מלאכת מחשבת חלק ב· רבי משה חפץ
ספר במדבר · פרשת שלח
שלח לך אנשים וגו': רעיוני על משכבי סליקו לנצור ארחות משפט ולהבין אמרי בינה. למה זה צוה ה' לבני ישראל דבר יכשלו בו ויביאם למות במדבר עד תום כל הדור? ואף אם נאמר שהם שאלו כאמור בספר דברים וכאשר השתדלו בזה המפרשי'. מ"מ אם לא חפץ ה' להמיתם היה ראוי מגודל רחמיו על ברואיו שלא לשלחם ולא לשמוע לדבריהם לבלתי יחטאו כי ספק שידע ה' העתיד לבוא ושהמרגלים יוציאו דבה ויניאו את לב העם. או ישים בלב התרים את הארץ להשיב שולחם דבר לא יניע את ישראל כאשר עשו. ואין להשיב שעדיין לא שלם עון האמורי והוצרך ה' יתברך למצוא תחבולה להאריך להם ירושת הארץ. כי זה גנאי וחסרון בכח ה' יתברך ובשלמות מדותיו אל אמונה ואין עול שיעשה פועל און ומרמה לגנוב את לב אנשי ישראל אשר הוציא מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה בלתי חטאם אליו! והכתוב אומר (דברים א') עלה רש וגו' ולא איש אל ויכזב בדברי שקר! וגם אין לומר שהי"ת לא יכריח האדם ואין ברצונו ליטול רשות הברואים בשום פנים. יעשו מה שיעשו. כי זה אמת בדבר אשר ממנו ינתן לאדם שכר או עונש. אך אמנם (א) בדבר יצא ממנו תועלת כללי או עונש ראוי לזולתו מצאנו כמה וכמה פעמים יכריח ה' לעשות הפעולות בתורה ובנביאים. כמאמר הכתוב (משלי כ"א) לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו. ובענין הקשאת לב פרעה. ופתוי אחאב לעלות רמות גלעד (מ"א כ"ב, דה"ב י"ח) שיקבל ענשו. ונתינת חן העם בעיני מצרים וישאילום. והסתת דוד למנות את ישראל (ש"ב כ"ד, דה"א כ"א) שיקבלו ישראל עונש היה ראוי להם דכתיב ויוסף אף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד וגו' ובאמציהו כתוב (דה"ב כ"ה) ולא שמע אמציהו כי מהאלהים היא למאן תתם ביד כי דרשו את אלהי אדום מבואר בו שהי"ת נטל רשותו והכריחו ללכת למלחמה עם אחיהם בני ישראל. וכן מצאנו (ש"ב י"ז) וה' אמר להפר את עצת אחיתופל הטובה למען הביא על אבשלום את הרעה. ככה ברחבעם וירבעם (מ"א י"ב) כי מאתי נהיה הדבר. ובשמשון (שופטים י"ד) ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא. גם ראינו בישראל באמרם (לקמן י"ד) נתנה ראש ונשובה מצרים מנעם ה' והענישם עד שעזבו מחשבותיהם וכן בצאתם ממצרים (שמות י"ג) לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים פן ינחם העם ושבו מצרימה וכאלה רבים בתורה יורו וילמדו שהי"ת לפעמים יכריח ויסבב פעולות יחשוב אותן ראויות לתועלת או לעונש ברואיו. גם הלום ראיתי וגדולה היא אלי למה הי"ת יבקש תחבולות לסבבם דרך ים סוף כאלו אין בידו להטות לבם אל אשר יחפוץ ולתת להם לב אמיץ בגבורים לא ישובו מפני כל אם רצונו שעל כל פנים ילכו לרשת את הארץ אשר נשבע ה' לאברהם אף אם לא יזכו? זאת ועוד אחרת כי אמת ויציב שידע ה' מה שעתיד לבוא על האדם אם כן היאך יעלה על הדעת לסבב סבות שלא יעשה איש פעולה בהפך מה שראה ה'? כי זה נמנע שאם יוכל אדם לשנות ממה שידעהו ה' תהיה ידיעתו מסופקת ולא אמיתית! ואם כן מדוע לא נחם דרך ארץ פלשתים כאשר ידע מעשה שהיה כך היה שבאמת לא ישובו מצרימה? גם בדוד אמר (ש"א כ"ג) היסגירו בעלי קעילה וגו' ביד שאול ויאמר ה' יסגירו והוא ברח משם באופן שלא הסגירו. אם כן היתה ידיעת ה' על תנאי אם לא יברח והיא קרובה לידיעת האדם שידע שיאונה לו מקרה רע אם לא ישתדל להנצל ממנו? בכל אלה ראוי להתעכב ולחשוב מחשבות ללמד דעת את העם בחשכה יתהלכו להאיר להם ללכת יומם ולילה:
אבל שמע ישראל האזינו כל יושבי חלד והאמינו (ב) כי הי"ת יודע כל העתיד בפעולות האנשים ולא יכריח מפני כן הואיל ולא יהיה הדבר ולא יקום לפי שידעהו הי"ת אלא ידעהו הי"ת לפי שעתיד להיות כאשר ה' צופה ומביט עד סוף כל הדורות כאלו כבר המה לפניו ואין בזה הכרח לפעולות בני אדם ההולכים בשרירות לבם והרשות להם נתונה. לדמיון העור כאשר אמרנו במקום אחר. כי אמנם (ג) הידיעה ביודע היא תמיד אחת בעבר ובעתיד ולא תשתנה אלא בדבר הידוע כפי מה שהוא או עתיד או עבר וכאשר הידיעה בדבר שעבר לא תכריח הפעולה להיות כך וכך הואיל ונעשתה כבר ככה הידיעה בעתיד לא תכריח להיות כך וכך ואין ביניהם הפרש אלא שנוי מצד הפעול שזה עבר וזה עתיד ולא מצד הפועל.
(ד) לכן לא יעזור ה' ביד האדם או ימנענו מרצונו כי יהיה אם כן מונע בחירתו או עוזר לו ולא יקרא אדם ההוא ברשותו. ואם (ה) לפעמים יפעול ה' ביכלתו דבר מן הדברים נגד רשות הבריות כי כן עלה במחשבה לפניו לאיזה תכלית ותועלת אין לפועל המוכרח על הפעולה ההיא שכר או עונש כי כן צווה ולא פעל ברשותו כאשר יקרה מקרה אל האדם לפעמים יבין וישכיל ויגמור בדעתו שלא לעשות פעולה מן הפעולות ועם כל זה יעשנה מכח ההכרח ורצון חיצוני לא ידע האדם מה שיהיה. כמאמר שלמה (קהלת ח') כי לכל חפץ יש עת ומשפט כי רעת האדם רבה עליו וזה הוא כח עליון המכריחו בעת מן העתים לפעול נגד רצונו והוסיף ואמר (שם) כי אינו יודע מה שיהיה וגו' אין אדם שליט ברוח וגו'. הלא תראה שלפעמים יצוה ה' בכחו ויגזור כך וכך על האדם כמו בירמיה (א') בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו' ובבטן לא זכה להיות נביא והבטיחו שלא יהרגוהו ויתן בלב אויביו להצילו כמו שאמר (שם) ונלחמו אתך ולא יוכלו לך כי אתך אני להצילך. ובשלמה כתיב (ש"ב י"ב) וה' אהבו ועדיין ילד היה ולא זכה לאהבת ה'. ותרא אותו כי טוב הוא. ושמשון. (שופטים י"ג) כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן. כל אלה והדומה להם לא היו פועלים ברשותם ונבחרו מאת ה' מן השמים לתועלת עמו ישראל. ואלו ירמיה או שלמה היו חוטאים ומורדים בה' הנה אם כן לא יתקיים יעוד ה'? או שהי"ת יגלה סודו גם אל הנביאים הפושעים! ובהכרח ראוי לומר שלא היו ברשותם לפחות עד תום הפעולה אשר נבחרו לעשות. ועל זה כתוב (יחזקאל ל"ו) ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי אשר בחוקי תלכו ונאמר (דה"א כ"ח) ויאמר דוד לשלמה בנו חזק ואמץ ועשה אל תירא ואל תחת כי ה' אלהים אלהי עמך לא ירפך ולא יעזבך עד לכלות כל מלאכת עבודת בית ה'. וראינו כי אחר תום ובנין הבית חטא בנשיו ובע"ז כאשר החזירו ה' ברשות עצמו וכזה רצה להעניש ה' יתברך עמו ויסת את דוד למנות את ישראל וראינו שלא נמנה עון זה על דוד ולא נענש עליו. ובשגם אמר דוד (ש"ב כ"ד) הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי כי לא ידע שניטלה ממנו בחירתו. וכן פתוי לב אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד להענישו וימות. ושמשון היו אביו ואמו מוכיחים אותו כי לא ידעו שהוסר ממנו רשותו ומה' היה הדבר. וכן הקשאת לב פרעה שיקבלו המצרים ענשם. ואמציהו לא נענש על המלחמה אלא על עוונותיו הקודמים כדכתיב (דה"ב כ"ה) כי דרשו את אלהי אדום. ואמנם כל אלה לא נענשו על הפעולה ההיא כי אין להם משפט מות שלא פעלו בבחירתם אלא הוכרחו בהם. והארכנו בזה בפרשת וארא. הנה שמעת עד כה היות פעולות בבני אדם יכריח ה' בהנה לעשות כרצונו. אמנם (ו) לא יעשה ה' אלהים דבר זה באופן שוה ולא יכריח ה' לב האדם על ידי הכרח גמור. כ"א כאשר אין מקום לסבב הדבר באופן אחר. ותדע ותשכיל כי (ז) שני דרכים למקום להטות לב איש. או בהכרח שלם רצוני שיטה לבו ויכניע רצונו לעשות מה שירצה ה' או בהכרח בלתי שלם שיפתח לפניו הדרך ויניענו בצורות המתרגשות ובמקרים בם יתפעל האדם ויפעול ובזה השני לא יכריח רצונו בהכרח גמור כי אפשר שהאיש עם כל המניעים יתחזק במחשבתו ולא יעזוב דרכו מה שלא יאונה באופן הראשון שבהכרח האיש יצטרך לעשות כרצון ה' יתברך ולא ישוב ממנו. והנה כאשר יעלה לפניו שאדם יפעול פעולה זו אם ידע ה' שברצונו וברשותו מבלי מכריח יעשנה האדם לא ישנה ה' טבע הדברים ולא יאחוז להפעילו בדרך ההכרח כאשר נעשה רצונו בדרך טבע וברצון האיש ההוא. אבל אם ידע שהאיש לא יעשנה אם יעזוב לו בחירתו אז ישתדל להטות לבבו במניעים בדרך הב' כאשר עשה בנתינת חן העם בעיני מצרים. ואם עד אלה ידע שלא ישמע לו יאחוז בדרך הראשון בהכרח גמור כמו בפרשה הזאת שאמרו ניתנה ראש ונשובה מצרימה הוכרח ה' בכחו למנוע חזרתם שמה. והנה אביא הנה מעשה בלעם הובא בכתובים לבנין אב ללמדנו הדבר הגדול הזה. כי אמנם לא רצה ה' שיקלל את ישראל. ולמה אם כן אחר צוותו אותו לא תלך עמהם חזר ואמר קום לך אתם? והדבר הוא כי רצה הקב"ה לנסותו בכל האופנים אם ילך במצותו אבל עכ"פ גזר הי"ת שלא יקלל את ישראל. ובראשונה הניחו ברשותו ואמר לו קום לך אתם. וכאשר ראהו שאם יניחנו ברשותו הוא יאור את העם אחז ה' בדרך השני והביא לו מונעים ויצא מלאך ה' לשטן לו והראה לו פלא דבור האתון. ובראותו שעד הנה לא סר ממחשבתו ולא נתפעל ולא מלא אחרי ה' תפש ה' ההכרח בדרך הראשון ומנע ממנו את בחירתו ואמר שוב אל בלק וכה תדבר. ונאריך בפרשת בלק. זה הכלל כי לא יעשה ה' דבר על צד הבטול אין צורך לו ושבלתו כבר תעשה הפעולה ההיא אם לא כי קנאת ה' צבאות תעשה ואת (ח) לפעמים לשלח מונעים או מניעים מהדרך הב' להוסיף שכר או עונש הפועל כאשר גם במניעים ההם ידע ה' שהפועל ההוא לא יסור מדרכו אם להרע ואם להיטיב וזה נקרא ניסיון כמו באברהם ואיוב. ועוד נדבר בפרשת וילך. והנה ידוע ומפורסם שלא היה מוכרח ה' יתברך להביא אל ארץ כנען אלא זרע האבות יהיה בדור שיהיה כאשר שלם עון האמורי ויזכו המה אל המנוחה ואל הנחלה. כי ידענו שאם היה מאבדם עד השמידו אותם בעון העגל או בפשע אחר כבר היה מקיים הבטחתו בזרע משה בחירו כי לא הבטיח לאבות שדור המדבר דוקא יירשו ארץ וגלוי וידוע לפניו שיהיו בנים לא אמון בם ושלא יכנסו לארץ בעונם אלא בניהם. לכך לא רצה לפעול בכחו ובגבורתו להכריח הטבע ורשות האדם שלא יחטאו ושלא ישמעו לקול התרים את הארץ כי לא זכו בזה ולא הבטיח ה' להביא אותם אל הארץ ועזב הי"ת ברשותם הפעולות. ואם לא יכנסו המה כי יחטאו לו יקיים הבטחתו בזרעם בזמן כי יהיה שלם עון האמורי. ואם דור המדבר היו זוכים ולא חטאו היה באמת מכניסם לאלתר והיה נותן להם האמורי למס עד שלם עונו כאשר עשה ליתר הכנעני והורש לא הורישו. כי אל צדיק הוא לא יעשה טוב לאחד בהריעו לאחר אינו ראוי לאותו עונש. לכן כאשר באו לפני משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כאשר העיד משה כי הן בפיהו נכונה. לא רצה הי"ת למנעם ולא לשים בלב המרגלים שלא להוציא דבה שלא ליטול רשותם בדבר שידע שיחטאו ולא יכנסו לארץ. וגם לא רצה לתת לפניהם מונעים כאשר עשה ברצותם לשוב מצרימה. אמנם חזרתם למצרים לא רצה הי"ת עכ"פ ונתן ה' בקולו עליהם והכריחם שלא לשוב כי אם היו שבים לא היה יכול הי"ת להביאם עוד לארך לקיים הבטחתו אל האבות גם בבנים אחריהם אם לא יחזור להביא נפלאות וניסים במסות גדולות כאשר עשה ביום הזה וכדי בזיון וקצף. ולכן לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי אלו היה מראה להם תרועת מלחמה מיד בצאתם ממצרים זה היה ליתן לפניהם מניע חזק לעזוב רשותם ולחזור לאחוריהם. ויהיה נגד המכוון. הלכך הסיבם דרך המדבר כדי שלא יבוא להם חפץ לחזור ויצטרך ה' יתברך לתפוש ההכרח שלא ישובו כאשר עשה במרגלים. ואתה הקורא שמור אלו העיקרים בדבר הזה ושים אליהם לבך לתורה ולתעודה כי אין לך מדה טובה הימנה בפי המפרשים:
איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם. עד ואלה שמותם וגו':
יקשה אומרו כל נשיא בהם ולא אמר איש ראש לבית אבותיו כבפרשת במדבר? או יאמר כל נשיאיהם? ומה שאמר וישלח אותם וגו' כלם אנשים ראשי בני ישראל ולא אמר כל נשיא בהם כדבר ה'? ועוד מדוע כתב ששלח אותם עד לא הזכיר שמם ואחר הזכירם אחד לאחד חזר ואמר וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען? והנראה שגלוי וידוע לפניו שאלה חטאים היו בנפשותם ושלא היו ראוים לשררה על פי ה' בעיני ישראל. כי האדם יראה לעינים ויחשוב לאנשים כשרים הצבועים חלקו מחמאות פיהם ותחתיהם תעמוד הבהרת. וזה החילם לעשות כדי להשתרר לרדוף אחר הכבוד והגאוה. והנה זה דרכם כסל למו. ונקוט כללא בידך (ט) כי כל צבוע וחנף בענוה אחר שהשיג תאות נפשו תיכף ומיד יתהפך סורי הגפן נכריה ומראה באצבע גבהותו ורום לבבו. הנה כי כן בדבר הזה אמרו ה' תשלחו כל נשיא בהם כלומר כל איש שהוא נשיא לעיני ההמון מראה עצמו איש טוב והגון לנשיאות. אבל בעיני אינו נשיא כי ידעתי את האיש ואת שיחו ממני לא יפלא כל דבר. ובהם לבד הוא נשיא. והראיה כי מיד שבחר משה בהם לשלחם עין בעין ראו רוממות לבם וגאונם. זהו אמרו וישלח אותם משה וגו' רוצה לומר שבחרם לשלחם ותיכף ומיד ראשי בני ישראל המה וברגע פרח הנגע בהם וגלתה את מומם וזדון לבבם עד שעשו עצמם ראשי בני ישראל. ואז משה גם כן הכיר בהם וידע מגאותם שידברו סרה על ה' ולפיכך שבו להיות נבזים ושפלים בעיניו וקראם לבד אנשים באמרו אלה שמות האנשים אשר שלח משה וגו' והתפלל על יהושע בקרוא לו שם חדש לאמר יה יושיעך מעצת מרגלים כי כבר עתה היו בעיניו כרשעים ועתידים ליתן את הדין. ד"א איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם. כי אמנם פשתה צרעת הממארת בקהל העברים (י) שאין איש מכיר את מקומו ויאמרו כלם להיות ראשים ואין בינינו מי שיקבל תוכחות דור ששופטים את שופטיהם וזה סבה לכל הרעות שאכלונו הממונו כידוע. ולפי שגם בשלוח המרגלים פחד ה' שיקלקלו דרכם כפעם בפעם וירצו לעלות כלם בראש הוצרך לצוות למשה בפירוש שלא ישלח אלא איש אחד למטה לבד ואין איש אתו. והטעם לפי שכל נשיא בהם הואיל וכל ישראל נשיאים ובני מלכים בעיניהם ואם תניחם ירצו לעלות כלם בראש ואין איש יניח מקומו לחבירו:
ויקרא משה להושע בן נון יהושע. פירשו חז"ל יה יושיעך מעצת המרגלים ולפי זה היה מן הראוי שיזכר בתורה קודם לכן בשם הושע ונהפוך הוא שתמיד טרם שלוח המרגלים קרוי יהושע ולא הושע גם משה ביום מותו קראו הושע בפרשת האזינו אמנם הקב"ה קראו יהושע בפרשת וילך ובספרו גם כן תמיד בשם יהושע יקרא? צריך לדרוש הטעם. אולם באמת כך המנהג מימי קדם באיש הפורש לעבודת המלך שישנו את שמו ויעשו לו שם אחר כשם הגדולים אשר בארץ שם המורה על עבודתו ועל משאו כיוסף (בראשית מ"א) שהסבו את שמו בשם צפנת פענח וכן (דניאל א') בדניאל וחביריו להודיע לכל היותו כבריה חדשה וכקטן שנולד לצאת משלטנות עצמו אל עבדות המושל והשר. והואיל ויהושע ביום הולדו היה שמו הושע וכשפירש לעבודת המלך משה רבו החליף שמו יהושע כמנהג. ולכן כאשר היה עבדו תמיד זה שמו אשר יקראו בשם יהשע ולא הושע כדכתיב (שמות ל"ג) ומשרתו יהושע (לעיל י"א) ויען יהושע משרת משה. אמנם עתה שהיה למשה לבחור אנשים ראשי אלפי ישראל ולא עבדים ומשרתים הוצרך לחזור לו שמו הקדום המורה על החירות ולכן קראוהו בזה למטה אפרים הושע בן נון ולא עוד יהושע. ומה שאמר ויקרא משה להושע בן נון יהשע מה טעם קאמר מדוע חזר לקראו כאן הושע ולא בשמו יהושע הקרוי עד עתה והטעם שזה שמו לעולם הושע ומה שקראוהו עד הנה יהושע הוא להיותו עבדו כמנהג ולזה אמר ואלה שמות האנשים וגו' ויקרא משה להושע בן נון יהושע רוצה לומר לפי שהוצרך משה לשלוח לתור את הארץ אנשים ולא עבדים לכך חזר וקראו בשמו הקדום הושע ולא להזכירו בשם יהושע המורה על עבודתו על כן ויקרא משה להושע בן נון יהושע פירוש אם נקרא יהושע טרם זה לא כי זה הוא שמו אלא לפי שקראו כן משה מקדם כאשר בא לעבודתו ואין זה שמו. מיהו זה היה מענותנותו של משה כי אדרבה להקרא יהושע כבוד הוא לו שעבד מלך מלך וכן הראה זה לו הקדוש ב"ה בקרוא לו שם חדש יהושע ולא הושע בפרשת וילך וכן יהושע עצמו בספרו היה מתכבד במשה והתפאר בשם יהושע המורה היותו עבד משה בחשבו זה לו לכבוד ולתפארת. ומשה סרכיה נקט בפרשת האזינו וקראו הושע להורות על החירות להיותו נכנס ביום ההוא במלכות תחתיו למשול על ישראל ואין ראוי שיקרא בשם משרת כבימי קדם:
ויעלו בנגב ויבא עד חברון ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק וחברון שבע שנים וגו':
יש לדרוש יישוב נכון בפסוק הזה על פי פשוטו מדוע אמר ויבא לשון יחיד אחר שיאמר ויעלו לשון רבים? ומה ילמדנו שילידי הענק היו בחברון או בעיר אחרת ושחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים? וזה אינו מן הענין. אלא שכוונת הפסוק לידע ולהודיע רשעת המרגלים אשר יכחשו בפיהם ויכזבו להוציא דבא שקר וכזב על הארץ מה שאינו באמת. כי אמנם נצטוו לראות הבמחנים ואם במבצרים הם יושבים. שאם במחנים יהיה סימן שהעם חזק ואמיץ. ואם במבצרים יהיה העם ירא ורך הלבב. והמרגלים הלכו בשרירות לבם הרע והגידו וכחדו שגם זה וגם זה היה בהם והערים בצורות גדולות מאד ועם כל זה ילידי הענק ראינו שם באופן שא"א לעלות אליהם הואיל ושניהם בם גבורה ובצורות. והכתוב הזה בא וצווח והעיד לנו כי המרגלים האלה אכן לשקר ישבעו ותועה דברו על ה' כי באמת הכנענים לא היו יושבים בערי הבצורות אלא במחנים ירצה באמצע הדרכים בערי הפרזות. וזה ראו בעיניהם כשעלו בנגב ירצה דרך ומסילה לעלות עד חברון ושזה הנגב והמסילה היה בא ועולה עד חברון דרך אין בה ערים ומגדלים אלא פרוץ ועומד עד חברון ובכל הדרך שהלכו עד חברון לא מצאו מבצרים מכל וכל. ושם אחימן וששי וגו' רוצה לומר באותו נגב היו יושבים אלה ילידי הענק ולא ענקים אלא בני הענק וחלשים מהם נטושים על פני השדה באופן שלא היו עומדים בבצורות. וגם חברון עצמה לא היתה עיר בצורה לומר שבתוכה יסגרו הענקים ולא תוכלו להלחם בם כי חברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים וכל עיר ישנה ובנוייה מימי קדם ומשנים קדמוניות אינה בצורה כידוע לבעלי מלאכת המבצרים. וזכר צוען מצרים לחזק הדבר מאד כי ידענו שמצרים לא היתה בצורה. עד שהוצרכו ישראל לבנות ערים בצורות סביבה את פתום ואת רעמסס. להראות לנו כי לא לבד הכנענים לא היו יושבים בבצורות אלא שאין להם מבצרים כל עיקר ושגם העם לא היו נפילים אלא בני ענקים. ונתאמת שקר מאמר המרגלים
וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן וגו' וישיבו אותם דבר ואת כל העדה וגו':
ויספרו לו וגו':
יקשה ראשונה מה זה הדבר שהשיבו אל כל העדה והפסיק הענין ואמר ויראום את פרי הארץ? שנית מה לנו אם השיבו הדבר אל כל העדה או אל משה לבדו? שלישית שלא אמר ויספרו להם הואיל וגם אל כל העדה דברו דבריהם? רביעית מה כוונת אמרו ויהס כלב את העם אל משה? חמישית עליו נעלה שזה אינו טעם מתנגד למה שאמרו התרים את הארץ מוציאי דבה? אלא אם היו אומרים אל תיראו ואל תערצו כי העם אינו חזק והערים אינם בצורות ושקר הגידו לכם והראוי כפי מאמר מהר"י אברבאנאל ומהרי"א אשכנזי. שמנהג המרגלים בארצות האויב כששבים אינם מדברים דבריהם בפרסום ובהקהל שלא להניא לב אנשי המלחמה אלא לשר הצבא לבדו בחשאי. וכן היה הטעם שלח לך אנשים רצונו שלח אתה כדרך כל ראשי הלוחמים בינך לבין עצמם לאמר אל ישמעו העברים פן ירך לבבם הערל ויכנס מורך בלבבם. אמנם המרגלים עזי נפש אשר כל מחשבתם להוציא דבה לא נשמרו מזה אבל רצו לדבר דבריהם בקהל ועדה לשמצה בקמיהם וישיבו אותם דבר ואת כל העדה ועשו בהפך אל מה שנצטוו בבואם אל כל הקהל להגיד הדבר הרע הזה. וכן אחר זה אמר הכתוב ופרסם גנותם ורוע לבבם באמור והאנשים אשר שלח משה וגו' וישובו וילינו עליו את כל העדה רצונו השלוחים ששלח משה לבדו והיה להם להשיב דבר אליו לבד מ"מ שבו וילינו עליו כל העדה. ולא עוד אלא שאם היה להם לומר איזה דבר טוב היו מנעימים אותו בלחש אל משה לבדו שלא ישמעו המון העם ואת אשר היה להם לכסות ירצה הדברים הרעים יאמרום בתוך קהל ועדה ויתנו את קולם למען תפוש את ישראל בלבבם ולהדיחם מעל אלהי ישראל. לכן ויספרו לו וגו' וגם זבת חלב ודבש היא שזה בהיותו דבר טוב ושבח לארץ ישראל לא הגידוהו אלא משה לבדו בחשאי ובהצנע אבל אפס כי עז העם וגו' הפכו פניהם כלפי העם. על כן כלב שהבין וראה תחבולתם ויהס כלב את העם אל משה כלומר אין זה הדבר שראוי לדבר בפני העם אלא אל משה לבדו אמנם אליכם בני ישראל די שתדעו שעלה נעלה וירשנו אותה מבלי שתאמרו דבר אחר והתנאים האחרים ראוי לאומרם לפני משה לבדו ולא אל המון העם וכל זה כדרך יוצאי הצבא האומרים לצבא דברים טובים דברים נחומים שלא יפחדו. עם כל זה המרגלים החטאים עודם במרד ובמעל והשיבו את כלב כי אפילו תימא שאין ראוי לדבר אל העם אלא בדרך סתם. אעפ"כ תשובתם בצדה בדרך סתם לא נוכל לעלות אל העם:
אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם:
ראוי לשום לב על אמרו היושב בארץ ולא אמר עם הארץ סתם שכבר ידענו שהוא יושב בה? וכן אמרו ילידי הענק ולא אמר נפילים או ענקים? אלא לפי שהגבור לא יסתר בבצורות ולא ילין בנצורים כי יבטח בגבורתו רצו להגיד אם כן שהעם הזה כ"כ עז פנים וגבור שהוא בוחר לשכון בארץ על פני השדה ואין כושל במחניו ולא יירא משוד כי יבא. אע"פ שהערים בצורות גדולות מאד וא"ת א"כ למה יבנו בצורות? והשיב וגם ילידי הענק ראינו שם רצונם להשים שמה הילדים כאשר בחרו בני גד ובני ראובן. ואמרו זה להפחיד את העם לאחר שיש להם גבורה ועריהם בצורות:
ויהס כלב וגו' עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה:
ולא אמר כי יכול נוכל אל העם? הואיל וכלב צעק על השקר שהוציאו המרגלים מלבם שהערים גדולות ובצורות ורצה להודיעם כי כזב בפיהם ואדרבה הערים פרוצות ופתוחות אין חומה עד כי בעלייה לבד יירשוה מבלי מלחמה ועלה נעלה וירשנו אותה כי נוכל לה כאשר אין בה מבצרים. והנה הואיל וזהו מחלוקת במציאות ואין החי מכחיש את החי בדבר האמת על כן האנשים אשר עלו עמו הפכו טענותיהם לדבר אחר בחוזק ואומץ העם באמרם לא נוכל לעלות אל העם וגו' ולא טענו עוד על הערים:
ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה וגו':
קצת תמוה הטעם שאמר אשר תרו אותם כי הלא ידענו שתרו את הארץ אשר בה דבר הכתוב עד הנה? גם מה שהוסיף הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ולא אמר אשר תרנו אותה ובאמרם אשר עברנו בה לתור אותה נראה שעברו בה לתור אבל לא עלה בידם? ויש לפרש כי הואיל ודבה פירושו שקר שלא היה ולא נברא ומוציא דבה הוא כסיל המכחש וכוזב. כן המרגלים דברו כזבים להפחיד העם. ואמרו חז"ל שמצאום קוברי מתים. והנה אם נתעכבו בארץ ימים רבים וראו שמה קוברי מתים לא היה מן התימה כי מי גבר יחיה ולא יראה מות. אך אמנם אם עברו במדינות ובערים דרך העברה ובכל עיר ועיר ברגע עברם ימצאו קוברי מתים זהו דבר פלא והמקרה לא יתמיד שיארע בכל יום עברם לקבור מתו לא ביום אחר. לולי שה' פעל כל זאת להנאתם ולטובתם כדברי חז"ל והם חשבוה לרעה כי אמרו הסבה לרוע מזג האויר ושבהכרח ימותו בכל יום, א"כ ארץ אוכלת יושביה היא זהו השקר והכזב שהוציאו על הארץ כי אולם אין האמת שעברו העברה בעלמא דרך המלך בארץ ובערים אלא שהיו בה והתהלכו בארץ לארכה ולרחבה עד שתרו אותה כראוי כדברי הרמב"ם שהיה זה מרים ופשעם והי"ת להצילם שלא ישגיחו בהם המית מגדוליהם ומזה אין ללמוד שמזג הארץ רע כי אין דבר תימה שימות א' בכל עיר ועיר מדינה ומדינה בכל ימי מגוריהם בה. אולם המה להוציא דבה אמרו שלא נתעכבו בערים אלא דרך העברה ואעפ"כ מצאום מידי עברם קוברי מתים וזה בלי ספק שהארץ משכלת ושתמיד יהיה כן. זהו שאמר ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אותה כלומר שנתעכבו בה כראוי לרגל בערים והם אמרו הארץ אשר עברנו בה לתור אותה רצונם שלא ישבו שמה אלא דרך העברה ואעפ"כ מצאום תמיד קוברי מתים אם כן ארץ אוכלת יושביה הוא. אבל יהושע וכלב בקשו מדבריהם להוציא תשובה ואמרו אף הם הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאד פירוש אע"פ שהיינו עוברים בה כדבריכם מ"מ ראינו שטובה הארץ וזה גלוי לכל העמים ולכל עובר ושב שלא נצטרכנו להתעכב שמה להבחין הטובה היא אם רעה:
ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים:
ירצו שראו הענקים רמי הקומה השוכנים בטח על פני השדה ולבם כלב האריה ואין צורך להם לערים הבצורות כאשר אמרנו ששמה הניחו ילדיהן ילידי הענק. וכאן בענקים המה הגבורים הכתוב מדבר. ואמנם הוסיף כאן בני ענק מן הנפילים רצונו שאל תאמין שבני הענקים לא יאחזו מעשי אבותיהם ולא ידמו אליהם בגבהם ובגבורתם. הואיל וכן (יא) מנהג הטבע שבהמשך התולדה מאב לבנו ולבן בנו יתמעט לבנים יתרון וגדולת האיברים והכח כי כן הטבע מתקצר ומתמעט והולך. כי אדרבה עתה הבנים עצמו במאד מאד על האבות. ושם ראינו את הנפילים ואף אם הם בני הענק מ"מ היו יותר גדולים מן הנפילים הקדומים. ויהיה [מלת מן] לשון יתרון. ולא כאשר אמרתם שהם ילידי הענק קטנים וחלושים מהם:
סר צלם מעליהם וה' אתנו אל תיראום:
כדרך ונימוס הצל אשר אם הגוף המאיר גדול מגוף החשוך יקטן צל החשוך עד שישוב הצל אחורנית להתקבץ אל נקודה. ולקות הלבנה יוכיח. על כן אמרו יהושע וכלב סר צלם ונתקבץ. וה' שהוא גוף המאיר הוא אתנו. אם כן אל תיראום שלנו גדול משלהם:
ד"א כשהשמש על הראש האדם אין צל לו מצדדיו. ומזה ראיה שאנו נטוים על ראשיהם מלמעלה כי בהיות ה' אתנו ולהם אין צל וסר כל צלם לכן אל תיראום כי אנחנו למעלה מהם:
ד"א כי אמנם ישראל מסוככים בענני כבוד עד שהי"ת הוא מסתירם בסתר כנפיו והקב"ה אינו נסתר אלא בצל עצמו. זהו שאמר הכתוב (תהלים צ"א) יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן. בהיות שאין אדם נסתר אלא אחר גוף אחר חוצה לו אבל הי"ת יושב בסתר ונעלם מעינינו ואין גוף אחר מסתירו אלא יושב בסתר עליון ובצל שדי עצמו יתלונן, והנה כאשר אין צל לאויבינו ויהיו גלויים לעין כל וה' אתנו ונסתר מעצמו אין לירא מהם:
ושמעו מצרים כי העלית בכחך וגו': עד וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי:
הקושיות באלה הדברים אשר דבר משה ומענה ה' אליו תרבינה מאד א' בדברו אל ה' ושמעו מצרים וגו'. מה יתרון שהעלה את העם מקרבו לשישמעו את הדבר הזה? ב' מה מאמר ואמרו אל יושב הארץ ולא פירש מה יאמרו אל יושב הארץ? ג' על מה שהוסיף לאמר שמעו כי אתה ה' אם רצה לומר שגם יושב הארץ שמע את שמע ה' וכחו הגדול למה לא עירב כאחד עם מצרים ויאמר ושמעו מצרים ויושב הארץ וגו' ל ואם רצונו שמצרים שמעו כל זה ויגידוהו ליושב הארץ זהו בלתי מתיישב לסדר והלוך הפסוק ואין דבר דבור על אופניו? ד' למה לא הזכיר הניסים שעשה במצרים ועל הים את היד החזקה והמסות הגדולות ותפש ענין העננים אשר יוכלו לומר כי היו דרך טבע ואחיזת עינים? ה' ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לא ידענו אם הגוים האלה יהיו המצרים או יושב הארץ או אחרים? ו' אשר שמעו את שמעך בזה לא פירש אם שמעו את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים או על הים או ניסי מדבר אלא סתם את שמעך ולא פירש מה שמעו? ז' בטעם שאמר משה אל ה' מבלתי יכולת ה' ואינו טעם נכון ונקשר אל מה שאמר ששמעו את כחו ואת נפלאותיו. האם בשביל ששמעו את שמע ה' ואת גבורותיו לזה יאמרו מבלתי יכולת אדרבה כל שכן שיאמרו מבלתי יכולת אם לא שמעו יכלתו? ח' גם מה שאמר ועתה יגדל נא כח ה' אינו מאמר ראוי במקום הזה כי למה יתגדל ויתרומם כח ה' כאשר לא ישחטם במדבר כי יראה כחו גדול להמית עם רב כאחד מאשר ישב באל תעשה ולא יפעול דבר? ט' מה יוסיף רוממות בו ומה יתרון למשה להזכיר מדות הי"ת שהוא המעניש ופוקד עון ולא ינקה וזהו נגד המכוון שאם כן גם לישראל עתה אין ראוי שיסלח עוונותיהם ונקה לא ינקה לפשעיהם? י' באמרו סלחתי כדבריך צריך יישוב ולא אמר אסלח או אני סולח? ומה רצונו כדברך האם תהיה סליחה אחרת שאינה כדברי משה? גם הדבר לא היה כן ולא נתכפר להם העון עד שבמדבר ההוא נפלו פגריהם? יא יפלא במאמר ה' ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ מה טענה היא זו ומה פירושה שהאל חי וכבודו מלא עולם וכי בשביל זה אין ראוי להם מחילה? יב שלא אמר ומלא כבודי כל הארץ מבלי שישנה בדבורו ואולם חי אני הוה וימלא לשון עתיד חי אני מדבר בעדו כבוד ה' לנסתר? יג במאמר כי כל האנשים הרואים וגו' וסיים דבריו והשיאם לדבר אחר מבלי שיגיד מה יעשה להם? ובביאור דברי התפילה והמענה באופן יתורצו השאלות אדבר ואצטדק מה שבעת ההיא ימים מקדם חשבו האומות שיש שתי רשוייות אחד המטיב ואחד המריע. ודמו היות אלהינו המריע אשר הרע למצרים כי לא ראו מאתו אלא רעה נגד פניהם וכאשר כתבנו בפרשת וארא ובפרשת בשלח ובפרשת יתרו. אבל מלכי כנען עד הנה לא ידעו את מעשה ה' הגדול והנורא אשר עשה במצרים כי רחוקה היא מכנען אלא שמעו מה שעשה הי"ת לישראל במדבר מן הטובות בעננים המן והשלו ולכן האמינו שזהו האל המטיב באשר לא ידעו עדיין שיכול להריע. הנה תהיינה על הי"ת ב' דעות המצרים יאמרו שהוא אל המריע והכנענים שהוא המטיב. על כן סמוך משה בטענתו החזקה שצריך להתגדל ה' בעיני שניהם עד שידעו כלם שממנו הכל הרעות והטובות ושהכנענים לא יאמינו למצריים. ומעתה נבוא לפירוש הכתובים ויתיישבו על נכון. ושמעו מצרים כי העלית בכחך כלומר כבר שמעו מצרים שאתה אל מריע ומעניש כי העלית בכחך ובזרועך הנטויה ובמכות גדולות את העם הזה מקרבו ואמרו אל יושב הארץ וגו' ירצה יאמרו זה אל יושב הארץ הזאת שיגידו להם שאתה אל המריע אשר עד הנה המה לא כן חשבו כי שמעו בהפך שאתה אל המטיב בהיות עננך עליהם ובעמוד ענן וגו' ואם כן לא יאמינו למצריים. אמנם כאשר עתה תמית את העם הזה כאיש אחד להשמיד ולאבד או בהכרח אף הכנעניים יאמינו למצריים ויאמרו אז כל הגוים בכלל (שמלת גוים כוללת כל האומות בין מצרים ובין כנען וכלם בשם גוים יקראו) יאמרו כלם פה אחד מבלתי יכולת להביאם פי' שזה על שאין לו יכולת להיטיב אלא להרע ומה שהטיב עמם עד הנה כדי להריע וישחטם במדבר וזו היא טענה נוצחת שתרחם עליהם ואל תשחיתם. ובזה יגדל כח ה' יתנשא שמך וידעו הכל שאתה ארך אפים ורב חסד וגו' ירצה מטיב לכל ונקה לא ינקה וגו' ירצה מריע ושתי המדות בך ולכן סלח נא וגו'. והשיב לו הקב"ה סלחתי כדברך פירוש ממצרים עד הנה סלחתי תמיד כדברך ואולם חי אני וגו' אבל עתה הטענה שאמרת אינה כלם אצלי כי אמנם חי אנכי לעולם ואם לא יכירו עתה גדולתי אנשי הארץ כבר יבא זמן שימלא כבוד ה' את כל הארץ ואם לא יראו מעשי תכף ומיד יראום לאחר זמן כי הנה ימים באים יודו בי כל באי תבל. ועוד בין תבין כי אין בטענותיך טענה כי כל האנשים אשר ראו מעשי בפרסום ההטבה והרעה, את כבודי רוצה לומר הטוב ואת אותותי אשר עשיתי במצרים רעה ובמדבר טובה מכל מקום וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי הדור הרע הזה אם כן מה יעשו איזובי קיר אומות העולם אע"ג שידעו שאני גם המטיב וגם ה' יתן הטוב הלא אל מקום אחד הכל הולך:
ד"א ויאמר ה' סלחתי כדברך היתה טענת משה שעד הנה הקב"ה נשא עונם בפשעים גדולים מזה כמו בעון העגל כמ"ש וכאשר נשאתה וגו' ואם כן למה ה' יעמוד ברחוק ולא ירבה לסלוח? ובעגל (שמות ל"ב) כתב רש"י וביום פקדי ופקדתי עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד ותמיד אפקוד עליהם מעט מן העון הזה. מזה ידענו שמשה לא בקש לישראל כפרה גמורה לעונם דלא מסתייעא מלתא אלא מעט מעט יגרשנו. ואם כן מאי שנא הכא דבעי מחילה לחלוטין וראייתו ממה שעשה עד הנה היא ראיה לסתור? הלכך השיבו הי"ת סלחתי כדברך כלומר גם שם במעשה העגל סלחתי כדברך לא מכל וכל אלא שלא לכלותם יחד ואם כן מה תצעק אלי? ועכשו גם את זה לא אעשה אלא כי כל האנשים וגו':
אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה:
לפי שהעונש בא (יב) לא לכפר העין אלא להיות סייג לפושעים ולזה ניתן ליסר החטא בחטא אחר ומכה אדם יומת ואם הרציחה דבר רע למה נרצח אנחנו המכה ל אלא כדי שממנו יקחו מוסר וכל העם ישמעו וייראו ולא יזידון עוד לעשות בדמותו בצלמו לפיכך אם הי"ת יכפר לדור המדבר ויניחם ליכנס לארץ כבר יתן רשות לכל העולם למרוד בו ולהיות ממנאציו ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ולא טוב עשה בעמיו. זהו שאמר אם יראו את הארץ וגו' וכל מנאצי לא יראוה פירוש אם אניחם לעלות לארץ יצא לי שירבו מנאצי מכאן. ואילך לכן יראוה:
הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר חוקת עולם לדורותים ככם כגר יהיו לפני ה':
ידוע כי גר הנספח על בית יעקב בשכבר הימים באים הכל נשכח ויגיעו הימים אשר יתחברו לאחדים ויתקרבו הבנים זרעם עד שיאבד בהם שם גר. לא כן אם מתחלה כאשר בא לדתנו נתיחד עמו באיזה הפרש והיכר כי אז בהפך יחלק לבם ותמיד יתחלקו ביעקב ויפוצו בישראל והם וזרעם אחריהם כל רואיהם יכירום בשם גרים. וזאת תורת החטאת בימינו אלה בקרב ישראל (יג) בבוא קהל המגורש ממלכות כאחינו הבאים מארץ שפנייאה לאיטליאה יקראום בשם פרטי והתושבים בשם פרטי בתפילות משונות ומנהגים נפרדים עד כי זה נסבה לשנאת חנם ביניהם וזאת תורת הקנאות עד עלות חמת המציק לאין מרפא כאלו קהל אחד אינו מזרע קדש שארית ישראל כדמותם בצלמם. ואלו בראשית נתערבו בשם אחד ותורה אחת ושפה אחת לכלם היו שבים לעת עתה קהל אחד והיינו לעם אחד. לכן בא הכתוב הזה והזהירנו לאמר הקהל עשו חקה אחת לכם ולגר הגר. ואם תאבו שזה יהיה חקת עולם לדורותיכם ושזרעכם אחריכם יתערבו וקרב אותם אחד אל אחד צריך שככם כגר יהיה לפני ה' ולא תתפללו תפילות שונות אל מול פני ה'.
הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה: ראיתי בני עליה ואינם מועטים כל אוכל תתאב נפשם לחשוב מחשבות ונפשם “בדעה תתמוגג יחוגו ויניעו במהות נפש האדם העולה היא למעלה תעו במדבר החקירות רעבים גם צמאים ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם צללו במים האדירים האלה ירדו במצולות מים עמוקים עצה בלב איש והעלו חרס בידם. עד כי רבים שרים עצרו במילים וכף ישימו לפיהם להניח הדרוש לנסתרות לה' אלהינו.
(יד) אמנם המחנה הנשאר לפליטה כזאת וכל מברחיו בכל אגפיו לא יועילו ולא יצילו שגגת הדמיון “ודעת האדם רבה עליו לחקור ולהתבונן במה שבתוכו ובקרבו. ואם נפליגהו בדברים לא תתיישב בשכלו האמונה שיש עצור בעצמותיו דבר בלתי נפסד יתקיים אחר הפסד הגוף בלתי הודיענו אליו מה תארו ואיככה הקיום ההוא יעמוד ואופן הדרכתו ולא ישיגוהו החושים? וכשנאמר שהנפש רוחנית וחלק אלוה ממעל כלם דברים טובים דברים ניחומים אולם לא יספיקו לרוות הצמא ותאות לב הדורש והחוקר אלא יפרשו הדבר העמוק בעמוק ממנו וזה יהיה סיבה שרבים מעמי “הארש “מתייחדים לקצץ בנטיעות האמונה ויגזרו אומר שאין לנפש העמדה אחרי הפרדה ממנו ותמות ותכלה במות הגוף. והטעם (טו) שלא ידע ולא ישכיל האדם דבר שאינו תחת החוש. וכשלא ניישבנו בדבר הראוי לו כפי מדת שכל האנושי לא יאמין בדבר ויסתער ויתעוות אל דבר שאינו ראוי וישר. ואם נרצה לטנף וללכלך דעתנו (טז) במאמרי הפילוסופים המגונים ובלתי ראויים אל האמת כאשר נגענו קצת בספר בראשית אי אפשר שנקבל אחריהם אופן השארות הנפש. הם אמרו בתוך קהל עדת הנחיתיהם דברים אם נאמינם לאמיתים ישרישו בלבבנו דעות רעות וחטאות לא בנקל נסירם בהפכיהם. וזהו הרוע וההפסד אשר אמר קרטיזיאו"ס ישתרש בשכל הלומד בתחילת למודו יהיה קשה להכניס בו דבר יתנגד אליהם. כיוצא בדבר קיימו וקבלו אריסט"ו והנמשכים אחריו גם מפילוסופי בני עמנו שהגשמים כלם מחוברים מחומר וצורה ונשתקע הדבר במוחם עד שגזרו שהמאמין בהפך כאלו לא יאמין בנצחיות הנפש. והסתכל אתה המעיין נקי כפים ובר לבב אוהב החקירה האמיתית ולא החוקר. איך נכשלו ונכסלו השלמים האלה בזמניהם ואיך יצוייר בשכל איש מבין מדעתו (יז) שהנפש כי תהיה צורת הגוף והצורה אינו אלא הכנה אל החומר כידוע בדבריהם תוכל דרך טבע ואף נגד הטבע להתקיים לבדה בלי החומר לפי סברותיהם אם ימצא שמה דבר מתנגד לעצמו? ומן הדברים שהאמינו הפילוסופים בעקשותם שלא יופעלו אף על ידי הסבה הראשונה. שהצורה תהיה בזמן אחד הכנה ונשוא דברים הפכיים זה לזה לא יסבלם השכל. ומה שיאמרו לאמר (יח) שהדבר הרוחני אינו מתפשט כי המתפשט מקבל חלוקה והמקבל חלוקה נפסד ולכן נפש האדם היא כלה בכל וכלה בכל חלק מהגוף מאמרים סותרים! וידוע שמי שאין לו התפשטות לא יסגר במקום אשר ציירוהו שטת פנימי של גוף הסובב הניצב בריוח אם כן הנפש לא תתייצב בו? ומאליהם נוקשו ונלכדו בתשובתם לשואל לאן תלך הנשמה הנתונה ביד או ברגל כשיחתכוה שיאמינו בעת ההיא חזרתה לאחור והתקצרותה בפנים אל כלל הגוף ואם כן כבר יודו שיש לה התפשטות אל היד ואל הרגל וכיוצא מן האיברי' ושתשב במקו'? ובאלו יבלבלו דעת ושכל השומעי' ומכח המבוכות וסתירת החקירות שכל אנוש ובינת נבוניו תסתתר וישוב לכפור בהשארת הרוח אחר המות. לכן שעפי ישיבוני אגזור אומר ויקם לי לנתוץ ולהאביד דברי החוקרים האלה בנפשותם. הנה מקום אתי אחשבה לדעת עמל והדברים אשר דברו והנה הכל הבל ורעות רוח. ואמלטה אני לבדי להגיד לך הרשום בכתב אמת כדברי מאמרי המחקר החדש הצענו קצתם בפרשת בראשית ונח. על פי התורה אשר יורוך תפתה וגם תוכל לפחות להשקיט מורשי רעיוניך וינוחו סרעפי מחשבותיך בסדר מדריגת אמונת אלהים חיים ונפשך בטוב תלין. צאו וחשבו לכו בנים שמעו לי כאשר הודענו שיהיו כל הגופים מחוברים מן העצמים הדקים הנזכרים (יט) ושבכל גשם וגשם שם הי"ת נפש מיוחדת כאיכות הגשם אשר נופחה באפיו וזאת תהיה ג"כ רות ספיריי דקה מן הדקה ומתנועעת במעלות הראויות ותהיה לה התפשטות וצורה מן הצורות כתמונת הגוף אשר תכנס בו וכולנה במעלות זו למעלה מזו ונפש האדם יותר נכבדת דקה ומתנועעת מכולנה תהיה יצירתה משנים קדמוניות ונכנסת בגוף הנולד בעת החיבור כדברי החכמה הנעלמת או תהיה ניצוץ נשמת אביו ואמו כדברי קצת כאשר נתרחק מדברי החוקרים שהעצם הנצחי ראוי להיות בלתי מתפשט וכו'. ותגזור אומר (כ) שהדבר להיות רוחני די לו שלא יהי' לדקותו דבר בגשמים הנפסדים תחת השמש שיתנגד אליו ושיוכל להתפעל ממנו יתברר לך הכל כצאת השמש בגבורתו אשים לך משל בדברים שתחת החוש ואם לא כדמיון הדבר בהחלט. הנה תראה היבשה לא תוכל לפעול במים היטב לדקותם ותנועתם יותר ממנה ולא המים באויר אלא בהפך האויר יפעול במים והמים בארץ והטעם כי לא יוכל להתפעל הדק מן העב ממנו. ככה עצמות הנפשות נברא באופן יותר נפלא בדקות האפשרי לא יזיזון אותו כל גשמי הדברים שתחת השמש אם לא דבר הדק ממנו. ובהפרדם מן הגופים ככה יעמדו בתמונתם בצלמם ולא יעכבום מונעים. ויכנסו בחורי כל גשם ויעברו בין בתריו ללכת אל אשר יהיה עליהם רוח ה' ורצונו לקבל שכר ועונש על מעשיהם ויתאמת בזה אצלך שקר וכזב המאמרים במחקר הישן ושיוכל דבר רוחני להיות מתפשט ושיהיה לו חלקים ועם כל זה לא יפסד בהפסד הגוף. ושכלך יהי' שקט ושאנן כאשר תוכל לצייר הדבר ולא יבהילוך הפכיים ודברים לא יקבלום הדעת המחשבה והדמיון. ועל ככה לא יפלא ממך ולא יתעלם (כא) איך יוכל הי"ת לדון נפש אנוש באש או בדבר כיוצא בו שאין המנע מה' דבר שיוכל לברוא עצם דק עוד יותר מהנפש ראוי לפעול בה להחריבה לשורפה ולהתר אגודתה. וזהו אמרם ז"ל גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן. ולא יתרחק שבריאה יברא ה' להכות ולייסר הנשמה ותהי' דבר יותר זך ודק ואלו הם מלאכי אף וחימה שניתן להם יכולת ליגע בעצמותה לדקותם להשחית ולכלה. ונרחיב הביאור בעניינם בפ' האזינו בס"ד. וזהו רצון הכרת הנאמר בתורה וכאשר נכפל הכרת תכרת הנפש ההיא פירשו בו תכרת לעולם הבא. שכבר אפשר (כב) שעונותיו ילכדונו את הרשע ויוכלו להגשים ולהעבה נפשו באופן שרבים יפגעו בה. ובהפך איש הישר צדקותיו יצללו רוחו הדק היטב יותר ממה שהיה בלא יוכלו יגעו בו גם הרוחות הדקים עד שובו לדמות מלאכי עליון בענין שנפשות הישרים והתמימים יקנו תנועה על תנועתם. וזה מאמר חז"ל במליצה נוראה ונשגבה ת"ח אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. והחטאים בנפשותם יגשימוה יותר. וזה רצון הכתוב (משלי ו') משחית נפשו הוא יעשנה. על כן אמר תכרת הנפש ההיא והטעם כי עונה בה והפשע מלכלך ומעבה עצמות וחומר הנשמה. אלה הדברים יישירו הלבבות ישקיטו ויניחו מחשבות האנשים יעירו ויעוררו המזימות להבין ולהשכיל כל הנאמר בדברי הנפש. ונדע גם כן אם כל הנפשות דומות ושוות תהיינה מדוע ילד יולד לפעמים גבן או דק חיגר או פסח וכדומה? (כג) אם לא שנפשו כך היא בעלת מום בדמות הגוף אשר תסגר בו. וכל זה בדין ומשפט כאשר תוכל בנקל לצייר בשכלך. ואמנם אחריש אתאפק מלהעלות על ספר ובדיו דברים רבים כהמה שלא אהיה גרמא בנזיקין למשאילים בדמיונם. כי ישרים דרכי ה' ופושעים יכשלו בם. ומה שכתבתי למבינים די וכבוד אלהים הסתר דבר:
וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם:
הזנות הזה אחרי הלב והעינים צריך ביאור. ונאמר כי הזכירה והמחשבה יעשו בשכל ובלב (כד) על כי שמה ישבו עצמים דקים וזכים דמות אד ועשן. וכאשר יתייחדו בצלם צורה פלונית השכל יחשוב בצורה ההיא. ואם איש מאחיו יתפרדו עוד לא יחשוב בה אלא בצורה אשר יתייחדו אחרי הפרדם בצלמה ובדמותה. ולפיכך אין אדם מחשב אלא בדבר אחד לבד ולא בדבר שלא ראה אותה בעיניו הואיל והראייה בנושא תמשיך העצמים ההם עד שיתחברו ויעשו פסל תמונת כל סמל אשר יחשוב בו האדם וזו היא המחשבה.
(כה) וכאשר איש לא יחשוב בדבר אלא ישב ובטל בדמיונו כמו כאשר יישן אז יתן לעצמים ההם מהלך ורשות להתחבר לאשר יחפצו ואין להם מניעה ויארע שיתחברו מאליהם בצלם ובדמות הגופים אשר התייחדו בהם בהקיץ מקרוב. כי ההרגל יביאום להתנענע ולצייר הצורה ההיא. לכן הבטלה מביאה לידי שעמום כי כאשר לא נניע במחשבתנו העצמים והאדים ההם להתחבר במחשבת עשיות המצות יתנועעו מאליהם אל אשר יהיה שמה הרוח הרצון וההרגל רצוני אל העונות והפשעים אשר אליהם יצר לב האדם נמשך בטבעו על כן ציוונו חז"ל כמה וכמה דברים וסייגים להתעסק בהם ואם אין זכר בתורה אליהם הטעם שנהיה טרודים תמיד בתורת ה' ובחקותיו והרוח יתעמל בשמירת הדברים ההמה ואל ישעה בדברי שקר. כאשר אמר הכתוב הנה וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ובזה לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם לפי שאתם זונים אחריהם ועשיתם מהם הרגל ולפיכך תמיד יתחברו בהם העצמים אם לא אתן לכם דמיון אחר נגד עיניכם שמירת החוקים והתורות:
אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים:
כי מהות הי"ת (כו) אינו ניכר בביאור אלא מכח מעשיו כאשר כתבנו בפרשת קדושים וזה אמנם לעע"ז אוילים אין בהם תבונה. אבל ישראל עם חכם ונבון כשיסתכלו בה' ויתבוננו שמו המורה על עצמותו יכירוהו ממנו בעצם וראשונה ואין להם צורך לדעת פעולותיו. על כן אמר (שמות ו') וארא (אל האבות) באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם לפי שעד הנה אף האבות הכירו בוראם ממעשיו כי לא הודיע ה' להם שמו המורה מהותו ועצמותו. אולם עתה לכן אמור לבני ישראל אני ה' ואז יכירו כי יש בי כח להוציאם ממצרים בלי שידעוני מן הפעולות כמו שאמר והוצאתי אתכם וגו'. גם דוד המלך כתב (תהלים ק"ה) הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו. פי' אתם עם בני ישראל תודו לה' ותכירוהו בעצם כשתקראו בשמו לבד ולשאר העמים צריכים אתם להודיע עלילותיו ומעשיו כדי שיוכלו להכירו כי גוי אובד עצות המה. וכן עוד אמר (שם קי"א) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. כי אמנם יקשה איך הקב"ה מלמד לישראל להכירו מצד פעולותיו אם הם יכירוהו ממנו ומצד עצמותו? התשובה כדי להשיב לאפיקורוס ולהבינו אל הגוים אשר אין בכחם להכירו אלא מצד מעשיו זהו שאמר כח מעשיו הגיד לעמו פירוש הגיד לישראל עמו להכירו מן הפעולות כדי לתת לו דרך ללמדו אל הגוים אשר לא חכמו ישכילו זאת וזהו לתת להם נחלת גוים רצונו דרך מה שנוחלים הגוים. זאת הגיד לנו גם הנה הכתוב אני ה' אלהיכם מצד מהותי ולא מפעולותי ובשביל זה הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אשר ביניהם עם נבל ולם חכם הייתם צריכים להכירני מן המעשים ולא מעצמותי: