מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
חלק יורה דעה · סימן כד
שאלה אשה שמלה את בנה ומת מחמת מילה. וגם אחותה מלה את בנה ומת מחמת מילה. ואחותה השלישית מלה את בנה בלי שאלת חכם והנה הוא בריא אולם. אם אחותה הרביעית מותרת למול את בנה או לא:
תשובה מקודם נבאר אם הא דאחיות מתחזקות שוין הן לחזקה דאשה אחת ובתרי זימני הוה חזקה או לא אף דבשו"ע יו"ד סי' רס"ג ס"ג מבואר להדיא דאף באחיות בתרי זימני הוה חזקה. אבל לפענ"ד נראה דזה הוה ספיקא דדינא. דהא אמרינן ביבמות (סד:) השתא דאמרת אחיות מהחזקות לא ישא אדם אשה לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעין והוא דאתחזק תלתא זימני. ומפשטות הגמרא נראה דבאחיות לא הוה חזקה עד תלתא זימני וכן כתב הרשב"א בחי' להדיא וז"ל דאמר רבא גבי אחיות והוא דאתחזק תלתא זימני אבל תרי אקראי בעלמא הוא התם באחיות דוקא דאחיות לא מחזיקות אלא בתלתא זימני דחידוש הוא אבל אנפשי' בתרי זימני הוה חזקה וכן פסק רבינו אלפוסי ז"ל כו' עכ"ל. אמנם ראיתי להגאון בעל עצי ארזים באה"ע סי' ב' סקט"ז דכתב וז"ל בספר בה"ט הקשה ע"ז מהא דפסק ביו"ד סי' רס"ג בשתי אחיות שמלו בניהן ומתו שהשלישית לא תמול את בנה אלמא דב' פעמים הוי חזקה ובש"ס דיבמות דף ס"ד משמע דדין אחד לענין מילה וצרעת ע"ש ולא עיין בלשון הרי"ף שכתב שם ומסתברא דמילה כנשואין דתרי זימני הוי חזקה דספק נפשות להקל. אמר רבא לא ישא אדם ממשפחת נכפין כו' והוא דאיתחזק בתלתא זימני אבל בתרי זימני אקראי בעלמא הוא עכ"ל הרי שמחלק בין דין זה למילה והנ"י כתב ע"ז ואע"ג דרבא כר' ס"ל דבתרי זימני ש"ה שאפי' רבי מודה שאין לחוש במשפחה פחות מג' פעמים. ונראה דלשון זה אטעיתי' להמחבר הנ"ל שהי' מפרש דברי הנ"י משום שהחשש הוא במשפחה והי' ס"ל דדין האחיות לענין מילה שוה לדין זה ולכך הקשה דברי השו"ע אהדדי. אבל באמת א"א לומר כן דע"כ דין אחיות לענין מילה שוה לדין הבנים מאשה אחת שכן מוכח להדיא מהא דאמרינן התם אפלוגתא דרבי ורשב"ג והתניא איפכא הי מינייהו אחריתי ת"ש דאר"י מעשה בארבע אחיות כו' רביעית באת לפני רשב"ג ואמר אל תמולי וזה היה בסוף ימיו כמו שפירש"י שם. ואם יש לחלק בענין זה לא הוה מוכיח מידי דהרי בזה כו"ע מודים דבעינן איתחזק בתלתא זימני. א"ו דלענין מילה דין האחיות ודין הבנים מאשה אחת שווים בה ותרווייהו חלוקים מדינו של רבא הנ"ל. ומה דקאמר השתא דאמרת אחיות מחזיקות לא ישא אדם אשה לא לגמרי בא להשוותן אלא כיון דאמרינן דשייך חזקה במשפחה גם בזה יש לחוש אבל לעולם הא בתלתא והא בתרי זימני דאיכא חשש דספק נפשות וזהו נמי כוונת הנ"י במ"ש שאין לחוש במשפחה היינו לישא אשה ממשפחה דבתרי זימני איכא למימר אקראי בעלמא כסברת הרי"ף כיון שאין בו חשש דס"נ וזה פשוט לפע"ד עכ"ל בעל עצי ארזים. ובמחכ"ת נעלם מהגאון הנ"ל חידושי הרשב"א דמבואר שם להדיא דחלוק דין אחיות מדין אשה אחת כמו שהבאנו לעיל. ומה שהקשה הגאון הנ"ל ע"ז דא"כ האיך מוכיח מדין אחיות על דין דאשה אחת. נראה דהרשב"א מפרש דודאי לפי ההו"א דהגמרא הוה סבר דשוין הם חזקת האחיות וחזקת אשה אחת. אבל לפי מאי דמתרץ הגמרא דילמא הא קמ"ל דאחיות מתחזקות א"כ חזקה דאחיות היא גרועה מחזקה דאשה אחת מדצריך להשמיענו דגם זה חשיב חזקה. א"כ בודאי איכא למימר דחזקה דאחיות לא הוה חזקה עד תלתא זימני. וזה משמיענו רבא בהא דקאמר והוא דאתתזק בתלתא זימני. וגם נעלם מהגאון הנ"ל חידושי הרמב"ן ז"ל ליבמות סוף ה"ו דכתב שם וז"ל וכן הא דאמר רבא והוא דאתחזק בתלתא זימני משום דלקולא אזלינן דלא שייך בה אסורה א"נ דמשפחה כולה אינה מוחזקת אלא בשלשה פעמים וזהו שכתב רבינו ז"ל אבל בתרי אקראי בעלמא הוא ושלום עכ"ל. א"כ סברת הגאון הנ"ל דלכך גבי לא ישא אדם כו' בעי דוקא תלתא זימני משום דשם אין חשש סכנה בזה. כתב זאת הרמב"ן בתירוצא קמא. אבל בתירוצא בתרא מתרץ דאף אם נאמר דגם לישא אשה ממשפחת הנכפין ומשפחת המצורעין איכא חשש ס"נ. מ"מ חזקת המשפחה היא חזקה גרועה ובעי תלתא זימני. ודברי הנ"י הם נובעין מדברי הרמב"ן בתירוצא בתרא. וכן כתב הריטב"א ז"ל כתירוץ בתרא של הרמב"ן. א"כ מבואר להדיא דהפי' בנ"י הוא דלא כמו שפי' הגאון הנ"ל. וכן כתב המהרש"ל ביש"ש פ"ו סי' ל"ג וז"ל ואע"ג דמשפחת נכפין ומצורעין נמי ספק נפשות הוא אפי"ה פסק רבא דבעינן תלת זימני אף דס"ל לרבא גופי' כרבי בנשואין מ"מ הכא שאני דאפי' רבי מודה שאין לחוש למשפחה א"ל שהוחזק תלתא זימני וכן כתב בנמוק"י ומ"מ נראה דגבי אחיות אף בתרי אחיות הוה חזקה אפי' לענין נכפה ומצורע כו' עכ"ל. ובדבריו מבואר להדיא דמשפחת נכפין ומצורעין הוה חשש ס"נ. וכן מבואר בתשו' הרא"ש כלל מ"ב דנכפה הוה חולי המתדבק ואיכא חשש סכנה בזה. וכן מצורעין נראה דזה הוא חולי המתדבק והתשמיש קשה להם כדאמרינן בפ' המדיר (עז:) ואיכא חשש ס"נ לכך אמרינן שם דאף דאמרה הוויינא בהדדי לא שבקינן לה. אמנם מה שכתב המהרש"ל שיש חילוק בין חזקה דאחיות דסגי בתרי זימני ובין חזקה דמשפחה דבעי תלתא זימני משום דהיא חזקה גרועה. לפע"ד מדברי הגמרא משמע דאין לחלק בזה. דא"כ האיך קאמר רבא שם השתא דאמרת אחיות מתחזקות לא ישא אדם כו' ומשמע דאי לאו דאמר אחיות מתחזקות לא הוה אמר מסברא דנפשי' על משפחה לחוש אף בתלתא זימני א"כ מאי היא ראי' השתא דאמרו אחיות מתחזקות כיון דהיא חזקה עדיפא מחזקה דמשפחה. אלא ע"כ דגם אחיות היא חזקה גרועה. ולכך לא הוי חזקה לכו"ע רק בתלתא זימני וכה"ג כתבו התוס' בנדה (סג:) בהא דאמר ר"ה ב"ח אמר שמואל לימים שנים לוסת אחת. למה שלא מנו חכמים שלשה. וכתבו התוס' ד"ה לימים דזהו כרבי דאמר בתרי זימני הוה חזקה. ושלא מנו חכמים ג' הואיל דאינו וסת גמור מודה רבי דבעי ג' זימני והכא קים לי' עכ"ד:
וכן נראה גם בשור המועד דפליגי רבי ורשב"ג אי בתרי זימני הוה חזקה או בתלתא זימני כמש"כ הראשונים דלא כהתוס' ביבמות (סה.) ד"ה ושור המועד כו'. ועיין בש"מ ב"ק (כג:). מ"מ היכא דהועד ע"י תלתא מיני דג"כ הוה חזקה גרועה דהא בירושלמי ב"ק פ"ב ה"ו איבעא להו בזה דקאמר שם יצא ביום ראשון ונגח שוורין בשני ונגח כלבים בשלישי ונגח חזירין מהו שיעשה שור המועד. אך דבבלי (לז) מסיק ואת"ל נמי איתא לדר"פ נגח שור חמור וגמל נעשה מועד לכל. נראה דכו"ע מודים בזה דבעי דוקא תלתא מיני משום דהוה חזקה גרועה. ונ"ל עוד לבאר בזה דגם בבבלי הי' הו"א דתלתא מינים לא מצטרפו לעשותו שור המועד. וכן הוא סובר ר"פ ובזה נ"ל ליישב שם הסוגיא אשר לכאורה היא תמוה מאד. דהא הקשו שם לר"פ דקאמר אינו מועד תנן קושיות חמורות מאד. חדא מה דהקשה ר"א מר"י דאי אמרת אינו מועד תנן אגמורי הוא דקא מגמרי לי'. וגם מה דהקשה ר' ינאי מרישא כיון דקאמר אינו מועד פסקי מאי תו את שמועד לו משלם נ"ש כו' והאיך קאמר הגמרא אח"כ ואת"ל איתא לדר"פ. ועוד קשה דהא הפוסקים פסקו כר"פ דסתמא לא הוה מועד א"כ צריך לגרוס במשנה אינו מועד והגירסא במשנה לפנינו ואינו מועד,. ע"כ נראה לפרש הסוגיא משום דר"פ ס"ל דשלשה מינים לא מהנו לאיצטרופי למשוי' לו מועד. וגם ס"ל דמסתמא לא הוה מועד א"כ היה מוכרח לגרוס במשנה אינו מועד תנן. אבל אנן ס"ל כר"פ בזה דסתמא לא הוה מועד. אך בזה לא ס"ל כר"פ ושלשה מינים מהני לאצטרופי וא"כ לפי"ז אם נגח שלשה שורים ואח"כ נגח שני חמורים לא הוה מועד משום דחמורים לא נגח אלא שתי פעמים. אבל אם נגח שני שורים וחמור מהני לאצטרופי להיות מועד לשורים ולחמורים. וכן אם נגח שני בני אדם ובהמה מהני לאיצטרופי להיות מועד לבהמה. וכן מוכח מד' הש"מ ריש ב"ק ד"ה מועד לאדם כו' יעו"ש. וזהו כוונת המשנה שור שמועד למינו היינו שנגח שלשה שורים ואח"כ נגח שני חמורים את שמועד לו משלם נזק שלם ולשאינו מינו משלם חצי נזק דלא מהני לאיצטרופי כיון שכבר מועד לשורים אבל אם לא היה עדיין מועד לשורים מהני לאיצטרופי מינו לשאינו מינו ונעשה מועד ע"י שניהם יחד. וכן מועד לאדם ואינו מועד לבהמה נמי צריך לפרש כן דאם נגח שלשה ב"א ושתי בהמות לא הוה מועד לבהמה ולא מהני אדם לאיצטרופי. אבל אם נגח שני ב"א ובהמה אחת הוה מועד לבהמה משום דמהני אדם לגבי בהמה לאיצטרופי. וכן גבי מועד לשבתות ואינו מועד לימות החול נמי הדין כן דאם נגח שתי שבתות ויום א' הוה מועד לכל הימים ואיצטרופי מצטרפי אהדדי. אבל נגח שלש שבתות אע"ג שעח שתי פעמים ביום א' לא הוה מועד רק לשבתות בלבד. שכיון שכבר נעשה מועד לשבת לא מהני שבת לאיצטרופי לימות החול. והגמרא איבעא להו אי מהני שבת לאיצטרופי לימות החול אף שכבר נעשה מועד לשבת דוקא כשנגח ביום א' וביום ב' אח"כ דאז אפשר לומר דמהני שבת לאיצטרופי לימות החול אף שכבר נעשה מועד לשבתות. אבל ביום א' בלבד אף שנגח שתי פעמים גם ביום א' זה לא איבעא בגמרא כלל דזה מפורש במשנה דלא מהני שבת לאיצטרופי. וכן גבי שורים לא איבעא בהגמרא אלא רק היכא דנגח אח"כ חמור וגמל אבל אם נגח שור שור ושור ושני חמורים זה לא איבעי' לגמרא כלל משום דזה מפורש במשנה דלא מהני לאיצטרופי כיון שכבר נעשה מועד לשורים. והגמרא דקאמר ואת"ל נמי איתא לדר"פ נגח שור חמור וגמל נעשה מועד לכל. כוונתו הוא דא"א לתרץ דברי ר"פ אם לא שנאמר נגח שור חמור וגמל נעשה מועד לכל ובשלשה מינים מצטרפי אהדדי. ואז נוכל לומר כדברי ר"פ דסתמא לא הוה מועד מ"מ נוכל לגרוס המשנה ואינו מועד ויתפרש המשנה כמש"פ. אח"כ מצאתי בש"מ בשם הרא"ה ז"ל דפי' דברי הגמרא ואת"ל כו' באופן הנ"ל דזהו תירוץ לדברי ר"פ. אך הוא ז"ל דחק לפרש דברי המשנה ואינו מועד בפי' דחוק מאד יעו"ש היטיב. ולפי דברינו יתישב יותר דברי המשנה. ות"ל כוונתי בזה לדעתו דשני שורים וחמור מהני לאיצטרופי וכן שני שבתות ויום אחד מהני לאיצטרופי והוה מועד לכל הימים. גם דר"פ סובר דתלתא מינים לא מצטרפי אהדדי:
ובזה שבארתי דבחזקה גרועה כו"ע מודים דפחות משלשה לא הוה חזקה יישבתי בדרוש לשבת תשובה דברי הברייתא דיומא (פה) תניא ר' יוסי בר"י אומר אדם עובר עבירה פעם ראשונה מוחלין לו שניה מוחלין לו שלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין לו שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו כו'. ועיין בתוס' יוה"כ דכתב וז"ל ול"נ דהטעם הוא משום דבתלתא הויא חזקה כמו בשור מועד דג' פעמים שנגח אינו נקרא מועד ובעליו פטורים וכשנגח ד' הבעלים חייבים מיתה בידי שמים כדכתיב בפ' משפטים ואם שור נגח הוא מתמול שלשום כו' עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה ע"ז דא"כ תקשה מהקרא לדברי רבי דס"ל דגם בשור המועד בתרי זימני הוה חזקה. ולפי"ד ניחא שפיר דהכא מיירי שעבר עבירות שונות והוה כתלתא מיני ובתלתא מיני כו"ע מודים דלא הוה חזקה בפחות מתלתא זימני:
ועתה נשובה לנדון שאלתנו דהנה לפי"ד הרמב"ן בתירוצא בתרא והרשב"א והנמוק"י דבאחיות כיון דהוה חזקה גרועה כו"ע מודים דבתלתא זימני הוא דהוה חזקה. א"כ בנ"ד כיון דלא הוה רק תרי זימני לכאורה אפשר להקל בזה משום דהא גם זה דפסקינן כרבי דלגבי נשואין ומילה בתרי זימני הוה חזקה הוא נמי מטעם ספיקא כמש"כ הרי"ף דמסתברי מילה כנשואין משום ספק נפשות להקל א"כ גבי אחיות הוה ספק ספיקא חדא דילמא הדין הוא דדוקא בתלתא זימני הוה חזקה. ואפי' את"ל דבתרי זימני הוה חזקה הא גבי אחיות איכא פלוגתא דרבוותא דס"ל דשם גם רבי מודה דפחות מתלתא זימני לא הוה חזקה. ועוד הא איכא כאן עוד ספיקא להקל משום דהא כתב המהרי"ט ח"ב סי' ל"א דאם מל השלישי ונתקיים אפשר שנתבטלה חזקתא קמייתא ותמול מכאן ולהבא ולא דמי לווסתות ולשור המועד דבעינן שיחזר בו ג' פעמים בחזרה דהתם בקביעות ווסת תליא מילתא. א"כ בנ"ד כיון דמלה אחות השלישית והולד בריא אולם איכא כאן עוד ספק להתיר. מ"מ מי יבוא להקל בסכ"נ אפי' איכא כמה ספיקי להקל דהא מוכח מהמשנה דיומא (פג.) דאפי' איכא כמה ספיקי דאין בזה סכ"נ מ"מ דוחה שבת. א"כ הכא נמי אפי' איכא כמה ספיקי דאין כאן סכ"נ מ"מ דוחה את המילה. אך מה שנ"ל להקל דהא מבואר בשו"ע דלאחר שיגדל ויחזק כחו מותר למולו והנה באמת אינו מבואר בשו"ע כמה הוא השיעור שיגדל ויחזק כחו. והנה ראיתי להנוב"י מהדורא תנינא סי' קס"ה שמשמע מדבריו שם שלא התיר למולו רק אחר ג' שנים שאז ודאי מיקרי גדול ונתחזק כחו יעו"ש. אף שלא ידעתי מנין לו זה. מ"מ נ"ל בנ"ד דיש כמה צרופים להקל דא"צ זמן הרבה כ"כ ולאחר שיגדל קצת לפי ראות עיני הב"ד שהוא בריא וחזק כדרך כל הילדים בני גילו מותר למולו כנ"ל בזה: