מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
חלק יורה דעה · סימן ז
שאלה ביולדת דצריכה לספור ז' נקיים משום דאנן קיי"ל דכל אשה הוי כיולדת בזיבה אם מהני הז' נקיים בתוך י"ד:
תשובה הנה בשו"ע סי' קצ"ד פ"א בהגה' שם מבואר דמהני ז' נקיים אף תוך י"ד משום דאנן קיי"ל דימי לידה שאינה רואה בהם עולה לספירת זיבתה ומה שמבואר בש"ך סק"ד דצריכה ז' נקיים אחר י"ד יום. כבר תמה ע"ז הגאון בעל מנחת יעקב ז"ל והניח בצ"ע. ונראה ברור דט"ס יש בש"ך. מ"מ לדינא לפע"ד הרבה יש לדון בדבר. דהא הראשונים הביאו שאף שכל הגאונים חלקו על הר"ת מה שפסק כאביי דימי' לידה שאינה רואה בהם אינו עולה לספירת זיבתה. מ"מ בצרפת נהגו להחמיר כהר"ת. ואנן בכל מקום מחמרינן כהצרפתים. אך הד"מ כתב וכן נמשכו אחריו כל האחרונים דע"כ אנן לא נהגי בזה כהצרפתים משום דלפי"ז היה לנו להצריך לכל יולדת ב' טבילות אחת קודם שהתחילה לספור ז' נקיים ואחת לאחר ז' נקיים. משום דכל זמן שלא טבלה עדיין טומאת לידה עליה ולא מהני עדיין נקיים לספירת זיבתה. וכיון דאנן לא נהגי אלא בטבילה אחת ע"כ דאנן לא נהגי בזה כהצרפתים. אבל לפע"ד אין זה ראי' מוכרחת דאף דסה"ת כתב דלפי דברי הר"ת צריכה ב' טבילות. אבל הר"ת גופא נראה ברור דלא ס"ל הכי כמו שיראה המעיין בא"ז הגדול ח"א סי' של"ט דהביא שם דברי הר"ת באריכות ושם יראה דהר"ת ס"ל דאף קודם הטבילה נמי מהני ז' נקיים. ואף לדידי' דס"ל דימי לידה שאינה רואה בהם אינו עולה לספירת זיבתה זה דוקא ימי לידה ממש. אבל קודם הטבילה אע"ג דעדיין טומאת לידה עליה מ"מ מהני לספירת זיבתה דהא כתב שם דאף קודם הטבילה לאחר ז' נקיים ראתה דם טובלת מיד ומשמשת כיון דדם טוהר הוא. אלמא דלא ס"ל דיולדת צריכה שתי טבילות. אף שמדברי התוס' נדה (לו.) ד"ה שבוע מביא ג"כ בשם הר"ת דין זה ושם איכא לדחוקי לפרש דמיירי היכא דטבלה אחר הלידה קודם שספרה ז' נקיים לזיבתה. וע"ז הביא הר"ת ראי' דלאחר ז' אינה סותרת הראי' קודם הטבילה השניה. מ"מ בא"ז דמפורש שם דברי הר"ת ביותר א"א לפרש כן. ונראה דגם הסה"ת דכתב דלדברי הר"ת היה נראה להצריך שתי טבילות לאו דס"ל לר"ת כן. אלא זהו דעת הסה"ת עצמו דלפי דעת הר"ת דפוסק כאביי דימי לידה שאינה רואה בהן אינה עולה לימי ספירתה נ"ל דלאביי צריך ב' טבילות וכ"ז שלא טבלה ללידתה אינה יכולה לספור ז' נקיים:
אח"כ ראיתי בס"ט סי' קצ"ד דהביא שם בשם המהרש"ל שתמה על הסה"ת וכתב וז"ל ואני אומר שתימא הוא בעיני הלא כתבו התוס' להדיא בשם ר"ת דהיולדת דאפי' לא טבלה וספרה ז"נ ואח"כ ראתה דאינה סותרת וק"ו בלא ראתה כלל שיכולה לספור בלא טבילה וכמ"ש הספר לעיל ע"כ וא"ל דמיירי בטבילה אחר ימי הלידה אלא שלא טבלה אחר ז"נ דא"כ אפ' דם לא הי' מטמא ולעיל כתב אבל דם עצמו מטמא וק"ל וכן כל הפוסקים לא הזכירו ולא נהגו כן עכ"ל. והנה הגאון בעל ס"ט כתב דעיקר ראייתו של המהרש"ל הוא מהסמ"ג שם אבל מהתוס' אין ראי'. ודחק בדברי התוס' כמשכ"ל דהר"ת רוצה ללמוד לדידן היכא דטבלה לאחר לידתה. אבל בסמ"ג א"א לפרש כן. ואני תמה הא כדברי הסמ"ג איתא נמי להדיא בסה"ת עצמו סי' צ"ח בשם הר"ת ושם ג"כ קשה לפרש דאיירי בטבלה, אע"כ צריך לדחוקי כמש"כ דגם הסה"ת שכתב שהיה נראה להצריך ב' טבילות הוא דעת עצמו שהיה נראה לו לומר כן. והנה להמהרש"ל פסיקא לי' דהיכא דטבלה אחר ימי לידתה ועדיין לא ספרה ז"נ אם ראתה קודם הטבילה השניה לאחר ספירת ז"נ אין הדם מטמא לח ויבש אף לב"ה. וכן נראה שגם הגאון בעל ס"ט מודה לו בזה. ולא ידעתי מנין להם זאת דאולי כמו ביולדת כיון דבימים וטבילה תליא רחמנא ולכך כ"ז שלא טבלה מטמא לח ויבש. ה"ה לענין זיבה הא בימים וטבילה תליא רחמנא וכ"ז שלא טבלה הדם מטמא לח ויבש. ולפי סברתם דאם היא טמאה לזיבה לחוד אינה מטמא לח ויבש. בלא"ה א"א לומר דבעינן שתי טבילות למ"ד דימי לידה אינה עולה לספירת זיבתה. דא"כ פלוגתא דב"ש וב"ה דפליגי ביולדת בזוב שספרה ולא טבלה וראתה אם הדם מטמא לח ויבש היכי מיירי אי בטבלה ללידתה קודם הספירה א"כ אין הדם מטמא לח ויבש ואי דלא טבלה א"כ לא מהני ספירתה. ואין לומר דהך ברייתא ס"ל דימי לידה שאינה רואה בהן עולה. א"כ מאי קאמר הגמ' שם (לו.) ואיבע"א בשופעת כו' וקסבר דימי לידתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה. דהא ע"כ הך ברייתא בלא"ה מוכרחת לסבור דימי לידתה שאינה רואה עולה לספירת זיבתה כיון דהך ברייתא ע"כ ס"ל דלא בעי שתי טבילות. אע"כ לפי דברי סה"ת מוכרח לומר דגם היכא דטבלה ללידתה ונשאר עליה טומאת זיבה לחוד מ"מ אף לאחר הספירה קודם הטבילה הדם מטמא לח ויבש דלא כדברי המהרש"ל וס"ט. ועוד נ"ל להביא ראי' דלא כמהרש"ל וס"ט מדברי הברייתא שם (לה:) דקאמר שם ב"ה ב"ש יולדת בזוב תוכיח שאם טבלה וראתה לאחר ימי ספירה טהורה לא טבלה וראתה טמאה אמרו להם הוא הדין והיא התשובה. ולפי דברי המהרש"ל דס"ל דהיכא שלא נשאר עליה אלא טומאת זיבה לחוד מודים ב"ה לב"ש דלא מטמא לח ויבש וא"כ הא דמטמא ב"ה גבי יולדת בזוב הוא רק כיון שעדיין לא טבלה ללידתה עדיין טומאת לידה עליה. א"כ מה היתה כונת ב"ה להביא ראי' מיולדת בזוב כיון דהפלוגתא גבי יולדת בזוב הוא מטעם דפליגי ביולדת סתמא אם בימים וטבילה תליא רחמנא או לא. א"כ מאי הוסיפו להביא ראי' מיולדת בזוב. אבל לפי דברי בעל סה"ת ניחא דב"ה הי' סברי דהיכא דיש עליה טומאת זיבה מודים ב"ש דמטמא לח ויבש אף לאחר הספירה כיון שעדיין לא טבלה והוי סברי דגבי טומאת זיבה מודים להם ב"ש דבימים וטבילה תליא רחמנא ורצו להביא ראי' מיולדת בזוב דכמו ביולדת בזוב אף שספרה מטמא לח ויבש מטעם טומאת זיבה. ה"ה גבי יולדת סתמא מטמא לח ויבש כיון שעדיין לא טבלה עדיין טומאת יולדת עליה. ואמרי להם ב"ש דאנן נמי פליגי גבי זיבה כמו דס"ל דגבי יולדת בימים תליא רחמנא כמו כן גבי זיבה ס"ל דבימים תליא רחמנא וזה שהשיבו להם ה"ה והיא התשובה דפליגי נמי בזה. א"כ לפענ"ד נראה ברור דאף היכא דטבלה ללידתה ונשאר עליה רק טומאת זיבה לחוד נמי מטמא לח ויבש. ודלא כדבריהם. א"כ אין ראי' מסה"ת והסמ"ג דהביאו דברי הר"ת דס"ל דלא בעי ב' טבילות. אך מדברי הא"ז שהביא דברי הר"ת משם נראה ברור דהר"ת ס"ל דלא בעי ב' טבילות:
ובאמת קשה לפע"ד דברי בעל סה"ת דס"ל דהיכא דלא טבלה ללידתה כיון דעדיין טומאת לידה עליה לא מהני לספירת זיבתה. דאמאי גבי נדה דאף שלא טבלה עדיין לנדתה ועדיין טומאת נדה עליה אמאי מהני לספירת זיבתה דאולי לא מהני לספירת זיבתה אלא דוקא היכא דטבלה לנדתה מקודם דאין עליה שום טומאת נדה אלא טומאת זיבה וכיון דגבי נדה מהני אע"ג שלא טבלה א"כ האיך אפשר דיהא חמור טומאת לידה מטומאת נדה דהא כל עיקר מאי דילפינן דאין ימי לידה עולה לספירת זיבתה הוא רק משום דאיתקש לנדה וכיון דגבי נדה מהני כה"ג דעבר ימי נדה רק טומאת נדה עליה עולה לספירת זיבתה ה"ה גבי לידה אע"ג דהיכא דיש עליה טומאת לידה כיון דעבר ימי לידה עולה לספירת זיבתה:
ועוד לולי דברי סה"ת הי נ"ל לומר כיון דעדיין יש טומאת זיבה עליה לא מהני כלל טבילתה אף ללידתה כיון דטומאת לידה וטומאת זיבה הוי שם חד דהיא טמאה נדה ואין חייבין עליה מחמת שני שמות א"כ האיך אפשר להועיל טבילתה לטהרה מטומאת לידה כיון דעדיין טומאת זיבה עליה. אמנם לכאורה מדברי הגמרא (לז.) דקאמר שם אמר רבא מנא אמינא לה דתניא מזובה מזובה ולא מנגעה מזובה ולא מלידתה כו' ופירש"י ולא מנגעה כיון שטהרה מזובה סופרת מיד ותביא קרבן לזיבתה ואז תטהר מלטמא בועלה ואפי' מנוגעת ולא צריכה להמתין עד שתטהר אף מנגעה עכ"ל. ולכאורה כמו כן צריך לפרש מזובה ולא מלידתה דאף בתוך ימי לידתה אם טהרה מזיבה תוכל לשלוח קרבנה על זיבתה וע"כ טבלה לזיבתה דכ"ז שלא טבלה לזיבתה אינה יכולה לשלוח קרבנה דהא כתיב ואחר תטהר ואח"כ וביום השמיני גו'. א"כ ע"כ דמהני טבילתה לזיבתה אף בתוך ימי לידתה. א"כ ה"ה דמהני בתוך ימי זיבה ללידתה. אבל באמת אין זה מוכרח דהקרא קאי לענין קרבן. דהא עיקר הקרא ואם טהרה מזובה ר"ל לכשתפסיק מזיבה תוכל לספור ז"נ אע"ג שלא טהרה מנגעה ומלידתה אע"ג דלגבי נגעים כיון דמהני טבילה להזיבה תוכל לשלוח קרבנה. אבל לענין לידה איכא למימר דרבי קרא דיכולה לספור ז"נ אף בתוך ימי לידה. אבל לענין דין זה דתהא דמי לידה לגמרי לנגעתה דלהני טבילה לזיבתה אף בתוך ימי לידתה זה אינה ראיה. אח"כ ראיתי דהתוס' בזבחים (עה.) ד"ה והא כו' וביבמות (קד:) ד"ה דאמר כו' מפרשי דהך קרא מזובה ולא מנגעה קאי על הבאת הקרבן דכתבו שם ויש לדקדק מהא דדרשינן בת"כ מזובה ולא מנגעה ש"מ דטמא משלח קרבנותיו דבהבאת קרבן איירי. ונראה מדבריהם דהם מפרשים דעיקר קרא קאי לענין הבאת קרבן משום דלענין דמהני ז"נ לזיבה אף שלא טהרה מנגעה לזה אין צריך קרא. וכיון דהדרשה מזובה ולא מנגעה קאי לענין הבאת קרבן ע"כ מזובה ולא מלידתה מיירי נמי לענין הבאת קרבן. א"כ מוכח לפי"ז דמהני טבילה לזיבה אף תוך ימי לידתה. אבל לפע"ד שיטתם תמוה מאד דא"כ האיד הביא רבא ראיה מהת"כ דימי לידתה עולה לספירת זיבתה דילמא ימי לידה לא מהני לספירת זיבתה והקרא קאי לענין הבאת קרבן דתוך ימי לידתה רשאי לשלח קרבנה על ימי זיבתה ואיירי דגמרה ז"נ קודם ימי הלידה ומנ"ל דמהני ספירת ז"נ תוך ימי לידה. אע"כ דס"ל להגמרא דהדרשא מזובה ולא מנגעה מזובה ולא מלידתה קאי על פשטיות הקרא דאם טהרה מזובה לכשתפסוק מזיבה כדאיתא שם בת"כ. וע"ז קאי הדרשא מזובה ולא מנגעה מזובה ולא מלידתה. א"כ מוכח דז"נ מהני תוך ימי לידה. אבל לפי"ד התוס' קשה. וכמו כן תמוה לי דעת התוס' במ"ק (טו:) ד"ה אחרי כו' דכתבו שם וז"ל ובתוס' פי' דערל וטמא משלחין קרבנותיהם בטומאת שרץ ולא בטומאה מגופו והקשו ע"ז מהא דאמרינן במגילה פ"ק (ח.) מזובו ולא מנגעו משמע דאם יטהר מזובו יביא קרבן אעפ"י שהוא מצורע. וכמו כן קשה למאי דפרישית ותירץ דלא איירי התם לענין קרבן אלא שיהא טהור מדין משכב ומושב דחמירא הוה טפי מבמצורע כו' עכ"ל. וקשה לפי"ז דהאיך יפרשו לדברי רבא דגריס בת"כ גם מזובה ולא מלידתה דמאי נ"מ דמהני טבילה לזובה כיון דעדיין טומאת לידה עליה. ואין שום נ"מ לשום דבר בין טומאת לידה לטומאת זיבה. ועוד הא מדברי רבא דהביא ראיה לדבריו מהך דרשא מזובה ולא מלידתה דימי לידה שאינה רואה בהם עולה לספירת זיבתה ע"כ דהוא מפרש דזה קאי לענין ספירת ז"נ. וא"כ ע"כ הך דרשא מזובה ולא מנגעה נמי קאי לענין ספירת ז"נ. ואין לומר דהך דרשא דמזובה ולא מנגעה ע"כ איירי לארויי לנו דמהני טבילה לזיבה אף שלא טהרה מנגעה משום דלזה דמהני ספירת ז"נ אף שלא טהרה מנגעה לא צריך קרא. וע"כ מיירי לענין דמהני טבילה לטהרה מדין משכב ומושב אבל מזובה ולא מלידתה מיירי כמו שמורה פשטות הקרא דמהני ספירת ז"נ לזיבתה אף שעדיין טומאת לידה עליה. אבל לפע"ד זהו דחוק דמנ"ל ללמוד מהך דרשא דקאמר קרא ואם טהרה מזובה ללמוד לנו שתי דרשות דלא דמי להדדי. ועוד דהא רבא קאמר התם האי מאי א"א בשלמא מזובה ולא מלידתה איידי דאיצטריך ליה לידה תנא נגעה אטו לידה. אלא א"א מזובה ולא מנגעה האי מוכי יטהר הזב מזובו נפקא מזובו ולא מנגעו. ואי אמרינן דנפקא מהך מזובה ולא מנגעה מזובה ולא מלידתה שתי דרשות דלא דמי להדדי א"כ האיך אפשר דתנא נגעה אטו לידה כיון דהדרשות לא דמו להדדי כלל וצ"ע:
והנה עלה בדעתי להביא ראיה לסה"ת דמהני טבילה תוך ימי זיבתה ללידתה ותוך ימי לידתה לזיבתה מהגמרא דנזיר (סד:) דאיתא שם ואף אביי הדר ביה דתניא יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא יכול לא תביא על לידה שלפני מלאת אבל תביא על לידה שלאחר מלאת ותפטר משתיהן ת"ל ובמלאת ימי טהרה ביום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא אמר רב כהנא שאני הכא דמחסרא קרבן התם נמי מחסרא הערב שמש א"ל אביי שימשא ממילא ערבא. והתוס' והמפרש פירשו יום מלאת תביא אם ילדה יום פ"א תביא שני קרבנות תוך מלאת לא תביא רק קרבן אחד יכול לא תביא על לידה שלפני מלאת אבל תביא על לידה שלאחר מלאת כגון שילדה בשנייה ביום ס"ד ללידה ראשונה וחזרה וילדה ביום ס"ד ללידה שנייה שהיא תוך מלאת של לידה ולאחר מלאת של לידה ראשונה ת"ל ביום מלאת דכל תוך מלאת כו' אינה מביאה אלא קרבן אחד ואמר רב כהנא היינו טעמא שמחסרא קרבן כלומר משום הכי מיפטרה בקרבן אחד לפי שמחוסר' קרבן של לידה ולא יצא עליה שעה שראויה להביא קרבן של לידה ראשונה כו' והואיל ולא הספיקה למלאות לידה שנייה עד שילדה שלישית ולכך דין הוא שתפטר. התם נמי מחוסר הערב שמש. כמו והוינן בה התם בלידה שלאחר מלאת אמאי תביא קרבן ללידה שניה הא מחסרא הערב שמש. כלומר מי לא עסקינן באשה שלא טבלה לסוף שבועים כל עיקר הרי אף לאחר שמונים אינה ראויה להביא קרבן לידה ראשונה ואפ"ה מביאה קרבן על לידה שלאחר מלאת. אמר אביי שימשא ממילא ערבא כלומר לא מיבעיא חסרון הטבילה שאינו חשוב חסרון שהרי מקוה לפניה ובידה לטבול אלא אף הערב שמש שאינו בידה לא קחשיב חסרון דשימשא ממילא ערבא עכ"ל. ואי אמרינן דלא מהני טבילה תוך ימי זיבתה ללידתה וה"ה איפכא תוך ימי לידתה לזיבתה א"כ אפשר לאשכוחי דאף לאחר מלאת תביא על שתי לידות קרבן אחד כגון שילדה בזוב ולא יכלה לספור ז"נ עד לאחר מלאת ושמשה בשגגה תוך מלאת ונתעברה כיון דאינה ראויה להביא קרבן תוך מלאת דכ"ז שלא טבלה ללידתה ודאי דאינה יכולה להביא קרבן והא אין בידה לטבול לטומאת לידה דכ"ז שלא טהרה מזובה לפ"ד לא מהני לה טבילתה אף ללידה א"כ אינה מביאה אלא קרבן אחד. והא משמע מהגמרא דזה א"א לאשכוחי דלאחר מלאת תביא רק קרבן אחד על שני ולדות:
אבל באמת נפלאתי הרבה ע"ד התוס' והמפרש. חדא דהא בהך ברייתא דנזיר ילפינן דאם הפילה וחזרה והפילה מקרא ובמלאת ימי טהרה יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא דכל תוך מלאת לא תביא. ובכריתות (ט:) פרכינן מנ"ל ומשני מקרא זאת תורת היולדת מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה. ועוד דהא בכריתות אמרינן טעמא אחרינא דלכך לרבנן אין מביא אלא קרבן א' משום דולד שני גורם ומולד שני מונה ובטלו ימי טהרה וטומאה דראשון א"כ הולד השלישי שנולד בתוך ימי טהרה דהשני הוא נולד בתוך מלאת והאיך לא הזכיר שם כלל דברי ר"כ משום שנולד השלישי בשעה שאינה ראויה להביא קרבן על הראשון וגם בכריתות מיבעיא שם לר"י דס"ל דולד ראשון גורם בטומאה מה לי אמר ר"י מי אמרינן עד כאן לא קא"ל ר"י ולד שני כמאן דליתא דמי אלא לענין קרבן כו' אבל לענין טומאה וטהרה אימא ס"ל כמאן דאיתי' דמי כו' ע"כ. ולדברי התוס' דהיכא דאינה ראויה להביא קרבן הוה אף לאחר מלאת כתוך מלאת האיך אפשר לומר דבטומאה ס"ל לר"י ולד שני כמאן דאיתי' דמי א"כ לא הוי שעה שראויה להביא קרבן על הראשון אמאי תביא קרבן על השלישי. [וכ"ש לדברי רש"י דמפרש האבעי' ודאי דקשה אף לצד השני אך דברי רש"י שם תמוהים כמו דהקשו שם התוס' בכריתות] ודוחק לומר דסוגיא דכריתות פליג על דברי רב כהנא ואביי לגמרי:
ע"כ נ"ל לומר דהיכא דילדה לאחר מלאת אף שלא היה לה שעה שהיתה ראויה להביא קרבן כגון שילדה בזוב ולא יכלה לספור ז"נ. מ"מ כיון שזה לאחר מלאת צריכה להביא קרבן אחר וזה מגזה"כ דילפינן שם בכריתות (ח.) לבת לרבות אור שמונים ואחד. אע"ג דלילה אינה ראויה להביא קרבן דלילה הוה מחוסר זמן מ"מ מביא קרבן אחר משום דכתיב או לבת. א"כ בכ"מ דילדה לאחר מלאת אע"ג שאינה ראויה להביא קרבן מביא קרבן אחר. וע"כ מוכרח הגמ' דכריתות לומר דטעמא דרבנן דאינה מביאה קרבן על השלישי משום דולד שני גורם. וגם ניחא איבעיא דר"י. והגמרא דנזיר נ"ל לפרש בדרך אחר. ופירוש הברייתא הוא כך. יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא דאם הביאה תוך מלאת הוה מחוסר זמן. וכן דרשינן זאת בת"כ. ואח"כ קאמר הברייתא יכול שאינה יכולה להביא תוך מלאת על הולד שעדיין לפני מלאת אבל הולד שהוא כעת לאחר מלאת אף שהוא תוך מלאת להשני אמרינן דתביא. ע"ז אמר הברייתא ביום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא כלל אף על הולדות שכבר נתחייבה אינה יכולה להביא. ומה דאיתא שם ותפטר משניהם ע"כ גם לדברי התוס' והמפרש אין שום הבנה לתיבות אלו יעו"ש וצריך למוחקן ומדברי המפרשים נראה דלא היה זאת בגירסתם. ומזה יצא להרמב"ם בהל' מ"כ פ"א ה"ה דכתב וז"ל היולדת אינה מביאה קרבנה ביום מ' לזכר או ביום פ' לנקבה. אלא מערבת שמשה ומביאה קרבנה למחר שהוא יום מ"א לזכר ויום פ' ואחד לנקבה והוא היום שנאמר בו ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא וגו' ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת לא יצאת אפילו הביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה לא יצאת עכ"ל. והנה הראב"ד השיג עליו וז"ל זה תימה גדול אם שלחה קרבנותיה תוך מלאת למה לא יצאת ומאי שנא מחטאת חלב ודם שהטמא משלח אותה ומקריבין לה עכ"ל. ועיין מה שכתב בזה הכ"מ. וכבר דחה תירוצו הרב בעל ל"מ. ולפ"ד הדבר ברור דהרמב"ם למד זאת מהברייתא דנזיר וכפי מה שבארנו. גם נפלאתי עליהם האיך לא שתו לב לדברי הרמב"ם דפסק בה' ב"מ פ"ב הי"ב דדוקא טמא שרץ הוא דמשלח קרבנותיו אבל לא טמא מת עד שיטהר. וא"כ כ"ש טמא זב דמחוסר נמי כפרה דאין משלח קרבנותיו. אבל זה נראה דשומרת יום כנגד יום דאינה מחוסרת אלא טבילה והערב שמש משלח קרבנותיה. וכן זב בעל שני ראיות בשביעי שלו כיון דדינו כטמא שרץ כמו שמבואר ברמב"ם ה' ק"פ פ"ו ה"ג משלחין קרבנותיהן. [וצ"ע בתוך ימי שבעה לענין שאר קרבנות] והחילוק בין פסח לשאר קרבנות הוא דבפסח אין שוחטין עליו אלא לאחד שטבל ובשאר קרבנות אף קודם הטבילה משלח. ועל זה כוון הגמרא בפסחים (סב.) דקאמר שם דאילו בכל הקרבנות ערל וטמא משלחין קרבנותיהם ובפסחים אין ערל וטמא משלחין קרבנותיהם היינו אפילו היכא דראוי לאכלו כגון טמא שרץ קודם שטבל מ"מ אינו משלח קרבנותיו אבל בשאר קרבנות משלח קרבנותיו אף קודם שטבל. אבל זב בעל שלש ראיות וכן זבה כיון דמחוסר נמי קרבן דינו כטמא מת ואינו משלח קרבנותיו. ונראה דזהו כוונת ר"כ דקאמר שאני הכא דמחוסר קרבן דכוונתו לתרץ קושית הראב"ד ז"ל דלמה טמא שרץ משלח קרבנותיו והיולדת תוך מלאת אינה יכולה להביא קרבנות על הלידות הראשונות שהיא מחויבת. ומשני שאני הכא דמחוסר קרבן. ופריך טמא שרץ נמי מחוסר הערב שמש. ומשני אביי שאני התם דשמשא ממילא ערבא. ולפי מש"ב בפירושא דגמרא דנזיר א"כ א"א להביא ראיה מזה לדברי סה"ת דס"ל דמהני טבילה תוך ימי זיבתה ללידתה. וה"ה תוך ימי לידתה לזיבתה: