מלאכת מחשבת חלק ב· רבי משה חפץ
ספר דברים · פרשת וזאת הברכה
ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו':
עד בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל:
נדרשתי ללא שאלוני אמרתי אך דבר שפתים לאמר לנמהרי לב להוציא דבר האלהים ולחשוב מחשבות חסרון בו התארים והדמיונות המורים גשמות ותנאי הדמות כתארי בני אדם. פחדו פחד רבים וירחיקו שיוכל ה' להשיג דבר מגשם והאריכו בטענותיהם והם טענות הפילוסופים גם במאמר הכתוב (לעיל ד') השמע עם קול אלהים (שם ה') ואת קולו שמענו ודומיהם השתדלו לפתור שלא ידומה אליו יתברך קול שהוא נענוע האויר וכדומה מן הדברים לא יתכנו אלא לגוף ובעל, גשם. ואני לא באתי לסתור דבריהם כי קטנם עבה ממתני ולא אאמין מפני זה חיוב הגשמות בו יתברך חלילה כי אם להסתפק ולומר כי ההכרח כזה לא ישובח ולא נדב מה תארו ומה נאה לו? ואם אדבר במהות הרוחות והכוכבים אף אם לא אגיע אל אמתת הדרוש אתי תלין משוגתי ואין בדבר עון אשר חטא.
(א) אולם בברא העולם ישתבח שמו אין לבקש ולתור דבר מעצמותו ומהותו ולא יחשב לנו לפוקה פשע וחטאה. והנה פחד פחדתי ומורא יעלה על ראשי להתעסק בדברים כאלו ולהגיד הזה יכשר זה במציאות מרום וקדוש אשר אין שכל כדאי להזכירו ולברך בשמו. ואשר מצאנו בדברי התורה מלא על כל גדותיה. והדת ניתנה והשמיעונו הכתובים (שמות ט') יד ה'. (זכרי' י"ד) ועמדו רגליו. (בראשית ח') וירח ה'. וידבר ה'. (לעיל ד') השמיעך את קולו. (בראשית ח') ויאמר ה' אל לבו. (שם ג') ויעש ה' אלהים כתנות עור וילבישם.. (שמות ל"א) כתובים באצבע אלהים. ושיהיה ה' עומד במקום כמי שיש לו שיער. ושיהיה נעתק ממקום למקום ושיהיה מתנועע כלם הביאם ברוחב היד הרב בעל העקידה שער ב"ה. לא ידענו אופן פירושם. אין הכרח מטענות הפילוסופים להרחיקם או לקרבם על כי לא ידענו לצייר הדבר לחסרון ידיעתנו. כי אם האדם בדברו יוכל בשפתיו להניע האויר עד שיכה בפעמוני האוזן וישמיענו הדברים אין המנע שלא יוכל ה' להניע האויר באופן זה ויותר שלם. גם אונקלוס חשב להסתתר בפירושו מימרא דה' ואידי ואידי חדא הוא שידבר ה' ויאמר דברים. ואלו פעולות הגשמה וממי שיש לו שפתים ולשון ובעל דברים! ואני חשבתי החסרון בדעתנו ושאין לבקש בו יתברך שום דבר כי מהותו אינו נודע לא בחיוב ולא בשלילה אף אם נראה מום ושמץ פסול. כי אלו היה התואר ההוא מורה כל מום רע לא היתה התורה כותבתו וכבר היתה יודעת להביא מלות ומאמרים ירחקו הגשמות כאשר עשה אונקלוס. אלא שבתארים הללו סודות נעלמות לבעלי הקבלה ועל כן כשר הדבר לבלתי תת תפלה לאלהים בשום פנים ולתלות החסרון בהשכלתנו. זאת תלמדנו תורת משה ותודיענו לעבדו ולכבדו כעור באפילה בלתי בקש בעצמותו דעת וחשבון ודבר שפתים אך למחסור. כדבר שכתוב (ישעי' מ') אל מי תדמיוני (שם) ומה דמות תערכו לו שאין לתת לו דמיון או צורה כי לא ידענו דמותו וצלמו ואין בכחנו להכיר דבר למעלה מערכנו כאשר גם סוס ופרד לא יכיר דבר למעלה מערכו. ומפני שלא ידענו תארו לא מפני זה נוכל לשלול ממנו בהחלט כל דבר. ואבי ראה גם ראה מה שרצה משה בפרשה הזאת ללמדנו ולהסיר מדעתנו חקירה בהי"ת ליחס או להרחיק ממנו הדברים מטענות החוקרים באמרו שה' מסיני בא וגו' הנה ייחד אל הי"ת ההליכה הישיבה הזריחה ידים ורגלים ודבור כל קדושיו בידיך והם תוכו לרגליך ישא מדברותיך. והוסיף שלא תתמה ולבך אל ירך מדברי הפילוסופים המואסים בהחלט ליחם תנאי הגשמות בו יתברך כי לא כצורנו צורם ותורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב תלמדנו להפך ושאין גנאי לו לתארהו בתנאים האלה כאשר שמעת עד כה. והנה אמרות ה' אמרות טהורות דברים של טעם הואיל וה' אלהינו משפילי לראות בשמים ובארץ רם ה' ושפל יראה ולא ימאס לצמצם שכינתו לשכון בתוך בני ישראל ולא ימנע מרוממותו להשתתף עמם שנאמר (שמות כ"ה) ושכנתי בתוכם ומגודל ענותנותו יתרצה ויתפייס להתערב בקרב עם קרוצי חומר ולהתלבש בתאריהם ובמדותיהם. כי כל הגדול מחבירו ענותנותו גדולה עליו כידוע גם בקרב עם ועם.
(ב) אף לנו יאות ללמוד ממנו להדמות אליו במשפט השררה והאדנות ולא ירום לבב המלך מקרב אחיו ולא יתנהג ברבנות יותר מדאי אם יחפוץ קיום מלכותו. על כן יהיה משפט המלך אשר ימלוך להתנהג עם העם בלשון רכה ולהיות אתם כאח וכריע. והנה על ככה צוה ה' (לעיל י"ז) מקרב אחיך תשים עליך מלך לבלתי רום לבבו מאחיו כי מלך נכרי יתהלך עם עמו בגאוה וזדון וישנאוהו העם ולא יאריך במלכותו כמאמר חז"ל כל פרנס המנהיג את הצבור בנחת זוכה ומנהיגם לעולם הבא שאין רצונו בארץ החיים אשר אין שמה מלוכה ושעבוד. אלא הטעם שלא תכרת ממלכתו לעולמי עד ועוד ינהיגם ימים ארוכים. וכן נאמר (משלי כ"ט) מלך שופט באמת דלים כסאו לעד יכון. שלא אמר מלך שופט בצדק. כי השופט וחונן דל יעשה בלי צפיית תשלום גמול ממנו וזהו חסד של אמת יורה היות לו לב רחמן ורב חסד ולזה יאהבוהו העם וכסאו לעד יכון כי אמנם עם הארץ יאבו מלך שיתייחד עמם באהבה ואחוה שלום ורעות. וע"ז אמרו שאול זכה למלוכה על ידי שזקנו היה מדליק נר לרבים. הואיל ובחרו באיש חונן ונותן ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה ולא יתגאה בזדון לבו עליהם לפיכך הוסיף משה במאמרו ויהי בישורון מלך וגו' רצונו שככה יאות לישראל להדמות לדרכי ה' ויהי בישורון מלך בתנאי שיתקבצו ויתייחדו ראשי העם עם שבטי ישראל והגדולים נשמעים לקטנים ומעורבים ביניהם ולא ישתררו אלו על אלו גם השתרר:
והר"ר גרשם בני זלה"ה פירש הכתוב באופן אחר. והוא כי גלוי וידוע (ג) ששלשה מיני מלכות הם. יש מלכות היחיד המושל לבדו על העם ואין איש אתו ועשה כרצונו המלך ויתרומם ויתנשא לדמיון מלכי ישראל ומדי ופרס. ויש שררה בין גדולי הארץ ונשיאיה בדמות הפלשתים ודומיהם אשר עליהם שרים וקצינים ורוזנים נוסדו יחד הרודים בעם העושים במלוכה ודלת העם תחת ממשלתם. ואופן הממשלה השלישית כאשר כל העם מקצה ימשולו על הארץ ואין הפרש בין טובי העיר להדיוט שבהדיוטות בדבר הממשלה כלם יתקבצו הבכור כבכורתו והצעיר להנהיג סדר המדיני ועדיין היום מלכיות כאלה. אמנם מבואר ששתים הראשונות יהיה להם קיום והעמדה יותר מן השלישית. הואיל ובזאת העם הנבל ולא חכם בנקל יעמדו אלה נכח אלה וחלק לבם עתה יאשמו ויתנו מקום לאיש הגדול שבהם להתנשא על כלם ולמלוך עליהם בחמה שפוכה. כאשר אירע למלכות רומי אשר בהכניסם גם העם בשררות כידוע נפלו בשעבוד הקסרים ואבדו שלטנותם. ככה עשו גם בני ישראל בימי השופטים התאוו תאוה להיות כלם ראשים ואיש הישר בעיניו יעשה עד כי הוכרחו להמליך עליהם מלך ככתוב. והנה מרע"ה נתנבא עליהם לאמר ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם להיות יחד עם שבטי ישראל ודלת העם גם הם בשלטנות והכהנים והעם יהרסו כלם בייחוד להיות כלם ראשים:
האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו:
כי מרה נפש כל העם איש בבנו ובאחיו לנטלם ולנשאם בשאר וכסות ועיני אדם לא תשבענה להאכילם ולהרבות כספם וזהבם. וזה לו נסבה על כל דבר פשע אלה וכחש להתעצם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. למען הרבות “שוש קרוביו (ד) ואויבי איש אנשי ביתו אשר יירשוהו ולא לו יהיה כי לא ישליטנו האלהים לאכול ממנו. זו רעה חולה תחת השמש בכל החי בכל בשר ולא ישימו על לב כי יאכלו זרים חילם אשר לא עמלו בו ויאכלו וישתו וברוב עשרם “יתחללו ויקללום אחרי מותם ויאבד העושר ההוא בענין רע. הלא טוב לאדם שלא יעמול לרוח ויאכל הוא בעצמו את יגיע כפיו ואז יסתפק במועט די מחסורו אשר “יכשר לו ויעבוד בוראו בעמלו לעצמו לבד ולא לאחרים. לפיכך הי"ת לא נתן ללוי חלק ונחלה בתוך ישראל כדי שיאכלו משלחן גבוה די סיפוקם ולא יבטחו בריע ובאלוף ולא יצטרכו אל מתנת בשר ודם ולא לירושת נחלת אבות אחים וקרובים. ובזה כל מחשבותיהם לשמים ויוכלו לשרת לפני ה' בלב שלם כמאמר משה האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו' פירוש שיאמר למול אביו לא ראיתיו ואינני מכיר לא אב ולא אם ולא אחים ולא בנים שהלוי אינו מצפה לנחלת אב ואם ולא לירושת אחים ולא שבניו יירשוהו להניח להם ברכה עושר ונכסים. על כן ישמור ברית ה' ותורתו ינצור בשלימות ואל יבהליהו הרהורים רעים להביא שבר רעבון ביתו כנגעי בני אדם:
ד"א לפי (ה) שאין התורה מצוייה אלא במשים עצמו שפל ונבזה בעיניו נאמס. ולא ילמד אדם חכמה ודעת כאשר יאמין להבין את הכל כמאמר שלמה (קהלת ז') אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני שלא יוכל לקנות בינה והשכל בחכמות אם לא יגמר בלבו וידע שהן רחוקות ממנו ולא ידעם. כללו של דבר כל איש חכם לב בתכלית למודו יבין שמאומה לא נשא בעמלו. וכל בור ופתי יאמין לכל דבר שבמושכלות להבין ולדעת את הכל כאשר אמרנו בפרשת בראשית. על כן כאשר נראה הי"ת אל שלמה ואמר לו (מ"א ג', דה"ב א') שאל מה אתן לך והיתה בקשתו שיתן לו לב מבין דעת וחכמה הראה בשאלתו זאת היותו כבר חכם ומבין מדעתו כי אלו היה חסר מדעת לא היה שואל כזה בחשבו כבר כל אלה בקרבו כאשר יאמרו הכסילים. לפיכך ענהו הי"ת יען אשר היתה זאת עם לבבך ותשאל לך חכמה ומדע החכמה והמדע נתון לך ועושר ונכסים וכבוד אתן לך כלומר יען בקשת חכמה באמת אינך צריך אליה עוד, כי כבר החכמה והמדע נתון לך ולא היית שואל כזה אילו לא היית חכם אמנם העושר והנכסים אתנם לך. כאלה הואיל משה באר את התורה הזאת לבני לוי לאמר כי ברוב ענותנותם ויאמר כל אחד גם לאביו ולאמו לא ראיתיו ולא הבנתי בדבר החכמות אפילו כטפה. והמנהג באדם שלא יחניף אביו אמו ואחיו ובניו ללמד לשונו לומר להם איני יודע כאשר נעשה דרך ענוה לנכרי מן השוק כי נתיישב הדבר הדק היטב בשכלם ויאמינו באמת לעצמם כל הסכלות האפשרי. ולאיש אשר אלה לו מבשר הכתוב שישכיל ויחכם עוד עד שיורה משפטיו ליעקב וגו':
אין כאל ישורון רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים:
ישאילו לפעמים בכתוב שם שמים אל חלקת האויר שעל הארץ כמו שנא' (בראשית א) עוף שהמים והעוף לא יעופף אלא באויר. אולם שחק לא הונח אלא למושב השכלים הנבדלים בשמים ממעל. וכשישראל עושין רצונו של מקום יורידו שכינתו בתוכנו ושכן בתוך בני ישראל ובהפך כשאין עושין רצונו תתרחק הימנו ותגביה עוף ועולה למעלה כדברי חז"ל. הנה בעזרת ישראל ובסעד מעשיהם הטובים הקב"ה בענותנותו רוכב שמים וישתתף עמנו עד לארץ מתחת. אמנם כשאין עושים רצונו של מקום תתגאה שכינת ה' עד שתלך לה אל שמי שחק ותעזוב אותנו:
אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה':
אין ספק אצלי (ו) שאין העולם השמים וכל צבאם נבראו בעבור האדם כאשר חשבו רבים גם מבני עמנו. וברור הדבר שכל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו כדברי חז"ל. ואף כי נמצא לפעמים בדבריהם דבר שיתנגד אל המאמר הזה אין רצונם כפי דעתי ללמדנו ההפך אלא להעמיק בלבנו אהבת ה' ושנחשוב שבר כל אלה לשמשנו כדי להגדיל חמלתו וחסדיו עמנו. שאינו דומה מה שינתן מן הטוב בכלל אל הרבים לאשר יתננו בפרט לאיש אחד כאשר וכתבנו בפרשת כו תבוא. וכאשר נשיב אל לבנו שברא ה' כמה עולמות ליתרון האדם ולתכלית יצירתו הלא יתרומם ויתנשא בנפשנו גודל רחמי ה' וחסדיו עם הבריות קרוצי עפר רמה ותולעה. ובסגנון זה כתבו חז"ל בסנהדרין לפיכך חייב כל אחד ואחד לומר בשבילי נברא העולם. יטוב להשקיע האמונה הזאת באזני ההמון. אמנם האמת יורה דרכו שנבראו העולם והיצורים בתוכו לדבר עליון נעלם מידיעתנו לדבר הצפון אתו ית' וא"א שיהיה אלא לסבה טובה וראויה להשכלתו ברוך שמו. ונוצר אם כן האדם לעבוד אל העולם ולא העולם אליו כאשר הפליא עצה הגדיל תושיה בזה הרב המורה. ואל יבהילוך דעות קצת המתקדשים והמטהרים מבני עמנו גם לכל אשר ידברו אל תתן לבך באמרם כל מה שנברא נוצר לסבת האדם. וזהו הבל ורעיון רוח כאשר כתבו בזה באר היטב. לבד ראה זה מצאתי להוסיף ולומר כי אם כל העולם נברא בעבור האדם הנה מצאנו כמה ברואים אין צורך לאדם בהם כמו כל הכוכבים ורוב ברואי המים וחית השדה. הלא רבים מהם עזר כנגדו ואויביו להמיתו ולייסרו! ולמה נוצרו הפרעושים בגוף האדם והבהמה? וכמה יתושין באויר במים ובעפר על לא סבה וצורך לעולם בהם? והתבונן כי (ז) כל הברואים במלחמה תדירית זה יגרש את זה וזה יעמול להשמיד חבירו וכלם ברעה את האדם להשחית. זה חלקו בכל ימי הבלו לנוס ולהנצל מתהפוכות שונאיו. הלא צבא לאנוש עלי ארץ לברוח מן החיות שלא יטרפוהו מן המקרים לא יבהלוהו מן המים ונהרות לא ישטפוהו מן האש לא תאכלהו אש לא נופח מן המפולת באדמה וגם האויר אין מעצור לרוחו והוא אויב לו ומבקש רעתו בחום וקור יובש קרת וכפור יולידו בו כל חלי וכל מכה וחפוש. ומי לנו גדול ונורא בשונאיו מהאדם עצמו? כל אחד ישתדל להכרית חבירו בממונו והונו וחייו ופני הדור כפני הכלב. וכאשר ישתדל האדם לברוח מכל אויביו מסביב לא יתנוהו השב רוחו אויבי איש מחשבותיו וכליותיו לא ישליו ולא ישקוטו ונפשו עליו תאבל יתאונן אדם חי ואין שלום בעצמיו כידוע. ואיככה כל הדברים נבראו בעבורו?! גם אשאלך אם כל העולם כלו נברא בשביל האדם אם כן האדם מוכרת להבראות והוא התכלית שעלה במחשבה לפניו כי אם לא יברא האדם אם כן כל העולם לאפס ולשוא וראוי לחזור לתוהו ובהו? והיאך נמנו וגמרו ב"ש וב"ה נוח לו לאדם שלא נברא איך יתקיים העולם בלי תכליתו? ואם תאמר שנות לו לעולם גם כן שלא נברא מדוע לא אמרו ככה חז"ל? אלא שנוח לו לאדם! ועוד שאם כן נתת פעולת ה' להבל וריק אם טוב שלא נפעלה ויפה העדרה מהווייתה ואנחנו שמענו קיים במאמרו (בראשית א') וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד? ואל תענני כי כן יקשה אל מול האדם לבדו שגם מצדו נאמר והנה טוב מאד? כי האלהים עשה את האדם ישר ובאשר הוא שם עם כל הסדר הכללי היה טוב מאד. כי גם האדם לאיזה סבה נברא לכללות העולם אמנם אנו נדבר בבני אדם שגורשו מג"ע אל עמק הבכא הזה ועתה גמרנו שנוח לו לאדם בפרטו מבלי ראות היחס שיש לו עם הכלל שלא נברא. אבל אם היה קיים באיש בג"ע היה טוב לו להבראות בלי ספק. ואחר שיצרו הרע הסיתו לחטוא ולפשוע ונוח לו שלא נברא יפשפש במעשיו ויהיה צדיק וישר ואז יהיה טוב לו שנברא. שהאדם במעשיו יכול לרומם ולגדל מהותו וטבעו ולהיות כאלהים וזהו שאמרו חז"ל בצדיקים. ככה אמר משה עם נושע בה' וגו' רצונו שהי"ת בחסדו יושיע עמו בתתו לפניהם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון לקנות חיי העוה"ב ולעשות נשמתם נצחית מה שלא יאונה לשאר העולם הואיל ולא נברא האדם לתכלית זה כאשר אמרנו. ותשובת מהרי"א אשכנזי אינה מספקת באמרו שברא ה' העולם בשביל האדם לעשות נפשו נצחית האפס שלא למנוע טוב מבעליו. שא"כ למה התעכב הי"ת לברוא עולמו עד הנה שלו להתעסק בפעולה ישרה כזאת? גם כמה אומות מלוא עולם ברא ה' ואין בם מה שתוכל להיות נצחית ולהם לא ניתנה התורה והמה יזבחו לשדים לא אלוה ולשמש ולירח ולכל צבא השמים לשור או לטלה וכדומה? ויהיה זה כאלו מלך בחפצו לבנות בית לשבתו יבנה אלף ערים ותהיינה חרבות מאין יושב ואין לבית ההוא צורך ותועלת מן הערים ההנה? הלא יהיה לבוז וכלימה! ככה אם ברא ה' עולמו לתת טוב להולכים בתמים יצא לנו הפעולה נגד המכוון! כי איך תקרא פעולה טובה אם לפעולתה תארענה תקלות רבות ובטל הטוב במיעוטו שיברא הי"ת אלפי רבבות נפשות וכלם תאבדנה ברשעתם לקנות נפש יחידית? הלא יתהלל במתת שקר! ואין לעשות רע כללי כדי שממנו יצא טוב פרטי. אמנם הדבר מבואר כי לכל העם בשגגה (ה) וזהו מתנאי החיים האלה שכל נברא ישתדל להתגדל ולהתרומם ותפעם רוחו לדבר גבוהה גבוהה על מצבו. ואין איש מאנשי העם השפלים והנבזים שלא יחלום בסעפים ובחזיונות להתנשא על כל בן גילו ויתנבא גם הוא בתוכם. וכזאת וכזאת נסינו בכל האדם אשר על פני האדמה. וככה החיה וכל בהמה שור שה כשבים ושה עזים בדמיונם יאמינו גם המה שהעולם נברא בשבילם. וכאשר יתעסק האיש בגידולם להאכילם במרעה טוב ושמן אינו אלא לתועלתם. ולפי האמת הדבר הוא שיהיו הנה להם לאכלה וכל כיוצא בעולם המשוגע הלזה ממראה עינים ומדאבון נפש:
ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל:
ראיתי לסתום החזון והמאמר בחתימת הדברים האלה ובעת צאת הקץ לדברי רוח אשר החילותי להתבונן בנוראות ה' ובפעולותיו. בהלו נרו עלי ראש עמו לפעמים בנבואות באותות ובמופתים. ויחיינו אח"כ ימים ושנים אין חזון נפרץ לא נביא ולא מורה צדק. ונראה הדבר עול וחמס בחוק אלוה ומשוא פנים. כי אין ספק שהעולם כלו אלו יביטו בנפלאות ה' ואת היד הגדולה הלא יפנו כלם אליו ויטו שכם אחד לעבדו. והי"ת על לא יאבה להגלות ולהראות להם אות או מופת הוא הסב את לבם אחורנית והנה הדור אשר כאלה לו וזכה לראות מופתים בשמים ובארץ לא היה לו ליחשב לזכות ולא היה ראוי לשכר בשמעו את דבר ה' ובהסתכלו בפעולות הנוראות. ובהפך מי שלא שמע כזאת ולא ראה כאלה לא היה ראוי לקבל עונש באשר לא האמין לדברי אדם המספרים לו דבר ישן נושן מן הנסים שעברו נגד הטבע מעשים אשר לא יעשו לא יכילם שכל האדם ולא יצויירו בדעתו בנקל. וידוע (ט) שלא יכריח האדם אל אמונת דבר כח הנשמע והמסופר מאשר אירע בשנים קדמוניות כאשר יובילהו כח הנראה בעיניו ובפניו. גם התמהמהו ותמהו מדוע בדורות הראשונים לא רצה ה' להתראות לבני איש בכל נפלאותיו אשר יעשה בקרבו? ולא נראה ה' אל אברהם כי אם אחרי אשר הכיר את בוראו ונתווכח עם בני דורו. ובהפך בארץ מצרים עם לא ידעו את ה' ומלוכלכים בדעות נפסדות נגלה ה' אל אבותינו במסות גדולות וביד חזקה. ומדוע ההפרש הגדול הזה ל ואמנם אחשוב אני להגיד כי ישר ה' ולא עולתה בו וכל דרכיו במשפט וצדק עולמים (י) כי ראוי להאמין שגדול המצווה ועושה רצוני שיחשב זכות יותר לאדם העובד ה' בדרך אמונה ויאמין מציאותו והשגחתו בלי ראות דבר חומרי בעיניו ושחושיו לא הביאוהו לראות מה שיאמין בשכלו. כי הנה דבר הנלמד במופת ובהקש אמיתי אינו אמונה אלא חכמה וכל שכן דבר הנראה בחוש. והאמונה היא דבר שיצוייר בשכל בלי היות בו ידיעה אמיתית כידוע. ואם כן הרואה דבר פלא בדבר לא יקרא מאמין בדבר ההוא אלא יודע. ולפיכך לא יחשב לזכות לו ולא יהיה ראוי לקבל שכר על האמונה בה' הרואה ניסים ונפלאות מאתו. כזכות איש יאמין כעור באפלה ויעבוד ה' בלב שלם והוא לא ראה ולא ידע. גם תשוב ותדע שאין בעל הנס מכיר ניסו (יא) והלומד באותות ובמופתים ישובו אליו לטבע ולא יפעלו עוד בדמיונו. הלא תראה דור המדבר אשר ראו את כל מעשה ה' הגדול עודם מחזיקים תמיד בתלונתם על ה' בכל עת ובכל רגע. אין זה כ"א ההרגל מביא הדבר לידי בזיון ולא יחשבנו עוד. אמנם בדור אשר אלה לו אם ימצא אחד המיוחד מבני ישראל אשר עם כל ההרגל והמנהג בנפלאות מ"מ עוד ידו נטויה להאמין בה' לא מכח הנסים אלא מכח הצייור בשכל בחוזק אמונתו גם זה שכרו אתו ופעולתו לפניו וגדולה ושלימה משכורתו יותר מאם היה מאמין בלי ראות מופתים. ועל זה הכתוב מקלס את ישראל. משבח ואומר (שמות י"ד) וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ועל כן לא היה להם לרדוף אחרי האמונה הואיל ונהפכה להם לידיעה מ"מ ויאמינו בה' ובמשה עבדו לא זזה האמונה משכלם ביום ההוא ולא התפעלו מן הנפלאות להזיק אמונה אשר בלבם. כי היה יכול כבר להיות הדבר מעשה להט וכשוף ואחיזת עינים. ועל כרחם צריכים עוד לאמונה שה' פעל כל זאת עד שבאו להר סיני ושמה כל אחד ראה ושמה קול ה' בכבודו. וזהו מה שאמר משה (שם יט) לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. כי הידיעה כזאת האמיתית תגיעם לא להאמין אלא לירא אלהים לבלתי יחטאו כי ננעלו להם שערי הרשות והבחירה בזה. ועל זה אמרו המה אל משה (לעיל ה') קרב אתה ושמע ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו שרצונם לשמוע מפי חשה ותהיה אז אמונה להם ולא ידיעה ויכלו לקבל שכר עליה. והי"ת שמע וייטב בעיניו ואמר (שם) היטיבו כל אשר דברו אך אמנם מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור מצותי כל הימים וגו' כי באמת יהיה קשה לדורות להתקיים באמונתם בלי ידיעה אמיתית אע"פ שזו הוא הדרך לקבלת השכר השלם כאשר אמרנו (יב) הנה לפי דברינו זה טוב לאדם להאמין בה' ומצותיו בלי קדימת ידיעה וראייה. ויצפה לתשלום גמול ושכר טוב. ועל כן לא יאחוז ה' בנוראות ובנפלאות להשיב את לב העם אליו על צד ההכרח אם לא כאשר פסו אמונים מבני אדם והגיע אליהם דבר ה' בתכלית הסכלות כענין ישראל במצרים אשר נתערבו בגוים ההם ונשתכחה אמונת ה' מלבם ע"כ הוצרך ה' יתברך לבוא ביד חזקה באותות ובמופתים לגלות לבני ישראל גדולתו והשגחתו ויהיו ראויים לרשת את הארץ. אמנם בדור המבול ובדור הפלגה לא עשה ה' חדשה בארץ כי לא נמנעה ידיעת ה' מציאותו והשגחתו מפי יחידי סגולה שבכל דור ודור המלמדים דרך ה' ומכריזים אלהותו בבית מדרשו של שם. ואח"כ באו האבות ופרסמו גדולתו בעולם וככה בדורות אלו אנחנו רעים וחטאים לה' מאד מ"מ לא זז שם שמים מפינו ולא יחסר קול קורא בשם ה' עד עת קץ וככלות נפץ יד עם קדש עד שתגיע אומתינו לירידה התחתונה לבלתי נתון זרע לתורה ולתעודה ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו ראי שאז הי"ת יטה לב כל אנשי הארץ לעבודתו לקול תתו המון מופתים בשמים ובארץ. אע"פ שגם בארץ מצרים היו שמה אנשים פרטים יודעים את ה' מ"מ לא היו יכולים לדרוש את הדבר ברבים ולא היו שומעים להם מקוצר רוח ומעבודה קשה. ותראה מה שאירע למשה בהוכיחו שני האנשים עברים נצים עד שנשתכחה תורה מישראל. אולם בדבר הנבואה לא זו הדרך כי לא יגלה סודו אל עבדיו הנביאים להחזיק אמונה בלב ההמון אלא להוכיחם על פשעיהם להורות להם את הדרך ילכו בה וזה אינו ראוי אלא ברור שרובו זכאי לא בדור שכלו חייב ולא זכו לכך. על כן בעת הזאת בעונותינו הרבים נחתה, חזון ונביא וכן בכל הדורות הראשונים עד ישקיף וירא ה' משמים נורא ועליון. ואל זה יביט עם בזוז ושסוי עני ואביון. כי יתן ה' את רוחו עליהם משא גיא חזיון. אז יגל הכרמל והבשן לבנון ושריון. ילכו מחיל אל חיל יראה אלהים בציון ב"ב אכי"ר:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם: