אור ברסלב
מלאכת מחשבת חלק ב ספר דברים › פרשת דברים

מלאכת מחשבת חלק ב· רבי משה חפץ

ספר דברים · פרשת דברים

ספר דברים

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל:

וכי אפשר למשה לדבר אל כל ישראל שש מאות אלף רגלי כאחד? אלא לפי שהיה בא להוכיחם והמוכיח את חברו כדי שיקבל דבריו ראו ונכון שאל יאשימנו בפניו עון אשר חטא ולא יאמר לו טול קיסם בפירוש כי אז תעלה חמתו באפו וכדי בזיון וקצף והשב ישיב לו את הרעה ויענה לו טול קורה. אלא יוכיחנו כמי שיוכיח זולתו ולא יראה עצמו שיחשוב בו העון. דרך משל ידבר דבריו בדרך כלל כאלו יספר לו גודל הפשע הנהוג בדור הזה ולא יפרט עליו לאמר אל תעשה את הנבלה הזאת. ככתוב (ויקרא י"ט) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא פירשו בו שתוכיח את עמיתך אבל באופן שלא תשא עליו חטא רצונו שלא תאמר שאותו החטא הוא בחברך ולא תשא אותו העון עליו אלא תדבר דבריך כאלו העון הוא בקהל או ברחוקים ממנו ולא תביישנו כמורה באצבע שהוא החוטא. הלכך משה אשר בחר להוכיח פושעי ישראל ומסתמא אם מדלת הארץ חטאו ופשעו לא כל הקהל נאשמו ולא כל העם בשגגה כי הם זרע ברך הי'. הלא תראה בעגל שלא היו באשמה אלא ג' אלפי איש וכן בעדת קרח ואם היה משה מוכיח לכל אחד כפי חטאו היו האנשים נכלמים מאד וכן לא יעשה. על כן בא משה ליישר דבריו נגד כל ישראל בכלל שלא לפרט החוטאים ויכלמו מכל אשר עשו והיה להם לזרא. ואלה הדברים דבר משה אל כל ישראל דרך כלל להוכיח החוטאים:

דבר משה אל בני ישראל וגו' אחרי הכותו וגו'

כי לא ישוב (א) לב העם לעבוד ולשרת אלא בשביל התועלת ואין שומעים אל מושל אלא כאשר יעשה ויצליח. כי ההמון ידין וישפוט הדבר מאחריתו באופן כי אם יעשה איש פעולה מה ויאונה טוב כפי המחשבה בפעולה ההיא ישבחוהו המון הכסילים ואם יקרה רע יגנוהו אע"פ שהפעולה טובה בעצמה והשכל יגזור עשייתה אלא שקרה מקרה רע כי אין אדם שליט ברוח. והטעם כי הכסיל יחשוב הדבר לפי התכלית ולא לעצם הדבר. וכן כתוב בשאול אחרי הכותו את (הפלשתים) [עמון] (ש"א י"ג). וכן ביהושע (יהושע א') כאשר שמענו אל משה כן נשמע אליך וגו' רק חזק ואמץ רצונם שישמעו אליו אך בתנאי שיחזק ויצליח להועיל להם. וכן ביפתח (שופטים י"א) ונתן ה' אותם לפני אנכי אהיה לכם לראש כי ידע שאם לא ינצח האויב יגרשוהו מאתם. על כן משה כאשר עשה ביום הזה ונצח סיחון ועוג ופעולתו הטיבה להם לקח לו רשות להוכיחם והאמין שישמעו לדבריו גם משה עצמו כתב כזאת במקום אחר ואמר (לקמן ד') וזאת התורה אשר שם משה וגו' אלה העדות וגו' אמנם בעבר הירדן בארץ סיחון אשר הכה משה וגו' ויירשו אח ארצו וגו' מערוער וכל הערבה וגו' והתחילו לנסות הטוב וההצלחה אז טוב לו לתת להם חוקים ומשפטים וישמעו אליו. וכיוצא בזה דברנו בפרשת בא בפסוק ויעשו כל בני ישראל. וכן בפסוק (בראשית מ"ב) ויוסף הוא השליט:

טוב הדבר אשר דברת לעשות:

ואקח את ראשי שבטיכם וגו':

האיש משה ענו מאד בקש שיבחרו בראשם את אשר ייטב בעיניהם שנאמר הבו לכם אנשים וגו' שלא חשב עצמו ראוי לכך. אמנם הם ענו לו כי הדבר אשר דבר טוב הוא בעצמו לעשותו והוא יבחרם בשכלו וכן שמע לדבריהם ולקחם:

שמוע בן אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו:

לפי שהדיין המדבר עם הבעלי דינים בפנים של זעם יסבב שלא יאמרו האמת מפני היראה. אבל כאשר הוא מעורב בין האנשים ופנים בפנים ידבר אליהם בפנים צהובים יתן להם פתחון פה שיבטחו בו ויודו לו האמת כאשר ספרו מעשה על שופט אחד מימי קדם. לכן אמר שמוע בין אחיכם כאח כרע באחוה וריעות אז ושפטתם צדק כי יגלו לכם מה בלבם:

ד"א מלך אוהב משפט ילך בהצנע לכת באישון לילה ואפלה מלובש בגדי חופש לשמוע מה ידברו וידע האמת לאמתו לשפוט צדק ככתוב בספר מלחמות למלכי התוגר. וגם ספרו ממלך שראה בלילה מתעוללים על היהודים ובבקר הצילם. זהו שאמר שמוע בין אחיכם בין המון העם ושפטתם צדק:

ד"א כשיתנהג האדם במדה טובה (ב) ויכפול הפעולות בה אזי יעשנה אף בזמן שאין לו לעשותה כי ישוב הדבר להיות לו לטבע כאשר אמרנו פעמים. על כן מצווי המדיני שיעשה אדם משפט בין איש ובין אחיו בארצו ולא נצטוה לשפוט האורח נטה ללון אשר לא מזרעו הוא. אבל כאשר הורגל בדין ובאמת בין אחיו בארץ מולדתו ימשך שגם ישפוט תבל בצדק אל אשר איננו אחיו. זהו אמרו שמוע בין אחיכם ובדבר הזה תרגלו לשפוט צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו גם לגרים ותושבים:

ולא אביתם לעלות ותמרו וגו': עד אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו וגו':

יש שפירשו במלת ותרגנו שדברו אחד בפה ואחד בלב. וראוי לבקש על מה החנופה הזאת? ואמרתי אני שהם חשבו בלבבם כי ה' שונאם ומבקש להביאם ביד האמורי להשמידם ולכן לא בחרו לעלות לארץ כי פחדו פחד. אבל הראו עצמם כאילו האל אינו רוצה שיעלו הואיל וסבב הדבר שימסו התרים את הארץ את לבבם. כאשר ידוע (ג) כי גם איש גבור חיל כאשר יכנס בקרבו מורך וימס לבבו יתהפך להיות ירא ורך הלבב והגבור יאמר חלש אני. זהו שאמר ולא אביתם לעלות פירוש אתם לא רציתם לעלות אל הארץ כי יראתם וחשבתם שהקב"ה שונאכם ותמרו את פי ה' אלהיכם. אולם ותרגנו וגו' ודברתם באהליכם בצנעה בשנאת ה' אותנו אבל מה שאמרתם בפרהסיא אנה אנחנו עולים אחינו המסו כלומר אנו רוצים לעלות אבל אחינו המסו:

ד"א נמשך הדבר אל סוף מעשיהם. כי בתחילה בקשו תואנה ולא אבו לעלות ברצות ה' וסוף סוף אבו למרות עיני כבודו ולומר הננו ועלינו ויהינו לעלות ההרה כאשר לא רצה הי"ת כמה שאמר. ותמרו את פי ה' ותזידו לעלות ההרה. והכא תנא והדר מפרש לא אביתם לעלות כי אמרתם בשנאת ה' אותנו ואח"כ ותמרו את פי ה' אלהיכם ורציתם לעלות כאשר לא רצה ה' שתעלו.

ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלהיכם:

צריך לעיין מדוע הפסיק הענין בין סיפור חסדי ה' בפסוק הזה כי הנה כתוב לפניו ה' אלהיכם ההולך לפניכם וגו' ובמדבר אשר ראית, אשר נשאך וגו' ולאחריו ההולך לפניכם בדרך וגו' והפריד ביניהם בכתוב הזה ללא צורך? ונראה שהכל טעם אחד על רשעי ישראל ולכל פשעיהם לכל חטאתם ומעוט אמונתם בה' ושלא יאמינו מה שיראו בעיניהם מגודל חסדיו ומכ"ש שלא יאמינו מה שיבטיח לעתיד לבוא. על כן כתב אתם ראיתם בעיניכם מה שעשה למצרים ובמדבר הזה לכם וגם בדבר הזה ירצה בניסים האלו אינכם מאמינים בה' אלהיכם כדבר שכתוב (שמות י"ז) היש ה' בקרבנו אם אין אם ה' הפועל הניסים או אם מקרה המה להם. אע"פ שהוא הולך לפניכם וגו'. בדבר ההוא. וכל שכן שלא תאמינו בהבטחתו לעתיד:

זולתי כלב בן יפונה הוא יראנה וגו': עד יהושע בן נון העומד לפניך הוא יבוא שמה וגו':

ויש להתעורר על מה שלא כתב זולתי כלב בן יפונה ויהושע בן נון בדבור אחד ולא יפרידם בשני מאמרים? וגם יהושע מלא אחרי ה' ולא הוציא דבה ולמה הבטיח בשכר זה כלב לבדו? ועכשיו נראה שיהושע הורשה ליכנס בשביל עון משה הואיל והוא לא יבוא שם וע"כ הוצרך לעלות יהושע תחתיו? ועוד יש להפליא על מאמר משה גם בי התאנף ה' בגללכם ואין הדבר כן אלא נענש בחטאו על מי מריבה ולא בעון מרגלים? וקרוב בעיני שמשה רבינו ע"ה, ידע קודם דבר המרגלים שיהושע מכניס כאמרם ז"ל שאלדד ומידד ככה התנבאו במחנה. וכאשר שמע בפרשת שלח גזרת הי"ת ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וגו' והביאותיו אל הארץ וגו'. ולא זכר בשכר זה יהושע גם כן שגם הוא היה באותו מעשה? אפשר שחשב שיהושע לא זכה לזה הואיל והי"ת לא זכרו להביאו שמה עם כלב. וגם הדין נותן לו שיהיה זכותו כזכות כלב בדבר הזה כי אם יהושע אמץ את לב העם לעלות אל הארץ אפשר שלכבוד עצמו יהיה דורש כי הוא יהיה המכניס והוא ימלוך תחת משה והיה אצלו גם כן מפורסם נבואת אלדד ומידד ולא כן לכלב שמלא אחרי ה' מאהבה. גם משה בטח שלא תתאמת נבואתם הואיל ולא הוזכר יהושע עם כלב בהבטחת כניסת הארץ. אמנם כאשר שם חזר הקב"ה ואמר אם אתם תבואו אל הארץ וגו' כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון שנראה שגם יהושע יעלה ולא מטעם זכותו במרגלים שהרי לא זכרו הי"ת בשכר זה במאמר הראשון הבין משה שכבר נגזרה גזירה גם עליו שלא להכניס ישראל לארץ ויהושע ימלוך תחתיו כנבואת אלדד ומידד והיה הסבה שגם הוא גרם לשלח המרגלים אשר בשבילם הרעה הגדולה הזאת ובאה התקלה על ידו כדברי מהרי"א לכן מן הראוי שגם הצדיק יספה בעון העם ושגם הוא לא יבוא שמה. ומה שנראה שנענשו במי מריבה? בא מעשה לידו ונזכר הלכה להענישם במה שכבר נגזר עליו עונש. כי כן משפט הי"ת ידין האדם על מעשיו ולא יענישנו על חטאו אלא אחר שעבר עבירה קלה או כאשר לא יזכור עוד פשעו. וכן בבכיית המרגלים הוקבעה בלילה ההוא בכייה לדורות. ואם לא נגזר על משה בחטא ישראל כללי שלא ליכנס לארץ כבר על חטאו במי מריבה היה ה' מענישו בעונש אחר ולא בלכן לא תביאו אלא זה וזה גרם. על כן מרע"ה שהבין הדבר על בוריו פירש לבני ישראל שהי"ת נתן השכר לכלב לבדו ולא ליהושע אבל מ"מ יהושע גם הוא יבוא שמה כי הוא ימלוך על ישראל. והדבר היה שגם במשה התאנף ה' בכלל העברים וגזר שלא יבוא בארץ. ולמד זה משמעו הי"ת שאמר יהושע בן נון העומד לפניך וגו' שאם יכנס גם הוא כאחד העם בשכר זה היה לו לכללו עם כלב. וכאשר לא הזכירו שם אלא אחר כך ספר שגם הוא יבוא שמה ש"מ שלא בשכר זה יכנס אלא על כי לו אך המלוכה כנבואת אלדד ומידד. ושניהם כלב ויהושע יכנסו לארץ ולא מטעם א' אלא זה קבל שכרו כי מלא אחרי ה' וזה להכניס ישראל ולהנחילם הארץ. ולכן לא נזכרו שניהם בזכות המרגלות:

וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבואו שמה וגו':

הטף הוא היונק והבן הוא הבחור ומסתמא הבחורים לא אמרו דבר במרגלים ונחשב להם לעון אשר לא מיחו בידי אבותיהם אמנם הטף אינו מבחין בין טוב לרע ואין לו אשם. על כן הי"ת גזר אומר שהטף שעתה גדלו ולא היו במרד ובמעל לא ילחמו מכל וכל ולא יעמולו לרשת את הארץ אלא טפכם אשר אמרתם לבז יהיה רצונו שיעט אל השלל לבוז בז בלי טורח. אולם בניכם ירצה הגדולים שהיה להם למחות ולא מיחו המה יבואו אבל ילחמו והם יירשוה בזיעת אפם:

וייראו מכם ונשמרתם מאד: אמת כי צבא המלחמה (ד) הבוטח בגבורתו על נקלה אויביו ינצחוהו כי לא ישמר מהם בבטחו בכחו ועוצם ידו. אמנם מי האיש הירא עיניו לנכח יביטו ותמיד יראה בשונאיו שלא ירעו לו ולא יאונה לו כל און. לכן אמר לפי שבני עשו יראים מכם ויתנו לב להמלט מידכם. לכן ונשמרתם מאד ראוי שתשמרו מאד מהם כי ביותר צריך לפחד מהאיש ירא מן האיש אשר איננו ירא:

רפאים יחשבו אף הם כענקים והמואבים יקראו להם אמים:

ולקמן בבני עמון כתוב גם כן ארץ רפאים תחשב אף היא רפאים ישבו בה לפנים והעמונים יקראו להם זמזומים עם גדול ורב ורם כענקים וישמידם ה' מפניהם. תהיה כוונת הכתובים להבטיח ישראל בירושת הארץ גם כי עז העם ובני ענקים שם ואל יפחדו כאבותיהם שהרי גם מואב ועמון ירשו ארצות גוים עם גדול ורם כי רפאים שם וישמידם ה' מפניהם ומכל שכן שיורישם לפני ישראל:

ובשעיר ישבו החורים לפנים ובני עשו יירשום וגו' כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו אשר נתן ה' להם:

מה מאד כמו זר נחשב איך כתב משה כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו וגו' ועדיין לא נכנסו ישראל בארץ כנען? עד שרבים התעיבו השחיתו לאמר שזה נכתב אחרי מות משה מלבד מה שיקשה על אמרו אשר נתן ה' להם ולא כתב אשר נתן ה' לו או יאמר עשו גם הוא בלשון רבים? וראיתי לפרש הכתוב ביעקב אבינו אשר היה דבר ה' אליו ישראל יהיה שמך. וידענו כי החורי והחוי אחד הם. וכן פירש הרמב"ן. ומבואר כי יעקב אבינו ביקש ליטע משכנו בשכם ולישב בשלוה ולזה (בראשית ל"ג) קנה חלקת השדה מיד שכם החוי נשיא הארץ עד שקפץ עליו רוגז (שם ל"ד) ותצא דינה בת לאה.

(ה) כי אמנם תמיד יתדמה האדם להיות אורח נטה ללון וכאשר יחשוב לכונן ישיבתו לדורי דורות בקשר של קיימא שמועות יבהלוהו ממזרח ומצפון וינידוהו ממקומו והטעם שהמשים עצמו רם ונישא יתנו בו כל איש עיניהם וישלחו בו ניצוציהם ולא יצליח בדרכיו. וטעם לעין הרע פירשנו בו בפרשת ראה. וגם כזה קרה לבני שעיר החורי כי כאשר ישבו בשעיר לפנים ישיבה של קיום תכף ומיד ובני עשו יירשום ויגרשום וישבו תחתם. וכן עשה ואירע ליעקב ולישראל אבינו בארץ ירושתו רצונו בשכם שבחר לו לירושה ולא מאת ה' אלא היתה ארץ אשר נתן ה' להם ר"ל לחורים יושבי הארץ ולא לו תהיה שמיד קפץ עליו רוגז דינה והוכרח לברוח משם ולעזוב משכנותיו אשר בקש בהנה לישב בשלוה כי גרשוהו מהסתפח בנחלתו. הנה הפירוש הזה נכון וישר להרים מכשול הקושי והגמגום בפסוקים ולא שמו לב המפרשים עליו:

תוכן העניינים

מלאכת מחשבת חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה