מלאכת מחשבת חלק ב· רבי משה חפץ
ספר דברים · פרשת ואתחנן
וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה:
אם אמר ולא תעבור את הירדן. אז טוב לו! ובאמרו כי לא תעבור נראה שהוא נותן טעם למה יראה בעיניו? ואחשוב שעל זקנת משה הכתוב מדבר אשר ענתה בכבל רגלו לא ירוץ גדוד כתמול שלשום כגבור לרוץ אורח לפני העם ככתוב בפרשת וילך לא אוכל עוד לצאת ולבוא. ולפי שגם משה ראה בעיניו ובלבבו הבין שקפצה עליו זקנה על זה לא ביקש מאת ה' אלא לראות את הארץ לא להתהלך לארכה ולרחבה דלא מסתייעא מילתא וכבר לא יעשה ה' אלהים דבר נס ופלא לאין צורך וכאשר אין הזכות גורם. לכן השיבו הי"ת שאל ישאל זה כי גם לעבור את הירדן אין בו כח לרוב זקנתו. זהו שאמר משה אעברה נא ואראה את הארץ פירוש גם אנכי ידעתי חולשתי ללכת בארץ רחוקה אלא עשה לי אות לטובה לעבור את הירדן לבד ואראה הארץ על שפתו. ענהו הי"ת שאין לעשות הדבר הזה כי אמנם גם הירדן לא יוכל לעבור כמו שאמר וראה בעיניך רצונו ראה גם ראה ולבך שים כי לא תוכל לעבור את הירדן הזה ואין בך כח לעבור גם הנהר לבדו מבלי פלא:
לא תוסיפו על הדבר וגו' ולא תגרעו ממנו לשמור את מצות ה' אלהיכם וגו':
לפי שההוספה או המגרעת בדבר תוליד מעוט השמירה בו (א) כי יאמרו שאין ממש בדבר כאשר ניתנה רשות להוסיף או לגרוע בעשייתו. הלכך צוה הי"ת שלא להוסיף ולא לגרוע על הדבר כדי שנשמור מצותיו:
ד"א כי אמנם כל מצות ה' בחכמה ניתנו והנה קשורות זו בזו כשלשלת ואם תבטל אחת נתפרדה החבילה ואם נוסיף עוד עליהם באשר מלייהו נפישן לא מצית לקייומינהו כולהון. ואנחנו בדור הזה נסינו באלה כי ברוב דברים ומנהגים רבים הוסיפו על המצות דלת הארץ מוכרחים לעזוב ולשכוח העיקר פקודי ה' ישרים אין בהם נפתל ועקש. לכן הזהיר משה שישמרו מה שצוה ה' ודים ולא יוסיפו ולא יגרעו ממנו:
ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה:
הואיל ורבים יחשדו המושל שירצה תורות וחוקים להנאתו ולטובתו ולכבוד עצמו הוא דורש שתתקיים ממשלתו על העם. והנה כאשר צוה משה לקיים בכיוון כל מה שציווה אותם הוכרח להוסיף כמתנצל שאין זה להנאתו אלא שכך רצון הי"ת כי ה' לבדו עשה שפטים בעובדי בעל פעור ואין בזה קנאה למשה האיש לפי שקנאת ה' תעשה זאת. ואתם הדבקים בה' חיים וקיימים. והטעם שלי אין נפקותא בדבר כי כבר אני מת ואינני עובר את הירדן וכל המצות והחוקים שצויתי אתכם צויתים לעשותם בארץ אשר אתם בהם ולא אני ומה הנאה אלי אם תעשום או לא כאשר אינני עליכם לראש ולקצין! מזה ראיה שהי"ת ציוה אותם לטובתכם ולא מלבי ולטובתי:
רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה:
כי מי גוי גדול וגו':
ומי גוי גדול וגו':
אמת שהחכמה לא תעמוד בגדולים אשר בארץ. כאשר ידענו כי (ב) כל איש אשר חננו אלהים עושר וכבוד על הרוב אין חכמה ואין תבונה בו. ובהפך איש תושיה יתגלע יבלע וישחית מעשהו ואין החכמה מצויה אלא בדלים כי לא לחכמים לחם ולנבונים עושר. וע"ז אמרו חז"ל כל ימי עני רעים זה בעל תלמוד רצונם שהעוסק בחכמות לשמוע בלמודים לא יעשיר ולא יהיה לו שעת הכושר ועת רצון. גם ידוע כי הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וישמן ישורון ויבעט על כן יאי עניותא לישראל בעבור ישמרו חוקי האל ותורותיו ינצורו. אולם בישראל מעשה ניסים נאמרו רק עם חכם ונבון וידענו כי אכין ורקין מעוטים הן באמרו שרק אך בישראל ישמרו הדבר הזה שהוא עם חכם ונבון אע"פ שהוא גדול שלא כדרך כל הארץ. והוסיף להפליא פליאת העמים שיאמרו מי גוי גדול אשר בגדלו וברום לבבו עוד יש לו אלהים קרובים ולבו שלם עם אלהיו לא יבעט בו ועוד מי גוי גדול ובגדולתו עוד יחכם ויש לו חוקים ומשפטים הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו?! כזה וכזה היה תמה שלמה באמרו (קהלת ב') וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלים אף חכמתי עמדה לי. כי זה הוא פלא באמת שלא כהרגל העולם:
וידבר ה' אליכם מתוך האש וגו':
עד כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא:
השאלות בפרשה רבו למעלה א' מדוע בא הכתוב בנותן טעם למה לא יעבדו ישראל ע"ז לפי שלא ראו כל תמונה בהר סיני. היעלה על הדעת שאם ראו דמות זקן כדברי חז"ל ודמות גבור על הים שיעבדו אל זקן ואל גבור ישתחוו לו ויזבחו לו הייטב בעיני ה'? ב' אם האזהרה הזאת כפולה ומכופלת בתורה ובפרט בעשרת הדברות לקמן לא תעשה לך פסל וכל תמונה וגו' למה הוזכרה עוד כאן ולמה יצאה מכללן? ג' מה רצה להורות בהפסיק הענין ואמר ואותי צוה ה' ללמד אתכם וגו' ואח"כ חזר לדבורו הראשון כי לא ראיתם כל תמונה? ד' באשר ראינו שלא אסר העבודה בפסל ובתמונה אלא העשייה לבד אולם בצבא השמים נאמר ונדחת והשתחוית להם ועבדתם וידוע כי גם בפסילים אם לא יעשום לעבדם אלא ליופי ולנוי אין החטא חמור כל כך? ה' באמרו אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים כי הנה אין הי"ת מחזיק ידי עוברי עבירה לומר שנתן אותם לעמים לעבדם והבא לטמא אין מסייעין אותו מן השמים לאמר לו לך עבוד אלהים אחרים? ואע"פ ששנו חז"ל לתלמי המלך להאיר לכל העמים. ויהיה כך פירושו. האמנם עוד יקשה למה חלקם להאיר לכל העמים והלא יאירו גם לישראל והיה לו לומר אשר חלקם להאיר דרך כלל? ו' כי אין זה טעם לשבח על שלא יעבדום כי גם אם לא חלקם להאיר אין נכון לעבדם? ז' על אמרו ואתכם לקח ה' וגו' הנה זה הרבות דברים בלי ענין למה שלפניו ושלאחריו? ח' בטענת משה וה' התאנף בי על דבריכם וגו' ואנחנו לא מצאנו שדברו דבר עד שיעשן אף ה' עליו בשביל דבריהם? מלבד שגם הדבור הזה חוץ לענין שאנו בו כי לא הזכיר כאן סיפור מי מריבה שהקציפו למשה בעבורם? ט' בהוסיפו כי אנכי מת וגו' וכבר אמור וישבע לבלתי עברי וידוע שאם לא יעבור שימות טרם עברו וכל שכן שחזר ואמר אינני עובר את הירדן? י' ואתם עוברים וירשתם וגו' וזה אינו טעם שלא יעשו תמונות? ואם הוא סיפור אחר לעצמו מדוע חזר ואמר השמרו לכם וגו' ועשיתם לכם פסל? י"א במה שהרבה והפליג בדברי מותר פן תשכחו את ברית ה' אלהיכם אשר כרת עמכם ונוח שיאמר פן תשכחו דברי אלה האמורים עד הנה מבלי שיזכיר אשר כרת עמכם? י"ב יפלא מאד דבור משה כאשר אמר ועשיתם פסל תמונת כל אשר צוך ה' אלהיך. וכבר הי"ת לא צוה מעולם לעשות פסל ותמונה אדרבא אסר לעשותם עד שהוכרח רש"י לפרש ציוך שלא לעשות והעיקר חסר מן הכתוב? י"ג מה דמות אשר יערכו לה' אש אוכלה אל קנא להפחיד ולהפריע העם ממעשה הפסילים? אולם בהיתר הספקות ראוי לזכור אשר הבאנו במקום אחר ולדעת הוללות וסכלות העם ההולכים בחשך מימי קדם אשר האמינו רבים מעמי הארץ. כי להמשיך שפע ה' על ברואיו שישגיח ממכון שבתו עליהם ועל זרעם יצטרכו לאמצעי ממוצע בין כבוד רוממותו לשפלותנו ויהיה האמצעי ההוא תמונה לנגד עינינו ודמיוננו יתפעל בחוש בראותו צורה מוחשת ותמונת כל סמל כדברי בעל הכוזר. זאת היתה כוונת דור אנוש כידוע וזאת תהיה חטאת ישראל בעגל כאשר אמרו (שמות ל"ב) עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו תראה משם בזה מה שפירשנו עליו. ואם שגגה כזאת יצאה במחשבותיהם ונתרשם בשכלם הטעות הזה תמיד ישובו לסורם בסור המונע אשר יוכיחם בשבט פיו וברוח שפתיו. על כן ביותר צריך להוכיח ישראל שישמרו הדבר הזה ואל ישעו בדברי שקר. כי אמנם זה יביאם ברוב הימים להשתחוות לאמצעיים ולעבדם לאלהים אחרים כאשר קרה לדור אנוש. על כן הורע למשה בעבורם במי מריבה. ואע"פ שהבאנו על חטא זה פירושים שונים כפי דעות המפרשים. אמרתי להודיעך בו פירוש חדש נכון בעיני ואמיתי מכל מה שדברו הראשונים. והוא כי בראות העם שכל ניסי ה' על ידי אמצעי באו ושמשה היה מפליא לעשות במטה הזה אשר יעשה בו את האותות נתרשם במוחם זה הענין. וחשבו כי כל פעולות הי"ת אלינו צריכות לאמצעי להתחבר בין הפועל שכליי למקבל חמריי עד כי א"א שנשיג באלהיות אם לא באמצעות איזו צורה תהיה מחוברת משכל וחומר. ואמנם הי"ת להסיר מלבם הדעת הנפסד הלזה ולהראותם שאין במטה צורך לפעולותיו צוה למשה ולאהרן שידברו אל הסלע ושלא יפעלו דבר במטה אדרבה יקחוהו בידם וישאר בהם יושב ודומם ויראו נס המים בלי אמצעי. ומשה יען אשר לא שמר משמרת ה' והכה במטה הסלע פעמים היה הכרחי שלא יביא ישראל אל הארץ באמרו לכן לא תביאו וגו' ואין הכונה בזה שלכן יענישם ה' שלא יביאו הקהל כי מה לתבן את הבר ואין מדה כנגד מדה שיענישם לבל יכנסו לארץ הואיל וחטאו במי מריבה והיה נכון שידונו גם המה במים הואיל ובמים קלקלו? אלא לפי שחטאו וסבבו שתסתרג במחשבות העם האמונה הכוזבת שצריך ה' לאמצעי ולא קדשו שמו ברבים להסיר המכשול מדעתם. הנה בהכרח הוצרך הי"ת לעשות שמשה ואהרן לא יביאו ישראל אל הארץ כדי שמזה העם ילמדו שאין הי"ת צריך לאמצעי להכניסם לארץ ומכאן והלאה הוא בעצמו יפעול הנסים עמהם ויתקן המעוות שעוו. הנה מה שאמר לכן לא תביאו אינו הבטחת העונש על חטאם אלא הגדת דברים מה שצריך שיארע להסיר הטעות מלב העם הואיל ולא הסירוהו במי מריבה. לפיכך עתה שבא משה להוכיחם התחיל על מעוט האמונה ואמר שאל יחשבו בשום זמן שיצטרכו לאמצעי בינם ובין אלהיהם כי הנה מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים ואין צורך לשליח. והביא ראיה ממעמד הר סיני אשר בלי ספק שמה כל איש מישראל שמע קול אלהים מבלי אמצעי וזהו שאמר הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר ישמעון ליראה אותי כל הימים רצונו כשיראו שאני בכבודי דברתי עמהם וישמעו דברי מפי אז ילמדו ליראה אותי בעצמי מבלי אמצעי וזהו אומרו קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים כדי שלא יעלה על דעתם ויתפעל דמיונם באיזו צורה שתהיה. ואמנם הוסיף משה ואמר ואותי צוה ה' ללמד אתכם ירצה אל תאמינו שאני הייתי אמצעי ביניכם ובין אלהיכם ושמבלעדי לא היה אפשר לשמוע דברי ה' כי הנה אנכי לא באתי אלא ללמד אתכם חוקים ומשפטים לשמור ולעשות לא להתמצע ביניכם. לכן ראוי שתשמרו מאד לנפשותיכם שלא לקצץ בנטיעות האמונה הזאת הכוזבת ולא תעשו פסל תמונת כל סמל תבנית זכר ונקבה וגו' לא לעבדו שלא נחשדו ישראל על כך כי מי בער לא ידע שהמה נבראים ולא בוראים אלא להיותם אמצעיים כאשר בדעתכם הנפסדת. ולכן לא כתב כאן והשתחוית להם ועבדתם כאשר יכתוב בצבא השמים לפי שזה יביאם אח"כ להשתחוות לצבא השמים. וזהו שאמר פן תשא עיניך וגו' והוא טעם למה שכתב שלא יעשו צורות שכאשר יתיר לעשותם לאמצעיים סוף סוף יקבלו לאמצעיים צבא השמים להדר כבוד הודם וימשך רוע והפסד שיעבדום וישתחוו להם. כי אע"פ שבתמונות אשר בינינו מתחת בארץ אין כאן בית מיחוש כי מי כסיל לא יבין את זאת שהם בהמה המה להם תבנית שור או חיה וכל בהמה לטבח תובל. אך אמנם צבא השמים מעשה ה' כי נורא הוא בקל נמיר כבודם בעבודה והשתחוויה כאשר קרה בעגל שהוא תבנית תמונה דבי עלאי על השמים כבודו וישתחוו לו ויזבחו לו. ואולם מה שאמר אשר חלק ה' אלהיך אותם להאיר לכל העמים רצונו להוכיח אומות העולם עע"ז ולשמש או לירח אשר יקבל גוי גוי אלהיו. ד"מ זה יקבל לאמצעי עליו השמש וזה הירח וזה כוכב מאדים וזה נוגה בא הכתוב להאשימם ולהגיד סכלותם כי מי שקבל לו השמש לאמצעי היה ראוי שהשמש לא ישפיע על גוי אחר מבלעדו וכן כל כוכב וכוכב. והדבר אינו כן אלא כל הכוכבים בכלל מאירים ומשפיעים לכל העמים בכלל אשר תחת כל השמים באופן שאין אחד מהם מושל על אומה לבדה אלא על כל האומות לפי שה' חלק אותם להאיר ולא להיות אמצעיים בפרט על עם ועם. ואתכם לקח ה' וגו' לא ע"י שליח אלא בכבודו ובעצמו להיות לו לא נחלה. הלא ידעתם כי זאת היתה נסבה על כי התקצף ה' בי על מי מריבה על המטה הזה שחשבתוהו לאמצעי כמו שאמרנו. ופירוש על דבריכם בגללכם. וסבב הדבר שלא אעבור את הירדן כי אנכי מת ואתם עוברים והושבתם לבדכם בקרב הארץ כדי שתדעו שאינכם צריכים לשליח ולא למטה שבידי. לכן ראוי שתשמרו שמירה אחר שמירה ולא תעשו תמונת פן יפתה לבבכם אל הדעת הנפסד ואל תשכחו את אשר כרת עמכם ה' בעצמו ולא על ידי אחר. ולא תעשו פסל כל אשר צוך ה' אלהיך כלומר לא תעשו צורת אותו דבר אשר צוך ה' אלהיך לעשות איזו מצוה מן המצות כאשר יעשו הגוים שישימו דמות איזה דבר ליראתם וישתחוו לו בחשבם להמשיך שפע האל עליהם בכבדם דמיון הדברים אשר צוה לעשות. כמו פסל מיכה ואפוד גדעון שאין ספק שהיה מתחילת עשייתו לש"ש לכבד אפוד כהן גדול אשר צוה ה' ולבסוף זנו ישראל אחריו. כי ה' אלהיך אש אוכלה הואי אל קנא בזה יתן טוב טעם ודעת מדוע אין אמצעי בין הי"ת ובין העולם באמרו שאין האמת כדברי הפילוסופים האומרים שהי"ת קצה האחרון בשלמות ואנחנו קצה האחר בפחיתות החומר ולא יתחברו הקצוות ולא יפעלו זה בזה כ"א ע"י אמצעי וזה החילם לדבר סרה ולמצוא שכל הפועל וכאלה מן הדברים המתמצעים בין האל יתברך ובין החומר התחתון. כי אמנם ה' יתברך אינו כדבריהם וכל הדברים בו ואין חסרון במעלתו שיהיו בו גם הדברים הפחותים מקצה הראשון ועד קצה האחרון כסה שמים הודו ותהילתו מלאה הארץ אל אשר יחפוץ יטנו בלי השתנות גדולתו. ה' הוא אש אוכלה וגם הוא אל קנא ומי שלבשתו קנאה ותאוה הוא ממזג קר והנם ממדות המגונות ומ"מ אין חסרון שלימות בו יתברך באופן כי אף אם הוא אש אוכלה ואין לנו דבר שלם ונעלה לעינינו ממנו לא ימנע מכחו להיות אל קנא והיא מדה מגונית אצלינו מן הפחותות ובזה תדעו כי כי הוא בכל והכל בו ואין ידיעתנו שוה להסתכל בו ותסירו משכלכם האמונות הכוזבות אשר אתם זונים אחריהן:
כי תוליד בנים ובני בנים: מכאן שבני בנים הרי הם כבנים:
אז יבדיל משה שלש ערים וגו': עד אשר אנכי דובר באזניכם היום ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם:
יש להפליא בסמיכות הפרשה הזאת אז יבדיל ולא ידענו מה היה לו למשה להפסיק בדבריו להבדיל ערי מקלט ואח"כ שב לאיתנו הראשון ויקרא משה? ב' מדוע האריך לכתוב וזאת התירה אשר שם משה במקום הזה ואם רצונו על הדברות שבסמוך הנה לא נתנם משה כי כבר שומעים ישראל בסיני? ג' אמרו בעבר הירדן וגו' ויירשו את ארצו וגו' מערוער וגו' וכל הערבה וגו' כל אלה למה, לי וכבר שמענו כל המלחמות האלה בפ' חוקת? ד' באמרו שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים ולא זכר התורה כלמעלה וזאת התורה אשר שם וגו' אלה העדות והחוקים והמשפטים? ה' אשר אנכי דובר באזניכם היום למה ילחשם באזניהם ולא דבר דבריו בקול גדול שמעו עמים כלם ולמה היום ולא מקדם? ו' במה שהזהיר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם כי להפך נכון לאמר שמירה בתחילה ואחר כך לימוד כאשר אמרו (שמות כ"ד) נעשה ונשמע? והאמת (ג) כי בכל תורה ונימוס יסודר לעם ועם מדינה ומדינה. הנה יש בו מצות ניתנו ליכתב כדי להיישיר קבוץ המדיני ואיש את רעהו חיים אל יבלעו. ומצות כאלה הן הנה טעם לעשייתם ברצות ה' דרכי איש להעמיד ישראל בשלוה איש באחיו ידובקו. ויש מצות אחרות אין להם טעם ואם לא יקיימו אותן או יפעלו הפכם לא יקלקלו עם כל זה סדר המדיני. ואמנם נתנם לנו הי"ת לזכור איזה דבר מדברי האמונה ליטע בלבנו שורש הדת זכרון לבני ישראל שישעבדו לבם למקום או לעשות סייג וגדר והחוקים והמשפטים והגזרות הן הנה בדמותם בצלמם מן הסוג הזה. ואולם המצות הראשונות בקל ישתלו בלבב ההמון כי הדעת מוכרחת שמירתם. לא כן החוקים והמשפטים ידמו לכאורה הבל הבלים אין בהם תבונה. ולכן צריכים שמירה מעולה לימוד והרגל בעשייתם כדי שישוב להם לטבע וגם מאלה לא יניחו ידיהם ושניהם כאחד טובים כאשר פירשנו בפרשת אחרי מות. ראיה לדבר נצטוינו בתורה לבלתי הכות נפש אדם והרוצח יהרג בבית דין ואם פעולת הרציחה רעה בעצמה מדוע נרצח אנחנו הרוצח ונעשה הרע בעיני ה' לכפר על עבירה אחת בעבירה אחרת [ולא] נרצח ההורג בבלי דעת וזה וזה עשו פעולה אחת בעצמה אלא שזה הרג בשוגג וזה בצדיה? אלא לפי שנצטוה לקיבוץ המדיני ונהרוג הרוצח בשנאה בעבור ישמעו וייראו העם ולא יכו איש את אישו. אמנם אשר צוה ה' לעשות פסח זכר ליציאת מצרים ולהקריב קרבנות לפני ה' לבעבור תהיה יראתו על פנינו ולהחזיק האמונה בו אע"פ שלנו לא יאונה כל און לקהל העם ולקיום הקיבוץ אם לא נשמור לעשות הקרבנות והמועדות מ"מ כאשר נתרגל בעבודתם ושמירתם יבואו גם המה לנו לטבע ויתראה לנו בהם יושר ותועלת וייטב לנו. זהו כוונת הפסוקים באמרו למעלה ושמרת את חוקיו ואת מצותיו וגו' אשר ייטב לך ולבניך אחריך וגו' כי בין החוקים שאין להם טעם ובין המצות שניתנו להיישיר קיבוץ האנשים יקיימום ושניהם טובים להם ולבניהם לסדר קיבוצם וקהלם שלא יהרגו זה את זה ואיש על מקומו יבוא בשלום. ואולם מה שנוגע אל המצות שיש להם טעם תכף ומיד עשה משה הפעולה על קיומם ולא האריך בדרישה וחקירה ללמד שישמרו לעשותם באשר השכל גוזר עשייתם. על כן הבדיל מיד הערים ערי מקלט לנוס שמה כל רוצח אשר ירצח בבלי דעת לידע ולהודיע כי אלו הם מצות יקבלום בסבר פנים יפות לפי שאין להרוג מי שהרג בבלי דעת אלא מי שהרג במחשבה לקיום הקיבוץ כאשר אמרנו. וזאת היא התורה אשר שם משה לפני בני ישראל כלומר באופן זה נתן התורה ירצה המצות שמגמתם בשכל לפני ישראל בהבדילו הערים ועשה זה ביום הכותו אח האמורי ויירשו את ארצו והתחילו לישב בשלוה ישיבה של הקהל אז טובה להם התורה והמצוה לבל יזיקו זה את זה ויתיישבו באסיפה המדינית באהבה. אמנם להורות להם החוקים והמשפטים אשר נצטוו לקיום האמונה ולזכרון ניסי האל הוצרך משה לעשות פרשה בפני עצמה וללחוש באזניהם הדברים כמו שכתוב אשר אנכי דובר באזניכם דבר שאומות העולם מונין אותם לבל ישמעום וילעגו עליהם. וצוה אותם שילמדום ירצה שינהגו בהם באופן שיהיו טבעים בלבם וגם אותם ישמרו לעשותם כתורה וכמצוה. באמרו שמע ישראל את החוקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם היום ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם. כי אולם התורה והמצוה צוה אל בני ישראל בצאתם ממצרים כי הם דברים של טעם יקבלום באהבה וחיבה ורצון אכן לא החוקים והמשפטים שלא הזהיר בהם אלא היום אחר שהתהלכו כבר בדרכי ה' ונהגו להשתעבד לבם למקום וההרגל יביאם לשמור ולעשות:
ד"א וזאת התורה אשר שם משה. כאשר ידע שאיננו עובר את הירדן לבוא שמה לקיים מצות שבארץ אמר מצוה הבאה לידי אקיימנה והבדיל ערי מקלט בעבר הירדן. באופן שזאת התורה לבד אשר שם לפני בני ישראל במעשה והשאר בלימוד [כי] לא הורשה לעבור:
כבד את אביך ואת אמך וגו' למען יאריכון ימיך ולמען ייטב רך:
כוונת כיבוד אב ואם כדי שבנינו ממנו יראו וכן יעשו לדורות ולעת זקנה ינהגו גם בנו כבוד. כי מן הטבע יתבזו הזקנים בעיני ההמון כאשר לא יוכלו עוד לעשות מעשיהם כפעם בפעם ויהיו יושבים ובטלים אין בהם תועלת. הלכך בא הצווי לכבדם והגיד הכתוב כי כאשר נרגיל לכבד הזקנים ונעשה יקר וגדולה לאבינו ולאמנו נסבב שכאשר נאריך ימים לזקנתנו יכבדונו ויהיה טוב לנו:
היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי:
קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו וגו':
כי אמנם כאשר ידבר אלהים חיים ומלך עולם דברים קשים יחרד האיש וילפת פלצות יבעתוהו וימות לבו בקרבו. אולם כאשר ידבר על ידי אמצעי (משה) יצטננו גחלי האש הבוער וישובו להיות אמירה רכה. ואע"פ שידבר גם הוא דבריו בלשון קשה. מ"מ ואת תדבר אלינו חשש כחו כנקבה ולא יקשה בעיניהם כ"כ:
ד"א כי לישראל אמירה רכה שלו יתברך יחשבוה דבור קשה לא כן אל משה יחשבנה אמירה רכה להיותו בן בית:
שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך היטיבו כל אשר דברו:
התחכמו ישראל ביתר שאת הוד והדר להקדימם נעשה לנשמע כאמור בדברי חז"ל. כי הגידו לא כחדו רצונם לקבל עול מלכות שמים כעור ימשש באפילה בכל אופן שיהיה. גם בזה בחר ה על אמרם כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו חיבה יתירה נודעת להם שירצו שמוע בקול ה' על כל אשר ידבר אם טוב ואם רע. והי"ת קלסם אל משה באמרו היטיבו כל אשר דברו כלומר היטיבו מלת כל אשר דברו הכוללת כל אשר ידבר להרע או להיטיב:
ולא תתחתן בם וגו':
כי אם כה תעשו להם מזבחותיהם תתוצו:
אם תעשו להם כה שלא להתחתן בם בודאי את מזבחותיהם תתוצון וגו'. שאם תתחתנו בם יטו את לבבכם ולא יניחו אתכם להחרים אבותיהם: