אור ברסלב
מלאכת מחשבת חלק ב ספר דברים › פרשת שופטים

מלאכת מחשבת חלק ב· רבי משה חפץ

ספר דברים · פרשת שופטים

פרשת ראה

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק:

אבינה במקרא ושום שכל במה שאמר בכל שעריך ולא אמר בכל עריך? גם במאמר אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך? עד שהוצרך רש"י לסרס הכתוב ועוד בה שלישיה ושפטו את העם שהלא עם העם ידבר עד הנה ומדוע אם כן לא כתב ושפטוך לנוכח? יש שפירשו אמרו תתן לך ע"ד קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים ומ"מ מה שאמר אשר ה' אלהיך נותן לך וגו' וקשור הדברים אינו עולה כהוגן. לכן ראיתי ונתון אל לבי שבאמרם קשוט עצמך רצו ליישבו לא על מלת תתן לך אלא על כל הפסוק. וזה פירושו כבר ידענו כי שעריך יורו בתי דינין שבישראל כתרגומו ושבט נמי רצונו ראש העם ושופט ככתוב (בראשית מ"ט) לא יסור שבט מיהודה. ומבואר שמרע"ה ידבר עם הזקנים המוקצים שבעם סנהדרין גדולה של ע"א שא"א שידבר דבריו עם כל ישראל כאחד. וכאשר יזהירם על מינוי הדיינין הוצרך לומר להם קשוט עצמך וכו' ושאין למנות דיין על הצבור אלא א"כ יודע לעבוד וקופה של שרצים תלוייה לו מאחריו. ואמר שופטים ושוטרים צריך שתתן לך בכל שעריך רצונו שבכל בתי דיניך תעשה להם שופטים ותשים שרים על הדיינים עצמם ואלו השערים שהם הבתי דינים ה' אלהיך נותנם לך לשבטיך לסנהדרין שעל כל שבט ושבט. ויצא מזה שהשבטים גופם רצוני הדיינים שתחת השופטים שתשים עליהם המה ישפטו את העם משפט צדק כי יעלה מורא השופטים על ראשם:

ד"א כי כל השופט ירא ורך הלבב וצריך לחבירו יהיה נושא לו פנים ולא יוכל לשפוט בצדק מפני היראה. הלכך אמר כשתשים שופטים עליך אותם אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך ירצה המוקצים שבעם גדולים ועצומים שיכולים לדון העם בשבט. אז בודאי ישפטו את העם משפט צדק ולא ישאו פנים לגדול:

צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ:

כענין שאמרו באבות הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו יהרגו זה את זה ואחד יגזול ממון חבירו באופן שאיש לא יירש נחלת אבותיו אלא כל דאלים גבר. לפיכך צדק צדק תרדוף על דבר המשפט והדין אם תבקש חיים ולא יהרגוך אנשי דמים ומרמה וירשת את ארץ נחלתך ולא יגזלוך:

וילך ויעבוד אלהים אחרים וישתחו להם ולשמש וגו':

הביא במקום הזה תחילה עבודה ואח"כ ההשתחויה לא כן במקום אחר שאמר בפרשת ואתחנן ופן תשא עיניך וגו' ונדחת והשתחוית להם ועבדתם וכן בעשרת הדברים לא תשתחוה להם ולא תעבדם תחילה השתחוויה ואח"כ עבודה? והטעם כי שמה ידבר בעושים צורות לא לשם ע"ז אלא כוונתם לשם שמים לקבלם לאמצעיים בינם ובין ה' כאשר פירשנו שם. ואין ספק שדבר כזה לא היה כל כך מן האיסור אם לא כי חסה התורה אל סופם. ושם ראינו שאילולי לא היו מקבלים לאמצעיים צבא השמים גם לא היה בית מיחוש. כי מי פתי כסיל ובער יאמין לאלוה עץ ואבן?! אמנם צבא השמים העליונים אם יקבלום לאמצעיים שם פחדו פחד שיקבלום ברוב הימים עליהם לאלהים. לכן הי"ת אסר בהחלט כל צורה כמו שפירשנו שם. ואולם ההשתחוויה אינה מורה כל כך על קבלת המשתחוה לאלוה לאדון ולמושל כי הנה יהושע (יהושע ה') השתחוה למלאך ורבים השתחוו למלך ורבים כאלה ואינו אלא דרך כבוד יקר וגדולה. אבל העבודה תורה קבלת האדנות ונחשב לאלוה הנעבד. לכן בפרשת ואתחנן שמדבר בצורות והוא מגדר מלתא וסייג שלא יבואו לעבוד ע"ז כתוב והשתחוית להם ואח"כ ועבדתם שבודאי מתחילה ישתחוו להם דרך כבוד לקבלם לאמצעיים ולסוף יעבדום ויהיו להם לאלהים. ובהפך בפרשה הזאת ידבר באיש רע שורש פורה רוש ולענה שאינו משתחוה להם דרך כבוד אלא לכתחילה וילך ויעבוד אלהים אחרים ואחר כך וישתחו להם שזהו דבר הנמשך מן העבודה שהעובד פשיטא שישתחוה לנעבד אבל לא בהפך. זהו שבראש התחיל בלשון עתיד איש או אשה אשר יעשה את הרע וסיים בלשון עבר וילך ויעבוד. כי זאת תהיה חטאת האיש ההוא שתחילת מחשבתו היתה העבודה ולא נמשך אחרי שגגת הדמיון כדור אנוש. ויתכן אמרו אשר לא צויתי כי הנה מבואר שלא יצוה משה לעבוד ע"ז אלא שצוה שלא לנהוג בם כבוד לקבלם לאמצעיים ובזה יולד לנו איסור עבודת ע"ז בלי שיצוה משה עליה בפירוש. אלא ביום צוותו את בני ישראל איסור לכבדם כדי שלא יעבדום הנה יבוא לנו איסור העבודה מכל שכן בלי צווי בפירוש. על כן אמר משה כי אף אם לא ציוה בביאור איסור ע"ז מ"מ והוגד לך ושמעת וסקלתם. ויהיה א"כ ביאור אשר לא צויתי אשר לא אסרתי בפירוש ולא כמו שפירש רש"י אשר לא צויתי לעבוד כי מי חסר לב יאמר לו שיצוה משה לעבדם?:

והוגד לך ושמעת: אע"פ שכבר שמעת לשעבר. צריך שיגידו העדים כדברי חז"ל אין עד נעשה דיין:

תמים תהיה עם ה' אלהיך:

כי הגוים האלה וגו' אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך:

שבתי וראה תחת השמש (א) אין חכמה ואין עצה בהוברי השמים וכסיליהם לדעת מה ילד יום ומה יביעו הכוכבים ממסילותם להורות לנו הדרך אשר ילך בה אדם ילוד אשה החכם יהיה או סכל צדיק או רשע ומה יארע לו מן המאורעות. כי הכל שקר וכזב שגו ברואה פקו פליליה ואין בהם תבונה. ואף כי כבר מבואר הבטול בדבריהם מהפעולות והמקרים המראים באצבע א כן ידברו כי שקר נסכם ושאמונה כזאת לדעתי אמונה כוזבת וקרובה אל ע"ז והמינות ולהיות משתף שם שמים בדבר אחר כאשר כתבנו בפרשת תשא. עוד הדבר בטל מעיקרו (ב) כי איך תגזור המערכה דבר מן הדברים אשר ניתנו ברשות האדם לעשותם או לעזבם. ואין לדמותה אל ידיעת הש"י שהוא יודע מה שפלוני יעשה ברשותו כאשר אמרנו ואין בזה מניעה לרשות האיש ההוא. הואיל וידיעתו אינה פעולה מכרחת. אך אמנם אם השמים יגזרו בתנועתם כך וכך על האדם גזירתם היא פעולה מכרחת הדבר ולא ימצא האיש ההוא ברשות עצמו. ומדוע הי"ת יעניש גבר אשר דרכו נסתרה להיותו פועל בהכרח על לא חמס בכפיו? ואם יגזרו הכוכבים מיתה משונה ויסורין רעים על האדם כאשר ימות ויתייסר האיש לא ימות בעונו והנה הוא למות ולמה זה לו בחירה?! אם לא מכח גזירת הכוכבים אשר כן יכריחו לדבריהם יהיה האיש ההוא צדיק או רשע! ואם נפשך לומר שהגרמים השמימיים לא יכריחו בתכלית ההכרח אלא ישפיעו באדם ויניעוהו אל דבר מהדברים מבלי הכרח גמור. וזה יעשו באור ובחום שלהם או בתנועתם או בצורה מה מן הצורות. ד"מ אם כוכב יביט על פני ולד הנולד והכוכב ההוא בחלק משולש מהרקיע או מרובע או בניגוד או במולד איך שיהיה עם כוכב אחר ובתמונה ההיא הכוכב הראשון יקנה איכות משונה מאיכותו אם לחום אם ליובש וכיוצא והאיכות ההוא ישפיע בולד. או שברגע מולדתו כוכב היוצא על הארץ השוכן בבתים טובים או רעים אשר בדו מלבם ישפיע בולד בדמותו בצלמו. מלבד שגם זה יהיה הכרח מה ומשוא פנים יהיה לחוטא. כל אלו הדברים הם הבל ורעיון רוח. כי אמנם גם אם יאחר האדם לדעת (ג) לא יוכל למצוא עת ורגע הדבק הכוכב ותנועתו האמיתית והחוזים בכוכבים היותר שלמים במלאכה ההיא נמבזה ונמס הודו ולא בושו חסרונם בזאת הידיעה. עד כי יאמרו שבמזל כוכב ונוגה לא ידעו ולא הבינו עד הנה תנועתם האמיתית ובפרט במזל מאדים אי אפשר להסתכל בהדבקו עם שבתאי אם לא בשגגה ובטעות עד שלשה ימים ויותר. ואם כוכב אחד יורה טוב והצלחה במעלת שלשים ממזל אחד מי יודע שלא יהיה במעלה ראשונה ממזל הבא אחריו ויורה להפך תלאות רע ויגונים? גם הכוכבים הקיימים ידענו שיתנועעו בתנועתם הפרטית מעלה אחת לשבעים שנה ובהכרח כל שבעים שנה תשתנה תורת החוזים ומה שבשבעים שנה יהיה לטוב או לרע לשבעים שנה הבאים יתהפך או יתמצע וישתנו זמנין ודת השפע כידוע. ועל כל אלה בעיקר מאמריהם אין הבין כי הכל הבל (ד) כי מדוע הכוכבים ישפיעו באותו רגע לבד בצאת הולד לאויר העולם ולא ברגע אחר ולא ברגע ההריון אשר בו הנולד יותר רך וענוג. האם יש לספק אם יש לכוכב ההוא חיל וכח לעבור בהשפעתו כרס האשה ועור השליא? זה א"א! וא"א לומר שמן השמים ניתן להם כח להשפיע ברגע הלידה ולא ברגע אחר. וגם זה מן הנמנע כי כמה וכמה ילדים יולדו בכל העולם ברגע אחד ואין האחד ידמה לחבירו במאורעות ובמדות. ומה נדבר ומה נצטדק בחיל אנשים ביום קרב אשר ברגע אחד יהרגו מנין רב. לדמיון מלחמת ישראל ויהודה בהכות אביה (דה"ב י"ג) בישראל חמש מאות אלף ופקח בן רמליהו (שם כ"ח) ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד וישבו מאחיהם מאתים אלף נשים ובנים וכאלה כל היום בין האומות היאומן כי יסופר שכלם נולדו תחת השפעת כוכב דומה ברגע אחד גזר עליהם ליהרג ביום אחד ונזדמנו כלם יחד ביום ההוא? וכל הנשים והילודים בני העברים שנשבו ביום אחד הושפעו כלנה שתלכנה שבי לפני צר ביום אחד ובזמן אחד? זה נמנע מלקבלו בשום פנים! וכמו כן בחיל עם מדינה כלה ששטפה נהר או יצאו מי הים ממקומם ותהומות יכסיומו כאשר קרה בירכתי הצפון בערי השפלה. או עיר ששרפוה באש. ויותר מהמה בימי המבול שהציפו עולם מלא ויגוע כל בשר וכל החי. היתכן שכל איש ואיש מיושבי תבל הושפע ביום הולדו בדור ההוא להטבע במים? בלתי נח ובניו ובני ביתו! ולברוח אל השפעה הכללית כאשר יאמרו שהכללי יתגבר על הפרטי ויכריח המאורע נגד השפע בכחו. אלו דברי תוהו. כי אם ככה יהיה הנה א"א אם כן לדעת קורות היחיד כאשר יקרה ששפע הכללי יכריחנו. אכן לשקר ולשוא יתבוננו בהשפעת האיש הפרטי. האמנם אמת ויציב שמצאנו ראינו הפרש בין כל איש מאישי האדם כל אחד במזג נבדל ומשונה מחבירו. וכבר ידוע שאין זה בקרי והזדמן וא"א שלא יהיה בכל איש טעם וסבה למזג ההוא והיא שנוי הרכבת האיכיות כאשר בטפה שממנה נוצר הולד יזדמנו מחלקי הקור ד"מ יותר מחלקי החום וכדומה להיות שעת ההריון ברגע אחר המאכל שהיה שבע או ברגע שהיה רעב ללחם או צמא למים או שבמחשבתו יטה מזגו לאיזה עבר. בשכבר ידענו (ה) שהדמיון פועל מאד בכל תנועות האדם וזהו אמרם ז"ל חלש דעתיה ואתרע מזליה סימנא מלתא היא. ואחר כך יוסיף הולד או יגרע ממזג ההוא מכח מזג אמו ממאכליה או מתענוגיה או משביתותיה או משנוי האויר וכיוצא מהדברים המשנים טבע בעל חי. באופן שברגע אחד אפשר לשני אנשים שיהיו דומים בדומים בטבע ובמזג שיבעלו ויצאו מבעילתם ולדות מטבע משונה זה מזה. ואפשר לשני ילדים נולדו דומים במזגם שישתנו שנוי מוחלט ע"י למוד זה משתנה מאחר. ואולי אל אלה (ו) יהיו קצת סבה הכוכבים כאשר המה על הרוב יביאו שנוי מזג האויר והמאכלים ונשיבת הרוחות כידוע. אך אולם בכל יום ויום יביעו אומר וכל שעה ישפיעו בשפלים בדבר הזה. ולא לבד ברגע הלידה כמאמר האיצטגנים. ואף גם זאת כאשר הגרמים השמימיים יניעו בחומם או בתנועתם הגרמים השפלים לא בכל זמן תהיה התנועה והפעולה בהם שוה (ז) אלא כאשר ימצאו הכנה במקבלים. ראה ראינו השמש ישחיר פני הכובס וילבין הבגדים יקשה טיט חוצות וימס דונג וכדומה. לפי שיפעול הכוכב בכל מקבל כדרך קבלתו ותשתנה הפעולה כהשתנות הכנת המקבל, גם אי אפשר שיורו הכוכבים מקרי בני אדם הבאים אליו מכח דבר אחר אף אם נודע להם שישפיעו על האיש הפרטי בפעולותיו ובהכנתו כי אם כפי השפעתו וציור המערכה. יגזרו על ראובן ד"מ חיים ארוכים עושר וכבוד. איך יוכלו להצילו מרעת אנשי דמים ומרמה כי יחם לבבם להרגו נפש או לגזול ממונו בלי נטילת רשותם. ויהיו אם מוכרחים להיות לו למחסה ולמסתור נגד כל האדם אשר על פני האדמה ונגד הקמים עליו! זהו דבר מבואר הביטול. ואתה הראית לדעת (ח) שאיש אחד בימי חייו ישתנה לכמה מזגים בעבור מה שעבר עליו משנוי האויר והאוכל תחלואים ומקרי בני אדם. וישתנו מדותיו ומקריו כהשתנות מזגו. באופן שמי שבבחרותו היה ממזג אדום וכעסן אפשר שלעת זקנתו יהיה ממזג לבן ארך אפים ועצל וכן כל כיוצא בזה. ואיך אם כן יורו עליו הכוכבים ברגע הלידה? ואף אם יאמר האומר שיוכלו הכוכבים להורות שנוי והדברים מצב האויר ביום הזה ואחריו אל מה שישתנה המצב ההוא ומזה אל אחר עד קץ ימי חייו באופן שבהשתרגות השתלשלות המזגים יורו מה שבהכרח יבוא על האדם מעת לעת מספר ימי חייו כפי מה שיכריחו השמים בשפלים וישנו מזגו. אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו כי מי יגיד לאדם מה שיהיו לו מן המקרים הנולדים במקרה והזדמן כפי הנראה לנו אשר אין ממשל עליהם בכוכבים ואי אפשר שיכריחוהו ויניעוהו חיצונים. ד"מ איש היושב באיקליס ראוי שיהיה בזמן מה מהזמנים ממזג לבן כפי מזג האויר שם והמאכלים והתנועה. כי אין ספק (ט) שהאיקליס פועל הרבה בטבעי האנשים. והנך רואה שבעיר אחת רובם חכמים ובעלי ערמה ובעיר אחרת סכלים וטפשים. ואם יעלה בדעת איש לילך למסעיו לאיקליס אחר ושם יקנה מזג משונה כפי שנוי התנאים איך יגזור המזל לו מזג זה והוא לא ידע לגזור שיסע מארצו? שהכוכבים אף אם נודע שיניעו האדם לגור באשר ימצא אי אפשר שיניעוהו לגור במדינה זו ולא באחרת. וכן כל כיוצא בזה מן הדברים הבאים בקרי. מלבד (י) כי הלימוד וההרגל במדות ישנו מזג האדם כידוע ואלו פעולות בעלי בחירה. ואמרתי שלא להאריך יותר בזה כי כבר מבואר הביטול בחלומותיהם לעין כל ויותר לרואי השמש ואור האמונה המכרזת ואומרת כי (יא) כל מקרי האדם וקורותיו נטויים על ראשיהם מדעת העילה הראשונה ואף אם לנו יתראו דרך קרי והזדמן כי לא ידענו דרכי ה' הנוהג עולמו כרצונו אין נעשה פתגם הרעה או טובה אלא בדין וצדק וכפי רצון הבורא ואנחנו לא נדע. אולם מה שיש להעמיק שאלה. הוא בדבר הנראה עין בעין כי על הרוב (יב) מזג האדם הוא יכריחנו לעשות פעולותיו אל אשר יחפוץ יטנו אם לא ישתדל האיש ההוא בחוזק יד להתרעם על מזגו ולהלחם עמו עד שישפילנו לעשות כרצונו. ואמנם הדבר הזה קשה ולא ימשול אדם על יצרו כ"א אחר עמל וטורח. ואם כן משוא פנים יש בדבר השכר והעונש! כי למה יהיה עונש הנואף אשר ינאף לחמימות מזגו כעונש אשר מזגו קר ולא בנקל יסיתנו יצרו אל הזנות ואנה צדקת ה' ומשפטיו הישרים? ובדבר הזה הפליאו לדבר רבים מחכמי אומתינו ובפרט הרב בעל העקידה בשער כ"ב. ואם דבריו בסגנון אחר על הוראת וגזירת המזל מ"מ בדרך אחד יצאו אליו תורה אחת ומשפט אחד לכלם. אמנם שוא עמלו בתשובותם ואחרי לא יועילו הלכו בלכתם אחרי שרירות השפעת הכוכבים ממסילותם ועל כן נתחבטו „בארש אחוזתם וגם ראינו את הלחץ והתלאה אשר מצאתם וכל אשר יקשה לנו יקשה לעומתם. וכשתתיישב בדעתך להרוס ולנתוץ הוללות וסכלות המאמרים בדברי האיצטגנים כאשר הוכחנו עד הנה יראו לפניך מראינו בראות פני אלהים על כל דרכי בני איש וייטב בעיניך הדבר ולא תלחץ רגלך בחקירות אלו כי כלם יהיו נכוחים למבין ותשיב שואלך דבר. כי אף גם זאת אחרי השקפת העיון הנאותה לדבר כזה נמצא כי ישר דבר ה' ואת זה לעומת זה עשה האלהים שייראו מלפניו כל יושבי תבל ושוכני ארץ. הואיל והאדם שליט ברוח לתקן מזגו ולשמוע בלמודים וזהו יצר הטוב ויצר הרע הנאמר בדברי חז"ל. כי אלו לא ניתן באדם מזג רודף אחר תאוה מן התאוות כבר לא יחשב מצוה לאשר לא ירדפנה כאשר עשה מה שלבו חפץ ויבוטל דין השכר ועונש ורשות האדם. על כן צוה ה' שבכל איש מאישי האדם תהיה הרכבת האיכיות משונה מחבירו ובכל אחד יטה מזגו לדבר מן הדברים המגונים ואל מדה מן המדות הרעות כדי שילך בכחו זה וירגיז יצרו הטוב על יצרו התוקפו ויהיה ראוי לשכר או לעונש. גם תשכיל (יג) שכל מי שיש בו מדה רעה יתחבר בו דבר מהדברים הטובים ומדה מן המדות המעולות. ד"מ איש חמה ושטף אף על הרוב הוא איש אמונה גומל חסד ואיש נדיב והכילי וצר עין יהיה איש נחת עניו ושפל רוח. באופן שכל מדותיו של ב"ו ניתנו מאת הי"ת במשפט ונחלקו במדרגה שוה ומה שניתן לאיש בגורלו לא נחלק לחבירו. אבל אנחנו לא נדע מה נעשה כי לא נדע להבחין בין מזג למזג ובין הדעת טוב ורע לאמר זה הרוצח האדום וכעסן שמלאו לבו ויצרו תקפו ראוי למיתה קלה וזה שרצח בלי כעס ובדעת מיושב למיתה חמורה (יד) כי לא ניתנו הדברים לשיעורין כאשר לא היה אפשר לעשות אלא מה שראוי לקבוץ המדיני. וכבר הי"ת היודע מחשבות האדם יגמור הדין ויתקן מה שקלקלו הואיל והעולם הזה אינו אלא ככר זדור לעולם הבא ושמה החשבון האחרון. ולזה נטו חז"ל באמרם שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וכמאמרם ד' מתו בעטיו של נחש ושיש מיתה בלא חטא דלא כרב אמי בפ"ה דשבת על כן כתוב במס' אבות הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון והכל לפי רוב המעשה רצונם להודיע במאמר הקצר הנפלא הלזה ארבעה גופי תלמוד שבמושכלות האלהיות. הראשונה ללמדנו ידיעת הי"ת שרואה העתיד. השנית שהרשות נתינה לבני אדם ואין ידיעתו מכרחת הפעולות. השלישית שהושמו הדינים והמשפטים לטוב העולם ולקיומו אע"פ שיצא לפעמים משפט מעוקל כמו שאמרנו וזהו אמרו ובטוב העולם נדון. והרביעית והכל לפי רוב המעשה רצונו להשיב על שלות הרשעים ויסורי הצדיקים (טו) כי אולם דן הי"ת את העולם כלו ואין ספק שאם יגזור עונש על עיר או מדינה על חטאם יכשל בו גם הצדיק שבתוכה שלא חטא בפשע ההוא שעליו נשלח חרי האף הגדול על העיר וכן להפך כי הכל לפי רוב המעשה שבמדינה ולא יוכל להנצל ממנה הצדיק כי אם בהשגחה פרטית ואינו כדאי לה אלא צדיק גמור. וזהו שאמר ה' אל אברהם (בראשית י"ח) אם אמצא בסדום חמשים צדיקים ונשאתי לכל המקום וגו' וגם אברהם לא התפלל שיציל ה' הצדיקים לבדם כי זה א"א אלא בצדיק גמור אשר עין לא ראתה. וככה אמרו חז"ל צדיק נתפס בעון דורו. משנתנה רשות לחבל אינו מבחין בין טוב לרע, מה יעשו גדולי הדור ואין הצבור נידון אלא אחר רובו ורבים בדבריהם. ואין ספק שהוא אל אמונה ושופט צדק ואלו הצדיק ההוא אבד בצדקו כבר יש לו לתלות העונש הבא עליו חנם באיזה חטא היה בו מקדם כי אין אדם צדיק בארץ שלא יחטא ואשם בדבר מה. וכן הדבר בהפכו לרשע המקבל טוב ואח"כ בעולם שכלו ארוך יעשו עמו חשבון לשלם לאיש כדרכיו ודברנו מזה גם כן בפרשת וירא ופרשת בא אל פרעה:

אם כדבר הזה ראוי לשום לב ולחשוב מחשבות כי אם כל מקרי בני אדם מגזירת הבורא ואם נגזרה רעה על מדינה יכשל בה גם הצדיק שבתוכה למה הזהירונו אם כן חכמינו באזהרה כפולה ומכופלת לנוס ממוקשי מות ולהשתדל לברוח מן הסכנה? גם הושמה בטבע כל היצורים החריצות לרדוף הטוב המדומה ולנוס מן הרע כי ראינו על הרוב שההשתדלות אינו שוה ושוא עמלו בוניו בו ומאומה לא ישא בעמנו הרודף אותו ובהפך כמה פעמים חריצותם תסבב ליפול במה שברח ממנה! אתה הרואה תבין ותשכיל כל אלה מאשר כתבנו עד הנה כי אמנם (טז) אם לא יארע דבר בעולם אשר לא יצוהו ה' לא תועיל אם כן חריצות האנשים להנצל מן הרעה תבוא אליהם מדעת מאת הי"ת ושוא יבקשו לנוס ממנה כי תרדוף אחריהם ושם תדבקם הרעה. אולם כאשר ישלח ה' מגפה וחרון אף כללי יוכל מי שלא הובא בשבילו להנצל בחריצותו ואם לאו יספה בעון העיר ויתכפר לו בזה עון אחר ואם נס אל אחת הערים וחי ולא ימות בעון אחר כאשר אינו במקום העיפוש הפרטי למזגו כאשר אמרנו פעמים:

אתה עתה ברוך ה' תדע באשר הצענו עד הנה להשיב ולפרש כל מה שדברו חז"ל במליצותיהם הביאם בעל העקידה הם אמרו מזל מחכים מזל מעשיר בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא רבה ורב חסדא תרווייהו צדיקי מר מצלח ומר לא מצלח כדאיתא התם האי מאן דבמאדים יהא גבר אשיד דמא וכו' ועובדא דרבי אלעזר בן פדת ורבים כאלה. וכשתסתכל היטיב במה שאמרנו תמצא הסכמותיהם אמת וצדק עולים יפה כי לא אמרו כל זה לתת יקר וגדולה וכח אל המזל (יז) אלא הבינו בשמותיו טבעי ומזגי האדם בהיות שטבע ומזג הנולד אינו בשביל זכות שעדיין לא זכה והוא ילד בן יומו ועל הרוב כל אורחותיו תלויים מכח מזגו כאשר אמרנו על כן בני חיי ומזוני מסובבים מן המזג. כי איש אשר נולד עקור מבטן אמו או אשתו שנפלה בגורלו אי אפשר שיהיו לו בנים והוא לא ידע ולא אשם בדבר הזה. וכן החיים ארוכים או קצרים תלויים ברוב או מיעוט הליחה או החום הטבעי או במה שיחטא במאכל או באויר. גם המזונות אם אדם יהיה עצל ואטום בחושיו אי אפשר שירויח בהון ועושר ויד חרוצים היא תעשיר גם הנולד מאב עשיר או עני זכותו לא גרם לו ככה אי אפשר להוריש לאדם ירושה להעשירו אם לא יהיה ראוי איש קרובו שיהיה עשיר למות שלא יהיו לו בנים יורשים אחרים ושלא יהיה שונאו והיה מוכרח שישנה הי"ת טבע הדברים ורצון האנשים בעבור זה ושיעניש מי שאינו ראוי לכך וכן כל כיוצא בזה. על כן אמרו בפ"ב דנדה מלאך הממונה על הריון נוטל הטיפה ואומר רבש"ע מה תהא עליה גבור חכם או עשיר וכו' ואלו צדיק או רשע לא קאמר. ראה בפירוש כפי מה שפירשנו שכל אלה הם בכח בטיפה ההוא ואין לאדם סבה להמה זכות או רשע אמנם הכל בא מאת ה' לסבות אליו לבדו ידועות. זה יעשיר כדי שירגיז יצרו הטוב ולא יחטא בעשרו ויקבל שכרו מעושר. וזה יעני כדי שלא יתריז כלפי מעלה ויקבל שכרו מעוני. וכל מעשיו בצדק. הנה כשהבנת דברי אלה תשוב ותדע דברי הכתובים בפרשה הזאת. תמים תהיה עם ה' אלהיך ותאמין שהכל מאת ה' מן השמים ולא ממערכת הכוכבים. אבל הגוים האלה אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ולהם אמונה כוזבת הזאת וישעו אל דברי שקר האיצטגנין לאמר כי המזל גורם הפעולות באנשים. ואתה לא כן אלא נתן לך ה' אלהיך הרשות ואתה אדון על מעשיך בפיך ובלבבך לעשות הדברים ואינם מכח המזל:

ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך:

כי (יח) המשפט ברוצח אף אם הפעולה רעה בעצמה היא טוב לנו אל הכלל ליישוב העולם כאשר אמרנו פעמים:

ד"א אע"פ שהוא טוב לך רצונו אם הרוצח קרובך ואוהבך:

כי תצא למלחמה על אויבך וגי' לא תירא מהם וגו':

והיה כקרבכם ונגש הכהן וגו':

גדולה האחדות והאחוה בישראל שאין כל אומה ולשון שולטין בהם ולפיכך דברו הכתובים לשון יחיד להבין ולהורות שאגודתם לגוי אחד תסבב שלא ייראו ולא יערצו מפני איש שה' אלהינו ה' אחד עמנו המעלך מארץ מצרים בשכר שלא שנו את שמם והיו תמיד לאחדים. אמנם כשיפרדו איש מאחיו. ביותר צריכה עצה ותבונה להרחיק הירא ורך הלבב וכל אשר לו נחלת שדה וכרם. באמרו והיה כקרבכם לשון רבים ונגש הכהן ודבר אל העם ירדו מגדולתם להקרא עם לשון בזיון. וכדומה לזה בפרשת כי תצא זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים לשון רבים לומר שאז היו נפרדים חלק לבם ועתה יאשמו ויבא עמלק ויזנב את הנחשלים:

תוכן העניינים

מלאכת מחשבת חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה