מלאכת מחשבת חלק ב· רבי משה חפץ
ספר במדבר · פרשת קרח
ויקח קרח וגו': עד ויחר למשה מאד וגו':
במחלוקת קרח ועדתו וצעקת משה ומענם אליו השאלות נכוחות למבין א' מה החרדה הזאת אשר חרדו האנשים ההמה ועל מה ועל מי המחלוקת על נצותם את ה' מתעברים על ריב לא להם כי מה תועלת להם אם משה מלך או קרח? ואם על הכהונה תלונתם מה יתרון יהיה לאנשים מבני ישראל חמשים ומאתים האם יוכלו להיות כלם כהנים גדולים ל והנה לא יהיה הדבר ולא יקום אלא לאיש אחד אשר יבחר ה' בו! ב' בטעם שאמרו כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ואע"פ שיהיו כלם קדושים לא יהיה מן הראוי שיהיו כולם מלכים או כהנים גדולים ד להיות זה מן הנמנע שיהיו כל הקהל ראשים מבלי עם! ג' באמרם ומדוע תתנשאו על קהל ה' כי הנה מרע"ה ענו מאד מכל האדם ואיך אמרו המה אליו שיתנשא לאמר אני אמלוך עליכם דברים אשר לא כן? ד' בתשובת משה אליהם רב לכם בני לוי וזה לא הספיק להם שיבחר ה' בא' מהם כי אמנם רצו להיות כלם ראשים כמו שאמרנו? ה' כאשר הוכיחם משה ואמר המעט מכם וגו' שאין לו תבונה. ואלו רצה לומר שאם קטן בעיניהם להיות נבדלים וכו' היה נכון שיאמר המעט לכם או בעיניכם? ו' במה שגלה חטאתם לאמר ובקשתם גם כהונה כי המה לא שאלו בשפתם כהונת אהרן אלא נשמע מדבריהם שהיו מתרעמים על נשיאות משה? ואם על שניהם נחלקו למה הוכיחם משה על הכהונה ולא על הנשיאות הנוגע בגופו והשיא עצמו לדבר אחר? ז' באמרו לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' ומשמע שאלו היו דברי איום להענישם להומם ולאבדם ולמה לא פירש במה וענישם ומה יעשה בהם? ח' ואהרן מה הוא כי תלינו עליו. כי כבר נאמר זה פעמים ל גם משה אמרו שתלונותם עליו מפני הכהונה? ט' על מה שענו לו אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו למה יחסו למשה העון שלא נכנסו לארץ ומי לא ידע חטא המרגלים בפ' הקודמת? ושהמה במרד ובמעל ומשה וכסאו נקי! י' ויקרב אותך ואת כל אחיך וגו' יקשה כי זאת אינה תשובה מספקת לקרח לפי שהקריבוהו עם כל שבט לוי כי אדרבא לפי שעשאוהו שוה לכל בני שבטו ירע בעיניו שאין לו שררה עליהם ודומים בדומים יגעו? י"א למה לא רצו דתן ואבירם לעלות אל משה וענו לא נעלה! מלבד שהי' טוב שיאמרו לא נלך שאין כאן שייכות עלייה וירידה להתהלך לפני משה? י"ב המעט כי העליתנו וגו' להמיתנו במדבר ואין זה בנותן טעם שאם הביאם להמיתם במדבר לא הי לו תועלת בזה לשנאמר שלא די שהמיתם אלא שרצה להשתרר עליהם? י"ג בספור טענותיהם אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה כי הלא אמרו בסמוך שכל דעתם להשתרר עליהם ואיך עתה שנו בדבורם ושבו לטעמם הראשון לדאוג על לא הכנסם לארץ? ואין ספק שתלונת קרח לא היתה אלא על הכהונה כדברי חז"ל ולכך האריך הכתוב ללא צורך בן יצהר בן קהת וגו' להודיע שזאת היתה טענתו לפי שהוא בן יצהר שני לעמרם. אמנם כדי לעורר לבות האנשים אשר אתו ולמשכם בדברים יהיו נוגעים אל עצמם לא הגיד להם דעתו האמיתית. כי מי פתי יסור אחריו באמרם מה לנו אם אהרן כהן גדול או קרח? אין לנו חלק באהרן ולא נחלה בבן יצהר אלא לקחם בדברים להבטיחם שלכבוד עצמם ולתועלתם הוא דורש ולכלם נתן סבה למחלוקתו שלא היו יכולים ליכנס לארץ ושכל זה סבב משה רבינו בדעת ומזימה להשתרר עליהם שאם יבואו אל הארץ עוד לא יהיה לו חלק ונחלה ושררה עליהם הואיל והגיעה שעת מלכות יהושע. ואמר להם שלפיכך משה מעצמו לא ישמע ולא יאבה להכניסם לארץ ושלא היה סבה לזה עון המרגלים כי אם עשרה חטאו על כל העדה יקצוף?! ובזה משך לב האנשים אשר אתו. וטענתו שלא יהיה מחלוקתם על ה' אלא על משה לבדו המעכבם שלא יעלו לארץ. כי אלו הודה ולא בוש להגיד להם האמת ושתלונתו על הכהונה הנה היה מודיעם שהתעורר על ה' הנותן הכהונה לאשר ייטב בעיניו. הלכך כל אלה חברו אל עמק “הזדים ונקהלו כאיש אחד על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם וגו' כלומר אין כדבריכם שאמרתם בפרשה שלפנינו אל תעלו כי אין ה' בקרבכם ולא תנגפו וגו' שבהפך אנו אומרים כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ושקר דברתם שאין ה' בקרבם ואתם ככה תאמרו כדי להעמידם במדבר השמם להתנשא עליהם ומדוע תתנשאו על קהל ה'? או יהיה פירוש ובתוכם ה' לפי שלעיל במעפילים לעלות אל ראש ההר כתיב וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה חשבו שלכך שבו נגפים לפני אויב הארץ הכנעני על כן אמרו עתה ובתוכם ה' כלומר עתה שישראל קדושים הם ושבו בתשובה שלימה ושארון ברית ה' בתוכם אם כן מדוע תתנשאו שלא להכניסם לארץ לאלתר? אמנם משה הבין בשכלו תחבולתם וראה שאין התלונה ומחשבת קרח בגובה אפו על עליית הארץ אלא על הכהונה. לפיכך לא נתן לו תשובה אלא עליה לענות כסיל כאולתו ולהודיע שהבין כוונתם ומה שבלב ולב ידברו. לכן אמר שיקחו הקטורת ומי שיבחר ה' הוא הקדוש ויהיה רב לכם בני לוי רצונו יהיה קרח או יהיה אהרן רב ושליט מכל מקום יהיה תמיד רב לכם ואתם עבדיו ואין לכם ריוח בזה. המעט מכם וגו' וכי המעט משבטיכם נתקדש? והלא כלכם שבט לוי קדושים ולא נתקדש המעט מכם אלא לכלכם נתן ה' מתנות ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי אתך ובקשתם גם כהונה שתהיו כלכם כהנים גדולים כמו שאתם לויים זה אי אפשר בשום פנים! ועל כרחך אתה קרח לבדך רצית להיות כ"ג לפי שעינך רעה באחיך בני לוי ולא די לך להיות כמעלתם אלא במעלה יותר נכבדת הואיל ובקשת הכהונה שכבר א"א שיהיו כל בני לוי כהנים גדולים. וא"כ לא ימנע או שאתה מתעבר על ריבך לבד וכל כוונתך להתנשא אתה לבדך בכהונה גדולה ובזה אין תועלת לבני שבטך. או שתרצה להיות כמותם ושוה לגדולתם וגדולות אל תבקש. ועתה שהקריב ה' כלכם לשרתו כלכם שוים בגדולה וכבר נתן לכם ה' מה שחפצתם. ואם אתה שואל כהונה גדולה אם כן שקר ענית לאחיך לאמר לטובתכם ולהנאתכם אני חולק באשר א"א לעלות לכהונה גדולה אלא אחד ואם כן לכבוד עצמך אתה דורש! זהו אמרו ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי אתך. ובזה אתם דומים ושוים בגדולה ובקשתם גם כהונה אפשר שתבקשו כהונה גדולה לכלכם? זה מן הנמנע! ואם כן מה הנאה לכם במחלוקת לכבודו של קרח ל ומה שאמר לכן אתה וכל עדתך וגו' הוסיף משה לאמת דבריו ושקרח על הכהונה יחלוק ולא על הכניסם לארץ. באמרו ראו כי כל זה מחלוקת על ה' אשר נתן הכהונה לאהרן ולא על סבת הארץ כי זו היא הערמה ולכסות שנאה במשאון. לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' כלומר אם אמת שכל מחלוקתכם בכהונה לכן אמת הוא שנועדתם על ה' ולא עלי לאמר שסבבתי שלא תעלו לארץ להשתרר ולהתנשא עליכם. והראיה שעל הכהונה ולא על הארץ אתם חולקים כי אתם לא חלקתם עלי לבד אלא גם על אהרן כמו שאמר ויקהלו על משה ועל אהרן. כי אלו היתה התלונה על הארץ כדבריכם אהרן מה הוא כי תלינו עליו פירוש מה חטא אהרן בזה למה יומת מה עשה? ומה תועלת או חסרון לו אם אתם תעלו אל הארץ או תשבו במדבר כבר לא תפסק הכהונה ממנו אף אחר שתעלו אל הארץ? אלא בודאי כל כוונתכם על הכהונה. על כן כאשר דתן ואבירם ראו שמשה הבין מה שבלבבם וגלה חרפתם בקהל הוצרכו להודות לדבריו מכח קושייתו שאין לה תירץ על כן חזרו לומר שלשניהם נתכוונו. וכאשר שלח לקרוא אותם חשבו שמשה מיראה היה רוצה להכניסם לארץ לעשות שלום ולהסיר מעליו תלונותם ולא יהיה להם פתחון פה עוד לצעוק על הכהונה. על כן השיבו לא נעלה רצונם אין אנו בוחרים לעלות לארץ ולא תאמין ליתן לנו שוחד בזה כי זהו המעט שאנו מתרעמים ועוד יש לנו לדאוג ממך חוץ מזה גם על ענין השררה כי תשתרר עלינו גם השתרר. ואם כן בעלותינו לארץ לא נשוב אל בתינו ולא נחריש. ואלו נתת לנו הארץ והיית שר ושופט עלינו החרשנו אף אמנם לא הביאותנו אל ארץ זבת חלב ודבש ועכ"ז עיני אנשים ההם תנקר ותרצה למלוך עלינו בחמה שפוכה מה יהיה אם כן אחר שתתן לנו את כל הטוב הלכך לא נעלה:
אנשי שם: האנשים בני בליעל מחשבה רעה וחורשי און (א) ישתדלו בראש לעשות להם שם כשם הגדולים אשר בארץ ואח"כ יעשו כטוב בעיניהם לגנוב ולגזול רצוח ונאוף וכל העם ישמעו וידינום לכף זכות כי כן קבלום בעיניהם ובמחשבתם. לא כן באיש אשר אין לו שם או שיצא עליו שם רע כל מעשיו לכף חובה. גם בדור המבול השחיתו התעיבו עלילה הגדולים וכשר הדבר בעיני המון העם הואיל ויצא כבר עליהם שם טוב שנאמר (בראשית ו') אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם ועם כל זה המה הגבורים ונכבדות מדובר בם הואיל והמה מעולם אנשי השם ונפטרו בשם טוב. הלכך קרח ועדתו השתדל לעשות לו שם ויקובלו דבריו ודברי האנשים אשר אתו. וזה אמרו נשיאי עדה קריאי מועד. והטעם כי הם אנשי שם ונתפרסם שמם על כן מצאו חברים מקשיבים לקולם:
וירא כבוד ה' אל כל העדה:
וידבר וגו':
הבדלו מתוך העדה הזאת וגו':
יש לתמוה מדוע אמר וירא כבוד ה' אל כל העדה ולקמן וילונו כל עדת וגו' נאמר וירא כבוד ה' ולא אמר אל כל העדה? ועוד יפלא איך ידין הי"ת כל ישראל למיתה בעון איש אחר וכשאמר לו משה האיש אחד יחטא וגו' נראה שה' ניחם על הרעה ומעיקרא מאי סבר ה' שיקצוף על כלם באין משפט?! וכבר העמיקו בזה המפרשים. ועל כלם יקשה שהי"ת או משה יטעה בדין ובעונש ישראל? ואם טעה משה מדוע ה' דבר אליו דברים יטעה משה במשמועותם ולא פירש לו כהוגן? ועוד מה שאמר וכל ישראל נסו לקולם למה נצטרכו לנוס אם כבר נעלו מסביב למשכן קרח? ונראה בעיני ביישוב הגמגומים. שמעולם לא חשב ה' להמית כל ישראל בעון קרח ועדתו והראיה וירא כבוד ה' אל כל העדה ואלו נחתם דינם למיתה לא נראה כבוד ה' אל כלם. הלא תראה בסרחון שאחר מיתת קרח (לקמן י"ז) כי שם קצף ה' על כל ישראל ויצא הקצף מלפני ה' לכלותם במגפה לא כתיב אלא וירא כבוד ד' ירצה שלא נראה אלא לכשרים. ולא אל כל העדה. ואין להביא ראיה ממרגלים שכתוב שמה (לעיל י"ד) וכבוד ה' נראה באהל מועד אל כל בני ישראל וכתוב (שם) אכנו בדבר ואורישנו כי מעולם לא נגמר הדין לכלותם לא בעון המרגלים ולא בעון העגל. כי תראה שהי"ת נמלך במשה ושאל לו רשות כדי שיתפלל עליהם וימחול לעונם מה שלא היה במקום הזה שנאמר הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע בלי שישאל ממנו כפעם בפעם. וזה הטעם שמשה לא אזר חיל להתפלל לה' ולהתחנן מלפניו על עמו כי ידע שכבר נגזרה גזירה לולי שקם בפרץ ויתן הקטרת ויכפר על העם. הנה אם כן מה שאמר ה' הבדלו מתוך העדה הזאת על עדת קרח אמר שהחליט דינם למיתה ולא על עדת ישראל. ומרע"ה רצה גם עליהם להתנצל וטענתו שאיש אחד חטא ר"ל קרח החולק על הכהונה אבל עדתו היו ראויים לכפרה שאולי אין פשע בלבם. ואולי מחניפים אותו במה שנקהלו אחריו ואין לבם ופיהם שוים עמו. אמנם הי"ת בוחן כליות ראה שגם המה כל עדת קרח במרד ובמעל ושגם הם ראויים לעונש ורצה להודיע גם אל משה כדי שיראה בעיניו ולבבו יבין כי נתחייבו גם המה במשפט. ז"ש דבר אל העדה העלו מסביב וגו' רצונו אם כן איפה לך נא ראה את שלום העדה עדת קרח ואמור אליהם ולכל ישראל שיעלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם והנך רואה כי לבבם שלם עמו ולא כדבריך שאמרת. והיה כן כי דתן ואבירם ונשיהם ובניהם וטפם יצאו נצבים פתח אהליהם וכן מאתים וחמשים אנשים עם מחתותיהם עודם במרד ובמעל לא פחדו ולא רהו ולא זעו אלא ישבו איש תחתיו להחזיק במחלוקת עד כי בלעתם הארץ. אמנם שאר ישראל אשר נקהלו עמהם שמעו לקול משה לעלות מסביב למשכן קרח ועדתו כי אין לבם עמו אלא לראות וכאשר שמעו זאת מפי משה נסו לקולם ירצה כבר נסו לקול משה וזקני ישראל שאמרו פן תספו בכל חטאתם כי אמרו פן תבלענו הארץ והיתה ההצלה הזאת להם בעבור כי שמעו את דברי משה שהזהירם סורו נא וגו':
דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב וגו': עד ומטה אהרן בתוך מטותם:
בפרשה הזאת יש מן הקושי הפלא ופלא א' מדוע צוה הי"ת להרים י"ב מטות לבד והלא כמה נשיאים וקצינים בישראל וכל עם ה' נביאים יוכלו או יתדמו בעיניהם להיות כהן גדול כדברי חז"ל בחמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת בעדת קרח שהיו כלם נשיאים ראשי אלפי ישראל? ואם אלו י"ב לא היו כדאים לכהונה אולי יהיו זוכים בה אחרים זולתם? ב' באשר אמר מאת כל נשיאיהם נראה מלת כל מיותרת הואיל ולא לקח מאת כלם אלא מאת י"ב? ג' נראה שצוה הי"ת וקח מאתם והם עשו הפך כדכתיב ויתנו אליו כל נשיאיהם משמע שהם נתנו לו מעצמם? ד' כי צווה משה ליקח מטות הנשיאים מאת העם ככתוב דבר אל בני ישראל וקח מאתם וגו' אמנם לא כן עשו אלא הנשיאים נתנו המטות ולא העם שנאמר ויתנו אליו כל נשיאיהם? ה' גם שנוי אחר מצאנו שם באמרו ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי ובמעשה כתיב ומטה אהרן בתוך מטותם משמע שנתנו המה לו המטה כתוב באצבעם? ו' בפירוש מה שאמר כי מטה אחד לראש בית אבותם והדברים קשי ההבנה! ז' מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד וגו' מה שלא נכתב בצווי והיה טוב שיאמר בדמותו בצלמו ויתנו לו כל נשיאיהם מטותם מבלי שיאריך יותר מדאי בדברים אין צורך בהם? ח' אף שלא ביאר מי הניח מטה אהרן בתוך מטותם אם משה או הנשיאים או אהרן הביאו ולמה הכתוב סתם ולא פירש? אולם כי כן מנהג (ב) כל מלך אשר ימלוך על עם מפוזר ומפורד להטיל קנאה בין העם הקטן ובין השרים שלא יקשרו יחד בקשר אמיץ ויהיה מלכותו שקט ושאנן. ובראות הי"ת בני ישראל עם קשה עורף דור שופטים את שופטיהם כנראה במחלוקותו של קרח שבקשו כלם להיות ראשים. ראתה חכמתו יתברך שאם יצוה שישים מטהו כל אשר נשאו לבו להיות כהן גדול הנה יהיה מן הנמנע כי כבר כל העם מקצה לא יבקש. ואם יצוה שישימו מטות הנשיאים כאשר המה ירננו העם ויאמרו כי אולי יש בהמונם מי שראוי יותר מן הנשיאים ושגם זאת היתה תחבולה מאת משה לבחור ראשים ונשיאים אנשי און ומרמה כדי שאהרן יהיה יותר שלם לערכם ואליו תאות הכהונה מכלם. לכן צוה ה' יתברך שהעם יבחרו המה מעצמם כל שבט יבחר הגדול והכשר שבשבטו והיותר ראוי בעיניהם להיות כ"ג ותכל תלונתם לאמר משה בחר הנשיאים גרועים מעצמו. ורצה עוד להשכיל ישראל גודל סכלותם לחלוק על הגדולה ואין תועלת אליהם יהיה מי שיהיה כ"ג הואיל ולעולם הם יעבודו. וזה יהיה סבה שיכנע לבבם הערל ועוד לא יתלוננו על הכהונה ועל הרבנות. הלכך צוה למשה שידבר אל כל ישראל לכל המונם שאי אפשר להיות כהן גדול אלא איש אחד ושכל הקהל יבחרו באחד מכל שבט אשר ייטב להם ויחשבוהו ראוי לכהן. ז"ש וקח מאתם וגו' מאת כל נשיאיהם כלומר לפי שאין כהן אלא אחד כדי שלא ימצאו עילה דבר אליהם שיבחרו הם נשיאיהם את אשר יראה בעיניהם הגון לכהונה ופירוש מאת כל נשיאיהם כאלו יאמר מאת כל איש אשר נשאו לבו לכהן. וכשיתנו לך המטות תכתוב אתה את השמות. ואל תתמה שלא צויתי לקחת מטות הרבה כי מטה אחד לראש בית אבותם רצונו אי אפשר שיהיה ראש ורב אלא אחד ובזה מה תרויחו כלכם אם אחד לבד יהיה לכם לראש ולקצין? והגיד לנו הכתוב כי כן נעשה פתגם כאשר ידע ה' כי תיכף ומיד עבר רוח קנאה בין הנשיאים ובין העם ויפרדו איש מעל אחיו והקדימו הם לתת מטותם מטה לנשיא אחד ומטה לנשיא אחד ולא הספיקו שיבחרו הקהל את אשר ייטב בעיניהם. כמ"ש וידבר משה אל בני ישראל ויתנו אליו כל נשיאיהם שעד לא דבר ולא הספיק לגמור הדבר יצא מפי משה עד שנתנו לו מיד כל נשיאיהם מטותם. בדבר הזה הוציא הי"ת תועלת שהשקיט המון העם בראותם כי הנשיאים לכבוד עצמם דורשים ויהיה מה שיהיה לעולם הקהל יעבוד ובאלה הבינו רוע המחלוקת ושמה שאמרו הנשיאים לתועלתם אמרו כאשר אמרנו לעיל בסמוך. ועוד ביאר הכתוב רוע תכונת הנשיאים. כי אע"פ שהי"ת צוה שיכתוב משה שמות האנשים על המטות מ"מ הם חשדו שיזייף את שם אהרן ושיכתבהו משה על המטה אשר יפרח אחר המעשה. והם כתבו שם אהרן על המטה קודם שנתנוהו לו בכתבם וכלשונם שיכירו בו ולא יוכלו לזייפו. לכן אמר ומטה אהרן בתוך מטותם ר"ל כתבו שם אהרן על מטהו ונתנוהו בתוך שאר מטותם כדי שלא יזייף משה את השמות:
ד"א ומטה אהרן בתוך מטותם. בנוהג שבעולם להפריח עץ יציץ ציץ ויצמח יניחוהו מגולה לרוח היום. ואם יכסוהו בבגדים ויסובבוהו בגופים יעכבו בו הצמיחה וימיתוהו יבש יהיה נקודים. והנשיאים האלה ככה עשו למטה אהרן הניחוהו בתוך ובאמצע שאר המטות כדי שלא יפרח וייבש:
ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו וגו':
ולפי שאמר לו הקב"ה שיניח למשמרת את מטה אהרן לפני העדות ושיראוהו בני ישראל ותכל תלונותם. לפיכך אמרו בני ישראל אל משה וכי אפשר שנראה את המטה בהיותו לפני העדות? והלא כל הקרב ימות. ואם כן שוא לכם להניח המטה שמה לאות האם תמנו לגוע וכי אפשר שלא נמות עוד אף אם נקרב אל משכן ה'? לכך השיב הי"ת שאין כן הדבר אלא אתה ובניך אתך וגו' וזר לא יקרב. ומה שהם אומרים על משמרת המטה אינה היא המדה שכבר לא הונחה שם שיראוה אלא אתם לבדכם. וזהו שאמר ושמרתם את משמרת הקדש ולא יהיה עוד קצף וגו' שכשתשמרו המטה לאות לא יהיה עוד קצף ודי שידעו הקהל שהמטה שמה:
דבר אחר לפי שנגזרה גזירה שימותו כלם במדבר ואם כן לשוא הזהיר משה והזר הקרב יומת מה לי ימותו היום בקרבתם אל הקדש אם עכ"פ למיתה עומדים? ואם כלנו אבדנו מה תאמר לנו שכל הקרב אל משכן ה' ימות היאמת שאם לא נקרב לא נמות? האם תמנו לגוע!:
ד"א לפי שאמרו חז"ל דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא. והאמינו שאם ימותו קודם זמנם תהיה מיתתם כפרתם ויהיה להם חלק לעוה"ב ע"כ באולי ירצו לקרב אל משכן ה' למות כנדב ואביהוא לפני ה' ונפשם בטוב תלין. וזהו אמרם הן גוענו אבדנו וגו' כי אמנם תאמר גויעה במיתה בזמנה ומיתה היא לשון יותר כללי גם אל מיתה שלא בזמנה (כמו (ויקרא כ') מות יומת הנואף וגו') וזו טענתם הן גוענו אבדנו כלומר אם נמות כדרך כל הארץ אבדנו כלנו ואין לנו עוד שכר בעולם הנשמות. ולפי שכל הקרב אל משכן ה' ימות שלא כדרכו לפני ה' ככה נעשה גם אנחנו ונרויח שיהיה לנו חלק בעולם הנצחי ומה ריוח יש לנו אם כן! האם תמנו לגוע האם יש לנו חמומות לגוע? אדרבה נוח לנו שנמות שלא כדרך כל הארץ! הלכך צוה מיד משה אל אהרן שישמור שלא יבואו ישראל פנימה בכח הזרוע מיראה מדבריהם ואם יכנסו דמם בראשם:
ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהי' לך בתוכם אני חלקך וגו':
כוונת הכתוב שהכהנים לא יהיו משועבדים אל ישראל על המתנות והתרומות אשר ירימו מהם. אך יכירו וידעו כי מתת אלהים היא להם כי כל תרומות הקדשים ירימו בני ישראל לה' והם משלחן גבוה זכו. ומה שנוחלים אינו נחלת ארצם של ישראל ואינו חלקם אלא חלק ה' שהוא בתוך בני ישראל