מלבושי יום טוב חלק א· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
קונטרס משפטי התנאים · סימן ה
אח"כ ראיתי לבעל ס' התרומות בשער נ' ח"א אות ד' דכתב וז"ל ויש מן המורים שתפסו בזה על הר"מ ז"ל שפסק כר"פ ואמר שאינה מגורשת ואף אם נאמר שהלכה כר"פ עדיין יש לנו לומר דלא דמי להני דחוב דבע"ח שאני דבע"ח ודאי מכורות היו ממכר גמור דאי לא תימא הכי האיך לוקח אוכל פירות והא דמי לאומר כ"ז שתרצה הבא מעות וטול את שלך דאסור באכילת פירות אלא מכר גמור הוא ומדינא ארעא לא הדרא ורחמנא אמר דתהדר והוה כחוזר ולוקח ממנו פעם אחרת ואין יכול להתקיים אותו מקח אלא מדעתו ובפניו לולי תקנת הלל כו' עכ"ל ולכאורה עמדתי מסתומם על המראה הלזו דהאיך הביא הסה"ת ראיה מזה דמותר באכילת פירות דהוה כחוזר ולוקח ממנו. הא אדרבה אמרינן להדיא בערכין דאינו כן דלרבנן דס"ל צד אחד ברבית אסור והתורה התירתו א"כ הא דבבע"ח מותר באכילת פירות הוא משום גזה"כ ור"י דס"ל צד אחד ברבית מותר אמרינן דזה הוה כמו רבית ואינו רבית משום דשמא לא יבוא לידי רבית דלא יגאלנה. ובירושלמי דב"מ פ"ה ה"ב אמרינן להדיא דר"י דס"ל דצד אחד ברבית מותר למד זאת מבע"ח וא"כ מוכח להדיא דבבע"ח לא הוה כחוזר ולוקח ממנו. אח"כ התבוננתי וראיתי שע"כ סה"ת מפרש שיטה חדשה בגמרא דלא כרש"י והתוס' דאמרינן בב"מ (סג.) ובערכין (לא.) דאביי סבר דפליגי רבנן ור"י בצד אחד ברבית ורבא סבר דרבית ע"מ להחזיר א"ב. והקשו התוס' א"כ לרבא דס"ל צד אחד ברבית לכו"ע אסור האיך יתרץ המתני' דערכין דקתני הרי זה כמו רבית ואינו רבית. ומתרץ התוס' בב"מ וז"ל וי"ל דמדאורייתא מודה רבא דבצד אחד ברבית פליגי אבל מדרבנן נראה לרבא דליכא למאן דשרי ור"י שרי הכא אפי' מדרבנן כדמוכח בעובדא דמייתי לכך מוקי רבא דאיירי ברבית ע"מ להחזיר כו' עכ"ל ומשום דפשטות הגמרא משמע דרבא ס"ל דר"י ורבנן לא פליגי כלל בצד אחד ברבית לכך לא נראה תירוץ זה לבעל סה"ת. והנה התוס' בערכין ד"ה רבא כו' תירצו באופן אחר וז"ל ועוד יש לפרש דבהכי פליגי מתני' וברייתא כגון שנכנס בבית להחזיר לו דמי שכירות שנה אם בא לפדותו בתוך יב"ח דתנא דמתני' סבר רבית ע"מ להחזיר שרי ותנא דברייתא סבר דאסור א"נ מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דמתני' מיירי כשמחזיר לו אם יפדנו וברייתא מיירי בשאין מחזיר עכ"ל והנה התירוץ השני תמוה מאד לפע"ד דהא כיון דהתורה התירתה אע"ג שאינו מחזיר לו השכירות בעד השנה א"כ בוודאי אינו מחזיר דל"ל להחזיר כיון דמה"ד שרי זאת וא"כ האיך אפשר לומר דהמתני' דקתני דהוה כמו רבית ואינו רבית איירי באופן שמחזיר לו השכירות אף שאינו צריך להחזיר גם תירוץ הראשון של התוס' קשה לפע"ד כיון דבבע"ח צריך ליתן שכירות בעד הבית כשגואל אותה א"כ מאי היא דקאמר הברייתא רבית גמורה היא והתורה התירתה. הא כיון דצריך ליתן שכירות הבית כשגואל אותה א"כ איזה איסור דאורייתא איכא כאן דהא כ"ז שאינו גואל אותה הא אינו מחוייב ליתן שכירות דאולי לא יגאלנה ולא יהא צריך ליתן שכירות וכשגואל אותה אז הוא נותן שכירות בעד הזמן שדר בה א"כ מאי איסור דאורייתא איכא כאן ודוחק לומר דהא שאינו מנכה לו בדמי הבית שכירות הבית כמש"כ התוס' ב"מ (סג.) ד"ה רבית כו'. יהא זה איסור דאורייתא בכ"מ ורק הכא התורה התירתה ובפרט גבי שכירות דאינה משתלמת אלא לבסוף ודאי קשה דהא כ"ז שלא נגמר הזמן שלו אינו מחוייב ליתן לו שכירות וכ"ז שאינו מסלק לו המעות שקבל לא נגמר הזמן שלו ואינו מחוייב ליתן לו שכירות א"כ מה איסור דאורייתא יש כאן מה שאינו מנכה לו השכירות בדמי הבית. ועוד קשה לי מנ"ל להברייתא באמת שאינו מנכה לו בדמי הבית השכירות שמגיע לו בעד הזמן וא"כ מנ"ל שהתורה התירה בבע"ח איסור כלל. והנה רש"י דערכין פי' שם וז"ל ומתני' ותנא דברייתא בהא פליגי דתנא דידן סבר אפי' צד אחד נמי לא הוה דהא בתורת מכר אתא לידו ותנא דברייתא סבר סוף סוף הואיל ולידי רבית אתי צד אחד הוא וכרבית גמורה היא אלא שהתורה התירתה עכ"ל אבל גם דברי רש"י ז"ל אינם נראים לבעל סה"ת דמ"ש הואיל ובתורת מכר אתא לידו אפי' צד אחד לא הוה. הא סוף סוף לכשיגאלנה יהיה המעות מלוה מעיקרא א"כ אמאי לא הוה אפי' צד אחד ברבית לתנא דמתני' וע"כ בחר לו בעל סה"ת שיטה חדשה ומפרש דלדברי רבא תנא דמתני' ותנא דברייתא בהא פליגי דתנא דמתני' סבר דלכך לא הוה רבית כלל משום דהא דחייבתו התורה שמחוייב לחזור לו הבית כשמחזיר לו המעות היינו שמחוייב להחזיר ולמכור לו ולכך לא הוה אפי' צד אחד ברבית אבל תנא דברייתא סבר כיון שחייבתו התורה שמחוייב להחזיר לו הבית כשמחזיר לו המעות הוה כמכירה על תנאי לכך הוה צד אחד ברבית וזהו כוונת בעל סה"ת מש"כ דבע"ח שאני משום דבע"ח הוה מכר גמור והוה כחוזר וקונה ממנו דאל"כ האיך אוכל פירות משום דהא רבא הוא דמביא ראיה בגיטין דנתינה בע"כ לא שמה נתינה מהלל דהתקין לישכה. ורבא כיון דס"ל דצד אחד ברבית לכו"ע אסור ע"כ דס"ל דזה הוה כחוזר וקונה ממנו דאל"כ לא הוה שרי אכילת פירות וזה ברור בכוונת בעל סה"ת בס"ד:
והנה ראיתי בש"מ שם בפ' א"נ הביא בשם הריטב"א דכתב ג"כ שיטה חדשה לישב דברי רבא וז"ל והנכון לפרש אמר רבא הכא במכר שהמכר ע"מ להחזיר א"ב פי' שלא היה התנאי שאם יביא מעותיו תתבטל מכירה זו למפרע והדרי זוזי מלוה דא"כ לדברי הכל הוי רבית גמורה אלא שיהא המכר קיים עד אותה שעה ויחזור הלוקח וימכרנה למוכר באותן דמים דר"י סבר הא ממ"נ פירי דאכל לוקח בינתיים דידי' נינהו ורבנן סברי דכיון דאין [דרך[לוקח קרקע לעשות כן ירדה תורה לסוף דעתם דלהלואה גמורה נעשה ולפי' אמר הכתוב את כספך לא תתן לו בנשך ולא אמר לא תלוה בנשך לרבות מכר כיוצא בזה שיהא דינו כמלוה והשתא א"ש מאי דאמרינן התם דבית בבע"ח להא דמיא ומאן דתני שאינה רבית כר"י דשרי הכא לגמרי ומאן דתני ה"ז רבית גמורה אלא שהתורה התירתה כרבנן דהכא כו' עכ"ל והנה גם שיטת הריטב"א הוא כדעת בעל סה"ת דגבי בע"ח הא דגואל אותה הוה כחוזר וקונה ממנו אך בזה חלוק שיטת הריטב"א מהבעל סה"ת. דלדברי הסה"ת היכא שמתנה שמחוייב להחזיר ולמכור לו מותר ולדברי הריטב"א אף בכה"ג לרבנן הוא איסור גמור מה"ת ולולי דמסתפינא מרבותי היה נ"ל לישב דברי רבא על דרך שיטת הריטב"א ומ"מ הדין יעלה כדעת הסה"ת וכן משמע מדברי שאר הפוסקים דלהתנות לחזור ולמכור לו מותר וכונת רבא בהא דקאמר רבית ע"מ להחזיר א"ב פי' ברבית שבא ע"י מכר ע"מ להחזיר א"ב דהיינו שמכר לו שדהו ע"מ כשיתן לו המעות יהא מחוייב להחזיר לו המכר ויתבטל המכר מעיקרא בזה הוא דפליגי ר"י ורבנן ובזה הוא דפליג על אביי דאביי ס"ל דאף במלוה על שדהו ועשה לו מכר דאם לא יפרע לו לז"פ תהא השדה קנויה לו מעכשיו מ"מ שרי ר"י אע"ג דעכשיו הוא אוכל רבית מ"מ כיון דאפשר שלא יפרע לו ויהא השדה חלוט לו מעיקר ולא יהא רבית ג"כ שרי ר"י דכל צד אחד ברבית שרי ר"י לדברי אביי אבל רבא ס"ל דכה"ג היכא שמלוה על שדהו ומתנה עמו שאם לא יפרע לו יהא השדה חלוט לו מעכשיו כיון דבשעת אכילה הוא עדיין מלוה גמורה אף שאפשר שבסוף יוחלט השדה לפניו ולא יהא רבית מ"מ כה"ג לא שרי רחמנא אף לר"י אלא מאי דשרי ר"י היכא דירד בתחילה בתורת מכר אלא שמתנה עמו שאם יחזור לו מעותיו יתבטל המכר מעיקרא וא"כ יהא רבית מ"מ כה"ג שרי משום דזה נלמוד מבע"ח דהוה ג"כ מכירה על תנאי מ"מ שרי רחמנא כיון דבשעת אכילה הוא אוכל בהיתר בתורת מכר לא חיישינן מה דיתגלה אח"כ ולא הוה אפי' צד אחד ברבית והנה גם דעת רש"י בערכין אע"ג דפי' בדברי רבא על דרך אחר מ"מ ס"ל לחלק בצד אחד ברבית לדברי רבא כעין שבארנו דפי' שם דלכך ס"ל לתנא דידן דבבע"ח אפי' צד אחד נמי לא הוה דהואיל דבתורת מכר אתא לידו וא"כ ס"ל אע"ג דסוף סוף לכשיגאלנה יהיה רבית מ"מ כיון דעתה הוא בתורת מכר הוא שרי וזהו על דרך שבארנו אך משום דרבית ע"מ להחזיר משמע לרש"י כפשוטו היינו להחזיר הפירות שאכל א"כ היה קשה לרש"י דאמאי לא פי' רבא דפליגי ר"י ורבנן בפלוגתא דתנא דמתני' והברייתא דר"י סבר כתנא דמתני' דהיכא דאתא לידו בתורת מכר שרי והמכר שהיה עושה הלוה עם המלוה היה מכר ממש אך בתנאי שאם יחזור לו יתבטל המכר ומי הכריח לרבא לומר דפליגי ר"י ורבנן בפלוגתא אחרת ברבית ע"מ להחזיר לכך הוכרח רש"י לומר שם דרבא ס"ל כיון דהמעות בא לידו בתורת הלואה (כמו דאיתא שם הרי שהיה נושה בחבירו מנה] לכך לא שרי לר"י אלא דוקא בע"מ להחזיר לכשיגאלנה ואף אם היה עושה שדהו מכר ממש בתנאי שאם יחזור לו המעות תתבטל המכירה נמי אסור כיון דהמעות מתחילה היה בהלואה וגם בסוף כשגואל אותה הוה המעות מלוה לכך אסור שם גם לר"י אם לא ע"מ להחזיר ודוקא לאביי הוא דשרי אע"ג דהמעות בא לידו מתחילה בתורת מלוה כיון דהוא ס"ל דכל צד אחד ברבית שרי אפי' היכא דמתנה שאם לא יחזור לו המעות יהא השדה חלוט לו למפרע וא"כ עדיין המעות הוא בתורת מלוה מ"מ שרי אבל לרבא כיון דס"ל דצד אחד ברבית כה"ג ודאי דאסור לכו"ע א"כ אפי' עושה שדהו מכר ממש ומתנה שאם לא יחזור לו יהיה המעות מלוה למפרע ולתנא דמתני' דערכין שרי כה"ג מ"מ היכא דהמעות בא לידו בתורת מלוה אסור לכו"ע. כנ"ל לבאר כוונת רש"י ז"ל ואף שאפשר לפרש כונה אחרת בדברי רש"י ז"ל מ"מ לאחר העיון דברי מוכרחים:
אך קשה לשיטתו דאמאי לא ביאר הגמרא להדיא במאי פליגי המתני' והברייתא לדברי רבא ויותר קשה לשיטתו דברי הגמרא דמגילה (כז:) דפריך שם לר"מ דס"ל דאין מוכרין בהכ"נ אלא על תנאי שאם ירצה יחזירהו היכי דיירי בה הא ה"ל רבית ומשני ר' יוחנן דר"מ בשיטת ר"י אמרה דס"ל צד אחד ברבית שרי ורבא קאמר שם דרבית ע"מ להחזיר א"ב. וכתבו שם התוס' וז"ל לר"מ דמתני' ס"ל שהיו מתנין להחזיר שכירות בהכ"נ כשחזרו ובהכי שרי כר"י עכ"ל וכ"ז הוא לשיטתם אבל לשיטת רש"י דערכין א"צ לדחוק אלא יש לישב דברי ר"מ בפשיטות דס"ל כמתני' דערכין דהואיל ובתורת מכר אתא לידו אפי' צד אחד ברבית נמי לא הוה. אבל קשה דהאיך לא הזכיר הגמרא כלל המתני' דערכין לתרץ לרבא דר"מ ס"ל כהמתני' דערכין ובאמת גם לדברי התוס' לא יתיישב היטיב שם הסוגיא דהא לדבריהם רבא לא פליג על הא דמוקי ר' יוחנן דר"מ ס"ל כר"י כדמשמע מפשטות הסוגיא כיון דרבא לא מתרץ דברי ר"מ בתירוצא אחרינא לכך כתבו דרבא מתרץ שגם במתני' היה רבית ע"מ להחזיר ור"מ ס"ל כר"י דשרי. א"כ קשה מי הכריחו לרבא לומר כן שהיה מתנה הלוקח שיחזירו לו המעות מעיקרא ואח"כ יחזיר להם שכר השימוש ואז אינו מותר אלא לר"י דילמא היה מתנה שינכו שכר השימוש מהמעות שיהיה צריכין ליתן להלוקח ואז מותר לכו"ע כדמוכח מדברי התוס' דב"מ הנ"ל וכן מבואר בש"ע יו"ד סי' קע"ד ס"ה וכן מבואר להדיא בחידושי הרשב"א הובא בש"מ [ועיין ט"ז ודבריו צ"ע]. אבל לשיטתנו דפי' רבית ע"מ להחזיר הוא פי' רבית שבא ע"י מכר ע"מ להחזיר עולה הסוגיא דערכין והסוגיא דמגילה מדוקדק היטיב דגם לרבא אין צריך תירוצא אחרינא וכן לשיטת הריטב"א עולה הסוגיא דערכין מדוקדק היטיב ובמגילה לדברי הריטב"א ע"כ צ"ל לדברי רבא שהיו מתנין בבהכ"נ שמחוייב להחזיר ולמכור להם הבהכ"נ כשירצו להחזיר לו המעות ומ"מ לרבנן אסור וע"כ צ"ל דר"מ ס"ל כר"י:
ולכאורה עלה בדעתי להביא ראי' דלא כדברי הריטב"א מדברי הירושלמי שם דלהתנות לחזור ולמכור לו מותר דאיתא שם המוכר שדה לחבירו כו' ע"מ שכשתמכרנה לא תמכרנה אלא לי שכל זמן שאני רוצה נותן דמיה ונוטלה מותר היה חייב לו מעות וכתב לו שדהו במכר כ"ז שהמוכר אוכל פירות מותר כ"ז שהלוקח אוכל פירות אסור ר"י אומר בין כך ובין כך מותר כו' ע"כ. והבעל פ"מ פי' שם דהא דכ"ז שאני רוצה נותן דמיה ונוטלה מותר הוא תנאי אחר שהתנה עמו דכ"ז שאני רוצה אני מחזיר לך הדמים ונוטל. וזה אתא כר"י דס"ל צד אחד ברבית שרי יעו"ש אבל באמת דבריו תמוהים מאד לפרש כן דלפי"ז יהיה רישא וסיפא ר"י ומציעתא רבנן. אלא לפע"ד נראה דע"כ צריך לפרש שהתנה עמו דכ"ז שאני רוצה נותן דמיה ונוטלה היינו שמחוייב לחזור ולמכור לו בעד הדמים הללו אבל לא שיהא המכר בטל מעיקרא אף דלשון ונוטלה אינו מדוקדק כ"כ לפי"ז מ"מ אפשר לפרש ונוטלה היינו שנוטלה בדין כיון שהוא מחוייב לחזור ולמכור לו דאל"כ יהא המקח בטל מעיקרא כיון שאינו מקיים התנאי וא"כ מוכח דלהתנות שיחזור וימכור לו מותר אבל אח"כ התבוננתי דאפשר לדחות דהכא מיירי שמתנה עמו שאם יתן לו דמיה כמו שוויה שיהיה אז מחוייב לחזור ולמכור לו וכה"ג גם הריטב"א מודה דמותר אף לרבנן. אבל להתנות שיחזור וימכור לו כפי הדמים שנתן אז כיון שאין דרך לעשות כן הוה איסור גמור מה"ת לפי דעתו אבל כיון דאין שאר הפוסקים מודים לו בדין זה ע"כ לפע"ד נראה יותר נכון לפרש על דרך שיטת הריטב"א כמש"פ וגם לפי"ז יתיישב יותר דהא לכל השיטות ואף לשיטת הריטב"א ע"כ צ"ל דרבא פליג על שמואל ור"י דס"ל דצד אחד ברבית לר"י שרי. אבל לפי שיטתנו לא נצטרך לומר כן אלא דהתם כיון דאתא לידו בתורת מכר גם רבא מודה דלר"י שרי:
והתבוננתי עוד בדברי הריטב"א וראיתי דמה שלא פי' רבית ע"מ להחזיר כמש"פ משום דהוא פי' להדיא [הובא בש"מ] דגם אביי דס"ל דר"י שרי צד אחד ברבי' מיירי בכה"ג שמקנה לו השדה מעכשיו על תנאי שאם יחזור לו המעות יחזור לו השדה אז הוא דשרי ר"י להלוקח לאכול פירות א"כ היכא שמתנה שאם לא יתן לו המעות לז"פ יהא השדה חלוט לו מעכשיו ועדיין המעות הוא מלוה אז גם ר"י מודה דאסור לאכול הפירות כיון שעדיין הוא רבית גמור וע"כ הוכרח הריטב"א לפרש דרבא ס"ל דרבית ע"מ להחזיר היינו אף שיחזור וימכור לו נמי אסור אבל לפי שיטת רש"י והתוס' דאביי ס"ל דכל צד אחד ברבית שרי לר"י אפי' היכא שמתנה שאם לא יתן לו המעות יהא השדה חלוט לו מעכשיו א"כ ודאי נוכל לפרש ברבית ע"מ להחזיר כמש"פ ולפי"ז לא נצטרך לומר דר"ה בדר"י דקאמר שם (סה:) מאן תנא דשניהם אסורין דלא כר"י דאמר צד אחד ברבית מותר פליג על רבא עיין פנ"י. אבל לפי שיטתנו ניחא בפשיטות דהא דשניהם אסורין לא אתא כר"י דלר"י שרי המוכר לאוכלם כיון דעדיין הקרקע הוא שלו והוא אוכלם בהיתר אף שאם יגמור הלוקח מקחו אז יהיה רבית למפרע מ"מ שרי לר"י בכה"ג כיון דבשעת אכילה הוא אוכל בהתיר זה לא מיקרי צד אחד ברבית וכמשב"ל. אמנם גבי משכן לו בית משכן לו שדה ואמר לכשתרצה למוכרה לא תמכרם אלא לי דקאמר ר"ה בדר"י דלא אתא כר"י לכאורה קשה גם לדברינו דהתם הוה צד אחד ברבית ע"י מלוה ויש לישב דש"ה כיון דלע"ע אין דעת המלוה כלל למוכרם ואין כאן רבית כלל אע"ג דאולי ישתנה אח"כ דעתו ויתרצה למוכרם ס"ל לר"ה בדר"י כיון דהיכא דאתא לידו בתורת מכר אע"ג דאולי אח"כ יחזור לו המעות ויתבטל המכר א"כ נמצא שאכל רבית למפרע מ"מ שרי לר"י. ה"ה בכה"ג נמי שמתנה שאם ירצה למוכרם לא ימכרם אלא לו ה"נ דמותר לר"י וכן ע"כ צריך לדחוק לדברי הריטב"א דפי' דגם לאביי לא שרי ר"י אלא היכא דאתא לידו בתורת מכר:
והמתבאר מכל דברינו אלה דלשיטת הסה"ת וכן הוא שיטת הריטב"א דלרבא גבי בע"ח הוה כחוזר וקונה ממנו וכשחוזר לו המעות מחוייב לחזור ולמכור לו ולכך לא מהני בזה נתינה בע"כ אבל גבי מכירה על תנאי שאם יחזור לו המעות יתבטל המכר נראה מדבריהם דס"ל כדברי הבעל מח"א דמהני נתינה בע"כ לכו"ע. עיין בריטב"א בגיטין (עה) אבל מרוב שיטות הראשונים נראה דס"ל דבבע"ח הוה כמכירה על תנאי ולשיטתם מוכח להדיא דגם גבי מכירה על תנאי לא מהני נתינה בע"כ אי אמרינן לא שמה נתינה כמבואר להדיא בתשו' הרשב"א וכן מוכח מדברי התוס' דגיטין וכמשב"ל אע"ג דפרעון בע"כ בודאי הוה פרעון מ"מ הכא כיון שע"י פרעון זה צריך לבטל הקנין שהקנה לו כבר לכך לא מהני בע"ר ואם נתן לו בע"כ הוה ספיקא דדינא אי חוזרת הקרקע או לא כמו שפסקו הרשב"א והר"ן דנתינה בע"כ הוה ספיקא דדינא ופסקו דבמטלטלין שמסר ליד המקבל מספיקא לא מפקינן מיניה ובקרקעות הרי הן בחזקת בעלים הראשונים דלעולם ארעא בחזקת מרא קמא קיימא: