אור ברסלב
מלבושי יום טוב חלק ב קונטרס החזקות › סימן ז

מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

קונטרס החזקות · סימן ז

סימן ו

עוד נ"ל לבאר מה שהבאתי למעלה בסי' ה' דדעת הראשונים הוא דלא כדברי התוס' דעירובין והר"ש דס"ל דגבי ספק דרבנן לר"י דס"ל דאוקמינן הטמא על חזקתו מ"מ הטהרות טהורות. והם ס"ל כיון דודאי נגע הטהרות כמותו. זה תלוי בגירסת התוספתא דמס' ידים פ"ב מ"ד. דהנה גירסת הר"ש שם היו לפניו שני כוסות באחד נעשה בו מלאכה ובאחד לא נעשה בו מלאכה נטל מאחד מהן לשתי ידיו ועשה טהרות תלויות. ומחלק שם הר"ש דלא דמי לספק נעשה בו מלאכה דמתני' דידיו טהורות משום דהתם בכוס אחד. אבל הכא דבשעת נטילה שני הכוסות לפניו שיש אחד שנעשה בו מלאכה ודאי הטהרות שעשה תלויות. והמל"מ הקשה ע"ז מהא דשתי מקואות גבי טומאה קלה דגם התם הוחזקה מקוה אחת חסרה אפי"ה ספיקא טהור. ודחיק המל"מ לחלק בין ששני הכוסות לפניו או לא וכתב דהדבר צריך תלמוד. ועיין במל"מ מה שמפרש כל התוספתא לפי גירסת הר"ש. ויעו"ש שדחק בכמה דברים לחלק. ודחוקים דבריו מאד. והגר"א ז"ל הגיה כל התוספתא הלזה ואני אפרש לפי דעתו. היו לפניו שני כוסות באחד נעשה בו מלאכה ובאחד לא נעשה בו מלאכה נטל מא' מהם לשתי ידיו ועשה טהרות טהורות ר' יוסי אומר תלויות. ב'. מן השני ועשה טהרות טהורות ג'. מן הראשון ולא עשה טהרות מן השני ועשה טהרות טהורות. ד'. מן הראשון ועשה טהרות מן השני ועשה טהרות אלו ואלו מונחות אלו ואלו תלויות כו' ע"כ. ונראה דמפרש הגר"א דהתוספתא קאי לפרושי המתני' דידים פ"ב מ"ד דהביא שם הפלוגתא דר' יוסי ורבנן בספק ידים ליטהר. בספק נעשה בו מלאכה ספק לא נעשה בו מלאכה. ובספק טמאין ספק טהורין לא מיירי המתני' בכוס אחד דנפל בו ספק אם נעשה בו מלאכה או לא או הוא טמא או טהור. דבכה"ג גם ר"י מודה דאזלינן לקולא משום דאמרינן העמד הכוס על חזקתו בחזקת שלא נעשה בו מלאכה וחזקת טהרה. והיכא דאיכא חזקה דמסייע לקולא גם ר"י מודה דאזלינן לקולא אף להוציא הטמא מחזקתו כדאמרינן בעירובין (לו.). ואפילו היו לפניו שני כוסות ואחד נעשה בו מלאכה ואחד לא נעשה בו מלאכה ונשפך האחד ולא ידע איזה מהן נשפך אע"ג דאתחזק כאן דאיכא כוס אחד שנעשה בו מלאכה. מ"מ כיון דעתה הספק הוא על אחד מהן מעמידין אותו על חזקתו ואזלינן לקולא גם לר"י. ועתה א"ש כל התוספתא. דלכך קאמר התוספתא היו לפניו שני כוסות באחד נעשה בו מלאכה ובאחד לא נעשה בו מלאכה ומיירי שבעת הנטילה הי' ידוע לו באיזה מהן נעשה מלאכה אך עתה נפל הספק אצלו מאיזה כוס נטל ידיו אם מהכוס שנעשה בו מלאכה או לא. לכך ס"ל לר"י דמעמידין הידים הטמאות על חזקתן וזה דמי כמו דס"ל לר"י גבי טומאה קלה דשתי מקואות אחת מלאה ואחת חסרה וטבל באחת מהן ואינו יודע באיזה מהן טבל. ובבא ב'. מן השני ועשה טהרות טהורות מיירי דהטהרות הראשונים כבר נאכלו קודם שעשה השנית. וגם כיון דעתה נופל הספק רק על הכוס הנשאר בלבד שנטל עתה ידיו אם נעשה בו מלאכה או לא. לכך גם ר"י מודה בזה דהטהרות טהורות משום דבכוס אחד גם ר"י מודה דמעמידין הכוס על חזקתו. ומהני אף להוציא הטמא מחזקתו. לכך לא פליג ר"י בבבא ב' וג'. ובבבא ד' גם רבנן מודו כיון דאלו ואלו מונחות הוה כמו שני שבילין ובא לשאול בב"א דמטמאינן שניהם. א"כ לפי גירסת הגר"א מוכח להדיא מהתוספתא דר"י דס"ל בטומאה קלה דהאדם טמא מספק מטעם דמעמידין אותו על חזקתו. גם הטהרות תלויות דלא כדברי התוס' והר"ש. והר"ש אזיל לשיטתי' דלפי דבריו אין ראי' מהתוספתא דס"ל דגם רבנן מודו הכא דהטהרות תלויות. כיון דשני הכוסות לפניו. אבל לפי גירסת הגר"א היא ראי' ברורה דא"א לחלק הטהרות מן האדם. וע"כ צ"ל בהתוספתא דב' מקואות שנפל לתוך אחת מהן ג' לוגין ואינו ידוע לאיזה מהן נפל דר"י אומר שלא יסבול ואם טבל ועשה טהרות טהורות משום דשם עתה הספק על המקוה שטבל אם היא כשרה או לא. לכך אמרינן דמעמידין אותה על חזקתה וגם הגברא טהור אף לר"י. וכמשב"ל בסי' ה'. וכן נראה לפי"ז דה"ה דלגבי נט"י דאם היו לפניו שני כוסות ועשה באחד מהן מלאכה ולא ידע באיזה מהן ונטל מא' מהן דהידים טהורות גם לר"י משום דעתה הספק הוא על הכוס שנטל אם נעשה בו מלאכה אם לאו. לכך מעמידין אותו על חזקתו ואמרינן שהשני שנשאר נפסל:

ובזה שבארנו דהא דפליגי ר"י ורבנן גבי ידים מיירי בשני כוסות נ"ל לישב דברי הרמב"ם בה"ב פ"ו הט"ו דכתב וז"ל מים שנסתפק לו אם נעשה בהן מלאכה או לא נעשה אם יש בהן כשיעור או אין בהן אם הן טהורין או טמאין כו' ספיקו טהור שכל ספק שבטהרת ידים טהור עכ"ל. ופשטות לישנא דהרמב"ם משמע דמותר ליטול מהן לכתחילה. וכן הוא דעת ע"ת שהביא המג"א. אמנם המג"א בסי' ק"ס סעי' י"א ס"ק י"ג כתב וז"ל או שיש לו ספק אם יש בהן כשיעור פי' שנטל ידיו ונסתפק אם הי' בהם כשיעור כנ"ל דלא כע"ת עכ"ל. משום דהוקשה למג"א אי נימא דמיירי דנסתפק לו על המים אם הם כשיעור וליטול ידיו לכתחילה ודאי דאסור כיון דאפשר לברר. ע"כ דחק המג"א לומר דמיירי שכבר נטל. ונראה דדעת הע"ת הוא דהרמב"ם מיירי דהוא עומד במקום שא"א לברר ולפי אומד הדעת נראה לו שיש בהם כשיעור מותר לסמוך בדרבנן. מ"מ נראה מדברי המג"א דבספק אם נעשה בהם מלאכה או אם הם טמאין גם הוא מודה לע"ת דמותר ליטול בהן לכתחילה. ולכאורה קשה דהא מדברי הרמב"ם בה' אה"ט פי"ד ה' י"א דכתב וז"ל וכן אם היו ידיו טמאות והטבילן או נטלן ספק שהמים שטהרו בהן כשרים לידים ספק שהן פסולין. ספק יש בהם כשיעור ספק אין בהן. ספק שהי' דבר חוצץ על ידו ספק שלא הי' הרי ידיו טהורות עכ"ל. דשם משמע דוקא אם כבר נטל מקילינן מטעם ספיקא דרבנן. אבל לא ליטול לכתחילה מהן. אבל לפי"ד ניחא דהתם בה' אה"ט מיירי באופן דפליגי ר"י ורבנן שהיו לפניו שני כוסות באחד מהן נעשה מלאכה ובאחד לא נעשה והוא אינו יודע באיזה מהן נטל והוא פסק כרבנן דאזלינן לקולא לכך לא הזכיר שם רק לענין בדיעבד אם כבר נטל. אבל בה"ב מיירי בכוס אחד שנסתפק לו אם נעשה מלאכה או לא בזה מותר לכתחילה ליטול מהן משום דמעמידין מים על חזקתן וגם ר"י מודה בזה. אמנם ראיתי לשעה"מ בה' מקואות כלל ה' דכתב וז"ל וראיתי להרב ע"ת כו' דאפילו לא נטל ידיו עדיין ונסתפק אם יש בהן כשיעור יכול ליטול ידיו לכתחילה. ולפי מ"ש מבואר דכל שלא נטל ידיו פשיטא ודאי דאין לו לכנס לבית הספק דאע"ג דס' ידים טהור ה"ד היכא דכבר בא לכלל הספק וראי' מספק מים שאובים שכתב רבינו ז"ל דלכתחילה אין מורין לו שיטבול וזה פשוט ומה שדקדק כו' נראה שאין זה דקדוק כו' עכ"ל. והנה מה שהביא הגאון הנ"ל ראי' מספק מ"ש לפע"ד אינו נראה דהא מ"ש הם חמורין טפי אע"ג דהם מדרבנן. דהא חזינן לפי שיטת הראשונים דס"ל דכולו שאוב נמי מדרבנן אפ"ה באחד שאוב ואחד שאינו שאוב וטבל בא' מהן ואינו יודע באיזה מהן טהרותיו תלויות. וגם ר"מ דמיקל בספק דרבנן מודה בזה כיון דעיקר הטומאה היא טומאה חמורה ודוקא בספק נפל מקילין משום דאיכא חזקה כמש"ב. וגבי ספק ידים אף בשני כוסות ונטל מאחד מהן ואינו יודע מאיזה מהן נטל ס"ל לרבנן דטהרותיו טהורות אלמא דספק ידים קילא מספק מ"ש. ודמי לטומאה קלה. וגם חזינן דאין לדמות ספיקות דרבנן זה לזה. דהא בספק עירובי חצרות מערבין בה"ש לכתחילה. א"כ מכניס עצמו בספק לכתחילה. ובע"ת אין מערבין. וכן כתב הכ"מ שם על מה שכתב הראב"ד דאם יש לו מים לרחוץ אומרין לו קום רחוץ והוציא עצמך מן הספק. וכתב ע"ז הכ"מ דאם הי' כן לא הוה שתקי רבנן מלהזכיר כן. ולא דמי לספק טומאה דאמרינן לו קום טבול שאני ידים דאין להם שום עיקר בדאורייתא ובלא"ה דברי הרמב"ם בספק מ"ש דכתב דאין מורין לו שיטבול במקוה זו תמוהין מאד מנ"ל להרמב"ם זה. ומה שכתב הכ"מ שיצא להרמב"ם זאת מהתוספתא דמקואות דכתב דאם היו שתי מקואות ונפל ג' לוגין לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזה נפל דאמר ר"י אומרין לו שלא יטבול ואם טבל ועשה טהרות טהורות קשה להבין האיך דמי לזה. דהתם שאני כיון דידעינן דאחד מהם ודאי פסול ע"כ אסור להכניס עצמו בספק והוה כמו איסור דרבנן שנתערב חד בחד דשניהם אסורין. ובדיעבד אם טבל באחת מהן א"כ אין הספק רק על אחת מהן דכל חד וחד איכא לאוקמי אחזקה לכך הטהרות טהורות. ועיין במל"מ ה' מקואות פ"י שתמה על דברי מר"ן ז"ל האיך הביא ראי' מהתוספתא. וכ' דהאיך אפשר לומר שהרמב"ם יביא ראי' לדבר שיש בו במה לתלות מדבר שאין לו במה לתלות. ועוד לדברי מרן ז"ל מהו זה שחילק רבינו בין היכא שיש לו במה לתלות להיכא דאין לו במה לתלות. דאי לכתחילה הרי ס"ל דבכל דבר שהוא ספק אין מורין לו היתר. ואי בדיעבד הא אף במילתא דאין לו במה לתלות אם טבל טהרותיו טהורות וכדמסיים ר"י עכ"ל. ובאמת הב"י בשו"ע השמיט דברי הרמב"ם. ואפשר משום דנראה מכל דברי הראשונים דספק מ"ש מקילינן לטבול במקוה זו לכתחילה. ובאמת דברי הרמב"ם בעצמו הוא תמוה דבה' מקואות דשם עיקר הדין ממ"ש ולא הזכיר כלל מזה דאסור לטבול במקוה זו שנסתפק אם נפל בהן מ"ש או לא. וכתב סתם בפ"י בספק מ"ש הרי זה כשר. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דיש חסרון הניכר בד' הרמב"ם כי המעיין יראה להדיא דחסר הך בבא דתוספתא דשתי מקואות שאין בהם מ' סאה ונפל ג' לוגין לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזה נפל כו'. כי הרמב"ם לא הזכיר זאת וזה תמוה דאמאי השמיט הרמב"ם דין זה. ע"כ נ"ל דכצ"ל בפי"ד מהאה"ט ספק מ"ש כיצד ג' לוגין מ"ש שנפלו למקוה פסולה. ספק נפל ספק לא נפל כו' ספיקו טהור ואפי' ודאי נפל ואינו יודע לאיזה מהן נפל ואח"כ ירדו גשמים ונתמלא אין מורין לטבול במקוה זו ולעשות טהרות לכתחילה ואם טבל ועשה טהרות טהורות. וקמ"ל הרמב"ם רבותא דאע"ג דלא ירדו גשמים אלא לאחת מן המקואות המסופקות מ"מ א"א להתיר מקוה זו. כיון דעדיין יש מקוה השניה אע"ג דעדיין לא ירדו גשמים להמקוה השניה מ"מ אם בא לשאול לנו אם יכול למשוך מים לתוכה ע"כ אסרינן לו משום ספיקא. א"כ א"א להתיר גם מקוה זו דהוה כבא לשאול על שניהם בב"א. [ולא כמו שראיתי להגאון נוב"י בס' דגול מרבבה סי' ר"א שנסתפק בזה] מ"מ אחר שטבל כיון דזה הוה הספק רק על מקוה שטבל בה אזלינן לקולא וכמש"ב. אבל בספק נפל ספק לא נפל גם הרמב"ם מודה דמותר לטבול בה לכתחילה. ואפשר דגם לפני הכ"מ היה כתוב ברמב"ם כמו שהגהתי לכך הביא ראי' על דין זה מהתוספתא וסרה תלונת המל"מ מעליו. ומה שכתב הכ"מ על הך דינא דהרמב"ם ה"ה לדין זה משום דהתוספתא מיירי דשתי המקואות נתמלאו במי גשמים א"כ פשיטא שלא יטבול באחת מהן לכתחילה והרמב"ם הא מיירי שרק אחת נתמלאה במי גשמים והשני' לא נתמלאה עדיין מ"מ אסור כמו שבארנו ע"כ כתב הכ"מ דה"ה לדין זה דהרמב"ם סובר דאין לחלק בזה. ולפי"ד דבספק מ"ש ספק נפל ספק לא נפל מותר לטבול בהן לכתחילה אף לדעת הרמב"ם א"כ כ"ש בספק ידים דאם הספק בכוס אחד אם נעשה בו מלאכה או לא מותר ליטול בו ידיו לכתחילה מטעם דמעמידין המים בחזקת כשרות. אמנם בספק אם יש בהן כשיעור ספק אין בהן כשיעור נראה דודאי הדין עם המג"א והשעה"מ דאסור להכניס עצמו לכתחילה לבית הספק דשם אין על המים חזקה כלל:

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה