אור ברסלב
מלבושי יום טוב חלק ב קונטרס הפלפולים › סימן ה

מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

קונטרס הפלפולים · סימן ה

סימן ד

עוד כתב לי הגאון הנ"ל בשולי מכתב הקודם וז"ל נשכח מזכרוני במה נסתפקנו מכבר בענין בכור טרפה. דהא ככל דוכתי ילפינן לי' העברה העברה ממעשר. ויודיעני נא כת"ר אשר בלבבו בזה:

וזה שהשבתי להגאון הנ"ל. במה שנסתפקנו כבר בענין בכור טרפה מבטן דלא ליקדש דילפינן העברה העברה ממעשר. הנה במנחות (ו.) אמרינן להדיא מה ליוצא דופן שכן אינו קדוש בבכורה. ופירש"י תאמר בטרפה דקדושה בבכורה אם נולד עם טריפתו. אף שיש לדחוק ולפרש שם הגמ' דלא כרש"י ז"ל היינו דיוצא דופן לא משכחת דליקדש בבכור. וטרפה משכחת לה דקדשה בבכורה אם אח"כ נטרפה אמנם נראה עיקר כד' רש"י ז"ל. וכן מוכח בחולין (ע:) דלמ"ד למפרע הוא קדוש דאם מחתך ומניח יקבר אף דעושה אותו טרפה קודם יציאת רובו. והטעם בזה נ"ל דלא גרע טרפה מנפל דילפינן בבכורות (ג) משגר דקדוש בבכורה. ולענין כלאים אמרינן בהדיא בב"ק (עח.) דאינו קדוש בבכורה [וצ"ע על הפוסקים שלא הביאו זה] ולענין יתום נסתפקתי אם ג"כ ילפינן ממעשר דלא קדוש בבכור. כי לע"ע לא מצאתי זאת מבואר. ואולי נכלל בכלל יוצא דופן וכן הוא בתמורה לענין דלא קדושין ולא מקדישין ע"כ צ"ל כן דכייל יתום בכלל יוצא דופן משום דדמי לי' במקצת. ע"כ יודיעני נא דעתו הרחבה בזה. כ"ד ינ"ע יו"ט ליפמן הכהן:

וזאת תשובת הגאון הנ"ל בענין יתום בבכורה לדעתי פשיטא דלא קדוש. וגרע מיוצא דופן ואפי' ר"ש מודי בי' דלאו לידה הוא. ויעוין במכילתא פ' בא על פסוק והעברת. דמילתא דפשיטא להו התם דאין ביתום קדושת בכורה אבל טרפה פשיטא דקדוש. וכדמוכח להדיא כולה סוגיא בשליא תקבר וטעמא כמ"ש כת"ר משום דכתיב שגר לרבויי נפל. ומ"מ קשה לכאורה אליבא דר' חייא דבטלה ברוב לענין טומאה. אמאי לא בטלה לענין בכורה. דהא אליבא דר"ש דשליא הוצרך ר' יוחנן בנדה (כז) לרבויא דקרא לענין טומאת לידה. וה"ה לבכורה דמ"ש. ור"ש בשיטת ראב"י הוא כדאמר ר"י גופי'. וצ"ל דילפינן בהמה מאדם דהויא לידה ובהכי ניחא הא דאר"י ר"ש וראב"י אמרו דבר אחד. אע"ג דהכא ר' חייא הוא דתני לה דאינה מטמאה ולפמ"ש ה"פ ר"ש דאמר התם דטהור אע"ג דס"ל דטמאה לידה [כדסבר התם ר"י לדידי' וכדמוכח ר"פ יוצא דופן] וראב"י דאמר דנפטרה מבכורה אע"ג דקושטא הוא דבטלה לענין טומאת נבלה אמרו דבר אחד. והכל מדרשא דקרא דכי תזריע. ואנן אע"ג דקיי"ל כרבנן דר"ש אית לן שפיר דראב"י דגם לרבנן גלי קרא דכי תזריע לענין נמוח. וכמ"ש התוס' ר"פ יוצא דופן. וילפינן לענין בהמה. ומתרצי קושית התוס' בכורות (כג:) ד"ה אלא יעו"ש. וכלאים פשיטא דגרע מנדמה. ולא הוצרכו הפוסקים לכתוב דין פטורו מבכורה. עיין בכורות (יב:). כ"ד י"נ אלעזר משה הלוי א"ה.

עוד השבתי להגאון הנ"ל. ע"ד אשר נסתפקנו כבר בענין יתום אם קדוש בבכורה אי ילפינן העברה העברה ממעשר. ראיתי אח"כ שבדברי הגמ' חולין (קלו:) מבואר להדיא דיתום קדוש בבכורה. דקאמר שם הגמ' לענין ראשית הגז אדרבה מבכור הו"ל למילף שכן יתום שלקחו כו'. וכן פי' שם רש"י ז"ל להדיא דיתום קדוש בבכורה וירעה עד שיסתאב ויאכל במומו לכהן. מ"מ לכאורה קשה דבאמת אמאי לא ילפינן גבי בכור העברה העברה ממעשר. ואולי כיון דגלי קרא משגר דאפי' נופל קדוש בבכורה כ"ש טרפה א"כ לא מצי למילף ממעשר. לכך יתום קדוש בבכורה ויוצא דופן דלא קדוש בבכורה משום דגלי קרא להדיא:

כ"ד ידידו יו"ט ליפמן הכהן:

וזו תשובת הגאון הנ"ל עוד בזה. במאי דמוכח מגמ' דחול (קלו) שלא כדברינו מאז בענין פטור יתום מבכורה. הא ודאי דהתם ע"כ בזה פירש כו' למ"ד אפשר לצמצם בי"ש לדידן ל"ש. אך לדעתי שגם זה הוא דוקא אליבא דר"ש דאליבי' איירינן התם ואיהו ס"ל שריבתה התורה יוצא דופן לכל לידות דלא בעינן דרך לידה ובבכור אימעוט יו"ד מפטר רחם וילפינן לידה דקדשים מיני' בגז"ש. אבל יתום דאימעוט בקדשים מתחת אמו אינו ענין ללידה כלל ולא ממעטינן. אבל לרבנן דס"ל דבעינן דרך לידה דכ"מ אמרינן דמטעם לידה מיעטי' קרא. וראי' דהא ילפינן מיני' גם לענין פרכוס דבסוף שחיטה. ור"ש דס"ל כותלים מלאים דם מהני ול"ח לאמצע שחיטה לטעמי' אזיל דלא משום לידה אימעט כנ"ל. ול"צ לתי' התוס' שם. וכ"ז לפ"ד המפ' שם בפ' רה"ג. ולז' הי' נ"ל לומר דיתום דקאמר דחייב בבכורה היינו אם האם יתומה חייבת בבכורה משא"כ במעשר דאם אין י' לבד היתום כולן פטורין. וה"ה דה"מ למינקט שאר פסולין אלא דכייל כולהו בחדא דבבכור לא קפדינן על החולין המחייבתו משא"כ במעשר [ולדידי מספקא לי באמת בכלאים ונדמה שילדו דמפשטא דלישנא דמתני' ודגמ' בבכורות (טז יז) משמע דפטורי ואכמ"ל. ולא פש לן רק יו"ד דכייל לי' ביתום] אבל ולד גופי' יתום אפשר דפטור גם לר"ש דילפינן מקדשים. עכ"פ לדינא אין ספק בדברים אשר הסכמנו. כ"ד י"נ אלעזר משה הלוי א"ה.

א"ה כעת עיינתי בזה וראיתי דבזה צדקו דברי הגאון הנ"ל דבמכילתא מבואר להדיא דיתום אינו קדוש בבכורה. דז"ל המכילתא שם שמעון בן עזאי אומר והעברת מה ת"ל לפי שהוא אומר כל אשר יעבור תחת השבט שומע אני אף היתום במשמע והדין נותן מה אם בעל מום שאינו כשר לגבי מזבח נכנס להתעשר לדיר יתום שהוא כשר לגבי מזבח לא יהא נכנס לדיר להתעשר כו'. לא זכיתי מן הדין נאמר כאן עברה ונאמר להלן עברה מה כאן [פי' בבכור] אין קדושה חלה עליו אלא בחיי אמו אף העברה האמורה להלן [פי' במעשר] דין הוא שלא תהא קדושה חלה אלא בחיי אמו ע"כ. ולכאורה תמוה מאד סוגית הגמרא דחולין דקאמר בפשיטות דיתום קדוש בבכורה. ומה שדחק הגאון הנ"ל לישב אינו נ"ל כלל. אבל באמת בלא"ה דברי המכילתא לכאורה תמוהין מאד דהאיך קאמר יתום כשר לגבי מזבח דהא ממעטינן להדיא יתום מתחת אמו בת"כ פ' אמור פ"ח. והובא ברייתא זו בגמ' חולין (לח:) בכורות (נז.) ומה שמתרץ הבעל זית רענן דהאי תנא פליג וס"ל דמתחת אמו לא ממעטינן יתום. לפע"ד א"א לומר כן. דא"כ האיך קאמר דיתום אינו קדוש בבכורה דמנ"ל זאת גבי בכור. ומש"כ הבעל ז"ר משום דגבי בכור כתיב שבעת ימים יהי' עם אמו ממעטינן שפיר יתום דבריו נפלאים מאד. דא"כ צריך להיות גבי בכור אפי' מתה אמו בתוך שבעת ימים לא יהי' קדוש הבכור. דהא קאמר שם בת"כ ריה"ג להדיא דאי לאו שנאמר תחת אמו הו"א מהאי קרא דשבעת ימים יהי' עם אמו עד שיהא עם אמו כל שבעה ת"ל תחת אמו אי תחת אמו יכול אפי' יצא ממנה כשהיא מתה ת"ל עם אמו הא כיצד אפי' נתקיימה לו אמו שעה אחת. א"כ האיך אפשר לומר דהאי תנא דמכילתא ס"ל דמתחת אמו דכתיב גבי קדשים לא ממעטינן יתום ורק משבעת ימים יהי' עם אמו דכתיב גבי בכור ממעטינן יתום דלפי"ז צריך להיות אמו קיימת גבי בכור כל שבעה. ודבר זה לא שמענו מעולם. ואף אם נאמר דמאחר שנולד בקדושה א"א שיצא לחולין אח"כ אם מתה אמו אבל מ"מ לכה"פ יהא פסול הבכור להקרבה כיון דקפיד קרא שיהא שבעת ימים עם אמו:

וכשעיינתי בענין זה דיתום הנני במבוכה רבה דהא קאמר רבא בחולין שם דיתום לא מיקרי אלא דוקא היכא דזו פרשה למיתה וזה פרש לחיים. אבל היכא דילדתו אמו והדר מתה כיון ששהה רגע אחד בחיי אמו לא מקרי יתום משום דלעולם תחי' ותיזל. ולפי"ז האיך קאמר ר' יהושע בבכורות (נז.) אפי' נשחטה אמו והשלח קים אין זה יתום דהאיך משכחת לה דלא יהא השלח קיים רגע אחד לאחר הלידה א"כ לר"י לא משכחת יתום כלל. ויותר תמוה לי לישנא דהגמרא שם דקאמר יתום כגון שהשלח קיים אלמא דאיכא יתום שאין השלח קיים. והאיך אפשר לאשכוחי שלא יהא השלח קיים מיד אחר הלידה שלא תהא שהות אפי' רגע אחד. ובפרט לפי מש"כ הת"ח בחולין דזו פרשה למיתה וזה פרש לחיים הוא תיכף משיצא רובו דכיון שיצא רובו הוה כילוד. וכן יש להוכיח מדברי הרמב"ם פ"ג מה' א"מ ה"ד דכתב שם תחת אמו פרט ליתום שנולד אחר שנשחטה אמו. דלכאורה תמוה דהא זה נגד דברי רבא דקאמר דאי במתה והדר ילדתו מכי יולד נפקא משום דזה הוה כמו יוצא דופן כיון שנולד לאחר שמתה אמו. אבל לפי"ד הת"ח ניחא שפיר דכוונת הרמב"ם הוא היינו שנשחטה אמו לאחר שיצא רובו קודם שילדתו. א"כ ודאי לא משכחת לה כלל שלא יהא השלח קיים. ועוד תמוה דהא משמע שם מדברי הגמרא דטעמא דר"י משום דעור של המתה מהני להחם את הולד לאחר הלידה לכך לא מקרי יתום כשהשלח קיים וכן קאמר שם רבי דבזה נתגלה טעמא של משנתנו כיון שהעור קיים הוי כמו שאמו קיימת ע"ש ברש"י. הא לדברי רבא לא מתקרי יתום אלא כשזו פרשה למיתה וזה פרש לחיים אבל א"צ כלל שתהא אמו קיימת זמן מה לאחר הלידה להחם הולד. א"כ מאי נ"מ במה דהשלח הני להחם הולד לאחר לידה:

ויותר תמוה לי מה דקאמר ר"ה שם (נג.) דבטלהו מעשר בהמה משום יתום. וכיון דיתום לא מקרי אלא כשזו פרשה למיתה וזה פרש לחיים לפי"ד רבא. א"כ האיך אפשר שגזרו ועקרו מ"ע דמעשר בהמה משום דבר דלא שכיח ובפרט לדברי התוס' בחולין (לח:) ד"ה אלא כו' דכ' דלדידן דקיי"ל דא"א לצמצם בי"ש יתום לא משכחת לי' כלל והקרא קאי אם יבוא אליהו ויאמר שבצמצום נעשה ודאי קשה טובא דהאיך אפשר למיגזר ולעקור מ"ע משום דבר דא"א לאשכוחי כלל רק אם יבוא אליהו ויאמר שבצמצום נעשה. ובאמת הי' נ"ל לומר דר"ה לא ס"ל הא דרבא דדוקא בזו פירש למיתה וזה פירש לחיים מיקרי יתום. אלא כדמשמע מפשטות לישנא דת"כ דבעי שישהה שעה אחת תחת אמו. אמנם בדברי התוס' דבכורות שם ד"ה כר"ה כו' דכ' לכך נ"ל לפרש דנקט הכא דוקא יתום דטעו בי' טפי מבאחריני משים דלא בקיאי דיתום נמי לא משכחת לי' אלא בזה פירש למיתה וזה פירש לחיים עכ"ד. מבואר להדיא דגם ר"ה ס"ל כרבא א"כ קשה טובא כיון דא"א לצמצם בי"ש לא משכחת לי' יתום כלל. ועל דברי רש"י דפי' יתום ג"כ כד' התוס' בזפל"מ וזפל"ח לא קשה כ"כ משום דנראה דרש"י לא ס"ל כד' התוס' דחולין ואף למ"ד דא"א לצמצם בי"ש נמי משכחת לי' יתום משום דבעי שיהא ניכר לב"א שחיה לכה"פ רגע אחד תחת אמו. אבל היכא דזפל"מ וזפל"ח ואינו ניכר לב"א שחיה רגע אחד תחת אמו אף שידוע לשמים שחיה זמן מה תחת אמו זה אינו מועיל כלל ועדיין מיקרי יתום וכן נראה דעת הרמב"ם מדהביא יתום לדינא בה' איסורי מזבח. מ"מ עדיין קשה דהא זה ודאי הוא מילתא דלא שכיחא שזפל"מ וזפל"ח והאיך אפשר שמחמת זה תעקר מ"ע. ואף שרש"י ס"ל דלאו דוקא יתום אלא גזרו משום כל דברים שנכנסים לדיר להתעשר מ"מ צ"ע האיך נקט ר"ה דגזרו משום דבר דלא שכיח:

ומחמת כל הקושיות הללו רחש לבי לומר כלל חדש בדין יתום דמעשר בהמה. דהתם אינו נכנס לדיר להתעשר אפי' אם מתה אמו אחר שנולד. ומעשר בהמה שאני דבעי שתחי' אמו בשעה שנכנס לדיר להתעשר. משום דילפינן העברה העברה מבכור כדאיתא במכילתא כמו דגבי בכור אין קדושה חלה עליו אלא בחיי אמו אבל זפל"מ וזפל"ח אינו קדוש כמו כן גבי מעשר בעי דבשעה שקדושה חלה עליו היינו בשעת הפרשת המעשר שתחי' אמו. אבל אם מתה אמו אינו נכנס לדיר להתעשר. ולכך אתי שפיר דברי המכילתא דקאמר דיתום כשר לגבי מזבח משום דהתם מיירי שנולד ואח"כ מתה אמו. ולפי"ז ניחא מה דפליג ר"י ואמר כיון שהשלח קיים הוה כמו שאמו קיימת ואין זה יתום. ומה דאיתא שם בבכורות במשנה ואיזה יתום כל שמתה אמו או שנשחטה ואח"כ ילדה. זהו ט"ס. וכן הוא בהמשניות ליתא כלל תיבת ואח"כ ילדה. וכן נראה מדברי רש"י דלא הי' לפניו הגירסא ואח"כ ילדה. ולפי"ד יתיישב שפיר הא דר"ה דבטלוהו מעשר בהמה משום יתום. וכן הא דלקמן (נח:) דקאמר ר"ה דלכך מעמד אמותיהם מבחוץ והם מבפנים גזרה משום לקוח או יתום משום דיתום כזה שכיח הרבה שלא תהי' לו אם בעת שנכנס לדיר להתעשר. וגם א"צ לדחוקי מה שדחק שם רש"י ואע"ג דאיכא דמחייב כגון שנולד ואח"כ מתה אמו וההוא לא נפיק אלא ע"י ירקא מ"מ בהא דמעמד אמותיהם של אלו מבחוץ להוי לי' הכירא ויהי' נזכר דיתום ולקוח לאו בני עשורי נינהו ע"כ. אבל לפי דברינו א"ש טפי מה דאמרו חכמים להעמיד אמותיהם מבחוץ כדי שנדע שאם אין לו אם אינו נכנס לדיר להתעשר. ולפי"ז א"ש מה דקאמר הגמרא בחולין דיתום קדוש בבכורה. אין כוונת הגמרא בזפל"מ וזפל"ח כמו שפירש"י דבכה"ג ודאי דאינו קדוש בבכורה כמבואר במכילתא להדיא. אלא מיירי בנולד ואח"כ מתה או נשחטה אמו דבבכור כה"ג קדוש וגם קרב לגבי מזבח. ובמעשר אינו נכנס לדיר להתעשר:

אך מה דקשה לפי"ד דברי הגמרא שם (ח.) דקאמר על המתניתין דחשיב כל הפסולין שאינן נכנסין לדיר להתעשר מה"מ ומביא שם הברייתא דממעט כל הפסולין גבי קדשים ור"י בנו של ר"י ב"ב קאמר שם דילפינן מעשר מדנאמר כאן תחת השבט ונאמר להלן תחת אמי מה להלן פרט לכל השמות הללו אף כאן פרט לכל השמות הללו. א"כ נראה להדיא מדברי הגמרא שם דגם יתום דממעט גבי מעשר הוא יתום דאמעוט גבי קדשים. ולא כדברי המכילתא דממעט גבי מעשר יתום דהוא כשר לגבי קדשים מ"מ אינו נכנס לדיר להתעשר. ואין לדחוק ולומר דהגמ' מביא הך ברייתא לענין שאר פסולין דילפינן מקדשם. אבל פסול יתום ילפינן מבכור כדברי המכילתא. זהו דבר שא"א לומר כלל דא"כ הו"ל להגמרא להביא דברי המכילתא על המשנה. ומדלא הביאה נראה דלא ס"ל להגמ' כדברי המכילתא. אח"כ עיינתי בת"כ וראיתי דשם איתא דברי ר"י בנו של ר"י ב"ב בזה הלשון מה תחת האמור כאן פרס לכלאים וליו"ד ולמ"ז וליתום אף תחת האמור להלן פרט לכלאים וליו"ד ולמ"ז וליתום. הרי מבואר להדיא דר"י בנו של ר"י ב"ב סובר דיתום דגבי מעשר ילפינן מקדשים. ופליג על שמעון ב"ע דהמכילתא דס"ל דיתום דגבי מעשר ילפינן מבכור. אבל באמת קשה לומר דמתני' שלנו סובר כדברי ר"י בנו של ר"י ב"ב דיתום דגבי מעשר ילפינן מקדשים. א"כ גבי מעשר נמי אינו נכנס לדיר להתעשר אלא בזפל"מ וזפל"ח ולפי"ז תהדרי קושיתינו לדוכתין דאמאי קאמר ר"י דאם נשחטה אמו והשלח קיים אין זה יתום דהאיך משכחת לה שלא יהא השלח קיים:

ולאחר העיון נראה לישב ומקודם נבאר דברי רבא דחולין שם דהביא ראי' דפרכוס שאמרו בסוף שחיטה מיתום דפסול בזפל"מ וזפל"ח אא"ב דבעינן חיותא בסוף לידה היינו דאיצטריך קרא למעוטי. אלא א"א לא בעינן חיותא בסוף לידה ל"ל מכי יולד נפקא. ודברי הגמ' לכאורה תמוה. ועיין בתב"ש סי' י"ז דביאר דברי הגמרא דרבא הוכיח מתוך הברייתא דכל היכא דבעי חיותא כגון בשחיטה לא מהני היכא דגמר שחיטה ומיתה באין כאחד רק בעי שתקדום הגמר שחיטה למיתה באופן כשגמרה שחיטה עדיין ההי' חיה ותמות אח"כ כו' וקאמר אא"ב בעי חיותא בסוף לידה פי' שכל סוף לידה תהי' בחיות ולא יהי' סוף לידה ומיתה באין כאחד רק המיתה אח"כ שפיר דכל שהמיתה וגמר לידה באים כאחד יצאה מכלל יוצא דופן ולא אימעוט מכי יולד כו' ובעי קרא תחת אמו פרט ליתום. אלא א"א לא בעי חיות בסוף לידה פי' דקרא דתחת אמו אתא למילף דבעי שתהא מיתה וגמר לידה באין כא' ואי מתה קודם הו"ל יתום קשה ל"ל דאי מתה קודם הו"ל יו"ד עכ"ד יעו"ש מה שהאריך בזה. ודבריו מוכרחין. אך עדיין קשה מנ"ל ללמוד שחיטה מיתום דשמא יתום שאני כיון דגלי קרא דבעי שיהא שעה אחת תחת אמו ושעה אחת לאו דוקא אלא אפי' רגע אחד לכך בעי שיהא באמו חיותא לאחר הלידה. אבל גבי שחיטה מנ"ל דצריך שתהא בה חיותא לאחר השחיטה. ונראה דע"כ צ"ל דרבא סובר דפסול יתום דגלי רחמנא גבי קדשים לא דזהו פסול בפ"ע אם לא היתה שעה אחת תחת אמו. אלא דסובר דגלי רחמנא דאם לא חיתה אמו לאחר הלידה אף רגע אחד הוה כמו יו"ד וזה הוה כמו שגמר המיתה קודם הלידה דפסול מטעם יו"ד. ע"כ אפי' אם גמר כאחד נמי פסול מטעם יו"ד דאין זה לידה אם לא חיתה אף רגע אחד אח"כ. לכך למד מזה דה"ה לענין שחיטה דאם אין בה חיות לאחר השחיטה הוה כמו שמתה קודם גמר שחיטה דאין זה שחיטה אם אין בה חיות אף רגע אחד לאחר שחיטה. אמנם רב חסדא דס"ל דפרכוס שאמרו באמצע השחיטה וכן ר"נ ב"י דס"ל דפרכוס שאמרו בתחילת השחיטה הם ע"כ ס"ל דאם המיתה והשחיטה באין כאחד הוה שחיטה מעליא. א"כ כ"כ גבי לידה אם המיתה והלידה באין כאחד הוה לידה מעליא. ולא מיקרי יו"ד. וע"כ לדבריהם פסול יתום דפסל רחמנא הוא פסול אחר דקפיד רחמנא שתחי' אמו שעה אחת ממש אחר הלידה כדמשמע פשטות הת"כ כמשכ"ל. והם לא חששו לקושית רבא לעולם תחי' ותיזל. אלא ס"ל דבעי שעה אחת ממש שתחי' אמו לאחר הלידה כדי שיתחמם הולד. כנ"ל לבאר פלוגתתם:

והנה לדברי רבא דס"ל דפסול יתום בקדשים אינו אלא בזפל"מ וזפל"ח לפי דבריו ע"כ צריך לאוקמי מתני' דבכורות כדברי שמעון ב"ע דמכילתא דסובר דפסול דיתום גבי מעשר לא דמי לפסול יתום דגבי קדשים דהתם אינו פסול אלא בזפל"מ וזפל"ח ופסול מטעם יו"ד כמש"ב. אבל גבי מעשר הוא פסול בפ"ע ופסול אפי' אם מתה אמו אחר הלידה משום דבעי בעת העברת השבט שתחי' אמו דילפינן מבכור ודלא כהת"כ דס"ל דילפינן מעשר מקדשים דלפי"ז גבי מעשר נמי אינו פסול אלא בזה פל"מ וזפל"ח. וע"כ מתני' דבכורות לא ס"ל הכי. דא"כ תקשי דברי ר"י דאמר דאם נשחטה אמו והשלח קיים אין זה יתום כמשכ"ל. אמנם לפי"ד ר"ח ור"נ בר"י דס"ל דבעי שעה אחת ממש גבי קדשים כדי שיעור חמים הולד א"כ לדידהו ודאי איכא למימר דהמתני' ס"ל כדברי הת"כ דפסול יתום גבי מעשר ילפינן מקדשים וגם גבי קדשים פליג ר"י דאם השלח קיים דמהני להחם הולד כמו שאמו קיימת ואינו פסול משום יתום. וסוגיא דבכורות אזלא אליבייהו דר"ח ור"נ בר"י לכך הביא הגמרא על המתני' דברי הת"כ. וראי' לזה דהסוגיא שם אזלא אליבייהו דהא קאמר (שם) וביו"ד ס"ל כר"ש יתום כגון שהשלח קיים אלמא דס"ל דיתום פסול אחרינא הוא ולא מטעם יו"ד. והא לדברי רבא כיון דהוא ס"ל דפסול יתום הוה מטעם דהוה כמו יו"ד א"כ לדברי ר"ש דס"ל דיו"ד הוה ולד מעליא כ"ש יתום דודאי הוה ולד מעליא. אלא ע"כ דכל הסוגיא שם אזלא אליבייהו:

ודברי המכילתא הנ"ל אליבא דרבא א"ש בפשיטות טפי דהא דקאמר שם סתמא יתום שכשר לגבי מזבח אע"ג שזפל"מ וזפל"ח פסול לגבי מזבח משום דזה פסול מטעם יו"ד. אבל הוא מיירי ביתום שמתה אמו אח"כ. אבל לדברי ר"ח ור"נ בר"י דס"ל דכל פסול יתום הוא פסול בפ"ע קשה דברי המכילתא מה דקאמר סתם יתום שכשר לגבי מזבח אע"ג דהכא מיירי שמתה אמו אחר שעה אחת לאחר הלידה מ"מ ק"ק מה דקאמר סתם יתום שכשר לגבי מזבח. ועוד קשה דברי המכילתא מה דמסיים דילפינן מעשר מבכור מה בכור אינו קדוש אלא בחיי אמו מנ"ל זאת. דבשלמא לדברי רבא א"ש משום דס"ל כיון דזפל"מ וזפל"ח הוה כמו יו"ד א"כ פשיטא דבכור אינו קדוש כה"ג. אבל לר"ח ור"נ בר"י מנ"ל דבכור אינו קדוש בזפל"מ וזפל"ח. וליכא למימר משום דילפינן מקדשים וגם בבכור גופא כתיב שבעת ימים יהי' עם אמו ובא זה וגלה ע"ז כמו דאמרינן בת"כ ובמכילתא פ' משפטים. מ"מ מנ"ל דאינו קדוש דילמא הוא קדוש ופסול להקרבה וירעה עד שיסתאב. ונראה דע"כ צריך לדחוק דפסיקא לי' להתנא מטעם אחר כיון דלא חיתה אמו אחר הלידה אפי' רגע אחד א"כ לא הוה פטר רחם. ומה דקאמר הגמ' בחולין דיתום קדוש בבכורה כבר פירשתי למעלה דלא מיירי בזפל"מ וזפל"ח. אלא מיירי בנולד ואח"כ מתה או נשחטה אמו דבכור כה"ג הוא קדוש ובמעשר הוא פטור לדברי ה ולדברי רבא. ולר"ח ור"נ בר"י ולפי סוגית הגמ' דבכורות דקאי כוותי' מיירי דמתה תיכף אחר לידתו ולא שהה שעה אחת דבכור כה"ג הוא קדוש אלא דירעה עד שיסתאב ובמעשר הוא פטור ואינו נכנס לדיר להתעשר ומדברי הרמב"ם נראה דפוסק כרבא לכך גבי קדשים בה' איסורי המזבח פ"ג ה"ד קאמר שם פרט ליתום שנולד אחר שנשחטה אמו. ר"ל היינו דבשעת יציאת רובו נשחטה ואח"כ נולד כמשב"ל. וס"ל דזה פסול מטעם דהוה כיו"ד. ובזה נתישב מה שהשיג שם הראב"ד עליו בה' י"א דחשיב כל האיסורין לגבי מזבח הם י"ד. דאמאי לא חשיב נמי יתום. ולפי"ד א"ש דזה נכלל בכלל יו"ד. אמנם בה' בכורות פ"ו הי"ד גבי מעשר קאמר שם וכן היתום שמתה או נשחטה עם לידתו. וע"כ פירושו הוא היינו לאחר לידתו. והמעיין יראה דהרמב"ם ז"ל ס"ל כמש"ב דיתום דגבי מעשר לא דמי ליתום דמיירי גבי קדשים. ובזה אפשר לישב נמי מה דגבי מעשר חשיב גם מתה אמו. ובה' א"מ גבי קדשים לא קאמר רק נשחטה אמו. משום דהתם מיירי בעת לידתו ובעת לידתו מיתה לא משכחת לה משום דעובר מיית ברישא. אבל גבי מעשר דמיירי לאחר לידתו לכך נקיט נמי מתה כנ"ל לפע"ד:

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה