מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
חלק יורה דעה · סימן ד
לח"ח הגאון מו"ה חיים ארי' ג"י אב"ד דק"ק סמאוויסק:
ע"ד מה שתמה כת"ר במה שמקילים הקצבים כשמחלקין חלק הפנים של הבהמה מהאחורים לחתוך כמעט כל הבשר החופה את הכרס. יפה תמה ובודאי מחוייבים לתקן מכאן ולהבא שיחתכו בשוה. וכן שמעתי מן המנקר דפ"ק אשר אביו ז"ל הרעיש בכל המקומות שהי' אודות זה. והראה להם אשר מחוייבים לחתוך בשוה כי בהבשר יש חלב וגיד אחד של חלב אשר הקצבים אינם יודעים לנקר אותו. ובפה זה מכבר התיקון שהקצבים חותכין בשוה וזה הבשר שייך לחלק האחורים. וכן במינסק דרשתי ואמרו לי שחותכין בשוה א"כ כל רב ומורה ודאי מחריב להשגיח ולהזהיר את הקצבים ע"ז:
וע"ד שומן הכנתא אשר העיר כת"ר שמדברי הרשב"א בתה"א מוכח שלא היקל לקדירה אלא ע"י הוצאות הגידין ולא ע"י חתיכה ומליחה. ועל מה אנו סומכין עתה לבשל הכנתא ע"י חתיכה ומליחה. הנה זה ברור שפשטות דברי הרשב"א המובא בטור והוא מתה"ק מורים יותר שגם ע"י חו"מ שפיר דמי לבשל בקדירה. והא דכתב ואותן חיטי דם כשאדם בקי בהם מותחין ונפשלין היטב עד שלא ישאר אחד מהן. פי' דאז מותר למלוח אפי' שלימה. וכן הביא כת"ר בשם או"ה. אך מה שהוקשה לכת"ר דהא מדברי הרשב"א בתה"א מוכח דאין אנו מקילין לקדירה אלא ע"י הוצאת הגידין וע"כ צריך לפרש דגם כונת הרשב"א בתה"ק הוא כן. לפד"נ דגם כונת הרשב"א בתה"א הוא כן. דאנן מקילין לקדירה בין ע"י הוצאת הגידין ובין ע"י חו"מ. והא דהזכיר הרשב"א בתה"א רק הוצאת הגידין משום דהרשב"א שהביא שיש גדולים אסרוה לקדירה אפי' ע"י חו"מ אין כוונתו משום שהחוטין דקים אינו יוצא מהם דם ע"י חו"מ. וכן פי' הפרישה. אבל באמת ז"א. אף שבתה"ק אפשר לפרש כן אבל בתה"א מוכח להדיא דכונתו לדברי הבה"ג שלפנינו. ובדברי הבה"ג שלפנינו נראה להדיא דאסור לקדירה אפי' ע"י חו"מ וכ"ש ע"י הוצאת הגידין. ואינו מתיר הכנתא אלא לצלי. וכן כתב הר"ן להדיא שהגאונים גזרו עליה ואסרוה לקדירה ואינו מותר אלא ע"י צלי. וכן איתא בא"ז סי' תע"ה וז"ל ומורי הרבנו אבי העזרי כתב דכנתה אסורה לבשל בקדירה אפי' נמלחה כדין בשר. ורב יהודא גזר כן משום שורייקי דאית בה שגידין דקים יש בה וא"א להוציאם ולא ידענו מ"ש משומניה עכ"ל. ונראה ברור דהי' להם גירסא אחרת בבה"ג. דלא כהסמ"ג והס' יראים והמרדכי דהי' להם הגירסא בבה"ג דאסורה לבשל אפי' ע"י חו"מ עד שיוציא הורידין הקטנים. אבל הא"ז והרשב"א והר"ן הי' להם הגירסא כמו שהיא לפנינו בבה"ג דנראה להדיא דאוסר לבשל כנתא בכל אופן רק ע"י צלי. ולכך ס"ל דאין זה אלא גזירה. ונראה ברור דלדבריהם ע"כ מה שגזרו ע"ז מפני שראו שהרבה סומכין למלוח הכנתא שלימה ע"י הוצאת הגידין ומפני שהם קטנים ביותר א"א להוציאם לגמרי ע"כ גזרו ואסרו לבשל כנתא בקדירה וגזרו בזה שאפי' ע"י חו"מ נמי אסור כדי שלא יבאו להקל ע"י הוצאת הגידין. כן נראה מדברי הא"ז. וע"כ צריך לפרש כן. דאין לומר דהבה"ג סובר דחו"מ מה"ד אסור מפני שהורידין קטנים כסברת הסמ"ג לדבריו והגזירה הי' לאסור לקדירה אף שיוציא הגידין. א"כ הו"ל להבה"ג לומר ואף שהוציא הגידין נמי אסור. ומדקאמר אף דחתכה ומלחה נמי אסירי מוכח להדיא דס"ל דחו"מ קיל יותר מהוצאת הגידין. ולפי"ז א"ש מש"כ הרשב"א בתה"א ועכשיו נהגו להסיר כל חוטי דם שבה ומתירין אותה לקדירה. ולא הזכיר דע"י חו"מ שפיר דמי. מפני שהוצאת הגידין ולמלוח שלימה חמירי יותר לדברי הבה"ג מחו"מ. דסברת הסמ"ג והס' יראים והמרדכי מפני שהורידין קטנים אינו יוצא דם ע"י חו"מ לא ס"ל להרשב"א כלל. והם דחקו לומר לדברי הבה"ג סברא זו כפי הגירסא שלהם בבה"ג. אבל לפי הגירסא שלפנינו דמוכח דזה הוא רק גזירה אין צריך לומר כלל סברא דחוקה זו. ח"כ חו"מ קיל יותר מהוצאת הגידין דהוצאת הגידין אפשר דאינו בקי להוציאם. וזה שכתב הרשב"א ז"ל דעכשיו לא נהגו להחמיר כגזירת הבה"ג לאסור לקדירה לגמרי. אלא מתירין וסומכין על בקיאתן להוציא הגידין וכ"ש ע"י חו"מ דודאי ש"ד כיון דעיקר הגזירה שגזרו על חו"מ הוא מטעם שלא יבאו להקל ולמלוח שלימה ע"י הוצאת הגידין. ונראה הטעם שעכשיו נהגו להקל בזה ולא להחמיר כגזירת הבה"ג משום דהבה"ג התיר שם ע"י צלי ולשדי בה גללי דמלחי ודיב לי'. א"כ איכא תקנה לשומן הכנתא לצלות ושומן הכנתא יהא מותר ע"י תרי גללי דמלחי אבל עכשיו א"א לנהוג כן כמש"כ התוס' חולין (קיב.) ד"ה תרי גללי כו' ועכשיו אין להתיר ע"י גללי דמלחי כי אין אנו בקיאין בדבר שלא להרבות ושלא למעט. א"כ אם אנו נחזיק בגזירת הבה"ג לא יהא שום תקנה לשומן הכנתא כי ע"י צלי יזוב כל השומן. כי להניח תחתי' כלי אסור עד שיצלה ויהא ראוי לאכילה לכן לא קבלו גזירת הבה"ג ומתירין לקדירה בכל אופן. ובזה א"ש דברי הרשב"א המובא בטור בפשיטות. וכן מוכח דעת הה"מ בדברי הרשב"א מדהביא דברי הרשב"א וכתב עליו וזה דעת רבינו. ואי אמרינן דהרשב"א לא התיר לקדרה אלא ע"י הוצאת הגידין האיך כתב וזה דעת רבינו הא מדברי הרמב"ם ז"ל מוכח דגם בהני גידין מותר ע"י חו"מ דהא לא חילק ביניהם כלל. ומה שכתב כת"ר שאפשר שלא הביא הרמב"ם דין זה מפני שלא הביא רק דין דגמרא וכמו שלא העתיק חומרת הגאונים לענין בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה. הנה באמת נ"ל דהרמב"ם לא ס"ל חומרת הגאונים לענין בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה כיון שלא הביא [ולדידן כיון שקבלנו עלינו חומרת הגאונים א"כ ודאי אסור משום אל תטש תורת אמך] וכן לענין שומן הכנתא כיון שלא הביא זאת הדבר ברור דלא ס"ל חומרת הגאונים. ונראה ברור דבהגמיי' שם יש ט"ס דמוכח וצ' ואינו כן דעת רבינו המחבר כדמוכח בסמוך [פי' דהרמב"ם ס"ל דאף גם בכנתא ע"י חו"מ ש"ד משום שלא חילק ביניהם. וכן מסתברי משום דאין סברא שלא יועיל חו"מ] אך ס' התרומה והסמ"ג מישבים דברי הגאון משום דהגידין קטנים ולכך אינו יוצא ממנו הדם ע"י חו"מ. ונראה דגם זהו ט"ס וצ"ל ס' היראים כי בס' התרומה לא נמצא כלל מזה. וגם מה שהביא הב"י בשם הגה' מיימונ' ואיתא שם כתב רב האי גאון. נראה ברור דזהו ט"ס וצ"ל כתב רב יהודאי גאון. וכן הובא בסמ"ג ובס' יראים והמרדכי בשם רב יהודאי גאון ושיטתם דהוא ז"ל חבר ס' הבה"ג:
והכלל מה שנ"ל דהא דאנן נהגי להקל ע"י חו"מ משום דאנן סמכינן על הרי"ף והרמב"ם דלא ס"ל חומרא זו:
וכן איתא בא"ז הגדול דרש"י ור"ת ס"ל דע"י חו"מ מותר לבשל הכנתא. ולפ"ד גם דעת הרשב"א הוא כן. כמבואר להדיא בס' או"ה בשם הרשב"א. ודלא כהמהרש"ל ביש"ש. אך דא עקתא כפי מה שדרשתי נהגו להקל למלוח הכנתא שלימה ואינם חותכין את הגידין כלל. ובפרט בעגלים שידי כל הנשים ממשמשין בהם ומולחין אותם שלימה. והזהרתי את הנשים והקצבים מכאן ולהבא לחתוך אותה בכמה מקומות. ומצאתי בזבחי שמואל שגם הוא ז"ל תיקן אודות זה והזהיר אותן:
ונפלאתי על בעל אוהל יצחק שהוא אומר שהכנתא הוא מה שקורין ווייסלעבער ולפ"ד אינו כן. אלא הכנתא הוא שומן הכנתא שסביבה הולכין הדקין. אך באמת גם על הווייסלעבער יש הרבה גידין של דם והשוחטים מקבלין אותו ואינם מנקרין אותו מגידי דם רק מפשיטין ממנו קרום מלמעלה ומולחין אותו שלימה. והזהרתי את השוחטים שמכאן ולהבא ינקרו אותו מגידי הדם וגם לחתוך אותו בכמה מקומות. ובאוהל יצחק כתב שהווייסלעבער נהגו לצלות אותו. ואנו לא שמענו מזה כלל:
ות"ח לכת"ר שהעיר בזה. כי מזה נצמח תקנה גדולה ומגלגלין זכות ע"י זכאי. כ"ד ידידו ח"ח דו"ש בא"ר יו"ט ליפמן הכהן: