אור ברסלב
מלבושי יום טוב חלק ב קונטרס חובת קרקע › סימן ה

מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

קונטרס חובת קרקע · סימן ה

סימן ד

שאלה אם נוהג נטע רבעי מדאורייתא בא"י בזה"ז לפי דעת הסוברים דתרומות ומעשרות אינן נוהגות בזה"ז אלא מדרבנן אם גם נטע רבעי כן או לא:

תשובה הנה לפי"ד הרמב"ם דס"ל דרבעי אינו נוהג בחו"ל ופירשו הראשונים בדעתו משום דילפינן קודש קודש ממעשר שני. ומע"ש הא אינו נוהג בחו"ל. א"כ ה"ה רבעי. לפי"ז נראה דה"ה לענין בזה"ז דאי אמרינן דמ"ש אינו נוהג בזה"ז אלא מדרבנן בלבד. א"כ ה"ה רבעי כיון דילפינן קודש קודש ממ"ש. אמנם לפי הבנת הראשונים בדברי הרמב"ם תמוהים מאד דבריו כמו שהשיג עליו הרשב"א בחידושיו לב"ק (סט.) דהא גם לב"ה לא למדו אותו לגמרי ממ"ש שהרי יש לו חומש וביעור בכל זמן ר"ל אף בשביעית שאינו נוהג בו מעשר. וע"כ צ"ל שהוא אינו לומד ממ"ש אלא לענין קדושתו כלומר לפדיונו ולביעורו ולחומשו ולהיותו ממון גבוה לפי שהכתוב קראו קודש כמ"ש. הא בזמן ובמקום אינו למד ממנו משום דכתיב וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים גו' ובשנה הרביעית גו' דמשמע דכ"ז שערלה נוהגת נ"ר נוהג. ומעתה לדידן נ"ר נוהג בין בארץ ובין בחו"ל עכת"ד. ע"כ עלה בדעתי לומר דהא דס"ל להרמב"ם דרבעי אינו נוהג בחו"ל דלא כדברי הגאונים. הוא מטעם אחר. דהגאונים דסברי דרבעי נוהג בחו"ל אזלי לשיטתייהו וכפי מש"ב דבריהם בסי' א' דסברי דלאחר שגלה ההלכתא דערלה נוהגת גם בחו"ל א"כ הקרא דערלה קאי בין בארץ ובין בחו"ל והא דכתיב כי תבאו לא קאי אלא לגלות על זמן ביאה לחוד וכיון דהקרא מיירי בין בארץ בין בחו"ל א"כ הא דכתיב אח"כ ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש קאי גם על חו"ל. אבל הרמב"ם אזיל לשיטתי' דפליג עלייהו וסבר כפשטות הגמרא דמשמע דערלה אינה אסורה אלא מהלכה לבד משום דהקרא דכי תבאו ממעט ערלה דחו"ל ולכך אין לוקין עליה וכיון דהקרא לא מיירי אלא בארץ וההלכה לא הי' אלא על ערלה בלבד דנוהג בחו"ל. א"כ מנ"ל דנוהג גם רבעי בחו"ל כיון דעל רבעי לא הי' הלכה כלל. ומדוקדק בזה לשון הרמב"ם בהט"ו שכתב יראה לי שאין דין נ"ר נוהג בחו"ל כי' שלא אמרו אנא הערלה. ונ"ל דכוונתי' שלא נאמרה בהלמ"מ אלא ערלה בלבד:

ומה שהוצרך הרמב"ם ללמוד שאין נ"ר נוהג בסוריא ממ"ש כמש"כ בהמ"ש פ"ט ה"א. ובפ"י מהמ"א הט"ו. הוא כדי שלא נאמר שנוהג נ"ר בסוריא ובחו"ל לכה"פ מדרבנן. לכך הביא ראי' על סוריא כמו שאין בה מ"ש אפילו מדרבנן כמש"כ בהמ"ש פ"א הי"ד וז"ל ומ"ש והואיל וטעון הבאת מקום אין מביאין אותו בחו"ל כמו בכור בהמה לפיכך לא חייבוהו להפריש מ"ש בסוריא ע"כ. ואע"ג דכל עיקר מה שאין מביאין בכור מחו"ל גמרינן ממעשר. מ"מ לענין דרבנן גמרינן מעשר מבכור כמש"כ הכ"מ בשם הר"י קורקיס שם. וא"כ אף נ"ר כיון דטעון הבאת מקום לא גזרו חכמים ע"ז וכ"ש בחו"ל. וגם הראב"ד שם בהמ"ש פ"א סובר כדברי הרמב"ם בנ"ר אף שחולק עניו לענין מ"ש בסוריא דכתב שם וז"ל ונ"ל מה שאמרו מ"ש בסוריא מה"ת קאמר ואם גזרו עליה מעשרות לא גזרו עליה נ"ר. ולפי מש"ב מסתברא דגם הרמב"ם ז"ל מודה לדברי הרשב"א דלא ילפינן ג"ר ממ"ש קודש קודש לכל מילי לדברי ב"ה. ואף בזה"ז דמ"ש הוא דרבנן מ"מ נ"ר בא"י הוא מה"ת כמי ערלה:

אח"כ התבוננתי היטב בדברי הירושלמי ונראה לפע"ד דדברי הרמב"ם נכונים מאד. אף לפי הבנת הראשונים בדברי הרמב"ם. דז"ל הירושלמי מ"ש פ"ה ר"י אומר אין לנכרי כ"ר כו' אר"א כיני מתניתין אין לנכרי כ"ר כל עיקר רב ביבי אמר קומי ר"ז בשם ר' לעזר אתי' דר' יהודא כבית שמאי כמה דב"ש אמרו לא למדו נ"ר אלא ממ"ש כמה דתימר אין מ"ש בשביעית ודכוותי' אין נ"ר בשביעית כן ר"י אומר לא למדו נ"ר אלא ממ"ש כמה דתימר אין מ"ש בסוריא ודכוותי' אין נ"ר בסוריא א"ל חמי מה אמר לא אמר אלא אין לו חומש ואין לו ביעור הא שאר כל הדברים יש לו ר"י אומר אין לנכרי נ"ר בסוריא. עוד שם תני ר' יוסי ב"ר יהודא אמר ר"א בר"ש אומר לא נתחייבו ישראל בנ"ר אלא לאחר י"ד שנים שכבשו וחלקו אר"ח אתי' דר"י בר"י בשיטת ר"י אביו כמה דר"י אמר לא למדנו נ"ר אלא ממ"ש כמה דתימר אין מ"ש בסוריא ודכוותי' אין נ"ר בסוריא כן ר"י בר"י אמר לא למדו לנ"ר אלא ממ"ש כמד"ת אין מ"ש אלא לאחר י"ד שנה ודכוותי' אין נ"ר אלא לאחר י"ד שנה עכ"ל. והנה הרשב"א סובר בדעת הרמב"ם כיון דהירושלמי לפי דעתם דב"ש סברי דילפינן קודש קודש ממעשר. אינו נוהג נ"ר בסוריא. ה"ה לפי הגמרא דידן דב"ה סברי דילפינן קודש קודש ממעשר. לדברי ב"ה אינו נוהג נ"ר בסוריא. ולכך הקשה עליו דהא זה אינו דע"כ לא יליף ב"ה קודש קודש ממעשר אלא לענין קדושתו ולא לענין מקום וזמן מדסברי דכ"ר נוהג בשביעית. אבל לפע"ד לא נתכוין לזה הרמב"ם ז"ל. אלא דדעת הרמב"ם הוא כיון דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל ע"כ סמך הרמב"ם על הני תנאי דס"ל דאין נ"ר נוהג בסוריא. אע"ג דעל דברי ב"ש לא סמכינן בזה כמו דאמרינן בברכות פ' כיצד מברכין. זה אינו אלא דוקא היכא דלא אשכחינן תנא דסובר כב"ש. אבל הכא דמצינן תנאי דס"ל כב"ש ר"א בר"ש ור"י ור"י בר"י ע"כ פסקינן כוותי' בחו"ל משום דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל אבל לענין שביעית לא פסקינן כוותייהו. ועוד נראה דרב חסדא דאמר שם אתי' דר"י בר"י בשיטת ר"י אביו כו' ולא הזכיר כלל דברי ב"ש משמע דס"ל דר"י ור"י בר"י לא אזלי כלל בשיטת ב"ש דילפי כ"ר בשביעית ממעשר. ונראה דהטעם הוא משים דשאני שביעית דהא דפטור מן המעשר הוא משום דיד הכל שוין בה כדאמרינן בר"ה (טו.) וכיון דפטור מכל המעשרות פטור נמי ממ"ש אבל נ"ר דלא שייך האי טעמא לא ילפינן ממ"ש ונוהג אף בשביעית לענין חומש וביעור אבל לענין למילף כ"ר ממ"ש דלא נהוג אלא בא"י ולא בחו"ל ילפינן שפיר כ"ר ממעשר א"כ אף ב"ה נוכל לומר דסוברים כן ויכולין לסמוך עליהם להקל בחו"ל:

וראיתי להגר"א ז"ל בה' ערלה סי' רצ"ד ס"ק כ"ח שכתב על דברי הרמב"ם ז"ל הללו שדבריו לקוחים מירושלמי דמ"ש הנ"ל. אבל הוא תמוה מאד כי משם ראי' להיפך דז"ל הירושלמי שם תמן תנינן ר"י אומר אין לנכרי כ"ר כו' רב ביבי אמר קומי ר"ז כו' כן ר"י אומר לא למדו כ"ר אלא ממ"ש כמ"ד אין מ"ש בסוריא ודכותי' אין כ"ר בסוריא כו' ר"י אומר אין לנכרי כ"ר בסוריא. ור"ל כמו שאין חייב בשל נכרי בסוריא במ"ש שבסוריא יש קנין לנכרי להפקיע מידי תרומות ומעשרות כו' וז"ש רי"א אין לנכרי כ"ר דוקא בסוריא ודוקא נכרי ולרבנן אפי' נכרי בסוריא וכן מבואר להדיא בתוספתא. ועיין ר"ש בפ"ג דתרומות כו'. וכן מצאתי ברשב"א בב"ק (סט.) שכתב שהרמב"ם למד מהירושלמי הזה ותמה ג"כ עליו ע"ש שהאריך עכ"ל. ולא יכולתי לעמוד על כוונתי' האיך מוכח מדברי הירושלמי להיפך. ואף לפי פירושם בדברי ר' זירא דמוקי דר"י איירי דוקא לנכרי בסוריא אין כ"ר מוכח דלא כהרמב"ם לענין סוריא מה שפסק דאף בשל ישראל אינו נוהג. אבל הא רב ביבי ורב חסדא סוברים דר"י סובר דבסוריא אף לישראל אין כ"ר א"כ ודאי איכא למימר דעליהם סמך הרמב"ם ומטעם דכל המיקל בארץ כו' וכמש"כ. ואי כוונתי' דהאיך אפשר לומר דר"י סובר דבסוריא אף לישראל אין כ"ר. א"כ אמאי קאמר אין לנכרי [דוקא[ כ"ר. נ"ל דפי' הירושלמי הוא כך. דר"א אמר שם אין לנכרי כ"ר כל עיקר. ור"ל אפי' בא"י דאזיל לשיטתיה שסובר בתלמודא דידן גיטין (מז.) דיש קנין לנכרי להפקיע מידי תו"מ. ולכך סובר דלר"י אין לנכרי אפי' בא"י כמו דמשמע פשטות המשנה. ודלא כהתוספתא שהביא הר"ש. וזה שאמר כיני מתני' אין לנכרי כו'. ומה שאמר רב ביבי משמי' דר"א דר"י סובר דאין כ"ר בסוריא. אין כוונתי' דר"י איירי הכא בסוריא אלא כוונתי' ליתן טעם לדברי ר"י דסובר דנכרי פטור מרבעי אף בא"י משום דיש קנין אע"ג דחייב בערלה כדאמרינן מכל עץ דנטעו נכרי כמשב"ל מהספרי. על זה קאמר דר"י סובר דסוריא פטור מרבעי אף לישראל. וא"כ כמו דסוריא פטור מרבעי משום דפטורה ממ"ש אע"ג דחייבת בערלה ה"ה נמי נכרי בא"י כיון דיש קנין להפקיע מתו"מ ופטור ממ"ש פטור נמי מרבעי. אע"ג דחייב בערלה. וכן כוונת רב חסדא. וא"כ אין כאן כלל השגה על הרמב"ם ז"ל. הא כיון דאיכא הרבה אמוראים דסוברים דלר"י ור"א בר"ש ולר"י בר"י כ"ר לא נהג בסוריא אף בשל ישראל אמאי לא נאמר כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל:

ועוד תמוה לי דבריהם ז"ל שלפי פירושם דפי' דר"ז פליג על רב ביבי דלא מצי למילף ממעשר למיפטר לגמרי דהא גם גבי שביעית לא ילפינן נ"ר ממעשר אלא לענין חומש וביעור ולא שלא יהא לו קדושה לגמרי ע"כ מפרש ר"ז דברי ר"י דמיירי דוקא לנכרי בסוריא הוא דפטור מרבעי מטעם דיש קנין לנכרי בסוריא להפקיע מידי תו"מ. דלפי"ז תקשה לדברי ר"ז כיון דס"ל דלא ילפינן רבעי ממ"ש ורבעי דמי לערלה א"כ מאי מהני דיש קנין כיון דרבעי דמי לערלה וערלה הא נוהגת אף בשל ככרי ואף בחו"ל. והרשב"א בחידושיו דחק לישב זאת וקאמר דר"ז סובר דהא דערלה נוהגת בשל נכרי היא רק מדרבנן בלבד ולכך גבי רבעי כיון דיש לו קנין פטור אף מדרבנן. אבל באמת זהו דחוק מאד דהא משמע מן המשנה דערלה נוהגת בשל נכרי מה"ת דיליף בספרא מהקרא. אף דדעת הרמב"ם היא בפי' המשנה דאין ערלה נוהגת בשל נכרי אבל כבר חזר בו הרמב"ם ופסק דערלה נוהגת בשל נכרי כשל ישראל. וכן כתב הר"ש דכולה מתני' מוכח דערלה נוהגת בשל נכרי כשל ישראל. וע"כ נלפע"ד לפרש פי' אחר בדברי ר"ז דהוא פליג על רב ביבי דקאמר דר"י אזיל בשיטת ב"ש פליג עליו ר"ז ואמר דז"א דהא ב"ש לא יליף נ"ר ממ"ש רק לענין חומש וביעור וע"כ לאו מטעמא דב"ש הוא. אלא סברת עצמו הוא דסובר דילפינן כ"ר ממ"ש כמו דאינו נוהג מ"ש בסוריא כ"כ כ"ר. ומה דאיתא שם אח"כ ר"י אומר אין לנכרי רבעי בסוריא אין זה מדברי ר"ז וחסר שם תנא ר"י אומר אין לנכרי רבעי בסוריא. וזהו מדברי תנא בתוספתא דפליג על המתני' דידן דסובר דר"י אומר אין לנכרי רבעי אפי' בא"י משום דיש קנין. אבל בתוספתא סובר דר"י ס"ל דאין קנין. ולכך דוקא בסוריא אין לנכרי רבעי. ונראה דגם התוספתא סובר דר"י יליף נ"ר ממ"ש. אך ס"ל להתוספתא דמ"מ מדרבנן צריך להיות נוהגת בסוריא. אך בשל נכרי כיון דיש קנין לכך אינו נוהג אפי' מדרבנן. אח"כ מצאתי להרמב"ן באוצר נחמד בלקוטיו על ר"ה דהביא דברי הרמב"ם וכתב להדיא דהרמב"ם למד מהירושלמי הזה. ונראה מדבריו דהוא מפרש כל דברי הירושלמי כמש"פ. ומסיים שם הרמב"ן כיון דר"י ור"י בר"י ור"א כולהו ס"ל דכ"ר למד מן המעשר לפוטרו בסוריא עבדינן כוותי' משום דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל. ות"ל שכוונתי לדעתו הגדולה. ונראה ברור דזה לא הי' לפני הגר"א ז"ל מחמת שלא נדפס עדיין בימיו:

ואף לפי מש"ב כעת דברי הרמב"ם דלכך פסק דכ"ר אינו נוהג בחו"ל משום דילפינן קודש קודש ממעשר מ"מ בא"י נראה דרבעי הוא מה"ת אף לפי"ד דס"ל דתו"מ בזה"ז הוא מדרבנן משום דהעיקר הא קיי"ל כרבנן דס"ל דלא ילפינן רבעי ממעשר. משום דלא ילפינן קודש קודש ממעשר לענין מקום וזמן רק בחו"ל פסק הרמב"ם כן משום דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל. אבל בארץ גופה קיי"ל כרבנן דרבעי לא דמי למעשר. אמנם הרמב"ן שס מסיים עוד לסייע לדברי הרמב"ם וז"ל וכ"ש דגמרא דילן בפ' האיש מקדש לב"ה קאמר להך סברא דגמרי קודש קודש ממ"ש הילכך אין רבעי נוהג בחו"ל כלל כדברי הרב ז"ל וכן משנתנו מוכחת בלשונה דתנן בפ"ק דקדושין וכל שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים ותנן נמי החדש אסור מה"ת בכ"מ והערלה הלכה והכלאים מד"ס והא רבעי מנוה בפ"ע היא ובכ"מ נמי שנוי הוא אצל ערלה שוה לאילן לערלה ולרבעי אם לערלה ערלה ואם לרבעי רבעי וכאן לא שנו אלא ערלה אלמא אין רבעי אלא בארץ כו' עכ"ל. ומדברי הרמב"ן הללו נראה דס"ל דקיי"ל דהלכה הוא כן דילפינן רבעי ממ"ש ולא חש לקושית הרשב"א דא"כ האיך נוהג רבעי בשביעית דהא אין מ"ש בשביעית דשאני מ"ש בשביעית דאינו נוהג משום דיד הכל ממשמשין בה והוה כהפקר ולכך אינו נוהג מ"ש ולא ילפינן רבעי מזה וכמשב"ל. א"כ לפי"ז לדברי הרמב"ם דס"ל דמ"ש בזה"ז הוא דרבנן רבעי נמי הוא מדרבנן:

אך באמת דברי הרמב"ן שהביא ראי' לזה מן המשכה מדנקיט רק ערלה הלכה ולא נקיט גם רבעי ש"מ דרבעי אינו נוהג בחו"ל [ונראה דגם כוונת הרמב"ם מש"כ יראה לי שאין דין נ"ר נוהג בחו"ל שלא אמרו אלא ערלה. כוונתו שלא אמרו במשנה אלא ערלה. ודלא כמשכ"ל דלא אמרו בהלמ"מ אלא ערלה] צ"ע כיון דרבעי אינו בכלל ערלה א"כ למה הוצרך הירושלמי לומר דלכך ס"ל לר"י דאינו נוהג נ"ר בסוריא משום דיליף קודש קודש ממ"ש תיפוק לי' כיון דהלכה לא הי' רק שערלה נוהגת בחו"ל. א"כ מנ"ל לומר דנוהג גם רבעי דהוצרך למילף קודש קודש ממ"ש דאינו נוהג. וגם רבנן אמאי פליגי על ר"י וס"ל דרבעי נוהג בסוריא. כמו שנראה מדברי הירושלמי שרבנן פליגי על ר"י. כיון דרבעי אינו בכלל ערלה. וכבר בארנו למעלה בסי' א' דמזה יצא להשאלתות והבה"ג דהלכה קאי לפרש לן דהקרא דכי תבאו אל הארץ אינו ממעט חו"ל אלא בא לגלות דמזמן ביאה ואילך נוהגת ערלה. לפי דבריהם ניחא דברי הירושלמי דאי לאו דילפינן קודש קודש ממ"ש ודאי דנוהג גם רבעי בחו"ל כיון דבקרא כתיב נמי רבעי. אבל לפי"ד הרמב"ם ז"ל ושאר הראשונים דקאי כוותי' צ"ע דברי הירושלמי. ונראה דע"כ צריך לדחוק לישב דברי הרמב"ם דאף דבלשון המשנה רבעי היא לאו בכלל ערלה מדחזינן דכמה פעמים נקיט במשנה לערלה ולרבעי בפ"ע. אבל בהלמ"מ אי לאו הג"ש דקודש קודש ממעשר הוה אמרינן דרבעי היא בכלל ערלה והלמ"מ דערלה נוהגת בחו"ל באה להורות דגם רבעי נוהג בחו"ל וכן ס"ל לרבנן באמת לפי"ד הירושלמי:

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה