מלבושי יום טוב חלק א· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
קונטרס בדיני ברירה · סימן יב
עוד התבוננתי בדין זה בשותף שהקנה לחבירו ק"פ אם יכול חבירו להביא ולקרות או לא. ונראה שיש להביא ראי' שמביא וקורא. מאילן הסמוך למיצר דלאחר תקנת יהושע מביא וקורא אף לדידן דקיי"ל דלא כר"י דק"פ כקנין הגוף דמי מ"מ פסק הרמב"ם בה' בכורים פ"ב הי"א דמביא וקורא באילן הסמוך למיצר דאע"ג דהשרשים שיונקים מחלק חבירו אף לאחר תקנת יהושע אין לו אלא ק"פ בלבד. וכן כתב הש"א בעצמו שם דמחמת תקנה זו אין לו אלא ק"פ בלבד (ומה שסובר הגאון הנ"ל דבאמת באילן הסמוך למיצר מביא ואינו קורא לדידן דקיי"ל דק"פ לאו כקנין הגוף דמי. דבריו נפלאים ממני דהאיך לא הזכיר כלל דעת הרמב"ם דס"ל דמביא וקורא) א"כ מוכח מדברי הרמב"ם להדיא דאף שבחלק אחד אין לו אלא ק"פ בלבד יכול להביא ולקרות כיון שבחלק אחד יש לו קנין הגוף עם קנין פירות. ואין לדחות ולומר דלאחר תקנת יהושע חשיב כמו שיש לו קנין הגוף בקרקע של חבירו ודלא כהש"א דכתב דלא חשיב אלא ק"פ בלבד. וכן משמע קצת מדברי התוס' שם (כו:) ד"ה גזלן דכתבו וז"ל ולקמן דאמר אילן הסמוך מביא וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע את הארץ לא קאמר שע"מ כן הנחיל שיהא מותר לסמוך דבלאו הכי שרי אלא ע"מ כן הנחיל שיהא חשוב כמו מארצך ויכול לומר אשר נתת לי עכ"ל. אבל ז"א דהאיך אפשר לומר דכל או"א יש לו בחלק חבירו קנין הגוף מטעם תקנת יהושע כיון דמותר לחפור בורות שיחין ומערות ולקצץ ויורד השרשים של חבירו כדאיתא במשנה שם. א"כ איזה קנין הגוף יש לו בזה כיון דחבירו יכול לקוצצן כשירצה לחפור בורות שיחין ומערות. וע"כ צ"ל דמש"כ התוס' דיכול לומר האדמה אשר נתת לי הוא רק לר"י דס"ל דק"פ כקה"ג דמי. ואף לפי מה שפי' הרי"מ והראב"ד שם בעובדא דר"פ דהוה לי' דיקלי אמיצרא דר"ה בדר"י ואשכחי' דהוה חפר וקיץ שרשיו דלאחר דנפיק ר"ה בדר"י חזר בי' ר"פ אמאי לא אמר לי' דהאיך הביא ראי' מהמתני' דמותר לקצוץ שרשיו כשרוצה לחפור בורות שיחין ומערות ש"ה דאיירי חוץ לשש עשרה אמה דלא הפסיק בזה היניקה. אבל תוך שש עשרה אמה מחמת תקנת יהושע דיש לו יניקה בשל חבירו אסור לקצץ א"כ לפי"ז ודאי דאיכא למימר דיש לו קנין גמור בשל חבירו. מ"מ נראה דגם לפי פירושם מ"מ לדינא קיי"ל כר"ה בדר"י דעביד עובדא וקצץ שרשים אף תוך שש עשרה אמה. וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל דמותר לקצץ אף תוך שש עשרה אמה. דתקנת יהושע לא היה אלא דוקא דיש לו רשות ליטע לכתחילה ואין זה גזל אבל מ"מ אם חבירו רוצה לחפור בורות שיחין ומערות מותר לקצץ אף שיש לחבירו מחמת זה הפסד היניקה א"כ אין סברא לומר דחשוב מחמת תקנת יהושע כמו שיש לו קה"ג בשל חבירו ועוד דאף אם נאמר דאסור לקצץ תוך שש עשרה אמה מ"מ כשיבש וחבירו ירצה להפסיק בשדה שלו בצונמא מפני איזה צורך ודאי דרשאי א"כ איזה קנין הגוף יש לו בשדה חבירו:
ועוד נ"ל להביא ראי' משאר הפוסקים דאילן הסמוך למיצר לאחר תקנת יהושע מביא וקורא דהא הגמרא שם (כז.) פריך לעולא מקנה שלשה אילנות שמביא וקורא אע"ג דאין לו ע"ז אמה ומשני לא ט"ז אמה. ופירושו דלעולא קנה בשלשה אילנות שש עשרה אמה לכל צד מפני שזה הוא שיעור יניקה שלו. וכן מוכח מדברי התוס' שם ד"ה לא כו' דהקשו וז"ל וא"ת והא אמרי' בהמוכר את הספינה (פה:) גבי שלשה קנה קרקע וכמה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו וי"ל דהתם כשענפי האילן גדולים הרבה ויוצאין חוץ לשש עשרה אמה עכ"ל. והפוסקים לא הזכירו זאת וכתבו סתמא דקנה כמלוא אורה וסלו וע"כ משום דס"ל לפי מאי דקיי"ל כרבין אמר ר"י דאילן הסמוך למיצר מביא וקורא מטעם תקנת יהושע אין צריך לדחוקי דקנה שלשה אילנות קנה שש עשרה אמה אלא הא דמביא וקורא הוא מטעם תקנת יהושע. א"כ מוכח דתקנת יהושע מהני אף לקרות. אלמא דאף היכא דאין לו קנין הגוף בכל הקרקע נמי מביא וקורא. אך מזה קשה נמי למשב"ל דלפי דעת הסוברים דק"פ לבד לא מחוייב אף בהבאה מדאורייתא נראה ודאי דהדין עם הש"א דהיכא שאין לו קנין הגוף בכל הקרקע פטור מהבאת בכורי' דלא מיקרי אדמתך משום דזה דמי לשותפת עובד כוכבים. וזהו ע"כ שיטת הסוברים דאין ברירה הוא מטעם ודאי כדי שלא תקשה עליהם קושית התו' מגמרא דגיטין א"כ תקשה לפי"ז דאמאי בקנה שלשה אילנות מביא וקורא לדידן דלא קיי"ל כעולא ולא קנה אלא כמלוא אורה וסלו לבד והשאר מטעם תקנת יהושע א"כ אין לו קנין הגוף בכל הקרקע:
אח"ז ראיתי דהר"ש בפ"א דבכורים מ"ו מפרש דברי הגמרא דב"ב דלא כהתוס'. ומפרש דהא דקאמר הגמרא לא ט"ז אמה פי' המתני' דקאמר בקנה שלשה אילנות מביא וקורא מיירי היכא דענפי אילנות גדולים הם ויוצאין חוץ לשש עשרה אמה וא"כ יש לו שיעור יניקה מקרקע שלו. ולפי"ד נסתר ראי' זו מה שהבאנו מהא דשלשה אילנות דמביא וקורא דאיכא למימר דלדידן דס"ל ק"פ לאו כקה"ג דמי אף לאחר תקנת יהושע אילן הסמוך למיצר מביא ואינו קורא כדעת הש"א והא דשלשה אילנות מביא וקורא מיירי היכא שענפי האילן הם גדולים ויוצאין חוץ לשש עשרה אמה אף לדידן דלא קיי"ל כעולא כדי שיהא כל השיעור יניקה שלו דבסתם אילנות כיון דלא קנה אלא כמלוא אורה וסלו בלבד מביא ואינו קורא כיון דאין כל שיעור היניקה מקרקע שלו. אך מדברי הרמב"ם דפסק באילן הסמוך למיצר מביא וקורא ודאי דמוכח כדברינו. והוא אזיל לשיטתי' דנראה דס"ל דבקנין פירות מחוייב בהבאה מדאורייתא:
אח"כ התבוננתי דמאילן הסמוך למיצר אין ראי' לדברינו דהתם שאני כיון דעיקר האילן עומד ברשות עצמו א"כ עיקר יניקתו משל עצמו אע"ג דהשרשים יונקים, מחלק חבירו ואין לו בהם רשות רק על היניקה מ"מ מביא וקורא משום דלא קפדינן אשרשים ואזלינן בתר עיקר האילן. וכן איתא להדיא בירושלמי פ"ק דערלה ה"א דר"י משום ר' יוחנן דשרשים אין בהם ממש יעו"ש. וכן אמרינן בירושלמי ב"ב פ' שני ה"י שאם אומר שרשים עיקר הם לבכורים לא היה אדם יכול להביא בכורים מעולם מפני ששרשין של זה יוצאין לתוך שרשיו של זה ושל זה בשל זה לפום כן אמר ר' יסא בשם ר"י אין שרשי' לענין בכורים כלל. מ"מ אי לאו תקנת יהושע שלא יקפידו זע"ז על יניקת השרשים לא היה מהני מה דשרשים אין בהם ממש דהא מ"מ גם הם מסייעים ליניקת האילן וכיון דשם בהם תערובות איסור גזל אף שזה רק סיוע בעלמא לא היה מביא וקורא. אבל לאתר תקנת יהושע וכיון דשרשים אין בהם ממש מביא וקורא ולפי"ז ע"כ צ"ל כדברי הרמב"ן דס"ל דעולא דקאמר דכל תוך שש עשרה אמה גזלן הוא זה לא שייך כלל בפלוגתא דרבנן ור' יוסי דאין זה בכלל נזקין אלא בכלל גזל ונהנה הוא. והא דר' יוסי דקאמר זה נוטע בתוך שלו י"ל בחוץ לשש עשרה אמה אלא בתוך כ"ה אף שהוא מזיק לבור מ"מ מותר א"נ דר' יוסי מיירי במקום שאין עשוי לזרוע א"כ אינו מפסיד להיניקה. א"כ צריכה תקנת יהושע אף לר"י ואתיא דברי ר' יוחנן אף לר' יוסי דאנן פסקינן כוותי'. אבל עולא ס"ל דאע"ג דהיכא דסמך ברשות נמי אינו מביא וקורא כדמוכח מן הגמרא. וע"כ צ"ל משום דס"ל דשרשים יש בהם ממש ובעי קה"ג גם בהשרשים
**(הג"ה
ומדי דברי בהאי ענינא לא אמנע לכתוב מה שנראה לפע"ד לפרש הסוגיא לולי דברי הראשונים ז"ל. דקאמר שם אמר ר"פ אמרי ליה כולהי ולא יכילי לי'. ופירש"י שם הבאתי לי' ראיות הרבה שלא יקוץ. ולא פי' איזה ראיות הביא לי' שלא יקוץ השרשים מה דבהדיא מפורש במשנה להיפך. והתוס' בד"ה עד כו' דחקו שם בשם הר"מ והר"ת בזה. ע"כ נראה לפע"ד לפרש הסוגיא כן דר"פ היה לו דקלים ברשות. היינו שלקח הדקלים מר"ה בדר"י גופא או ממי שמכר הקרקע לרה"י בדר"י. ור"פ סובר דהא דקאמר המשנה דהיכא דשרשים יוצאים בתוך של חבירו מותר לקצוץ זה הוא דוקא היכא שנטע שלא ברשות סמוך למיצר של חבירו. וס"ל דמותר לסמוך אף לרבנן כיון דעדיין ליכא בור בתוך של חבירו. וזה כאביי בריש פ' לא יחפור דס"ל דמותר לסמוך. אמנם ר"ה בדר"י ס"ל כרבא דאסור לסמוך אף דליכא בור. א"כ ע"כ המתני' דהיו שרשים יוצאין בשל חבירו איירי בלוקח. וכן פי' התוס' שם (יח.) ד"ה היו שרשיו יוצאין יעו"ש, א"כ לפי"ז מוכח דאף בלוקח מותר לקצץ היכא דרוצה לחפור בורות שיחין ומערות. ולפי"ז נתפרש היטיב מה דקאמר לי' ר"פ אמרי לי' כולהי ולא יכילי ליה. דר"פ הביא לי' הרבה ראיות מה שמביא הגמרא למעלה בריש פ' לא יחפור לדחות דברי רבא דס"ל דאסור לסמוך אף היכא דליכא בור. וא"כ מסתברא דהמתני' מיירי דוקא בסמך שלא ברשות אבל בלוקח כיון דעביד ברשות אסור לקצץ להפסיד היניקה של חבירו. ולא יכילי לי' משום דדחה לי' מה שדחה למעלה לקיים דברי רבא דאסור לסמוך. א"כ ע"כ מיירי מתני' בסמך ברשות. ולפי"ז נוכל לפרש בפשיטות לבתר דנפיק הוא ר"ה בדר"י על דרך שפי' הרי"מ והראב"ד דחזר ר"פ דאמאי לא דחה לי' דאף לפי דברי ר"ה בדר"י דמפרש דמתני' ע"כ מיירי בלוקח הא איכא למימר דהא דמותר לקצץ לצורך בורות שיחין ומערות הוא דוקא חוץ לשש עשרה אמה משום דאינו מפסיד ליניקת האילן של חבירו. מ"מ שלא לצורך כלל אסור לקצץ השרשים משום דמהני קצת גם חוץ לשש עשרה אמה להאילן. אבל תוך שש עשרה אמה כיון דמפסיד בזה האילן והוא סמך ברשות אסור לקצץ. ואיכא למימר לפי"ז דאף כשרוצה לחרוש ומעכב החרישה אינו רשאי להעמיק שלשה דגם בזה מפסיד השרשים של האילן. ובזה יתיישב מה שהשיג הרשב"א שם בש"מ על פירוש זה. אח"כ מצאתי בש"מ מה שהביא הגליון התוס' בשם מהר"ם ולפ"ד נראה דכונת מהר"ם הוא לפרש דברי הגמרא כמש"פ. וז"ל מהר"ם אומר דאמרי לי' מכלהו היינו מכלהו בבי דמתני' דכי ליכא סמיך ולא יכילי ליה ודחה לי' כדדחה לעיל דכי ליכא נמי לא סמיך. והמשרה וירק נמי דחה לו בלוקח כדדחה ר"פ לעיל. והגליון התוס' השיג עליו וכתב וז"ל ואינו נ"ל דהא כי סמיך נמי לאביי תנן במתני' דקוצץ ויורד ולרבא נמי פי' לעיל דקוצץ ויורד איירי בלוקח ועוד דר"פ היכא הוה מייתי לי' דכי ליכא סמיך והוא עצמו מוקי לעיל בלוקח אבל לעולם סבר כי ליכא נמי לא סמיך עכ"ל. ולפי מש"פ בכונת מהר"ם השגה הראשונה ליתא כלל. ומה שהשיג עליו עוד דהא ר"פ עצמו מוקי בלוקח גבי משרה וירק. זה אינו קושיא דאיכא למימר דר"פ קיבל מיני':)** ופליג עם ר' יוחנן בתרתי. ונראה דדייק הגמרא זאת מדברי עולא דקאמר אילן הסמוך למיצר בתוך שש עשרה אמה גזלן הוא ואינו מביאין ממנו בכורים. דהך אינו מביאין ממנו בכורים מיותר הוא דהא מפורש במתני' להדיא דגזלן אינו מביא בכורים ולכך דייק מזה הגמרא דאינו מביא ממנו בכורים היינו אף היכא דסמך ברשות מ"מ אינו מביא ממנו בכורים משום דבעי קנין הגוף גם בהשרשים. ועולא קאמר תרי מילי חדא דתוך שש עשרה אמה גזלן הוא ואסור לסמוך. ואפי' סמך ברשות אין מביאין ממנו בכורים משום דשרשים יש בהם ממש ובעי קנין בהשרשים כמו בגוף האילן:
עוד אפשר לומר דדיוקא של הגמרא הוא דעיקר דינא של עולא קאי להשמיענו דאפי' היכא דסמך ברשות אינו מביא ממנו בכורים. דאל"כ אלא דעולא בא להשמיענו דאסור לסמוך ולכך אינו מביא ממנו בכורים א"כ ישאר קושית הגמרא שם דאמאי לא קאמר דאסור לסמוך שש עשרה ופלגא ומאי מתרץ דלחומרא לא דק. הא אדרבה חומרא הוא דאסור לסמוך אפי' יותר משש עשרה אמה. ומזה דייק הגמרא דעיקר דינא של עולא הוא לענין הבאת בכורים וע"כ קאי אף היכא דמותר לסמוך ומשום דלענין הבאת בכורים היכא דסמך ברשות רצה לנקוט בדרך חומרא לכך נקט תרווייהו דיני בחדא לישנא אע"ג דלענין דינא דאסור לסמוך קולא הוא:
ולפי דברינו אלה יתבאר שפיר גם דברי הירושלמי פ"א דבכורים ה"א דאיתא שם הנוטע בתוך שלו והבריך בתוך של יחיד או לתוך של רבים אפי' מן הזקינה אינו מביא המבריך מתוך של יחיד או מתוך של רבים לתוך שלו אפילו מן הילדה אינו מביא הדא אמרה כשם שהילדה חיה מן הזקינה כך הזקינה חיה מן הילדה אמר ר' יוחנן כולהן משום תורת הגוזלן ירדו להם כו' תני אם הבריך ברשות מביא וקורא ר' יוסי בשם ר' אימי והוא שנתן לו רשות לעולם הא לשעה לא ר' יונה בשם ר' אימי אפי' לשעה חייליה דר' יונה מן הדא היה חופר בור שיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו ועצים לא לשעה הן מה עביד לי' ר' יוסי שרשים שדרכן להחליף מכיון שדרכן להחליף לעולם הן אמר ר' מנא מילתא דר' יוחנן מסייע לאבא דאמר ר' יוחנן כולהן משום תורת הגוזלן ירדו להן וכא מכיון שנתן לו רשות להבריך אפי' לשעה אין זה גוזלן כו' עכ"ל הירושלמי ולכאורה דברי הירושלמי תמוהים מאד דהא דקאמר ר"י דרק משום תורת הגוזלן ירדו להם וע"כ היכא דנתן לו רשות להבריך אף לשעה מביא וקורא. האיך אפשר לומר כן דהא לכה"פ ק"פ ודאי דבעי ובכה"ג אפי' ק"פ נמי לא הוה דהא חזינן דבקנה אילן אחד אע"ג דכ"ז שהאילן עומד ודאי יש לו רשות מ"מ אינו מביא ממנו בכורים כיון שאין לו בגוף הקרקע כלום לכשיבש האילן וכ"ש הכא שלא נתן לו רשות אלא לשעה אבל לפי מש"ב דר"י ס"ל דיש חילוק בין גוף האילן להשרשים שלו. דבגוף האילן ודאי דבעי שהקרקע שעומד עליו יהא שלו לגמרי אף למשטח בי' פירי לכשיבש. אבל השרשים בעינן רק שלא יהי' בהם תורת גזל א"ש גם דברי הירושלמי וצ"ל דהא דקאמר שם ר' יוחנן כולהן משום תורת הגוזלן ירדו להם קאי רק על מה דאמרינן שם הנוטע בתוך שלו והבריך בתוך של יחיד כו' אפי' מן הזקינה אינו מביא וכן אם הבריך מתוך של יחיד לתוך שלו אפי' מן הילדה אינו מביא משום דחיים זה מזה. וע"ז קאמר ר"י דהטעם שלהם הוא רק משום דיש בהם תורת גזל אף דעיקר יניקת הזקינה גבי נוטע בתוך שלו מן הקרקע של עצמו ורק הילדה מסייע לה ביניקה כמו שרשים לאילן וכן בנוטע בתוך של יחיד והבריך בתוך שלו עיקר יניקת הילדה הוא מקרקע של עצמו רק הזקינה הוא מסייע לה ביניקה ג"כ כמו שרשים באילן מ"מ אינו מביא משום כיון דיש בהם תורת גזל לכך לא מהני להם מה דעיקר היניקה שלהם הוא מקרקע של עצמן. וע"ז מביא שם הברייתא דאם הבריך ברשות מביא וקורא כגון בנוטע בתוך שלו והבריך בתוך של יחיד דאם הבריך ברשות מביא וקורא מן הזקינה אע"ג דהילדה מסייע להזקינה ביניקה כיון דהברכה הי' ברשות מביא וקורא. וה"ה הנוטע בתוך של יחיד והבריך לתוך שלו מביא וקורא מן הילדה אע"ג דהזקינה מסייע לה בהיניקה כיון דהנוטעה בתוך של יחיד היה ברשות. וע"ז פליגי אמוראי אי מהני בזה נתינת רשות לשעה או לא דר"י ור' יונה ס"ל דאזלינן בתר עיקר היניקה ולא אזלינן בתר מסייע כלל רק דבעי שלא יהא במסייע תורת גזל. ור' אימי ס"ל דאזלינן נמי בתר מסייע להיניקה וכיון דהברכה מסייע ליניקת הזקינה אזלינן נמי בתר הברכה ולכך לא מהני נתינת רשות לשעה וגם הזקינה פטור. אבל לענין הילדה גופא ודאי אף שהבריך ברשות לא מהני נתינת רשות לשעה לכו"ע ואף אם נתן לו רשות לעולם נמי צ"ע אם מביא ממנו בכורים וקורא כיון שאין לו רשות למשטח בי' פירי לכשיבש האילן והא בעי שגוף האילן יהא עומד על קרקע שלו ממש והילדה הא עיקר יניקה שלה ממקום הברכה ורק הזקינה מסייע לה כמו שרשים לאילן. וע"ז קאמר שם חייליה דר' יונה מן הדא היה חופר בור שיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו ועצים לא לשעה הן. וכונתי' להביא ראי' מאילן הסמוך למיצר דמביא וקורא אע"ג דמותר לקצץ השרשים א"כ השרשים הן קני לשעה ואפי"ה מביא וקורא. וכן מצאתי דהפ"מ בב"ב פי' כן (אע"ג דהכא פירש פירוש אחר) וכן נראה מהגהת הגר"א ז"ל. ועוד אפשר לומר דמביא ראי' משלשה אילנות דקנה קרקע דמפורש במשנה להדיא דמביא וקורא אע"ג דלא קנה אלא כמלוא אורה וסלו א"כ מותר לקצץ השרשים שהם בקרקע אם רוצה לחפור בורות כו' וזהו כר"ה בדר"י בגמרא דידן לפי מה שפי' לעיל בהג"ה. וזה יותר נכון דהא אילן הסמוך למיצר אינו מבואר להדיא דמביא וקורא שיביא ראי' מזה דהא זה ר' יוחנן לבד אמר:
ובזה יתיישב נמי מאי דאמרינן שם על דעתי' דר' יהודא מה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של רבים מה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך שלו ודרך הרבים באמצע א"ר אימי אתיא דר' יהודא כר"א דתנינן תמן אין עושין חלל תחת רשות הרבים בורות שיחין ומערות ר' ליעזר מתיר כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים כמה דר"א אמר תמן תחת רשות רבים שלו כך ר' יהודא אמר תחת רשות הרבים שלו ר' שמואל בר רב יצחק בעי אין כר"א יביא ויקרא א"ר יוסי מסבר סבר שמואל בר רב יצחק שר' ליעזר מתיר לעשות כן והן שלו לעולם (פי' כיון דזכה מן הפקר א"כ הם שלו ממש לעולם לכל דבר) אלא ר"א מתיר לעשות כן וכל הקודם בהן זכה ע"כ. ופירושו הוא דכ"ז שהברכה קיימת הוא שלו אבל אח"כ יכול לזכות אחר וא"כ אינו שלו לגמרי לכך מביא ואינו קורא. ולכאורה אכתי תקשה לר"י דס"ל דלא בעינן נתינת רשות לעולם אלא לשעה נמי סגי א"כ אמאי הכא לר' יהודא לא יביא ויקרא אע"ג שאינו שלו לגמרי וכל הקודם זכה. אבל לפי מש"ב דלא מהני נתינת רשות להבריך לשעה אלא דוקא להזקינה אבל להילדה לא מהני ניחא שפיר דהכא ר' יהודה דקאמר מביא ולא קאמר מביא וקורא משום הילדה דהא יניקתה הוא ג"כ ממקום הברכה ומקום הברכתה מהני לה יותר משרשים לאילן וכיון דמקום הברכתה אינו שלו לגמרי אלא כ"ז שהברכה קיימת לכך מביא ואינו קורא. אך תקשה מזה למ"ד דבעי נתינת רשות לעולם אבל כ"ז שלא נתן לו רשות לעולם אינו מביא כלל משום דבעי כל הגדולין מאדמתך א"כ הכא כיון שמקום הברכתה אינו שלו לעולם אלא כל הקודם בו זכה אמאי מביא. ומחמת זה מוכרחין אנו לומר דמ"ד דבעי רשות לעולם. אין פירושו דנתן לו רשות אף לכשיבש יכול להבריך אחרת במקומה אלא כיון שנתן לו רשות כ"ז שהברכה קיימת נמי מיקרי רשות לעולם ומביא מן הזקינה דגם הוא מודה דמקום השרשים לא בעי שיהי' יניקתם מן הקרקע שתהא שלו לעולם. אלא כ"ז שהשרשים קיימין אינו יכול לסלקו נמי סגי. אבל למ"ד דמהני נתינת רשות לשעה פירושו דאף שהברכה קיימת יש לו רשות לסלקו כ"ז שירצה וכ"ז שלא סילקו חייב בהבאת בכורים אבל הכא מיירי לענין הילדה ומקום יציאת הילדה מן הקרקע הוה הקרקע שלו לגמרי רק מקום הברכתה הוא על הקרקע דכ"ז שהברכה קיימת הוא שלו לכך מביא ואינו קורא
וגם מדברי הראב"ד בה' בכורים פ"ב הי"ג מוכח כדברי דעל דברי הרמב"ם דקאמר שם שלשה יש לו קרקע ואעפ"י שאין לו אלא אילנות בלבד הרי הוא כמו שקנה קרקע. כתב ע"ז הראב"ד וז"ל לא כי אלא מפני שבסתם קנה עמהם קרקע ואם פירש בלא קרקע אינו מביא כו' ואם דמה אותו למבריך ברשות לשעה טעה שהרי אף השנים יש לו להעמידם שט כל ימי היותם ואם לאו מפני הספק לא היה מביא ולמבריך ברשות אינו דומה כלל שהמבריך עיקרו ברשות עצמו ויניקת הברכה מעוטה היא וכיון שהוא ברשות אינו אוסרת עכ"ל. וע"כ הראב"ד איירי לענין הזקינה משום דהזקינה עיקרה ברשות עצמו ומה שיונקת מן הברכה הוא מועטת לכך מהני נתינת רשות לשעה. אבל אי אמרינן דמהני נתינת רשות לשעה אף לענין הילדה א"כ האיך קאמר הראב"ד דיניקת ההברכה הוא מועטת כיון דעיקר יניקתה הוא ממקום הברכתה. ואין לומר דס"ל דעיקר יניקת הברכה הוא רק מן הזקינה ומה שיונק מן ההברכה הוא מועטת. ז"א דהא קאמר שם בירושלמי הדא אמרה כשם שהילדה חיה מן הזקינה כך הזקינה חיה מן הילדה א"כ האיך אפשר דעיקר יניקת הברכה הוא רק מן הזקינה הא אמרינן דיניקת הילדה מן הזקינה הוא כמו יניקת הזקינה מן הילדה ושם ודאי א"א לומר דעיקר יניקתה הוא רק מן הילדה אלא ע"כ רק דמסייע לה ביניקה. א"כ יניקת ילדה מן הזקינה הוא רק דמסייע לה ביניקה. וא"כ ע"כ הראב"ד דקאמר יניקת הברכה מועטת היא על הזקינה קאמר. וגם לפי"ז מדוקדק דברי הראב"ד מה שכתב כיון שהוא ברשות אינה אוסרת. דר"ל אינה אוסרת אחרים היינו דהברכה אינה אוסרת את הזקינה מלהביא בכורים משום דכל איסור הזקינה הוא רק היכא דיש בו איסור גזל בהברכה אז אוסר גם הזקינה מלהביא בכורים כמו דאמר ר"י כולהן משום תורת הגוזלן ירדו להן:
היוצא לנו מכל מש"ב דברי הירושלמי דמוכח להדיא דשרשים לא דמי לגוף האילן. דגוף האילן ודאי דבעי שיעמוד על קרקע שלו ממש אף לכשיבש האילן למשטח בי' פירי אבל השרשים לא בעי שיהא שלו ממש רק שיהא לו רשות על היניקה. ולפי"ז תמוה מאד דברי עולא דס"ל דאפי' היכא דסמך ברשות נמי אינו מביא וקורא כמו שמוכח שם מדברי הגמרא הא מבואר בהדיא בברייתא דאיתא בירושלמי דאם הבריך ברשות מביא וקורא. ואין לדחות דעולא מפרש שהבריך ברשות היינו שנתן לו הקרקע אף לכשיבש יכול למשטח בי' פירי דזה אין סברא כלל דא"כ הקנה לו הקרקע ממש ופשיטא דמביא וקורא ועיין בר"ש פ"א דבכורים מ"ב דלאחר שהביא דברי הירושלמי הבאתי למעלה גבי פלוגתא דרבנן ור"י בדרך הרבים כתב ע"ז וז"ל וקשה הא דאמר עולא בסוף לא יחפור (כז:) אילן הסמוך למיצר בתוך שש עשרה אמה גזלן הוא ואינו מביא ממנו בכורים אמאי הא ברשות נוטע בתוך שלו ואפי' לרבנן יביא אע"ג דנמשכה יניקתו עד שש עשרה אמה עכ"ל. ונראה דזה הכריח להר"ח שם בתוס' ד"ה גזלן כו' לפרש דהא דסובר עולא דאינו מביא ממנו בכורים משום דאין מביאין גזל על גבי מזבח. אבל היכא דיש לו רשות לסמוך מביא ממנו בכורים אף לעולא. אך התוס' הקשו שם ע"ז קושיא חמורה דא"כ מאי פריך הגמרא מקנה אילן וקרקעו הא התם סמך ברשות, ומה שתי' הת"ח ע"ז דהר"ח ס"ל דהיכא דסמך ברשות מביא ואינו קורא:
זה אינו עולה כלל לפי דברינו דהא מבואר להדיא בברייתא דאם הבריך ברשות מביא וקורא. ועוד מנ"ל להגמרא דעולא סובר כן דהיכא דסמך ברשות מביא ואינו קורא דילמא גם עולא מודה דהיכא דסמך ברשות מביא וקורא אע"ג דמקום השרשים לא הוה הגדולין מאדמתך מ"מ מביא וקורא משום דשרשים אין בהם ממש לכך לא בעינן שיהא גם מקום השרשים מאדמתך. מ"מ היכא דסמך שלא ברשות אינו מביא כיון דאיכא בהם תערובות גזל וכמו דס"ל לר"י גבי הברכה דאם נתן לו רשות לשעה מביא וקורא ובשלא ברשות אינו מביא כלל מהאי טעמא:
אבל לאחר העיון נראה דהסוגיא נתפרש יפה אי טעמא דעולא הוא משום גזל. אך צ"ל דעולא סובר דאפי' היכא דסמך ברשות דהיינו שקנה אילנות עם קרקע מחבירו מ"מ מחוייב לקוצצן כשיצאו השרשים אח"כ מקרקע שלו לתוך קרקע של חבירו כדי שלא ינקו מתוך של חבירו. וגם זה גזל הוא ואינו מביא ממנו בכורים ובכה"ג מיירי עולא. והגמרא דייק זאת מדקאמר אילן הסמוך למיצר חבירו בתוך שש עשרה אמה גזלן הוא כו' אלמא דמיירי בסמך ברשות. דאל"כ הו"ל לעולא למימר אסור לסמוך אילן למיצר חבירו בתוך שש עשרה אמה ואם סמך אינו מביא ממנו בכורים. ומדקאמר אילן הסמוך למיצר חבירו גזלן הוא אלמא דעולא בא להשמיענו רבותא יותר דאפי' היכא דסמך ברשות מ"מ אם השרשים יוצאין אח"כ בתוך של חבירו גם זה גזל הוא ואינו מביא ממנו בכורים. א"כ לפי"ז א"ש מה דפריך הגמרא מקנה אילן וקרקעו מביא וקורא מאי לאו כ"ש. ומדקאמר מביא וקורא משמע בכ"מ אף דהשרשים יוצאין אח"כ בתוך של חבירו משום דלא איכפת לן כלל מה דהשרשים יונקים בתוך של חבירו. ומשני לא ט"ז אמה. היינו שקנה אילן והשרשים שלו כבר יצאו בתוך חבירו ע"ז אמה וקנה כך א"כ אינו מחוייב לקוצצן והקרקע של מקום האילן הוא שלו לגמרי לכך הוא מביא וקורא. אע"ג דמקום השרשים אינו שלו אלא כ"ז שהם קיימין ורק ליניקה בלבד מ"מ מביא וקורא משום דלא בעי מקום השרשים אלא רק שיהא לו רשות כ"ז שהם קיימין כמשב"ל מדברי הירושלמי. ולפי"ז אין צריך לדחוק מה שדחקו התוס' שם ד"ה אילן דלפי מאי דמוקי לה בט"ז אמה צריך לפרש דמה אתא לאשמעינן, וזה לפי פירושם דפי' לא ט"ז אמה היינו דקנה קרקע ט"ז אמה. אבל לדברינו ניחא דאתא לאשמעינן אף דלא קנה הקרקע אלא מקום האילן בלבד נמי מביא וקורא כיון דמקום השרשים הוא שלו כ"ז שהם קיימין. וכן הא דפריך מהא דשלשה אילנות מביא וקורא מאי לאו כ"ש. פירושו נמי כן אע"ג דהשרשים יצאו אח"כ א"כ מחוייב לקוצצן כדי שלא ינקו מתוך של חבירו מ"מ מביא וקורא. ומשני לא ט"ז אמה. היינו שקנה שלשה אילנות והשרשים שלהם כבר יצאו ט"ז אמה א"כ מקום יניקתם הוא שלו לכה"פ כ"ז שהם קיימין. ולפי"ז אין צריך למימר דלעולא היכא דקנה שלשה אילנות קנה ט"ז אמה לכל צד כפי' התוס'. או כפי' הר"ש דהמתני' דמביא וקורא מיירי שענפיהם גדולים ט"ז אמה לכל צד דזה דוחק גדול לומר דהמתני' מיירי באילנות כהני או לפי' התוס' מיירי הברייתא דקנה כמלוא אורה וסלו באילנות כהני משום דאילנות גדולים כהני לא יוכלו לעמוד בבית סאה רק שנים בדוחק ובלבד שלא יהא הבית סאה מרובע. ועוד דהא אמרינן שם (פג.) כמה יהא ביניהם הילכתא מארבע ועד שש עשרה שלא יהא מורחקים זה מזה. וא"כ האיך אפשר שמיירי באילנות גדולים שיהא ענפיהם גדולים שש עשרה אמה מכל צד וצד הא א"כ יהיו מורחקים זה מזה ל"ב אמות ולא קנה קרקע כלל. וע"כ צריך לדחוק לפי פירושם דענפיהם שביניהם אינם גדולים רק ח' אמה ורק ענפיהם שבחוץ הם גדולים שש עשרה אמה וע"ז האופן מיירי. וזהו דוחק גדול. אבל לפי מש"ב א"צ לכ"ז אלא דמיירי דהשרשים כבר יצאו ט"ז אמה לכל צד. אמנם לפי מאי דקיי"ל דאילן הסמוך למיצר חבירו מביא וקורא משום תקנת יהושע א"צ לכ"ז אלא אפי' קנה אילן וקרקעו ואח"כ יצאו השרשים בתוך של חבירו א"כ אין לו אלא מקום האילן לבד נמי מביא וקורא. ונראה דזהו כונת הרמב"ם בה' בכורים (הבאתיו למעלה) דכתב שלשה יש לו קרקע אעפ"י שאין לו אלא אילנות בלבד הרי הוא כמו שקנה קרקע. והראב"ד ז"ל השיג עליו ע"ז. כמו שהבאתי למעלה. ודחקו בזה הרבה הכ"מ ומהרי"ק. ולפע"ד נראה דכונת הרמב"ם הוא במה דכתב אעפ"י שאין לו אלא אילנות בלבד. פי' מקום אילנות בלבד. היינו שקנה האילן וקרקעו שתחת האילן ואח"כ יצאו השרשים לתוך של חבירו והרי הוא כמו שקנה קרקע שתחת השרשים ומביא וקורא. ולפי מה שבארנו דע"כ צ"ל דאף בסמך ברשות ולא נטע באיסור מ"מ השרשים שיצאו אח"כ לתוך של חבירו מחוייב לקוצצן מטעם גזל מה שיונקין מתוך של חבירו א"כ א"א לומר כלל מה שכתבו התוס' שם ולית לן דעולא משום דאנן פסקינן כר' יוסי דזה נוטע בתוך שלו כו' כיון דזה מתורת גזל נגע בה אף היכא שנטע בהיתר א"כ כ"ש לר' יוסי שמחוייב לקוצצן כדי שלא יינקו מתוך של חבירו. וכן הרמב"ן בחידושיו הבאתיו למעלה פליג ע"ז:
אח"ז ראיתי בש"מ שם (פב:) שהביא בשם חידושי הרשב"א על הא דאמרינן דקנה כמלוא אורה וסלו כתב וז"ל ותמיהא לי' לר' דהא ודאי תחתיהן וביניהן אינו לכל א' שש עשרה אמה לכל רוח ויונקיהן משל בעל הקרקע ואם בעל הקרקע רוצה לחפור באר קוצץ ויורד ואפי' תוך ט"ז אמה וכדאיתא בפ' לא יחפור וא"כ לר"ל דאית לי' ק"פ לאו כקה"ג דמי כו' א"כ אפי' בזמן שאין היובל נוהג היכי מייתי והא [בעי[כל הגדולין מארצו וי"ל דס"ל כמ"ד דתנאי התנה יהושע שיהו רשאין ליטע סמוך למיצר חבירו תוך ט"ז אמה שע"מ כן הנחיל יהושע להם אה הארץ ועדיף תנאי של יהושע מלוקח לפירות ואעפ"י שיש לו לבעל המצר לחפור ולקצוץ שרשין כל שאינו קוצץ הרי הוא כשלו לגמרי ליניקה אלא דאכתי לא ניחא לי דקא משמע דר"ל ל"ל כמ"ד שע"מ כן הנחיל להם יהושע אח הארץ כו' ואמרינן בשילהי פ' לא יחפור כי אתא רב דימי אמר בעי מיני' ר"ל מר"י אילן הסמוך למצר בט"ז אמה מהו א"ל גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים אא"כ נאמר דאסהדתי' דר"ד ליתי' כו' ואכתי ק"ל ולרב דימי מאי איכא למימר אלא י"ל דלאו כל גדוליו מארצו בעי ואילן הסמוך למיצר שאמר ר"י דאין מביאין בכורים ומשום דגזלן הוא קאמר וכתיב שונא גזל בעולה אבל לוקח אילנות ברשות קא ינקי ושרי וכמו שאמרו בירושלמי שכתבתי למעלה שאם נטע בתוך שלו והבריך בתוך שלו ודרך היחיד עוברת באמצע אם נטעו ברשות מביאין ממנו בכורים כנ"ל עכ"ל ומדברי הרשב"א הללו מוכח להדיא דהוא מפרש דברי הגמרא דב"ב (כז.) כעין פירושנו דאם הי' מפרש דברי הגמרא כרש"י והתוס' דעולא מתרץ דקנה אילן וקרקעו מיירי דקנה ע"ז אמה לכל רוח וכן הא דקנה שלשה אילנות א"כ מאי קשה לי' להרשב"א לר"ל דאינו סובר תקנת יהושע האיך יתרץ הא דקנה שלשה אילנות מביא וקורא. הא נוכל לומר דר"ל יתרץ כמו דמתרצינן לעולא. וגם האיך מסיק הרשב"א דלאו כל גידוליו מארצו קא בעי והא דאמר ר"י לר"ל דאילן הסמוך למיצר אינו מביא ממנו בכורים משום דגזלן הוא אבל בלוקח אילנות ברשות קא ינקי ושרי. א"כ תקשה דמאי פריך הגמרא לעולא דילמא גם עולא סובר כן הא עולא קאמר בהאי לישנא דהשיב ר"י לר"ל אלא ע"כ דהרשב"א נטה מפירוש רש"י והתוס' אך בתירוץ הגמרא לא ט"ז אמה נראה דהוא מפרש שקנה שיהא לו יניקה לאילן שלו ט"ז אמה ואף אם יטע אחרת. ובשלשה אילנות נראה דמפרש לא ט"ז אמה היינו משום דמסתמא קנה היניקה ט"ז אמה. אך זה הקשה הרשב"א הא תינח למ"ד ק"פ כקה"ג דמי אבל לר"ל דס"ל ק"פ לא כקה"ג דמי הא לא יתרץ בזה. דאף דיש לו רשות על היניקה לעולם מ"מ כיון דחבירו רשאי לחפור בו בורות שיחין ומער' א"כ לית לי' קה"ג. ודחק דמטעם תקנת יהושע חשוב כקה"ג ואח"כ מסיק דע"כ צ"ל דלא בעי שיהא כל גידוליו מארצו אך רק מטעם גזל הוא דאינו מביא ממנו בכורים היכא דאין לו רשות על היניקה. אבל היכא דיש לו רשות על היניקה מביא וקורא כדמוכח בירושלמי דאם הבריך ברשות מביא וקורא אע"ג דאין לו שם קה"ג. אך לא ידעתי כונת הרשב"א אם דעתו דלא בעי כל גדוליו מארצו דוקא בשרשים כמש"פ ומפשטות דבריו נראה דס"ל דאין חילוק בין שרשים לגוף האילן דגם בגוף האילן כיון שיש בו מקצת קנין הגוף מחוייב להביא ולקרות וכן נראה דעתו ממה שהקשה בגיטין על פירש"י ז"ל כקושית התוס' שם ואי אמרינן דבגוף האילן בעי כל גדולין מארצו א"כ לא קשה כלל קושיתם כמשב"ל בסי' י"א אבל באמת לפעד"נ דמדברי הירושלמי מוכח להדיא דדוקא בשרשים סגי בקנין כל דהו. אבל בגו האילן ודאי דבעי כל הגדולין מארצו דאל"כ תקשה אמאי ס"ל לר"י בנוטע בתוך שלו והבריך לתוך שלו ודרך הרבים באמצע דמביא ואינו קורא:
העולה מכל מה שבארנו דתירוץ הגאון בעל ש"א לישב שיטת הסוברים דא"ב מטעם ודאי נכון הוא דס"ל דבגוף האילן בעי כל גדולין מארצו והכא כיון שיונק נמי מחלק הפטור היינו של אחיו שאין לו אלא ק"פ בלבד פטור מהבאת בכורים מדאורייתא ולא שייך בזה כלל תקנת יהושע דהא תקנת יהושע לא היה אלא על השרשים אבל בגוף האילן ודאי דבעי כל גידוליו מארצו ונפלאתי על הגאון הנ"ל מה שהביא ע"ז תקנת יהושע דהא תקנת יהושע לא מצינו אלא באילן הסמוך למצר ולא באילן העומד על המצר והא דס"ל לר"י בדרך הרבים באמצע דמביא ואינו קורא צ"ל דזה אינו אלא מדרבנן בלבד דהא התם אין לו קה"ג בכל האילן. עוד התבוננתי דאפשר לומר גם בזה כדברי הגאון בעל ש"א דאף למ"ד דס"ל דק"פ מחוייב בהבאה מדאורייתא מ"מ אם אין לו קה"ג בכל האילן אינו יכול לקרות ואינו יכול לומר פרי האדמה אשר נתת לי ומה שהקשינו למעלה על דבריו דא"כ שותפין האיך מביאין וקורין זה אינו ראי' מכרחת לדחות דבריו דנוכל לומר דהשותפין מביאין וקורין היינו שמביאין הבכורים בשותפת ואז כל או"א יכול לקרות על חלקו פרי האדמה אשר נתת לי אבל היכא שכל או"א מביא לעצמו מביא ואינו קורא וכן היכא שקנה אחד מאחיו ק"פ ג"כ מביא ואינו קורא דאינו יכול לומר פרי האדמה אשר נתת לי כדעת הגאון בעל ש"א כנ"ל: