מלבושי יום טוב חלק א· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי
חלק חושן משפט · סימן ו
עוד הקשה הגאון רא"מ שיחי' על דברי הרמב"ם ס"פ כ"ח מה' מכירה והובא בשו"ע סי' רי"ח סי"ט דכתב שם וז"ל כל אלו הדברים במקום שאין שם מנהג אבל במקום שיש שם מנהג הלך אחר המנהג ואחר לשון רוב אנשי המקום עכ"ל וזה תמוה דהא אנן קיי"ל כשמואל דלא אזלינן בממונא בתר רובא. והיא קושיא עצומה ואנכי מאז תרצתי ע"ז דמיירי כשהדמים מסייעין לרוב אבל באמת זה רחוק ליישב כן דבריהם:
אבל כעת ראיתי שדבריהם נכונים הם דהנה בשו"ע נשמט סוף דברי הרמב"ם דכתב שם ואחר רוב לשון בנ"א הידוע להם וכן איתא בטור ונ"ל דכונתו הוא דודאי היכא דבמקום אחד איכא מיעוטא ורובא דהמיעוט קרו לה לחביתא כדא כו' והרובא קרו לה לחביתא חביתא לא אזלינן בממונא בתר רובא אבל היכא דכל אנשי המקום האזרחים המתגוררים פה מקודם קורין לחביתא חביתא כו' ובאו לשם אנשים ממקום אחר לגור פה אשר במקומם אינם מקפידין לומר על חבית כד כו' אפי' כשהם מדברים בינם לב"ע אינם מקפידין מ"מ לענין מו"מ לא אזלינן בתרייהו כלל משום שהם בטלין לענין מו"מ לאנשי המקום הידועים מקודם וגם הם נגררין אחריהם כיון שאנשי המקום הקבועין כאן מקודם הם רובא כנגד אלו שבאו מארץ אחרת וידוע הדבר לכל שבכל ענינם ועסקם הם נמשכין אחריהם לכך אמרינן מסתמא היה כונתו אחרי לשון המתהלך בארץ הזאת כנ"ל ליישב דברי הרמב"ם והטוש"ע מפני חומר הקושיא הנ"ל: