אור ברסלב
מלבושי יום טוב חלק א חלק אבן העזר › סימן יד

מלבושי יום טוב חלק א· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

חלק אבן העזר · סימן יד

סימן יג

להרב המובהק חו"ב ירא ושלם מוהר"ר סעדי' הכהן נ"י מו"צ בלאדי:

יקרת מכתבו ע"ד העגונה מטאמסק קבלתי לנכון והנה בשריותא דהאי איתתא שמתי לבי לכל צדדי ההיתר המוכיחים מתוך הגב"ע אשר שלח לי כת"ר אשר הגיע לידו מהרב דטאמסק. וזה תורף הגב"ע:

וז"ל המכתב הראשון. במש"ק זה שלש שנים אשר איש אחד ושמו בן ציון הלך אחר הבדלה ועמו היה מעות והלך מביתו ולא בא ולא נודע אי' הוא עד היום ובכאן בטאמסק הרציחה מצויה. אח"ז אירע אלי איש עברי אחד והתחלתי לדבר עמו נידון זה וגילה לי בסתר ואמר לי בזה הלשון דיא אשה מאג נעמען איין מאן מחמת איר מאן האט מען גיחרג'ת אמרתי לו מנין לך זה אמר לי מעשה שהיה כך היה אני מוכר י"ש ובא אלי ערל אחד שיודע אותי ואני ידעתי אותו והביא חמשה רובל כסף ואמר לי תן לי י"ש. אמרתי לו בלשון רוסיא אטקודעוא או טיבייע דעניחי. והשיב לי וואט קאק כדא אובראלי ברוסקי טאק אניי פריסלי סדעניגאמי דע פאסלאלי מניע זא וואטקי. עכ"ל:

וזה תורף מכתב השני מהרב דטאמסק הנה באמת תיבת אובראלי מורה בלשונם כשהרגו. וברוסקי כך הוא נקרא בלשונם כי שמו בן ציון בן יוסף בלשונם הם קוראים אותו ברוסקי כו'. ואח"כ קריתי להעד ששמו דוב בן משה. ואמרתי לו בוא ביום מחר אלי והעד על דברי עדותך כראוי. ואמר בתו"ע כנ"ל וכעת אמרתי להערל הנד נא לי האמת איך היה המעשה מהנהרג בן ציון והאיך הרגו אותו אמר לי למה לך וכי יראתי להגיד האמת אמרתי לו הנד כי לנו נצרך להתיר את האשה באם ימצאו אותו דוקא (וזה לא ידע הערל שאף בדבריו יכולין להתירה) ע"כ הגד נא באיזה מקום קברוהו אולי אפשר כי ימצאוהו. ואז אמר לי הערל לא ימצאו אותו כי תיכף כשהרגו אותו השליכו אותו לנהר תחת הקרח וכך היה המעשה מש"ק אמרו הרוצחים לבן ציון בא בלילה ונמכר לך שתי תיבות טיי טוב. וכאשר בא תיכף בא אחד ונתן החבל בצוארו והשני עזרו ולי ציוו לילך לחוץ לראות אם אין איש ולסגור דלתי החלונות. ותיכף באשר בזזו המעות מאתו נתנו לי מעות על י"ש. וכשהבאתי הי"ש נתנו לי עוד מעות ולא לקחתי כי יראתי מאתם שגם לי יעשו זאת. וברחתי מהם והם לקחו ההרוג והשליכוהו תחת הכפור ואחר זמן מה באתי לאחד מהשני רוצחים ותפרתי הפוטר של הנהרג כי לקחו אותו מאתו והוא היה מעור זאבים וגם מכרוהו מה ששמעתי מהערל אני אומר מלה במלה:

נאום שלמה דובער בן המנוח מ' ישראל ז"ל שו"ב ורב דפה:

ונאום גרשון בן אבא:

ונאום ישעיה בן ארי':

תשובה הנה בהעדאת העד ר' דוב ששמע בפעם הראשון מהערל קשה למצוא היתר להאשה הנ"ל הגם שהרב דטאמסק כתב שהלשון אובראלי מורה על שהרגו. מ"מ קשה לבנות ע"ז להתיר א"א דאולי היתה כונתו על חמס הממון שלקחו מאתו והנה חקרתי את פי מדקדקי ויודעי לשון רוסי'. ואמרו שלשון אובראלי פירושו שסלקוהו ולקחוהו מן העולם במיתה שהמיתוהו ואם הי' כונתו על חימוס הממון היה לומר אבאבראלי. ונראה שכן למד העד הנ"ל בדבריו ושע"כ אמר בלשון ברור שנהרג ב"צ אבל מ"מ מי יכול להתיר א"א לעלמא מדקדוק לשון בעלמא שאפשר לפרשו בלא הרגו ממש אמנם נ"ל למצוא היתר לאשה זו מדברי ר' דוב ששמע מהערל בפעם השני אף שהי' ע"י שאלה. דכיון דדבריו השניים היו גמר דבריו הראשונים. והא פסק הרא"מ והסכימו לדעתו המהרח"ש והכנה"ג בשם רבו ובתשובת בנימין זאב דהיכא שהתחלת דברי הא"י היה במל"ת רק לא גמר כל דבריו ואח"כ גמר את דבריו אף ששהה משך שנה בין דבריו הראשונים לדבריו השניים ואף שהיו דבריו השניים עפ"י שאלה נמי מהני וא"כ בנ"ד נמי הוה עדות השניים עדות מעלייתא ואף שמרן מהרשד"ם חולק ע"ז וסובר דבעינן דוקא שיגמור דבריו באותו מעמד. אמנם הא כתב הכנה"ג בשם מהרח"ש דאלו הי' רואה הרשד"ם את דברי הרא"מ לא היה חולק עליו כי קרני ראם קרניו:

ומי יעמוד נגדו וכמש"כ המהרשד"ם בעצמו שקשה לחלוק עליו:

ונראה דגם המהרשד"ם ז"ל שמחמיר דבעינן דוקא באותו מעמד מודה בנידון כעובדא דידן דבעובדא דידי' שהחמיר בה הי' שתחילת דברי הגוי לא היה מהריגת האיש כלל רק שסיפר שראהו הולך ביער ושכר גוים שילווהו ואמר על היהודי אוי לו שנתלוה עם בני בליעל הללו. ובאותו מעמד לא סיפר כלום מסופו מה היה בו ובמשך אח"כ שאלוהו מה היה באיש ההוא ואז אמר הגוי שהרגוהו. ובזה פסק כיון דדבריו השניים הי' ע"י שאלה ולא היה במעמד הראשון לא מהני וכמ"ש הוא ז"ל בתשו' (סי' מ"ב) וז"ל דבשלמא כשהתחיל הגוי להסיח לפ"ת ותיכף שאלו ממנו וגילה להם הדבר אין לחוש שעכשיו חישב ועלה בדעתו לשקר אבל כשעבר זמן מה יש לחוש ודאי שמא בתוך הזמן חשב בשקר או למדוהו לשקר עכ"ל. משא"כ בעובדא דידן שאמר הערל בדבריו הראשונים כדא אובראלי ברוסקי במסל"ת גמור רק שאנו מסתפקים בפירוש דבר של אובראלי. ומדבריו השניים אשר סיפר אופן הריגתו והיכן הניחוהו אנו מבינים היטיב שמה שאמר תחילה אובראלי היה ג"כ כונתו על הריגה. וכיון שתחילת דבריו היה במסל"ת גם הרשד"ם מודה דמהני ובאמת ממה ששאל ר"ד את הערל אמור לי האמת אופן הריגתו. והערל השיב לו יראתי להגיד האמת ולא השיב לו הלא לא אמרתי לך שהרגוהו כ"א חמסוהו. מזה מוכח טובא שזה שאמר קודם אובראלי הי' כונתו על הריגה. וא"כ קאי דבריו הראשונים שהעיד במסל"ת בעדות מעלייתא:

ועוד נראה לי לצדד להתיר האשה זו עפ"י דבריו השניים אף שהיה ע"י שאלה כיון שהעד ר"ד אימת להערל בדבריו שאי אפשר להתירה כ"א דוקא כאשר ימצאו את קבר האיש ואת גויתו ותשובתו שהשיב שא"א למצוא אותו כי השליכוהו תחת הקרח הוה מסיח לפ"ת דומיא דקפילא ארמאה דכיון שאינו יודע שצריכין לו לאיסור והתיר מיקרי מלפ"ת וכמ"ש רש"י ז"ל בחולין (צח.) וכן הביא הגאון בעל שער אפרים (סי' קנ"ג) בשם תשובת פני משה שכתב בשם חכם אחד שיצא לדון בדבר חדש ורוצה להביא ראי' לדברי הריב"ש דלא בעי במסל"ת קישור דברים] ושלא כדעת הר"ן מהא דאמרינן בגמרא (נ"ה.) גבי גדי שצלאו בחלבו דשיילי' לקפילא ארמאה דפירש"י לקפילא ארמאה נחתום גוי ואשמעינן דמותר לסמוך לפ"ת ולא יודיעוהו שצריכין לדבר איסור והיתר כו' הרי התם אע"ג דמודיעין לו שצריכין לידע מה טעם יש בו ומתכוין להודיע לו הגוי הוה מסל"ת כיון שאינו מתכוין לאסור או להתיר עכ"ל וג"כ מביא שם ראי' מרבו הרב מהרי"ט מפ"ב דגיטין גבי ההוא שטרא דפרסאי דעביד בעש"ג מיקרי לב' גוים. זה שלא בפני זה במסל"ת ומגבי בהו ממשעבדי ופשיטא שע"י שהי' מבקש מהם ר"פ היו קוראים במסל"ת ומגבי בהו ממשעבדי שלא ידעו שאנו צריכין לעדותם כו' וכ"כ הרשד"ם עמוד הימיני בסי' ע' [ובמהרשד"ם שלפנינו ליתא זאת] הרי ס"ל להנהו גדולים להדיא דכל היכא שאינו יודע הא"י שצריכין לעדותו הוה מסל"ת וא"כ בנ"ד נמי שאימת לו העד ר"ד שכ"ז שלא ימצאו את הנהרג אין אנו יכולין להתיר את אשתו ודאי לפי דעתם הוה מסל"ת ממש אעפ"י שהי' ע"י שאלה:

ולפי הנראה דגם הגאון בעל פ"מ אף שהשיג שם על החכם ודחה ראיות אלו מ"מ בעיקר הדין היכא שאנו רואין שהגוי אינו מתכוין להעיד דהוה כמסל"ת גם הוא מודה להנהו גאונים דהא הוא ז"ל כתב ואחר המחילה לאו ראיה היא דהרי טעמו של הר"ן הוא משום דאיכא ידים מוכיחות דהגוי מתכוין להעיד דלענין מאי קאמר איש פלוני בלי קישור דברים אלא ודאי מוכח מתוך דבריו דכונתו להעיד ואערומי קא מערים שלא לומר בתורת עדות וקפילא ארמאי אינו מוכח מתוכו מידי דהרי אנן הוא דשאלינן לי' מה טעם יש בתבשיל בלי הודעה של איסור והיתר כו' ורוצה לידע טעם התבשיל וכשמשיב לשאלתינו ואומר טעמו של התבשיל מיקרי מסל"ת כו' וגם ראיות הרב מהרי"ט מהא דשטרא פרסאה יש לדחות בסברא הנ"ל עכ"ל הרי שגם לדעתו ז"ל אף שהי' ע"י שאלה רק שאנו יודעים שהגוי אינו מתכוין להעיד הוה מסל"ת:

וכ"כ המהרי"ק בתשובה (סי' קכ"א) וז"ל אמנם נראה לפע"ד דכ"מ שהדבר מוכיח שאין הגוי מתכוין לא להתיר ולא להעיד דודאי מקרי מסל"ת ושריא איתתא כדמשמע להדי' דע"כ לא פליג ר' יוחנן עליה דר"ל אלא כשמתכוין להעיד אבל באין מתכוין אפי' להעיד מודה הוא לר"ל דאיתתא שרי' והא דפריך תלמודא והא איה חבירינו קאמרי לה היינו משום דפשיטא ליה לתלמודא דכל ששואלין אותו והוא משיב יש לומר שמתכוין להעיד כו' ע"כ. וכ"כ בתשובת צ"צ סי' מ"ב שכתב וז"ל ומ"מ נראה דבכה"ג דאיכא הוכחה דלא נתכוין הגוי בהגדתו לא להתיר ולא להעיד שפיר דמי כו' דהא דהימנוהו להגוי במסל"ת לאו דוקא במסל"ת ממש תליא מילתא אלא בהא תליא מילתא שצריך שלא יהא הגוי מתכוין לא להעיד ולא להתיר והא דאמר בגמרא ובגוי במסל"ת לא בא אלא לאפוקי מתכוין להתיר או להעיד אבל לא שיהא צריך דוקא מסל"ת ממש עכ"ל ואסתייע מדברי מהרי"ק הנ"ל גם הגאון בעל כנס"י בתשובה סי' נ"ג כתב וז"ל וגדולה מזו ראינו בתשו' זקני מ"ב סי' ס"ח וז"ל כד דייקינן חזינן דלא במסל"ת תליא מילתא אלא במתכוין להעיד או להתיר כו' ור"י לא קאמר אלא בסתם דלא ידעינן אי קושטא קאמר צריך מסל"ת אבל בידעינן דקושטא קאמר מודה ר"י אע"ג דשאלוהו תחילה כו' ודנקט מסל"ת דעל הרוב כו' אבל כשמוכח מתוך עדות הגוי דלא להעיד מתכוין אין ג"מ אי שאלוהו או לא ע"ש שמביא ראי' לזה וכ"כ בתשובת המבי"ט ע"ש והסכימו עמו כל חכמי פולין. גם מהר"ם מלובלין סי' ק"י הסכים עמו וז"ל אעפ"י ששאלוהו היהודי אם הרג את יוסף אפ"ה דין מסל"ת יש לו כיון דלא שייך למימר להעיד מתכוין עכ"ל

אמנם הגאון בעל שער אפרים אינו סובר כן אלא סובר דכל שהי' ע"י שאלה לא מיקרי מסל"ת והראי' שהביאו הגאונים מקפילא ארמאה דחה בשתי ידים וז"ל דהתם ה"ט דקפילא נאמן מטעם שיכולין לשאול ובמלתא דעבידא לגלויא לא מרע נפשו הא"י הראשון כיון שיכולין לעמוד על הדבר אם אומר אמת והקיצור מדבריו שהאריך שם הגאון הנז' הוא דעיקר הטעם מה שמאמינים לקפילא הוא משום דלא מרע אומנתו ומ"מ צריך ג"כ שלא ידע שתלוי בזה איסור והתיר דאם ידע שצריכין לעדותו הוה כמו שסומכין על עדותו של א"י וא"י פסול לעדות אבל מסל"ת לבד אינו נאמן ותמה על הב"י שרצה לומר בדברי הרא"ש שמסל"ת לבד נאמן אמאי הא קיי"ל דאין מסל"ת נאמן אלא בעדות אשה לבד. ואני נפלאתי על הגאון הנ"ל למה תפס קושיתו על הב"י הא ברשב"א מבואר להדיא שמסל"ת לבד מהני וכן הביא הטור ביו"ד (סי' צ"ח). וע"כ צריכין לתרץ כמו שתירצו האחרונים דדוקא היכא דליכא למיקם עלה דמלתא הוא דאין א"י מסל"ת נאמן באיסור תורה אבל היכא דאיכא למיקם עלה דמלתא סמכינן עליו אפי' באיסור תורה. וכן מבואר בדברי הריב"ש (סי' תל"ג) וז"ל ואף אם נאמר בההיא דקפילא ארמאה אפי' גוי אחר נאמן במסל"ת אלא שאמרו קפילא לפי שהקפילא נאמן אפילו אינו מסל"ת אלא ששאלוהו ומשיב אעפ"כ בכאן אין להאמינו משום דש"ה שאפשר לעמוד על הדבר ולא ישקר לפ"ת בדבר שימצא שקרן אבל בכאן שאין לעמוד על מה שעשה הוא בביתו אפשר שאפי' במסל"ת משקר כו' עכ"ל וא"כ לפי"ז שפיר הביאו הגאונים ראי' מקפילא ארמאה דהיכא שאנו יודעין שאין הגוי מתכוין להעיד מקרי מסל"ת אף ע"י שאלה ונאמן אף בעדות אשה דהא דמהימן א"י מסל"ת בעדות אשה הוא ג"כ מטעם דמלתא דעבידא לגלויא הוא ולא ישקר א"י במסל"ת ולא גרע עדות אשה מעדות א"י בשאר איסורים במלתא דעבידא לגלויא והרא"ה ז"ל כתב בב"ה (קו:) וז"ל ולענין קפילא כתב המחבר דלא סמכינן אלא אקפילא ובמסל"ת ואינו נכון דלא בעי בקפילא מסל"ת דטעמא דקפילא משום דכיון דקפילא הוא ואתחזיק בקפילא לא מרע נפשו במלתא דעבידא לגלויא ואיכא למיקם עלה דמלתא דהא סוף סוף הא טעמינן לי' וכל כה"ג לא מחזיקינן לי' בעדות כלל אלא בגלוי מלתא ולפיכך התירו עדות א"י באשה אבל א"י אחרינא לא סמכינן עלי' ומסל"ת דנכרי לא מעלה ולא מוריד באיסורין אלא בעדות אשה לבד והתם בלא"ה נאמן מה"ד דלאו עדות הוא אלא גילוי מלתא בעלמא הוא אלא דלחומרא בעו רבנן מסל"ת עכ"ל הרי חזינן דס"ל להרא"ה ז"ל דעדות אשה מקרי טפי מלתא דעבידא לגלויא מעדות שארי איסורים ומטעם זה לא ס"ל כהרשב"א דמסיח לפ"ת נאמן וא"כ הרשב"א דס"ל דמסיח לפ"ת כי האי כגון ע"י שאלה אך שאינו יודע שתלוי בזה איסור והתיר מהני אף בשארי איסורים [והא דכתב הרא"ה דהרשב"א סובר דבעינן תרתי יעויין מה שהשיג עליו במ"ה] מטעם דמלתא דעבידא לגלויא היא כ"ש דנאמן בעדות אשה וא"א לומר דהרשב"א סובר דבשארי איסורים מקרי טפי מלתא דעבידא לגלויא ולכך נאמן אף במסיח לפ"ת גרוע שהי' ע"י שאלה משא"כ בעדות אשה דאינו מקרי מלתא דעבידא לגלויא כ"כ דז"א דא"כ יהיו מחולקים הרשב"א והרא"ה בסברות מהופכות:

גם מה שכתב הגאון בעל שער אפרים שם וע"ק לפי דבריהם שרצו להביא ראיה מההיא שטרא פרסאה וגם מקפילא ארמאה לעדות א"כ נלמוד ג"כ מזה אף אם שואלים להגוי על מיתת פלוני אם אנו יודעין שאין כונתו להעיד ולהתיר את אשתו בעדותו רק לאיזה כונה אחרת נאמר ג"כ שמתירים את אשתו בעדותו עפ"י הגדת הגוי ונאמר שמקרי מסל"ת ובאמת ז"א כמבואר בתלמוד ובכל הפוסקים וכמ"ש גבי פונדקית גויה היתה ומסל"ת ומקשה בגמרא והא קאמרי אי' חברינו כו' ומשני שם גבי כיון דחזיתינהו כו' ואין אנו צריכין להאריך בזה חנם כי זהו מבואר אפי' להמתחילים דאם שאל את הגוי לא מקרי מסל"ת עכ"ל ואני לא הבנתי קושית הגאון מהא דפונדקית דודאי הם מודים דהיכא דאנו שואלים להגוי איה פלוני והוא משיב שמת שפיר חיישינן שמא כונתו להעיד על מיתתו כמ"ש המהרי"ק הנ"ל וא"כ גבי פונדקית אי לאו טעמא כיון דחזיתינהו דקא בכיא הוה חיישי דלמא כונתה להעיד אבל היכא דמוכח שאין כונתו להעיד על מיתתו [ונראה דהיכא דכונת הנוי כדי להוריד היורשים לנחלה אינו נאמן ומקרי כונתו להעיד] שפיר מצינו למימר כדברי הגאונים הנ"ל וכדמוכח מדברי הרשב"א גבי קפילא ארמאה:

אך מי אנכי שאבוא לחלוק על גאון קדמון בעל שער אפרים ולהקל במה שהחמיר ובפרט שמצאתי להגאון בעל חות יאיר בתשובה ל"ז שמסכים לדינא כדעתו אך לא מטעמו] שכתב שם לענין שנים שהמרו זה עם זה על פרה אם היא מבכרת ושאלו לשכיני הגוי מכירי הפרה מי זכה בהמרתם ופסק שם דבבכור מהני מסל"ת כזה אף שהי' ע"י שאלה אמנם בעדות אשה לא מהני מסל"ת כזה וסיים שם אף כי נראה דמתוך חומרא דא"א הקילו בה משום תקנת עיגון החמירו במסל"ת גופי' שיה' ממש הגוי פותח בדברים כו' משא"כ בשארי איסורים עכ"ל וכן הוא דעת הט"ז ביו"ד (סי' צ"ח סק"ב) וא"כ לפ"ז אין בידינו להתיר מטעם הגדת הגוי שבפעם ב' שהי' ע"י שאלה אבל באמת נראה דגם לדעתם ז"ל עובדא דידן עדיפא טובא וגם הם מודים בזה דמקרי מסל"ת דדוקא היכא שמשיב הגוי על גוף הדבר ששואלין אותו כמו בקפילא ששואלין אותו אם יש בו טעם חלב והוא משיב ע"ז אע"ג שאינו יודע שהאיסור והתיר תלוי בזה מ"מ כיון דהגדתו הוא ע"י שאלה לא מהני להבעל ש"א אפי' באו"ה אי לאו משום דקפילא לא מרע אומנתו וכן בעובדא דהחות יאיר הוא נמי בכה"ג שהשיבו הגוים על מה ששאלו להם אם היא מבכרת אי לא הגם שאינם יודעים אם זה נגעי לאו"ה כיון דהגדת הגוי הי' להשיב על מה ששאלו לא מיקרי מסל"ת משא"כ בנ"ד דלא שאל ר"ד להגוי אם חי הוא או מת ולא הראה העד להגוי בשאלתו שום ספק בזה אדרבה הראה להגוי שברור אצלו שנהרג מהדברים הראשונים שאמר לו הגוי ולא בקש מהגוי רק שיספר לו גופא דעובדא האיך הי' האיך נהרג ואי' מקום קבורתו ושרוצה לראות את גויתו כדי להתיר את אשתו ועל זה השיב הגוי כי לא ימצאו קברו כי הושלך תחת הקרח ונמשך בספורו לבאר כל פרטי הריגתו. נראה דהוה מסל"ת גמור כיון דלא הי' כונתו להתיר או להעיד:

ואפילו אם נאמר דאולי לדברי הגאונים הללו גם בעובדא דידן לא מיקרי זה שאמר הגוי בפעם השני מסל"ת מ"מ נראה להקל בעובדא דידן דהטעם הראשון שכתבתי כיון דהדברים השניים של הגוי הם רק לברר דבריו הראשונים מה הי' כונתו בזה שאמר אובראלי ודבריו הראשונים ודאי הי' במסל"ת גם המהרשד"ם מודה בזה נ"ל עיקר להלכה למעשה וכן מצאתי שהגאון בעל מה"צ בס"ק נ"א כתב ג"כ דבתשו' הרא"ש (כלל נ"א ס"ג) משמע להדיא כל שהוא מפרש דבריו הראשונים נאמן אפי' לאחר זמן ואין לפקפק בזה כיון שהעד ר"ד הזכיר להגוי אודות התיר אשתו ובירושלמי שילהי יבמות מוכח כל דמזכירין לו אשה מיקרי מתכוין להתיר ונ"ל ברור דהא דהקיל הרי"ף וכל הפוסקים הנמשכים אחריו במסיח הנוי לפ"ת וגמר דבריו הי' עפ"י שאלה היינו דוקא היכא שבפעם השני לא הזכיר לו אשה דהא הרי"ף למד זאת מעובדא דפונדקית דשילהי יבמות ושם לא הזכירו בשאלתם אלא אי' חברינו דלא הוה אלא חששא דלמא מתכוין להעיד ולהכי אמרינן כיון דתחילתה שהיתה בוכה הי' לפ"ת מהני גם דבריה שאח"כ אף שהי' ע"י שאלה אבל היכא שיש חשש בדבריו האחרונים דלמא מתכוין להתיר כגון שהזכירו לו אודות אשתו לא מהני מה שהתחיל לומר לפ"ת דהא חזינן דמתכוין להתיר גרוע ממתכוין להעיד דמתכוין להתיר לכו"ע לא מהני ובמתכוין להעיד איפלגו ר' אושיעא עם הזקנים ור"י עם ר"ל וא"כ הבו לנו שלא להוסיף על קולת הרי"ף רק היכא דאיכא חששא דלמא מתכוין להעיד בדבריו השניים אבל היכא שיש חששא דלמא מתכוין להתיר כיון דלא מצינו בהדי' שהקילו בזה אין לנו להקל. ומצאתי בא"ז (ח"א סי' תרצ"ה) וז"ל וכן פסק מורי רבי אבי העזרי דכיון שהתחיל הא"י מעצמו הדברים אפי' אם ישראל שוב חוזר הדברים ושואלו לדעת העיקר הוה מסל"ת וכגון שאינו מזכיר אשה וכן פסק רבינו יצחק אלפסי זצ"ל עכ"ל הרי מבואר להדיא דהיכא שמזכיר לו אשה לא מהני מ"מ בעובדא דידן כיון שהעד ר"ד אמר להגוי שאין יכולים להתירה בלתי אם ימצאו אותו ויראו גויתו והגוי השיבו כי לא ימצאהו. א"כ ודאי, אין שום חשש דלמא מכוין להתירה:

ועל זה שלא שמע ר"ד מפי הגוי בפירוש שראה את הריגתו ממש אין לחוש כי חזינן דבפעם הראשון אמר בבירור שהרגוהו וכדבארנו לעיל וכן בהגדתו השני' סיפר ברור שהרגוהו והשליכוהו תחת הקרח ואף אם ניחוש שהגדתו הוא מאשר שמע מפי הרוצחים יש להקל ג"כ דהא קיי"ל א"י המסל"ת בשם א"י מהני דלא כהריב"ש שמחמיר בזה וכן נמצא בכמה תשובות להקל למעשה בא"י מסל"ת בשם גוי אחר ואף שי"א שצריך שיאמר הגוי שהראשון אמר לפניו במסל"ת. אמנם הא כתב הח"מ שיש להשוות דעת הפוסקים שאף הר"ן והמהרי"ק לא החמירו אלא היכא שידוע שהגוי הראשון סיפר ע"י שאלה או להתפאר אבל בסתם לית לן למיחש בזה:

וע"ד שצריך שיאמר הגוי שמו ושם עירו כבר מבואר בכמה תשובות שהקילו בזה היכא שהי' ידוע ומפורסם שם האיש שנאבד ועיין בתשו' שער אפרים (סי' ק"ג) אך מ"מ צריך להכריז שם אולי נאבד עוד איש אחר ששמו בן ציון שמכנים אותו הגוים בשם ברוסקי. ואודות אם צריך שיאמר הגוי קברתיו כבר האריכו האחרונים בזה ופסקו דבכה"ג אין צריך לומר קברתיו כיון דמכיר הגוי את היהודי בן ציון הטיב כאשר מבואר במכתב הרב דטאמסק] וכאשר פסק הרמ"א בהג"ה סי' י"ז סי"ז יעו"ש ובפרט לפי ההגדה השני' של הגוי שסיפר שהרוצחים השליכוהו תחת הקרח והוה כמו קברתיו וא"כ יש בכל הדברים שביארנו היתר גמור לאשת בן ציון הנ"ל ומותרת להנשא לכל גבר די תצביין באופן שיכריזו במקומו כנ"ל ולאחר שיתירו לה ב"ד של שלשה וה' ישפות לנו שפע שלום ממקור הברכה והשלום אלה דברי ידידו יו"ט ליפמן הכהן:

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה