אור ברסלב
מלבושי יום טוב חלק א חלק אבן העזר › סימן ו

מלבושי יום טוב חלק א· רבי יום טוב ליפמן הלר הלוי

חלק אבן העזר · סימן ו

סימן ה

שאלה אשה שנאנסה תחת בעלה ופירש ממנה בעלה אח"ז ואח"כ ילדה. ואם נחשב מביאת הבעל יעלה לחשבון עשרה חדשים ומבעילת הבועל יגיע לתשעה חדשים היינו רע"א ימים מכוונים והאונס של האשה הלזו היה באופן שהמאנס הטעה אותה וסברה שהוא בעלה האיך דינא של הולד הזה אם מותר לבוא בקהל ה' או לא:

תשובה הנה בשו"ע (סי' י"ג ס"ו) ברמ"א כתב שם אשה שנאנסה תחת בעלה אם לא נבעלה לבעלה תחלה צריכה להמתין וכתבו שם הח"מ והב"ש אם לא נבעלה לבעלה תחילה תוך ג"ח יעו"ש ונראה דס"ל דכיון דנבעלה לבעלה תוך ג"ח א"כ ליכא משום הבחנה דאפילו תלד לאחר ט' חדשים מביאת הבעל תלינן בבעל משום דאמרינן אשתהויי אשתהי דרוב בעילות אחר הבעל אך דבריהם תמוהים לפ"ד דהא כתב הרמב"ן בחידושיו ליבמות אע"ג דאנן קיי"ל באשה שהלך בעלה למדה"י כרבא תוספאה דאמרינן אשתהויי אשתהי זהו דוקא משום חזקת כשרות האשה. ומוכח מדבריו שם להדיא דזהו כ"ז שלא ידעינן שזינתה אז אמרינן דודאי זה מבעלה ואשתהויי אשתהי אבל היכא דידעינן שזינתה לא אמרינן אשתהויי אשתהי ותלינן יותר בזנות משום דאשתהי לא שכיח וכן כתב הרמ"א (בסי' ד' סי"ד) אבל תוך י"ב חודש אין לחוש דאמרינן דאשתהי כ"כ במעי אמו ודוקא שלא ראו בה דבר מכוער אבל אם ראו בה דבר מכוער לא אמרינן דאשתהי כ"כ וחיישינן לי' והוא מתשובות המיימוני וזהו מטעם הנ"ל דלא אמרינן אשתהי אלא מטעם חזקת כשרות ואף אם נולד בחודש עשירי דכתב שם הח"מ וז"ל משמע דוקא כ"כ דהיינו י"ב חודש לא אמרינן היכא דאיכא עדי כיעור אבל אם ילדה בחודש עשירי אף שהוא יותר מרע"א ימים אפשר דלא חיישינן אף בעידי כיעור מאחר שרגילות הוא להוליד עתה בחודש העשירי עכ"ל וכ"כ הב"ש שם נראה לפע"ד דדוקא היכא דאיכא עדי כיעור בלבד ולא ידעינן ברור שזינתה לכך כיון דשכיח לפעמים להוליד עתה בחודש העשירי לא מחזיקינן לה שזינתה בודאי מחמת זה אבל היכא דידעינן שזינתה נראה דאף בחודש העשירי לא אמרינן דאשתהי וכן מצאתי להגאון בעל הפלאה בספרו נתיבות לשבת דכתב שם על דברי הרמ"א בסי' י"ג וז"ל אשה שנאנסה תחת בעלה אם לא נבעלה תחילה כו' נראה דהיינו שנבעלה באותו יום תחילה אבל אם לא נבעלה באותו יום תחילה איכא משום הבחנה דאם תלד לט' חדשים שלמים ע"כ אין הולד מבעלה אלא מאותו שנאנסה דכיון דידוע שנבעלה לא אמרינן דאשתהי מבעלה דלא כח"מ שכתב שנבעלה לבעלה תוך ג"ח כו' עכ"ל הרי חזינן להדיא דס"ל דלא אמרינן אשתהי אפילו בחודש העשירי אע"ג דרוב בעילות אחר הבעל מסייע לזה ואע"ג דהוא בעצמו לא פליג על הח"מ וב"ש בסי' ד' וע"כ דס"ל לחלק כמו שכתבתי דבסי' ד' כיון שאינו ידוע שזינתה רק עדי כיעור לבד אמרינן דאשתהי אבל היכא דידוע שזינתה לא אמרינן כלל אשתהי וכדברי הגאון הנ"ל משמע קצת בא"ז הגדול שנובע מזה דברי, הרמ"א דכתב שם בסי' תרכ"ו וז"ל אשת ישראל שנבעלה לאחד וכסבורה שהוא בעלה אעפ"י שברצונה נבעלה הואיל ואנוסה בזה שהיתה סבורה שהוא בעלה הויא לה אנוסה ושריא לבעלה ומפרישין אותה מבעלה ג"ח שמא מעוברת היא מזה שנבעלה לו ואם היתה קטנה שאינה ראויה לילד וכן אם קודם שנבעלה לזה היתה תדיר משמשת עם בעלה ולא ידעה אם היתה מעוברת מבעלה אם לאו דהשתא ליכא להבחין ותלינן בבעלה להכשיר מחזירין אותה מיד כו' עכ"ל. משמע מלשונו דוקא קודם ממש אז אינה צריכה הבחנה. מ"מ על גוף הדין דהגאון בעל הפלאה הנ"ל דס"ל דהיכא דאשתהי יותר מחודש התשיעי תלינן ודאי בבועל והוה ממזר ודאי זה אינו נ"ל כיון דזה הוה מיעוטא דשכיחא דיולדת בחודש עשירי א"כ הוה כאן לכה"פ ספק השקול רוב בעילות אחר הבעל כנגד רוב דלא משתהין. ואם נאנסה ע"י אונס [שלא ע"י טעות] נראה לפי רוב הפוסקים דס"ל כר' יוסי דלא חיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה תלינן ודאי בבעל משום דאיכא תרי רובי כנגד חד רובא חדא דרוב מזנות אינן מתעברות ועוד דרוב בעילות אחר הבעל וכנגד איכא חד רובא דרוב ולדות אינם משתהי כלל. וכל היכא דאיכא תרי רובי הוה המיעוט מיעוטא דלא שכיחא א"כ ודאי תלינן בבעל ולפי מה שכתבתי למעלה בסי' ה' דגם ר' יהודא מודה דרוב מתהפכות אלא דגבי הבחנה חייש למיעוטא א"כ אף לר' יהודא תלינן בבעל. אמנם כמו נ"ד [דנאנסה ע"י טעות] נראה דהוה ספק השקול דהוה רוב בעילות אחר הבעל נגד רובא דלא אשתהי א"כ לא הוה אלא ספק ממזר:

אמנם אף שראיתי שגם הגאון בעל עצי ארזים עומד בשיטת הגאון בעל הפלאה דרוב אינן משתהי אף בחודש העשירי ולכך ס"ל דאי אשתהי בחודש העשירי תליא אחר הבועל [ותמה על הח"מ והב"ש ג"כ דלמה ס"ל דאם בא עליה בעלה תוך ג"ח לא בעי הפרשה] וע"כ דס"ל דרוב בעילות אחר הבעל הוא רוב גרוע נגד רוב זה דאין משתהי מ"מ לפענ"ד שנעלם מהני גאונים דברי הרשב"א והריטב"א בחידושם ליבמות. דשם מבואר להדיא דלפי מאי דקיי"ל כרבא תוספאה דאמרינן אשתהי הוה אשתהי בחודש העשירי רגיל כ"כ כמו בחודש ט' דעל הא דפריך הגמרא שם (מב.) ותמתין שני חדשים ומחצה ותנשא דאי לשבעה ילדה האי בר שבעה לבתרא הוא ואי לשיתא ופלגא ילדה האי בר תשעה לקמא הוא כו' כתבו שם דהשתא אכתי לא אסיק אדעתי' דאשתהי אחר ט' עכ"ל ביאור דבריהם הוא דלפי מאי דמסיק לקמן דאמרינן אשתהי דאיך אמרינן דאי לשבעה ילדה האי בר שבעה ולבתרא הוא דלמא בר תשעה ומחצה לקמא הוא כיון דאמרינן אשתהי וע"כ ס"ל דאשתהי בחודש העשירי לא הוה ריעותא כלל להרוב דלתשעה ילדן דאי נימא דאשתהי הוה מיעוטא א"כ ודאי דאמרינן דהאי בר שבעה הוא משום דהוי תרי רובי נגד חדא רובא חדא דרוב הנולדין עיבורן ניכר לשליש ימיה והאי מדלא הוכר בר שבעה הוא ועוד דרוב אינן משתהי וכנגדן חד רובא דלתשעה ילדן א"כ מוכח מדבריהם להדיא דאפילו ילדה ספק בן תשעה ומחצה לראשון ספק בן שבעה לאחרון הוה נמי ספק השקול ואין להקשות לפי"ז דא"כ מאי מהני ג"ח הלא בהבחנה חששו חז"ל למיעוטא וכפי מה שביארתי למעלה לר' יהודא חששו אף למיעוטא כה"ג מה שדנין עליו עתה אם הוא מן המיעוט או מן הרוב וא"כ אכתי איכא למיחש דלמא היא מן המיעוט שלא הוכר עוברן לג"ח ואולי תלד לששה ומחצה לשני ואיכא לספוקי דלמא הוא בן תשעה ומחצה לראשון ז"א חדא שבתירוץ התוס' שם דכ"כ לא הי' אשתהי הכרת העובר מן הראשון עד שליש ימיה מן השני א"כ יתורץ ג"כ קושיא זו ועוד לפי מה שביארתי למעלה דהכרת הדדין היא בדיקה ברורה ואף מיעוטא ליכא א"כ ליכא למיחש דאולי היא מן המיעוט שלא ניכר עוברה לג"ח. דמסתמא קודם שנישאת לשני בודקת, את עצמה ע"י בדיקת הדדין בדיקה ברורה דחוששת שמא יתגלה אח"כ שהיא מעוברת מן הראשון ויצטרך לכה"פ להפרישה ואפשר גם לגרשה אם נחשב שהיא מזידה וא"כ אית לן חזקה כיון שעומדת להנשא בודאי בדקה א"ע ומצאה שאינה מעוברת ואף שיארע שתלד לששה ומחצה מן השני אין כאן שום ספק אולי הוא מן הראשון:

וא"כ יש ללמוד מדברי הרשב"א והריטב"א דאשה שנבעלה תחילה לבעלה אף בתוך חודש אחד שנבעלה לאחר א"צ הפרשה דאפי' תלד ספק בן תשעה ויותר לבעלה או בן תשעה לשני מ"מ תלינן בבעל ודלא כהגאון בעל הפלאה והגאון בעל עצי ארזים הנ"ל אבל היכא שלא נבעלה תחילה בחודש זה לבעלה מסתברא ונראה שהדין עם הגאונים הנ"ל דיותר מחודש העשירי אם תלד ודאי יש לנו לתלות בבועל כיון דיותר מחודש העשירי לא שכיח והוה ריעותא להרוב ואיכא משום הבחנה וצריכה הפרשה:

אך מ"מ יש לעיין בזה דהא מוכח להדיא בגמרא דיבמות (פ:) דאשתהויי אשתהי דבן ט' עד חודש י"ב ובן ז' עד לחודש השמיני דמיין להדדי דאמרינן שם אלא הא דעבד רבא תוספאה עובדא באשה שהלך בעלה למדה"י ואשתהי עד תריסר ירחי שתא ואכשרי' כמאן כרבי דאמר משתהא כו' יעו"ש ולפ"ז ע"כ מוכרחין לומר דאף דבן ט' שכיח להשתהות בחודש העשירי מ"מ בן ז' לא שכיח להשתהות בחודש השמיני כמ"ש המהרי"ק בשורש ק"ג וז"ל ועוד דמשום הכי איכא למימר דאין הלכה כרשב"ג בבן שמנה דחשיב לי' בר קיימא כו' דודאי נראים דברי חכמים בזה שהרי רוב ולדות רגילין להשתהות במעי אמן עד תשעה חדשים וגם רגילין להשתהות יותר וזה שנולד לשמנה אם כן הוא שהוא בר קיימא ע"כ הוא מאותן המקדימין להולד ולא מן המאחרין מדלא המתין עד תשעה חדשים כדרך כל הולדות וא"כ דוחק גדול הוא שהוא בן שבעה ואשתהויי אשתהי עד חודש ימים במעי אמו שהרי אדרבה הוא מן המקדימין ולא מן המאחרין והרי אלו כשני הפכים בנושא אחד כו' עכ"ל וכן יש להוכיח מדברי התוס' דנדה (כז.) ד"ה אלא למ"ד כו' דכתבו שם וז"ל וא"ת ונימא דנגמר צורתו ואשתהי עד שמיני דהכי אית לי' לרבא תוספאה בפ' הערל דעבד עובדא באשה שהלך בעלה למדה"י וילדה לי"ב חודש ואכשריה וי"ל דרוב אמוראים לית להו דרבא תוספ' עכ"ל אלמא דס"ל להתוס' דבן ז' שישתהא בשמיני הוא דבר שאי אפשר להיות למ"ד דלא ס"ל כרבא תוספאה וא"כ אף לדידן דקיי"ל כרבא תוספאה מ"מ הוא דבר דלא שכיח כמו אשתהי די"ב חודש וא"כ לפי"ז באשה שנאנסה אף אם נבעלה לבעלה תחילה בתוך החודש אכתי איכא משום הבחנה וצריכה הפרשה דאולי תלד אח"כ בחודש השמיני לבעילת הבעל ולביאת הבועל יהי' בתוך ז' ויצטרכו לתלות בודאי אחר הבועל כיון דחזינן שהוא בר קיימא ואשתהי בח' הוא דבר דלא שכיח כמו י"ב חודש אבל באמת מדברי הרשב"א והריטב"א שם מוכח דז"א דלפי מאי דקיי"ל כרבא תוספאה הוה נמי אשתהי בחודש השמיני דבר הרגיל ואין זה ריעותא כלל דעל הא דפריך הגמרא שם תמתין חודש אחד ותנשא ואי לשבעה ילדה האי בר שבעה לבתרא הוא ואי לתמניא ילדה האי בר תשעה לקמא הוא ומשני א"נ לתמניא ילדה איכא למימר דבתרא הוא דלמא אשתהויי אשתהי חודש אחד ואיעבר כתב הרשב"א שם וז"ל והוה מצי למימר דא"נ לתמניא ילדה איכא למימר בר בתרא הוא והאי לשבעה נגמר ואשתהויי אשתהי חודש ונ"מ היכא דבא עליה בתרא ופי' מיד וילדה לשמנה אלא משום דפלוגתא הוא לקמן ולא ניחא לי' לאוקמא בפלוגתא עכ"ל וכן כתב הריטב"א אלמא מוכח להדיא מדבריהם דאשתהויי בחודש השמיני אינו ריעותא כלל מדהוה ספק השקול אם ילדה לשמיני לבתרא כגון היכא דבעל ופירש אי מקמא הוא או מבתרא הוא אע"ג דאי אמרינן מבתרא הוא ע"כ צריכין לומר דאשתהויי אשתהי.

ועלה בדעתי לומר דאשתהויי אשתהי בחודש השמיני דמי' לאשתהויי י"ב חודש כמש"ל אך הרשב"א והריטב"א פליגי על דברי מוהר"ם בהגהת מיימוני שהובא ברמ"א דהיכא דאיכא עידי כעור לא אמרינן אשתהויי אשתהי וכ"ש היכא שודאי זינתה ודאי תלינן אחר הבועל אבל הם סוברים דכל אשתהי הן בחודש השמיני אע"ג דהוי שני הפכים בנושא אחד כמ"ש המהרי"ק וכן בחודש י"ב לא הוה ריעותא כלל לפי מאי דקיי"ל כרבא תוספאה וזה הוה סיוע גדולה לתשו' מהר"מ פאדוואה תשובה ל"ג שהכשיר הולד שילדה לשמיני מהבעל אף שהי' עידי כיעור ומן הזמן של העידי כיעור עלה החשבון לתשיעי והגאון בעל תפארת צבי כתב בתשובה (סי' מ"ט) והובא ג"כ בתשו', רעק"א סי' ק"ד שע"כ צריך לפסוק דנא כמהר"מ פאדוואה דודאי לא ראה תשובת מוהר"מ. אבל לפי"ז א"כ אפשר שראה תשובת מוהר"מ רק שסמך על הרשב"א והריטב"א:

אכן התבוננתי אח"כ ונראה לע"ד דע"כ צ"ל דאשתהויי אשתהי בחודש השמיני לא דמי לאשתהויי אשתהי בחודש י"ב וראי לזה דהא אפי' רבנן דפליגי על רבי ורשב"ג ביבמות (פ.) וס"ל דלא אמרינן בבן ח' אשתהי ולכך ס"ל דבן שמונה אינו יוצא מתורת נפל עד שיהא בן עשרים מודים דהולד כשר ואין תולין בזנות ולא אמרינן כיון דחזינן שהוא בר קיימא מסתמא לאו בר שמונה הוא לבעל אלא נתעברה מאחר והוא בן ז' או, בר ט' וא"כ אמאי בי"ב חודש תלינן בזנות ואמרינן שהולד ודאי ממזר הוא אע"כ דלא דמיין להדדי ומאן דלא ס"ל אשתהויי אשתהי לאו דס"ל דלעולם א"א להיות שיארע שישתהי אפי' על צד הרחוק והוא דבר שא"א להיות, במציאות אלא דס"ל דלפעמים אפשר שיארע להשתהות קצת אך הוא דבר דלא שכיח ולכך אין מוציאין את האשה מחזקת כשרותה, אם ילדה לשבעה ומחצה. כיון דאפשר להיות שישתהא אף שהוא על צד הרחוק ולדידן דקיי"ל אשתהויי אשתהי אף לשנים עשר חודש אף דלא שכיח מכל מקום אפשר להיות ע"ד הרחוק ס"ל דאשתהי בחודש השמיני שכיח טובא ולכך לרשב"ג בשלשים יום ולרבי בנגמרו סימניו יוצא מתורת נפל ונפלאתי על הגאון רעק"א שהחליט בתשו' בסי' ק"ה דלמ"ד דלא אמרינן אשתהי א"א להיות אף יום אחד ובזה לא שייך לומר דחזינן דרגילות הנשים לילד בחצי חודש עשירי דלהך מ"ד אמרינן צא וחזור על בניו מאין המה ואותן הנולדים לט' ומחצה בניהם ממזרים עכת"ד. לפ"ד מאי יענה הגאון הנז' על הא דאמרינן דבן שמנה אין עושין בו מעשה עד שיהא בן עשרים הא אינו יכול להיות במציאות בן שמנה וע"כ צריכין לתלות שהוא מן אחר וא"כ אינו בן שמנה ולכאורה מדברי התוס' דנדה שהבאתי למעלה מוכח כדברי הגאון רעק"א דאי הוה יכול להיות במציאות שישתהא ה"ל להגמרא לתרוצי דהולד הראשון נגמר ונולד בתחילת ז' והשני נולד לסוף ז' ואשתהי ג' ימים וע"ז סמך הגאון הנ"ל שם בתשובתו אבל באמת לפ"ד נראה דודאי כו"ע מודים דאשתהויי אשתהי קצת אפשר להיות. והא דלא מתרץ הגמרא כנ"ל משום דכיון דכבר נולד הולד הראשון א"א להיות שהשני אשתהי כלל לאחר שנגמר כיון דכבר נפתח רחמה בראשון. וסברא זאת למדתי מדברי התוס' רי"ד שם בנדה וקושית התוס' לפ"ד נראה דהכי קא קשי' להו נימא דהראשון נגמר לז' ואשתהויי אשתהי כ"ז ימים בחודש השמיני ואח"כ נולד הולד השני לתשיעי ולכך הוה ל"ג ימים בין ולד לולד וע"ז תירצו התוס' דלא ס"ל כרבא תוספאה ולכך ס"ל דיותר מחצי חודש א"א להשתהות כלל ולכך לפי דעתם היכא דצריכין לתלות שנשתהא יותר מחצי חודש הולד ודאי ממזר:

ולפי"ז יצא לנו דהרשב"א והריטב"א לא פליגי אתשובת מוהר"ם דמוהר"ם איירי באשתהי יותר מחודש וזה ודאי א"א להיות רק לצד הרחוק ולכך אי איכא עידי כיעור לא תלינן בבעל כיון שיצאה מחזקת כשרותה אבל בחודש השמיני או בחודש העשירי כיון דשכיח כו"ע מודים דתלינן בבעל אף בזינתה ודאי וכ"ש בעידי כיעור לבד כעובדא דמהר"ם פאדוואה:

מ"מ צע"ק כיון דזה ודאי מוכת מנדה שם דלמ"ד דלא אשתהי ע"כ סובר דיותר מחצי חודש א"א להיות במציאות א"כ מנ"ל להרשב"א והריטב"א לומר דלדידן דאמרינן אשתהי אמרינן נמי דחודש שלם שכיח ולא הוה ריעותא כלל ואולי י"ל דיצא להם זה מדאמר רשב"ג כל ששהה שלשים יום לא הוה נפל אף שנולד בכל חודש השמיני משמע וכן רבי דאמר דגמרו סימניו יצא מתורת נפל אף בכל חודש השמיני במשמע אלמא דס"ל דכל חודש השמיני לא הוה ריעותא כלל ושכיח טובא להשתהות בחודש השמיני דאלת"ה הוה סברי לכה"פ שאין יוצא מתורת נפל עד שנה כיון דהוא ודאי בן שמנה ואל תתמה דהאיך יפלגו בפלוגתא רחוקה כזו דלרבנן דסברי דלא אמרינן אשתהי סוברים דיותר מחצי חודש א"א להיות במציאות ולרשב"ג ורבי דסוברים דאמרינן אשתהי סוברים דכל חודש שלם שכיח טובא ואינו ריעותא כלל. דכה"ג מצינו לענין יולדות למקוטעין דיש סוברים דא"א להיות במציאות כלל שיולד למקוטעין בר קיימא ויש סוברים דיולדות למקוטעין שכיח טובא ולא הוה ריעותא כלל והוה ודאי בר קיימא וכמו שפסק הרמב"ן בתורת האדם:

והמתבאר מכל דברינו אלה דאשתהויי אשתהי יותר מחודש זה דבר דלא שכיח כ"א במציאות רחוק. ולכך אפי' אם יש רק עידי כיעור בלבד תלינן בזנות אבל חודש או פחות מזה שכיח הרבה להשתהות לכך אפי' אם ידוע שזינתה תלינן אחר הבעל משום דרוב בעילות אחר הבעל וא"כ בנ"ד מותר לבא בקהל ד' וגם אם ידוע שנבעלה לבעלה תוך חודש שנאנסה מאחר אינה צריכה הפרשה דאף אם ישתהא יותר עד חודש תלינן בבעלה, מ"מ אח"כ התבוננתי דעדיין צריכה הפרשה דאולי ישתהי יותר מעשרה חדשים משעה שנבעלה לבעלה ומשעה שנבעלה לאחר יגיע תשעה חדשים ויותר וא"כ יתלו בבועל דזה שכיח להשתהות יותר מתשעה חדשים אבל יותר מעשרה חדשים לא שכיח ואם לא יפרישו מבעלה יתלו בבעל וא"כ צריכה הפרשה מטעם זה א"כ יצא לנו דהדין לענין הבחנה כהגאונים בעל הפלאה וע"א אבל לא מטעמייהו:

ואם ישתהא יותר מעשרה חדשים יום או יומים נראה דזה תלוי בפלוגתת הראשונים אם זה שכיח שלא יקלוט הזרע עד יום השלישי אי לא. דהנה הס"ט בסי' קצ"ו סקמ"ז השיג שם על הכרו"פ דס"ל דרוב הנקלעין נקלעין מיד וכתב שם וז"ל מיהו דבריו דחויים מהא דאיתא המפלת ליום מ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה וכ' הרשב"א בתה"א כו' ומיהו תשב גם לנדה דכיון דליכא אלא מ"א מיום טבילה שמא לא נקלט הזרע עד יום ג' ועדיין לא נגמר הולד כו' ואי כדברי הכו"פ דרוב זרע הראוין להריון נקלט בראשון אמאי המפלת ליום מ"א תשב לנדה ניזל בתר רובא דנקלט בראשון כו' אלא ודאי דלאו רובא היא עכ"ל וכן נ"ל להוכיח מדברי התוס' דנדה (לח.) ד"ה שופרא גרם דכ' שם וז"ל א"נ מסיפא דברייתא יש להוכיח דע"כ חודש לבנה גרים דקתני אבל קשתה יום אחד בסוף שמיני ושנים בתחילת תשיעי ואפי' ילדה בסוף ע' כו' מדקאמר אפילו ילדה בסוף ט' משמע נמי שילדה באמצע תשיעי ואז א"א לדעת אם קשתה ב' ימים בט' בצמצום דאי קשתה בר"מ וברמ"א וברמ"ב משמושה שמא לא נקלטה הזרע עד ממחרת התשמיש וא"כ לא קשתה אלא יום אחד בחודש ט' כו' עכ"ל ואי כדברי הכרו"פ הא איכא למימר דלכך לא חיישינן שמא נקלטה הזרע ליום המחרת משום דאזלינן בתר רובא ומצאתי להגאון רעק"א בסי' צ' דדחה ראי' זו מדברי הרשב"א, בתורת הבית דכיון דהפילה איתרע לה רובא. אך הביא ראי' מתוס' דנדה הנ"ל כמ"ש אמנם ראיתי דהר"ן בחידושיו לנדה (ל"ח:) ס"ל להדיא כדברי הכו"פ דרוב הנקלטין נקלטין מיד דכתב שם וז"ל חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא מרביעי ואילך כדי שלא יבואו נשותיהן לידי חלול שבת פי' כדי שלא יבא שבת תוך שלשה ללידתן ומשום דיולדת כל ג' ימים הראשונים מחללין עליה את השבת ואע"ג דהיכא דלא קלט הזרע לאלתר לא אתי שבת תוך ג' כיון דברוב הזרע נקלט לא חיישי להכי עכ"ל. והר"ן ז"ל לכך לא רצה לפרש כפירש"י דלהכי לא שימשו עד יום רביעי משום דחששו שמא לא יקלוט הזרע עד יום ג' וא"כ אתי שבת ביום הלידה. דלזה ודאי לא הוי חיישי כיון דרוב פעמים הזרע נקלט מיד אלא משום הכי לא שימשו עד יום רביעי דלא רצו שיבוא שבת גם תוך שלשה ללידתה. וא"כ אף אם תלד ליום ה' או ליום ו' יבא שבת תוך שלשה ללידתה. ויולדת כל ג' ימים הראשונים מחללין עליה את השבת וגם ס"ל דאם היה ספק אם יגיע שבת תוך ג' ימי לידתה נמי לא הוו מחמירין על עצמם אלא לכך חששו משום דרוב פעמים נקלט הזרע מיד ואם היו משמשין עד יום רביעי בודאי יגיע שבת תוך ג' ימי לידתה לכך שמרו את עצמן מלשמש עד יום רביעי וכונת הר"ן דכתב לא חיישי להכי פירושו לכך לא עשו ספק מזה להקל לשמש עד יום רביעי ונראה דגם התוס' דיבמות (ל"ז.) ד"ה רוב ע"כ עומד בשיטה זו ועיין בתשובת רעק"א סי' הנ"ל מה שתירץ לו הגאון בעל חו"ד אף שלפ"ז דברי התוס' שם ק"ק יעו"ש מ"מ אין לנו תירץ מרווח על קושית הגאון הנ"ל אלא תירוץ זה לפי שיטת התוס' דשם ונראה דלפי דברי התוס' דנדה דס"ל דלא אמרינן דרוב הנקלטין נקלטין מיד וכן נראה שיטת רש"י שם. ע"כ דס"ל דמ"מ לענין הכרה אין בזה נפקותא ולג"ח מעת הבעילה הוכר הולד מ"מ אף אם לא נקלט הזרע לג' ימים וכך הי' קבלת חז"ל בזה וכן מצאתי בנו"ב מהד"ת בשם פע"ח וע"ש בסי' קנ"ז באה"ע ולכך סמכו ע"ז והתירו לייבם ולחלוץ אחר ג"ח א"כ היוצא לנו מכל דברינו אלה דהראשונים נחלקו בזה אי אמרינן רוב הנקלטין נקלטין מיד או לא א"כ לענין נ"ד לפי שיטת הראשונים דס"ל דאמרינן רוב הנקלטין נקלטין מיד א"כ א"א, להקל מטעם רוב בעילות אחר הבעל כיון דאיכא רובא כנגד רוב הנקלטין נקלטין מיד. והוה ספק ממזר ולפי שיטת הראשונים דס"ל דליכא רובא בזה א"כ תלינן אחר הבעל אף בכה"ג ומותר לבא בקהל ד' כ"ד יו"ט ליפמן הכהן.

תוכן העניינים

מלבושי יום טוב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה