מלאכת מחשבת חלק ב· רבי משה חפץ
ספר דברים · פרשת ראה
את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם וגו':
קראו חז"ל יסורין של אהבה כשאין בהם ביטול תורה. ואמרו עוד [על] (לקמן ל"ב) וישמן ישורון ויבעט אין ארי נוהם אלא מתוך קופה של בשר ולא חטאו ישראל אלא מתוך טובה יתירה שהושפעה להם. על כן הברכה קללה תחשב להם אם יבעטו מתוכה ויסורו המטים עקלקלותם מן הדרך אשר צום ה' והקללה תחשב ברכה כשאין בה ביטול תורה ותהיה סבה שישמעו בקול דיאי עניותא לישראל. הלכך נתן משה לפני ישראל דבר א' יתהפך להם לקללה או לברכה בהשתנות התנאים. וזהו שאמר את הברכה כלומר עם הברכה שאתן לכם יהיה כמוס ונכלל שתשמעו אל מצות ה' אלהיכם ירצה שלא תחטאו מרוב הטובה. ועוד שהיסורין בעצמם לא יבטלו מכם תלמוד תורה אשר תשמעו וגו' כלומר שתוכלו לשמוע דברי ה' ולא תתבטלו מלשמוע בלמודים והתורה והמצוה. אמנם היא עצמה תהיה קללה אם לא תשמעו רצונו שתתבטלו מדברי תורה ולא תוכלו לשמוע ואזניכם אל ספר התורה:
ד"א את הברכה אשר תשמעו ואת הקללה אם לא תשמעו לפי שהשכר קודם ובא לפני פעולת המצוה שמתנה טובה אפילו על תנאי היא באה. אמנם הקללה אינה באה אלא אחר הפשע ומחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה על כן בברכה תפש לשון אשר שהוא לשון ודאי ובקללה כתב אם שהוא בספק על תנאי אם חטאו:
ד"א ואת הקללה אם לא תשמעו וגו' ללכת אחרי אלהים אחרים וגו' לפי הנראה שידין ה' יתברך לשכר ולעונש על השמיעה לבד ועל המחשבה וזה יצדק במחשבה טובה שהקב"ה מצרפה למעשה אלא לרעה איך ידין ה' על הרהורי הלב בלי מעשה לכך בא הכתוב לתרץ כי יש חושבי מחשבת און שהי"ת מצרפה למעשה ואלו הם הרהורי ע"ז התלויים בלב למען תפוש את ישראל בלבם וז"ש ללכת אחרי אלהים אחרים:
ושמרתם לעשות וגו':
אלה החוקים והמשפטים וגו' כל הימים אשר אתם חיים על האדמה:
אבד תאבדון וגו':
צריך לדקדק למה נכפלו בזה הדברים האלה ולא עירבם יחד ושמרתם לעשות כל הימים וגו'? ועוד אלה החוקים ולא פירשם? גם אבד תאבדון אין בו קשר לשלפניו? ואומר אני כי בא הכתוב להשיב לנוכראין שבינינו האומרים שהיה ראוי לחדש תנאי הדת כפי הזמן ושבכל דור ודור יש להשיב תורה ונימוס כאשר יוכשר ויהיה צדיק בעיניהם בדור ההוא. על כן כתב משה ושמרתם לעשות היום הזה החוקים והמשפטים ואלה החוקים והמשפטים בעצמם תשמרו לעשות בארץ וכל הימים אשר אתם חיים כי לא איש אל ויכזב ואין לבדות מלבנו תקון וחדוש. אלא אבד תאבדון וגו':
כי אם לפני ה' אלהיך תאכלנו וגו' והלוי אשר בשעריך וגו':
השמר לך פן תעזוב וגו':
אם הלוי אשר בשער יאכלנו מבואר שלא יעזבנו ולמה כפל השמר לך וגו' לפי הפשט ושניהם דבר אחד? גם כל ימיך על אדמתיך הם דברי מותר? ונראים הדברים מוכיחים ומזהירים לבל יאמר אדם הואיל ונתחייבתי להאכיל הלוי מעשרותי בירושלים בשלש רגלים למה אתן להם שמני ושקויי גם בעירי ואעשה להם בביתי ובחומותי יד ושם? די להם במה שאעניקם בירושלים במקום אשר יבחר ה'! ויהיו אם כן הלוים בעירך מוטלים ברעב ובחוסר כל. צוה הכתוב שאם עשה המוטל עליו בירושלים כאשר צוה ה' ארחות צדיקים ישמור גם בביתו השמר לך פן תעזוב הלוי שאר ימיך על אדמתיך ובארצך כדברי רש"י אם אין לך לתת לו מחלקו תן לו מעשר עני וכו' ותמיד יהיו עיניך ולבך אליהם כל הימים ועניים מרודים תביא בית:
כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר:
בא להזהיר על רבוי התאוה (א) כי כל עוד שיתאוה וישאף האדם בדבר עוד יתאוה אף אם ממנו תשבע נפשו והמשביע בטוב גרונו עוד ירעב ויכסוף ולא ישביענו אלא המרעיבו. כן אוהב כסף לא ישבע כסף אלא ירבה תאותו ברבוי הממון. ובבטן רשעים אם יאכלו למלאות תאוה ולא לצורך תמיד ירעבו והבשר עודנו בין שיניהם עוד בשר ישאלו. כדבר שכתוב כי תאוה נפשך לאכול בשר פירוש אם תאכל בשר לא מרעבון אלא מתאוה אני מודיעך בפעם הזאת שבכל אות נפשך תאכל בשר כלומר שאף בזמן אכלך הבשר תאכלנו באות נפשך ולא תסור ממך התאוה גם בכח האכילה ההיא:
לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני ה':
לא אמר ותעשה הישר או ולמען תעשה הישר? הואיל והדם מוליד אכזריות בנפש האוכלו. והי"ת צוה לבני ישראל לבל יתרחקו ממדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום וכל מי שהוא רחמן בידוע שהוא ממזג טוב וישר וזה יביאנו להיות צדיק וטוב לפני האלהים. על כן לא תאכל הדם למען ייטב לך ולבניך אחריך שתולידם ממזג רחמני מתוקן ומקובל ויפה ויהיה סבה שתעשה הישר בעיני ה' שמזגך ינהג לבך אל האמת והצדק:
אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם וגו':
אנחנו נשאל מפני [מה] היראה והכבוד יותר אל איש לא ראינוהו ולא הכרנו בו מאיש אשר הורגל עמנו? (ב) כי ההרגל מביא לידי חברה והחברה תבז לו בלבה. וקרוב הדבר שהנביא והחולם חלום המסית אותנו יאמר לנו שנעבוד אל אלהים אחרים אשר לא ידענום למען נשרתנו בכבוד ובמורא גדול כאשר לא נדע את משפט אלהי הארץ. בא הכתוב להוציא שקר זה מלבנו באמרו כי זה יקרה לבזות בהרגל מי שלא נעבדנו אלא מיראה וכאשר סרה היראה במנהג החברה תשוב להיות בזיון. אמנם כאשר נעבוד מלך אושר מאהבה כל שכן דפקר טפי ותדבק נפשנו בו לעבדו בלב שלם. זהו אמרו כי מנסה ה' וגו' לדעת הישכם אוהבים את ה' וגו' כי אם תאהבו אותו בודאי תנצלו מזה הפחד וכל עוד שתדבקו בו לא תבזוהו. כאשר הוסיף ואמר אחרי ה' אלהיכם תלכו וגו' ואותו תעבודו ובו תדבקון רצונו שתמיד אותו תעבודו אע"פ שבו תדבקו ולא יתחדש בלבבכם בזיון מן ההרגל:
עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה:
לפי שאין חייבים במעשר עד שיראה פני הבית ועד שהוא בשדה יאכלנו האוכל בלי מעשר. ואם יש לך אדם לפי זה שישכון בשדה לבית מושב תמיד הנה הוא יתחייב תכף ומיד במעשר בכל תבואת שדהו. או איש אשר ימכור תבואתו בשדה יתחייב הקונה במעשר. על כן אמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך בין איש היוצא השדה שנה שנה וקובע בו בית דירתו ובין איש היוצא השדה לקנות התבואה:
מקצה שלש שנים וגו':
למען יברכך וגו': אין הברכה מצויה בדבר המנוי והשקול באשר העין שולטת בו ואמת הדבר וקרוב אל הטבע. כי אמנם כאשר אמרנו פעמים רבות (ג) מכל גוף האדם יסתרגו עצמים דקים יעופו סביב סביב. וידוע (ד) שהטבע ידחה תמיד האידים הרעים ויעכב הטובים. והעצמים היוצאים מגוף אדם רע יהיו רעים וחטאים מאד בטבע ארסיי. וכאשר ישלח האיש המכוער הלזה נבל ומקנא ניצוציו בדבר אחד יוכל להביא עליו בהם חולי וכל דבר רע יכחישנו בהדבקם בו כדבר האמור באפעה הממית בעצמים הנפרדים ממנו או מעיניו. על כן נתפשט הדבור ולימדנו ההרגל שהעין הרע ממית ומחלה ומעשים ראינו בכל יום וכמה וכמה פעמים ראינו האיש תרע עינו בממונו או בבניו והוא לא ידע ואשם וזה יקרה כשהאדם הוא רע בעצמו וכליותיו צרועות לא יוכל לעכב עצמיו מלצאת להרע אף אם לא יאבה. לכן יעצונו חכמינו (ה) להסתיר הטוב וההון ושלא למנות ולהשגיח בדבריו בתבואתו ובזרעו ושלא להתראות בעיני ההמון ושאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין לפי שהקול מתרבה בהלוכו וכשיראה אדם דבר מהונו יתפרסם בהמון ויתגדל הדבר יותר ממה שהוא עד שימשוך אליו הבטת כל אדם וא"א שלא יהיה בקהל רב רבים מהטבע הרע כמו שאמרנו וישלחו לרוב ניצוצים בו עד תבוא בו עברה וזעם וצרה ויגיעוהו עד שערי מות או יחסרוהו כל טוב. על זה אמר דוד (תהלים קמ"ד) צאננו מאליפות מרובות בחוצותינו אלופינו מסובלים אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחובותינו לימד כי צריך להסתיר העושר וההון שיהיה סמוי מן העין כי אם יתנו בו העם עיניהם יתרבה הקול כמו שאמר שצאננו אלף צאננו מאליפות אכן בחוצות יתרבו בעיני ההמון ויחשבום לרבבות מרובבות בחוצותינו אבל אלופינו וגדולים שבנו ועשירים שזכו לגדולה כי הם אנשי בינה המסתירים הונם ורכושם והם מסובלים ברוב טוב וכל זה מפני שאין פרץ ואין יוצאת מבתיהם לחוץ באופן שאין צוחה ברחובות מקניהם ולכן מצליחים. על כן בפרשה הזאת הקדים ה' יתברך רפואה למכה וצוה בצדקה מלח הממון תרופה לעין הרע והדין נותן שלא יתנו עיניהם בו בידעם שהוא מפזר ממונו לעניים ולא ידבק בו מן החרם של עין הרע. זה שאמר מקצה שלש שנים תוציא וגו' ותפזר לצדקה למען יברכך וגו' אם תרצה שתהא הברכה מצויה במעשה ידיך:
כי יהיה בך אביון וגו' לא תאמין את לבבך ולא תקפוץ את ידיך מאחיך האביון:
פירוש הואיל ויהיה בך אביון מענייך קרוביך מארצך וצריך אתה להאכילו ולכסותו לא תאמר אם כן לא אתן אל אביון אשר איננו מארצי קמ"ל לא תאמץ את לבבך וגו' אע"פ שהוא מעניי ארץ אחרת:
וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא: מה מאד יפלא שיחשוב הקב"ה חטא ופשע למי שלא ירצה לתת צדקה לעני ולא ינקה איש מעון זה כאשר לא יפזר כל ממונו לכל מי שישאל ממנו? ונראה ביאור הדבר כפי המדרש שג' מזכירין עונותיו של אדם וכו' ולפעמים לא תאונה לאיש רעה על עון שעשה קודם לכן אם לא יבוא מעשה לידו ונפל תורא חדד סכינא הואיל והקב"ה מאריך אפיה עד יסבב הדבר ויקרא אביון ודכא תגר עליו ויזכר עונו ויענישנו על שעבר. הלכך הזהיר שניתן לעני כי אולי אם לא תרחמהו ויקרא אל ה' ויקרה לך חטא ישן נושן מדת הדין תענישך עליו ולא שיחטא ואשם על שלא נתן צדקה:
כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך וגו':
דרך ואורח העניים האמללים להתקבץ בערי הממלכות בהתאסף יחד שבטי ישראל שמה ימצאו די מחסורם ברוב עם לא כן בערי הפרזי כי מעטים המה. ובדבר הזה רע עליהם המעשה אם מפאת הנותנים הצריכים לעמול ולבוא תמיד בערים לתת צדקה ואם מפאת המקבלים שיצטרכו להרחיק נדוד מארצם. על כן אמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ פירוש לפי שהאביון מרצונו לא יחדל מקרב הארץ רצונו מאמצעות הארץ ערי הממלכה לדרוש די מחייתו וזה הוא רע ומר כמו שאמרנו על כן אנכי מצוך וגו' שתקדים אתה ותתן לו בארצך ולא תצטרך לילך בערים רחוקות ממך. או כלך לדרך זו לפי שגלגל העוני חוזר בעולם ככתוב למעלה כי בגלל הדבר הזה ודרשו בו גלגל הוא וכו' אם כן גם אתה תבוא לידי מדה זו וכשזה קם זה נופל זה שאמר כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשיך וגו' רצונו שהצדקה תהיה סבה שיברכך ה' אלהיך לך ולא לחבירך וסבוב הגלגל יהיה באופן שלך העושר יהיה ולחבירך העוני. לכן כדי שחביריך יתנו לך ולא לזרים אתם כשתצטרך נתון תתן צדקה לחבירך העני ולא לעני שאינו חבירך כי אם לא יהיו עניים אלא בארצך בהכרח היו נותנים לך. אף אמנם אין הדבר כן אלא לא יחדל אביון מקרב הארץ ירצה בכל העולם בכלל שזה פירוש מקרב הארץ כדברי בעל כלי יקר. ואם כן צריך אתה להתנהג בנימוס לתת צדקה ופתוח תפתח ידך לענייך בארצך ושיהיו אלה קודמים לעניי עיר אחרת כדי שיתנו לך ולא לנכרים:
שבעת ימים תחוג לה' אלהיך במקום אשר יבחר ה' כי יברכך ה' אלהיך וגו':
הן אמת שהבטלה מביאה לידי שיעמום והיא פרצה קוראה החטאים והעונות. והטובה כאשר הושפעה לאדם תסבב הבטלה וישמן ישורון ויבעט. ואיך אם כן צונו ה' לשמוח ולחוג בשביתת מלאכה והשמחה מה זאת עושה אלא להעביר האדם מדעת קונו?! והדבר כך הוא שלא ניתנו ימים טובים לישראל אלא לעסוק בתורה ואין מתעסקים בה אלא מתוך שמחה ולא מתיך עצבות לב ורוח נכאה. אבל שמחה של מצוה אינה לשמוח יותר מדאי צחוק וקלות ראש כההוא עובדא דרבנן דהוי בדיחי טובא תבר קמייהו וכו' להביאם אל מידת שמחה מועטת הנכונה בלב שמח ואל המדה הממוצעת האמורה בדבריהם ז"ל אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה [כמ"ש] (מ"ב ג') ויהי כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'. אשר על כן הותרו המלאכות בחולו של מועד להרחיק מעלינו הבטלה המביאה לידי חטא. ואם היה לנו לשמוח וגם ליבטל לגמרי חוששנו מחטאת. אולם לשמוח ולעשות מלאכה או ללמוד משפטי ה' והתורה והמצוה זו היא שמחה רצויה אין בה פשע. על כן אמר כי יברכך ה' אלהיך וגו' ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח כלומר כשתעשה מעשה ידך ולא תשב ובטל אז תהיה אך שמח ירצה בשמחה מעוטה וכוונתך רצויה: