אור ברסלב
מלאכת מחשבת חלק ב ספר דברים › פרשת האזינו

מלאכת מחשבת חלק ב· רבי משה חפץ

ספר דברים · פרשת האזינו

פרשת וילך

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי:

אנו מאמינים שהשמים וכל אשר בהם פועלים טוב בהכרח ואין להם שכר בעמלם כי להם אין הרשות נתונה ואינם יודעים לעשות רע. וגם לשמוע בלמודים ולהאזין לדברי משה אין מכריח אותם כי לא נצטוו להקשיב למצותיו אלא בפעולתם הפרטית אשר אליה נבראו. אמנם לאדם הרשות לעשות ושלא לעשות. וכבר ידענו ששמיעה תאמר על קבלת הדבר לשמור ולעשות כמו שנאמר (שמות י"ח) וישמע משה לקול חותנו ובראשית כ"ז) שמע בקולי ודומיהם. הלכך משה בקש מן השמים שיעשו לפנים משורת הדין שאין להם הכרח לעשות ירצה שיאזינו לדבריו. כדי שגם הארץ שנצטוית לשמור ולעשות תשמע ותעשה מה שנתחייבה ותלמוד ק"ו מהם:

ד"א הואיל ודבור הוא לשון קשה ואמירה לשון רך ותחת גערה במבין מהכות כסיל מאה. ולזה אין לענות כאולתו ולהוכיחו בפנים של זעם אלא בדברים טובים דברים נחומים שמאל דוחה וימין מקרבת פן יבעט ויצא. לכך אמר משה האזינו השמים שאתם בעלי חכמה ובינה אע"פ שאדבר לשון קשה אבל הארץ תשמע אמרי פי דברים רכים כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו:

זהו טעם למה הלך בגדולות ובנפלאות ושם במרום קינו לצוות לשמים? ועוד להשתבח בדבריו מתהלל לאמר יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי דברים של גאות ורום לב! נתן התנצלות שלכבוד עצמו אינו דורש אלא לכבוד הי"ת ושמא דמריה עליה. והואיל ושם ה' אקרא הבו א"כ גודל לאלהינו ולא לעצמי וכל דברי לתפארת ה':

שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתול:

פירוש הדור עקש ופתלתול שחת בניו והיתה רעתו ולא רעת בניו. כי אמנם מצאנו ראינו (א) חטא היחיד יקרא רע להיותו פועל נגד המדינות והישוב הכללי והרע אולי אינו רע לעצמו כי לא נעניש העושה הרעה על פעולתה אלא על השכלת המעשה. רצוני שלא יענש ד"מ הרוצח אם לא רצח בשכל ובדעת. וזה מופת שאין הרע רע בגופו אלא למול הכלל למען ישמעו רבים וייראו ולא יזידון לחטוא בדעת מיושב. ואמת גם כן שדור שכלו חייב ומלומד לפשוע נהפך הפשע לו לטבע עד שכלם יחטאו כמצות אנשים מלומדה ואין מחריד כי כבר הורגל הדבר שמה. וכזה ראינו בדורותינו אלה עד עלות חמת ה' לאין מרפא. זהו מאמר הכתוב שחת לו הדור הרע ההוא עקש ופתלתול בהרגלו בחטא שחת לעצמו והיה למשל לחטא הרבים ולפושעים יפגיע לפשוע בדמותו בצלמו באופן שהמום הזה אינו משחית בניו אלא לו ירצה לישוב הכללי כי זהו המכוון באיסור המדות המגונות:

ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר:

כוונת הכתוב להוכיח רשעת ישראל אשר מקטנותו לומד שאין אלוה מבלעדי ה' ולא נהגו להשכין בקרבם אלילים וצורות ולא הלכו אחרי ההבל. כי מדמיון הצורות השוכנות בביתם יתפעלו עד שישובו לעבוד ע"ו כאשר קרה לדור אנוש. ואם כן לא היה להם לדרוש אל האובות ואל הידעונים אשר לא ידעו ולא שמו אל לבם ועם כל זה זנו אחריהם באין מבין. על כן אמר כי ה' בדד ינחנו שנחם אלהים בלי חברת הצורות והן עם לבדד ישכון ולא היה עמם אל נכר פסל ותמונת כל סמל שיוכלו להתפעל ולזנות אחריהם ומ"מ ויטוש אלוה עשהו ויקניאוהו בזרים:

יזבחו לשדים: לב נבון יבקש דעת נחמד להשכיל במהות השדים והרוחות. כי הנה חכמי המחקר יתאמצו במניעת הווייתם יביעו ידברו עתק יצא מפיהם שאין המה אלא התפעלות הדמיון בסכלים ובפתאים יאמינו לכל דבר. כי לא יכול להשתרש בשכלם עצם הסמוי מן העין ובלתי היותו משועבד אל ההויה וההפסד. ומה גם שאמרו ז"ל שפרים ורבים ומתים כבני אדם, לצייר לא ישכילו איך ימות ויפסד דבר רוחני ואינו עומד תחת סוג העצמים החמרים? גם לא ידעו הבין אופן הנהגתם ותנועתם. אם יאמר האומר שיש להם יצר ורשות ויוכלו לחטוא ולהצטדק נתת עצמותם לדמות בני איש? ולא מצאנו מי שיאמין בזה! לולי שרוב התורנים הסכימו שחכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו ואם כן אין להם רשות! מלבד הקושי' המפורסם שאיך דבר רוחני ומופשט מן החומר יהיה לו רצון ומחשבה לעשות דבר מעצמו לרעה ולא לטובה והם אלה פעולות מחובר מהפכיים או מאיכייות המזג המושכות אותו להטות אל דבר יותר מאל דבר? גם לא יבינו היות מציאות צורה בלי החומר כפי ידיעותיהם והשכלותיהם. ואם אפשר שימותו לא ידענו אם ימות גופם או רוחם? ואם אינם אלא רוח אם כן כל רוחם יגוע במותם יכלו וילכו לאבדון? ואם ככה מה מאד נירא ונפחד על מות נפשנו אם אפשר למות עצם רוחני! אשר עד הנה חשבנוהו כפי האמונה קיים ונצחי ובלתי נפסד. אלה הם קצות דרכי טענות הפילוסופים ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה. אמנם אנחנו המאמינים בתורת משה חייבים אנו להודות על מה שכתוב ונתלה החסרון בדעתנו. אבל ראוי ומשובח לבקש דעת וחשבון עד שנצייר הדבר על צד הקירוב האפשרי. ונעמיק שאלה ג"כ בדבר האובות והידעונים ופעולות המכשפים. היתכן שאדם בקולו קול אליו בהברת פיו וברוח שפתיו יכריח הרוחות לעשות בקשתו ולהטפל אליו להודיעו דבר נעלם או לעשות כמעשהו כחפצו ותאותו? ואף שנודה לדבר הזה איככה יוכלו מבקשי הוות ברוחות הטומאה להחזיר נפש האדם אל קרבו ואף כי צדיק כענין שאול ושמואל (ש"א כ"ח) ודברים כאלו? עד שאמרו חז"ל שמכחישים פמליא של מעלה! וכמה נפלאות סיפרו בענינים אלו ואם לא ראינום. כענין שרי היד ושרי הצלוחית ואנשים שנכנסה בהם נפש אדם שכבר מת יוציאוה בעל כרחה בסיגופים והשבעות כל הקרב אל המלאכה יהיה יהודי או מכל עם ועם ודומיהם מהדברים לא יכיל השכל סבתם. ויהיה ההכרח א"כ שרוח האדם אחרי המות ישאר סכל כשהיה בדבר האמונה האמיתית כאשר שמענו את שמע הרוחות הנכנסות בבטן החי אם יהיה רוח איש יהודי או נכרי ישאר גם שמה במנהגיו ואמונתו הקדומה?! דבר שאי אפשר לעמוד עליו ולדון עם מה שתקיף ממנו מתבונתנו – ועתה בני שמע בקולי אם חכם לבך תאזין ותביט לאשר הצענו בסוף פרשת שלח בענין איכות נפש האדם כפי המחקר החדש. חכם בני ושמח לבי והשיבה חורפי דבר הצועק לשעבר אומר וגומר ומקשה עורף (ב) להאמין במציאות המומר והצירה בנבראים ושבלתם לא תהיה אמונתנו שלמה. לעת כזאת הגעת למלכות החקירה עד מקום שידך מגעת. רק בעיניך תביט כי שקר נחלו אבותינו לא יועילו ולא יצילו בהסכמותיהם מה שיקשה עד הנה בכל הכתוב למעלה. לולי האמנתי לראות להרים מכשול מדרך בבנות לי בית נאמן בשלילות הצורות ויהיו ידי אמונה כתבנית אשר אתה מראה. בו תצליח את דרכיך וישקוטו מחשבותיך על אדני הנחותינו ואמונתך בקהל קדושים. כי אמנם בהשיבך אל לבך שיקרא (ג) עצם רוחני כאשר יגיע למדרגת הדקות עד שלא יוכלו לפעול בו דברים גשמיים שבינינו תתיישב בשכלך בנקל הוויית ואיכות השדים והרוחות. ואם תעמוד נפש האדם ככה בלי הגוף אחרי הפרדה במושב בל יוכלו יגעו בה הפכיים להפסידה וע"כ תקרא רוחנית ובלתי נפסדת לפחות מהפוגעים חמריים אין המנע שימצאו רוחות בדמותה בצלמה נבראו מאת הי"ת לתכלית מה כאשר נבאר ויעופו וישוטו באויר ובמה שלמעלה ממנו לעשות רצון קונם. וראוי שתדע יתד תקועה אשר עליה תכונן כל המאמר (ד) כי הנחת הפילוסופים והיא שכל מתנועע יתנועע. מכח מניע אחר אינה אמיתית והיא אחת מהתחלותיהם הנתונות בראש מחקר אריסט"ו והמודה עליהם נאחז בסבך הטענות לא במהרה ינתק ויצא לחפשי חנם מביניהם. והנני מלמדך להועיל מדריכך להאמין שלא כל מתנועע יתנועע מכח מניע אחר. ושלבני אדם נתן ה' בחסדו הבחירה והרצון בשכלם באופן שרוחו יניע את עצמו ופעולותיו בלי מניע אחר. ואחר שקיימת את הדבר הזה ראוי שיפרדו (ה) המתנועעים לשתי מחנות הא' המתנועע בהכרח והב' המתנועע ברצון ומשם יפרד זה המתנועע ברצון והיה לשלשה ראשים למתנועע לטוב או לרע ולמתנועע לרע ולא לטוב ולמתנועע לטוב ולא לרע. המתנועע בהכרח יתנועע כרצון המניעו לדמות האבנים המתכות והצמחים וכיוצא. והמתנועע ברצון יתנועע מעצמו אם לפעולת הטוב או לפעולת הרע ולזה הורשה האדם שיהיה ראוי לשכר או לעונש. ואם יתנועע מעצמו לפעולת הרע לבד לזה נבראו השדים ורוחות הטומאה כל מאוויים ודבקותם אל הרע. והמתנועעים אל פעולת הטוב לבד אלו מלאכי עליון כי אינם יודעים לעשות רע. וגם כל אלו אם יחטאו במיני הפעולות אשר הוכנו בין לטוב ובין לרע ראויים המה לעונש. ודבר כזה ידוע ומבואר בפי חכמי התלמוד אפקוהו לגבריאל ומחווהו שתין פולסי דנורא ורבים בדבריהם אין צורך להתעכב בזה. לא שיוכלו לעשות מה שאינו בסוג בחירתם אלא שבפעולת הטובות או הרעות כבר יש להם מקום לטעות בבקשם להטיב או להרע יותר ממה שהיה ראוי באותו פ' ובאותו מקום. (ו) הנה האדם בעל רשות ומזומן להתנועע לאשר יחפוץ אם לטוב או לרע והבוחר בטוב ומואס ברע רשאי לזכך נפשו ולהדק אותה הדק היטב לשלימות האפשרי עד שבצאתה מן החומר תדמה למלאך ותהיה מגמתה ותאותה לטוב תמיד כאשר הורגלה בחיים חייתה. ובהפך הרשע רע אחרי מותו יתנהג כחפצו אל הרעה עד שרוחו כדמות שד ישתדל להרע בכל עת ובאופן זה ירבה כמותם. ועל כן יהיה נקל אליך לשמוע מדוע (ז) רוח אדם רשע אחרי מותו בם ישוט בארץ יתאוה ליכנס בגוף החיים לחבל להשחית ולנוס ממוקשי המשחיתים הסובבים לייסרו והעומדים עליו לכלותו ועדיין כמנהגו נוהג לעשות רע (ח) ולא ניתוספה לו בינה ממה שהיתה לו כשנתפרד מן הגוף? ואמנם יכריחוהו בדברים או בהשבעות היה ירא ומפחד מהם בהיותו חי! ובהיפך איש ישר וכשר אם נשמתו תוך י"ב חדש עולה ויורדת כדברי חז"ל ירגיזוהו ויחרידוהו ההשבעות שמועות יבהלוהו ושמיה דמריה עליה להכריחו אל דבר אשר יחפוץ המשביע כאשר אם היה בחיים היה מוכרח לשמוע ולהקשיב לבלתי תת תפלה לאלהים ולשמותיו הקדושים להגיד לבני אדם המאורעות שעברו ושעוברים וגם מה שעתיד להיות בקרוב שכבר נגזר בשמים ויוכלו לידענו.

(ט) וככה יכריחו השדים למצוא אבדה או להגיד מה שקרה אשר המה יודעים להיותם מעופפים מלוא כל הארץ וא"א שאחד מהם לא ראה או לא שמע ויגידנו לחבירו המושבע ועומד. אולם ירעו ישחיתו ויזיקו אם לא ישתדל המכריח בצנה וסוחרה נגדם ועל הרוב אינו נפטר מהם בשלום כידוע. וכל מיני היזק ופורענות שבעולם מידם היתה זאת כאשר ישמעו גזירת הבורא על עיר מדינה או יחיד. אמנם (י) אין המנע שגם המה ימותו ויקבלו חלוקה והפסד כנפש הרשע רע הגדנו כל אלה בפ' שלח לך. כי אין מניעה שלא ימצא רוח דק יוכל לפעול בעצמיהם ולהפרידם אל הכליון. ולא כזה במלאכי אלהים אשר עצמותם זך וצלול מאד. ע"כ אמרו ברשעים שנשמתן נשרפת וכו' בענין שאחרי הפרדה מן הגוף תעוף בארץ נעה ונדה בדמות שד ומין משחית עד יפגעו בה מרי נפש וישחיתוה ויכלוה. וכשתסתכל במה שהביאו חז"ל בדברים האלו תמצא הכל מבואר ומפורש וכלם בדרך אחד יצאו אליך ולא אאריך לקבצם אחד לאחד. ובדברים כאלו שהם כבשונו של עולם ישמע חכם ויוסיף לקח מדעתו. ואשר נחה עליו רוח דעת ויראת ה' יתבונן מאליו מה שנשאר לנו מלכתוב ואת כל כשרון המעשה ויהיה בפיו כדבש למתוק. ולאיש נבוב נסתרה דרכי מעיניו ומה יתרון שאעמול לרוח:

צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך:

וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו:

כי (יא) התבוננות התולדה תביא לידי השכלת הסבה הראשונה כאשר הבאנו בפרשת יתרו. ואם נשכח אל מחוללנו ראוי שגם הי"ת לא יעניש בנינו אם ינאצונו ולא ינהגו בנו כבוד הואיל ונתפרדה החבילה לבלתי נשוא פנים לקדמונינו. על כן כאשר צור ילדך תשי ותשכח אביך הראשון שבראך גם ה' ינאץ על כעס שיכעיסוהו בניו של הדור הרע ההוא רצונו שלא ישים ה' אל לבו להעניש את כעס בני הדור ההוא כאשר יכעיסו אבותיהם:

ד"א ראוי שהי"ת ישכח בני האבות ששכחוהו. כי כל זמן שינהגו ישראל נגד אביהם שבשמים כבנים הי"ת ירחם על בניהם כי בניו הם ובני בנים הרי הם כבנים וכשלא ישמעו אליו ולא יתנהגו כבנים הדין דין אמת שאף הקב"ה לא יזכור בניהם ואינם לו כבנים. כמאמר הכתוב (הושע ד') ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך נם אני הואיל ואין לזכור להיות לו כבנים כאשר אבותיהם אינם כבניו. על כן כאשר צור ילדך תשי גם ה' מכעסו וחרון אפו ינאץ בניו ובנותיו ולא יהי' עוד לו לבנים:

בנים לא אמון בם: אם יחטא איש לאיש או לה' בדבר המצות או נגד פקודי התורה כבר יש לו תקנה כשינחם ופללו אלהים וישוב אל ה' וירחמהו. אולם כאשר הוסכם בעיר או במדינה לכפור לגמרי בבורא עולם אחת דתה להמית לנתוש ולהאביד ואין תרופה למכתם, כי לא יוכל ה' להתאפק בדבר הזה. שהפעולה לא תרצה להכיר פועלה ונברא את בואו ומקיימו מגדלהו ומחייהו. כמשל עבדי המלך אם יחטאו נגדו בדבר מהדברים כבר יוכלו לפייסו בתחינה או בממון. אולם אם ימרדו בו ולא יאבו להכיר ממשלתו א"א מחוק דתי המלכות אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשו ולנצח תאכל חרב הרג ואבדן להכות את כל חי אם על בנים בלי חמלה. ככה הדבר במלך רם ונישא שוכן עד וקדוש לא יאבה ולא יחפוץ לישא ולהחיות אדם על האדמה בלתי היות לו אמונה מה שיכיר ויעשה לו אלהים. וכאשר אנשים בנים לא אמון בם מכל וכל ולא יאמינו לשום דבר ראוי שיקדח כאש חמתו ותאכל ארץ ויבולה.

(יג) על כן הי"ת מקיים בחסדו עולם מלא ובו לשונות ולאומים יהגו ריק לא ידעו את ה' ועובדים אש ואבן השמש או הירח אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת והם פרים ורבים ומצליחים. והטעם כי לא נצטוו לעבוד ה' כמונו ולא ידעו את משפט אלהי השמים. ומ"מ אין גוי אומה ולשון שלא יכיר לו אלוה ולא יעבדנו תחת דמיון איזה דבר ואומנות אבותיהם בידיהם. ד"מ העובד לאש כבר יעבדנו וישתחוה לו לא לעבוד ע"ז אלא בחשבו שהאש הוא האלה בורא העולם ומקיימו ויסתכל באמונתו הנפסדת באופן שכוונתו רצוייה אם מעשיו אינם רצויים וה' אלהים אינו מקפח שכר כל בריה והרי הגוי ההוא עובד את בוראו במה שהגיעה השכלתו. ואתן לך משל בזה למלך אדיר ונורא יושב במסתרים לגדלו ורוממותו בחדרי משכיתו ולא יצא החוצה כ"א בבגדי חופש במרכבת המשנה אשר לו ולא יתגלה לעיוי המון עבדיו. והנה שם שם לו חוק ומשפט לכל אנשי ממשלתו כאשר עד היום ינהגו בארץ הודו שילכו אחת בשנה להשתחוות לפניו ולקבל אדנותו עליהם וכן יעשו מידי שנה בשנה יבואו ויכרעו אפים ארצה לפני כסאו למקטון ועד גדול. והנה אירע שבבוא כל עם הארץ להשתחות ימצאו בתוך הבאים עובדי אדמה היושבים בערי הפרזות פתאים וגסי מוח לא ידעו את המלך ולא יכירו משפטו. ויבואו בתום לבבם בראותם איש משרי המלך והפרתמים או מחייליו מלובש בשריון ובגדי שש וחניתו על ירכו ויחשבו לקלות דעתם כי הוא מלכם וישתחוו לפניו ארצה. אין ספק שלא יכעוס עליהם המלך כאשר יספרו לו הדבר אבל ייטב בעיניו ויפטרם בשלום כי יראה כי אזלת יד הבנתם ושיעשו זה באמונה שלימה לריקות שכלם בחשבם שהאיש שהשתחוו לו הוא המלך כדבר הזה לא ירע בעיני ה' אם רבים מתושבי הארץ רקים בדעתם ופתאים באמונתם יעבדו פסל ומסכה כי יחשבו שהוא דמות האלוה בורא שמים ונוטיהם. ועל זה נאמר (חבקוק ב') וצדיק באמונתו יחיה. כי כבר יוכל להמצא בגוים ההם איש צדיק וחסיד במעשיו ובמחשבותיו ובמה שבין אדם לחבירו. ואיך שופט כל הארץ לא יעשה משפט לתת אליו שכרו כאשר לא ידע ולא למדוהו דרך האמת והוא האמין לעשות את דבר ה' ומה שייטב בעיניו? וכמה מדינות ומלכיות גדולות רחבות ידים מסוף העולם ועד סופו לא הגיע אליהם זכר ונין מבני ישראל ולא מתורתם ואיככה יספו אנשים צדיקים שבקרבם על לא חמוס בכפיהם? האם לא חס הי"ת על אנשי נינוה העיר הגדולה אף כי לא הו עברים ואת דתי המלך ה' אינם עושים בשלוח אליהם נביא להיישירם ולהסירם מען ויהיה להם הצלה וישועה ויחיו ולא ימותו? אבל כאשר פסו אמונים מבני אדם אבדה האמונה ונכרתה מפיהם ואין איש שם על לב בידיעת הבורא ויחשבו שאין מצוי ראשן הכרת תכרת הנפש ההיא וישלח ה' להשחית ולהפוך הערים אשר אלה להם. זאת היתה חטאת סדום ועמורה הערים אשר הפך ה' באפו ובחמתו. ולכן הביא ה' מי המבול לשחת כל בשר כי אז הוחל לקרוא בשם ה' רצונו שנכרת ונפסק מפי כל בשר לקרוא כלם בשם ה' ולא היה מי שיכיר הבורא ויאמין בו עוד כאשר אמרנו בפרשת בראשית הסתכל הרואה בדבר השמרונים (מ"ב י"ז) כאשר שלח ה' בהם את האריות. כי אמנם יפלא מדוע עשה ה' ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה להמית את כל יושביה על כי לא עבדו את ה' והלא לא שממו עליה אויבינו לעת עתה ולא קרה אל כזאת אם יתכן שכל יושבי הארץ ההיא יצטרכו לעבוד אלהי אמת ואם לא יאבדו וזהו נגד הנראה? אלא הדברים ככתבם שא"א לעמוד בלי אמונה בה' תהיה איך שתהיה והשומרונים ההמה כזה עלה על לבם לבלתי שמוע קול אלהים בהחלט וזהו שאמר (שם) לא יראו את ה' על כן שלח ה' בהם את האריות עד שנמנו וגמרו לקבל עליהם אמונה ואז ישבו על הארץ לבטח (שם) ויהיו הגוים האלה יראים את ה' ואת פסיליהם היו עובדים כי מ"מ קבעו אמונה בלבם ליראה את ה' הנכבד אף אם לא עשו כמעשינו הואיל והאמינו בסבה הראשונה ראוי לחמול עליהם לבלתי השחיתם. הנה כי כן אמר ה' בשירה הזאת כי כאשר ישראל יגיעו אל מדרגה נפסדת כזאת להיות בנים לא אמון בם ויקניאו ה' יתברך בלא אל ר"ל שיאמר נבל בלבו אין אלהים ראוי שיקדח אש באפו ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבולה ותלהט מוסדי הרים עד להשחית ואין מציל:

פן יאמרו ידינו רמה וגו':

כי גוי אובד עצות המה וגי':

לו חכמו ישכילו זאת וגו'

הנה (יד) החכמה הנקנית בראיות קודמות היא החכמה אמיתית. אמנם בדברים האלהיים אין רשות לנו להשכיל במוקדמות ודי לו לאדם שידע הדברים מן המאוחרות. כאשר נכיר מציאות ה' ממעשיו ככתוב (תהלים י"ט) השמים מספרים כבוד אל וגו' ודברנו מזה בסוף פרשת חוקת. על זה נתרעם הי"ת כי הגוים האלו האומרים ידנו רמה ולא ה' פעל כל זאת עד שלא הכירו אלהים אפילו מן הפעולות בהכרח גוי אובד עצות המה ואין בהם חכמה ותבונה. ואלו חכמו ישכילו זאת לפחות להבין אמרי בינה מן המאוחרות והפעולות אם לא מן המוקדמות ויבינו לאחריתם להשכיל הדברים מן האחרית רצונו מן הפעולות ולידע שיש אלוה הפועל כל זאת:

איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה וגו':

כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים:

אינו דומה המוכר מה שימכור בדברים למסגירו ביד הקונה כי הראשון חסר ההקנאה והמשיכה. על כן אחד ירדוף אלף כאשר ה' מכרם. אמנם כאשר הסגירם אחד יניס חמשה אלף ושנים רבבה. והטעם שדין הי"ת אינו כדין בשר ודם האדם דן אויבו למיתה אינו חוזר בו אחר גמר דין. והי"ת רחום ורב חסד אף לאחר גמר דין חוזר ואין כל דבר שעומד בפני התשובה באופן שכאשר לא הסגירו עדיין ונפטר למיתה עוד יש תקוה לאחריתו וניצל. ולכן יתן ה' הפרש רב בין הנמכר ירצה הנדון אל אשר כבר הוסגר מה שאין כן בשופט הארץ וזהו שאמר כי לא כצורנו צורם כדמות הפלילים שאינם חוזרים מן הדין העשוי:

אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשוב נקם לצרי ולמשנאי אשלם:

אדם המתנקם מאויביו אין די לו להשיב גמולם בראשם אלא שבעתים ישיב אל חיקם תשלומי כפל. זאת ועוד אחרת כי בנקמתו יאמין לעשות משפט ודין באויב אשר הרע לו. אולם הי"ת יעשה משפט ודין כדי להתנקם וישיב גמולו ולא יותר ד"א כי עונש הבא מאת הי"ת הנו טוב לנענש וגזרה מן השמים היא שכר לנו וכל מאי דעביד רחמנא לטב. ראה ראינו צרות רבות ורעות יבואו על איש יחשבם לרעתו ותהיינה סבה שינצל מפניה מן המות ומרעה גדולה או מעונש הנפש הנצחי וזה ידוע. על כן אם תאחז במשפט ידו ישיב נקם לצריו ויענישם אמנם באותו פועל ישלם לשונאיו מה שהרע להם ויתן להם תשלום גמול בדרך אחר

כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן וגו' ראינו בזה דברי מותר בכפלו אשר כפל אל הארץ אשר אני נותן. אם לא כי הדבר כאשר פירשנו בפרשת ואתחנן היות שגגת משה בהכותו את הסלע שסיבב שנתפעלו הקהל בדמיונם הכוזב כי צריך ה' לאמצעי בפעולת הניסים. ולכן נצטרך הי"ת להמית משה במדבר להשריש בלב העם שהי"ת יכניסם לארץ בעצמו מבלי משה וי ושהם לא פעלו דבר באותות ובמופתים ואצבע אלהים היא. על כן מנגד תראה א הארץ ושמה לא תבוא לפי שהארץ אני נותן לבני ישראל בלי שליח ואמצעי ולא עוד באמונתם הגרועה אשר זאת עלה על לבם בעבורכם עד היום הזה:

תוכן העניינים

מלאכת מחשבת חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה