מלבושי יום טוב חלק א· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
קונטרס בדיני ברירה · סימן א
שאלה ישראל ואינו ישראל שקנו חטים בשותפות והיה בהן יפות ורעות והיפות שבהן אסורין משום חמץ מפני שהיו מכובסין במים. והישראל לא מכר את חלקו שיש לו בהם קודם הפסח מפני שהיה סבר כיון שהם מונחין ת"י הא"י ע"כ אין צריך למוכרן. ועתה אחר הפסח בא הישראל לשאל אחר שנתודע לו שלא עשה כדין מה שלא מכר אם מותר לומר להא"י טול חלקך עפ"י שומא מן היפות שבהן ואני אטול עפ"י שומא כנגדן מן הרעות שבהן:
תשובה הנה הדין פשוט באחרונים דאם ישראל וא"י הי' להם חמץ בשותפות ומונח מחצה ת"י הישראל ומחצה ת"י א"י והישראל מכר את החמץ שת"י קודם הפסח כדין ואת החלק שיש לו בהחמץ שת"י הא"י לא מכר מותר הישראל לומר להא"י אחר הפסח טול אתה החמץ שת"י ואני אטול החמץ שת"י ומותרין שני החלקים מטעם דבדרבנן אמרינן דיש ברירה והא חמץ שעבר עליו הפסח הוא רק מדרבנן בלבד ע"כ אמרינן הוברר הדבר למפרע שהחמץ שת"י הישראל שייך לו מעיקרא והא הוא נמכר לא"י קודם הפסח והחמץ שת"י הא"י שייך להא"י למפרע א"כ לא עבר עליו הישראל בב"י וא"כ בנ"ד נמי לכאורה הדבר פשוט שיכול הישראל לומר להא"י טול אתה חלקך עפ"י שומא מהחטים היפות ואני אטול כנגדן עפ"י שומא מהחטים הרעות שאין בהם חשש חימוץ ומותר זאת מטעם ברירה שהוברר הדבר למפרע שהחטין החמוצין הן של הא"י מעיקרא:
אבל לאחר העיון נראה דדין זה צ"ע טובא. דהא זה ודאי דבשני מינים לא אמרינן ברירה כדאיתא להדיא בחגיגה (כ"ה:) חבר וע"ה שירשו את אביהם ע"ה יכול לומר לו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני כו' אבל לא יאמר לו טול אתה לח ואני יבש טול אתה חטים ואני שעורים ופירש"י יכול לומר לו טול אתה חטים במקום פ' שיודע בהן שהוכשרו ואני אטול חטים במקום פ' שיודע שלא הוכשרו דכיון דחד מינא הם אמרינן דיש ברירה שאלו הן חלקו של זה ואלו הן חלקו של זה ולא החליף לו חבר לע"ה חלקו שבטמאין בשביל חלקו של ע"ה בטהורין. אבל בשני מינים אין לומר ברירה דכשמת אביהם נפל חלק לזה וחלק לזה בכל המינים ונמצא חבר זה מחליפה לו ועובר בלפני עור לא תתן מכשול עכ"ל א"כ בנ"ד דלא הוי שני מינים ממש אלא רע ויפה צריך לברר אם זה הוה כשני מינים ממש ולא אמרינן בזה ברירה או לא ולא מצאתי שום גלוי לדין זה בכל האחרונים:
וראיתי לבאר שנראה דבזה פליגי אמוראי בבכורות (נ"ו:) דאיתא שם אמר רב ענן לא שנו אלא שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים אבל חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך. ור"נ אמר אפי' חלקו גדיים כנגד גדיים כו' אין אומרים זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ור' אלעזר אומר לא שנו אלא שחלקו ט' כנגד י' וי' כנגד ט' אבל חלקו ט' כנגד ט' וי' כנגד י' אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ור' יוחנן אמר אפי' חלקו ט' כנגד ט' כו' אין אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ע"כ והנה רש"י פי' שם דר"א ור"י פליגי בפלוגתא דרב ענן ור"נ אי אמרינן ברירה אי לא מ"מ קשה על שינוי הלשון דרב ענן נקט גדיים כנגד תיישים ור"א נקט ט' כנגד י'. ט"כ נראה דר"א ורב ענן פליגי אהדדי אע"ג דתרווייהו ס"ל דבחד מינא אמרינן ברירה ובתרי מינא לא אמרינן ברירה מ"מ ר"א ס"ל דאף ברע כנגד יפה הוה כתרי מינא כדאמר שם להדיא דאפי' חלקו ט' כנגד י' נמי לא אמרינן ברירה אבל רב ענן ס"ל דדוקא בתרי מיני ממש לא אמרינן ברירה אבל רע כנגד יפה הוה כחד מינא והנה בביצה (ל"ט:) הובא שם דברי רב ענן בזה הלשון לא שנו אלא שחלקו גדיים כנגד טלאים כו' וזה ודאי הוי תרי מינים דחלקו עזים כנגד כבשים ואפי' לפי מה דאיתא בבכורות בלישנא דרב ענן לא שנו אלא שחלקו גדיים כנגד תיישים כו' וזה הוא מין אחד שבעודו בקטנותו נקרא גדי ולאחר שהזקין נקרא תיש מ"מ כיון שנעשה תיש הוא מיקרי מין אחר לכל מילי וכדאמרינן בב"ק (ס"ה:) גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאה כו'. וע"כ משום כיון דנעשה איל או שור הוא עתה מין אחר ולא המין הראשון לכך קנאו [ועיין ביש"ש שם מה שהשיג על הטור. ויש לישב דברי הטור אך אין כאן המקום להאריך בזה] ונראה לי דה"ה גדי ונעשה תיש דנעשה שינוי בידו וקנאו דהכלל נראה לי בזה דכל היכא דחזינן דנשתנה שמו והקפידה התורה בזה לענין קרבן כמו בכבש הקפידה התורה דאינו מיקרי כבש או כבשה רק תוך שנתו וכן גבי עגל רק תוך שנתו מיקרי עגל וכן גבי גדי דוקא תוך שנתו מיקרי ודי או שעיר עזים [עיין ברמב"ם בה' מעשה הקרבנות פ"א הי"ד ודבריו צ"ע עיין מ"ל שם מ"מ במנחות (ק"ז) מוכח קצת כדבריו] וכיון דנשתנה שמו ונשתנה דינו לענין קרבן נעשה שינוי בידו וקנאו דאז הוא מיקרי מין אחר א"כ ה"ה לענין ברירה נמי מיקרי מין אחר. וכיון דחלקו גדיים כנגד תיישים הוי כחלקו שני מינים מין זה כנגד מין אחר לכך לא אמרינן בזה ברירה אבל ברע כנגד יפה ס"ל לרב ענן כיון דזה הוה מין אחד ממש אמרינן בזה ברירה:
עוד נ"ל לבאר, דפלוגתא דרב ענן ור"א ברע ויפה אי הוה כחד מינא יצא להם זאת משום דפליגי בפירושו דמתני' דדמאי דהובא בחגיגה הנ"ל דעל הא דאיתא שם דיכול לומר לו טול אתה חטים שבמקום פ' ואני אטול חטים שבמקום פלוני פירש"י שם דיכול לומר לו עול אתה חטים שבמקום פ' דיודע בהן שהוכשרו ואני אטול חטים שבמקום פ' שיודע שלא הוכשרו אבל הרע"ב כתב להדיא על הא דלא יאמר לו טול אתה לח ואני אטול יבש פי' אבל לא יאמר לו עול אתה לח שהוכשר לקבל טומאה ואני היבש שלא הוכשר לקבל טומאה לפי שאסור לחבר למכור לע"ה לח ויבש ונראה דע"כ רש"י מפרש לח ויבש דלא כהרע"ב אלא לח הוא יין ושמן ויבש הוא תבואה אבל הוכשר כנגד לא הוכשר מותר לומר לו כיון דזה הוא חד מינא אע"ג דזה הוא רע כנגד יפה דפירות שהוכשרו לא חזו לחבר אלא בימי טומאתו א"כ הן רעות נגד פירות שלא הוכשרו וכן מפרש רב ענן המתני' ע"כ ס"ל דדוקא בתרי מיני ממש לא אמרינן ברירה אבל רע כנגד יפה הוה כחד מינא אבל ר"א מפרש לח ויבש כפי' הרע"ב דלח היינו שהוכשרו ויבש הוא שלא הוכשרו מ"מ אסור לומר לו טול אתה לח ואני אטול יבש משום דברע כנגד יפה נמי לא אמרינן ברירה ע"כ סובר דאפי' חלקו ע' כנגד י' נמי לא אמרינן ברירה:
ובזה נ"ל לישב שינוי הגרסאות שנמצאו במשנה דדמאי הנ"ל דבגמרא דידן הגירסא במשנה הנ"ל אבל לא יאמר לו עול אתה לח ואני יבש טול אתה חטים ואני שעורים ובסדר המשנה דירושלמי הגירסא להיפך אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה לח ואני יבש וכבר עמד בזה הגאון בעל טו"א ולפי מה שבארתי נראה דזה תלוי בפלוגתא דהני אמוראי אם רע ויפה הוי שני מינים וכפי מה שבארתי דפליגי בפי' דמתני' מה הן לח ויבש דלפי מאי דמפרשינן דלח היינו שהוכשרו ויבש שלא הוכשרו ע"כ צריך לגרוס כהגירסא דסדר המשנה מתחילה קתני שני מינים ממש ואח"כ אשמעינן דאפי' אינו שני מינים ממש כגון רע ויפה נמי לא אמרינן ברירה אבל למ"ד דרע ויפה לא הוי שני מינים ע"כ צריך לפרש דלח היינו יין ושמן ויבש היינו תבואה. ע"כ צריך לגרום כגירסת הגמרא דידן שבתחילה קתני שני מינים רחוקים זה מזה והדר תני חד מינא תבואה כיון דהם שני מינים כגון חטים ושעורים לא אמרינן ברירה ולפי"ז יובן היטיב דברי הירושלמי דמאי פ"ו ה"ז דאיתא שם ישראל וא"י שקנו ביתו של א"י והי' שם יין נסך וע"ז ומעות לא יאמר לו טול אתה י"נ וע"ז ואני מעות א"ר יוחנן לא סוף דבר י"נ וע"ז ומעות אלא אפי' היה שם שני צלמין אחד עשוי כמין דלופקי וא' שאינו עשוי כמין דלופקי לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי אמר ר' זעירא ויאות אלו חבר וע"ה שירשו את אביהן ע"ה והיה שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין שמא אומר לו עול אתה את המוכשרין ואני נוטל את שאינו מוכשרין ע"כ. והנה הבעל פ"מ דחק הרבה בפירושו יעו"ש ודבריו אינם נכונים כלל אבל לפי מה שבארתי כונת הירושלמי הוא פשוט לא סוף דבר י"נ וע"ז ומעות דהוי שני מינים רחוקים זמ"ז ובזה ודאי לא אמרינן ברירה אלא אפי' שני צלמין ואחד עשוי כמין דלופקי ואין בו חשש ע"ז ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי ויש בו חשש ע"ז ואע"ג דשניהם עשוין כמין צלמין והוה כמין אחד מ"מ לא אמרינן בזה ברירה ואמר ר' זעירא ויאות שזה שמעינן מפירות מוכשרין ושאינו מוכשרין דאסור לומר טול אתה לח ואני יבש שמעינן דגם ברע ויפה נמי לא אמרינן ברירה וכ"ש כה"ג דלא אמרינן ברירה. אך מה שצריך לבאר עוד בזה דהא ר' יוחנן ס"ל דאף במין אחד ממש לא אמרינן ברירה אבאר לקמן בס"ד:
ונפלאתי על הגאון בעל טו"א דהקשה שם על פירש"י וכתב וז"ל אי חטים שבמקום פ' לענין הכשר מיירי שאלו הוכשרו ואלו לא היינו סיפא עול אתה לח ואני יבש דלח היינו שהוכשרו ויבש לא ועוד דא"כ קשיא רישא אסיפא דברישא תני דיכול לומר לו עול אתה חטים כו' דהיינו הוכשר ולא הוכשר ובסיפא בלח ויבש אין יכול לומר כן כו' עכ"ל ותמוה בעיני האיך לא הרגיש הגאון הנ"ל דרש"י מפרש לח היינו יין ושמן ויבש היינו תבואה וכמש"פ. דהא על הא דאיתא שם בברייתא ותני עלה אותו חבר שורף את הלח ומניח את היבש פירש"י להדיא אם כהן הוא ויש שמן לתרומה מדליק לו נרות. א"כ הרי פי' להדיא דלח היינו יין ושמן ולא תבואה שהוכשרו. ועוד קשה לי דהא מדברי רב ששת שם מוכח להדיא דמפרש דלח היינו יין ושמן ופליג על הירושלמי דמפרש דלח היינו שהוכשרו דהא מביא שם ראי' מהברייתא הנ"ל מדשורף את הלח ולא מניחו לגת הבאה אלמא דלא מהני ואי מפרש דלח היינו תבואה שהוכשרו א"כ מאי שייך בזה יניחנו לגת הבאה אלא ע"כ צ"ל דמפרש דלח היינו יין ושמן וכן ע"כ מפרש רב ענן דבכורות וכפי מה שבארתי מהגירסא דידן דלא יאמר לו טול אתה לח ואני יבש מקודם דלא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים דחקם לפרש כן גם מה שהקשה הגאון הנ"ל שם דא"כ סיפא דקתני טול אתה יין שבמקום פ' ואני יין שבמקום פלוני מא"ל הא ביין לא שייך הכשר וא"כ ב' היינות טמאין הן. לפע"ד יש לתרץ דמיירי שיודע שיין שבמקום פ' הוא נעשה ע"י חבר. והחבר שמרם בטהרה: