אור ברסלב
מלאכת מחשבת חלק ב ספר דברים › פרשת נצבים

מלאכת מחשבת חלק ב· רבי משה חפץ

ספר דברים · פרשת נצבים

פרשת כי תבוא

אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל:

אמת ונכון כי את אשר יקריב ה' לעבודתו אדנות יתן לו ועבד מלך מלך. וכל איש ישראל אשר הונף ואשר הורם להתקרב לפני ה' לעבוד בבריתו נעשה ראש וקצין יתרומם ויתנשא ממעלתו. לכן כאשר יתייצבו נצבים כל איש ישראל לפני ה' לעמוד לשרת ולברך בשמו נעשו כלם ראשים. כאשר דבר משה אליהם משבח ואומר אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם וזה לכם לגדולה כי ראשיכם כל שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל וכלכם ראשים ושופטים ואין מכם מי שלא יעלה לראש:

לעברך וגו' כורת עמך היום:

למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים וגו':

אבל לא אמר והוא יהיה לך היום לאלהים כמו שאמר למען הקים אותך היום? והדבר הוא כי (א) כאשר קבלנו עול מלכות שמים פעם אחת בלב שלם ובנפש חפצה אין לנו עוד רשות לחזור בנו ולהנחם. כי ה' אלהים קנא ונוקם וימלוך אז עלינו בחימה שפוכה ובזרוע נטויה. והטעם כי הי"ת אינו כשאר האדונים אשר פעם ייטיבו ופעם יריעו ורוב ההמון יעזבו מלעבוד שלטון כאשר לא ייטיב לו. והי"ת טוב ומטיב לכל. וכאשר עלה במחשבתנו לקבלו לאדון ונשכיל בשכלנו שיש עילה ומצוי בורא שמים ונוטיהם וראוי לעבדו מדוע נעזבנו אנחנו אין זה כ"א מרוע לב על כן ראויים היינו לעונש. אמנם שאר עמי הארץ אשר לא קבלו מלכותו לא ידעו את ה' ולא הכירוהו אין מדין ומשפט הי"ת להענישם ולהכריחם בעל כרחם לעבוד למצוותיו. והנה לך טעם ראוי למה כל עמי הארץ יצליחו עתקו גם גברו חיל ואין להם שכר בעמלם. זהו שאמר הכתוב כורת עמך היום למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים. כי כאשר יקים אותנו יום אחד לו לעם ופעם אחת, הוא יהיה לנו לאלהים לעולם ועד אף בעל כרחינו על אפנו ועל חמתנו:

ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם:

נראים דברי מותר אשר עמהם וללא צורך? אם לא כי זאת רעה חולה היא בעינינו כאשר נראה עמי הארץ וטוב להם וישראל נוקשו ונלכדו בצרות תכופות ורבים מכאובים. וזה יביא לאדם להתמרמר ולהטיח דברים כלפי מעלה כאלו אין השגחתו על ברואיו עד שיביאם לעזוב יושרם ולעבוד עץ אבן כגוים המצליחים. כי יראו את שיקוציהם עץ ואבן ואעפ"כ כסף וזהב רב עמהם הולכים ומצליחים בעושר וכבוד. ואמנם כבר התיר הספק הזה למעלה בסמוך כאשר פירשנו ד"א לגלג הכתוב על הגוים עע"ז אשר לא יקריבו אל אלהיהם המובחר אלא הפחות ויעשו שקוציהם וגלוליהם מעץ ואבן ואע"פ שיש עמהם כסף וזהב וגם הנה באמתחתם:

והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וגו':

עד ומחה ה' את שמו מתחת השמים:

לפי שאין נעשה פתגם הרעה מהרה על כן מלא לב האדם לעשות רע.

(ב) ומעולם לא בא העונש תכף אחר עשיית העבירה. וזה מאת ה' מן השמים להגדיל עונש החוטא כי אלו היה בא מיד אחר העון הנה לא היה מתגדל עונשו בעיניו בידעו שאולתו תסלף דרכו ועוונותיו הטו אלה ויראה בעיניו ובלבבו יבין כי במשפט בא עליו. אמנם אם באו ימי הרעה לאחר זמן כאשר החוטא שכח חטאו הנה יתקצף במלכו ובאלהיו ופנה למעלה ועל ה' יזעף לבו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו? מה פשעי ומה חטאתי! ויתרבה העונש בעיניו לאין חקר. וזה מחסדי ה' לכפר עון גדול בעונש מעט כאשר אמרנו בפרשת ויצא יעקב. ועוד טעם אחר כי אלו הי"ת יעניש תכף החוטא אם כן בל יראה בל, ימצא עוד נושא עון ועובר על פשע ויתמו חטאים מן הארץ כי מי בער יחטא לצוד ציד להביא העונש עליו? ויתבטל באופן זה רשות האדם. לכן כאשר ידע האדם עתו ויבין שלא יבוא עליו העונש כאשר עזב רשעו כשישמע את דברי האלה הזאת ורוב תחלואיה באולי יכנס בדעתו דעת נפסד הוללות וסכלות לאמר בלבו מה טוב ומה נעים להיות תמיד בחטא משפט מות ובזה לא תבאנה עלי רעות ואך שלום ואמת יהיה בימי כאשר אהיה בתוך העון ובכל עת שבשרירות לבי אלך. כאמרם לירמיה (ירמי' מ"ד) ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים וגו' חסרנו כל וגו' וכן דברי אשת איוב (איוב ב') עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומות שיש לתמוה בדבריה כי מי יאמר לה שבקללו ח"ו הי"ת מיד ימות? אלא שהטעם כאשר אמרנו שהיא לגלגה עליו על רצותו להיות טוב וישר ולהיות תמיד בצרת נפשו כמנהג כל הצדיקים שאין להם שלוה בעולם הזה וזה אמרה עוד אתה כדרכך להיות תם וישר ולסבול יסורין החזק במדתך תמיד וברך אלהים ומות וכל ימיך מכאובים כאשר תהיה ממברכי אלהים והולכי בדרכיו ככלב שב על קיאו. הודיע הכתוב לענות כסיל כאולתו. ואם יש לך אדם יחשוב כדברים האלה אף הי"ת ילך עמו בקרי ומיד ישלח בו חרון אפו כי אז יעשן אף ה' וגו' ירצה ביום ההוא תכף לעבירה שלא ישתבחו בעיר אשר כן עשו ורבצה בו כל האלה ולא בזרעו על שלשים ועל רבעים:

ד"א (ג) כי אמנם שתכף אחר הפשע לא ידין ה' ויעניש האדם שלא יאמרו לכבוד עצמו הוא דורש ושהי"ת בעל נקמות נקום ינקום לכבודו נגד כל חוטא הואיל ומה יעשה לו אדם בפשעו ואם חטא מה יפעל לו? לכן הי"ת לא יחרה אפו על המורדים בו לדמיון בשר ודם יבקש לשלם גמולו בראשו אל אויבו אחר הפשע להראות העמים והצרים את נקמתו ולא יהרסו עוד לפשוע נגדו. והי"ת אינו כן אלא מאריך אף לרשעים על כי פשעיהם ומרדם אינם נוגעים בו. על כן יעניש כאשר הקול נשכח מהמרד והפשע לשפוט תבל בצדק בכל החי בכל בשר ויהיה הדין דין אמת עשוי ולא מצד נקמה להנקם. על כן כתוב בפרשה הזאת שאם יש לך אדם יאמין הואיל ולא יעניש ה' אחר העבירה מיד א"כ אין שכר ועונש מן השמים וכל רשע טוב לו כאשר אמרנו. אז הי"ת יעזוב מדתו וכדי להוציא מלב המינים דעת נפסד כזה אז יעשן אף ה' ויתפוש גם הוא בחרון אף כמדת בשר ודם ורבצה בו כל האלה עד כי יכירו כל הארץ בבירור שהי"ת מעניש על החטא לדמיון נוקם נקמות ובעל חימה. כיוצא בדבר כתוב (שמות כ"ב) וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים. כי אולם יש מקום להגיד ולהכריע שה' יתברך נוקם ומעניש על חטא כאשר יבוא העונש על האדם מדה כנגד מדה ועל דאטפת אטפוך. ואע"פ שהי"ת אין רצונו בזה שידע החוטא על מה העונש בא עליו לסבה שאמרנו מ"מ קשה בעיניו ענוי יתומים ואלמנות שישנה בזה מנהגו ויאחוז בחרון אף לדמיון הנוקם עד שיהרגם ויהיו בניהם יתומים ונשותיהם אלמנות וידעו ביחוד שעונש זה בא להם לנקמה:

ד"א והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי. פוק חזי מאי עמא דבר וסכלות מה להם כאשר ישבעו לשקר וידברו אחד בפה ואחד בלב יחשבו באולתם להונות בדברים ולבם לא נכון עמם למען כחש ויאמינו כי אין בדבריהם ממש ואין עול במוצא שפתם הואיל ובלבם לא כן יאמרו ואין מחשבתם צרופה לפיהם. ואולי כי כן יהיה מחשבת העם הזה אשר ישמעו את האלה הכתובה ויעשו עצמם כשומעים וכאלו ישבעו לקיימה אמנם בלבבם יביעו ידברו עתק וילחשו בקרבם להביא עליהם ברכה ולא קללה ויחשבו כי זה יעלה להם. והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי שיתברך ויקרא ברכה בלבו תמורת האלה לא זו הדרך כי לא תועיל מחשבתו ורבצה בו כל האלה וכהתל באנוש לא תהתלו בו:

ואמר הדור האחרון וגו': ומה יאמר, גפרית ומלח שרפה כל ארצה. דרך קללה יקבוהו יזעמוהו לאומים ובנים יקללו אבותיהם לרעתם והם הם אשר יענו אל כל הגוים ויאמרו על אשר עזבו את בריו ה' וגו':

כי המצוה הזאת וגו':

עד בפיך ובלבבך לעשותו:

כל אשר ישים אדם בנפשו לעשות יעשה (ד) וכאמר יקבל איש בדמיונו קושי בדבר יתפעלו חושיו ומעולם לא תסור ממנו יראת הפעולה אלא תקשה בעיניו יותר כמאמר שלמה (קהלת ז') כל זאת נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו רצונו שכאשר ארצה ללמוד חכמה אבל אקבל בדעתי קושי מה בלמודה עד שאחשוב שהיא רחוקה ממני כבר יצא מזה שהחכמה תתראה בעיני יותר רחוקה ממה שהיתה ועמוקה משאול ולא אמצאנה עוד. על כן הזהירנו הכתוב לבל נאמר כדבר הזה במצות האלהים אלא נעמיק בדמיוננו שהיא קרובה לנו עד שבפיך ובלבבך לעשותה:

כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך וגו' לתת להם:

לתת לכם לא נאמר? לפי ששתים הנה התועליות המגיעות מקנין ארץ ישראל אחד גופני ואחד רוחני כאשר אמרנו בפרשת וישלח בפסוק ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וגו' והנה חיי העוה"ז הם חיי אבל הבל הבלים לפני חיי העוה"ב כי שמה החיים בעולם שכלו ארוך לחזות בנועם ה' ולהדבק בקונה אשר הוא החיים הנצחיים ואמנם מרע"ה בכאן מגלה טפחיים ביעוד חיי העוה"ב. ואמר שהי"ת הוא חיינו ואורך ימינו אבל לא לשבת על האדמה הזאת אשר נשבע ה' לתת לנו ירצה התועלת הגופני שחייהם אינם חיים אלא על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך לתת להם שהיא העולם שכלו טוב התועלת הרוחני שהרי האבות לא אכלו מעביר הארץ וגרים ותושבים היו כל ימי מגוריהם:

תוכן העניינים

מלאכת מחשבת חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה