מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
קונטרס הפלפולים · סימן ג
עוד מהגאון הנ"ל:
קושית מעכ"ת ע"ד הריטב"א ז"ל בפ"ג דעירובין (כט:) דפי' שם הא דקאמר שכר מערב בו ופוסל את המקוה בג' לוגין מיירי בתמד שהחמיץ. הא זה סותר לדברי המשנה דמקואות פ"ז מ"ב דאיתא שם להדיא והתמד משהחמיץ דאם נפל לתוך מ' סאה חסר אחת לא העלוה אבל לא פסלוה היא קושיא חזקה. אך כפי שכבר העיד נחתום עיסה זו עלי' שאינה ראויה אלא ע"י הדחק אף אנו נדחוק בה עוד ונאמר דהא דתני סאה היינו תמד בצירוף שאר המשקין השנויין שם. גם במתני' שם לא תני בהדיא דאין פוסלין אלא דאין מעלין וממילא ש"מ דאין פוסלין. וכל כה"ג איכא למימר דמשום אחרינא נקט [ועיין בפ"ב דשבת ימים שאין בהם ק"מ כגון ר"ח כו' ערבית וכו' מחזירין וכו' וטובא כה"ג] ובתמד בפחות מסאה וכ"ז דוחק והתוס' בחולין סוברים להדיא דאין פוסל כלל. וכן הרמב"ם ז"ל מנה השכר בכלל כל הפסולין עם תמד שלא החמיץ ובשהחמיץ באותן שאין פוסלין. ועיקר הטעם נ"ל דמשום שמא הוא. דתמד שהחמיץ יין מקרי כמו כל יין [ומ"ש הפוסקים חמרא מזגא היינו לסימן בעלמא וכמו"כ יין חי כשרוצים לסמנו ביחוד להבדילו ממזוג שאין יין חי. וכל כה"ג לאו שם לוי הוא וכדתנן בפרה פי"א איזוב זה כשר וכפי' הר"מ והרא"ש ז"ל [דפי' הר"ש ז"ל תמוה דאטו צריך לאשמועינן דצריך כשר דוקא] וקמ"ל שאפילו רגילים לקרותו שלא בפניו באיזה סימן כל שכשראהו אינו חושב איו איזוב סתם מיקרי ומה"ט אנכי רגיל לפסוק בקמח חטים וקמח שיפון במדינתנו דמב"מ הוי במאי דאזלינן בתר שמא דתרווייהו באנפייהו קמח סתמא מיקריין] אבל שכר כיון שנתחדש לו שם חדש ע"י תערובת המים דבלא מים דבש תמרים מיקרי יצא מכלל משקין אעפ"י שאין שם מים עליו והוה כמו מי הצבע דגם אינהו בשמא חדתא מיקריין. דאין לומר משום שם מים דהא בכל דוכתא אמרינן בכה"ג מי הצבע איקרו מים סתמא לא איקרו. אלא דמ"מ ר"ז קמ"ל דלא ניטעי בהאי דמשום שם מים נינהו כדאשכחן באפר לענין כסוי דקיי"ל כב"ה דכשר משום דאיקרי עפר שריפה. ובאמת צ"ל דשאני התם משום יתורא דקרא דעפר. ואע"ג דבסוטה (טז) דריש לי' לגז"ש [עיין תוס' שם] נ"ל דר"ש לטעמי' דסבר בתמורה (יג) דקדשי ב"ה מיקרי קרבן משום דכתיב קרבן ד' אלמא דבלשון תורה לא קפדינן אשם לוי וא"כ ל"ל דמותר קרא לאשמועינן דמיקרי עפר דהוה כמו קרא כי היכי דלא ניטעי. אבל לרבנן אמרינן דבאמת לא מיקרי עפר וקרא יתירא לאכשורי'. ובהכי ניחא דאיצטריך בתמורה (יב) למימר לרבנן דר"ש במה מצינו בכ"מ כו' ולא אמר דגם אינהו אית להו גז"ש דר"ש. ומשו"ה דרשי ונתן עליו לערבן. אלא משום דלדידהו מיתר קרא לכיסוי הדם וליכא גז"ש כלל. ומצאתי בילקוט פ' חקת גי' אחרת באותה סוגיא. אך לגירסתנו נ"ל כמ"ש:
ינ"ע אלעזר משה הלוי א"ה: