מלבושי יום טוב חלק א· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
קונטרס בדיני ברירה · סימן ב
ומאחר שבארנו דברע ויפה פליגי אמוראי בזה אי מיקרי זה תרי מיני לענין ברירה אי לא צריכין אנו לבאר האיך דעת הראשונים מסכימים לפסק הלכה בזה:
הנה הטור בסי' קע"א כתב וז"ל וב' דברים שתשמישן שוים ודמיהם שוים ואין בשום א' כדין חלוקה בהא ודאי חולקים אחד כנגד חבירו בגוד או אגוד אבל אם אין דמיהן שווין כתב הרמב"ן דאין אומרים גוד או אגוד אע"פ שתשמישן שווים דיפה ורע כב' מינים דמי והרמ"ה כתב כיון שתשמישן שווים אע"פ שאין דמיהן שווים יש בו גוד או אגוד בין אם יאמר לו כל מי שיקח המעולה יוסיף לחבירו דמים לפי שומא בין אם יאמר שיקח איזה מהן שירצה בלא תוספת דמים וכן כתב הר"י כו' עכ"ל ולפ"ד נראה דהרמב"ן והרמ"ה והר"י פליגי בזה אם רע ויפה מקרי שני מינים לחלוק עפ"י שומא זה כנגד זה. דהרמב"ן ס"ל דאין חולקין עפ"י שומא זה כנגד זה לכך ס"ל דגם גוד או אגוד לא אמרינן והרמ"ה והר"י ס"ל דזה הוה כחד מינא לענין לחלוק עפ"י שומא זה כנגד זה לכך סבירא ליה דאמרינן גוד או אגוד ולכאורה איכא למימר דאף הרמ"ה והר"י דס"ל דאמרינן גאא"ג בזה גם ברע כנגד יפה מ"מ מודים דאין חולקין זה כנגד זה עפ"י שומא ולהטיל גורל דדוקא גבי גוד או אגוד דכיון דנותן הברירה לאחיו שיטול מה שירצה ואם יטול היפה יוסיף הדמים כנגד הרע אז ודאי יכול לכופו לחלוק עמו רע כנגד יפה אבל זה אין יכול לכופו לאחיו שישומו רע כנגד היפה ויטילו גורל ביניהם שמי שיזכה ביפה יתן הוא לחבירו הדמים ששוה היפה יותר דיכול לטעון דאולי יזכה חבירו עפ"י גודל היפה שבהן:
אבל לאחר העיון נראה דז"א דע"כ לא קאמר הרמ"ה דצריך ליתן הברירה לאחיו דוקא היכא דצריך לעלות כנגד היפה בדמים דזה א"א לומר רק היכא דנותן הברירה לאחיו בתורת גאא"ג אבל אין שייך בזה טענה שנחלוק עפ"י גורל ומי שיזכה היפה שבהם יתן לחבירו הדמים ששוה היפה יותר דאולי אין לו דמים וע"כ צריך לבא בטענת גאא"ג אבל היכא דאפשר להעלות בקרקע כנגד היפה דהיינו שהקרקע של זבורית יפה בדמים כנגד העדית או הבינונית ודאי דיכול לכופו (לדברי הרמ"ה והר"י כיון דס"ל דחשיב כחד מינא) לחלוק עפ"י גורל אם אין בכדי חלוקה בכל או"א בפ"ע וצריך לחלוק דוקא שדה כנגד שדה.
אך עלה בדעתי דאולי איכא למימר איפכא דאף הרמב"ן דס"ל דרע ויפה מיקרי שני מינים הוא דוקא לענין זה כיון שאין דמיהם שווים ורוצה לעשות גאא"ג על יתר הדמים שאחת שוה יותר מחברתה בזה. ס"ל להרמב"ן דלא אמרינן גאא"ג וכ"ש דאינו יכול לכופו לחלוק ע"פ גורל אבל היכא דדמיהם שווים ואינו מבקש דמים מחבירו אע"ג שאחת גרועה מחברתה ודאי דיכול לכופו לחלוק עפ"י גורל אע"פ שלאחד יגיע לו עדית ולאחד בינונית או זבורית מ"מ אין יכול לעכב ע"ז שלא לחלוק עפ"י גורל שדה כנגד שדה אע"ג דקפיד רחמנא לענין נזקין דדוקא בעדית מ"מ לענין לכופו לחלק ע"פ הגורל אין יכול לעכב ע"י כיון דאין בכל שדה ושדה בפ"ע דין חלוקה לכל או"א א"כ מוכרחין הם לחלק שדה כנגד שדה אבל מצאתי בריב"ש סי' רכ"ז דכתב וז"ל איברא שרוב הבתים אין בהם דין חלוקה לפי שרוב הבתים אינם שווים כו' לפי שתשמישו של זה אינו כתשמישו של זה כו' ואין צריך לומר לדעת הרמב"ן זה דכתב דרע ויפה כשני מינים הם ואפי' אם יהיה דמיהן שווים שאין חולקין זה כנגד זה כו' עכ"ל א"כ מפרש להדיא דברי הרמב"ן דהוי כשני מינים ממש ואינו יכול לכופו לחלוק זה כנגד זה אפי' עפ"י גורל והוה כשדה וכרם דאף שאין בכדי חלוקה לכל או"א אין יכול לכופו לחלק זה כנגד זה ולאחר העיון נראה דגם מדברי הטור גופא מוכח דלדברי הרמב"ן אין חולקין רע כנגד יפה אף שדמיהן שווים. דהא הביא שם וז"ל וכן כתב הר' יונה דאם יש להם עדית וזבורית כו' יכול לומר לו טול אתה מהעדית בשומא כדי שווי הזבורית ומה שישאר מן העדית יותר על שווי הזבורית אני אטלנה ואתן לך דמים אף שאין בו שעור או אתה תעשה כן עכ"ל ונראה מדברי העור שם דהרמב"ן פליג גם על דין דהר"י נמי וא"כ אף שאינו מבקש דמים מחבירו נמי אינו יכול לומר טול אתה יפה ואני הרע אלמא דס"ל דלדברי הרמב"ן כיון דכתב דזה הוי כשני מינים א"כ אין יכול לחלוק יפה כנגד רע אף שדמיהם שווים כדברי הריב"ש ז"ל והנה דעת הרשב"א מבואר בש"מ בשיטה דגאא"ג דהוא ס"ל כדברי הרמב"ן דרע ויפה הוי כשני מינים יעו"ש:
א"כ לפי דעת הרמב"ן והרשב"א דס"ל דרע ויפה הוי כשני מינים ממש ואינו יכול לכוף לחבירו לחלוק זה כנגד זה ע"י גאא"ג ואף שדמיהן שווים אינו יכול לכוף לחבירו לחלוק ע"י גורל נראה ברור לפ"ד דאם אחד נתרצה לחבירו לחלוק זה כנגד זה הוה כמוכר לו א"כ הוה כמו חלקו מין כנגד מין כיון שאינו יכול לכוף לחבירו לחלוק זה כנגד זה לכך כו"ע מודים בזה דלא אמרינן ברירה משום דזה שנתרצה לו לחלוק מין כנגד מין הוה כמוכר לו חלקו מה שיש לו במין אחר כמו כן ברע כנגד יפה אף בט' כנגד י' שא"א לחלוק בענין אחר נמי לא אמרינן ברירה משום דהוה כשני מינים וזהו דעת ר"א בבכורות והם פסקו כוותי' אמנם הרמ"ה והר"י דס"ל דרע ויפה הוה כמין אחד ויכול לכוף לחבירו לחלוק עפ"י גאא"ג אם אין דמיהן שווין וה"ה ע"פ גורל אם דמיהן שווים ולפ"ד ודאי דאמרינן ברירה דהוברר הדבר למפרע שזהו חלקו שהיה מגיע לו משעה הראשונה כיון שעומד לחלוק כך ויכול לכופו לחלוק או ע"פ גורל אם דמיהן שווין או ע"פ גאא"ג אם אין דמיהן שווים. וזהו דעת רב ענן בבכורות דנקט דוקא שני מינים אבל ברע ויפה ס"ל דאמרינן ברירה והם פסקו כוותי' משום דסוגית הגמרא דחגיגה אזלי כוותיה כמשפ"ל בסי' א' אך מ"מ מבואר בדברי הר"י בש"מ שאם יש עדית ובינונית ויש בכדי חלוקה בכל שדה ושדה אינו יכול לכופו לחלוק שדה כנגד שדה אלא חולקין בכל שדה ושדה דס"ל דמעיקר הדין צריך לחלוק בכל שדה ושדה אלא משום דכופין על מדת סדום חולקין שדה כנגד שדה. וזה דוקא כששניהם שווים אבל לא כשאחת יפה מחברתה א"כ אין זה מדת סדום וכן הוא דעת הרא"ש ז"ל: