מלבושי יום טוב חלק א· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
קונטרס בדיני ברירה · סימן ז
עוד נבאר בזה דברי התוס' בחגיגה (כה:) ד"ה חבר כו' אשר לכאורה הם תמוהים מאד דכתבו וז"ל ופירש"י טעם של משנה זו מטעם ברירה דמעיקרא הוברר הדבר שאלו לחלקו נפל אבל בשני מינים לא אמרינן הוברר הדבר וכן פי' הוא עצמו משנה אחרת גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם יכול לומר טול אתה עבודת כוכבים ואני אטול מעות דאית לי' ברירה עכ"ל. ותמה ע"ז הגאון בעל טו"א דהם סותרים דברי עצמם דמתחילה כתבו בשני מינים לא אמרינן ברירה ואח"כ כתבו דבעבודת כוכבים ומעות אמרינן ברירה. וכן תמה שם הגאון הנז' על דברי התוס' דקדושין (יז:) ד"ה חליפי כו' דכתבו וז"ל ואין לומר טעמא משום ברירה כלומר השתא הוברר הדבר דזה חלקו דא"כ אפי' בא לרשותו נמי יהא מותר מהאי טעמא עכ"ל. דהאיך רוצים התוס' לומר דלכך מותר לומר טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות משום ברירה. הא זה הוי שני מינים. ומפלפל שם הגאון דאולי ס"ל להתוס' דגם בשני מינים אמרינן ברירה והמשנה דדמאי דמוכח שם דבשני מינים לא אמרינן ברירה מישבים באופן אחר ולבסוף הניח דברי התוס' בתמיה מהסוגיא דבכורות שהבאתי למעלה דהא אמרינן להדיא שם דבשני מינים לא אמרינן ברירה יעו"ש:
אבל לפע"ד דברי התוס' הללו א"ש בפשיטות עפ"י דברי הריטב"א בע"ז (סד.) דכתב שם וז"ל יכול לומר גר לא"י טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות פי' וסבר לה דיש ברירה אבל לדידן דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה אסור ואפשר דהכא הכל מודים דיש ברירה דאנן סהדי שמתחילת ירושה האי ניחא ליה בעבודת כוכבים והאי ניחא לי' במעות וכמבורר מתחילתו דמי וצ"ע עכ"ל ולפע"ד סברת הריטב"א הנ"ל מוכרחת מאד דאמרינן שם וכי רוצה בקיומו כה"ג מי אסור והתנן גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים יכול לומר לו טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות טול אתה יין נסך ואני פירות אם משבאו לרשות הגר אסור כו' אלא אמר ר"פ ירושת הגר קאמרת שאני ירושת הגר דאקילו בו רבנן גזירה שמא יחזור לקלקולו תנ"ה בד"א שירשו אבל נשתתפו אסור והנה מדברה הגמרא משמע להדיא דה"א דהגמרא שם לא הוה ידע כלל שיש חילוק בין ירושת הגר לשאר ירושות דא"כ אף בלא סברא דרוצה בקיומו הוי לי' למיפרך דהאיך מותר לומר טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות הא אסור מטעם חליפי עבודת כוכבים כמו שהקשה רבא בקדושין אלא ע"כ דשם הוי סבר דהטעם משום ברירה אע"ג דהוה שני מינים ובשני מינים הא מבואר להדיא במשנה דדמאי שם דלא אמרינן ברירה. מ"מ הכא משום דאנן סהדי דהאי ניחא לי' בהאי והאי ניחא לי' בהאי אמרינן ברירה כסברת הריטב"א. ואין לומר דה"א דהגמרא הוי ידע כמו שמסיק רבא בקדושין דירושת הגר דרבנן וכמו שפי' התו"י שם דחכמים לא תקנו שיזכה בירושתו עד שיבוא לידו. ולכך פריך דמ"מ יהא אסור לומר מטעם רוצה בקיומו ומשני ר"פ דאקילו בי' רבנן גם בזה משום שמא יחזור לקלקולו. דז"א דא"כ מאי הביא ראי' שם לדברי ר"פ מדתנ"ה בד"א שירשו אבל נשתתפו אסור. הא אף לפי ה"א דגמרא דלא ידע עדיין מתירוץ ר"פ ע"כ נמי ידע שיש חילוק בין ירושת הגר לנשתתפו כיון דידע דהטעם הוא משום דירושת הגר הוא מדרבנן. אלא ע"כ דה"א דהגמרא לא הוה ידע כלל סברת רבא דירושת הגר היא דרבנן. וא"כ ע"כ הטעם דהמשנה הוא משום ברירה. וזהו כוונת התוס' שם בע"ז בד"ה תנ"ה כו' וז"ל פי' כמו שמתרץ ר"פ דירושת הגר אקילו בו רבנן דאילו מרישא מגר ועובד כוכבים שירשו דיכול לומר טול עבודת כוכבים ליכא למשמע לזה דה"א דבדין הוא מטעם ברירה אבל מברייתא דנשתתפו מייתי שפיר דודאי אין טעם ההיתר מכח ברירה דא"כ אף בנשתתפו הוה מותר כו' עכ"ל:
גם מה שהקשה הגאון בעל טו"א על רש"י דחגיגה הנ"ל דלמה נתן הטעם דמותר לומר טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות משום ברירה והניח הטעם דמסיק בגמרא דקדושין משום דירושת הגר דרבנן. נראה דרש"י ז"ל סובר דפשטיות הסוגיא דע"ז משמע דלכך אסור בנשתתפו רק משום דרוצה בקיומו ומייתי תנ"ה דרוצה בקיומו אסור. א"כ פליגי סוגיא זו על סוגיא דקדושין. וס"ל גם לפי המסקנא דלכך בירשו מותר לומר טול אתה עבודת כוכבים הוא משום ברירה. וכן נראה דעת הרמב"ם בה' מ"א פי"ג הכ"ב דכתב וז"ל וכן גר ועובד כוכבים שהיו שותפין ובאו לחלוק אין הגר יכול לומר לעובד כוכבים טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות אתה יין ואני פירות שהרי רוצה בקיומן כדי שיטול כנגדן עכ"ל. ולכאורה דבריו תמוהים דאמאי הוצרך הרמב"ם לאסור בנשתתפו רק משום דרוצה בקיומן ת"ל דהא לא אמרינן בזה ברירה משום דהוי שני מינים. והרמב"ם פסק להדיא בפי"א מה"מ דאף בדרבנן לא אמרינן ברירה בשני מינים. ועוד דהא חליפי עבודת כוכבים הוה דאורייתא ובדאורייתא הא קיי"ל דלא אמרינן ברירה אף בחד מינא. א"כ למה הוצרך הרמב"ם ליתן טעם דאסור בנשתתפו משום דרוצה בקיומן הא הטעם משום דאין ברירה הוא חמור יותר מהטעם דרוצה בקיומו חדא משום דרוצה בקיומו אינו אלא איסור דרבנן בלבד כמו שנראה שם מדברי ר"פ דקאמר שאני ירושת הגר דאקילו בו רבנן. ועוד דהא מדברי הגמרא דע"ז מוכח דאיכא לאשכוחי באופן שלא יהא אסור משום רוצה בקיומו כגון שהתנו בתחילת השותפות שלא יהא אחריותו עליו אם יגנבו ואם יאבדו אלא ע"כ צ"ל דס"ל להרמב"ם דסוגיא דע"ז פליגי על דברי רבא דקדושין דסובר דנשתתפו אסור משום דהוה חליפי ע"ז משום דלא אמרינן בזה ברירה. אבל סוגיא דע"ז ס"ל אף לפי המסקנא דגם בנשתתפו מותר מה"ד משום דאמרינן בזה ברירה מסברא דאנן סהדי דניחא לזה בעבודת כוכבים וזה במעות וכמבורר מתחילתו דמי. ואינו אסור אלא משום דרוצה בקיומו. ומאי דמספקי לי' להריטב"א בע"ז אי כו"ע מודים בכה"ג דאמרינן ברירה או לא והניח בצ"ע מיפשט פשיטא לי' להרמב"ם דהכא כו"ע מודים דאמרינן ברירה. ואינו אסור אלא משום רוצה בקיומו לבד. וס"ל להרמב"ם לסמוך על סוגיא דע"ז יותר משום שהיא נשנית במקומה:
עוד תמה שם הבעל טו"א על דברי התוס' דקדושין דכתבו שם דאין לומר הטעם משום ברירה דא"כ אפי' בא לרשותו נמי. ותמה ע"ז דהא בא לרשותו מאי ברירה שייך בזה כיון דכבר זכה הגר לחלקו. וכן תמה הגאון בעל פנ"י על דברי התוס' הנ"ל והניח בצ"ע. ונפלאתי על הגאונים הנ"ל האיך נעלם מעיניהם דברי הירושלמי דדמאי פ"ו ה"ז דקאמר שם ישראל וגר שקנו ביתו של כותי והיה י"נ וע"ז ומעות לא יאמר לו טול אתה י"נ וע"ז ואני מעות כו' והא מתניתין פליגא טול אתה ע"ז ואני מעות אתה י"נ ואני פירות אמור סיפא ולית היא פליגא אם משבאו לרשות הגר אסור והכא מכיון שקנו כמו שנכנס לרשותו ע"כ ואי הירושלמי היה מפרש ואם משבאו לרשותו אסור כמו שאנו מפרשים היינו לאחר שחלקו א"כ האיך הביא הירושלמי ראי' דאסור בקנו בשותפות מהא דאמרינן במתני' משבא לרשותו אסור הא התם שאני כיון שכבר חלקו וזכה הגר לחלקו לכך הוה חלופי עבודת כוכבים ממש. אבל בקנו בשותפות איכא למימר דמותר משום דאמרינן ברירה. אלא ע"כ הירושלמי מפרש דמשבא לרשותו היינו כל הירושה באה לרשותו וזכה בירושה מדאורייתא דעד שלא בא לרשותו לא היה בזה זכות אלא מדרבנן לכך התירו לומר טול אתם עבודת כוכבים ואני מעות. אבל משבא לרשותו אסור משום דלא אמרינן בזה ברירה. ולכך הביא ראי' דגם בקנו בשותפת אסור נמי מה"ט וזהו ג"כ כוונת התוס' דקדושין דרבא מפרש משבא לרשותו כפי' הירושלמי. לכך לא רצה לומר דלכך מותר לומר עול משום ברירה דא"כ אפי' בא לרשותו נמי. מ"מ מהסוגיא דע"ז מוכח להדיא דהפי' משבא לרשותו היינו לאחר שחלקו דהא שם לפי ה"א ודאי ע"כ מפרשי דטעם המשנה דמותר לומר טול משום ברירה א"כ תקשה דאמאי משבא לרשותו אסור. אלא ע"כ מפרשי משבא לרשותו אסור היינו לאחר שחלקו. ובזה נתיישב דברי הגמרא בקדושין שהביא ראי' לדברי רבא דהטעם דמתני' הוא משום דירושת הגר דרבנן. מהברייתא דמחלק בין ירשו לנשתתפו ואמאי לא הביא ראי' מהמתני' גופא דמחלק בין קודם שבא רשותו לאחר שבא לרשותו. אלא ע"כ משום דאיכא למידחי דלאחר שבא לרשותו היינו לאחר שחלקו אז אסור. וא"כ איכא למימר דלכך יכול לומר טול כו' משום ברירה וכמש"ב וזה כונת התוס' בע"ז שם בסוף דבריהם ד"ה תנ"ה דכתבו וז"ל ומשו"ה בפ"ק דקדושין (יז:) אחר שהוכיח ירושת גר דרבנן מההיא דגר ועובד כוכבים הוצרך להביא תנ"ה שלא תדחה ראייתו אצל טעם ברירה עכ"ל. והנה מדברי התוס' שם מבואר דס"ל דלפי המסקנא שם לא פליגי סוגיא דע"ז על סוגיא דקדושין ואסור בנשתתפו משום דלא אמרינן ברירה ולא משום רוצה בקיומו לבד. וזה דלא כדברי הרמב"ם ורש"י ז"ל דס"ל דסוגיא דע"ז פליגי ואינו אסור בנשתתפו אלא משום רוצה בקיומו לבד וכמש"ב ומדברי הריטב"א בקדושין נראה דס"ל כדברי הרמב"ם ורש"י ז"ל דכתב שם על הא דאסור בנשתתפו משום דאין ברירה. א"נ יש ברירה ואסור מדרבנן משום דרוצה בקיומו והקילו בשל דבריהם עכ"ל. וע"כ כונתו בשני התירוצים לשני הסוגיות דרבא ס"ל דהא דאסור בנשתתפו משום דאין ברירה א"כ הוה חלופי ע"ז ממש. אבל הסוגיא דע"ז ס"ל כתי' השני דאמרינן בזה ברירה ואינו אסור אלא משום דרוצה בקיומו והקילו בשל דבריהם ר"ל איסור דרוצה בקיומו כיון דאין זה אלא מדרבנן לכך הקילו בזה משום גזירה דיחזור לקלקולו:
אך זה צריך לבאר לפי דברי הרמב"ם כיון דפסק כסוגיא דע"ז א"כ מנ"ל דירושת הגר אינו אלא מדרבנן דהא איכא למימר דירושת הגר היא מדאורייתא ורק הקילו בזה חכמים באיסור דרוצה בקיומו משום גזירה שמא יחזור לקלקולו והרמב"ם גופא הא פסק בה' נחלות פ"ו ה"י דירושת הגר אינו אלא מדרבנן כרבא. ונראה דע"כ צריך לומר לדעתו דאם ירושת הגר הוא רק מדרבנן א"כ הוצרכו חכמים על גוף הירוש' לתקן משום גזירה שמא יחזור לקלקולו. ע"כ תקנו נמי בהא שמותר ליטול אף כנגד הע"ז ויי"נ ואין בזה משום איסור דרוצה בקיומו משום דלפעמים יכול להיות שיחזור לקלקולו גם מחמת זה אבל אם נאמר דירושת הגר היא דאורייתא אין סברא שיקילו בזה חכמים האיסור דרוצה בקיומו משום שאם לא יכול הגר ליעול כנגד הע"ז וי"נ יחזור לסורו וכיון דזה לא שכיח שמחמת דבר קטן יחזור לקלקולו ובודאי מחמת זה בלבד לא היו מתקנים החכמים כלל כיון דבעיקר הירושה נוטל חלקו ובזה נתיישב דברי הגמרא דקדושין דהביא ראי' מהברייתא דאסור בנשתתפו לדברי רבא ולכאורה קשה דהא לכך לא סגי ליה בהראי' מן המשנה משום דאיכא למידחי דהטעם משום ברירה א"כ אכתי גם מהברייתא נמי אין ראיה דהא איכא למימר דהא דאסור בנשתתפו משום דרוצה בקיומו אבל לפי מה שבארנו ניחא דאם נאמר דבנשתתפו אסור משום רוצה בקיומו א"כ אכתי תקשה דאמאי בירשו מותר ואינו אסור שם משום רוצה בקיומו וע"כ צ"ל דשאני ירושת הגר גזירה שמא יחזור לקלקולו ולכך הקילו בזה א"כ ממילא מוכח דירושת הגר היא מדרבנן דאל"כ לא הקילו בזה האיסור דרוצה בקיומו וכמו שבארנו:
והנה בשו"ע סי' קמ"ו ס"ד איתא וז"ל גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים יכול הגר לומר להעובד כוכבים טול אתה ע"ז ואני מעות משבאת האלילים לרשות הגר אסור עכ"ל ומדברי השו"ע מוכח להדיא דדוקא לאחר שחלקו זכה הגר בע"ז אז אסור להחליף אבל אם באה הירושה כולה ליד הגר וזכה כיון שלא בירר חלקו ע"כ מותר לומר להעובד כוכבים טול אתה ע"ז ואני מעות וצ"ע דהא מדברי הירושלמי שהבאתיו למעלה מוכח דס"ל דאפי' קודם החלוקה אם באה כל הירושה ליד הגר אסור לומר להא"י טול אתה כו' וכן הוא דעת התוס' דקדושין כמש"ב. אבל לאחר העיון בזה ניחא דהא מן הירושלמי מוכח שם להדיא דס"ל דבנשתתפו אסור משום דאין ברירה בתרי מיני דלא ס"ל הך סברא דאסור משום דרוצה בקיומו [ועיין בר"ש שם] דהא ע"ז קאמר אמר ר"י לא סוף דבר יי"נ וע"ז ומעות אלא אפי' שני צלמים כו' עיין מה שהבאתי למעלה ובארתיו בסי' א' ה' וע"כ דלא ס"ל הך סברא כיון דאנן סהדי דהאי ניחא לו בהאי והאי ניחא לו בהאי הוה כחד מינא לכך ס"ל להירושלמי דמיד שבא לרשותו הירושה כיון שזכה בזה מדאורייתא אף קודם שבירר חלקו נמי אסור כיון דאין ברירה אבל השו"ע אזיל בשיטת הרמב"ם ורש"י דס"ל דאמרינן בזה ברירה משום דאנן סהדי ומפרשים דלפי הסוגיא דע"ז אינו אסור בנשתתפו אלא רק משום דרוצה בקיומו לכך אף שזכה הגר בירושה מדאורייתא מ"מ כיון שלא בירר עדיין הגר חלקו נמי אינו אסור אלא משום רוצה בקיומו בלבד. ובגר הא תקנו חכמים משום גזירה שמא יחזור לקלקולו אינו אסור משום רוצה בקיומו ומצאתי למהרי"ט בחידושיו על קדושין דהקשה על דברי התוס' דהאיך ר"ל משום ברירה הא זה הוה תרי מיני. ועוד. הקשה על תירוצם דא"כ אפי' בא לרשותו נמי יהא מותר דילמא באו לרשותו שנתן לו י"נ וע"ז לחלקו קאמר וכתב ע"ז וז"ל וי"ל דלישנא דמשבאו לרשותו משמע שהכל בא לידו בלא בירור ולשון אסור נמי משמע דקאי אהא דקתני לעיל יכול לומר לו טול אתה כו' דמשמע דעדיין לא חלקו מדלא קאמר אסור להחליפם וכגון שזכה לו כל הנכסים ע"מ לחלקם דהשתא זכה לחלקו מן התורה ועוד אפילו לא זכהו העובד כוכבים כיון שהן ביד ישראל מכי אסח עובד כוכבים דעתי' מיניה נקנה כו' ומיהו הוה מצי. לאוכוחי מרישא דמתני' דחבר וע"ה דבתרי מיני לא אמרינן הוברר הדבר אלא דניחא להו להוכיח מהך מילתא גופא דמייתי בגמרא לומר דגמרא סמיך אהאי עכ"ל. הנה מה שכתב דהתוס' היה יכול לדחות מרישא דמתני' אלא דרוצה לדחות ממשנה זו כבר בארתי למעלה דז"א דע"כ סוגיא דע"ז לפי הה"א ע"כ מפרש דהטעם דמתני' הוא משום ברירה וכן הוא דעת הרמב"ם ורש"י והריטב"א משום כיון דאנן סהדי דהאי ניחא לו בהאי והאי ניחא לו בהאי גם בשני מינים אמרינן ברירה. גם מה שכתב דלישנא משבא לרשותו משמע להדיא דהכל בא לידו בלא בירור לפע"ד אין זה מכרעת דודאי נוכל לפרש משבא לרשותו לאחר שחלקו דאל"כ אמאי הוצרך הגמרא בקדושין להביא ראי' לדברי רבא מהברייתא דנשתתפו אסור כיון דבהמשנה גופה מבואר דלאחר שבא לרשותו כל הירושה אסור א"כ מבואר להדיא בהמשנה דירושת הגר הוא מדרבנן דאל"כ מה חילוק יש בין באה לידו כל הירושה או לא וגם הסוגיא דע"ז ע"כ מפרש משבא לרשותו לאחר שחלקו כמשב"ל. וכן הרמב"ם והשו"ע מפרשים כן כמש"ב:
והמתבאר לנו מכל דברינו אלה דהיכא דאנן סהדי דהאי ניחא לו בהאי והאי ניחא לו בהאי לפיד הרמב"ם ורש"י והריטב"א גם בתרי מיני אמרינן ברירה אך הריטב"א נסתפק אי זה הוה לכו"ע או רק למ"ד דאית ליה בריר' ולהרמב"ם פשיטא לי' דלכו"ע אמרינן בזה ברירה א"כ יוצא לנו לדינא דהא דכתב הגאון מליסא בס' מקו"ח סי' תמ"ח סק"ג וז"ל ואם ישראל ועובד כוכבים יש להם שותפות בחמץ ובשאר דברים נראה דאין הישראל יכול לומר להעובד כוכבים טול אתה חמץ ואני מעות כמבואר בע"ז (ס"ד.) דדוקא בירושת הגר דרבנן יכול לומר כן אבל נשתתפו אסור ע"ש כו' עכ"ל ולפי מה שבארנו ז"א דהא הרמב"ם פסק להדיא דהא דאסור בנשתתפו משום דרוצה בקיומו לבד אבל לא משום חלופי עבודת כוכבים משום דבזה לכו"ע אמרינן ברירה כמשב"ל. א"כ בחמץ דאינו אסור משום רוצה בקיומו כמו שהכריח הגאון הנ"ל בסי' ת"נ סק"ז יעו"ש א"כ נראה דמותר בחמץ לומר טול אתה חמץ ואני שאר דברים כנגדו לדעת הרמב"ם אף בפסח ולדעת הריטב"א דנסתפק דאולי זה דוקא למ"ד דאית לי' ברירה בכ"מ ואפשר דגם דעת רש"י הוא כן א"כ לכה"פ לאחר הפסח כיון דאז אינו אלא מדרבנן בלבד מותר לומר טול אתה חמץ ואני שאר דברים והגאון הנ"ל אסר אף לאחר הפסח ולפע"ד זה אינו אלא דעת התוס' בלבד דנראה מדבריהם דלפי האמת לא אמרינן בזה ברירה כלל כיון דהוה תרי מיני א"כ בדרבנן נראה דיש לסמוך טל הני פוסקים דס"ל דבכה"ג אמרינן ברירה אף בשני מינים:
אך לכאורה יש לומר דדוקא בטול אתה עבודת כוכבים ואני מעות משום דהתם ודאי האי ניחא לי' בהאי והאי ניחא לו בהאי משום דמסתמא נוטל העובד כוכבים את העבודת כוכבים בשוי המשקל על כסף בלבד לכך גם להעובד כוכבים ודאי ניחא לו בחלוקה כזאת ולהכי אמרינן בזה ברירה אבל הכא גבי חמץ אע"ג דלישראל ודאי ניחא לו בשאר דברים ולא בחמץ מ"מ מאן נימא לן דלהעובד כוכבים ניחא ליה בחמץ ולא בשאר דברים. אבל באמת ז"א דא"כ תקשה הא תינח בטול אתה עבודת כוכבים ואני מעות אבל טול אתה י"נ ואני פירות דאמאי אמרינן גם בזה ברירה דמאי ניחא ליה להעובד כוכבים בי"נ יותר מהפירות הא אין שום יתרון בי"נ יותר משארי יינות דהא סתם י"נ הוא סתם יינם] אלא ע"כ צ"ל כיון דלהישראל ודאי ניחא לי' בהפירות א"כ עומד מתחילה לחלוק כן משום דמסתמא לא ידקדק הישראל עם העובד כוכבים בהחלוקה כדי שיתרצה לחלוק כן לכך אמרינן בזה ברירה א"כ ה"נ גבי חמץ אמרינן בזה ברירה משום דעומד לכתחלה לחלוק כן מטעם הנ"ל: