אור ברסלב
מלאכת מחשבת חלק ב ספר דברים › פרשת עקב

מלאכת מחשבת חלק ב· רבי משה חפץ

ספר דברים · פרשת עקב

פרשת ואתחנן

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם:

הדבר המצווה ונעשה בלי טעם או שהשכל יגזור הפכו ביותר נפש עמל עמלה לו להבינו ולהכניסו בלב ההמון. אבל הצווי הראוי מפאת עצמו על קו הדין והמשפט כי כל דבריו אמת וצדק לא יצטרך לטרוח האדם להרגיל העם בו. רק כאשר ישמעוהו יקבלוהו בסבר פנים יפות ויהי בפיהם כדבש למתוק. ככה חוקי האלהים ותורותיו כלם נכוחים וישרים למוצאי דעת. עקב תשמעון אותם תכף ומיד ושמרתם ועשיתם אותם ד"א הואיל וישראל הקדימו נעשה לנשמע וזאת העצה היעוצה היתה ליהודים אורה ושמחה פאר והוד וקשרו כתרים על ראשם. גם עתה קלסם משה והבטיחם טוב הצפון בעבור זה ועקב ותמורת שמיעת המשפטים ישמרו לעשותם:

לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך: לפי שאם נקנסה רעה בעולם והיתה ראויה לבוא על ישראל כשיעשו רצונו של מקום לא יאונה אליהם כל רע. והצרות הממשמשות ובאות אי אפשר לעזבן כפי אשר נגזר על הארץ ולהשליכם על אומה אחרת אשר באולי אינה ראוי לאותו עונש זהו נגד המשפט ושופט כל הארץ ידין בצדק. על כן הגיד שאם כזה יארע יחלוק ה' אותה הרעה הראויה לבוא על ישראל בין כל יושבי הארץ חלק כחלק יאכלו באופן שנימטי מינה לכולהו שיבא מכשורא והקל מעליהם ויוכלו נשוא ולא ימותו ברעתם אם לא יהיה חטאם למות:

ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך:

פירוש תאכל בחברת כל העמים מה שה' אלהיך נותן לך. לפי שא"א לגרש כל עמי הארץ בבת אחת והארץ לא תשאה שממה. על כן השמר והשקט לאכול עמהם מטוב הארץ עד שלם עון האמורי. ולפיכך הוכרח להזהיר שלא יעבדו אלהיהם. ואם אינו כן אין טעם לדבר כי אמנם האכילה והחברה בסעודה תביא האוכלים לידי אחוה וריעות כידוע על כן הוצרך ללמד דעת שאע"פ שיאכלו יחד עם כל העמים עמי הארץ מ"מ לא תחוס עינם עליהם ולא יעשו אחדות עמהם כי מוקש הוא להם:

כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות וגו':

מה שאמר היום יבקש ביאור בהיות הנכון שישמרו המצות אף מה שלא נצטוו היום? ונראה לומר שהוא דבוק עם מה שלאחריו ונפקא מינה להודיענו שהמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ובשכר שמירה לעשות אח"כ מה שיצוה משה עתה הוא ינחילם אם הארץ. והוא מה שציוה משה לאבד את שם הגוים אשר יבואו בהם לנתוץ ולנתוש את פסיליהם וזה לא יוכלו עשוהו אלא אחר בואם אל הארץ. ובשכר זאת המחשבה והשמירה היום לעשות אח"כ, ינחלו את הארץ ויירשו את הערים ה' עליהם יחיו:

ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת וגו':

אשר יבקש להאכיל האדם דבר שאיני רגיל בו ולא ידעו יתננו לו בעת שהוא רעב כי הכפן והרעב תבלין לכל תבשיל. והואיל והמן נראה להם כלחם הקלוקל ולא יאכלוהו לתיאבון העם המתאוים לאכול בשר הוכרח הקב"ה להרעיבם וכאשר היו רעבים גם צמאים ונפשם קצרה ברעב יאכלוהו בכל פה ויערב להם. ועל כן תקנו בהגדה הא לחמא עניא וכו' כל דכפין ייתי וייכול כי להיות לחם עוני לא יאכלנו אלא מי שהוא רעב ללחם ורצה להודיע שלכך נעשה לחם עוני בלילה הזה שיאכלנו הרעב לשמה ולא לשם אכילה גסה:

ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר:

לפי (א) שהולדת הנחלים והנהרות ודומיהם היא באה ממטר השמים ולא ממי הים כאשר חשבו קצת מהקודמים. וכן נאמר (תהלים ק"ד) המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון כי כאשר ירד הגשם מן השמים לרוב על ההרים הרמים וימצאו חפירות וגומות בקרבם ירדו שמה ואם לא ימצאו מקום לצאת יתעכבו שמה לעד לעולם ויעשו בורות שיחין ומערות וימים של מים מתוקים וכאלה לרוב בארץ גם בראשי ההרים. ואם יוכלו לירד עד ירכתי ההרים יבצבצו משם ויתמשכו בבקעה במקום מדרון ובהתהלכם יתחברו עמהם זחילות מי הרים אחרים עד שבהתחבר רבים מהם ישובו לנהר גדול או קטן כפי מרחב הארץ ורוב ההרים ומושבם. הלא תראה שבעת הקיץ גם כי הים מלא על כל גדותיו יתחסרו הנהרות כי לא יבוא גשם ובהתפשר השלגים יתמלאון. וזה דבר ברור ואני עד בדבר כי ראיתיו בעיני בקצת נהרים. על כן אמר הכתוב עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר כאשר יצאו בבקעה יהיו נהרות וכשיצאו בהר יהיו מעינות או תהומות:

אל תאמר בלבבך וגו' בצדקתי הביאני וגו' וברשעת הגוים וגו' לא בצדקתך וגו' כי ברשעת וגו':

הקושי' מבואר כי אם הוכיח שלא יתנו הטעם לרשעת הגוים מדוע חזר ונתנו לטעם? גם למה שינה בדבורו כמדבר לנוכח וברשעת הגוים האלה ה' מורישם מפניך ולא אמר כמדבר בעדו ה' מורישם מפני כאשר כתב בראש בצדקתי הביאני? עוד חזר ושלש וידעת כי לא בצדקתך וגו'? אלא אאמין שסוף הפסוק מענה לראשו וכך ביאורו. אל תאמר בלבבך בצדקתי הביאני והדבר אינו כן אלא האמת שלרשעת הגוים ה' מורישם מפניך ולא בצדקתך. ואם תאמר אם כן שהקדוש ברוך הוא מורישם ברשעתם ולא בצדקתי למה הי"ת נתן לנו ארצם כי לא נתייחד בזה זכות המקבל לחטא הנגרש היה לו להורישה לעם אחר הראוי והזכאי? והואיל ונתנה לנו אם כן אין הדבר כן אלא מפני צדקתינו? על כן תירץ כי בחר בישראל להורישם הארץ מבין שאר האומות אף אם אינם זוכים למען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך וגו' והואיל והדבר כן תדע בבירור כי לא בצדקתך וגו':

פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלי יכולת ה' להביאם אל הארץ אשר דבר להם ומשנאתו אותם הוציאם להמיתם במדבר:

הקשה מהרי"א שהם מאמרים סותרים שאם לא יכול אע"פ שירצה לא יביאם ואם משנאתו אותם לא יביאם אע"פ שיכול? ולא עוד אלא שאם שונאם למה הוציאם ממצרים היה לו להמיתם שמה. כי אין תועלת הוצאתם להמיתם במדבר או במקום אחר כאשר נעשית מחשבתו למחות את שמם? וראוי לומר שהמצרים אמת שיחשבו גדול כח הבאת הארץ יותר מהוצאת מצרים ויאמרו שאין יכולת בו להביאם אע"ג שהיה בו כח להוציאם ואם תאמר אם כן למה הוציאם ממצרים אם ראה ויספרה שאין בכחו להכניסם לארץ? ויענו בפיהם שזה עשה ה' לעשות הרע בעיני המצרים ומשנאתו אותם שלא יעבדו אותם ישראל עוד באופן שנתחברו אל זה שתי סבות שנאת ה' אל המצרים וחולשתו להכניסם לארץ ולכן הוציאם והמיתם במדבר ולא הניחם שמה:

תוכן העניינים

מלאכת מחשבת חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה