מלבושי יום טוב חלק א· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
קונטרס בדיני ברירה · סימן ה
ולפי מה שבארנו ועלה לנו דרוב הפוסקים פסקו כרב ענן דדוקא בתרי מיני לא אמרינן ברירה. אבל חלקו ע' כנגד י' אמרינן ברירה אף שצריך לחלוק זה כנגד זה בשומא הנה עתה נשובה לבאר נ"ד משום דיש להסתפק דאולי אף למאן דס"ל דרע ויפה הוה חד מינא היינו דוקא במקום שא"א לחלוק אלא רק רע כנגד יפה כמו דאיירי ר"א שחלקו ע' כנגד י' בזה פוסקים כרב ענן וס"ל כיון דא"א לחלוק רק רע כנגד יפה ע"כ יכול לכוף לחבירו לחלוק זה כנגד זה ולהפיל גורל וע"כ אמרינן בזה ברירה. אבל במקום שאפשר לחלוק הרע והיפה לשנים כמו נ"ד שאפשר לחלוק החטים המכובסין שהם יפות והחטים שאינם מכובסין הרעות לשנים איכא למימר דגם רב ענן מודה דלא אמרינן בזה ברירה כיון דאינו מחוייב לחלוק רע כנגד יפה ואם וותר לו וחלקו רע כנגד יפה הוה כמוכר לו לכו"ע וגם. רב ענן מודה בזה דלא אמרינן ברירה. והא דנקט גדיים כנגד תיישים ולא נקט ח' כנגד י' דהוה רבותא יותר דגם בזה לא אמרינן ברירה כיון דיכולין לחלוק שזה יעול ד' מן היפות וה' מן הרעות וכן השני ואם לא חלקו כן ונטל אחד הח' והשני הי' הוה כמוכר לו. דזה אין ראי' דלכך נקט גדיים כנגד תיישים דהוה מילתא דפסיקתא אבל ברעות כנגד יפות לא הוה מילתא דפסיקתא משום דיש חילוק אם יכולין לחלוק היפות והרעות לשנים או לא:
אמנם לפי מה שפירשתי למעלה (סי' א') דנראה דהא דסובר רב ענן דדוקא בתרי מיני לא אמרינן ברירה אבל ברע כנגד יפה אמרינן ברירה יצא לו זאת מהמשנה דדמאי דהוא פירש לח ויבש דמתני' לח ממש היינו יין ושמן ויבש היינו תבואה. אבל בטול חטים שבמקום פ' יכול לומר אף שזה הוכשר וזה לא הוכשר כפירש"י דחגיגה. וכיון שזה הוכשר וזה לא הוכשר הוה רע כנגד יפה דתבואה שלא הוכשרו חזי' לחבר אף בימי טהרה מ"מ אמרינן ברירה. א"כ נוכל ללמוד מזה דאף בכה"ג שיכול לחלוק ברע ויפה מ"מ אם נתרצה ליטול רע כנגד יפה אמרינן ברירה דהא שם נמי נוכל לחלוק בכל החטים שבשני המקומות אפ"ה אמרינן ברירה. מ"מ לא ידעתי אם נוכל להשען על סברא זאת להקל. דאולי דהא דאמרינן שיכול לומר טול אתה שבמקום פ' שהוכשרו כנגד שלא הוכשרו אף שזהו רע כנגד יפה ויכול לחלוק בכל החטים לשניהם דהתם שאני דאף שהם מיקרי רע ויפה אצל החבר מ"מ הא אצל ע"ה הם שניהם שווים. וכיון דאצל ע"ה ליכא קפידא משו"ה אמרינן בזה ברירה. אבל היכא דהוה רע ויפה לכל ליכא למידק משם ואיכא למימר דהיכא דיכול לחלוק הן ברע והן ביפה והוא וותר לו וחלק רע כנגד יפה הוה כמוכר לו לכו"ע. ולפי"ז הא דרב ענן דפליג על ר"א בט' כנגד י' לא למד ממשנה זו אלא היא סברא חיצונה דס"ל לרב ענן כיון דא"א לחלוק רק ט' כנגד י' יכול לכופו לחלוק זה כנגד זה לכך אמרינן ברירה ור"א סבירא ליה דאינו יכול לכופו לחלוק זה כנגד זה כיון דהם רע כנגד יפה הוה כשני מינים לכך לא אמרינן בזה ברירה. אבל לא למדו שניהם ממשנה זו כלל:
מ"מ מדברי הירושלמי שהבאתי למעלה (שם) דהביא ר' זעירא ראיה לדברי ר"י ויאות אלו חבר וע"ה שירשו את אביהן ע"ה והי' שם פירות מוכשרין ופירות שאינן מוכשרין שמא אומר לו טול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינן מוכשרין. ופירשתי שם דמאי דפסיקא לי' לר"ז דאסור משום דהוא מפרש המתני' דאסור לומר טול אתה לח ואני יבש. דלח היינו מוכשרין ויבש היינו שאינם מוכשרין. א"כ שמעינן להדיא דאף בכה"ג מיקרי רע ויפה דאף שאצל ע"ה היורש אינם גרועים החטים מפני שהם מוכשרין מ"מ הם גרועין דאולי ירצה למכור לחבר וע"כ ימכור לו בפחות משום דלא חזי לחבר בימי טהרה, וס"ל לר"ז כר"א דבכורות דרע ויפה הוי כשני מינים. מ"מ ס"ל לרש"י ז"ל בחגיגה דדוקא לח ויבש ממש הוא דאסור אבל פירות שהוכשרו כנגד שלא הוכשרו מותר ומפרש המתני' דלא כהירושלמי משום דהוכיח מהגירסא דגמרא דידן דמעיקרא תני טול אתה לח ואני יבש ואח"כ תני טול אתה חטים ואני שעורין ע"כ פירושו לח ויבש ממש כמשפ"ל. א"כ מוכח להדיא דאף היכא דחזי לחלוק היפות והרעות לשנים מ"מ אם חלקו יפות כנגד רעות אמרינן ברירה לרב ענן דקיי"ל כוותי' לרוב הפוסקים דזה אין סברא לומר כלל דבהא גופא פליגי הירושלמי עם הגמרא דידן אי פירות שהוכשרו נגד שלא הוכשרו מיקרי רע ויפה או לא. אלא מסתברא דלכו"ע פירות שהוכשרו נגד שלא הוכשרו מיקרי רע כנגד יפה. אלא דפליגי בפירושא דמתניתין בפלוגתא דרב ענן ור"א אי רע ויפה מיקרי שני מינים או לא. וע"כ צ"ל דאע"ג דמצי להקפיד ולחלוק היפות והרעות לשנים מ"מ אם לא הקפיד וחלקו יפות כנגד רעות אמרינן ברירה משום דזהו דרך חלוקה שלא להקפיד ע"ז כיון דחולקין עפ"י שומא ודוקא בתרי מינים ממש לא אמרינן ברירה. ואין לדחות דהא דס"ל לר"ז בירושלמי דאסור לומר טול אתה המוכשרין ואני אטול שאינם מוכשרין לא משום דמיקרי רע ויפה אלא משום דהתם איירי לר"י ור"י הא ס"ל דאין ברירה אף במין אחד. אבל ז"א דא"כ אמאי מותר לומר טול אתה חטים שבמקום פ' ואני שבמקום פ' כיון דאין ברירה ובאמת התוס' בחגיגה שם ד"ה חבר כו' הקשה על ר"י ממשנה זו וכתבו דהא מהמשנה מוכח כיון דמותר בחד מינא לומר טול אתה כו' אלמא דאמרינן ברירה והאיך סובר ר"י דאחין שחלקו לקוחות הן ולא אמרינן ברירה. ותירצו ומיהו דמצינו בכמה סתמי דמשנה דס"ל דאין ברירה וס"ל דלא כהך משנה אבל דבריהם תמוהים מירושלמי הנ"ל דהא מוכח מר"ז דהביא ראי' לר"י מהך משנה דגם ר"י ס"ל כמשנה זו ודוקא לומר טול אתה מוכשרין ואני שאינו מוכשרין הוא דאסור לר"י אבל במין אחד ממש גם לר"י מותר:
אלא ע"כ צריך לישב דברי הירושלמי עפ"י דברי התוס' דגיטין סוף פ' השולח דס"ל דהא דעובד כוכבים וישראל שלקחו שדה בשותפות דטבל וחולין מעורבין זה בזה למ"ד דלא אמרינן ברירה הוא זה רק מטעם ספק דאולי הגיע להישראל חלק העובד כוכבים ולעובד כוכבים חלק הישראל ולקמן נבאר שיטתם באריכות בס"ד] ולשיטתם א"ש הא דמודה ר"י דבדמאי בחד מינא שרי לומר טול אתה חטים שבמקום פ' כו'. משום דהא כל האיסור שאסור למכור לע"ה דמאי הוא רק מטעם ספק דאולי אינם מעושרים הם ומכשילו באיסור א"כ מותר בחד מינא מטעם ס"ס חדא דאולי אינו מוכר לו כלל ולע"ה הגיע חלקו ממש. ואת"ל דלא הגיע לו חלקו והגיע לו חלק החבר אולי מעושרים הם ואינו מכשילו כלל. משו"ה דוקא בתרי מיני הוא דאסור אפי' בדמאי משום דזה הוה מוכר לו בודאי דהא בתרי מיני לא שייך למימר דאולי הגיע לו חלקו ממש כיון דכל אח ואח יש לו חלק בכל מין ומין משעה שירשו. והם חלקו מין כנגד מין ע"כ הוה כמוכר לו מחצית מן המין שלו ואסור אפי' בדמאי. וכו"ע מודים דבתרי מיני אין ברירה לא מטעם ספק אלא מטעם ודאי (וזהו נ"מ לדינא לכמה דברים ואבאר לקמן בס"ד). ובזה יתיישב גם מה שפירשנו למעלה בדברי הירושלמי הנ"ל דכונת ר"י דהא דקאמר שם לא סוף דבר י"נ וע"ז ומעות אלא אפי' הי' שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי כו'. אתא לאשמעינן דזה נמי הוה כתרי מיני. ולכאורה יש לתמוה ע"ז הא ר"י ס"ל דאפי' בחד מינא נמי לא אמרינן ברירה א"כ אין נפקותא בין חד מינא לתרי מיני. אבל לפי מש"ב א"ש משום דהאחד שאינו עשוי כמין דלופקי הוא אינו אסור אלא משום ספיקא דשמא עבדו לו כמו דמוכח בע"ז פ' כל הצלמים א"כ אי הוה כחד מינא הוה מותר לומר להעובד כוכבים טול אתה שאינו עשוי כמין דלופקי מטעם ס"ס חדא דאולי הגיע לו חלקו ממש הראוי לו ואת"ל דלא הגיע לו חלקו מ"מ אין זה חלופי ע"ז דלמא לא נעבד לו כלל ע"כ אשמעינן ר"י ואמר דלא סוף דבר י"נ וע"ז ומעות דשם איכא תרווייהו לגריעותא חדא דזה ודאי אסור משום דהוה תרי מיני ממש ועוד דהתם הוה ודאי ע"ז. אלא אפי' היכא דאיכא תרווייהו למעליותא כגון שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי כו' דלא הוה תרי מיני ממש וגם לא הוה ע"ז ודאית מ"מ אסור משום דגם זה חשיב כתרי מיני וא"כ חשיב כודאי מוכר לו ספק ע"ז ונהנה מחליפי ספק ע"ז וע"ז אמר ר"ז ויאות אילו חבר וע"ה שירשו את אביהן ע"ה והי' שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין כו' דאסור לומר טול אתה מוכשרין דדמאי נמי אינו אלא ספק איסור שמא לא עישר. וגם אינו תרי מיני ממש מ"מ אסור משום דרע ויפה נמי חשיב כתרי מיני ממש דס"ל כר"א דבכורות א"כ חשיב כודאי מוכר לו דמאי א"כ כ"ש בשני צלמין בכה"ג דאסור:
אך כ"ז ניחא לדעת הרמב"ם דס"ל דהא דאסור לומר טול אתה לח ואני יבש הוא מטעם דאסור למכור לע"ה דמאי עיין היטיב בפי' המשנה ונראה דדעתו הוא דהכא לא שייך כלל לאסור מטעם דאסור למכור לע"ה לח ויבש דהא כל איסור למכור לע"ה לח ויבש הוא רק מטעם דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י וזה דוקא היכא דהחבר מול תבואה שלו א"כ בזה שמוכר לע"ה הוא גורם טומאה. אבל הכא דזה ירשו מאביהם ע"ה א"כ הפירות שהוכשרו הן בלא"ה בחזקת טומאה ס"ל להרמב"ם דבזה אין איסור כלל למכור לע"ה אם לא משום איסור דמאי. אמנם לשיטת הר"ש והרא"ש והרע"ב וכן הסכים הגר"א דהכא אסור גם מטעם דאסור למכור לע"ה לח ויבש. ונראה דס"ל דאף שהפירות היו ביד ע"ה מ"מ אפשר שעדיין לא נטמאו. לכך גם הכא אסור למוכרן לע"ה. א"כ לכאורה עדין קשה דאמאי מותר לר"י הכא במין אחד לומר טול אתה דהא בזה גורם ודאי טומאה לפירות הללו. אבל באמת ניחא גם לפירושם דהא לא אמרינן דודאי שלא יזהר בטומאה ויטמאם אלא חששא בעלמא הוא שמא יטמאם כיון שהוא חשוד ע"ז. וכן כתבו התוס' בגיטין (סא.) ד"ה רישא יעו"ש בפי' ר"ת. לכך לא הוה אלא ספק איסור שמא יגרום לו טומאה ועיין שם דרבא פליג על אביי וס"ל דטומאה וטהרה קיל מדמאי יעו"ש בתוס' ד"ה רבא כו'. לכך הכא במין אחד אינו אלא ספק מכירה ומותר מטעם ס"ס לכו"ע וכמש"פ:
אמנם בדברי הגמרא דידן בעירובין (לז:) קאמר שם ואכתי סובר ר' יוסי אין ברירה והתניא ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודה אחת של ירק או גלוסקא אחת אינו צריך לעשר דברי ר' יוסי וחכ"א צריך לעשר כו'. מבואר שם להדיא דאי אמרינן אין ברירה גם במין אחד אסור אף גבי דמאי ולא שרינן מטעם ס"ס וס"ל להגמרא דידן כיון דאסרו חכמים למכור לע"ה דמאי וכיון דאין ברירה הוה כמוכר לו. ולפ"ז ע"כ צ"ל דהא דשרי במתני' לומר טול אתה חטים שבמקום פלוני משום דס"ל כמ"ד יש ברירה. אבל מ"מ אין זה סתירה לדברינו אלה מה שפירשנו בדברי הירושלמי דבירושלמי מוכח דגם ר"י ס"ל כהאי מתני' דהירושלמי פליגי על גמרא דידן גם בפירוש המתני' שם דע"ה שאמר לחבר קח לי אגודה של ירק אחת פי' דר"י ורבנן פליגי אפי' באגודה אחת ולא תלוי זה כלל בברירה א"כ לפי דברי הירושלמי ודאי איכא למימר כמש"פ דהחכמים לא אסרו למכור דמאי אלא בודאי מכירה כמו שני מינים דהוה ודאי מכירה. אבל במין אחד דלא הוה אלא ספק מכירה מותר אפי' אי אמרינן דאין ברירה. אמנם לפי מש"כ הר"ש בפ"ו דדמאי משנה ז' דמבאר שם דברי הירושלמי ופי' דר"י ור"א פליגי באין ברירה אם הוא מטעם ודאי או מטעם ספק ור"י ס"ל דהוא מטעם ודאי. א"כ א"א לתרץ דברי הירושלמי כדברינו. וע"כ צריך לישב בדרך אחר ואבאר במק"א בס"ד:
הכלל היוצא מכל דברינו אלה דמהירושלמי מוכח להדיא דמוכשרים נגד שאינו מוכשרין מיקרי רע כנגד יפה. א"כ לפי דברי הגמרא דידן וכפירש"י בחגיגה דמותר לומר טול אתה חטים שבמקום פ' אף שהוכשרו ס"ל דאם חלקו רע כנגד יפה אפי' היכא דחזי לחלוק לשנים היפות והרעות מ"מ אם לא חלקו אמרינן ברירה בדרבנן ודוקא בשני מינים ממש לא אמרינן ברירה