדימו קודם ט"ו בשבט יתעשרו להבא:

המתבאר מכל דברינו אלה דבהירושלמי מבואר להדיא דהא דקאמר ר"נ באילן העושה בריכה אחת אף שחנטו קודם ט"ו בשבט מתעשרין לשנה הבאה. היינו משום דאזלינן בתר הב"ש. ולא משום דאזלינן בתר לקיטה כדפירש"י והתוס'. א"כ א"ש בפשיטות מה דנקט זיתים בהדייהו. ועיין בתוספות רי"ד מש"פ בזה:

ועתה נשובה לדברי הרמב"ם והראב"ד דס"ל דחנטה היא משהגיע לעונה"מ. והוא תמוה מאד גם מדברי הירושלמי האלה. דהא בכל דברי הירושלמי הדין מבואר להדיא דחנטה והב"ש הם שני דברים. גם הא לפי"ד ע"כ מוכרחין לפרש דר"נ דפליג על הת"ק דקאמר באילן העושה בריכה אחת אף שחנטו קודם ט"ו בשבט מתעשרין להבא היינו משום דאזלינן בתר לקיטה וזהו ג"כ כנגד הירושלמי הנ"ל. ונראה דע"כ צ"ל דהרמב"ם והראב"ד ס"ל דהגמ' דידן פליג על הירושלמי וס"ל להגמרא דידן דחנטה הוא משהגיע לעונה"מ. ולמדו זאת מדברי הגמרא דאיתא שם (יב:) תנן התם התלתן משתצמח התבואה והזיתים משהביאו שליש. וקאמרינן מנה"מ והביא הגמרא ראי' משביעית דאזלינן בהו בתר הב"ש. והוא תמוה דהא המשנה מיירי לענין עונה"מ והאיך יליף עונה"מ משביעית כמו שהקשו שם התוס' והא כל האילנות הולכין בשביעית בתר חנטה ועונה"מ בהן הוא זמן אחר כמו שמפורש במשנה שם. ועיין בתוס' רי"ד מה שדחק לישב זאת. ומחמת דוחק סוגיא זו ע"כ הוכרחו הרמב"ם והראב"ד לפרש דעונה"מ ושנת המעשרות וה"ה לענין שביעית הם דברים התלויין זה בזה. לכך הביא הגמרא המשנה דעונה"מ ילפינן משביעית. משום דגם לענין שביעית אזלינן בתר עונה"מ אף לגבי אילנות. והא דאמרינן בכ"מ באילן בתר חנטה בין לענין שנת המעשרות ובין לענין שביעית הוא זמן עונה"מ:

אח"כ מצאתי שהגאון רעק"א ז"ל בחידושיו על משניות עמד ע"ד הרמב"ם ותמה מאד דהאיך השמיט הרמב"ם הדין דאזלינן לענין שנת המעשרות בתר חנטה. והאיך תלה הרמב"ם שנת המעשרות בעונה"מ והרמב"ם לא הביא דין זה דאזלינן בתר חנטה רק בדרך שלילות שם בהלכה ג' והחרובים אעפ"י שחנטו דמשמע בשאר אילנות אזלינן בתר חנטה עכ"ד. ולפע"ד הדבר ברור כמש"כ הרמב"ם מפורש דהא דאזלינן בתר חנטה הוא עונה"מ. וכן כתב הפנ"י להדיא. וכן השיב לי הגאון ר' אליעזר משה ז"ל אב"ד דק"ק פינסק שהרמב"ם למד זאת מדברי הגמרא הנ"ל. והסכים לדברי שזהו נגד הירושלמי כי בירושלמי מבואר להדיא דחנטה הוא קודם עונה"מ וכמשב"ל באריכות. והנה הגאון בעל תפארת ירושלים כתב ע"ד הגאון רעק"א ז"ל וז"ל ואשתמיטתי' במחכת"ה דברי רמב"ם בפ"ה מה' בכורים ה"ז וז"ל אין מביאין בכורים לא מה"ח עה"י ולא מה"י עה"ח כיצד לא יביאו מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט ע"פ שחנטו אחר ט"ו בשבט. אולם בעיקר הדבר מסתברא דטעמייהו דרש"י ורמב"ם דדוקא לענין חדש וישן הוא דתלי' בחנטה לחוד שהוא ר"ה לאילנות וכ"כ רש"י להדיא ריש ר"ה בד"ה לאילן וכו' וע"ש אבל לענין שנת המעשר כגון מעשר עני ושני כל שלא נקבע שם מעשר עליו אפילו במקצת דהיינו שלא הגיע לעונת המעשר בשנה זו לא נקבע עדיין בחובת השנה ההיא כו' עכ"ל. ודבריו דברי שגגה הם במחכת"ה כי לפ"ד דחנטה ועונה"מ הם שני דברים גם לפי"ד הרמב"ם א"כ האיך אפשר לומר דלענין שנת המעשר אזלינן בתר עונה"מ הא אמרינן שם (טו:) להדיא אילן שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט מתעשרין לשנה שעברה [פי' במעשרות שנה שעברה אם שניה מעשר שני אם שלישית מעשר עני] הרי להדיא דגם לענין שנת המעשרות אזלינן בתר חנטה. ומה שהביא מבכורים לענין חדש וישן שכתב הרמב"ם דאזלינן בתר חנטה. הרמב"ם נקט לשון הירושלמי דבכורים פ"א ה"ו. ולפי"ד קרוב לומר דלפי הרמב"ם דס"ל דהגמרא דידן סובר דחנטה ועונה"מ הוא דבר אחד. ה"ה גם לענין בכורים הוא כן דחדש וישן תלוי בהגיע לעונה"מ. וגם נראה דלפ"ז אינו רשאי לקרוא שם בכורים עליו כ"ז שלא הגיע לעונה"מ. וכן משמע קצת מלשון הרמב"ם ה' בכורים פ"ב ה"ט יעו"ש. דלא כדברי הירושלמי פ"ג דבכורים דס"ל דמשהגיע לפגין ובוסר רשאי לקרוא עליהם שם בכורים. והירושלמי אזיל לשיטתי' דס"ל דחנטה הוי משהגיע לכלל פגין ובוסר. וכעת זכני ד' להשיג את הספר היקר מהר"י קורקוס על הרמב"ם ומצאתי בו שגם הוא עמד ע"ד הרמב"ם. וכתב שהרמב"ם למד מדברי הגמרא שם (יב:) כפי מה שבארנו דחנטה ועונה"מ הוא דבר אחד. והאריך שם ליתן טעם לדברי הרמב"ם משום דהוא ס"ל דמעשר פירות האילן הוא מדאורייתא א"כ אין סברא דליזול בתר חנטה כפי דעת שארי הראשונים כיון דאז לא הגיע לעונה"מ. והביא שם דברי הרד"ק שפי' חנטה יציאת הפירות והראותם טרם גמר בשולם תקרא חנטה. ואף שנראה פשוט שזהו דעת רבינו הארכתי בזה מפני שלא ראיתי לאחד מן הראשונים שפי' כן רק כולם סוברים דחנטה לחוד ועונה"מ לחוד יעו"ש. אמנם לפלא בעיני מדוע לא הזכיר שמדברי הירושלמי מוכח כדברי הראשונים דחנטה לחוד ועונה"מ לחוד. ויותר נפלאתי על הב"י שקבע בשו"ע בסי' של"א סי' קכ"ה כדעת הרמב"ם דאזלינן בתר עונה"מ לענין שנת המעשרות. ולא הזכיר דעת שארי הראשונים שחולקין ע"ז וס"ל דחנטה ועונה"מ הם שני דברים. אף שנראה שגם הראב"ד מודה לי' בזה. מ"מ הא רבו החולקין ע"ז. ובפרט שבירושלמי מבואר להדיא כדבריהם וצ"ע:

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה