מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
קונטרס החזקות · סימן ח
המתבאר מכל דברינו אלה דשיטת רוב הראשונים הוא דכל היכא דהאדם טמא מספק גם הטהרות טמאין. וכן הוא להדיא בתוספתא דידים לפי גירסת הגר"א ז"ל. והא דגבי שתי מקואות אם נפל ג' לוגין לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזה מהן נפל דהטהרות טהורות משום דשם גם הגברא שטבל בהן טהור. וכסברת הנוב"י בסי' ס"ה. כיון דשם אסרינן המקוה רק מטעם דשני שבילין ובא לשאול עליו ועל חבירו אבל אם הם של שני בני אדם ובאו לשאול זא"ז כל אחד תולה בחבירו לכך אפי' הם של אדם אחד לאחר שטבל תלינן דהמקוה שטבל בה היתה כשרה. א"כ אי אפשר להביא ראי' מהתוספתא הלזו לסתור דינו של הש"ך גבי נתערב איסור דרבנן חד בחד ואח"כ נפל אחד מהם לקדרה דפסק הש"ך דגם הקדרה אסורה. דשאני הכא. דהא בשתי חתיכות אפי' הן של שני בני אדם נמי שניהם אסורין כמו שכתב הנוב"י שם וז"ל דלא מצינו שא' תולה בחבירו אלא בדבר היתר הנאסר שאנו רוצים לאסור המותר שם תולין להקל שלא נאסור כמו ב' מגורות ושני מדוכות שנפלו אלו לתוך אלו וכן שני שבילין א' טמא כו' והלך באחד מהן וחבירו בשני שאנו רוצים לטמא הטהור כל אחד תולה בחבירו כו' אבל בדבר איסור מצד עצמו אפי' באיסור דרבנן אין תולין ותדע ואטו שני בני אדם שקנו ב' גבינות ואח"כ נודע שאחת מהן היתה גבינה של גוי ואטו אחד תולה בחבירו וזה לא מצינו כו' עכ"ל. וא"כ גבי שתי חתיכות דנתערב חד בחד כיון דנתחזק כאן איסורא וזה האיסור הוא איסור מצד עצמו איכא למימר דגם הקדרה אסורה וא"א להעמיד הקדרה על חזקתה. ומה שכתב השעה"מ להביא ראי' דהא גבי ידים כיון שאינו ידוע איזה מהן טמאה אתחזק איסורא באחת מהן ואפ"ה ס"ל לר"י דטהרותיו טהורות אע"ג דר"י ס"ל דספק ליטהר טמא מזה מוכח דלא כדעת הש"ך. לפע"ד אין זו ראי' כלל דהא ר"י מיירי במי שנטמאה לו אחת מידיו ואינו ידוע לו איזה יד נטמאה א"כ על כל יד ויד בפ"ע איכא חזקת טהרה אלא מה דאסרינן לו ליגע בטהרות משום כיון דבא לשאול בב"א ע"כ אסרינן תרוייהו משום דזה הוה כשני שבילין. אבל לאחר שנגע ביד אחת את הככר א"כ עתה אין אנו באים לדון אלא רק על יד אחת שנגע בככר אם היא טמאה או לא ע"כ מעמידין אותה בחזקת טהרה והככר טהור אף לר"י משום דזה הוה כספק ליטמא. וע"כ מדמי ר"י ספק דשתי מקואות לספק דידים דמטעם אחד מטהרין בשניהם. ולפי"ז נראה דהיכא דהמקוה הפסולה היתה ידועה במקומה אך עתה נתערבו וא"א להכיר איזה היא הכשרה ואיזה הפסולה וטבל באחת מהן דהגברא ודאי טמא דהמקואות הוה כמו שנתערב איסור דרבנן חד בחד כיון דבשעה שנפסלה היתה ידועה רק עתה נפל הספק איזה היא הוה כמו כל איסור דרבנן שנתערב חד בחד. א"כ לפי"ד הש"ך דאוסר גס הקדרה אע"ג שיש לה חזקת היתר כ"ש דא"א לטהר הגברא דיש לו חזקת טומאה. וכן גבי ידים אם נטמאה לו אחת מידיו והיתה ידועה לו איזו יד נטמאה ואח"כ שכח ונגע בטהרות באחת מהן נראה דלפי דעת הש"ך הככר טמא:
אמנם לדעת הפר"ח דס"ל דגם בניכר האיסור מקרי אתחזק איסורא ואין חילוק בין ניכר לשאינו ניכר האיסור דבכ"מ מיקרי אתחזק איסורא. מ"מ גבי ידים דאם נטמאה אחת מידיו וידוע לו ונגע בככר באחת מידיו ולא ידע באיזו מהן ור"י מודה בזה דהככר טהור דכן מוכח במשנה דידים להדיא יעו"ש. וע"כ צ"ל לדידי' משום דמעמידין הככר על חזקת טהרה ולא מהני חזקת הידים מה דאתחזק כאן יד אחת טמאה בודאי לטמא הככר וחזקת טהרה של הככר עדיף טפי. א"כ לדידי' אף בשאינו ידוע לו עתה איזו יד נטמאה ונגע באחת מהן נמי טהור הככר. א"כ קשה לפי"ד דהאיך הביא ראי' על שתי מקואות שנפל ג' לוגין לתוך אחת ואינו ידוע לאיזה מהן ואם טבל ועשה טהרות הא למה זה דומה למי שנטמא אחת משתי ידיו ואינו ידוע איזה היא כו'. הא חלוק הוא דין דמקואות מדין דידים לפי"ד הפר"ח דהא גבי ידים אף אם ידוע לו היד איזה נטמאה ואח"כ שכח נמי הטהרות טהורות משום דמעמידין הטהרות על חזקתן וגבי מקואות אם היה ידוע לו לאיזה מהן נפל ג' לוגין ואח"כ שכח איזה מהן נפסל דאם טבל באחת מהן ועשה טהרות הטהרות טמאין כיון דאיתחזק כאן מקוה פסולה וגם הגברא יש לו חזקת טומאה. ונראה דע"כ צ"ל לפי"ד דהוא מפרש התוספתא הלזו דשתי מקואות כדברי הר"ש דר"י מטהר דוקא הטהרות אבל הגברא באמת הוא טמא מספק לדברי ר"י דס"ל דבטומאה קלה אין מוציאין מחזקתו מספק. והביא ראי' מידים לענין שתי מקואות כמו דגבי ידים מטהרינן הטהרות אע"ג דאתחזק כאן דיד אחת שלו ודאי נטמאה מ"מ לא אזלינן בתר חזקת הידים ואזלינן בתר חזקת הטהרות. ה"ה גבי מקואות אע"ג דאתחזק כאן מקוה פסולה והגברא הוא טמא מספק מ"מ לענין הטהרות כיון דיש להם חזקת טהרה לא אזלינן בתר חזקת טומאה של הגברא אלא בתר חזקת הטהרות:
וראיתי להשעה"מ דהשיג על הפר"ח מהך משנה דידים דהיו ידיו אחת טמאה ואחת טהורה והי' לפניו שני ככרין כו' דלפי דברי הפר"ח כיון דאיתחזק טומאה בכאן אמאי הככרות טהורות ותמה עליו דהאיך אשתמיט מיני' משנה זו. ונפלאתי על השעה"מ דהא הוא מקיים שיטת הר"ש דאע"ג דהאדם הוא טמא מספק משום דמעמידין על חזקתו חזקת טומאה מ"מ הטהרות שנגע בהן טהורות משום דמעמידין הטהרות על חזקתן א"כ מאי קשה לו על הפר"ח מהך משנה דידים דמטהר הככר משום דמעמידין הטהרות על חזקתן אע"ג דלהגברא יש לו חזקת טומאה. אבל לאחר העיון ראיתי דהדין עם השעה"מ. אך לא קשה על הפר"ח ממשנה זו אלא מהסיפא דהא שם איתא היה אחד טמא וא' טהור ולפניו ב' ככרים א' טמא וא' טהור נגע בשתיהן ספק טמאה בטמא וטהורה בטהור. או טהורה בטמא וטמאה בטהור הידים כמו שהיו והככרים כמות שהיו ע"כ. ולפי"ד הפר"ח דגם בניכר האיסור הוה חזקה. א"כ הכא הא בידים איכא כאן חזקת טומאה וגם בהככר איכא חזקת טומאה א"כ אמאי מודה ר"י הכא דהככרות כמו שהיו והידים כמו שהיו הא כיון דאתחזק כאן טומאה בין בהידים ובין בהככרות אמאי אזלינן כאן לקולא אע"כ צ"ל דכ"ז דניכר הטומאה או האיסור זה לא מיקרי אתחזיק כלל וכדברי הש"ך:
עוד נ"ל לבאר בזה דהא דבארנו למעלה דהא דבשתי מקואות ונפל ג' לוגין מים שאובין ואינו ידוע לאיזה מהן דאסרינן שניהם הוא רק מטעם דהוה כשני שבילין ובא לשאול בב"א. א"כ אם זה הוה בשני בני אדם. דבאו לשאול זא"ז מתירין לשניהם דכל אחד תולה בחבירו. לפע"ד נראה דזהו דוקא אם יש בהמקואות מ' סאה בלאו הג' לוגין. אבל אם אין בהם מ' סאה רק מ' סאה מצומצמין נראה דבכה"ג אסרינן לשניהם משום דאז א"כ הוה הספק באיזה מהן יש ג' לוגין שאובין המשלימין למ' סאה וזה הוה כגוף האיסור מצד עצמו שנסתפק איזה הוא. ודמי לשני ב"א שקנו ב' גבינות ואח"כ נודע שא' מהן היא גבינה של נכרי דבזה לא שייך לומר כל אחד תולה בחבירו כמש"כ הנוב"י. דבשלמא אם יש מ' סאה בלא הג' לוגין א"כ הוה הספק איזה מקוה נפסלת מחמת שנפלו בה ג' לוגין מ"ש קודם שהי' בה מ' סאה ואיכא חזקת כשרות לכל מקוה לכך זה דמי לשני שבילין דכל אחד תולה בחבירו משום דמוקמינן לי' אחזקת טהרה. אבל היכא דליכא בה מ' סאה רק עם הג' לוגין ורק שהספק הוא אם הג' לוגין הם שאובין אם לאו ואף אי אמרינן במקוה אחת בכה"ג מקילינן כדעת הרמ"א משום דזה ג"כ מיקרי ספק מ"ש שהקילו חכמים כמשב"ל בסי' ו'. מ"מ היכא דאיכא שתי מקואות ואנן ידעינן בודאי שבחדא מקוה יש ג' לוגין שאובין המשלימין למקוה אסרינן לשניהם אפי' בשני ב"א ובאו לשאול זא"ז, ואם שיש קצת לדון בזה מ"מ נ"ל להחמיר משום דהא בלא"ה הא דעת הרשב"א גבי שני קדרות של היתר ונפל איסור דרבנן לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפל דס"ל דאפי' הם של שני ב"א ובאו לשאול זא"ז נמי אסור. ועיין בכו"פ בסי' קי"א דנתן טעם לזה משום דע"כ כשצריך לשאול מוכרח הוא לשאול גם על חבירו כדי לברר האיך נפל הספק על שלו א"כ לדידי' בשתי מקואות אף שיש בה מ' סאה בלא הג' לוגין נמי אסור אף בשני ב"א ובאו לשאול זא"ז כנ"ל:
ודע דהא דמקילינן בספק מ"ש היינו דוקא בסופו אבל בתחילתו דהיינו אם היה במקוה מתחילה מ"ש ואח"כ נתמלאה במים כשרים ולא ידעינן אם הי' בהם ג' לוגין או לא פסולין לפי מאי דפסקינן בשו"ע כמ"ד דכולו שאוב הוא מה"ת וראי' לזה מהמשנה בפ"ב דמקואות מ"ה דאמרינן שם מקוה שיש בה שלש גומות של לוג לוג של מים שאובין אם ידוע שנפלו לתוכו מ' סאה מים כשרים עד שלא הגיע לגומא השלישית כשר ואם לאו פסול. והרא"ש בה' מקואות הביא בשם הר"ש וז"ל משמע דדוקא ידוע הא מספק פסול מדלא קתני אם ידוע שלא נפלו מ' סאה עד שלא הגיע לגומא השלישית פסול ואם לאו כשר כו' עכ"ל. וכן הכ"מ שם בפ"ה ה"ד הביא זאת בשם הר"ש. והנה הר"ש הביא זאת ראי' לדבריו דכולו שאוב פסול מדאורייתא. ולכאורה הראי' זו אינו מובן כלל. דהא אף לדבריו נמי תקשה אמאי מחמרינן הכא מספיקא דהא הפסול הוא רק מחמת ג' לוגין דאולי בעת שעדיין לא נפלו לתוכה מ' סאה הגיע לגומא השלישית ונראה לבאר דכוונת הר"ש הוא דמזה מוכח כדברי ר"ת דכולו שאוב הוא פסול מדאורייתא וממילא גם בתחילתו פוסל ג' לוגין מדאורייתא כמש"כ התוס' בב"ב (סו:) ד"ה מכלל כו'. וכ"כ הרא"ש בנדה בשם ר"ת. וכן כתב הר"ן בשבועות. וס"ל דזהו הלמ"מ. וא"כ יש להחמיר מספיקא. דכל הלמ"מ הוא כדאורייתא לענין ספיקא עיין באחרונים. א"כ הכא גבי מקוה שיש בה ג' גומות של לוג לוג והמקוה היא נעשה על מקום הגומות כיון דהם היו קודם עשיית המקוה אף שכל גומא וגומא הי' בפ"ע מ"מ זה מיקרי כמו שנפל ג' לוגין מים בתחילה דפסול מדאורייתא. ומשו"ה צריך דוקא שיהא בידוע שהי' בה מ' סאה עד שלא הגיע לגומא השלישית ונעשה מקוה כשרה בלא הגומא השלישית. ונראה דגם כוונת התוי"ט על המשנה הנ"ל דכתב שם וז"ל הא ספק פסול מדלא קתני אם ידוע שלא נפלו כו' פסול ואם לאו כשר. מכאן ראי' לסברת האומרים דכולו שאוב פסול מדאורייתא ומשו"ה קודם שנעשה רוב מקוה בהכשר פסלינן מספק כ"כ הרא"ש כו' עכ"ל. נראה דגם כונתו היא כן דכיון דבעינן ידוע שיהא רוב המקוה בהכשר משום דכולו שאוב הוא מדאורייתא א"כ גם מתחילה נמי פוסל מדאורייתא ובעינן שיהא ידוע שיהי' בה מ' סאה עד שלא הגיע לגומא השלישית דגבי גומות הוה כמו בתחילה. אך זה לא נתברר לי כמה מים צריך להיות קודם נפילת המ"ש שלא יפסלו אלא מדרבנן. אי סגי ברביעית מים כשרים דזה שיעור מקוה מדאורייתא לכלים. או דבעינן שיהא רובא כנגד השאובין שנופל לתוכו. והר"ש כתב על דברי ר"א על בתחילה פי' לא הי' בו מים כלל נראה דאם הי' בהמקוה מקודם רביעית מים כשרים לא פסלי גם לר"א אח"כ ברביעית אלא בג' לוגין. ועל שלשה לוגין על פני המים פי' לאחר שהיה בו הרבה מים כשרים. נראה דלא סגי ברביעית. ולכאורה דבריו סותרין אהדדי ולא ידעתי לפרשם. וזה נ"מ גם לדידן לענין דאורייתא לפי"ד ר"ת. ונפלאתי במה שלא הביאו הפוסקים בשו"ע דברי ר"ת דבתחלתו פוסל ג' לוגין מדאורייתא. וזה נ"מ לכמה דינים. ולפי הנראה מדברי הרא"ש והר"ן מאן דס"ל דכולו שאוב מדאורייתא ס"ל דגם בתחילתו פוסל מדאורייתא. ועלה בדעתי לומר שזהו דעת הראשונים שהחמירו מאד שצריך לנקות את המקוה בכלי מנוקב ואם לאו יראו שלא ישאר כלום בהמקוה דאולי בשעת שאיבה נפל ג' לוגין. ובאמת לכאורה קשה למה החמירו בזה הרבה הא ספק מ"ש כשר. וזה היה ספיקא דאולי נפל ג' לוגין. אבל לפי"ד הר"ת ניחא דחששו דלמא נפל ג' לוגין מן הדלי האחרון וא"כ הוה ספק מ"ש בתחלה ופסלינן מספיקא כיון דהוא ספק דאורייתא אבל מדברי התוס' דתמורה (יב:) ד"ה יוסף בן חוני כו' דכתבו שם וז"ל ופסק הראב"ד דהלכה כיוסף בר חוני לפיכך נראה כששואבין את המקוה לנקותה שנוטלין אותו מים שבתוכה ובאים מים אחרים תחתיהן אין לחוש אפי' אם נשתייר קצת מן הראשונים במקוה ואע"ג שנופל מן הדלי לתוכו והוה להו שם יותר מג' לוגין מ"ש אפ"ה אין לחוש דמסתמא לא נפלו ג' לוגין בג' כלים. ויש מחמירין שנוקבין את הדלי בכונס משקה משום הך חששא דפי' עכ"ל. א"כ נראה מדבריהם דזאת לא חששו דאולי יפול מן הדלי האחרון ג' לוגין. א"כ א"א לומר כמש"כ. אך דברי התוס' תמוהין לפע"ד כיון דלא חיישינן שמא יפול ג' לוגין מן הדלי א"כ אף אם יפול ג' לוגין בג' פעמים והוה כמו מג' כלים מ"מ הא בעינן דוקא שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון כדאיתא שם במשנה להדיא. א"כ מאי חששא איכא הכא הא גבי שאיבה לא שייך זאת. אבל אם נימא דחששו שמא יפול מדלי אחד ג' לוגין ניחא דאפי' אם נימא דזה לא שכיח שיפול ג' לוגין בב"א אלא נשפך מן הדלי מעט מעט והקלוח השני יורד לבור משפסק הראשון. אפ"ה יש לחוש דהא כתב הראב"ד בבה"נ דהא דבעינן שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון היינו דוקא בב' או ג' כלים. אבל בחד כלי לא בעינן זאת ופסול בכל גוונא וצ"ע:
והנה ראיתי להפמ"ג בסי' ק"י בש"ד סק"כ דכתב וז"ל הפר"ח אות מ"ט ודין ט"ו והמ"י בקו"ה אות ל"ו והמל"מ בפ"י דמקואות הלכה ו' כולם כתבו דהר"ם ז"ל פוסק כר"מ בטומאה קלה טהור אף באתחזק יעו"ש. ואני תמה עוד דהא לקמן סי' ר"א מסעי' ס"ז עד סעי' ע"א מבואר דספק דרבנן לקולא בטומאה שיש לה עיקר מ"ה ואפי' במקום חזקה עכ"ל. ונפלאתי עליו דהא ספק מ"ש ליכא מאן דפליגי ואף ר"י מודה דהמקוה היא כשרה משום דמוקמינן להמקוה על חזקתה כמשב"ל בסי' ו' וכן מוכח מדברי הר"ש דכתב גבי שני מקואות ונפל ג' לוגין מ"ש לאחד מהם ואינו ידוע לאיזה וקאמר ר"י דלא יטבול. כתב הר"ש ע"ז כיון דודאי יש כאן מקוה אחת שהיא פסולה והוא טבל ואינו יודע באיזה מהן לר"י האדם הוא טמא מספק משום דמוקמינן לי' אחזקתו. נראה מדבריו להדיא דבמקוה אחת בספק נפל ג' לוגין מ"ש ליכא מאן דפליג דאף לר"י הוא טהור. וכבר בארנו למעלה דלכמה ראשונים גם האדם הוא טהור אף בשני מקואות אף לר"י. ע"כ דברי הפמ"ג תמוהין מאד לפי"ד: