מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
חלק יורה דעה · סימן כג
הנה הרמב"ם בהל' שבועות פ"א ה"ג כתב דהן שנשבע שלא יאכל ואכל או שאכלתי ולא אכל חייב משום שבועת שקר ותמהו גדולי האחרונים ע"ז דהוא פסק דלא כרב דימי ורבין. דלר"ד אוכל ולא אוכל שקר אכלתי ולא אכלתי שוא. ולרבין אכלתי ולא אכלתי שקר אוכל ולא אוכל משום לא יחל. עוד תמהו על הרמב"ם דהוא פסק שם ה"א דשבועת בטוי חייב גם על העבר כר"ע והא אמר ר' יוחנן שם (כו.) דפלוגתא דר"י ור"ע תלוי בזה אם דרשינן ריבויא ומיעוטא או כללי ופרטי. ור"ע אית ליה בכל מקום דדרשינן ריבויא ומיעוטא והא הרמב"ם פסק בכל מקום כמ"ד דדרשינן כללי ופרטי כמו גבי מרצע וקרקע אינה נגזלת ושאר דוכתי. א"כ אמאי פסק כאן כר"ע. ונראה דחדא קושיא מתורצת בחברתה. דהנה אמרינן שם בגמרא דלר"י הני פרטי למעוטי אפי' דברים שיש בהם הרעה והטבה לשעבר. ופריך הגמרא איפוך אנא וקאמר ר' יצחק דומיא להרע או להטיב מי שאיסורו משום בל יחל דברו יצאתה זו שאין איסורו משום בל יחל דברו אלא משום בל תשקרו. ופירושו דלכך מרבינן דברים שאין בהם הרעה והטבה מקרא לכל אשר יבטא טפי משעבר משום דדברים שאין בהם הרעה והטבה כולהו לאו חדא. דמאותו השם שחייב באוכל ולא אוכל מאותו השם חייב ג"כ באזרוק ולא אזרוק אבל לשעבר ולהבא לאו שם אחד נינהו לרב דימי חייב לשעבר משום שוא ולהבא משום שקר. ולרבין להבא משום לא יחל ולשעבר משום שקר. איך שיהיה לתרווייהו הם שני שמות. ולכך כיון דדרשינן כללי ופרטי ולא מרבינן אלא כעין הפרט אין אנו יכולין לרבות אלא דברים שאין בהם הרעה והטבה אבל לא שלעבר. והנה רב שם (כה.) ס"ל להדיא כר"ע דמחייב גם לשעבר. וגם ס"ל להדיא בב"ק (צו:) דקרקע אינה נגזלת. א"כ תקשי לדידיה כיון דהוא פסק כר"ע דמחייב לשעבר ע"כ דריש ריבויא ומיעוטא. והאיך פסק דקרקע אינה נגזלת. ונראה דע"כ צ"ל דרב ס"ל דלא כר' יוחנן ואף למ"ד דדרשינין כללי ופרטי נמי מחייב לשעבר משום דס"ל דלהבא ולשעבר חייב משום שם אחד משום שקר א"כ אף לשעבר הוה כעין הפרט ואין יכולין למעט אותו מן הפרט אלא דבר מצוה בלבד. ומה דפסק הרמב"ם כרב נגד ר' יוחנן משום דהסוגיא דשם (כה.) נראה מאביי ורבא דשקלי וטרי אליבא דרב דפסקי כוותי' דמחייב גם לשעבר. וגם הא דקרקע אינה נגזלת נראה מכמה סוגיות דפסקינן כוותי'. לכך פסק הרמב"ם הכא כנגד ר"י. וזה הכריחו לומר דאכלתי ולא אכלתי ואוכל ולא אוכל הוא משום שבועת שקר דלא כר"י: