אור ברסלב
מלבושי יום טוב חלק א חלק אבן העזר › סימן י

מלבושי יום טוב חלק א· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

חלק אבן העזר · סימן י

סימן ט

שאלה מהרב המובהק ירא וחרד כו' מו"ה יהודא אלי' כ"ץ מדאמימסק וז"ל:

בתולה אחת היתה משרתת בבית אחד במהלין יותר משנה ואח"כ יצא עליה קול שנתעברה מבעה"ב והמליטה בכפר אחד ועתה נשתדכה לכהן. ונסתפקתי אם מותרת להנשא לו. רק שהי' בזה חשש גדול הידוע וד"ל. סמכתי על תשובת חתם סופר שכתב כי חששא דחיישינן לכותי הוה מיעוטא. וגם מחמת שלא הי' בירור גמור על הקול כי שלחתי אחר הנשים שאמרו שמהן יצא הקול ואמרו שהן אינן יודעין זה בבירור:

והתרתי לעשות החופה ואח"כ שלחתי אחריה ואמרה עפ"י שבועה שלא נבעלה רק לבעה"ב ורצוני לדעת דעת כת"ר בזה אם שפיר עשיתי מה שהתרתי לעשות החופה עכת"ד:

תשובה גרסינן בסוטה (כז.) אמר שמואל ישא אדם דומה ואל ישא בת דומה שזו באה מטיפה כשרה וזו באה מטיפה פסולה ור' יוחנן אמר ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה שזו עומדת בחזקת כשרות וזו אינה עומדת בחזקת כשרות כו' והלכתא ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה כו' ולפי פירש"י שם קאי הסוגיא לענין אם אחד רוצה לישא אשה ולא מצא אלא שתים אלו שמואל סובר דישא דומה אע"ג דאיכא חששא דמקלקלי' שתזנה תחתיו מ"מ טובה היא מבת דומה משום דהיא באה מטיפה כשרה ונראה דאף לדידי' דס"ל דלא אמרינן דרוב בעילות אחר הבעל כדמוכח שם. מ"מ סובר דהבת דומה אין דינה כשתוקית דהא שתוקית אפי' כנס מוציאה והכא משמע דדוקא לכתחילה לא ישא את הבת דומה אבל אם כנס אינו מוציאה יעו"ש בתוס' שמדייק כן גבי דומה לרבי יוחנן ולפ"ד י"ל דזה הוא כונת רש"י ז"ל שכתב וזו באה מטיפה פסולה שמא מכותי או ממזר וא"כ יש כאן ס"ס להכשיר אע"ג דבכל שתוקי אמרינן בקדושין (עג.) דאף דרוב כשרים אצלה מ"מ היא שתוקית שאני התם דלמא אזלה היא לגבייהו וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. אבל הכא, דאיכא ס"ס ספק שמא נתעברה מבעלה ולא מן הזנות ואפי' אם נתעברה מן הזנות שמא מכותי דהולד כשר אף מא"א והא דלכתחילה לא ישא את הבת דומה הוא או משום דמעלה עשו אף לגבי ישראל ולא ישא אותה מן הדין או משום דמ"מ היא באה מטיפה פסולה אף שהולד כשר וא"כ הא דלא ישא אותה הוא זהירות בעלמא אך לפי"ז קשה ל"ל לרב תחליפא לומר דהא דאשה מזנה בניה כשרים משום דרוב בעילות אחר הבעל תיפוק לי' משום הס"ס שאמרנו. וצ"ל דאשמעינן דאפי' היכא דליכא לספוקי שמא מא"י נתעברה אעפ"כ בניה כשרים ולפ"ז הא דבעי שם הגמרא היתה פרוצה ביותר מהו אם יש לאסור בניה משום חשש ממזרות י"ל דהיינו דוקא היכא דליכא לספוקי בכותי אבל אי איכא לספוקי בכותי לא מבעי לן דודאי כשרים מטעם הס"ס אמנם לדעת הט"ז (סי' ד' סק"ח) דס"ל גבי פרוצה ביותר דרוב בעילות הן מאחרים וא"כ איכא למימר דלא הוה ס"ס אפי' היכא דאיכא למתלי בכותי וצ"ע. ור' יוחנן סובר דישא בת דומה ולטיפה פסולה לא חיישינן דרוב בעילת אחר הבעל אבל דומה לא ישא דחיישינן לשמא מקלקלי' ותזנה תחתיו כך הוא פירש"י ז"ל:

אמנם התוס' ד"ה דומה כתבו וז"ל פיר"ת שמלעיזין עליה בני אדם שהיא מזנה כדגרסינן ביבמות אמרה לי אם דומה דמתא יומא ופלגא כו' ומיהו הכא לא מיירי בדומה כה"ג דא"כ אפי' כנס יוציא דהא פסקינן התם ביבמות פ"ב כרבי בקלא דלא פסיק כו' אלא ע"כ איירי בקלא דפסיק עכ"ל וכתב ע"ז המהרי"ט בחלק אה"ע (סי' ט"ו) וז"ל ואין לי לב להבין דבריהם מאי מייתי מהתם דההיא לענין בועל ונבעלת קאמר וכן לענין הבעל שאם הלעז אמת אסורה לבטל ולבועל מדאורייתא אבל הכא לגבי אינש אחרינא אעפ"י שזינתה בעדים לא נאסרה על כל העולם נהי דלכתחילה לא ישאנה אבל אם נשאה לא אמרו שיוציאה וצ"ע. מ"מ למדנו דאיכא קפידא באשה זונה שאינה ראויה שישאנה ומיהו לפי דברי הרמב"ם (בפט"ו מהא"ב) אין ראי' לזה שנראה מדבריו שמטעם זונה לכהן נגע בה שכן כתב א"א שיצא עליה קול כו' מותר לישא בתה לכתחילה אבל היא עצמה חוששין לה משום זונה עכ"ל והמ"ל כתב שם וז"ל לא פירש רבינו אם האי דחוששין לה משום זונה אי גבי ישראל אי גבי כהן מיירי וכן הטור בסי' ד' מסתם סתם לה וה"ה כתב וז"ל פי' וכהן חושש לה מדין תורה וישראל אם רוצה להתרחק מן הכיעור אבל ממ"ש רבינו והטור חוששין לה משום זונה משמע דלגבי כהן איירי דוקא דזונה לישראל משרא שריא ומדברי רש"י ז"ל נראה דאישראל קאי שכתב וז"ל אל ישא דומה שמקלקלתו לשמש עמה משנאסרה לו ומדברי התוס' נראה דמשמע דדוקא לגבי כהן חוששין שכתבו וז"ל דומה פיר"ח כו' וע"כ מוקמי האי דלא ישא דומה גבי כהן דאי אתחזיק קלא אסור מה"ד משום זונה כמו דבהאי קלא מפקינן מבעל משום זונה ה"ה דאם נשאה מפקינן לה מיני' אבל גבי ישראל אין דבריהם מתישבים כלל דהא זונה מותרת לישראל ומכאן תראה דמה שהקשה הרב מהרי"ט באה"ע על התוס' והניח בצ"ע הוה כשגגה היוצא מלפני השליט ואגב שיטפי' לא דק עכ"ל המ"ל. וכן בשו"ע סי' הנ"ל סתם כדברי ה"ה:

והנה האחרונים ז"ל הקשו מהא דאמרינן בגיטין (פט.) אמר רבא יצא עליה שם מזנה בעיר אין חוששין לה מ"ט פריצותא בעלמא הוא דחזו לה כתנאי אכלה בשוק כו' ר"מ אומר תצא רע"א משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה אמר לו ר"י בן נורי א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה והתורה אמרה כי מצא בה ערות דבר כו' מה להלן דבר ברור אף כאן ד"ב. והנה הב"ח יצא לחלק בין א"א לפנויה דבפנויה לא חששו והוציאו עליה קול מזנה אף שלא ראו רק פריצותא בעלמא אבל ביושבת תחת בעלה אי לאו דראו דבר מכוער לא היו מוציאים קול מזנה. אבל הח"מ והב"ש והט"ז אינם מסכימים לזה וכתבו דמוכח מהגמרא דאפי' בא"א נמי אין חוששין ואע"ג דראייתם מן הגמרא אינה מוכרחת דהא כתבו התוס' שם ד"ה אכלה דאיירי שפיר בקלא דקודם נשואין א"כ איירי בפנויה. מ"מ מדברי הרמב"ם (בפי"ז מהא"ב) מוכח כדבריהם ואפי' בא"א נמי אין חוששין לקלא לאוסרה לכהונה דז"ל הרמב"ם יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה ואפי' הוציאה בעלה משום שעברה על דת יהודית או בעדי דבר מכוער ומת קודם שיתן לה גט ה"ז מותרת לכהן שאין אוסרין אשה מאלו אלא בעדות ברורה או בהודאת פיה עכ"ל אכן הבה"ג (בסי' ו' סט"ז) כתב ע"ז וצ"ע לע"ד שנראה שהוא סותר למ"ש לעיל סי' ד' סע"ו. ושמא י"ל שדין זה דנשואה לא קאי אאיכא קול מזנה או י"ל שגם הרישא בנשואה מיירי ושאני התם וכמ"ש שם שהכל מרננין אחריה כמ"ש התוס' בסוטה עכ"ל ונפלאתי על גאונו הלא הרמב"ם מסיים שם שאין אוסרין אשה מאלו אלא בעדות ברורה. והאיך אפשר לומר דבקלא על א"א אסרינן אותה לכהונה ובאמת נשמט מדברי המחבר סוף דברי הרמב"ם שם. והתירוץ השני דמחלק בין רינון לקלא תירץ כן הח"מ והב"ש שם אבל באמת תמה הגאון בעל ח"ס בח"א מאה"ע סי' ח' דמי יכול לשער זאת האיך מיקרי רינון ומה מיקרי קלא אך הוא ז"ל הסכים שם לדברי הב"ח ולפע"ד דברי הב"ח תמוהין וכמ"ש:

אכן הפירוש שפירשו דברי הגמרא דסוטה דקאי לכהונה לפע"ד זה תמוה מאד דהאיך אפשר לומר דר"י דאמר לא ישא אדם דומה קאי לענין כהן הבא לישא אותה. א"כ שמואל נמי קאי לענין כהונה וקאמר דאף לכהן מותרת הדומה וזה א"א. דהא דקאמר אל ישא בת דומה הוא משום חשש ממזרות אלמא דמחזקינן לה לזונה כ"כ דאפי' הולדות אינן מבעלה. וא"כ מה מהני לה שבאה מטיפה כשרה להכשירה לכהונה כיון שהיא זונה ואפי' אם נדחוק לישב דבריהם ולומר דשמואל סובר כר"א דכתובות (יג:) דלא מהני חזקת האם לבתה. וא"כ איכא למימר דהדומה כיון שיש לה חזקת כשרות לכך מותרת לכהונה אבל הבת דומה כיון שבאה מטיפה פסולה אין לה חזקת כשרות ולכך אסורה לכהונה. ולישראל מותרת משום דאיכא לספוקי שמא מכותי נתעברה וס"ל דא"י ועבד הבא על בת ישראל הולד פסול לכהונה. דלגבי כהן אינו אלא ספק אחד אבל לגבי ישראל איכא ס"ס כמ"ש. וכן דעת המהרי"ו בסי' פ"ח דפי' דכל השקלי' וטרי' בגמרא לענין חששא דבתה הוא דוקא לכהונה ופי' שם הא דלכהונה אסורה ולישראל מותרת הוא מטעם דהוה כעין ס"ס דלמא ממזרת היא הבת ואת"ל מבעלה היא מ"מ אסורה לכהן שמא זינתה קודם שנתעברה מהבת וא"כ בתה היא חללה אם היא אשת כהן. אבל המעיין שם יראה כמה דחוקים דבריו וגם סותר דברי עצמו בסי' כ"ד שכתב שם אם היא אשת כהן אפי' אם אינה פרוצה ביותר ג"כ בתה אסורה לכהונה יעו"ש היטיב. ונפלאתי על דבריו דלמה לו לדחוקי לחלק בין ישראל לכהן מטעם ס"ס שלו ולא חילק בפשיטות כמ"ש ואין לתרץ משום דס"ל דלבעילת כותי לא חיישינן וכמ"ש הב"ש (סי' ד' סקנ"ב) דדעת הטור הוא כך. ז"א דהא המהרי"ו בעצמו בסי' ע"ד הביאו הב"ש בס"ק מ"ג גבי אשה שנתגרשה וילדה מתיר הולד מטעם ס"ס שמא אחר גירושין זינתה ושמא מכותי נתעברה והקשה הב"ש דא"כ גבי פרוצה ביותר אמאי איכא חשש ממזרת הא ג"כ יש ס"ס ותירץ דמהרי"ו לטעמו דסובר דגם בפרוצה ביותר אין שום חשש ממזרת. וא"כ קשה למה לא חילק בפשיטות כמ"ש מ"מ אפשר לישב דזה דחקו מחמת דברי הרמב"ם לפי פירושו דפי' דהרמב"ם סובר דהא דחוששין לבתה הוא דוקא לכהונה הוכרח לדחוקי ולחלק בס"ס שלו. דהא הרמב"ם סובר דא"י ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אף לכהונה וא"כ ליכא למימר דלכך הבת דומה כשר לישראל משום ס"ס דלמא מכותי נתעברה דא"כ אפי' לכהונה נמי כשרה. לכך דחק לפרש כפי פירושו דאיירי באשת כהן אבל מה שהקשתי עליו דא"כ אפי' אינה פרוצה ביותר נמי אסורה לכהונה צע"ג. וגם כבר השיג על פי' זה המהרא"י בסי' ל"ז בפסקיו שכתב וז"ל אמנם תמהני על מהרר"י שכתב שאפי' פרוצה ביותר אין חוששין לבניה משום ממזרת רק לכהונה. דלא מוכח הכי כל עיקר במיימוני דמשמע בפשיטות התם דאפסול ממזרת קאי ואף כי בעי' מפורשת היא במס' סוטה פ' ארוסה ופירש"י שם בהדיא דלישראל קאי כו' עכ"ל והמגיה בט"ז (סי' ד' סק"ח) כתב דכולם חולקים על דברי מהרי"ו שפי' דדוקא לכהונה קאי ולפי"ז ע"כ הא דקאמר שמואל דלא ישא בת דומה הוא מטעם חשש ממזרות וקאי ג"כ על ישראל ואיך נאמר דר"י דפליג על שמואל ואמר דבת דומה עדיפא מדומה קאי לענין אם כהן בא לישא אותה גם לישנא דישא אדם דקאמר ר"י לא משמע דקאי דוקא על כהן:

ע"כ נ"ל לפע"ד דגם דברי הרמב"ם צריכין לפרש כפירש"י ז"ל דז"ל הרמב"ם (בפט"ו מה' א"ב ה"כ) א"א שיצא עליה קול שהיתה זונה תחת בעלה והכל מרננין אחריה אין חוששין לבניה שמא ממזרים הם שרוב בעילות אחר הבעל ומותר לישא בתה לכתחילה אבל היא עצמה חוששין לה משום זונה כו' עכ"ל ונראה דהא דקאמר משום זונה ר"ל כיון שהיא רגילה לזנות תחת בעלה חששו לה מלישא אותה וכמו שפירש"י ז"ל. וכן כתב הרב המאירי בסוטה שם לעולם יזהר אדם מלישא אשה חשודה ונטענת בזנות שמא מזנה היא והוא בא עליה באיסור כו'. ואף בתלמוד המערב אמרו פורשין מן המזוהמות ואין פורשין מבתה וירא שמים והנוהג סלסול בעצמו יצא מת"י שתיהן ע"כ ופירושו של דומה נראה שיצא עליה קול שרגילה לזנות תחת בעלה וכן פירש"י נטענת ונדברת בפי כל על ניאופיה דמשמע על ניאופים רבים שרגילה בהם וזה מוכרח בגמרא שאל"כ אלא שיצא עליה קול שזינתה פעם אחת תחת בעלה לא הוה פליג שמואל עם ר"י אי אמרינן רוב בעילות אחר הבעל ואדרבה לפי פירש"י ביבמות (כד) על הא דקאמר הברייתא בד"א כשאין לה בנים אבל יש לה בנים לא תצא ופירש"י בד"א דאם כנס הנטען יוציא כשאין לה בנים מן הראשון. אבל יש לה בנים מן הראשון לא תצא דכי מפיק לה מחזיקינן בקלא קמא ועבדינן להו ממזרים עכ"ל. וא"כ חזינן דהקילו חכמים לגבי הנטען שלא יוציאנה משום שחששו על הלעז שיוציאו על הבנים. והאיך יאמר שמואל דהבת דומה אסורה לישא משום חשש ממזרת אע"כ דשאני התם דאיירי בקלא שזינתה תחת בעלה וקול כזה אפשר שהוא משום פריצותא בעלמא ואפילו אם הוא אמת לא חיישינן לבניה משום ממזרות אבל הכא איירי בקלא כעין דבר ברור היינו שרגילה לזנות ובקול כזה לא שייך לומר דמשום פריצותא בעלמא נפיק. וזה הוי כעדי טומאה דכי יעלה על הדעת שלפי דעת הראשונים דאין מוציאין אשה מבעלה אלא בעדי טומאה יסברו דגם אם ראינו אשה שהיא משחקת תמיד עם א"י ועם פרוצים בעריות ומתיחדת עמהם במקום סתירה וברור לנו שמזנה עמהם לא יוציאוה מבעלה מפני שלא ראינו שנטמאה. וזה ג"כ מדויק בלשון הרמב"ם שכתב אשה שיצא עליה קול שהיתה זונה תחת בעלה והכל מרננין אחריה ולא כתב אשה שיצא עליה קול שזינתה תחת בעלה. אלא ודאי משום דקול בעלמא שזינתה פעם אחת או שתים אפשר להיות משום פריצותא בעלמא דחזו לה ובזה אין חוששין ובזה האופן איירי בגמרא דגיטין דקאמר יצא עליה שם מזנה בעיר אין חוששין לה להכי כתב הרמב"ם שהיתה זונה תחת בעלה ר"ל שיצא עליה הקול שהיא מזנה תחת בעלה ורגילה בזו. דלשון זונה נופל על דבר תמידי והקול הזה יצא מפני שהיא מתייחדת תמיד עם הפרוצים בעריות במקום סתירה ומשחקת עמהם וזה הוה כעדי טומאה לכך לענין כהונה אסורה מה"ד כיון שהוחזקה לזונה והרמב"ם דקאמר חוששין משום זונה ולא קאמר אסורה משום זונה ע"כ איירי לענין ישראל דחוששין לה משום שלא תזנה תחתיו ומקלקלת עליו ונראה דזה כונת הח"מ דמחלק בין רינון לקול וכתב שם כיון דהכל מרננין אחריה הוה כעדים. ונראה דכונת הרינון שכתב הר"מ הוא כה"ג כמו שפירשתי שזה ברור שמזנה תמיד אף שאין לנו עדים ע"ז היינו עדי טומאה ממש אך לפי"ז אינו נראה לי מה שכתב הב"ש שם על שו"ע דכתב וכהן חושש לה מדין תורה ופירש הב"ש היינו לכתחילה אבל בדיעבד אם נשאה אין מוציאין לכן מ"ש בסמוך ואם בעלה כהן חוששין על הבנים היינו לכתחילה עכ"ל ולפ"ד נראה כיון שיצא עליה רינון כזה כמו שבארנו ודאי דאף אם נשאה מוציאין מידו כיון דאמרינן דזה הוה כדבר ברור:

אמנם לפי דברי התוס' ע"כ צריך לפרש כפי' המ"ל דהגמרא איירי שם לענין כהונה. אך צ"ע דברי הגמרא לפי שיטתם מה שהקשינו למעלה וגם מה שכתב שם דע"כ איירי בקלא דפסיק צ"ע דא"כ האיך סובר שמואל דבניה שתוקים. ונראה הא דהביא שם מיבמות דבקלא דלא פסיק אם כנס יוציא. משום דסברי התוס' דסוטה דגם מן הבעל מוציאין בקלא דלא פסיק לכך ס"ל דגם לכהונה מוציאין וכן נראה דסובר המ"ל בדעת התוס' עוד י"ל דהתוס' סוברים דמבעלה אין מוציאין בקדל"פ משום דהוה קלא שלאחר נשואין ומהנטען מוציאין משום דהוה קלא דקודם נשואין וא"כ גם לכהונה כיון דהוה קלא דקודם נשואין אם כנס יוציא ומסתברא לי כתירץ השני דקשה לומר כתירץ הראשון דא"כ יסברו התוס' דבקדל"פ מוציאין מן הבעל ובאמת הא אף הפוסקים המחמירין וסוברים דמוציאין מן הבעל בקדל"פ ועדי דבר מכוער מ"מ מודים דאין מוציאין מן הבעל בעדי דבר מכוער לבד וכ"ש בקלא דלא פסיק דאין מוציאין מן הבעל ואף לדעת מוהר"ם מרוטנבורג דמחמיר לפי דעת השאלתות גם בעדי דבר מכוער לבד. מ"מ כתב להדיא דבקלא דלא פסיק לחוד אין מוציאין מן הבעל והביא ראי' מסוף גיטין דקלא דבתר נשואין לא חיישינן אלא דראיית הבעל בעצמו דברים מכוערים מצטרף לקלא דלא פסיק ואף שהמ"ל סובר כתירץ הראשון מ"מ נ"ל כמו שכתבתי בתירץ השני דהתוס' בסוטה כונתם להביא ראי' מיבמות דבקלא דלא פסיק מפקינן מהנטען ואזלי לשיטתם דס"ל ביבמות דעיקר החילוק שבין בעל לנטען הוא שאצל בעל הוא, קלא שלאחר נשואין וגבי נטען הוא קלא דקודם נשואין וא"כ לענין כהונה כיון דהוה קלא דקודם נשואין וקלא דלא פסיק אסורה ואפי' תצא כמו לגבי נטען:

אך לפי דעת הרמב"ם וכן סתם בשו"ע (סי' ו' סט"ז) אינה אסורה לכהונה אפילו בקלא דלא פסיק ובעדי דבר מכוער ואין חילוק בין א"א לפנויה אלא דוקא בדבר ברור וכמו שאין מוציאין מן הבעל אלא דוקא בדבר ברור ולא דמי לנטען דמוציאין בעדי דבר מכוער ובקלא דל"פ ולכתחילה אסורה להנשא אפי', בחד ריעותא שאני התם דלגבי נטען כיון דישא אותה אחזוקי אחזיק לקלא ולכך גרע טפי אבל לכהונה אף לכתחלה אינה אסורה דוקא אלא בדבר ברור כדמסיים שם הרמב"ם שאין אוסרין אשה מאלו אלא בעדות ברורה וע"ש בה"ה שכתב ומ"ש רבינו ואפי' הוציאה בעלה כו' הוא משום דאמרינן בגמרא דבר ברור וכבר נתבאר פכ"ד מה' אישות שאין כופין הבעל לגרש אשתו עד שיבואו שני עדים ויעידו שזינתה ברצונה עכ"ל ה"ה (בפ' י"ז מהא"ב) ונראה דהרמב"ם אזיל לשיטתי' דכתב (בה' סוטה פ"ב הט"ו) וז"ל מי שהוציאה בעלה בעדי דבר מכוער ונשאת לאחר וגרשה ה"ז אסורא להנשא לנטען שיצאה מתחת בעלה בגללו ואם נשאת לא תצא אעפ"י שאין לה בנים וע"כ צ"ל דאיירי הכא אם יש כאן קדל"פ דאל"כ מאי רבותא דלא תצא דהא אף בלא אפסוקי אפסיק אחר ס"ל להרמב"ם דבעדי דבר מכוער לבד לא תצא מהנטען וליכא למימר לרבותא דאף דאפסוקי אפסיק אחר מ"מ לכתחילה לא תנשא כמו שמתרץ הגמרא הברייתא לפי דברי רב מ"מ בדברי הרמב"ם ז"ל א"א לומר כן דלפי"ז יהי' מיותר הסוף דבריו שמסיים ואם נשאת לא תצא דהא כבר כתב מקודם דבעדי דבר מכוער לבד לא תצא וע"כ צ"ל דאיירי דיש כאן ג"כ קלא דלא פסיק וכיון דאפסוקי אפסיק אחר אם נשאת לנטען לא תצא וע"כ צ"ל דהא דבע"כ ובקדל"פ מוציאין מהנטען הוא משום דאם נשאה מחזיק לקלא א"כ לגבי כהונה כיון דאין כאן סברא זו אין אוסרין אותה אלא בדבר ברור ואף בקלא דקודם נשואין לא אסרינן לה אפי' לכתחילה משום דעיקר האיסור על הנטען הוא לאו משום קלא דקודם נשואין אלא האיסור הוא משום דאחזוקי מחזיק לאיסורא בהא דנושא אותה:

ולפ"ד נראה מה שהוכרח הרמב"ם לומר דאין אוסרין לכהונה אלא או בעדות ברורה או בהודאת פיה. משום דהוא מפרש הגמרא דגיטין שמביא על דברי רבא כתנאי אכלה בשוק גירגרה בשוק כו' ר"מ אומר תצא רע"א משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה אמר לו ריב"נ כו' מה להלן דבר ברור אף כאן, דבר ברור דלא כתוס' והרשב"א שדחקו לפרש דאיירי בקלא דקודם נשואין שיצא עליה קול זה ומדברות עליה לעז קודם שנשאת לכהן א"ל ריב"נ א"כ לא הנחת בת לא"א יושבת תחת בעלה כהן שהרי הוא אינו יודע במה שדברו עליה קודם כו' אלא הרמב"ם מפרש הפלוגתא דהני תנאי בא"א אי אוסרין אותה על בעלה דר"מ סובר כיון דאכלה בשוק וגירגרה בשוק כיון דהוה פרוצה אסורה לבעלה ומצוה מה"ת לגרשה ואזיל לשיטתי' בסוף גיטין דאמר שם היכא שהיא פרוצה כגון ראשה פרוע וטוה בשוק ופרומה משני צדדיה ורוחצת במקום שבני אדם רוחצין [ונראה דאו או קתני] זו מצוה מה"ת לגרשה שנאמר כי מצא בה ערות דבר [ונראה הא דקאמר מצוה היינו חוב לגרשה וכופין אותו ע"ז כיון דלדידי' מיקרי זה ערות דבר דלא כהתוס' שם דפירשו דלאו חובה הוא אלא מצוה בעלמא אלא כלישנא דברייתא קמייתא דאמר ר"מ תצא דמשמע דכופין אותו לגרשה] ור"ע סובר דוקא משישאו ויתנו מוזרות בלבנה והיינו קלא דל"פ וקאמר ריב"נ דא"כ דאוסרין אותה אפילו בקדל"פ לחוד לא הנחת בת לא"א יושבת תחת בעלה אלא אין אוסרין אותה אלא דוקא בדבר ברור:

ומצאתי און לדברי מדברי ר"ח ז"ל הובא ברמב"ן בחידושיו ליבמות (כז.) וכ"ה ברשב"א שם וז"ל ורבינו אלפסי ור"ח ז"ל פירשוה תצא מנטען אבל מבעל לא תצא אלא בעדים וכדתניא בשילהי המגרש אכלה בשוק גירגרה בשוק כו' ר"מ אומר תצא כו' אמר לו ריב"נ א"כ לא הנחת בת לא"א יושבת תחת בעלה והתורה אמרה כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר עפ"י שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר מה להלן דבר ברור אף כאן דבר ברור עכ"ל הרי פירש להדיא דהפלוגתא של הני תנאי הוא לענין בעלה לפי"ז ע"כ צ"ל דהדין לענין לאוסרה לכהונה הוי הדין כענין לאוסרה על בעלה כמו דאין אוסרין אותה על בעלה אלא בדבר ברור ממש היינו עדי טומאה לפי שיטת הרמב"ם ה"ה נמי לענין כהונה מדהביא הגמרא על רבא דאיירי לענין לאוסרה לכהונה התנאי דאיירי לאוסרה על בעלה ועוד דאפי' לפי דברי התוס' והרשב"א דפי' דהני תנאי מיירי לענין כהונה ובקלא דקודם נשואין ע"כ מוכרחין אנו לומר דלענין כהונה הוי הדין כמו לענין בעלה כיון דריב"נ מביא ע"ז הקרא דכי מצא בה ערות דבר ע"כ דס"ל דא"א לאוסרה לכהונה אלא בכה"ג דאוסרין אותה על בעלה דס"ל דזונה לכהן נמי מיקרי דבר, שבערוה. כמו שכתבו התוס' רי"ד בקדושין (סז.) גבי עובדא דינאי המלך ואף שהוא קלא דקודם נשואין מ"מ אין אוסרין אותה והא דאוסרין על הנטען משום דאחזוקי אחזיק לקלא כמו שכתב הרמב"ן להדיא ביבמות דאם אפסוקי אפסיק אחר לא תצא וכמו שבארתי לעיל בדעת הרמב"ם:

אמנם לפי דעת הסוברים דעיקר החילוק שבין בעל לנטען הוא שאצל בעל הוה קלא שלאחר נשואין וגבי נטען הוא קלא שקודם נשואין וא"כ לענין כהונה כיון דהוה קלא דקודם נשואין וקלא דל"פ אסורה ואפי' תצא כמו לגבי נטען. לפי שיטתם קשה לישב הגמרא דגיטין דאפי' אי אמרינן כמו שפי' הב"ח לחלק בין א"א לפנויה ובגיטין איירי בקול שיצא על הפנויה מ"מ האיך איירי הפלוגתא דהני תנאי אי אמרינן דאיירי בא"א ולענין בעלה, א"כ האיך מביא הגמ' ראי' מריב"נ דאיירי לענין בעלה שאין אוסרין אותה אלא בדבר ברור לענין כהונה שאוסרין אותה אפי' בקלא דל"פ אם יצא על א"א ואם נאמר כפי' התוס' והרשב"א דפלוגתת הני תנאי קאי לענין כהונה אכתי תקשה דהאיך אמר ריב"נ לענין כהונה והתורה אמרה כי מצא בה ערות דבר מה להלן דבר ברור אף כאן כו' הלא הקרא דכי מצא איירי לענין בעלה ואיך מביא ראי' מבעלה לענין כהונה דלפי שיטתם אסרינן בקדל"פ אם יצא על א"א לענין כהונה אח"כ מצאתי בחידושי הריטב"א סוף גיטין דפי' שם בשם הרא"ה דהא דאמר רבא יצא עליה שם מזנה בעיר קאי נמי לענין בעלה. וז"ל ורבינו נר"ו פי' יצא עליה שם מזנה בעיר דאין חוששין על בעלה משום דאמרינן דפריצותא בעלמא דחזו בה ודוקא משום האי טעמא הא לאו הכי חיישינן ואע"ג דאמר רב אשי דכל קלא דבתר נשואין לא חיישינן ליה ה"מ כשמוציאין קול שנתגרשה דקול זה בא לסתור נשואי' אבל להא חיישינן לי' אי לאו משום דאמרינן דדלמא פריצותא בעלמא הוא דחזו בה וצ"ע. והא דאמרינן כתנאי אכלה בשוק כו' לפי פי' זה של רבינו אתיא כפשטא לאוסרה על בעלה משום קול זנות לבד כו' עכ"ל וא"כ אפשר לישב שדעת הסוברים דלכהונה אסורה בקדל"פ מפרשים הסוגיא דגיטין כדעת הרא"ה הנ"ל ולפי"ז ע"כ יפרשו הברייתא הא דבעולה אין חוששין לה איירי התם בקלא דפסיק וצ"ע ונראה לפי דבריהם דאף דאמרינן בגיטין כל קלא דלא אתחזיק בב"ד לאו קלא הוא. וקלא דאתחזיק בב"ד הוא מבואר שם או שיש להקול רגלים לדבר או שאומרים שמענו מפלוני ופלוני והלכו למדינת הים מ"מ הכא לענין זנות לא בעינן שיתחזק הקול בב"ד אלא כיון דנשים מוזרות בלבנה אומרים שזינתה ולא נפסק הקול מיקרי לענין זה קלא דלא פסיק

כללא דמלתא לפי מה שבארנו שיטת הרמב"ם דסובר דלכהונה הוה הדין כמו לבעלה. וכן שיטת התוס' והרשב"א דמפרשים הפלוגתא דהני תנאי לענין כהונה ואעפ"כ אמר ריב"נ דאין אוסרין אותה אלא בדבר ברור ולפי דעת כמה ראשונים לא מיקרי דבר ברור אלא דוקא עדי טומאה או ברינון כה"ג דאיירי (בסי' ד' סט"ו) לענין דומה נראה דלכל השיטות אפי' בדעבד מפקינן לה מבעלה ומכהן. דהוה דבר ברור וגם הרמב"ם מודה לזה דעדיפא מקדל"פ ועדי כיעור כמו שבארתי וכ"כ הח"מ (בסי' ו' סקי"א) להדי' דהכל מרננים אחריה ודיימא טפי הוה כעדים וא"כ אפי' בדיעבד מוציאין. דלא כהב"ש דכתב דבדיעבד אין מוציאין גם מה שכתב הב"ש דאם בעלה כהן חוששין להבנים לכתחילה לפע"ד אינו כן דהא מוכח מהגמרא דסוטה דהא דדומה בניה כשרים לבא בקהל הטעם הוא משום דרוב בטילות אחר הבעל אבל בלאו האי טעמא הוו אסורים לבוא בקהל ואם איתא דגבי כהן בדעבד הבנים כשרים. א"כ תיפוק לי' ג"כ לענין בני דומה דכדיעבד דמי כמו דאמרינן בכתובות (יד.) יעו"ש ברש"י ד"ה והא. ובתוס' ד"ה חדא בסופו ול"ל טעמא דרוב בעילות אחר הבעל. ואין לומר דרב תחליפא דקאמר הך טעמא קאי על אשה מזנה אבל לגבי בני דומה באמת בלאו האי טעמא מותרין לקהל. ומשום דהוה כדיעבד ז"א דהמעיין שם בתוס' יראה להדיא דבני דומה נקראים שתוקים וא"כ אפי' בדיעבד אסורים. ואף שפירשתי לעיל דברי רש"י דמפרש הא דקאמר שמואל דלא ישא הבת דומה היינו דוקא לכתחילה נראה דאף לפי דעת רש"י הוא לקהל דוקא והוא מטעם ס"ס שמא מבעלה ושמא מן הכותי. אבל הכא לענין כהונה ממ"נ הוה בניה פסולין דאם הם מבעלה כיון שמחזיקינן שודאי זינתה ממילא הוו בניה שנולדו מבעלה כהן חללים דבביאה אחת נעשית זונה ואם הוא מביאת ישראל הוו ממזרים מאי אית לן למימר שמא נתעברה מכותי א"כ לא הוו כהנים בודאי ובתה ג"כ אם נשאת לכהן תצא. דאפי' למה שפסק הרמב"ן דעבד וכותי הבא על בת ישראל הולד פגום ואם נשאת לא תצא וכן פסקו האחרונים מ"מ הכא ודאי דתצא דאיכא ספיקות טובא לחומרא ובפרט באינה פרוצה ביותר דאנן קיי"ל דרוב בעילות אחר הבעל ודאי הם חללין. ואף בפרוצה ביותר ואפי' לפי הפוסקים דרוב בעילות הם מאחרים נראה ג"כ דבתה אם נשאת לכהן תצא כיון דאיכא הרבה ספיקות להחמיר כנ"ל בזה דלא כהב"ש:

וא"כ בנ"ד לפי שיטת הרמב"ם ושאר הראשונים דסוברים דאין אוסרין על בעלה אלא בעדי טומאה ממש א"כ אפי' בעדי כיעור וקדל"פ אין אוסרין לכהונה נמי והכא לא הוה אלא קלא דל"פ לחוד ודאי דמותרת ואפי' לפי שיטת הרמ"א דמחמיר ופסק כשאר הראשונים דס"ל דמבעלה מוציאין בעדי כיעור וקדל"פ דהוה כעדי טומאה וא"כ כ"ש דלכהונה אסורה. מ"מ בקדל"פ לחוד אינה אסורה אלא לנטען דוקא משום דבזה דנושאה אחזוקי אחזיק לקלא אבל לכהונה מודה דאינה אסורה בקלא דל"פ לחוד ודלא כהגאון בעל ב"מ (בסי' י"א סקט"ו) על הא דכתב הב"ש שם ולא קשה ממ"ש (בס"ד סט"ו) א"א שיצא עליה קול כו' דשם ליכא עדי כיעור [והב"ש אזיל לשיטתי' דס"ל דשם אינה אסורה לכהונה אלא לכתחילה אבל כבר השבתי עליו דרינון דשם גרע טפי] וכתב הגאון הנ"ל ע"ז אך הרמ"א ז"ל דפי' הכא מבועל בקדל"פ לחוד מוציאין לדידי' קשה שהי' לי' שם לחלק בין קלדל"פ לדפסיק עכ"ל ולפד"נ דהרמ"א החמיר דוקא בנטען משום דכניסתו מוכיח על הקול שהוא אמת והוה כקדל"פ ועדי כיעור וכמ"ש הראשונים ואף שיש ראשוני שמחמירים בזה וכמו שבארנו דלכהונה אסורה אף בקדל"פ לחוד מ"מ יש לסמוך על סתימת השו"ע בסי' ו' כדברי הרמב"ם ושאר הראשונים דס"ל דלכהונה הוי הדין כמו לבעלה וגם הרמ"א לא הגיה עליו כלום וא"כ בנ"ד ודאי דיש להקל וגם נ"ד הוא לגבי פנויה ובפנויה יש להצטרף סברת הב"ח דמשום פריצותא בעלמא יצא הקול ואף דיצא עליה קול מעוברת מ"מ גם בזה יש לתלות להקל דמשום עיכוב הוסת נראית מלאה ודמיא למעוברת יעויין תשובות נו"ב מה"ת חלק אה"ע שאלה ן':

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה