אור ברסלב
מלבושי יום טוב חלק א קונטרס בדיני ברירה › סימן ו

מלבושי יום טוב חלק א· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

קונטרס בדיני ברירה · סימן ו

סימן ה

אח"כ התבוננתי עוד בזה וראיתי דברי הרמב"ם בה' מעשרות פי"א ה"ו דכתב שם המשנה דדמאי ושם איתא אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה הלח ואני היבש. מפני שזה מוכר דמאי עכ"ד. וזה כפי הגירסא דסדר המשנה דירושלמי. ונראה דכן הי' גירסתו גם בגמרא דידן. וע"כ הפירוש הוא דטול אתה הלח ואני היבש כפי' הירושלמי היינו שהוכשר כנגד שלא הוכשר. דאל"כ כיון דקאמר דלא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים א"כ כ"ש לח ויבש ממש. וא"כ ע"כ ס"ל דלא כדברי רש"י בחגיגה אלא ס"ל דאם חלקו רע כנגד יפה היכא דאפשר לחלוק לשנים הרעות והיפות ולא חלקו לא אמרינן ברירה אף בדרבנן. אבל אין לומר דפסק כר"א דגם בט' כנגד י' לא אמרינן ברירה אע"ג היכא דא"א לחלוק לשנים. דרע ויפה הוה כשני מינים. וכן נראה קצת מדברי הרמב"ם בה' בכורות פ"ו ה"י דכתב שם אעפ"י שחלקו גדיים כנגד גדיים טלאים כנגד טלאים וי' כנגד י' הכל פטורין מן המעשר והרי הן כלקוחין ולכאורה יש ללמוד מדבריו דפסק כר"א דגם בט' כנגד י' לא אמרינן ברירה לכו"ע. מדכתב י' כנגד י' אלמא דבט' כנגד י' הוה כלוקח לכו"ע. אבל באמת ז"א כיון דס"ל להרמב"ם ורבו דחולקין עדית כנגד בינונית וזבורית אעפ"י שיש בכדי חלוקה בכל שדה ושדה. מ"מ כיון דס"ל דאין זה דרך חלוקה לחלוק כל שדה ושדה ע"כ חולקין עדית כנגד בינונית עפ"י שומא ומפילין גורל. א"כ כיון שיכול לכפות לפי דבריהם לחלק רע כנגד יפה ולהפיל גורל. איך אפשר לומר דלא אמרינן בזה ברירה דהא זה עומד משעה ראשונה לכך לחלוק זה כנגד זה ולהפיל גורל. ולא דמי לשני מינים שאינו יכול לכפות לחלוק זה כנגד זה ולהפיל גורל אף שאין בכדי חלוקה בכל מין ומין בפ"ע משום דתרווייהו צריכי להאי ולהאי כדאמרינן בב"ב גבי תרי אמתא. אלא ע"כ דהרמב"ם פסק כרב ענן דדוקא גדיים כנגד תיישים הוא דלא אמרינן ברירה לכו"ע דהוה שני מינים ממש. או ברע ויפה במטלטלין אם היה אפשר לחלוק הרעות והיפות לשנים וחלקו רע כנגד יפה אז לא אמרינן ברירה. אבל חלקו ט' כנגד י' כיון דא"א לחלוק בענין אחר יכול לכוף אחד לחבירו לחלוק ע' כנגד י' עפ"י גורל דהרע ויפה הוה כחד מינא א"כ אמרינן בזה ברירה למ"ד דיש ברירה. והא דנקיט הרמב"ם אע"פ שחלקו י' כנגד י' זה רק לרבותא נקיט דאפי' בכה"ג קיי"ל דלא אמרינן ברירה. ונראה דהא דפסק כרב ענן ולא כר"א משום דסוגיא דב"ב כוותי' אזלי דרע ויפה הוה חד מינא לפי מה שפי' הרמב"ם והרי"מ רבו דהא דזבין אמצרא דבי נשיא ורצה ליטלה בלא גורל היה השדה זו עדית ורצה ליטלה בשומא וקאמר רבה דכופין על מ"ס ונוטלה בלא גורל. ור"י קאמר דאינו יכול ליטלה בלא גורל כיון שהיא עדית יכול לומר מעלינן כנכסי דבר מריון א"כ ע"כ מוכח דחולקין עדית כנגד בינונית וזבורית בגורל עפ"י שומא. א"כ זה לא אתיא כר"א דלדידי' הא רע ויפה הוה כשני מינים ואינו יכול לכופו לחלוק זה כנגד זה בגורל. (אך קשה לפי מש"פ לפי גירסת הרמב"ם דע"כ לח פירושו הוא היינו תבואה שהוכשרו א"כ מאי הביא רב ששת ראי' בחגיגה מהא דשורף את הלח ומניח את היבש דאמאי לא יניחנו לגת הבאה. כיון דהכא איירי בתבואה שהוכשרו. ונראה דע"כ צריך לדחוק דהלח כולל ג"כ זיתים וענבים שהוכשרו לכך פריך דאמאי לא יניחנו לגת הבאה. ומשני בדבר שאין לו גת ולא מיירי בזיתים וענבים):

ועוד אפשר לומר דהרמב"ם פסק כר"א וגם ר"א מודה היכא דחלקו ט' כנגד י' וא"א לחלוק בענין אחר כגון שעומדין לגיזה ולשארי דברים אמרינן בזה ברירה אף שחלקו בשומא כיון שא"א לחלוק בענין אחר א"כ עומדין לכך מתחילה ויכול לכופו לחלוק זה כנגד זה בגורל. והא דקאמר ר"א ט' כנגד י' לא אמרינן ברירה לכו"ע מיירי בשעומדין לשחיטה א"כ יכול לחלוק בכל אחד ואחד ולכך ס"ל דאם לא חלקו כן אלא חלקו ט' כנגד י' אז הוה כשני מינים ולא אמרינן בזה ברירה לכו"ע. ולפי"ז רב ענן ס"ל דוקא גדיים כנגד תיישים אבל רע כנגד יפה אף שאפשר לחלוק לשנים הרעות והיפות אמרינן ברירה דדרך חלוקה הוא כן שלא להקפיד ע"ז ועומדין לכך מתחילה לחלוק כן כמשב"ל. והוא יפרש המתני' דלח היינו יין ושמן ויבש היינו תבואה כמשפ"ל סי' א' לדברי רש"י דחגיגה לישב קושית הטו"א:

וראיתי להגאון בעל אמרי ברוך בהגהותיו על טו"א דמישב קושיתו על דברי רש"י דכתב דרשאי לומר טול אתה חטים שבמקום פ' שהוכשרו ואני אטול שלא הוכשרו דהא אמרינן בסיפא דטול אתה לח ואני יבש דאסור. וכתב הגאון הנ"ל וז"ל דלרש"י י"ל שמיירי שהיבש ג"כ הוכשר רק כיון שאינם שווים שזהו לח וזה יבש הוה כב' מינים ולא שייך בי' ברירה כו' עכ"ל. אבל לפע"ד פי' הגאון הנ"ל לא מסתבר כלל חדא כי מה שפי' למעלה בדברי רש"י דהוא ז"ל מפרש דלח היינו לח ממש כגון יין ושמן ויבש היינו תבואה הוא מוכרח מאד בדברי רש"י שם כאשר בארתי לעיל. ועוד דפירושו הוא פי' זר מאד נפרש בכונת המשנה לח ויבש הוא תבואה לחה ותבואה יבשה כי לא נמצא כן בשום מקום דיאמר סתם לח ויבש והוא תבואה לחה ותבואה יבשה. כי סתם לח ויבש באמת לא משמע רק לח ממש ויבש ממש. אם לא היכא דמוכח להדיא נוכל לפרש לח שהוכשר ויבש שלא הוכשר. כי הנה מדת הלח ומדת היבש וכן בדמאי פ"ב מ"ה אי זו מדה גסה ביבש שלשה קבין ובלח דינר שם ודאי הוא כונתם לח ממש ויבש ממש. אך במשנה ג' המקבל עליו להיות חבר אינו מוכר לע"ה לח ויבש ואינו לוקח ממנו לח. דפי' דאינו לוקח ממנו לח ע"כ צריך לפרש היינו תבואה שהוכשר עיין בירושלמי שם. אמנם ברישא דקאמר דאינו מוכר לע"ה לח ויבש צ"ע. דפשטות המשנה מורה דלח היינו שהוכשר ויבש היינו שלא הוכשר. ואף שעדיין לא הוכשר מ"מ אסור למכור לע"ה משום שודאי יוכשרו ביד ע"ה ויטמאם. וקשה דהא אמרינן שם בפ"ו בש"א לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר בה"א אף למעשר פי' שאינו נזהר בטהרות מ"מ כיון שעדיין לא הוכשרו אימר שמא יאכלם קודם שיזיעו ואע"ג דרוב זיתים אין עומדין לאכלן כך בעלילה כל דהו דמצינן לתלות תלינן וא"כ אמאי אסרינן שם יבש כיון שעדיין לא הוכשר. ומצאתי להגאון בעל ת"י דפי' דשם איירי יבש שהוכשר אבל דבריו צ"ע דא"כ ע"כ צריך לפרש דלח לח ממש ויבש יבש ממש. ובסיפא ע"כ קרי לח לתבואה שהוכשר כדמוכח מדברי הירושלמי, וא"כ איך אפשר דבחד משנה לא הוי סיפא דומיא לרישא. ע"כ נ"ל יותר דודאי התם פי' דלח היינו שהוכשר ויבש שלא הוכשר. ואף שמה"ד הוא מותר למכור יבש לדברי ב"ה מ"מ נקט התם לח ויבש משום דמסיים המשנה דצנועי ב"ה היו נוהגין כדברי ב"ש ומחמירין שלא למכור גם יבש שלא הוכשר. לכך נקיט לי' אף שזה אינו מה"ד. ועיין בהגר"א פ"ו מ"ט וצ"ע בזה. (אח"כ הראני גדול אחד דבירושלמי בפ"ב דתרומות איתא שם תני ר' אילעאי אומר משום ר' ליעזר תורמין מן הטהור על הטמא בלח כיצד כבש זיתים בטומאה והוא רוצה לתרמן בטהרה מביא משפך כו' אמרו לו אין לך כל לח קרוי לח אלא יין ושמן בלבד מבואר שם להדיא דפליגי תנאי בלישנא דלח אי פירושו היינו דבר שהוכשר או לח ממש) ולפי"ז ודאי נראה ברור דרש"י פי' במשנה לח ממש ויבש ממש. ורש"י הוכיח זאת לפי הגירסא דתני מעיקרא לח ויבש ואח"כ חטים ושעורים. וכן נראה דרב ענן ע"כ מפרש כן לכך סובר דדוקא בתרי מיני ממש לא אמרינן ברירה אבל רע ויפה הוה חד מינא אמנם בירושלמי שהבאתי למעלה דקאמר להדיא דאסור לומר טול אתה שהוכשר ואני שלא הוכשר ע"כ מפרש דלח שהוכשר ויבש שלא הוכשר והוא כדברי ר"א דס"ל דגם רע ויפה הוה כתרי מיני וכן פסק הרמב"ם. אך דוקא היכא שאפשר לחלוק הרעות והיפות לשנים אבל היכא שא"א לחלוק בענין אחר אלא רק רע כנגד יפה אמרינן ברירה בדרבנן וכמו שהוכחתי למעלה:

שוב ראיתי להרשב"א בקדושין (יז:) על דברי הגמרא ואי ס"ד דאורייתא כי לא באו לידו מ"ה כי קא שקיל חלופי ע"ז הוא דשקיל. כתב שם וז"ל ואיכא למידק והא אמרינן חבר וע"ה שירשו את אביהם ע"ה והניח פירות מעושרין ושאינן מעושרין יכול חבר לומר לע"ה טול אתה פירות שבמקום פ' ודעתו על המעושרין ואע"ג דירושה דאורייתא וי"ל דהתם במין אחד ומשום ברירה אבל בב' מינים כי הכא אין ברירה וכדאמרינן התם בהדיא כו' עכ"ל, ודברי הרשב"א הללו מרפסין איגרא דאיך אפשר לומר דיהי' מותר לחבר לומר לע"ה טול אתה פירות שבמקום פלוני שאינם מעושרין והוא יטול כנגדן פירות מעושרין דהנה בלא ידיעת אחיו ודאי דאסור להטעותו ולומר כן ליטול לעצמו המעושרין וליתן לאחיו שאינם מעושרין. אלא ע"כ מיירי שזה עושה בידיעת אחיו ואחיו לא איכפת ליה בזה מפני שאין דעתו לעשרם ואין לו הפסד מה שהם אינם מעושרין מ"מ תמוה האיך מותר החבר לומר כן דהא כמדה שנותן משאינו מעושרין מקבל בעדה מן המעושרין א"כ משתרשי לי' מקום המעשר וזה ודאי דאסור כדמוכח בחולין (קלא.) ע"כ נ"ל להגיה בדברי הרשב"א וצ"ל פירות מוכשרין ושאינם מוכשרין. וס"ל כדברי רש"י בחגיגה. מ"מ עדיין צ"ע דהא כבר בארתי למעלה בסי' ב' דהרמב"ן והרשב"א ס"ל דאין חולקין רע כנגד יפה והוה כתרי מיני ממש ומשום דפסקו כר"א דאפי' חלקו ט' כנגד י' נמי לא אמרינן ברירה והם מפרשים דר"א ס"ל אפי' אם א"א לחלוק בענין אחר מ"מ לא אמרינן ברירה משום שא"א לכופו לחלוק זה כנגד זה בגורל. א"כ האיך אפשר לומר דמוכשרין כנגד שאינם מוכשרין אמרינן ברירה. וכבר הוכחנו למעלה מן הירושלמי דמוכשרין כנגד שאינם מוכשרין מיקרי רע כנגד יפה אע"ג דדעת רש"י הוא דמותר לומר טול אתה פירות מוכשרין ואני שאינו מוכשרין הא זהו לפי דעת רב ענן דס"ל דרע ויפה הוה חד מינא. אבל לר"א מודה דאסור כדעת הירושלמי. אבל הרשב"א כיון דפסק כר"א ואפי"ה כתב בפשיטות דשרי לומר טול אתה מהמוכשרין כו' תמוה מאד לפע"ד:

וכן קשה לי דברי הרמב"ן בחידושיו בפ' בית כור שהביא דברי הר"ת דפסק דבדאורייתא אין ברירה והביא ראי' מדאמר רבא אמר ר"נ בקדושין האחין שחלקו לקוחות הן וקיי"ל דהלכתא כר"נ בדינא ופסקינן נמי בפ' המוכר את הבית דאין להן דרך זה על זה משום דמוכר בעין יפה הוא מוכר אלמא דלקוחות הן והא דפסקינן הכא דבטלה המחלוקת לאו משום דיורשין הוו אלא משום דלהך מילתא כיורשים הוו כו' עכ"ל. ונראה שם מדברי הרמב"ן שהסכים לראית הר"ת ולפי מה שסובר הרמב"ן דרע ויפה הוה תרי מיני וזה כדעת ר"א דכל היכא שחולקין עפ"י שומא לא אמרינן ברירה לכו"ע א"כ אין מזה ראי' כלל דר"נ ס"ל דאין ברירה במינים שווים דהא הכא איירי שחלקו עפ"י שומא דהא קאמר פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח כו' אלמא מיירי שחלקו עפ"י שומא. וגם מהא דאין להן דרך זה על זה נמי אין ראי' דהתם איירי נמי שחלקו בשומא כיון דאחד לקח שדה פנימית ואחד לקח שדה חיצונית:

ע"כ נ"ל לומר דגם הרמב"ן והרשב"א מודים לדברי הרמ"ה והר"י דהיכא דא"א לחלוק בענין אחר חולקין עדית כנגד בינונית וזבורית עפ"י שומא. ודלא כפי המבואר בהריב"ש סי' רכ"ז הבאתיו למעלה בסי' ב'. ורק פליגי על הרמ"ה היכא שצריך לחלוק זה כנגד זה ולהעלות בדמים בגאא"ג דס"ל להרמב"ן והרשב"א דאין חולקין בגאא"ג ברע כנגד יפה. אבל היכא שאפשר להעלות בקרקע ודאי חולקין זה כנגד זה עפ"י גורל ולכך אמרינן בזה ברירה למ"ד דס"ל דיש ברירה. ור"א ורב ענן דפליגי בבכורות ע"כ צ"ל כמשפ"ל דמיירי שעומדין לשחיטה א"כ אפשר לחלוק הרעות והיפות לשנים בזה פליגי דר"א ס"ל דלא אמרינן בזה ברירה משום דהוה כתרי מיני. ורב ענן ס"ל דאפי' בכה"ג נמי אמרינן ברירה ודוקא בתרי מיני ממש לא אמרינן ברירה. ונראה מדברי הרשב"א הנ"ל דס"ל להלכה כרב ענן דדוקא בתרי מיני ממש לא אמרינן ברירה לכו"ע אבל ברע כנגד יפה אפי' היכא שאפשר לחלוק הרע והיפה לשנים אמרינן ברירה לכך פירש המתני' דשרי לומר טול אתה מן המוכשרין אף שזה רע כנגד יפה ואפשר לחלוק לשנים:

עוד כתב הרשב"א שם בחידושיו וז"ל ואכתי לא ניחא לי דהא תנינן בתמורה בפ' כל האיסורין לגבי מזבח וכן שני שותפין שחלקו אחד נטל עשרה ואחד נטל ט' וכלב א' את שכנגד הכלב אסורין שעם הכלב מותרין ואקשינן עלה בגמרא ואמאי אסירי נשקול חד בהדי כלב ונתסר כלומר משום ברירה וט' אוחרני נשתרי ופריק רב אשי כגון כו' אלמא אי לאו הכי ט' אחריני שרי דאלמא אף בשני מינים אמרינן ברירה ושמא רבא סבר דבשני מינים אין ברירה וההיא מתני' כפשטה מפרש לה אפי' לא שוה כלבא טפי כו' עכ"ל. ודברי הרשב"א הללו לא יכולתי להבין ולהעמיד עליהם בשום אופן דהא פריך הגמרא בתמורה ונברר חד מנייהו לבהדי כלב. היינו שיברר חד מעשרה טלאים שנטל שותף אחד כנגד ט' טלאים והכלב שנטל שותף השני. יברר חד מעשרה שיהא הוא החלוף כנגד הכלב והשאר לשתרי וכיון שזה הברירה הוא מהעשרה טלאים א"כ זה הוה מין אחר. ואמאי קרי להרשב"א ברירה דבתרי מיני. ואדרבה אי אמרינן ברירה גם בתרי מיני א"כ לשתרי כולהו כיון דאמרינן דמתחילה הוברר הדבר שזה חלקו המגיע לו משעה ראשונה וא"כ הטלה הוה של שותף זה משעה ראשונה והכלב הוה של שותף השני משעה ראשונה א"כ לא הוה הטלה מחיר הכלב כלל. כמו דכתב הרשב"א בעצמו דאי הוה אמרינן ברירה בתרי מיני לא הוה אמרינן דדמי כו"ם הוא דשקיל והוה רשאי לומר טול אתה כו"ם ואני מעות. אלא משום דלא אמרינן ברירה בתרי מיני וא"א לומר בתרי מיני שזהו חלקו המגיע לו משעה ראשונה מפני שא"א לכוף לחבירו לחלוק מין כנגד מין והוה כמו תרווייהו צריכין להאי ותרווייהו צריכין להאי ולכך אם נתרצה אחד לחלוק מין כנגד מין הוה כמוכר לו זכות שיש לו במין הזה כנגד זכות שמקבל במין השני ולכך הוה חליפי עבודת כוכבים והוה מחיר כלב. וא"כ האיך רוצה הרשב"א לומר דהגמרא דתמורה ס"ל דיש ברירה אף בתרי מיני. דהא פירכת הגמרא הוא מברירה דחד מינא. ואבאר עוד בזה דנחזי אנן דאם בעת החלוקה היה מברר להדיא שעלה זה אני נוטל בעד הזכות שיש לי בהכלב שאתה נוטל והתשעה טלאים אני נוטל כנגד התשעה שאתה נוטל היה מותר אפי' למ"ד דלית לי' ברירה. והוה כמו חלקו מקודם טלה כנגד כלב ואח"כ חלקו ט' טלאים כנגד ט' טלאים דודאי לא שייך כלל לומר על הט' טלאים שנטל אח"כ שהם מחיר כלב רק מחמת שלא בירר זאת בפירוש בשעת החלוקה רק רוצה לברר עתה אחד ואנו רוצין לומר שמה שבירר עתה הוה כמו שבירר להדיא בעת החלוקה לכך תלוי זה בברירה. א"כ זה הוה ברירה דחד מינא דעל איזה טלה היה דעתו בשעת החלוקה שהוא יהא חלופי כלב. וגם פירכת הגמרא בבכורות (נז.) על רב ענן ור"א דס"ל דבחד מינא יש ברירה ובתרי מיני לא אמרינן ברירה פריך הגמרא ממשנה דתמורה דנברר חד ולישתרי כולהו. מוכח להדיא דזה מיקרי ברירה דחד מינא. ועוד תמוה דברי הרשב"א מאד דאחר שהביא בעצמו דבמשנה דדמאי מבואר דבתרי מיני לא אמרינן ברירה האיך אפשר לומר דרב אשי דתמורה לא ס"ל הכי ואמאי לא חש הרשב"א לבאר דהאיך יתרץ רב אשי המשנה דדמאי דשם מבואר דבתרי מיני לא אמרינן ברירה. ע"כ נ"ל ברור דדברים הללו לא יצאו מפה קדוש של הרשב"א ז"ל. וא"א לסמוך על דברים הללו ואין להקל בתרי מיני כלל כמו שמפורש להדיא במשנה דדמאי דבזה לא אמרינן ברירה. וכן פי' שם כל המפרשים הראשונים. אח"כ מצאתי שהגאון מליסא בספרו מקו"ח סי' תמ"ח סק"ג כתב להדיא כדברי והביא ראי' לזה גם מתמורה דלא קאמר דלישתרי כולהו משום ברירה. אלמא דבשני מינים לא אמרינן ברירה אף מדרבנן. דשם ע"כ מדרבנן הוא משום דחד בתרי בטל מדאורייתא רק משום דבעלי חיים חשיבי לא בטילי ומשו"ה פסק הרמב"ם דיכול ליפוק חד מינייהו להדי כלבא ואידך שרי. וזה עולה כפי מה שבארתי דמתמורה מוכח להדיא דבתרי מיני לא אמרינן ברירה:

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה