אור ברסלב
מלבושי יום טוב חלק ב קונטרס חובת קרקע › סימן ו

מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

קונטרס חובת קרקע · סימן ו

סימן ה

שאלה אם נוהג ערלה וכלאים ורבעי בשל נכרי. ואם יש חילוק בין א"י לחו"ל:

תשובה הנה כבר הבאתי למעלה דהרמב"ם כתב בפי' המשנה דאין ערלה נוהגת בשל נכרי. אבל כבר חזר בו הרמב"ם בה' מ"ש פ"י ה"ה ופסק דערלה נוהגת בשל נכרי. וכן כתב הר"ש דמכולהו מתני' מוכח דערלה נוהגת בשל נכרי. אך ברבעי צ"ע כי הרמב"ם שם ה"י כתב ויש לנכרי נ"ר שאם בא לנהוג במצוה זו הרי הוא קודש כנ"ר של ישראל. דמשמע מדבריו אלו שאם הנכרי אינו רוצה להקדיש הכ"ר ולחללו אינו קדוש. ולכאורה נראה דסותר דברי עצמו דכתב שם בה"ה וז"ל הנוטע בר"ה כו' ועכו"ם שנטע בין לישראל ובין לעצמו והגזלן שנטע חייבין בערלה וברבעי עכ"ל. נראה דחייב ברבעי ואינו תלוי ברצון העכו"ם משום דפסקינן כרבנן דיש לעכו"ם כ"ר. דרבעי דינו כערלה ובערלה דאסורה בהנאה ודאי אינו תלוי ברצון העכו"ם. וא"כ ברבעי נמי אינו תלוי ברצון העכו"ם והוה קדוש ממילא. ויש להביא ראי' לזה מהתוספתא דתרומות פ"ב דמביא דר"י סובר אין לעכו"ם כ"ר בסוריא וחכ"א יש לו אמר ר"י מעשה בשביון ראש בית הכנסת של כזיב שלקח [מן] עכו"ם רבעי בסוריא ונתן לו דמיו ובא ושאל את ר"ג שהי' עובר ממקום למקום וא"ל המתן עד שנהיה בהלכה [והתירו] א"ל משם ראי' אף הוא שלח לו ביד שליח מה שעשית עשית אבל לא תשנה לעשות כן ע"כ. והא הכא לא רצה העכו"ם לנהוג ברבעי ואפ"ה אמר אל תשנה לעשות כן. אלמא דרבנן סברי דרבעי של עכו"ם אסור אפי' אם העכו"ם אינו רוצה לנהוג ברבעי. וכן יש להביא ראי' מהא דאמרינן (ביבמות קכב.) כותי שהי' מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן של עזיקה הן של נטע רבעי הן לא אמר כלום לא נתכוין אלא להשביח מקחו. אלמא דלפי הסוברים דנ"ר נוהג בשל עכו"ם אינו תלוי ברצון העכו"ם. ודוחק לומר דכל הענינים הללו מיירי שהנכרי מכר את הרבעי אחר שהקדיש אותו לשם רבעי:

אמנם ראיתי להגאון בעל משכנות יעקב ביו"ד סי' ס"ד שהאריך הרבה בזה וירד להקל. ובמחכ"ת לא צדקו דבריו שם. ומוכרח אנכי להעתיק דבריו וז"ל והרא"ש והר"ש והרע"ב הביאו ראי' מדקאמר ר"י אין לנכרי כ"ר ש"מ דערלה נוהגת בשל נכרי לכו"ע. והמעיין בפי' המשניות שם יראה דלא קשה מידי דכוונת ר"י אם רוצה לנהוג במצוה זו אף שאין מצווה מקבלין הימנו כמו תרומה של נכרים אף בדגן של נכרים דפטור מתו"מ אפ"ה אמרינן שם במשנה תרומתן תרומה והקדשן הקדש ודבר הלמד מענינו הוא דמה שייכא דר"י שם במס' תרומות בערלה הו"ל למיתני אלא ודאי חד טעמא הוא משום הקדש הנכרי. וכמעט שזה ראי' להיפך מדלא תני לה במס' ערלה ש"מ דבאמת ליכא ערלה בשל נכרי רק ברבעי פליגי משום הקדשן הקדש. וכן פי' הוא ז"ל ריש ערלה בהדיא דאין ערלה נוהג בשל נכרי כלל כו'. רק התוי"ט כתב שבחיבורו חזר בו שכתב בין שנטע לעצמו בין שנטע לישראל חייב בערלה וברבעי. ולע"ד י"ל שלא חזר בו וכוונתו בין שנטע לעצמו ואח"כ לקח ישראל ממנו הכרם וגדל ברשות ישראל. וראי' לזה דכאן כתב חייב בערלה וברבעי ולקמן כתב דיש לנכרי כ"ר שאם בא לנהוג במצוה זו מקבלין ממנו והוא קודש כנ"ר של ישראל. ומה חידש בזה הא כבר כתב לעיל חייב בערלה וברבעי. ובודאי איירי אם רוצה דאטו כייפינן לנכרי לנהוג במצוה זו. ועוד דשם כתב סתם חייב. אלא ודאי כמש"כ דאיירי שמכר אח"כ לישראל וכיון דקיי"ל אין לנכרי קנין בא"י חייב בערלה וברבעי מה"ת אף דבחו"ל אין רבעי נוהג לדעת הרמב"ם. רק דבזה חזר בו מפירושו דבפי' המשנה כתב להדיא דאף שנטע בשל עצמו ולקח ישראל ממנו אין ערלה נוהגת כלל כו' יעו"ש עכ"ל הגאון הנ"ל. ודבריו תמוהים לפע"ד דמה שכתב דכמו דתרומה של נכרי אף בדגן של נכרי דפטור מתו"מ אפ"ה אמרינן שם במשנה דתרומתן תרומה. לא ידעתי מנ"ל זה הא בקדושין (מא:) על הא דתנן העכו"ם והכותי שתרמו תרומתן תרומה. פירש"י לאסור לזרים דקסבר אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע ומירוח עכו"ם אינו פוטר מן התרומה. ועיי"ש בפי' התוס' ד"ה העכו"ם כו' שכתבו דאפי' אם יש קנין משכחת שפיר שתבואתו חייב בתרומה כגון שגדלה שליש ביד ישראל. ואי משום מירוח העכו"ם דפוטר י"ל דמיירי שמרחו ישראל כו'. וא"כ מוכח מזה להדיא דהיכא דהעכו"ם פטור מתו"מ אפי' אם תרם אין תרומתו תרומה וגם הרמב"ם כתב בה' תרומות פ"ד הט"ו וז"ל העכו"ם שהפריש תרומה משלו דין תורה שאינה תרומה לפי שאינן חייבין ומדבריהם גזרו שתהא תרומתן תרומה משום בעלי כיסין שלא יהא זה הממון של ישראל ויתלה אותו בעכו"ם כדי לפוטרו אלמא דס"ל להדיא דזה רק משום גזירת בעלי כיסין נגעה בה לכך תרומתו תרומה מדרבנן. [ועיין במהרשד"ם סי' קצ"ב שמבאר דברי הרמב"ם ז"ל בטוב טעם]. אבל מה"ת כיון דדגן עכו"ם פטור אפי' תרם אין תרומתו תרומה. וא"כ ה"נ לענין רבעי לפי שיטתו דאם גדל ברשות עכו"ם פטור. מה מהני מה שנכרי רוצה להקדישה לשם רבעי. ולומר דדמי להקדש זה ג"כ אינו. דאין לרבעי דין הקדש דלא חל עליו קדושת פיו אלא בכ"מ רבעי ממילא הוא קדוש כמבואר. וכמו דגבי מע"ש היכא דפטור מה"ת להפריש מע"ש בודאי אף אם רוצה להפריש מע"ש אינו חל עליו מה"ת קדושת מע"ש כלל. גם על עיקר החילוק מה שמחלק הגאון הנ"ל בין אם הפירות גדלו ביד העכו"ם דאז תלוי ברצון העכו"ם ובין אם נטע עכו"ם וגדלו ביד ישראל דאז חייב. יש לתמוה דהא הרמב"ם כתב להדיא בה' תרומות פ"א ה"י דכיון דאין קנין לעכו"ם אפי' גדלה התבואה ברשות עכו"ם רק שנתמרח ביד ישראל חייב בתו"מ מה"ת. וא"כ חזינן שהתבואה שגדלה ביד עכו"ם היה טבל מה"ת. וא"כ ה"נ לענין רבעי אמאי תלוי ברצון העכו"ם מה שגדל ברשות עכו"ם. ואם אינו רוצה להקדיש מותר לישראל ליקח ממנו הא אין קנין לעכו"ם להפקיע. אך זה אפשר לישב ע"ד הגאון הנ"ל רק לא מטעמי' לפי מה שהבאנו למעלה בסי' ה' דברי הרמב"ן בחידושיו לר"ה דלפי"ד איכא למימר דהא דפסק הרמב"ם דאין נ"ר בסוריא לא משום דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל אלא הוא ס"ל דהלכה דילפינן קודש קודש ממעשר אף לענין מקום וזמן רק לענין שביעית שאני דלא ילפינן ממעשר כמשכ"ל. ולפי"ז נראה כמו דגבי מע"ש תלוי בגמר דאם גמרו ביד עכו"ם פטור ממע"ש מה"ת [מטעם דמירוח עכו"ם פוטר] אע"ג דאין קנין. ה"נ לענין נ"ר כיון דהגמר הי' ביד עכו"ם היינו שהעכו"ם לקט הפירות וכל או"א לפי גמר שלו כמבואר במעשרות פ"א מ"ה ו' לכך פטור מה"ת ותלוי ברצון העכו"ם. אבל אם לקטו ישראל אף שגדל ברשות העכו"ם ודאי חייב ברבעי מה"ת ואינו תלוי ברצון העכו"ם. ולפי"ז צ"ל דהא דכתב שם בה"ה דעכו"ם שנטע חייב ברבעי היינו שלקטו ישראל. והא דכתב דתלוי ברצון העכו"ם זה מיירי שלקטו העכו"ם בעצמו. אך מה שהקשינו מאי מהני ברבעי רצון העכו"ם דמשמע מדברי הרמב"ם דאז הוא קדוש כנ"ר של ישראל הא גבי תרומה לא מהני רצון העכו"ם צ"ע. וד' יאיר עיני לישב דברי הרמב"ם ז"ל:

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה