אור ברסלב
מלבושי יום טוב חלק א חלק אבן העזר › סימן כה

מלבושי יום טוב חלק א· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

חלק אבן העזר · סימן כה

סימן כד

אח"כ עיינתי עוד בזה וראיתי כי עיקר ההיתר מה שאנו רוצין לסמוך בנ"ד על הכרת העובר כי לכה"פ הוא מיעוטא דלא שכיח שיהא הכרת העובר קודם ג"ח הנה עומד לנגדינו דעת הב"ח (בסי' קס"ג) וז"ל שם יבם היבם לסוף ב' חדשים פי' דלא הגיע עדיין חדש שלישי אפי' יום אחד בחדש ולא היה ניכר עיבורה תלינן דבן שני הוא מדכתיב ויהי כמשלש חדשים וגו' דאלמא דהעובר ניכר מיד כשהגיע חדש שלישי אלא מיירי שיבמה לסוף ב' חדשים מקמי שהתחיל השלישי ומכ"ש אם יבמה בתוך חדש השני או בתוך חודש הראשון דספק הוא ואעפ"י דבעינן צ' יום כמ"ש לקמן בריש סי' קס"ד היינו דלכתחילה אזלינן לחומרא אבל מדינא סגי ברובו של ראשון ורובו של שלישי ואמצעי שלם דהיינו ב' חדשים ויום אחד וכן היה מעשה כדאיתא בפ' החולץ (מג) עכ"ל. אבל באמת דבריו נפלאים מאד דהאיך אפשר לומר דהעובר ניכר מיד בהתחלת חודש השלישי דא"כ אמאי נעשה בן סורר ומורה עד שלשה חדשים כיון דאחר שני חדשים הוה עובר ניכר א"כ ראוי להיות אב וחזינן דהגמרא יליף שם דאף יולדת לז' אין עוברה ניכר לשליש ימיה דאל"כ בתרי ותלתא סגי א"כ מוכח להדיא דעד שלשה חדשים לכה"פ הרוב ודאי דאינן ניכר. ובאמת מוכח שם להדיא דלכה"פ שהמיעוט דניכר קודם ג"ח הוה מיעוטא דלא שכיחא ויותר מזה הגאון בעל חמדת שלמה הוכיח משם שא"א כלל להיות הכרת העובר קודם ג"ח:

אמנם בירושלמי פ' החולץ ה"ב איתא שם כדברי הב"ח דז"ל שם אם כשבא עליה לאחר מיתת בעלה מיד הוכר עוברה לאחר שני חדשים ניתני בן ט' לזה ולזה בן ז' לזה ולזה אלמא דס"ל להירושלמי דהכרת העובר הוא לאחר שני חדשים. אבל באמת אין זה ראיה כלל דהא חזינן דהגמרא דידן פליג על הירושלמי בהכרת העובר בכל הפרטים דהגמרא דידן סובר דעד ג"ח אין עובר ניכר כלל ויותר מה' חדשים אפשר להיות שאין העובר ניכר וע"ז האופן מיירי ספק בן ט' לראשון דמיירי שלא הוכר העובר לג"ח מן הראשון א"כ איתרע רובא דלט' ילדן ולכך מספקינן בבן ז' לאחרון והירושלמי קאמר שם להדיא דזה א"א להיות שלא יהא עובר ניכר לאחר ג"ח דכן איתא שם בירושלמי אלא כן אנן קיימין כשבא עליה לאחר שני חדשים והוכר עוברה לאחר ג"ח ניתני היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהו לה חמשה חדשים אלא כן אנן קיימין כשבא עליה לאחר ארבעים יום והוכר עוברה לאחר חמשים יום הרי יש כאן שלימין לראשון ומקוטעין לשני ופירושו דאם היה אפשר להיות שלא יהא העובר ניכר לג"ח האיך התירו ליבם ולחלוץ לאחר ג"ח כיון דאיכא מיעוטא דאינו ניכר א"כ היה צריך להמתין עד חמשה חדשים ולא לסמוך על רובא לכתחלה אע"כ דא"א להיות שלא יהא עובר ניכר לאחר ג"ח. אבל הגמרא דידן פליג ע"ז וס"ל דלכך התירו ליבם ולחלוץ לאחר ג"ח משום דסמכי חכמים על הרוב. אבל ודאי דאיכא מיעוטא דאינו ניכר עוברן אף לאחר ג"ח:

והא דקאמר שם הירושלמי דאפשר להיות הכרת העובר לחמשים יום הבעל פ"מ מפרש דהירושלמי ס"ל דאפשר להוליד לחמשה חדשים ושני ימים משום דשופרא גרים [וזה כדעת הר"י מינץ] א"כ אפשר להוליד לקנ"ב יום ולשליש ימיה ניכר העובר. א"כ לאחר חמשים יום אפשר להיות ניכר העובר אבל באמת לפ"ד אינו כן דע"כ גם הירושלמי מודה דקודם ששה חדשים ויום אחד א"א להוליד בר קיימא דאמרינן בירושלמי סנהדרין פ' בן סורר ומורה א"ר זעירא תנא ר' שילא בר בינא כי יהי' לאיש בן לא שיהא הבן אב מכיון שהוא ראוי לבוא על אשה ולעברה היי די ליה אב ולא בן ואמרה התורה בן ולא אב ואתייא כיי דמר ר' יסא בשם ר' שבתי כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ששה חדשים בלבד והנה הבעל פ"מ הגיה שם הירושלמי וכתב וז"ל כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא שלשה חדשים בלבד גרסינן ואין לומר דגי' דהכא פליגא וס"ל עד שיהא אב ממש והיינו בששה חדשים ושני ימים דהא על הא דקאמר מכיון שהוא ראוי לבוא על אשה ולעברה מייתי להא דר' שבתי משמע משראוי להכיר עוברה הוא כו' עכ"ל אבל לפע"ד דברי הבעל פ"מ תמוהים דהאיך אפשר לומר דהירושלמי ס"ל כהגמרא דידן דהא לדברי הירושלמי העובר ניכר לאחר שני חדשים. א"כ לפי"ז מיד לאחר שני חדשים אינו ראוי להיות בן סורר ומורה אלא נראה עיקר הגירסא בירושלמי ששה חדשים וס"ל להירושלמי דבעי ראוי להיות אב ממש והא דקאמר לעברה לאו דוקא עיבור לחוד אלא להוליד בר קיימא ועד ששה חדשים אי אפשר להוליד בר קיימא אלמא דס"ל דכ"ז שלא עברו עליה ששה חדשים א"א להיות בר קיימא וכן מוכח מהירושלמי פ' החולץ הי"א דקאמר שם אתיא עובדא קומי דרבנן דתמן דלא ידעין אם שלשה עשר מן הראשון ושבעה עשר מן האחרון או שבעה עשר מן האחרון ושלשה עשר מן הראשון וחמשה שלימין באמצע ובקשו ליגע בולד משום ספק ממזרת אמר לון ר' נחמן בר יעקב כההין עובדא אתא קומי רבה בר בא ואכשרו. והנה מדקאמר שם הירושלמי בדיוקא או שהיה שלשה עשר מן הראשון ושבעה עשר מן האחרון או איפכא משמע להדיא דדוקא בכה"ג שעברו עליו ששה חדשים שלימין וכיון שנולד בתחילת חודש השביעי אפשר להתקיים אבל פחות מזה לא הוה אכשרו דא"א להתקיים כלל. ע"כ נ"ל הא דס"ל להירושלמי דאפשר להיות הכרת עובר לחמשים יום משום דאזיל לשיטתי' דס"ל דאף דיולדת לתשעה אפשר להיות עוברה ניכר לאחד שני חדשים וזה לאחר ששים יום א"כ לפי חשבון זה גבי יולד לז' סגי בחמשים יום להכרת העובר וזה ברור לפ"ד. וגם נראה דהירושלמי סובר דיולדת לתשעה ג"כ יולדת למקוטעין דאל"כ כיון שבא עליה לאחר מ' יום ואם ילדה לט' שלימין א"כ לשני הוא בן ח' וא"א להתקיים וזה כונת הירושלמי שם ש"מ אשה יולדת לחדשים מקוטעין דאף לט' יולדת למקוטעין וע"ש מה שפירש הבעל ק"ע ואינו נ"ל אלא הספק שאולי הוא בן ז' הוא בן ז' דוקא דאל"כ לא היה אפשר להיות הכרת עובר לחמשים יום והספק דאולי הוא בן ט' לראשון היינו שבעשרה ימים לחודש התשיעי ילדה כיון דיולדת לט' יולדת למקוטעין:

עוד עלה בדעתי שאפשר לומר דהירושלמי לא פליג כ"כ על הגמרא דידן בהכרת העובר דהגמרא דידן קאי על הכרת העובר לעיני הרואים כמ"ש בסי' ה' שזה גם הירושלמי מודה דיש נשים שנמשכו הכרת עוברן עד חמשה חדשים ויותר ושיהי' ניכר קודם ג"ח הוא דבר דלא שכיח כלל אך בהכרת הדדין שזה הוא ע"י בדיקה פליג הירושלמי עם הגמרא דידן דהגמ' דידן סובר דקודם ג"ח א"א להיות ניכר וגם לג"ח א"א שלא יהא ניכר מדפריך ביבמות (מב.) ותמתין משהו ותנשא וכי מלו לה ג"ח לבדקי' אלמא דס"ל דזהו בדיקה ברורה ולא חיישינן כלל שמא הוא מן השני וניכר מקודם והירושלמי ס"ל דאפשר להיות ניכר בדיקת הדדין לשני חדשים אבל לאחר ג"ח א"א שלא יהא ניכר וע"ז מביא שם ראי' מדהתירו להתייבם לאחר ג"ח:

וזה כדברי הרשב"א בתשובה שהבאתי למעלה בסי' הנ"ל דלאחר ג"ח לא התירו להתיבם אלא ע"י בדיקה בדדין והא דלא מוקי הירושלמי דהכא מיירי שבא עליה לאחר שני חדשים ולא בדקו בדדיה עד חמשה חדשים משום דס"ל להירושלמי שזה א"א להיות שהיא בעצמה לא תדע א"כ היא בעצמה בודאי יודעת אם חייבת חטאת או לא והאיך מייתי גם היא אשם תלוי ואולי סובר הירושלמי דהיא נאמנת גם אצל בעלה. אבל הגמרא דידן ע"כ סובר שאפשר להיות שגם היא בעצמה לא תדע מזה:

ועוד נפלאתי על דברי הב"ח דאף אם נימא דיש נשים שהוכר עוברן לאחר שני חדשים כדמוכח מדברי הירושלמי אבל זה ודאי דברוב נשים נמשך הכרת עוברן עד אחר ג"ח דהא סומכוס קאמר להדיא וכמה הכרת העובר הוא שלשה חדשים א"כ האיך קאמר דאם היה מיבמה בתחילת חודש השלישי ולא היה ניכר עוברה תלינן בשני. והא המשנה (דסוף פ' נושאין) קאמר להדיא מי שלא שהת אחר בעלה ג"ח ונשאת וילדה ואינו ידוע אם בן ע' לראשון או בן ז' לאחרון וכן פסקו כל הפוסקים. וכן הטור בעצמו בסי' קע"ו הביא המשנה בלשונה. א"כ האיך אפשר לומר דהטור סובר דאם יבם אחר שני חדשים כיון דאז לא הוכר תלינן בשני אע"כ צ"ל דאנן ס"ל דהלכה כסומכוס דהכרת העובר הוא לג"ח ודלא כר' חנינא הגדול דס"ל דסגי ברובו של ראשון ורובו של שלישי והאמצעי שלם משום דסתמא דמתני' דלא כוותי' והאיך קאמר הב"ח דהא דפסקינן דבעי ג"ח הוא משום חומרא בעלמא לכתחילה:

גם נראה לפע"ד דלא כפי מה שסובר הב"ח דלר"ח הגדול דס"ל לענין הבחנה דסגי ברובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם משום דס"ל דסגי בשני חדשים ויום אחד להכרת העובר אלא משום דס"ל דשופרא גרים לכך אף שנתעברה ליום ט"ו בחודש מ"מ כיון שהגיע ר"ח הוה כאלו הוא חודש שלם לענין לידה ה"ה לענין הכרת העובר וכן בחודש השלישי כיון דעבר רובו הוה כאלו עבר כולו לכך ס"ל דסגי בזה לענין הבחנה אבל ודאי דגם ר"ח מודה דאם נתעברה בתחילת החודש עד שיעבור רוב חודש השלישי אינו ניכר עוברה ולפי"ז מדוקדק שפיר מאי דנקט בהאי לישנא רובו של ראשון כו' אבל לפי דברי הב"ח קשה אמאי לא קאמר בפשיטות דסגי בשני חדשים ויום אחד וכן משמע בירושלמי הנ"ל דעל ההיא עובדא דאכשרו רבה בר בא אף דילדה למקוטעין קאמר שם דהוא פליג על שמואל בריה פי' דשמואל ס"ל דבעי ג"ת שלימין להכרה והוא פסק דיולדת למקוטעין ומשני שם רבא דשנייה היא הכרת העובר ושנייה היא לידתו דהכרת העובר לחדשים שלימין ולידתו לחדשים מקוטעין. ולכאורה אינו מובן קושית הירושלמי דמאי שייך הכרת העובר ללידה אבל לפי מה שבארנו ניחא שפיר דקאמר שם בירושלמי דר' חייא רבה ס"ל דסגי ברובו של ראשון כו' ושמואל ס"ל דבעי חדשים שלימין להכרה והמ"ד דס"ל דיולדת למקוטעין משום דס"ל דשופרא גרים כמבואר שם להמעיין בירושלמי א"כ אבוה דשמואל דאכשרי' לולד ע"כ ר"ל דשופרא גרים ושמואל דס"ל דבעינן חדשים שלימין ע"כ דלא אמרינן שופרא גרים ומשני דשאני הכרת העובר דלא אמרינן בזה שופרא גרים אע"ג דמהני שופרא ללידה אבל להכרה לא מהני:

ע"כ נ"ל ברור דלא כדברי הב"ח ואף אם יבם תוך שלשה חדשים נמי הוה ספק בן ט' לראשון כו' וכן איתא שם בשו"ע (סי' קס"ג ס"ג) להדיא יבם היבם תוך שלשה חדשים וילדה לסוף תשעה חדשים ספק הוא בן תשעה לראשון או בן ז' לשני אלמא דס"ל להדיא דבכל חודש השלישי נמי הוה ספק. מ"מ דברי הטור דכתב יבם היבם לסוף שני חדשים צריכין ישוב והפרישה כתב שם וז"ל נראה דדוקא קאמר לסוף שני חדשים דאלו לסוף חדש אחד וילדה לסוף ט' חדשים הוה תלינן בודאי בראשון דאלו לשני לא הוה חי דבן ח' חדשים הוה ולא הוה אמרינן בברי בן שני הוא ובן ז' היה ראוי להיות אלא דאשתהי ואי ילדה בן ח' הוה אמרינן דודאי בן שני מה"ט גופא וק"ל עכ"ל ונראה דהפרישה בא לישב לשון הטור הא דנקט לסוף שני חדשים הוא בא לאפוקי לסוף חודש אחד וגם זה דחוק קצת דלמה נקט לפי"ז לסוף שני חדשים. וגם הדין מה שכתב הפרישה דאם בא עליה לסוף חודש אחד וילדה לט' הוא ודאי בן הראשון ובדברי הרשב"א והריטב"א ביבמות (מב.) מבואר דאינו כן דעל הא דפריך שם בגמרא תמתין חודש אחד ותנשא ואי לז' ילדה האי בר שבעה לבתרא הוא ואי לתמניא ילדה האי בר תשעה לקמא הוא ומשני א"נ לתמניא ילדה איכא למימר דבתרא הוא דלמא אשתהויי אשתהי חודש אחד ואיעבר. כתב הרשב"א ז"ל וז"ל והוה מצי למימר דא"נ לתמניא ילדה איכא למימר בר בתרא הוא והאי לשבעה נגמר ואשתהויי אשתהי חודש. ונ"מ היכא דבא עליה בתרא ופי' מיד וילדה לשמונה אלא משום דפלוגתא הוא לקמן ולא ניחא לי' לאוקמי' בפלוגתא עכ"ל וכן כתב הריטב"א ז"ל הרי ס"ל להדיא למאי דקיי"ל כרבא תוספאה אם כן אשתהויי אשתהי הוא דבר הרגיל ואיכא למימר דבר בתרא הוא לז' ואשתהויי אשתהי בחודש השמיני אך דעת הטור איכא למימר דס"ל דאף למאי דקיי"ל דאשתהויי אשתהי מ"מ כיון דזה הוא דבר דלא שכיח ע"כ תלינן דודאי הוא בן הראשון. מ"מ נ"ל דגם הרשב"א והריטב"א מודים דהיכא דנולד שיהא ס' ח' מן הראשון או ז' מן השני תלינן בודאי שהוא מן השני ולא אמרינן דעדיין הוא ספק מן הראשון לז' ואשתהויי אשתהי בחודש השמיני וטעמא דידי משום דדוקא היכא דאיכא למימר דהוא מן הראשון ולט' א"כ איכא רובא דלט' ילדן כנגד הרוב שהוכר עוברן לשלשה חדשים אבל הכא כיון דליכא רובא דלט' ילדן א"כ אזלינן בתר רובא דעוברן ניכר לשלשה חדשים אמנם היכא דלא היה ניכר לג"ח גם לחשבון מן האחרון א"כ ליכא כאן רובא דניכר לג"ח כיון דע"כ אשה זו יצאה מן הרוב דניכרין לג"ח נראה דאף אם ילדה לח' מן הראשון ולז' מן האחרון לדברי הרשב"א והריטב"א דס"ל דאשתהויי אשתהי בחודש הח' הוא דבר דשכיח א"כ הולד הוא ספק מן הראשון או מן האחרון ולא תלינן ודאי בשני:

ונ"ל להביא ראי' לדברי הרשב"א והריטב"א מדברי הירושלמי שהבאתי למעלה דהא הירושלמי מוקי המתני' דספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון שבא עליה לאחר ארבעים יום והוכר עוברה לאחר חמשים יום וא"כ ט"כ צ"ל דילדה לח' ועשרה ימים לכך מספקינן דאולי הוא בן ז' לאחרון א"כ לכאורה קשה דהא תינח למ"ד דיולדת לט' יולדת למקוטעין אבל לשמואל דס"ל דיולדת לט' אינה יולדת למקוטעין וכן הירושלמי הביאו שם בה' י"א האיך יתרץ המתני'. דהא ס"ל להירושלמי דא"א שלא יהא ניכר עוברה לג"ח. וע"כ צריך לאוקמי גם לדברי שמואל כשבא עליה לאחר ארבעים יום והוכר עוברה לאחר חמשים יום וע"כ ילדה לט' מן הראשון שלימין וא"כ האיך מספקי' לבן ז' מן השני דהא יהיה בן ח' מן השני אבל לדברי הרשב"א והריטב"א דס"ל דלפי מאי דקיי"ל דאמרינן אשתהויי אשתהי אף אם ילדה לח' מן השני נמי מספקינן דאולי הוא בן ז' מן השני ואשתהויי אשתהי א"ש בפשיטות גם לדברי שמואל. והירושלמי דקאמר שם יולדת למקוטעין זהו לפי המ"ד דלא אמרינן אשתהויי אשתהי:

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה