אור ברסלב
מלבושי יום טוב חלק ב חלק אבן העזר › סימן ו

מלבושי יום טוב חלק ב· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

חלק אבן העזר · סימן ו

סימן ה

כבוד הרב הג' מו"ה צבי הכהן נ"י מו"צ בק"ק חערסאן:

ע"ד שאלתו במומר אחד שגרש את אשתו ושמו מעריסה הי' יהודה ליב אבל מעולם קורין אותו רק לטיוו [לפ"ד צריך לכתוב ליעוו כי היו"ד הוא לרבות הל' והע' רק לסגל] וגם לאחר שהמיר דתו לא שינה שמו וקורין אותו בסם הראשון לעיוו. ונכתב בגט יהודה המכונה ליב וכל שום ורוצה כת"ר לפסול הגט. אף שבכל מומר כותבין השם דיהדות וע"ש הנכרי כותבין וכ"ש. ש"ה כיון דבשעה שהמיר נתן לו שם חדש ע"כ סובר הר"ת שלא להזכיר שם הגיות שהמיר בו. אבל זה שלא נתן לו שם חדש והעולם קורין אותו רק לעיוו כמו מקודם ה"ז דומה ממש למ"ש הח"ס אה"ע ח"ב סי' ל"ח לענין אשה ששמה מעריסה לביאה ומחמת שדרכם לשנות שם העריסה לשם גוים ע"כ נקראת בפ"כ וגם חותמת עצמה לעני וכתב שיש לכתוב לביאה המכונה לעני אבל שם לביאה לחוד פסול. וכתב ג"כ שאין דמיון לדר"ת דדוקא שם שנתנכר והמיר דתו בו אבל זו אעפ"י שעותה במה ששנתה שמה מ"מ לא הוציאה השם הזה מדת משה וישראל וא"כ אפי' אם לא הי' מתנכר ובא לגרש צריכים לכתוב שם לעיוו ואם כתבו יהודה המכונה ליב הי' פסול כי זה הוא שם שנשתקע ועלי' לתורה ג"כ לא עלה יותר מכמה שנים עכ"ד:

הנה בס' הישר לר"ת בסי' תקצ"ט מבואר להדיא דס"ל דאפי' יש לו שם נכרי בעודו ישראל אין מזכירין אותו השם כלל בגט. יעו"ש שהביא ראי' על מומר שאין כותבין שם נכרי. וכתב שם וז"ל דלא גרע ממעשים בכל יום כשגירש ר' אליעזר קרובו את מרת רחל דודתו והי' שמו ושלין ושמה כילא שין וכתבו אליעזר ורחל שם יהדות. והניחו הכנוים שרוב נכרי קורין כן עכ"ל. אלמא שאינו מחלק הר"ת בין מומר ובין ישראל שיש לו שם נכרי. אמנם סברתו נראה שם דלכך אין כותבין שם נכרי אף גבי מומר משום דרובא דישראל קרי לו בשם היהדות. יעו"ש מה שהאריך בזה ליתן טעם לדבריו דרובא ישראל שם יהדות קרי לי' דאעפ"י שחטא וכו' ושגור בפי כל לקרותו בשם יהדות כו'. וכן כתב הרא"ש להדיא בדברי הר"ת וז"ל ומהאי טעמא נמי מומר א"צ לכתוב אלא שם יהדות בגט שהוא עיקר וכל ישראל קורין אותו בשם הזה כו'. ונפלאתי על המהרי"ק דבשורש ק"ו מביא שם דברי הס' הישר לר"ת הנ"ל ומבאר דהטעם הוא משום דאזלינן בתר רוב קריאת ישראל משום דמכח ישראל הוא מגרש. ובשורש פ"ו כתב וז"ל וגם נלע"ד להביא ראי' קצת ממה שפסקו ר"ת וקצת מפוסקים אחרים דמומר המגרש אינו מזכיר רק שם דיהדות ולא חלקו בין נשתקע שם דיהדות ובין לא נשתקע ואעפ"י שלפעמים משתרשים כך שאין בני אדם זוכרין שם יהדות שהי' להם ואפי"ה כתבו לגרש בשם דיהדות ולא להזכיר שם החדש ולפי מה שפירשתי א"ש דודאי כו"ע ידעו שבהיותו יהודי לא הי' נקרא בשם זה ובשביל זה אינו נקרא שינוי השם כשכותבים שם דיהדות שהרי כבר ידענו מקודם שהיה לו שם אחר עכ"ל. ולפי"ז עיקר הטעם של הר"ת הוא משום כיון שאנחנו יודעין שמקודם היה לו שם יהדות לכך כשר לגרש בו. ואין להזכיר שם נכרי בתורת משה וישראל. וזה סותר לדברי הס' הישר שהמהרי"ק מביא בעצמו שהטעם הוא משום שעדיין הישראלים קורין אותו בשם היהדות. אבל אם נשתקע שם היהדות שלו גם בקרב היהודים. ע"כ מוכרח לגרש בשם נכרי:

ולאחר העיון נראה לישב דברי המהרי"ק דהוא פי' דברי הס' הישר דלכך האריך שם הר"ת ליתן טעם לדבריו משום דעדיין הישראלים קורין אותו בשם היהדות הוא בא לחלק ע"ד הרריו"ט שרצה לפסול הגט של מומר משום שלא כתבו שם הנכרי שלו. ע"ז כתב הר"ת דאדרבה דאם הי' כותבין שם הנכרי הי' פסול. כיון דעדיין היהודים קורין אותו בשם היהדות. ומה שקורין אותי הנכרים בשם נכרי זה לא נקרא שמו כלל בישראל. אבל מש"כ הר"ת אח"כ דאפי' לא הי' אלא כינוי כשר דהא אמרינן כתב חניכתו וחניכתה כשר כו' וגדולה מזו שנינו בתוספתא דגיטין גר ששינה את שמו לשם נכרי כשר כ"ש מומר ששינה לשם ישראל. הוא בא לומר דאפי' אם נשתקע שם היהדות שלו. ובזה ודאי מודה הר"ת דאם גירש בשם נכרי כיון דזהו שמו עתה גם בפי היהודים א"כ עיקר שמו הוא שם נכרי הגט כשר. מ"מ אם מגרש בשם היהדות נמי הגט כשר משום דלא גרע שם היהדות מהכנוי. וע"ז מביא ראי' מהתוספתא וכפי מה שפי' המהרי"ק אמאי נקט האי לישנא גר ששינה שמו כו' כיון דלאו בשינוי ממש איירי אלא באקראי בעלמא כתב שם הגיות בגט א"כ לא נשתנה שמו בשביל כך והיה לו לומר גר שגרש בשם דגיות כו' אלא נראה דמשום הכי נקט ששינה שמו כו' כדי לאשמעינן דאע"ג שנשתקע שם דגיות ואין בני האדם יודעין מה שם הי' לו בגיות ואינם מכירין אותו רק בשם דיהדות ועתה כתב שם דגיות דנראה כמשנה שמו אפי"ה כשר וש"מ דאע"ג שאין בני אדם מכירין בשם זה דגיות מ"מ כיון שהכל יודעין שכשהיה נכרי לא היה נקרא בשם זה דיהדות לא חשוב שינוי השם עכ"ד. וכ"ש גבי מומר היכא דנשתקע שם היהדות שלו והוא שינה שמו לשם ישראל וכתבו בגט דכשר מהאי טעמא. וכיון דכשר הגט בשם היהדות שלו א"כ לכתחילה נמי טוב יותר לכתוב שם היהדות שלו כדי שלא להזכיר שם נכרי בתורת משה וישראל. כנ"ל לישב דברי המהרי"ק. ועיין ברד"ך בית ד' ח"ג שכוון ג"כ לכל דברי המהרי"ק בדעת הר"ת. והפי' בתוספתא שהביא הר"ת ראי' לדבריו. אך הוא כתב שמדברי הרא"ש אינו נראה כן שהרא"ש כתב דהטעם של הר"ת הוא הואיל ועיקר שמו בישראל הוא בשם היהדות שלו. ומסיק שם דמד' התוס' נראה כדבריו כיון שלא פי' טעמא של הר"ת כדברי הרא"ש. מ"מ מסיים שם שהוא ירא לחלוק למעשה ע"ד הרא"ש ז"ל. והנה המהרש"ל ביש"ש פ"ד סי' י"ד ס"ל ג"כ כדברי המהרי"ק דכתב שם וז"ל ואין חילוק בין נשתקע שם יהדות ממנו ללא נשתקע לעולם אין כותבין אלא שם יהדות ולא של נכרי. וכן כתב מהרר"א. אף שמהרר"י כתב שצ"ע שהרי לפי התוס' והרא"ש שכתבו טעמא של ר"ת דשם של יהדות לא גרע משם חניכתו דכשר והתם משמע שאם אין מכירין בחניכתו כלל דפסול. ואומר אני שאינו דומה לנידון דגבי חניכתו בודאי כשאין מכירין אותו יאמרו איש אחר שיש לו זה השם בפרט מאחר שלא נכתב שם המובהק שהכל יודעין בו. אבל הכא מה יעלה על דעתם מאחר שנעלם ממנו שם יהדות והכל יודעין שאין כותבין בגט אלא שם יהדות א"כ כך הוא שמו. שהרי אין אנו יודעין משם אחר ושם של נכרי שהכל יודעין בו הוא כלול בוכל שום וחניכא כו' עכ"ל. וכן כתב הט"ז סברא זו לישב דברי המהרי"ק מהשגת הב"י. ונפלאתי שלא הזכיר דברי המהרש"ל וגם הב"ש לא הביא כלל דברי המהרש"ל. והנה הב"י קבע להלכה כדברי המהרי"ק דגר שכתב שם גיות אף שנשתקע ממנו כשר. א"כ כ"ש גבי מומר דאם כתב שם דיהדות אף שנשתקע ממנו דכשר. וע"כ צ"ל דחזר הב"י מהשגתו על המהרי"ק דאל"כ אמאי כשר אף בדיעבד. אלא דזה לא דמי לחניכתו שאין הכל יודעין בו. ולא להוחלף שמו. כמו שהסבירו המהרש"ל והט"ז. וזה ודאי א"א לומר דהב"י פסק דוקא גבי גר דאם נשתקע שמו דגיות כשר אבל לא גבי מומר אם נשתקע שם דיהדות. דהא זה נגד דעת הר"ת וכל גדולי הראשונים שהביאו ראי' גבי מומר מהתוספתא דתנא גבי גר וכתבו דכ"ש גבי מומר דכשר:

הכלל מה שיוצא לנו מכל דברינו אלה כיון דגדולי האחרונים קבעו להלכה כדברי המהרי"ק א"כ ה"ה גבי שאלתו של המהרי"ק באחד אשר בשעת מילתו נקרא אליהו ושוב נקרא בלי לכל אדם שאף שלכתחילה היה לו לכתוב אליהו דמתקרי בלי או המכונה בלי. אבל בדיעבד אף אם כתבו אליהו נמי כשר. אך בתנאי דבמקום שנכתב הגט ונמסר לידה הי' יודעין ששם בלי אין נותנין לו כלל בשעת המילה כי זהו אינו שם עצם וכו"ע דקורין לו בלי ידעי דיש לו שם אחר משעת המילה הוה כאלו לא נשתקע בעולם שם העיקר שלו ואע"ג דכו"ע קרי לו בשם הלועז בלבד. וכיון דאם ירצה לקרוא בתורה ע"כ יקרא לו בשם העצם שלו שנקרא בשעת המילה ע"כ לא הוה שם העיקר שלו שנקרא בשעת המילה שם דנשתקע א"כ בנ"ד נמי אף אם היה מגרש בעודו יהודי ולא הי' כותבין וכ"ש והי' נכתב רק יהודה המכונה ליב ושם הכינוי שלו ליעוו לא היה נכתב נמי הגט כשר כי כינוי ליב לא הוה שם דנשתקע אע"ג דכולם קרי לי' בשם ליעוו. כמו שהסביר לנו המהרי"ק. כיון שידוע שבמדינתנו כולה אם רוצים לכנות את השם יהודה מכנים אותו בשם ליב בעת יקרא שמו בישראל בהכניסו בברית ולא בשם ליעוו. והוה כמו נכתב שם העיקר והשמיט שם הטפל דכשר. כמו שמבואר ברמ"א סי' קכ"ט ס"א. ולכך הכשיר המהרי"ק בנ"ד אע"ג דהשמיט שם בלי וכתוב רק שם אליהו בלבד. ונפלאתי על הס"ח דכתב בפשיטות דאם השמיט הכנוי שלה לעני דהגט פסול. דהא לפי"ד המהרי"ק וכפי פסק השו"ע כשר בדיעבד. א"כ עתה לאחר שהמיר נראה דלכתחילה טוב לכתוב יהודה המכונה ליב וכ"ש. דאם נכתוב והמכונה ליעוו או דמתקרי ליעוו א"כ הא א"א לכתוב עוד וכ"ש כיון דכותבין בפירוש כל כנוייו כמו שאין כותבין בשאר גיטין וכ"ש מטעם זה. א"כ יאמרו שאין זה גט של המומר ליעוו דבגטו הי' נכתב וכ"ש כמו בכל גיטי מומר. וע"כ יותר טוב להשמיט שם הכנוי שלו ליעוו ולסמוך על וכ"ש דאית לו כדעת רוב הפוסקים דשם הטפול אין כותבין בפירוש וכוללין אותו בוכ"ש. ומטעם זה יש להכשיר הגט גם במה שרוצה כת"ר לפסול בשינוי שמה שנכתב בגט רק מרים והכל מכנים אותה בשם מאריא וכן היא חותמת עצמה א"כ הי' צריך לכתוב מרים המכונה מאריא. אבל לפ"ד ז"א כיון דידוע ששמה מעריסה בודאי הי' מרים ולא מאריא א"כ היה שם מרים שם העיקר שלה וכשר הגט כיון דנכתב שם העיקר שלה אף דהשמיט שם הטפול. ובפרט בשם מאריא נראה דלכתחילה א"צ לכתוב רק בשם מרים בלבד כמבואר בשו"ע שם סי"ד בהגה' דהיכא דשם הנכרי עם השם ישראל ענינם כמעט אחד אין כותבין אלא רק שם ישראל בלבד:

ומדי דברי בזה אכתוב לכת"ר מה שתמהתי בזה ע"ד הרמ"א שם דכתב וז"ל אם נקרא בפי ישראל בשם א' ובפי כותים בשם אחר כותבין שם ישראל דמתקרי על שם כותים (המ"מ בשם הרמב"ן פ"ג) עכ"ל. ונפלאתי שלא הובא בשו"ע דעת הר"ת בס' הישר דס"ל דשם כותים א"א כלל להזכיר בגט כמשכ"ל. ולפעד"נ דגם הרמב"ן מודה בזה להר"ת דאם רק הנכרים קורין לו בשם אחר א"צ להזכיר שם זה בגט. דז"ל הרמב"ן בחי' והני ישראל שבחו"ל ששמותיהן כשמות ישראל ויש להם שמות אחרים כשמות הנכרים אעפ"י שאינם אלא שם לווי מפני הנכרים שאינם יודעין לקרוא בשם ישראל כיון שהוחזק בשם ורובא דעלמא קרי ליה הכי צריך לכתוב אותו השם ושם ישראל שלהן שהוא חותם נמי שם גמור כו' עכ"ד א"כ נראה דהרמב"ן מיירי דגם הישראלים נמי קרי לו בשם הנכרי. וכוונתו דרובא דעלמא קרי לו הכי היינו רוב ישראל. דאי מיירי דרק הנכרים בלבד קורין לו בשם גיות כמו שהבין בו הה"מ א"כ אמאי כתב שם הרמב"ן ושם ישראל שהוא חותם בו נמי שם גמור הוא. ת"ל כיון דהישראלים קורין אותו בשם הישראלי ודאי דזה הוה שם גמור. ואיך היה ס"ד דזה אינו שם גמור ורק משום דחותם בו הוה שם גמור. אע"כ מיירי דגם רוב ישראל קרי לו בשם הנכרי. וכל הנכרים קורין לו בודאי בשם הנכרי לבד א"כ הוה מיעוטא דישראל דקורין לו בשם ישראל רק מיעוטא דמיעוטא הוה ס"ד דלא חשיבי לכך כתב כיון שחותם בו הוא שם גמור. ואפשר דכוונתו דצריך להזכירו מקודם כיון שהוא חותם בו. לכך הוה שם ישראל שם העיקר ושם הנכרי הוה שם הטפל לו. אך לישנא דנמי שם גמור לא משמע הכי. ומשמע דאיזה שרוצה להזכיר מקודם יכול להזכיר. ועוד ראיה לדברינו דהרמב"ן מיירי דגם הישראלים נמי קורין לו בשם הנכרי ממה דמסיים הרשב"א בחידושיו אחרי דברי הרמב"ן הנ' וצריך לכתוב פ' דמתקרי פ' ולפי מש"כ א"צ ודי לו באחד מהן. משום דדעת הרשב"א הוא דהיכא שיש לו שני שמות במקום אחד א"צ לכתוב כל השמות שלו ולא חיישינן ללעז כיון דידוע במקום זה שיש לו זה השם אף שאחרים קורין אותו בשם אחר. א"כ ה"נ כיון דהישראלים נמי קורין אותו בשם הנכרי ע"כ כשר אם גירש בשם הנכרי בלבד. אבל אם נפרש דברי הרמב"ן דרק הנכרים קורין אותו בשם הגוים אבל הישראלים קורין אותו בשם ישראל לבד ומ"מ הצריך לכתבו ג"כ בגט. א"כ קשה לפי"ז מה דמסיים בזה הרשב"א דלפי"ד אם גירש באחד מהן כשר. דהאיך אפשר לומר דאם גירש רק בשם שהנכרים קורין אותו נמי כשר כיון דהישראלים קורין אותו רק בשם ישראל בלבד. א"כ בודאי דזהו שם העיקר שלו. והר"ת פוסל בזה להדיא אף במומר אם גירש בשם נכרי בלבד. יעו"ש בס' הישר לר"ת סי' הנ"ל. אך ראיה זו אפשר לדחות דאיכא למימר דהרשב"א ס"ל דאף אם כתב שם הטפל בלבד נמי כשר. כמו שנראה מדברי הרשב"א שם בחי'. לכך הכשיר אף אם כתב השם מה שקורין אותו הנכרים בלבד. אבל הר"ת ס"ל דאם כתב שם הטפל בלבד פסול. לכך פוסל אם כתב השם מה שקורין אותו הנכרים בלבד. אך לפי"ז צ"ל דהרשב"א ס"ל דאף לכתחלה מותר לכתוב רק השם הטפל לבד. דהא הכא התיר הרשב"א לכתחילה לכתוב רק שם אחד בלבד. וראיתי להגאון בעל מכ"א בשער הרביעי סי' ד' כתב כן דהרשב"א ס"ל דלכתחילה מותר לכתוב שם הטפל בלבד ומדייק מדברי הרשב"א מה דכתב וטפי עדיף לכתוב שם הטפל לבדו ממה שנכתוב שניהם ונכתוב שם הטפל בעיקר ושם העיקר בטפל. ולפע"ד הדבר תמוה מאוד לומר דמותר לכתוב לכתחילה שם הטפל לבדו. ומהא דחניכתו כשר לכתחילה לכתוב אין ראי' דהתם משום דהכל קורין אותו בשם זה. אבל היכא דבשם זה קורין אותו רק המיעוט בלבד ורובא קורין אותו בשם אחר צע"ג האיך אפשר לומר דמותר לכתחילה לכתוב איזה שם שירצה. ומה דכתב הרשב"א טפי עדיף לכתוב שם הטפל לבדו. נראה דקאי אדיעבד. דאם כתב שם הטפל בעיקר ושם העיקר בטפל פסול אף בדיעבד. ומצאתי להג"פ דכתב ג"כ בסי' קכ"ט וז"ל ומתוך מ"ש הרשב"א דהמוחזק בב' שמות במקום אחד מגרש לכתחילה בא' מהם ואינו חושש משמע דאפי' בשם טפל לחודי' מגרש לכתחילה וזו קולא יתירה ואפשר לפרש דבריו דאיירי בשכל השני שמות הם שווין וכן צידד לפרש פ"מ ח"א סי' מ'. ומהריב"ל ח"א פ"י דמ"ש הרשב"א בא' מהן ע"ש הרוב קאמר וישב דברי הרשב"א ז"ל ע"פ כוונה זו. ועוד פי' דאיירי בידעי רובא דאיכא פורתא דקרו לה רה ומש"ה קאמר דאפי' בשם הטפל הוי גט משום דהרוב לא יוציאו לעז עכ"ל. ועיינתי במהריב"ל בסי' כ"ט וראיתי דהוא דחק לישב דברי הרשב"א דמשמע מדבריו דאפי' בשם הטפל נמי הגט כשר בדיעבד. אבל לכתחילה משמע מדבריו דזה אין סברא כלל דאפי' ידעי רובא דהפורתא קרי לה שרה נמי אין סברא לומר דלכתחילה מותר לכתוב שם זה שקורין לה פורתא בלבד. א"כ מוכרח לומר דהרשב"א פי' דברי הרמב"ן כמש"פ. ודלא כמו שפי' הה"מ. וראיתי להר"ן פ' השולח דהביא לשון זה שהביא הה"מ בשם הרשב"א. וזהו ודאי ט"ס דהרשב"א ודאי לא ס"ל הכי כמבואר להדיא בחידושי הרשב"א. וע"כ צ"ל בר"ן וכתב הרמב"ן כו'. ונראה דגם הר"ן פי' דברי הרמב"ן דלא כמש"כ וצע"ג בזה. כ"ד ידידו יו"ט ליפמן הכהן.

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה