אור ברסלב
מלבושי יום טוב חלק א חלק חושן משפט › סימן ח

מלבושי יום טוב חלק א· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

חלק חושן משפט · סימן ח

סימן ז

עוד להנ"ל. ע"ד אשר כתב כת"ר שלא ירד לסוף דעתי מה שכתבתי דבנ"ד הוה כמו שעושה בשכר כיון שהיה מחוייב לקבל המס מידו ע"מ למסור להאדון כי ע"ד זה קנה מאביו את הפלאץ שהוא ימסור את המס שלו להאדון א"כ בנו של ראובן שירד להפלאץ מסתמא ע"ד זה נחית. וכתב כת"ר הא הוא לא ירש מאביו את הכסף שקבל אביו מהלוקח ואף שאביו היה מחוייב למסור את המס להאדון ובנו ירש מאביו חצי הפלאץ אינו נחשב כנוטל שכר בשביל מסירת המס. והביא ראי' מהניח להם אביהם פרה שאולה דאף דאביהם נתחייב לשמור אותה וקבל שכר ע"ז הוא הנאת תשמיש הפרה והמה ירשו נכסים מאביהם מ"מ אינם נחשבין כש"ש בשביל הנכסים שירשו מאביהם אף דאביהם היה מחוייב לשמור עד כלות ימי שאילתה עכת"ד. נפלאתי על דבריו דלדעתו דהשואל מחוייב לשמור אותה עד כלות ימי שאילתה ואף שמת עדיין הוא החיוב על השואל. א"כ ה"ל להקשות על גוף הדין דאמאי אם מתה אינם חייבים באונסיה אף שהניח להם אביהם אחריות נכסים. הא כיון דהשואל כבר התחייב א"ע בזה וגם הניח אחריות נכסים אמאי אינם מחוייבים היורשין לשלם על האונס מהנכסים שהניח להם אביהם. דהא בכל החיובים שאדם מתחייב א"ע אעפ"י שהוא מת מחוייבים היורשין לשלם מנכסים שירשו מאביהם והכא אמאי פטורין היורשין מלשלם אע"כ צ"ל דלפי מאי דאמרינן דמתני לה אסיפא וס"ל דלא רמי חיוב האונסין על השואל אלא עד שעת אונסין והכא כי איתניס ליתא לשואל ע"כ פטורין היורשין ע"כ צ"ל נמי לפי"ז דהשואל גופא אינו מקבל מתחילה אחריות האונסין אלא כ"ז שהוא בחיים אבל לאחר מיתתו מתחילה לא קבל אחריותה אף שיהי' זה תוך ימי שאילתה לכך פטורין היורשין לשלם מן הנכסים שהניח להם אביהם כיון שכבר כלתה החיוב של אביהם. וא"כ האיך אפשר לחשוב אותם כש"ש במה שירדו לנכסים של אביהם כיון שכבר כלתה החיוב של אביהם אבל בנ"ד קבל ראובן על עצמו שמכר חזקת הקרקע שלו לשמעון ע"מ שהוא מחוייב לפרוע המס שיקבל משמעון ליד האדון וקבל ע"ז אחריות שהוא מחוייב לקיים כפי מה שקבל על עצמו ואם לא יקיים משועבדים הנכסים שלו לאחריות. א"כ בנו של ראובן שירד לנכסים של אביו ג"כ הוא מחוייב לקיים כל הפרטים שהתחייב אביו ונ"ד דמי להא דפסקינן בשו"ע סי' ס"ו סט"ו דאם מכר ש"ח לחבירו ומת וטען הלוה שהוא פרוע מחוייב היורש לישבע שלא פקדני אבא ואם אינו רוצה לישבע מחוייב היורש לשלם מנכסים שהניח לו אביו כמו דפסק שם הסמ"ע בסקמ"א והש"ך פוסק שם דמחוייב לשלם אף מנכסים של עצמו אך האחרונים השיגו עליו וכתבו דאינו מחוייב לשלם רק מהנכסים שירש מאביו ועיי"ש בשעה"מ ס"ק ט"ז דכתב וז"ל בשלמא כשירש מאביו חייב לישבע משום דמסתמא כשאביו מכר השטר קבל ע"ע שיקיים המכירה בכל אופן אף לישבע ובנו כשירש מאביו במקומו עומד וחל עליו חיוב זה משא"כ כשלא ירש מאביו ואינו רוצה לישבע למה יתחייב לשלם כו' עכ"ל הרי להדיא מבואר כמש"כ דהיכא שירש מאביו נכסים הוא מחוייב לקיים כל ההתחייבות שהתחייב אביו לקיים המכירה. ואם אינו רוצה לקיים מחוייב לשלם מהנכסים שהניח לו אביו א"כ אין לך עושה בשכר גדול מזה כיון שהוא מחוייב מה"ד לקבל המס ולמסור להאדון אך מ"מ אם לא קיים א"א לחייבו דהא הנכסים של אביו כבר ערף האדון ומנכסים של עצמו א"א לחייבו מטעם שלא שילם אע"ג דבזה גרם לו הפסד אף דלפי דעת הש"ך נראה דגם הכא מחוייב לשלם מנכסים של עצמו. מ"מ הא רוב האחרונים השיגו על הש"ך ע"כ לא חייבתי אותו רק מטעם שקבל ע"ד למסור המס להאדון ולא מסר ושמעון סמך עליו בזה:

עוד כתב כת"ר וגם בעיקר הדמיון לפועל דחייב לשלם בדבר האבוד משום גרמי לא זכיתי להבין דע"כ לא מצינו לחייב את הפועל בדבר האבוד אלא בסך שקיבל לעשות ר"ל אם הפועל קבל קמה לקצור והקמה היה שוה למשל סך חמישים זוז וחזר בו ובשביל חזרתו נאבד הקמה אז שפיר מחוייב לשלם סך חמישים זוז אשר הפסיד בעה"ב על ידו אבל אם יצוייר דאם יאבד הקמה אשר קבל עליו הפועל לקצור יאבד הבעה"ב בשביל זה עוד חמשים זוז הלא אז ודאי לא יתחייב הפועל לשלם רק בעד הקמה אשר קבל עליו לקצור ולא יותר. וכן ה"נ בנ"ד לא נוכל לחייב את היורש להחזיר רק את הכסף אשר קבל לידו עכ"ד. וע"ז נפלאתי עליו מאד הלא זה ודאי דעיקר חזקת הקרקע על האדון תלוי בהשלמות המס כפי הפונקע של הקאנטראקט דבאם לא ישלם המס יאבד החזקה א"כ מאי נ"מ בין שלום המס ונאבד חזקת הקרקע ע"י זה שלא שילם המס כפי מה שקבל לידו ע"מ שימסור להאדון לבין כשנאבד הקמה ע"י שלא נקצרה והאיך כתב כת"ר דע"י שלא שילם המס נאבד דבר אחר מידו איזה דבר אחר נאבד ע"י זה הא ע"י שלא שילם המס להאדון נאבד זכות הקאנטראקט שהיה לו על האדון וזכות זה תלוי רק בשלום המס. והוה כמו שנאבד הקמה ע"י מה שסמך בעה"ב על הפועל שהוא יקצרנה לכן חייבתי אותו לשלם כפי שווי הקרקע דכל שווי הקרקע כזו שגוף הקרקע אינו שלו רק של האדון אין אנו יכולין לשום אותה אלא רק שווי הזכות שיש לו קאנטראקט על האדון באם שישלם לו מס אז חזקת הקרקע הוא שלו:

ומדי דברי בזה אבאר מה שעלה על דעתי לומר בנדון זה דהיכא דגוף הקרקע הוא של המלך או של אדונים והוא יש לו זכות בזה כשישלם מס דחזקת הקרקע שלו. דמהני בזה מחילה אם מחל לאחד שהחזיק בה ובזה י"ל הגמ' בב"ב (מא.) גבי רב ענן שקל בידקא בארעי' דאמרינן שם א"ל והא אחיל דאתא וסייע בגודא בהדאי והנה הראשונים דחקו בזה הרבה דלמה מהני בזה מחילה אבל לפע"ד נראה דהכא מיירי בגולה דגוף הקרקע לא היה שלהם אלא של המלך ע"מ לפרוע טסקא כדאמרינן שם (נד:) דמלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא וכיון דגוף הקרקע הוא אינו שלו אלא רק חזקה בעלמא לפרוע טסקא ולאכול אותה לכך מהני בזה מחילה דכיון דאין זה אלא רק זכות בעלמא לכך יכול למחול לאחר שהחזיק בה הזכות שהיה לו בקרקע זו מקודם מאת המלך לפרוע טסקא ולאכול פירותיה שמעתה יהיה לו הזכות. וכן נתישב בזה ג"כ דברי הגמרא בגיטין (נח:) דקאמר שם אמר ר"י נקטינן אין אנפרות בבבל ומסקינן דאין דין אנפרות בבבל מ"ט כיון דאיכא בי דוואר ולא אזיל קביל אימר אחולי אחיל והנה גם הכא יש לתמוה דמה מהני מחילה בקרקע. ומצאתי בחידושי הר"ן שעמד בזה וכתב דהכא מיירי דלקח מאנפרות ואח"כ לקח מישראל דאם לא חזר ולקח ליכא למימר דארעא לא מיקני במחילה ע"כ אבל לפע"ד פשטות הגמרא לא משמע כלל דהכא מיירי שחזר ולקח גם מישראל אלא יותר נראה לישב דהכא מיירי בבבל והקרקעות לא היו שלהם אלא של המלך לכך מהני בזה מחילה דכל היכא דאין גופו קנוי לו מהני בזה מחילה כדאמרינן בקדושין (טז.):

אח"כ התבוננתי בזה דאפשר לומר דכיון שיש להם קאנטראקט מן המלך או מן האדון שהם יפרעו מס בכל שנה וחזקת הקרקע תהי' שלהם א"כ אית להם בקרקע זו קנין פירות וגם בק"פ לא מהני מחילה כמש"כ הריב"ש בסי' תק"י גבי שכירות בתים דלא מהני בזה סילוק בדבור בלבד אלא דוקא בקנין דשכירות ליומא ממכר הוא. ועיין במח"א בה' שכירות ס"ט שהביא דברי הריב"ש הללו וכתב דלפ"ד נראה דלא כהריב"ש דסילוק מהני מדין הפקר אבל מחילה כתב שם דנ"ל דלא מהני והביא שם דברי הר"ן בחידושיו לגיטין דמחילה מהני גבי משכנתא באתרא דלא מסלקי א"כ נראה דס"ל דמחילה מהני בק"פ אבל המח"א השיג עליו במק"א והביא ראי' דמחילה לא מהני אף היכא דאין לו אלא ק"פ בלבד ובאמת לפע"ד אין ראי' מדברי הר"ן דס"ל דמחילה מהני בק"פ דהא ביאר הרשב"א בח"ג סי' י"ד דלכך מהני מחילה במשכנתא דלא מסלקי משום כיון דלענין גוף המעות ודאי דמהני מחילה ממילא נפקע השעבוד וכיון דמעות אין כאן ממילא נפקע המשכנתא גם לענין זה מה שזכה בה לאכול הפירות עד הזמן שקבל לו יעו"ש אע"ג דהרשב"א ס"ל שם דגם במשכון של מטלטלין מהני מחילה ובזה פליג שם הר"ן עליו מ"מ נראה דגבי משכנתא של קרקע ס"ל להר"ן דמהני מחילה מטעמא של הרשב"א דלא כהמח"א. מ"מ לאחר העיון נ"ל דאף לפי"ז יש לישב דברי הגמרא דגיטין וב"ב כמש"כ דנראה דבגולה לא נתן להם המלך הקרקע בשטר ע"מ. לפרוע מס אלא מעצמן זכו כמש"כ רש"י בב"מ (קח.) וז"ל בשני הפרסיים היה הקרקע מופקר לכל הקודם להחזיק בו ולפרוע להמלך טסקא כו' עכ"ל א"כ זכות זה נראה דלא מיקרי אף ק"פ. אלא זכה מן הפקר שהוא קודם לחבירו לפרוע המס ולאכול פירותיה אבל קנין גמור ודאי דליכא כיון דאם לא ירצו לאכול פירותיה ולפרוע המס הרשות בידם ע"כ לא דמי זה לשכירות בתים דכתב הריב"ש דמחילה לא מהני לכך נראה דאם אח"כ מחיל לאחר שהחזיק בקרקע שהוא יפרע המס להמלך ויאכל פירותיה דמהני בזה מחילה שלא מחיל לי' אלא זכות שהיה לו על קרקע זו וכן שם גבי מצרנות כיון דאין זה אלא זכות בעלמא פירש"י שם דלכך צריך למקני בי' דאל"כ מצי למימר לו משטה הייתי בך אלמא דאי לאו טעמא דמשטה הייתי בך הוה סגי במחילה בלבד על זכות שלו. ויש לי לדבר עוד הרבה בזה אי מהני בזה יאוש או לא. אע"ג דאין יאוש מועיל בקרקע מ"מ בכה"ג דאין לו אלא זכות בעלמא לפרוע מס ולאכול פירותיה איכא למימר דמהני יאוש בזה. ויתישב בזה ג"כ דברי הגמרא בגיטין שהבאתי למעלה ועיין תוס' ב"ב (מד.) ד"ה דווקא כו' ועוד נדבר בזה במק"א אי"ה:

ועתה נשובה לדברי כת"ר דמש"כ בעיקר הדין באם סמך חבירו עליו אם מחוייב לשלם או לא דזה תלוי בפלוגתת הראשונים אי שומר חייב בשמירה תיכף בעת שנסתלקו הבעלים משמירתן או לא גם בזה לא דקדק יפה דהא הרא"ש סובר גבי מאן דיהיב זוזי לחבירו כו' כהר"י דמיירי דקבל להדיא לשלם לו אם לא יעמיד לו היין. א"כ אינו סובר כהריטב"א דבשביל שסמך עליו חייב ואפ"ה ס"ל גבי שומרין דמיד שנסתלקו הבעלים חייבין. וע"כ צ"ל דהרא"ש סובר דלחייב השומר בשמירתן לא שייך כלל משיכה בזה כיון דאין זה רוצה לקנות כלל. וע"כ חייבתו התורה אף מיד שנסתלקו הבעלים גם מה שכתב כת"ר דהפוסקים דסוברים דאינו חייב בשמירתן אלא לאחר משיכת החפץ ע"כ סברי דגם היכא דסמך עליו אינו חייב רק אם קבל עליו בפירוש לשלם. גם מזה אין ראי' כלל דשאני פשיעה דהוא רק גרמא בעלמא כמש"כ המח"א שם בה' שומרין דאל"כ אמאי פטור על קרקעות עבדים ושטרות והנה מה שהקשה כת"ר על דברי הריטב"א דלפ"ד יורה לנו דין חדש דאם אחד קנה מחבירו יין או תבואה במקום הזול או בעת הזול במעות לבד ואח"כ חזר בו יתחייב המוכר לשלם לו מה שהפסיד ע"י כעין זה הקשה הנתיבות בסי' של"ג ס"ב. והכריח מזה דפועל דחייב הוא רק תקנת חכמים בלבד יעו"ש אבל זה דחוק. ולפ"ד נראה דלרב חמא דס"ל גבי יהיב זוזי אחמרא חייב. לפי"ד ודאי צריך לדחוק דהא דנתן מעות ולא משך יכול לחזור בי' איירי דלא גרם לו בזה הפסד מה שמכר לו והוא סמך עליו והיינו שבלא"ה נמי לא היה יכול הלוקח לקנות במק"א או שלא היה דעתו כלל לקנות במק"א. אבל לדידן כיון דאנן לא ס"ל כרב חמא ואף גבי אפרוותא דזולשפט ששם המקום שהיין נלקח לרוב מ"מ אינו חייב משום דכה"ג הוה אסמכתא. וע"כ משום דגם ביין סתם נמי אין היזק ברור כ"כ משום דאולי לא יזדמן לו לקנות א"כ לדידן ודאי ליתא הדין החדש מה שכתב כת"ר שנולד לפי דברי הריטב"א ואם ההפסד ברור כגון שהוא קנה ממנו ומכר לאחרים על סמך זה באמת חייב לדברי הריטב"א. ועיין בתשובת ח"ס חו"מ סי' קע"ח מש"כ בזה לדינא:

וע"ד השאלה מהדגים היבשים. הנה באמת קשה לי להשיב בזה מפני יראת הכבוד של א"ז הגאון מהור"ר קלמן זצללה"ה אב"ד דק"ק הלוסק שאסר זה להדיא וגזר שלא לאכול דגים יבשים מחמת זה כי העידו לפניו דבכל דגים יבשים שמיבשים על האור תלוים גם דגים טמאים ונוטף הציר מהדגים טמאין עליהם. כך ספרו לי מכבר זקני העיר הנ"ל אך מ"מ כיון שכבר נהגו העם היתר בזה א"א לאסור זאת. ונראה דטעמם משום דזה ודאי דעל רוב הדגים אין הציר נוטף עליהם כלל וא"כ בטלו הדגים האסורין אשר נטף עליהם הציר דאיסורא ברובא דהתירא אשר לא נטף עליהם הציר כלל וגם הדגים אשר נטף עליהם הציר קרוב הדבר שיש בהם ס' נגד ציר הנוטף אע"ג דגבי צלי בעי נטילה נמי עיין יו"ד סי' ק"ה סקט"ו בש"ך דבשמן אין צריך נטילת מקום כלל ואפי' בכחוש עיין מה שכתב הגאון רעק"א דאם ידוע שנגע במקום אחד ואינו ידוע מקומו הנטילה בטיל ברוב נטילות אחרות. וא"כ הכא ודאי יש בכל דג רובא נטילות דהתירא נגד מקום הנטילה דאיסורא. וגם יש לצרף לזה מה דנסתפק הש"ך בסי' ק"ז סק"א דאולי דג טמא עם דג טהור הוה שוה בטעמא והוה מין במינו ועיין מה שכתב בזה הגאון רעק"א דהגאון בעל בית מאיר כתב לו הוכחה דמקרי שוה בטעמא מדכתב רש"י בחולין (צז) גבי כלכס באלפס של בשר ואמאי לא פירש של דגים דמצוי יותר למצוא דג טמא בין דגים טהורים א"ו משום דאמרינן לטעמי' קפילא ובדג בין הדגים לא שייך כן דשוים בטעמא עכ"ל וכתב עליו דפח"ח אף שלפע"ד ראי' זו אינה מוכרחת די"ל כיון דכלכס גדולו בציר דגים טהורים עיין רש"י ע"ז (לט:) לכך דומה בטעמא לדג טהור אבל בשאר דגים טמאין אפשר לו' דמשונים הם בטעמם מ"מ לצירוף ודאי דיש לנו לסמוך על דעת הגאונים הנ"ל:

כ"ד ידידו דו"ש יו"ט ליפמן הכהן:

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה