מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
קונטרס הפלפולים · סימן (כ)ח
לה"ג הגאב"ד דק"ק בוטען מוה' מרדכי נ"י:
מה שהקשה כת"ר דלפי דברי דקודם חצות לא איכפת לן אף אם משכו הבעלים ידם מהפסח ונשאר בלי בעלים כיון שחוזרין ונמנין עליו קודם חצות הם או אחרים מותר להקריבו לשם פסח משום דחצות קבעתו לשם פסח. דא"כ אמאי אמרינן בפסחים (צ"ח.) אם מת קודם חצות ואין בו ממונה עמו יביאנו לשם שלמים. ימנה עתה בנו על הפסח ויביאנו לשם פסת. ותירצתי לו ע"ז עפי"ד התוס' רי"ד שם דכתב דהבן אינו יורש את הפסח מאביו. ע"כ אינו יכול למנות עתה על פסח זה. והקשה כת"ר ע"ז מה בכך שאינו יורשו הלא לא גרע מאחר שיכול להמנות עליו. לפי"ד ז"א דהא אחר בודאי אינו יכול למנות בלי דעת הבעלים. א"כ גם הבן מאחר שאינו יורש את הפסח מאביו האיך יכול למנות מעצמו על הפסח של אביו. וזהו כוונת התוס' רי"ד דאם היה הבן יורש את הפסח מאביו א"כ היה הבן במקום אביו והיה יכול למנות אחרים על פסח זה. אבל עתה כיון שאינו יורש את הפסח מאביו א"כ כמו שאינו יכול למנות אחרים עליו כ"כ הוא בעצמו ג"כ אינו יכול להמנות עליו. אבל מש"כ כת"ר דכוונת התוס' רי"ד כיון דהבן יורשו א"כ לא נשאר הפסח בלי בעלים שבחיי אביו היה אביו נמנה עליו וברגע שמת אביו הלא תחת אבותיך יהי' בניך והבן הוא במקום אביו א"כ לא נשאר הפסח רגע בלי בעלים. ע"ז כתבו התוס' רי"ד שהבן אינו יורש הפסח מאביו ונשאר שם פסח בלי בעלים. לפי"ד א"א לפרש כן דזהו כוונת התוס' רי"ד דא"כ תקשה עליו קושיא גדולה דהא זה ודאי רחוק לומר שאביו מת פתאם ולא היה גוסס כלל מקודם וכיון שהי' אביו גוסס ורוב גוססין למיתה הוה כמו שאין לו בעלים. דלכך לא קבעתו חצות כשהיה אביו גוסס כמו דמתרץ שם רבינא והא הבן אינו יורש את אביו רק לאחר מיתה א"כ בשעה שהיה אביו גוסס היה הפסח בלי בעלים. א"כ אף אם נימא דהבן יורש את הפסח של אביו נמי אסור להקריבו לשם פסח כיון דהיה הפסח בלי בעלים בשעה שהיה אביו גוסס. אע"כ צ"ל דהתוס' רי"ד ס"ל דקודם חצות לא איכפת לן אם הפסח נשאר בלי בעלים ואם היה הבן יורש את הפסח של אביו היה יכול למנות עתה על פסח זה כיון שעדיין הוא קודם חצות. א"כ גם מתוס' רי"ד מוכח כדברינו ואין להקשות לפי"ד דאינו יכול למנות על פסח בלי בעלים, א"כ האיך אמרינן במשנה שקלים לר"י שהמוצא מקריבו לשם פסח. הא אין כאן בעלים שימנו אותו אבל באמת ז"א דהא שם ע"כ צ"ל בלא"ה דאמדו חכמים דעת הבעלים שנאבד מהם הפסח שכן הוא דעתם שכל מי שימצא אותו ימנה על פסח זה ויקריב אותו לשם פסח ואח"כ יחזיר להם המעות. א"כ זה הוה כמו שנמנה מדעת הבעלים ועיין בגליון הש"ס על ירושלמי ודבריו שם אינם ברורין כלל לפע"ד. ועוד מוכרחין אנו לומר דאף שמשכו הבעלים ידם מפסח זה ונמנו על פסח אחר מ"מ עדיין הם בעלים על פסח זה ויכולין למנות אחרים עליו קודם חצות ובזה יתורץ קושית המקנה דהקשה מאחר שנאבד הפסח אמאי לא חיישינן דילמא כבר משכו הבעלים ידם ממנו ונמנו על פסח אחר א"כ נשאר הפסח בלי בעלים. וע"כ צ"ל דמשום דעדיין קודם חצות ואף אם כבר משכו הבעלים ידם ממנו יכולין למנות אחרים עליו. ואף אם מצא מאחר שכבר משכו ידם ממנו נמי מהני דעת הבעלים שרוצים שכל מי שימצא יקריבו לשם פסחו כיון שגוף הפסח הוא שלהם:
עוד נ"ל לישב קושית המקנה הלזו מטעם אחר. דלכך לא חיישינן שמא כבר משכו הבעלים ידם ממנו מאחר שנאבד ונמנו על פסח אחר א"כ נשאר בלי בעלים משום דאף שנאבד ונמנו על פסח אחר מ"מ אמרינן דודאי אין דעת הבעלים למשוך ידם לגמרי מהפסח הראשון. אלא דעתם הוא שאולי ימצא הראשון אז יבחרו איזה להקריב לשם פסח והשני לשם שלמים לא מיבעיא למ"ד יומא (סד.) דמצוה בראשון דודאי אין דעתם למשוך לגמרי מהפסח הראשון אלא אפי' למ"ד שאיזה שירצה יקריב מ"מ כיון דאם היה אחד מהם מובחר מצוה בו ע"כ אין דעתם למשוך לגמרי ידם מפסח הראשון. וראי' לזה דהא אמרינן בפסחים (צו:) דפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה. והטעם הוא כיון דנמצא קודם שחיטת פסח השני שהופרש תחתיו והוא לא הקריב את הפסח הראשון לשם פסח הוה כדחיא בידים כמבואר שם. ואי אמרינן כיון דנאבד הפסח והבעלים נמנו על פסח אחר הוה כמשכו ידם ממנו ונשאר הפסח בלי בעלים א"כ לא חזי' אח"כ לשם פסח אפי' אם ירצו להקריבו כיון שהי' בלי בעלים א"כ אמאי אינו מקריבו לשם שלמים הא לא דחיא בידים כיון דלא חזי לשם פסח וכן יש להקשות ביומא שם דאמאי מותר להקריב הראשון. אך שם נוכל לישב לפי"ד דשם מיירי דנמצא קודם חצות. אמנם בפסחים שם לא נוכל לישב כן דשם מיירי להדיא דנמצא לאחר חצות:
גם כתב כת"ר וז"ל גם מה שהשיגו עלי בתירוצי שתירצתי דברי הרע"ב שהוא מטעם ס"ס. וע"ז השיגו עלי מסוגיא דקדושין דפריך שם ודילמא תודה היא הלא התם נמי ס"ס הוא. לא אבין למו הלא כמו שיש הס"ס בעולה כן יש ג"כ הס"ס בתודה דילמא חולין הוא ודילמא תודה היא וא"כ הוא שקול עולה כמו תודה. ויש לספק בתודה כמו עולה ושפיר פריך הש"ס. וכעין זה כתבו התוס' ב"ק (יא.) ד"ה מטהרת לה כו' כיון דהס"ס סתרי אהדדי לא הוי ס"ס כו' עכ"ד. נפלאתי על מע"כ בזה. חדא דהא דעת המהרש"ל הוא דס"ס דסתרי אהדדי לא מיקרי אלא היכא דשני הספיקות סתרי אהדדי. והכא אינו סותר אלא ספק אחד. וכן מסכימים כמה גדולי האחרונים לדעת המהרש"ל. עיין בפ"מ סי' קי"א סק"א במחודשים. ועוד דהא כתב הנוב"י במה"ק יו"ד סי' ס"ב וז"ל ועוד שגוף סברת התוס' שכ' כיון דנצטרך אח"כ לומר להיפך להכי לא שרינן כלל חידוש הוא ומהרש"ל באמת תמה עליהם. ולענ"ד אין בזה אלא חומרא דרבנן כו' עכ"ל. [ועיין מש"כ בס' מלבושי יו"ט בדיני ברירה סי' י"ד]. וכיון דאין זה אלא חומרא דרבנן בעלמא ודאי דמסתברי דבקדשים כה"ג לא גזרו רבנן להחמיר בזה. ויותר נראה לאחר העיון דבנ"ד לא שייך כלל לומר ס"ם דסתרי אהדדי דהא דלא עבדינן ס"ס דסתרי אהדדי משום דממ"נ באחד עושה איסור והיינו היכא דמצי למיעבד תרווייהו לקולא מטעם ס"ס. כגון שמקודם יתירה ביום ח' דילמא אין כאן ולד ואפי' ולד הוא דילמא זכר הוא. ואח"כ יתירה אם תראה מקודם ביום ל"ד ואח"כ ביום מ"א דילמא אין כאן ולד ואפי' יש כאן ולד דילמא נקבה היא. א"כ ממ"נ באחד מהן עשה איסור ע"כ לא אזלינן לקולא בהאי ס"ס כלל. אבל הכא אם יקריבו לשם עולה מטעם ס"ס תו לא יקריבו לשם תודה מטעם ס"ס. ואם יקריבו לשם תודה מטעם ס"ס תו לא יקריבו לשם עולה מטעם ס"ס. א"כ לא שייך כלל בזה הך כללא דלא עבדינן ס"ס דסתרי אהדדי. וזה לא קשה דאמאי אמרו חכמים שיקריבו לשם עולה מטעם ס"ס ולא אמרו שיקריבו לשם תודה מטעם ס"ס. או לשם איזה מהן שירצה יקריב. משום דעולה שכיחי יותר מן התודה וכן כתב הפנ"י. ועיין בירושלמי דשקלים פ"ז ה"ג דגם שם משמע כן. ולכך לא קשה להירושלמי קושית הגמרא דידן. והגמרא דידן ס"ל כיון דתודה נמי הוה מיעוטא דשכיחא א"כ צריך לחוש נמי לתודה או משום דסתמא דמתני' אזלי אליבא דר"מ דחייש למיעוטא ולכך פריך הגמרא דילמא תודה היא:
כ"ד ידידו יו"ט ליפמן הכהן: