אור ברסלב
מלבושי יום טוב חלק א קונטרס משפטי התנאים › סימן יג

מלבושי יום טוב חלק א· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

קונטרס משפטי התנאים · סימן יג

סימן יב

ומה שמערער ע"ז הרה"ג דק"ק ווייעטקא דאפי' לדברי הראשונים דהבעל יכול לבטל הגט בהסכמתה מ"מ הא האשה באה לשם רק לזמן קצר קודם הזמן שלא היה אפשר הבעל לבוא לוויטעפסק לקיים התנאי א"כ מאז הוה כאלו נתקיים ולא בא ומה מועיל אז הבטול. הנה בפרט זה הארכתי בקונטרס זה לעיל סי' א' ובררתי שם שמוכח מהגמרא ומהירושלמי ומדברי הראשונים דכ"ז שלא עבר הזמן ואפשר לבוא אפי' ע"י דרך רחוקה מאד כגון ע"י קפיצה לא מיקרי עדיין נתקיים התנאי. והנה כעת ראיתי שבדברי הירושלמי שהובא שם נראה מדברי הה"מ דפירש בו פירוש אחר דז"ל הרמב"ם בה"ג פ"ח הכ"ב אמר לה זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ולא קבע לה זמן ומת קודם שתתן אינה יכולה ליתן ליורשיו שלא התנה עליה אלא שתתן לו ולא בטל הגט שהרי לא קבע זמן. לפיכך אעפ"י שאבד הגט או נקרע קודם שימות הרי זו לא תנשא לזר עד שתחלוץ. וכתב הה"מ וז"ל ויגעתי לבקש מאין לו זה ומצאתי סברת רבינו שהיתה בזה ממה שיתבאר בפ"ט שהאומר ה"ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך הזמן שאעפ"י שא"א שיבוא והרי היא מגורשת לא תנשא במקום יבום עד אחר הזמן כשיתקיים התנאי וזה הדין הוא בעיא דלא איפשטא בגמרא דילן (עו:) אם היא מותרת תכף שמת או לאחר זמן והולכין בו להחמיר ואף בירושלמי נראה שהוא במחלוקת ואיכא מ"ד אסורה לינשא ומתבאר מזה שאעפ"י שא"א שיתבטל התנאי בשום פנים דכיון דמת ודאי לא יבוא אעפ"כ אינה מותרת ואין מחזיקין אותה בגרושה עד שיהיה מקויים בפועל כו' עכ"ל. אבל לפע"ד דברי הה"מ בפי' הירושלמי תמוהים מאד דא"כ אמאי קאמר ר' יוסי דאסורה לינשא שמא נעשה לו נסים וחיה. ואדרבה משם מוכח דאף האוסר לא בעי שיקויים התנאי בפועל ממש. אלא הטעם שאעפ"י שמת מ"מ כיון דאפשר לבוא עפ"י דרך נס לא הוה כאלו נתקיים התנאי ממש. ולפע"ד נראה דגם טעם הרמב"ם גבי ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת דאסורה להתיבם הוא ג"כ מטעם זה דאף שמת לא מיקרי זאת נתבטל התנאי ממש כיון דעדיין יוכל להתקיים התנאי אם יעשה לו נס ויחיה ואז תוכל ליתן לו המאתים זוז. ונ"ל לדחוק דגם כונת הה"מ הוא דלכך בעינן גבי קיום התנאי שיתקיים התנאי בפועל ממש וגבי בעול התנאי שיהא בטול התנאי בפועל ממש הוא ג"כ מטעם הירושלמי שמא יעשה לו נסים ויחיה אף שקיצר הה"מ ולא הזכיר סברא זאת. אך כ"ז היכא דמת. אבל היכא דשהה בדרכו וא"א לבוא לביתו כדרך העולם לזמן שקבע נראה ברור מדברי הראשונים דכ"ז שלא הגיע הזמן מיקרי עדיין לא נתקיים התנאי כיון שאפשר שיצויר שיבוא אף ע"י דרך רחוקה מאד:

אמנם ראיתי להש"מ ריש כתובות דעל הא דאמרינן שם אי לא אתינא מכאן ועד תלתין יומא להוי גיטא. מפלפל שם בדברי הגמרא ומסיק דע"כ הכין קאמר שמואל לא שמיה מתיא והוי גיטא מעתה אם רצתה תנשא לאחר ואע"ג דצריכה להמתין ג"ח מ"מ נ"מ דאם מת הוא בסוף היום עד שלא ישלימו הל' יום גרושה נקראת ולא אלמנה ונפסלה לכהונה וע"כ היינו משום דנאנס ולא יכול לבוא דאם היה באפשר לבוא למה אם רצתה תנשא לאחר ונקראת גרושה מעכשיו דילמא היה בא ועד שישלמו כל השלשים יום שהתנה ולא יבא אז יהיה גט אלא ודאי לא יהיה באפשר לבוא כלל כל אותו היום וש"מ ממילא אין אונס בגיטין כו' וזהו שכתב רש"י חזו דאתאי שבאתי לא שמיה מתיא והוי גיטא ואם רצתה תנשא לאחר וגם לכהונה נפסלה מהיום ע"כ. פי' מהיום קאי נמי אתנשא לאחר ואם לא תפרש כן מאי אתא לאשמעינן רש"י פשיטא דתנשא לאחר כיון דהויא גיטא כנ"ל עכ"ל. והנה דברי הש"מ הנ"ל הם סותרים לכל מש"ב שם סי' א'. ולפי דבריו עולה דהיכא דשהה בדרכו וא"א לבא לביתו כדרך העולם מאז מיקרי נתקיים התנאי ואף אם אמר אם לא אבוא עד שלשים יום ולא אמר מעכשיו הוה גיטא מהזמן שא"א לבוא לביתו לזמן שקבע ואם מת אז הוה גט כיון דכבר נתקיים התנאי מהזמן שא"א לבוא. אבל לפע"ד דבריו הללו אף שמדברי רש"י נמי משמע כן הם תמוהים מאד דא"כ קשה דהאיך סתם המשנה דאם מת תוך יב"ח לא הוה ביטא. דהא מסתמא לא מת מיחה פתאומית אלא ודאי חלה מקודם וכיון שחלה והיה קרוב למיתה א"כ מאז הוה כאלו נתקיים התנאי כיון שא"א לבוא לביתו לזמן שקבע ואמאי אם מת אח"כ לא הוה גט הא הוה גט מקודם ואמאי אמרינן דזה הוה גט לאחר מיתה וכה"ג כתב גם השעה"מ ה"ג פ"ח ה"א על דברי הרב מכתב אליהו דכתב על דברי הרמב"ם דכתב אפילו מת הבעל קודם שיתקיים התנאי ה"ז מקיים תנאה אחר מותו כו' כתב הרב הנ"ל שהיא משנה ערוכה בשלהי פ' מי שאחזו מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך יב"ח ה"ז גט והא התם אין התנאי מתקיים אלא בתשלום יב"ח וכבר מת בתוך יב"ח ואפי"ה הוי מגורשת יעו"ש וכתב השעה"מ ולע"ד נראה שאין ראיה דהתם שאני דמשעה שנטה למות שעה אחת קודם מיתתו חל הגע מאותה שעה כיון שודאי לא יבוא הו"ל כאלו נתקיים קודם מיתתו משעה שאינו ראוי לשוב לביתו עוד כו' עכ"ל וא"כ תקשה לפ"ז דאמאי אם לא אמר מעכשיו ומת תוך יב"ח לא הוה גט הא נתקיים הגט קודם מיתתו. אלא ע"כ צ"ל כמשב"ל בסי' א' דהתנאי והזמן הם שני דברים דאף אם נתקיים התנאי מ"מ לא הוה גיטא אלא כשיגיע הזמן אם לא אמר מעכשיו. אבל לפי דברי הש"מ דס"ל דהזמן תלוי בהתנאי וכיון שנתקיים התנאי אף שלא הגיע הזמן חל מאז הגע א"כ תמוה דאמאי לא הוה גט אף בלא אמר מעכשיו ומת תוך יב"ח הא נתקיים התנאי קודם מיתתו משעה שאינו ראוי לבוא לביתו. ולפי משב"ל דנראה מדברי הראשונים דכ"ז שלא הגיע הזמן לא הוה כאלו נתקיים התנאי אף שא"א לבוא ע"י דרך העולם מ"מ כיון שאפשר לבוא ע"י דרך רחוקה מאד ע"כ לא הוה כאלו נתקיים התנאי. א"כ כ"ש דכ"ז שלא מח אף שהוא קרוב למיתה לא הוה כאלו נתקיים התנאי אף דרוב גוססין למיתה מ"מ הא אפשר שיתרפא ויוכל לבוא ודוקא במת הוא דפליגי בירושלמי אם מיקרי נתקיים התנאי או לא וכמשב"ל. ולפי"ז א"ש דברי הרב מ"ת ודלא כהשעה"מ. אמנם לפי הש"מ דס"ל כיון דא"א לבוא ע"י דרך העולם מאז הוה כאלו נתקיים התנאי וגם ס"ל דהזמן תלוי בהתנאי א"כ תקשה דאמאי במת תוך יב"ח לא הוה גט. אבל לאחר העיון ראיתי דיש לישב דברי הש"מ דגם הוא מודה דהיכא דחלה בתוך הזמן ומחמת החולי א"א לבוא לביתו לזמן שקבע לא אמרינן כיון שבודאי לא יהא באפשרו לבוא לביתו לזמן שקבע א"כ מאז הוה כנתקיים הגט. משום דהא מה"ד יש טענת אונס בגיטין דהא חולי הוא אונס דלא שכיח ולא אסיק אדעתי' רק משום צנועות ופרוצות התקינו חכמים דלא מהני טענת אונס א"כ האיך אפשר לומר שיהא עדיפא משום שאירע לו אונם וא"א לבוא לביתו שיחול הגט מאז שא"א לבוא לביתו מחמת האונס דהא לא התקינו חכמים שיהא עדיפא היכא דאירע לו אונס מהיכא דלא אירע לו אונס כלל וכיון דבלא אונס אין הגט חל אלא לזמן שקבע לכך אף היכא דאירע לו אונס נמי אין הגט חל אלא לזמן שקבע לכך אם מת תוך יב"ח אינו גט. אע"ג דמשעה שהיה קרוב למיתה לא היה אפשר לבוא לביתו מ"מ לא הוה גיטא דלענין זה מהני טענת אונס. אבל הכא גבי פסקא מברא היה אונס דשכיח ואסיק אדעתי' וכיון דלא התנה הוה כמו שפירש להדיא דאף אם יארע לו אונס דיפסק המברא מחמת זה לא יתבטל תנאו והוה כמו שנתקיים לכך ס"ל דהכא הוה גט מזמן שנתקיים התנאי וא"א לעבור ולבוא לביתו. וכן הוא דעת רש"י ז"ל:

אבל מ"מ הרמב"ן ודאי דאינו סובר כן דהא הרמב"ן הקשה על דברי הגמרא דכתובות דהיכא מתרץ שם דהיא גופא קמ"ל דאין גט לאחר מיתה ת"ל דהא הכא אנוס וקס"ד השתא דיש אונס בגיטין והיכא שמעינן מיני' היכא דלא אנוס. ומתרץ שם דאיכא לדחוקי דהכי קאמר מתני' בשאין בה טענת אונס כגון שהתנה בפירוש אם לא בא עד יב"ח אעפ"י שנאנס יהא גט דהכא ודאי משום דאין גט לאחר מיתה הוא עכ"ל. וא"כ תקשה דאמאי במת לא הוה גט כיון דהתנה להדיא דלא להני טענת אונס א"כ משעה שחלה והוה קרוב למיתה חל הגט ואמאי הוה זה גט לאחר מיתה. וע"כ סובר דגם גבי פסקא מברא לא הוה גיטא אלא לאחר שכלה הזמן דלא כפי מה שנראה מדברי רש"י ז"ל והש"מ. וכן אם חלה בתוך הזמן שאף שהתנה להדיא שלא יהא מהני טענת אונס מ"מ לא הוה גיטא קודם כלות הזמן אף שמחמת החולי בודאי לא יהא אפשר לבוא לביתו קודם כלות הזמן. ולכך סתם המשנה מת בתוך יב"ח אינו גט ולא חלקו בין שמת בזמן שהיה אפשר לבוא לביתו או לא. דלפי דברי רש"י והש"מ אם שהה בדרכו שלא היה אפשר לבוא לביתו ואח"כ חלה ומת הוה גט אף שמת בתוך יב"ח קשה דהאיך קאמר המתני' סתם מת תוך יב"ח אינו גט דמשמע אפי' בסוף יב"ח שבודאי לא היה אפשר לבוא לביתו עפ"י דרך העולם וזה דוחק לומר דתוך משמע דוקא בתוך הזמן ולא בסופו דז"א דהיא לישנא דתוך משמע נמי אף בסופו כמש"כ הטור בסי' קמ"ג ע"מ שתתני לי ר' זוז בתוך ל' יום דאפי' לא נתנה לו עד סוף ל' יום בסופו נמי הוה מגורשת. וכן הרמב"ם ודאי דפליג על דברי רש"י והש"מ דהא ס"ל גבי מעכשיו אם לא באתי עד יב"ח ומת תוך יב"ח דאסורה להנשא מה"ד עד אחר הזמן משום דבעי שיתקיים התנאי בפועל ממש כמש"כ הה"מ. א"כ כ"ש גבי פסקא מברא דאסורה להנשא קודם כלות הזמן דהא לא נתקיים התנאי בפועל ממש ויכול לבוא לעיר ע"י דרך רחוקה כגון ע"י קפיצה וכמשב"ל:

מ"מ מה שמוכח מדברי רש"י והש"מ הנ"ל דס"ל דהזמן תלוי בהתנאי א"כ לפי דבריהם היכא דלא כפלי לתנאי' כיון שנתבטל התנאי נתבטל נמי הזמן והוה גיטא מיד. והוכחתי למעלה בסי' א' דמדברי הר"ן מוכח להדיא דס"ל דהזמן אינו תלוי בהתנאי ואף שנתבטל התנאי מ"מ הזמן לא נתבטל. ראיתי כעת דמדברי הרמב"ם משמע דס"ל כדברי רש"י והש"מ. ולכך לא הזכיר דגם היכא דתלה התנאי בהזמן כגון שהתנה אם לא אבוא עד ז"פ יהא גט דצריך שיהא הגט ברשותה בסוף כלות הזמן ולא קאמר שצריך שיהא הגט ברשותה רק היכא דאמר ה"ז גיטך לאחר ל' יום. ונראה דאזלי לשיטתייהו דהא הרמב"ם ס"ל דבתנאי דבאם מתחילין הגירושין מיד אלא דאינן נגמרין עד שיתקיים התנאי וכמו שמבאר דעתו באריכות הגאון בעל מכתב אליהו בטוב טעם ולכך ס"ל דגם בתנאי דבאם אם נשאת אף קודם שיתקיים התנאי לא תצא. ונראה דלפי דבריו אע"ג דהיכא שתלה התנאי בהזמן מ"מ כיון דחלה הגט בתנאי אם לא אבוא רוצה שיתחילו הגירושין מיד וגמר הגירושין לא יהא מעכב רק התנאי בלבד והזמן הוא רק להשלמת התנאי בלבד. אבל באומר ה"ז גיטך לאחר ז"פ אז אינו רוצה שיתחילו הגירושין רק לאחר הזמן בלבד א"כ לפי"ד אף דהיכא דתלה התנאי בהזמן מ"מ היכא דלא כפלי לתנאי' כיון שנתבטל התנאי נתבטל גם הזמן כיון שרצה שיחולו הגירושין מיד ורק התנאי הוא מעכב גמר הגירושין א"כ כיון שנתבטל התנאי ממילא נתבטל גם הזמן ונגמרין הגירושין מיד. אבל הר"ן ס"ל דגם בתנאי דבאם אין מתחילין הגירושין מיד אלא לאחר שיתקיים התנאי ופליג על דברי הרמב"ם דס"ל דאם נשאת לא תצא ולכך ס"ל להר"ן דהיכא שתלה התנאי בהזמן הוה כאומר לא תתגרשי אלא לאחר ז"פ ואף שנתבטל התנאי מ"מ א"א לחול הגירושין מיד כיון שלא גרשה אלא לאחר ז"פ כשיתקיים התנאי היינו שלא יבוא עד ז"פ א"א לחול הגירושין רק עד ז"פ אף בלא התנאי. ועיין במכתב אליהו שער ח' סי' נ"א מה שהביא שם מדברי הרלב"ח בסי' נ"ב ומה שהשיג עליו המהראנ"ח בסי' נ"ב יראה להדיא דהמהראנ"ח סובר כמש"ב לדברי הר"ן דהיכא דנתבטל התנאי מ"מ הזמן לא נתבטל:

ועתה נשובה לנ"ד דהא בארנו דנראה מדברי הראשונים דכ"ז שלא הגיע הזמן אף שא"א לבוא עפ"י דרך העולם לא הוה כאלו נתקיים התנאי א"כ מועיל אז הבטול מה שבטלו שניהם הגט בבואה לאנדרינאפל. ואף אם נאמר כדעת הש"מ וכפי מה שנראה מדברי רש"י ז"ל דכיון דא"א לבוא עפ"י דרך העולם מיקרי נתקיים התנאי מ"מ יש להקל בנ"ד דהא היא באה לשאול פי המורים מה לעשות שבעלה לא יהא יכולת בידו לקיים התנאי לבוא לזמן שקבע מטעם הממשלה יר"ה והיא יראה מחמת שהוא כהן א"כ לא יוכל לשוב אליה וגלתה דעתה להדיא שהיא מוחלת על התנאי ורצונה בבטול הגע. ועיקר נסיעתה לאנדרינאפל היה כדי לשוב אליו ולבטל הגט א"כ מאז שגלתה דעתה שמוחלת על התנאי הוה אז כאלו בא. ובשעה שגלתה דעתה שמוחלת על התנאי הא הוא יכול לבוא לוויעטפסק כדרך העולם. וכבר בארתי למעלה שמוכח מדברי הרא"ה והריטב"א דמחילתה מהני והוה כאלו בא אף בלא הסכם בעלה וכ"ש בנ"ד כיון שכבר היה מכתב מן הבעל אליה שתבוא אליו ותדור עמו. א"כ זה הוה בהסכמתו ובודאי יכולה היא למחול. ומאז נתבטל הגט לפי שיטת הראשונים דהיכא שהתנה לטובתה יכולה היא למחול על התנאי אף בדבר שאינו של ממון. ובפרט בנ"ד כיון שהיה שהות ד' ימים אף שהיה שבת באמצע מ"מ עפ"י הדחק אפשר לבוא לוויטעפסק. ואפשר דכו"ע מודים בזה דלא מיקרי עדיין נתקיים התנאי כיון שאפשר לבוא עפ"י הדחק. וכן מסתברי כדי שלא לעשות פלוגתא רחוקה בין הראשונים. א"כ מהני נמי הכא הבטול מה שבטלו שניהם הגע בבואה לאנדרינאפל. כנ"ל בזה:

ומה שמערער עוד הרב הנ"ל כיון שיצאה הפקודה מהממשלה יר"ה אשר ישארו שם על זמן מה א"כ מאז הוה כאלו נתקיים התנאי כיון שא"א לבוא. הנה לפי מש"ב דאפי' אפשר לבוא בדרך רחוקה מאד נמי הוה כאלו לא נתקיים התנאי עדיין א"כ בודאי אין צריך לחוש לזה. ואפי' לדעת הש"מ וכפי מה שנראה מדברי רש"י ז"ל דהיכא דא"א לבוא עפ"י דרך העולם הוה מאז כאלו נתקיים התנאי מ"מ נראה דבנ"ד אין צריך לחוש לזה דהא זה ברור דמה שהוא נשאר שם לאחר המלחמה לא מיקרי אונס דשכיח כמו פסקא מברא אלא הוא אונס דשכיח ולא שכיח כמו חולי. והיכא דחלה בתוך הזמן ואינו יכול לבוא לקיים התנאי לזמן שקבע כבר הוכחנו למעלה דגם הם מודים דזה לא מיקרי נתקיים התנאי דהא כיון דמה"ד אונס מבטל הגט רק מטעם תקנת צו"פ התקינו חכמים דאונס אינו מבטל הגע א"כ אין סברא לומר שיהא עדיפא היכא שאירע לו אונס מהיכא דלא אירע לו אונס והדבר ברור דהיכא דחלה וא"א לבוא והיא רוצה למחול לו על תנאי' בודאי יכולה למחול אף שא"א לבוא לקיים התנאי לפי הפוסקים דמחילת התנאי הוה כקיומו. וכן לפי שיטת הראשונים דמהני בטול מדעת שניהם ודאי דיכולין לבטל הגט. א"כ בנ"ד נמי כיון דזה מה שנשאר שם אחר המלחמה ודאי דמיקרי אונס דשכיח ולא שכיח כמו שהסכימו לזה כמה רבנים היודעים גופא דעובדא וגם הא לא עלה על הדעת שתמשוך חזרתו מן המלחמה אם ישאר בחיים זמן כ"כ ולכך לא האריכו הבד"צ דוויטעפסק הזמן יותר מזה. א"כ זה ודאי דלא מיקרי אונס דשכיח ומה"ד האונס מבעל הגע ורק מטעם תקנת צו"פ התקינו שלא יתבטל הגע א"כ לא עדיפא מהיכא דלא אירע לו אונס וכמשב"ל:

וגם מה שמערער הרב הנ"ל דהא בנ"ד כיון שהוא יצא למלחמה והתנה אם לא אבוא לז"פ לוויטעפסק זה הוה תנאי שמתקיים בע"כ ובתנאי שמתקיים בע"כ גם הרמב"ן והרשב"א מודים דאינם יכולין לבעל אף מדעת שניהם. הנה ראיתי להמהראנ"ח בס"ו דכתב וז"ל אלא שסברת הר"ן ז"ל זו (דדוקא בתנאי שבידם לבטלו אבל בתנאי שאין בידם לבטלו לא) לא נמצא מפורשת בשאר הפוסקים וגם יש חולקים עליה כאשר יראה הרואה בהגהת אלפסי ע"מ שתצא חמה מנרתקה כתב אמר לה ע"מ שתצא חמה מנרתקה ה"ז מגורשת למפרע ואע"פ שמת קודם לכן שכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ונראה בעיני שאם בא עליה בלילה קודם שיתקיים התנאי הרי זה גט בטל כאלו אינו ואם היא אשת כהן מותרת לבעלה עד כאן. ולפי הנראה כי הריא"ז סובר כיון שבעל בלילה קודם קיום התנאי הרי הן מבטלין התנאי דאם לא כן לא היה בא עליה בלתי קדושין וכ"ש אם הוא כהן אלא הרי הם כאלו בטלו התנאי הוא והיא בפי' כו' ומכלל דבריו למדנו שאפי' בתנאי שאינו בידם לבטלו כגון ע"מ שתצא חמה מנרתקה יכול לבטלו ואפי' שאין בידו כו' עכ"ל המהראנ"ח ז"ל. ונפלאתי עליו מה שכתב דסברת הר"ן זו לא נמצא מפורשת בשאר הפוסקים. הלא היא מפורשת בהרמב"ן והרשב"א והה"מ. והכריחו כן מהא דאמרינן בברייתא שם (עג:) ראוהו שנתייחד עמה כו' דקאי על אם נתן לה גט מהיום אם מתי דחיישינן לקדושין ולא חיישינן לבעול הגט מדעת שניהם. אלמא דבתנאי שמתקיים בע"כ א"א לבטלו אף מדעת שניהם. ויותר נפלאתי עליו האיך אפשר לומר כן בדעת הריא"ז כיון דתנאי זה שתצא חמה מנרתקה בודאי יבוא א"כ לא אגידה בו כלל ומותרת להנשא מיד לכו"ע האיך אפשר לומר דעד שתצא חמה מנרתקה יכול לבעל הגט. ואף אם נאמר שזהו מדעת שניהם מ"מ האיך הם יכולין לבטלו כיון שכבר נפטרה ממנו. ע"כ נלפע"ד דסובר הריא"ז דאף דבכל תנאי דמעכשיו אין הבעל יכול לבטל הגט כמו שכתב הגאון בעל דברי אמת בדף מ"א שכן מצא מפורש בכ"י להריא"ז דדעתי' דלא כבעל העיטור. ובתנאי שהוא מתקיים בע"כ אפי' מדעת שניהם אינם יכולין לבטלו. מ"מ בע"מ שתצא חמה מנרתקה כיון שהוא תנאי שמתקיים בודאי שבודאי למחר יאיר היום א"כ בכדי הוא מתנה. ע"כ סובר הריא"ז דהוא גרוע מכל תנאי דמעכשיו משום דאמרינן שזהו גופא הוא מתנה דעד שתצא חמה מנרתקה יש בידו לחזור. וכה"ג אמרינן גבי מעכשיו ולאחר שלשים יום דלמ"ד תנאה הוה דפירושו דיהא הגט מעכשיו אם לא אחזור עד שלשים יום וכפי' רש"י בקדושין (נט:) לכך קאמר הריא"ז דאם בא עליה בלילה בודאי בעל הגט. ונראה דקאי נמי על הא דקאמר הריא"ז מקודם ה"ז גיטך לאחר ל' יום ומת או לכשתצא חמה מנרתקה ומת ה"ז ספק מגורשת מפני שזמנו של שטר מוכיח עליו והרי הוא כאומר מהיום ולאחר מיתה. דאם בא עליה בתוך הזמן ה"ז גט בטל בודאי. משום דהריא"ז סובר דקיי"ל כרב דבמעכשיו ולאחר שלשים יום הוה ספק אי תנאה הוה או חזרה הוה. א"כ אם בא עליה ממ"נ בעל הגט דאי חזרה הוה, א"כ בודאי בידו לבעל הגט. ואי תנאה הוה א"כ הרי הוא מתנה להדיא שאם לא יחזור עד ז"פ יהא גט מעכשיו וכיון שבא עליה בתוך הזמן בודאי בטל הגע. וזה ברור לפע"ד:

ומה שכתב הגאון בעל מכתב מאליהו ש"ח סי' מ"ב שמדברי הרשב"ץ שהביא הב"י סי' קמ"ד נראה דהרשב"ץ סובר דאף בתנאי שמתקיים בע"כ אם בעלו שניהם בטל. ודחק שם לישב קושית הרמב"ן מההיא דראוהו שנתייחד עמה. נראה דלא היה לפניו ס' התשב"ץ וראה רק בב"י בלבד ע"כ סבר דהתשב"ץ חולק על דברי הרמב"ן. אבל באמת בתשב"ץ ח"א סי' קי"ח (דתשובה הנ"ל הובא בב"י בקצור ובקצת שבושים) מבואר להדיא שם דהוא אינו חולק על הרמב"ן כלל רק דכתב דאף אם היה אפשר לומר דגם במהיום אם מתי מהני בעול מדעת שניהם מ"מ ליכא למיחוש לפיוס גבי מהיום אם מתי ואין צריך להתנות שתהא נאמנת לומר שלא פייסתיה. עוד כתב שם הגאון הנ"ל וז"ל אמנם מדברי הרמב"ם שם נראה שהוא מדעת הרשב"ץ ז"ל שהרי כתב וכן כל התנאים שהם תלוין ברצונה ואם רצתה ומחלה אותם לבעלה בעל הגט חוששין לה שמא פייס כו' הרי דכייל כללא בכל התנאים שהם תלויים ברצונה כו' ולא הוציא מכללן תנאי דאם מתי מפני שהוא מתקיים בע"כ. ועוד לי ראיה שכן הוא דעת הרמב"ם ממ"ש שם קמי הכי וכן האומר לאשה ה"ז גיטך לאחר יב"ח חוששין שמא פייסה כו' והרי התם הזמן בא מעצמו בע"כ כמו המיתה ואפ"ה הבטול מועיל בו עכ"ל. והנה הראי' השניה שלו הוא תמוה מאד דהא התם בודאי מועיל הבטול דאם לא אמר מעכשיו א"כ בודאי מועיל הבטול קודם שהגיע הזמן. ואף אם נפרש דהתם מיירי דאמר מעכשיו. ע"כ צ"ל דס"ל דאם אמר מעכשיו ולאחר יב"ח הוה גט וס"ל כדעת התוס' בקדושין (ס.) ד"ה כל כו' דאף לר"י דס"ל דשיורא הוה מ"מ אם אמר מעכשיו ולאחר יב"ח הוה גיטא דלא כפירש"י שם. מ"מ הא הרמב"ם חשש ג"כ להא דרב כמש"כ הה"מ בה"א פ"ז הי"ב ולדברי רב הא יכול לחזור בו קודם שהגיע הזמן. כיון דמספקא לי' אי תנאה הוה או חזרה הוה. אמנם הראי' הראשונה שהביא מדברי הרמב"ם נראה עיקר דפשטות דברי הרמב"ם נראה שהוא אינו מחלק בין תנאי שהוא תלוי בידם לקיימו או לא כמו שמחלק הרמב"ן לפי"ד. ועוד דהא הרמב"ם כתב וכל התנאים שהם תלויין לרצונה ואם רצתה ומחלה אותן לבעלה בטל הגט. ולא הזכיר כלל שהבעל מבטל הגט. אלמא דס"ל דבמחילתה לבד סגי משום דס"ל כדעת הר"ן דבכל תנאי שהוא מתנה להנאתה יכולה היא לומר כלום אמרת אלא להנאתי זהו הנאתי וכמשב"ל. ולפע"ד נראה דלפי דעת הר"ן והעומדין בשיטתי' אין חילוק בין דבר שבידם לקיימו או לא. והר"ן שהביא חילוק בין דבר שבידם לקיימו או לא לא הביא זה אלא לפי שיטת הרמב"ן שנותן טעם לדבריו דלכך יכולין לבטלו כיון שבידם שלא יתקיים יכולין לומר אף שיתקיים יהא כאלו לא נתקיים לכך סובר הרמב"ן דבתנאי שמתקיים בע"כ אין בידם לומר שיהא כאלו לא נתקיים אבל לפי דעת הר"ן דהטעם כיון שזהו להנאתה יכולה היא למחול לא שייך כלל לחלק בין תנאי שמתקיים בע"כ או לא ואף בתנאי שמתקיים בע"כ יכולה היא למחול על תנאי'. אך מ"מ נראה דאף לפי שיטת הר"ן גבי מהיום אם מתי אם נתייחד עמה לא חיישינן לשמא בא עליה והיא מחלה לו על תנאי' כיון שהתנאי היה לטובתה. משום דאין סברא כלל שהוא יפייסה שתמחול לו על תנאי' והיא תאמר לו שלא איכפת לה אף שימות ומוחלת לו ע"ז. דאל"כ תקשה קושית הרמב"ן לפי שיטת הר"ן דאמאי לא חיישינן כשנתייחדו לבטול הגט ולא חיישינן רק לקדושין. וכ"ש דלא חיישינן מטעם זה לפיוס ולא בעינן נאמנת שלא נתפייסתי גבי מהיום אם מתי אף בלא סברת התשב"ץ אכן לפי מה שמדייק הבעל מכתב מדברי הרמב"ם מדלא הוציא מכללן תנאי דאם מתי א"כ ס"ל להרמב"ם דגם בתנאי דמהיום אם מתי חיישינן לפיוס ובעינן נאמנות. ובזה מתרץ שם הבעל מכתב קושית הרמב"ן דאמאי לא חיישינן כשנתייחדו לבטול הגט משום כיון שהאמינה אף אם נתייחדו לא חיישינן לבעול הגע. והביא ראי' לזה מדברי הרמב"ם פ"ח מה"ג שכתב כל המגרש ע"ת בין שאמר מעכשיו בין שאמר אם יהיה ואם לא יהיה ה"ז לא יתייחד עם אשתו כ"ז שלא נתקיים התנאי והדבר ידוע שאם נתייחד עמה בפני שני עדים אפי' לאחר שנתקיים התנאי ה"ז ספק מגורשת שמא בעלה ובטל הגט עכ"ל הרי שהשוה כל התנאים ועל כולם בא משום חשש קדושין והיינו ודאי במאמינה דאלו בלא האמינה בלא קדושין יש לחוש לפיוס ואפי' בליכא עדי יחוד עכ"ד. ולפי"ז צ"ל דאף אם יש עדים שנתייחדו מהני נאמנות שלה ולא חיישינן לבטול. וכן כתב הגאון בעל דברי אמת לפי"ד:

ולולי דמסתפינא מרבותינו היה נ"ל דכונת הרמב"ם הוא לא משום חשש קדושין אלא משום חשש בעול הגט. דכן משמע מלשון הרמב"ם דקאמר ה"ז ספק מגורשת. אלמא דיש ספיקא בעיקר הגירושין אם היא מגורשת או לא. וכן כתב הב"ח בסי' קמ"ב דמלשון הרמב"ם משמע דלאו משום חשש קדושין אתא עלה אלא מטעם בטול הגט. אלא דהוא הניח בצ"ע דאם דעת הרמב"ם משום שמא פייסה וביטל הגט אמאי הצריך שיראו העדים כאחד אפילו לא ראו כאחד חיישינן שמא פייסה. אבל לפי מש"כ הבעל מכתב דהכא מיירי שהאמינה נ"ש. דאף שמהני נאמנות שלה כנגד עדים היינו היכא שלא ראו כאחד א"כ יכולה להכחיש לכל עד ועד בפ"ע וא"כ אף שלא הכחישה היחוד ואומרת שלא נתבטל הגט לענין זה מהני נאמנות שלה. אבל היכא שראו כאחד שנתייחדו ואמרינן דהן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה לענין זה לא מהני נאמנות שלה והוה ספק מגורשת. וגם בזה נתיישב שפיר דברי הרמב"ם ה"ג פ"ט הכ"ה דכתב שם וז"ל נתייחד עמה אחר שאמר להן לכתוב ולחתום וליתן לה הרי אלו לא יכתבו:

וקו"ח הדברים אם הגט שניתן לה לידה כשנתייחד עמה נפסל הגט שמא בעל. קו"ח לזה שלא נכתב כו' עכ"ל. והנה הכ"מ הביא בשם שתמה ע"ז שאין זה קו"ח של כלום דבשמעתין איכא למיחש לקדושין ובנדון שלו ליכא למיחש להכי. אבל לפי מש"פ דגם כשנתייחדו לאחר נתינה ס"ל להרמב"ם דחיישינן לבטול הגט ולא משום חשש קדושין. א"ש דברי הרמב"ם בפשיטות. ונראה דהרמב"ם מפרש דהא דאמרינן שם (עג:) ת"ר ראוהו שנתייחד עמה באפילה כו' לא קאי על המתני' דמהיום אם מתי. דהא בברייתא קאמר להדיא דחיישינן לקדושין ולפי"ד הרמב"ם כ"ז שלא נגמר הגירושין לא חיישינן לקדושין דס"ל להרמב"ם דכ"ז שלא נגמרו הגירושין בכל התנאים יכול לבטל א"כ למה לי' לקדשה. אלא קאי הברייתא היכא דגרשה גירושין גמורים ואח"כ נתייחד עמה. ומביא הברייתא שם ללמוד ממנה כמו דהתם חיישינן שמא בא עליה כיון דנתייחד עמה ובודאי קדשה ה"ה הכא חיישינן שמא בא עליה וביטל הגט. ואף דבתנאי דמעכשיו הוא לבדו אינו יכול לבטל מ"מ אמרינן דבטלו מדעת שניהם:

עוד נ"ל דהרמב"ם למד זאת מדברי הברייתא שם (עו:) ה"ז גיטך כ"ז שאעבור מנגד פניך שלשים יום והיה הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתייחד עמה ה"ז גט ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה. וגירסת הגאונים הוא שם ע"מ שאעבור כו' וגם גרסי שם ולאחר לא תנשא עד שיעבור שלשים יום. דזה נתיישב יותר אם גרסינן שם ע"מ. וא"כ קשה אמאי קאמר שם ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה דהא בע"מ ליכא גט ישן דהא גט ישן הוא רק דחיישינן שמא גיטא קודם לבנה ובע"מ הרי באמת גיטא קודם לבנה. ולהרמב"ן והרשב"א צריך לדחוק דהסיפא לא מיירי בע"מ או איירי שמסרו ליד שליש. אבל הרמב"ם ז"ל מפרש דאיכא תרי גוונא גט ישן חד גוונא דמיירי המתני' היינו שנתייחדו בין כתיבה לנתינה והתם אם נתגרשה תנשא לכתחילה דהתם ליכא חששא רק שמא גיטא קודם לבנה. אבל איכא עוד גוונא גט ישן דאסורה מה"ד להנשא ואף אם נשאת תצא דהיינו היכא שנתייחדו לאחר הנתינה קודם קיום התנאי והתם איכא חששא דאורייתא שמא בטלו הגט ואף שנתן לה נאמנות לא מהני אם נתייחדו בפני עדים שראו כאחד. ולפי"ז א"ש הא דאמרינן ולגט ישן אין חוששין משמע דאיכא חששא גמורה בגט זה אם נתייחדו. וכן גבי משליש גט לאשתו אמרינן שם ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה לפי דעת הרמב"ם ניחא דאיכא חששא שמא בטל השליחות. ועיין מש"כ הרא"ש בפ' הזורק בשם הרמ"ה דהקשה על הא דמשליש ועל הא דכ"ז שאעבור מנגד פניך דמשמע שם דבגט ישן אסורה להנשא. ותירץ דשאני התם דהוא בעצמו נתן לה ואמרינן דאם איתא דבא עליה הוה חייש לפגמא דבריה אבל היכא דלא נתן לה אח"כ אסורה להנשא אך אם נשאת לא תצא. ובאמת לפי דבריו קשה דאמאי לא חשיב זאת במתני' דשלשה גיטין פסולין. ומצאתי דכן הקשה בס' בני יעקב וכתב דע"כ צריך לדחוק כיון דלא תני זאת במתני' ובברייתא להדיא רק מדיוקא לכך לא חשיב זאת. וזה דוחק גדול דהא עיקר דתני במתני' הואיל ולא נתייחד עמה ה"ז גט דלא הוה גט ישן. א"כ הרי תני בהדיא דאם נתייחד עמה ה"ז גט ישן. אבל לפי מש"ב דברי הרמב"ם ניחא דבגט ישן כה"ג אם נשאת תצא משום דהוה ספק מגורשת דחיישינן לבטול הגט וכן משמע בירושלמי דאיכא תרי גוונא גט ישן דאיתא בירושלמי פ"ח ה"ד אנן תנינן מאחר שכתבו לה אית תניי תני מאחר שנתנו לה מאן דאמר מאחר שכתבו לה מסייעא לב"ש מאן דאמר מאחר שנתנו לה מסייע לב"ה ע"כ. ועיין מה שנדחקו בזה המפרשים ולא מצאתי קורת רוח בכל הפירושים. אבל לפי"ד דיש חילוק בין גט ישן לאחר שכתב לה דליכא אלא רק שמא יאמרו גיטא קודם לבנה. ובין גט ישן לאחר שנתן לה היינו קודם קיום התנאי דשם איכא חששא גדולה שמא בטל הגט. ניחא דע"ז קאמר הירושלמי דמאן דאמר לאחר שכתבו לה מסייע לטעמי' דב"ש דשם מסתברי יותר טעמא דב"ש דמאי דמתירין לפטור בגט זה משום דאפי' אם באמת בא עליה ליכא חששא כ"כ. ומאן דאמר לאחר שנתן לה מסייע לטעמא דב"ה דשם מסתברי יותר טעמא דב"ה משום דאם באמת בא עליה בודאי בטל הגט. גם לפי"ז יתיישב שפיר קושית התוס' ביבמות (יד:) ד"ה בגט ישן כו'. אך לפי דברי הרמ"ה הנ"ל נמי יש ליישב קושיתם:

ולפי מש"ב שיטת הרמב"ם י"ל שפיר מה דהקשו המפרשים שם בגמרא מה דפריך וליחוש שמא פייס דוקא על הברייתא ולא על המתני' דתני נמי כה"ג. ועיין בריטב"א ועיין בפנ"י. אבל לפי"ד ניחא דעל המתני' ליכא למיפרך דילמא מיירי המתני' בע"מ וס"ל דבע"מ אינם יכולין שניהם לבעל והמתני' יפרש כר"ה שם. אבל בברייתא איתא שם להדיא דבכה"ג יכול לבעל מדקתני דלא חיישינן לגט ישן הואיל ולא נתייחד עמה א"כ פריך הגמרא דאף בשלא נתייחדו ליחוש שמא פייס ובטלו שניהם הגט כשהיה הולך ובא. ולפי"ד אלה ע"כ צ"ל דהרמב"ם ס"ל נמי כשיטת הרמב"ן והרשב"א דאפי' בתנאי שלא התנה לטובתה כ"ז שלא נגמר התנאי יכולין שניהם לבעל הגט. וס"ל יותר מזה דאף בתנאי דמתקיים בע"כ היינו מהיום אם מתי נמי יכולין לבעל מדעת שניהם. דהא הרמב"ם חייש לבטול הגע בכל התנאים. וס"ל נמי כשיטת הר"ן דבתנאי שהתנה לטובתה סגי במחילתה לבד. ולפי"ז יהא מדוייק יותר דברי הרמב"ם בפ"ט ה"ט דגבי שיעבור מנגד פניה נקט ומחלה לו וחזר ובטל הגט. וגבי תנאים שהם תלויין לרצונה לא הזכיר כלל בטול הגט. ונראה דס"ל להרמב"ם דבתנאי שהתנה אם יעבור מנגד פניה שלשים יום אינו מוכח כלל שזהו לרצונה אלא כונתו שאם יעבור מנגד פניה ולא יתרצה לה עד שלשים יום יהא גט. ומ"מ אע"ג שנתן לה בע"מ אפ"ה חיישינן שמא מחלה לו מה שזכתה כבר בגיטא וחזר הבעל ובטל הגע. ובתנאי שהוא לרצונה בלבד שם לא בעי בעול הגט אלא סגי כיון שמחלה לו ע"ח הוה כמו שנתבטל התנאי וממילא נתבטל הגט:

עוד ראיתי דלפי"ד אלה בביאור דברי הרמב"ם נתיישב שפיר דברי הירושלמי דסוטה פ"א הא דאיתא שם נסתרה בעד אחד בשחרית ובעד א' בין הערבים ייבא כהדא נתייחדה עמו בפני שנים צריכה הימנו גט שני כו' באחד בשחרית ואחד בין הערבים זה היה מעשה ושאל ר' לעזר בן תדאי את החכמים ואמרו אין זה ייחוד קינא לה בעד אחד בשחרית ובעד אחד בין הערבים אעפ"י, (כצ"ל) שהוא איש והיא אשה אין קינויו קינוי ייבא כהדא אין מקבלין מן העדים אלא א"כ ראו שניהן כאחת ר' יהושע בן קרחה אומר ואפי' באו זה אחר זה ע"כ. והנה הבעל הגה"מ פסק דלפי מאי דקיי"ל כריב"ק בנסתרה אחד בשחרית ואחד בין הערבים אסורה משום דפשטות דברי הירושלמי משמע דלאו דוקא בקנוי לריב"ק מצטרפין זא"ז וה"ה בסתירה. ובאמת אין סברא כלל לחלוק בין קנוי לסתירה. מ"מ לענין קדושין פסקו כל הפוסקים דאין מצטרפין זע"ז. וכתב הב"י טעם לזה דאף דאנן קיי"ל כריב"ק מ"מ גבי קדושין כיון דאין שם שני עדים ביחד בשעה שקדשה א"כ לא נתכונו הם לקדושין. וא"כ תמוה דברי הירושלמי דהאיך הביא ראיה לענין סתירה מהא דשאל ר"א בן תדאי לענין יחוד ופסקו דאין מצטרפין זע"ז. דילמא התם שאני כיון דהא דצריכה גט שני משום דאמרינן דקדשה בביאתו. ולגבי קדושין הא כו"ע מודים דאין מצטרפין זע"ז אפי' לריב"ק ועיין בהגר"א סי' י"א ס"ק ע"ז. אבל לפי"ד דהטעם דאם נתייחדו בפני שנים צריכה גט שני משום דחיישינן כיון דבא עליה בטלו הגט אף בתנאי דמהיום אם מתי. א"ש מה דהביא הירושלמי ראי' מזה לענין סתירה כיון דס"ל דעדות מיוחדת לא מהני לענין בעול משום דאין דבר שבערוה פחות משנים לכך אפי' אם נתייחד בפני אחד בשחרית ובפני אחד בערבית אין זה יחוד ולא חיישינן לבטול הגט. ה"ה דלא מהני עדות מיוחדת לענין סתירה:

והנה בתוספתא איתא על ה"ז גיטך מהיום אם מתי כו' ראוה שנתייחדה עמו באפילה או שישבה עמו במרגלות המטה אפי' הוא ער והיא ישנה הוא ישן והיא ערה אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר ואין חוששין משום קדושין ראו שנים שנתייחדה עמו צריכה הימנו גט שני אחד אינה צריכה הימנו גט שני אחד בשחרית ואחד בין הערבים זה היה מעשה ובא ושאל ר"א בן תדאי לחכמים ואמרו אחד הן ואין צריכה ממנו גט שני ע"כ ולפי מה שאיתא לפנינו הוא תמוה מאד כיון דקתני דאין חוששין שמא נתעסקו בד"א האיך תני אח"כ ראו שנים שנתייחדה עמו צריכה הימנו גט שני. ע"כ הגיה הגר"א תוספתא זו כפי הברייתא שהובא בגמרא וגריס הכי אין חוששין שמא נתעסקו בד"א וחוששין משום זנות ואין חוששין משום קדושין ור"י אומר חוששין משום קדושין ולפי"ז צ"ל דהסיפא ראו שנים שנתייחדה עמו אתיא כר"י אבל לפי מש"ב שיטת הרמב"ם דהברייתא שהובא בגמרא לא קאי על מהיום אם מתי נראה דצריך לגרוס בתוספתא חוששין שמא נתעסקו בד"א ולפי"ז א"ש מה דקתני אפי' הוא ער והיא ישנה מ"מ חיישינן שמא נתעסקו בד"א ולא גרסינן כלל להא דאין חוששין משום קדושין כיון דהכא חיישינן לבעול הגט א"כ מאי נ"מ אם חוששין לקדושין אם לא:

ומה שפרשנו דלדברי הרמב"ם מוכרחין אנו לומר דהברייתא ראו שנתייחדה עמו באפילה לא קאי על המתני' דמהיום אם מתי ראיתי דע"כ כן הוא גם שיטת בעל העיטור דז"ל במאמר ז' וחזינא משמיה דרבוותא דס"ל בכ"מ שנתייחד עמה הגט בעל לגמרי וצריכה הימנו גט ב' וגברא רבא פירש דהא גט ישן כגון שנתייחד עמה בלא עדים או ב' מודים ומשו"ה אין הגט בטל ואם נתגרשה תנשא בו לכתחילה והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי בדאיכא עדי יחוד ומסתברי דהגט אינו בטל ביחוד עד שנתגרשה לגמרי וכגון המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי שנתנו לה לידה ובעל לשם קדושין אבל גט ישן שכתבו ולא נתנו לה או נתנו ליד שליש או לידה ע"ת ועדיין לא נעשה התנאי אעפ"י שנתייחד עמה בעדים אין הגט בעל לגמרי עכ"ל. א"כ ס"ל להדיא דאם נתן לידה ע"ת אעפ"י שנתייחד עמה לא חיישינן לקדושין כלל ולפי"ז ע"כ צ"ל דהברייתא דראו שנתייחדה עמו באפילה לא קאי על מהיום אם מתי אלא קאי היכא שנתגרשה לגמרי אך דהבעל העיטור ס"ל גם דלא כהרמב"ם דאע"ג שנתייחדה עמו קודם קיום התנאי לא חיישינן לבטול הגט אע"ג דהוא ס"ל דאף הבעל בלבד יכול לבטל אף בתנאי דע"מ וע"כ צ"ל לפ"ז דהא דאסורה להתייחד עמו גבי מהיום אם מתי הוא רק משום גט ישן בלבד. מ"מ דברי התוספתא צ"ע לפי"ד הבעל העיטור והנה הבעל העיטור הביא שם ראיה לדבריו מהא דקתני גבי שליש ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה וכן גבי ה"ז גיטך כ"ז שאעבור מנגד פניך דתני ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה ש"מ דאפי' אם נתייחד עמה ויכול לבעל מ"מ חיישינן רק לגט ישן בלבד ולא חיישינן לבטול הגט אבל הרמב"ם לא חש לראי' זו ואדרבה ס"ל דמשם מוכח דהך גט ישן לא דמי לכל גט ישן ואיכא תרי גוונא גט ישן ובהך גט ישן איכא חששא דאורייתא כמשב"ל ומפרש דדעת הני רבוותא דהביא בעל העיטור דלא כמו שפירש הגברא רבא. אלא הוא מפרש דהיכא דכתב ולא נתן לה לא חיישינן לבטול הגט כלל אלא רק משום גזירה דגיטא קודם לבנה והא דס"ל להני רבוותא דהיכא דנתייחד עמה בטל הגט לגמרי הוא דוקא היכא שצוה לכתוב ולחתום וליתן לה ואח"כ נתייחד עמה דאז בעל הגט לגמרי דאמרינן דבודאי בא עליה ובטלו הגט. אבל היכא שנתן הגע לידה ע"ת אז אם נתייחד עמה חיישינן רק שמא בא עליה ובטל הגט והוה ספק מגורשת. ועיין מה שרמז הה"מ לדעת הני רבוותא וכתב ואפשר שכוונת הגאונים ז"ל היא על הדרך שהזכיר רבינו ז"ל כאן:

ותמוה לי דברי הרשב"א בפ' הזורק שתמה על הרמב"ם דס"ל דאם נתייחדו נתבטל הגט מ"מ הודה לדבריו דלשמא פייס ודאי חיישינן וח"כ תקשה אמאי קאמר גבי משליש הגט דלגט ישן לא חיישינן שהרי לא נתייחדה עמו אלמא דאם נתייחדו לא הוה אלא גט ישן בלבד ואינו פסול אלא משום גזירת גיטה קודם לבנה הא כיון דנתייחדו חיישינן שמא נתפייס ונתבטל הגט וליכא למימר דהתם מיירי שנתן לה נאמנות. דהא הרשב"א פי' להדיא כדעת התוס' דגבי משליש גט לא בעינן נאמנות כלל דהתם לא חיישינן לפיוס. ומה שנתן זמן ג"ח הוא משום הבחנה וכיון דהתם מיירי בלא נאמנות א"כ קשה אמאי אינו פסול אלא משום גט ישן בלבד. דהא חששא דשמא פייס חמור יותר מגט ישן דהא בגט ישן אם נתגרשה תנשא לכתחילה. ואף אם נאמר כסברת הרמ"ה דס"ל דהיכא דלא נתן לה הבעל את הגט אח"כ אלא השליח גם משום חששא דגט ישן לא תנשא מ"מ אכתי חששא דשמא פייס חמור יותר מחששא דגט ישן דהא בגט ישן אם נשאת לא תצא ומשום חששא דשמא פייס נראה מדברי הראשונים דאם נשאת תצא ועוד נראה מדברי הרשב"א דלא ס"ל סברת הרמ"ה כלל וצ"ע אבל לפי"ד הרמב"ם דס"ל דאיכא גט ישן דפסול מטעם בטול הגט א"ש. ונראה לדברי הרמב"ם דגבי משליש גט היכא דנתייחד עמה בטל הגט בודאי דזה דמי למש"כ הרמב"ם דהיכא דאמר לשליח לכתוב וליתן לה ואח"כ נתייחד עמה דאינו גט כלל וכן כתב המל"מ בה"ג פ"ג ה"ה:

עוד נ"ל דלפי דברי הרמב"ם והיא שיטת הגאונים ז"ל דאיכא גט ישן דפסול מטעם בטול הגט לדברי ב"ה יבוא מדויק יותר דברי הגמרא דיבמות (י"ד.) דאיתא שם ת"ש אעפ"י שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות ובאחיות בגט ישן בספק א"א ובמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק בכסף ובשוה כסף בפרוטה ובשוה פרוטה לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה ולח ב"ה מב"ש כו' ע"כ והנה רש"י פי' בספק א"א בפרק ב"ש (ק"ו.) דתנן ב"ש אומרים אין ממאנים אלא ארוסות כו' לישנא אחרינא נראה ש"מ שכתב לאשה זה גיטך מהיום אם מתי כו' אעפ"י שלא שנינו בה מחלוקת ב"ש וב"ה ע"כ נחלקו בה אותו מחלוקת שנחלקו במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק כו' ע"כ והנה התוס' כתבו דלשון אחר דפירש"י לא נהירא דהא בהדיא חשיב הכא האי פלוגתא דמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק אבל לפע"ד גם פי' ראשון דרש"י הוא דחוק מאד דהא חזינן דהגמרא נקיט פלוגתא דב"ש וב"ה כפי הסדר שנשנית בש"ס וא"כ הו"ל למיתני הפלוגתא ובספק א"א מיד לאחר בצרות ובאחיות. אך מדברי רש"י והתוס' נראה דהיה גירסתם באמת כן מ"מ קשה דאמאי לא חשיב פלוגתא דב"ש וב"ה אם כתב לגרש את אשתו ונמלך דב"ש פוסלין לכהונה וב"ה מתירין ע"כ נ"ל דהברייתא לא חשיב רק מאי דפליגי ב"ש וב"ה בדאורייתא דאיכא רבותא יותר דאע"ג דאיכא חששא דאורייתא מ"מ לא נמנעו ב"ש וב"ה מלישא נשים זמ"ז משום דמודע להו ופרשי אבל מאי דפליגי בדרבנן לא חשיב שם ומאי דחשיב שם מאי דפליגי ב"ש וב"ה באחיות נראה דכונתם במאי דפליגי ב"ש וב"ה שם (כ"ט) אם מאמר קונה קנין גמור מדאורייתא לדחות את הצרה או לא. וגט ישן היינו כמו גבי משליש הגט דלב"ש אף אם נתייחדו הגט כשר דלא אמרינן הן הן עדי יחוד והן הן עדי ביאה ולב"ה בטל הגט וספק א"א כונתם היינו אם נתן גט טל תנאי מהיום אם מתי ואח"כ נתייחד עמה דלב"ש הגט כשר ולב"ה הוה ספק מגורשת דחיישינן שמא בטל הגט ואח"כ חשיב המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק דפליגי אי חיישינן לקדושין או לא. וכ"ש דא"ש לפי גירסת הר"ח שהביא הרמב"ן בחידושיו דגריס ובספק א"א בגט ישן ובמגרש את אשתו וכו' ופי' הר"ח ז"ל דפרושי מפרש ואזיל בצרות ואחיות ליבום. ובספיקות דא"א כגון גט ישן ובפונדקי וכסף ופרוטה. וכתב הרמב"ן מ"מ גט ישן אגב שארא נקיט ליה אבל לפי דברי הרמב"ם דס"ל דהיכא שנתייחדו לאחר שנתן לה קודם קיום התנאי לדברי ב"ה הוה ספק מגורשת משום דחיישינן לבטול הגט הברייתא דיבמות מיירי בגט ישן כה"ג וכן הבאנו לעיל דברי הירושלמי דהביא דאית דתני דפלוגתא דב"ש וב"ה הוא שנתייחדו לאחר שנתן לה:

הכלל מה שנלפע"ד ברור דהרמב"ם ס"ל דגם במהיום אם מתי הא דאסורה להתייחד עמו הוא משום חששא דשמא יתבטלו הגט ולא משום חשש קדושין וכן נראה מלשון הפי' המשנה להרמב"ם יעו"ש ולא הזכיר בשום מקום חששא דקדושין אלא כתב רק דאם נתייחדו חיישינן שמא בא עליה ובטל הגט ובאמת אי כונת הרמב"ם הוא משום חששא דקדושין תמוה מאד דהאיך לא הזכיר זאת וסתם הדברים הא הוא נפקותא גדולה לדינא אי מטעם חשש קדושין או מטעם בטול הגט למפרע דאי משום חשש קדושין א"כ גבי כהן אם נתייחדו אין הגט בטל משום דלא חיישינן דקדשה כדי שלא תהא בב"ז דהא אדרבה אם יקדשה יהא חמור איסורא דיתחייב גם משום לא יקח כמשב"ל בס"ג אך מ"מ עדיין לא נתיישב לי היטב מה דס"ל להרמב"ם דבעי דוקא שיראו שני עדים כאחד את היחוד כיון דאנן קיי"ל כריב"ק א"כ אמאי לא מצטרפי אף שלא ראו כאחד ומה שתרצנו למעלה דהכא מיירי שנתן לה נאמנות מ"מ כיון דנאמנת לא מהני כנגד עדים לכך אם ראו כאחד לא מהני נאמנות שלה כיון דחיישינן מה"ד לביטול הגט א"כ מאי מהני נאמנות שלה א"כ אפי' אם לא ראו כאחד אמאי לא מצטרפי והא מוכח מדברי הירושלמי להדיא דלדידן דקיי"ל כריב"ק מצטרפי לענין סתירה ה"ה לענין אם נתייחדו לאחר שנתן לה וצריך לדחוק דהרמב"ם ס"ל דדיני אישות דמי לדיני נפשות ואין מצטרפין גם לריב"ק כמו שכתב הר"ן פ' מי שאחזו וזה דלא כהירושלמי אבל צ"ע מנ"ל להרמב"ם והר"ן לחלוק על דברי הירושלמי כיון שאין לנו ראי' מוכרחת דהגמרא דידן פליג בזה על הירושלמי אך אפשר לומר דסמכו על הגמרא שם (ל"ג:) דקאמר שם ה"נ מסתברא דקתני סיפא אמר לזה בפני עצמו ולזה בפ"ע יכול לבטל זה שלא בפני זה אא"ב בעדי הולכה שפיר אלא א"א בעדי כתיבה מי מצטרפי הא אמר מר אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד דילמא כריב"ק ס"ל ע"כ ועיין מה שהקשה הרשב"א ע"ז מאי דקאמר בפשיטות הא אמר מר כו' הא אנן קיי"ל כריב"ק. ונראה דהרמב"ם והר"ן ס"ל דהגמ' דידן ס"ל דבד"א לא קיי"ל כריב"ק משום דזה דמי לד"נ ודחי הגמרא דילמא ס"ל גם בד"א כריב"ק וס"ל דד"א לא דמי לד"נ וכיון דפשטות הגמרא ס"ל דד"א דמי לד"נ ולא קיי"ל כריב"ק בזה לכך פסקו הרמב"ם והר"ן דלא כהירושלמי וצ"ע בזה:

ועתה נשובה לדברינו דלפי"ד הרמב"ם נראה ברור דאין חילוק בין תנאי שבידם לקיימו או לא כמש"כ הגאון בעל מכ"א וכ"ש לפי שיטתנו בדברי הרמב"ם ודאי דאין חילוק כיון דס"ל, דהא דאסור להתייחד גבי מהיום אם מתי עיקר החשש הוא משום בטול הגט ובפרט לפי שיטת הר"ן והרבה מן הראשונים דבכל תנאי שהוא מתנה להנאתה יכולה לומר לו כלום אמרת אלא להנאתי זהו הנאתי ודאי דאין חילוק בין היכא דבידם לקיימו או לא כיון דטעמם דבתנאי שהוא מתנה להנאתה מתנה על דעתה שאם היא לא תקפיד ע"ז שיתקיים כפי מה שהתנה יכולה למחול והוה כמו שנתקיים א"כ אין חילוק אם התנאי היה בדבר שבידם לקיימו או לא ונפלאתי על המהראנ"ח הנ"ל דנראה מדבריו שם דגם לשיטת הר"ן יש חילוק בין היכא דבידם לקיימו או לא ולפע"ד נראה ברור דז"א דהר"ן לא הביא זאת אלא לפי שיטת הרמב"ן וכמשב"ל א"כ בנ"ד אפי' אם אנו באנו לחוש לדברי הרב דוויעטקא דכיון שהוא יצא למלחמה והתנה אם לא אבוא לז"פ לוויטעפסק הוה זה כמו שהתנה על תנאי שמתקיים בע"כ ג"כ יש להקל בזה דהא כבר בארנו למעלה דרוב הראשונים עומדים בשיטת הר"ן ובפרט דדעת הרמב"ם נראה ודאי דס"ל כן דאין חילוק בזה:

ועוד נ"ל עיקר דלא כדברי הרב הנ"ל אלא דבכה"ג לא מיקרי תנאי שמתקיים בע"כ כיון שהוא התנה בסתמא אם לא אבוא אף שהתנאי היה עיקר כוונתו שאם ימות במלחמה וע"ז היה התנאי שמתקיים בע"כ:

מ"מ כיון שהוא לא מת והוא יכול לקיים כפי מה שהתנה ע"י דרך רחוקה וכ"ז שלא בא ע"י דו רחוקה מיקרי עדיין שלא קיים כפי התנאי שהתנה א"כ זה לא מיקרי תנאי שמתקיים בע"כ ויכולין לבטלו שניהם אפי' לפי שיטת הרמב"ן והרשב"א והה"מ ז"ל ואף שלכאורה עלה בדעתי שמדברי הרב בעל מכ"א בש"ז ספ"ה שכתב שם וז"ל המגרש ע"מ אם לא יתראה ליום נועד הוי תנאי המתקיים בע"כ כמו אם מתי שכתב הרמב"ן ז"ל דמשום שמתקיים בע"כ אינו יכול לבטל הגט אפי' בהסכמת האשה. מורי הר"ם ח"ב סי' נ"א יע"ש עכ"ל. יש ללמוד כדברי הרב דוויעטקא דהא ע"כ לכך ס"ל להר"ם דזה הוה תנאי שמתקיים בע"כ הוא מטעם המהראנ"ח הנ"ל כיון שהתנה אם לא יתראה ליום נועד ואין בידו לקיים התנאי קודם שיבוא הזמן א"כ חיישינן שמא ימות מקודם ולא יתקיים התנאי בע"כ ולכך מיקרי זאת תנאי המתקיים בע"כ אף שעתה לא מת ויש בידו לקיימו לזמן הנועד מ"מ אם בטלו קודם הזמן אינו מבוטל כיון שהתנה גם טל דבר שאין בידו לקיימו א"כ לפי זה לא מהני בטול מדעת שניהם אלא אם התנה על דבר שבודאי בידו לקיימו או לבטלו אבל לאחר העיון בדברי המהראנ"ח [כי תשובת הר"מ אין בידי] ראיתי דז"א דע"כ לא קאמר המהראנ"ח דאין בידם לבטלו אלא אם ימות קודם הזמן ולכך החמיר המהראנ"ח בנ"ד שהיה רוצה הכהן לבטל הגט קודם הזמן ולדור עמה וקאמר המהראנ"ח דחיישינן שמא ימות קודם הזמן א"כ הוה אז תנאי המתקיים בע"כ א"כ עביד איסורא הכהן שדר עמה למפרע דאם ימות הא לא נתבטל הגט למפרע. אבל ודאי אם לא מת קודם הזמן ובטלו תוך הזמן הגט בטל אף שהתנאי היה רק על זמן מיוחד אף לדעת המהראנ"ח כיון דאז היה התנאי בידו לקיימו או לבטלו וגם בלא"ה הביא הגאון בטל דברי אמת שהמהרי"ט ותלמידו מהר"ח אלגזי חלקו על דברי המהראנ"ח הללו יעו"ש. הכלל מה שיצא לנו מכל דברינו אלה דהאשה הזאת מותרת לבעלה:

כה דברי יו"ט ליפמאן הכהן:

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה